אם היית שואל אותי הייתי אומר שככל הנראה לא, אבל לא ראיתי את התפילין ואני לא רב.

"כְּרָמִ֥ים וְזֵיתִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹא־נָטָ֑עְתָּ - וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ"

(דברים ו, יא)

"וָאֶתֵּ֨ן לָכֶ֜ם אֶ֣רֶץ׀ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָגַ֣עְתָּ בָּ֗הּ וְעָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־בְנִיתֶ֔ם וַתֵּשְׁב֖וּ בָּהֶ֑ם כְּרָמִ֤ים וְזֵיתִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־נְטַעְתֶּ֔ם אַתֶּ֖ם אֹכְלִֽים"

(יהושע כד, יג)

"וַתַּכְנַ֨ע לִפְנֵיהֶ֜ם אֶת־יֹשְׁבֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙... וַֽיִּלְכְּד֞וּ עָרִ֣ים בְּצוּרֹת֮ וַאֲדָמָ֣ה שְׁמֵנָה֒ וַיִּֽירְשׁ֡וּ בָּתִּ֣ים מְלֵֽאִים־כׇּל־ט֠וּב בֹּר֨וֹת חֲצוּבִ֜ים כְּרָמִ֧ים וְזֵיתִ֛ים וְעֵ֥ץ מַאֲכָ֖ל לָרֹ֑ב וַיֹּאכְל֤וּ וַֽיִּשְׂבְּעוּ֙ וַיַּשְׁמִ֔ינוּ וַיִּֽתְעַדְּנ֖וּ בְּטוּבְךָ֥ הַגָּדֽוֹל"

(נחמיה ט, כד-כה)

"לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל"

..

הכנענים לא זזמו לרצוח את אברהם ולגרשו מארצם. ולא חילקו בקלאוות כששרה נשבתה

"ויבא הפליט... זה עוג... ומתכוין שיֵהָרֵג אברהם וישא את שרה"

(מעבר לעקיצה, כיוונתי לחילוק ההלכתי של הרב פישר ועוד בין בעלות קונקרטית-פרטית ל'ארץ ישראל שייכת לעם ישראל'. זו אחת מהראיות שמקורה בדבר אברהם)

מארצם, ולא חילקו בקלאוות ששרה נשבתה. ולא תמכו בארגוני טרור נגד אברהם.

יש הרבה עמים רשעים בעולם ואין זה ענייני רשעותם בינם לבין עצמם. ההבדל הוא שהפלסטינים הם אויבים אישיים שלי וחלקם הגדול תומך בפועל להרוג אותי ואותך.

אבל לא אמרתי שזה מתיר למסוק. רק אמרתי שאין להשוות למקרה של רועי אברהם ולוט

פרטית של אדם על קרקע (מלבד סמכות המדינה להפקיע כמלכות). וכי יש פוסק שסובר אחרת?

ואפילו אם נאמר יש ברירה, הערבי יאמר: המוציא מחבירו עליו הראיה, הבא לי ראיה שאתה לא צאצא גרים

כשיהודי בא למסוק זיתים בגבעה אקראית בבנימין לצורך העניין. הוא לא בא בתור הבעלים המוסמכים של הקרקע, (במובן ההלכתי של רכוש פרטי), אלא הוא פשוט בא להינות מזיתים שבעל הקרקע הלגיטימי (היהודי) קרוב לוודאי התייאש מהם. העובדה שיש ערבי שרואה בעצמו בתור בעלי הקרקע - לא מונעת מיהודי המוסק לקחת את הזיתים, מכיוון שהערבי בא מכח חזקה שאין עמה טענה הלכתית. ממילא, כל הקודם - זוכה.

אגב, אם עוצרים בשלב הזה של הדיון, יוצא שאם הערבי כבר מסק את הזיתים, אסור לקחת אותם ממנו, כי דינם שווה לפירות הפקר, וכאן הערבי כבר זכה בהם.

על מנת לחדש שגם במצב כזה יהיה מותר לקחת לערבי את הזיתים שמסק, יהיה צורך בטיעון בסגנון של היתר ביזה במלחמה, או משהו בסגנון...

בטחונית?

אם אדם נטע עץ בבית שכנו -

העץ שייך לבעל הקרקע הוא שכנו.

אדמת C היא אדמה השייכת למדינת ישראל -

שנקנו בכסף מלא בעבר ונתרמו לעם היהודי,

או שטח שניתן לישראל בחלוקת ישראל באו"ם,

או שטח שנלקח לאחר שפיכות דמים שנגרמו ע"י בעלי הקרקע הערבים או קרוביהם.

אני בעד פיצוי בעלי קרקעות A ושיחפשו אדמה אחרת.

יש באדמות שטח סי הרבה אדמות בבעלות פרטית של ערבים.

שטח שניתן לישראל בחלוקת האו"ם לא מפקיע מבעלות פרטית, כל עוד המדינה לא החליטה להפקיעו. מלך יכול להפקיע קרקע, אך כל עוד לא הפקיע, היא של האדם שנחשב בעליה

אם המדינה מחליטה היא יכולה גם להחליט שבמקום זה יעבור כביש או ישוב חדש -

ולפצות את בעלי הקרקע הערבים.

זיתים שערבים לא יכולים למסוק מסיבות בטחוניות. לא על זיתים שהם יכולים

..

מותר ליהודים למסוק זיתים גם הרחק מהישובים

"ולכן *אם אין להם אפשרות למסוק מסיבות בטחוניות"

אחרת למה בכלל הזכיר את המניעה הבטחונית?

די ברור לי מתוך הפסק שהוא מתיר (ברמה העקרונית) אפילו ללכת לקטוף תפוזים מהגינה הפרטית של ערבי בחצר ביתו.

סעיף א של מכתבו של הרב ליאור הוא העיקרי.

כל סעיף ב רלוונטי בעיקר

• בתור טענת 'אודו לי מיהת' כלפי הרבנים האוסרים.

• וגם בקשר לאדמות אחדות שנקנו עלי ידי ערבים בקניין תקף מיהודים בעלי המקום, ככל שקיימות כאלה.

• וגם בקשר לחשש שמא יש לנוטעי העצים זכות ממונית כלשהי בפירות על אף שנטעו אותם בקרקע שאינה בבעלותם, נקודה אליה הרב רמז בסעיף ג. (ובאמת בעצים צעירים, ייתכן שקיים ספק האם אכן כבר קיבלו הנוטעים את התגמול עבור השבחת הקרקע, ולכן הרב ראה צורך להדגיש את הנקודה של 'ייאוש'.

"שאלת מדוע אסור למסוק זיתים של ערבים, הרי הקרקע גזולה בידם. תשובה: הנה באמת הקרקע גזולה בידם עד שלא יוכיחו שנקנתה כדת וכדין מישראל, אך לעניין מטלטלין, היות שממשלת ישראל מסכימה שהיבול יהיה שלהם, ומצד דינא דמלכותא הוא שייך לערבים, נראה שיהיה אסור לגנוב סתם יבול שלהם"... (ובתשובה שלפני כתב שעקירת עצים מצד סכנה ביטחונית צריכה להיעשות בהוראה של קצין הביטחון באזור)

כמובן שהרב יעקב אריאל (תחומין כג) וכו' חולקים על כל הבסיס, אבל עדיין לא הבנתי את המכתב החדש ברמה של היידיש-טייטש

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.