נתרפקה עליו אשתו שהרי חודש ומקצת שלא חזתה בו. ואף כשחזתה בו לא חזתה אלא לשעה קלה בלבד.
נתרפקה עלי אשתו ככלה שאך יצאה מן החופה ורשאית לגעת באותו שהדיר שינה מעיניה יום וליל.
"מה שמח בי בעלי בעלי משה ברעייתו ומה נתגעגע אליי נכון משה? מה זה אתה מהנהן ברוח קצרה חייך שזה חודש ומקצת לא ידעו ריאותיך אוויר כדי נשימה אחת מחמת געגועיך אליי נכון משה?"
הביט בי משה בעיניו הזגוגיות הלאות כאומר יאה לך בתי שבאת לבקרני. מה אני לא ראיתי יונתי תמתי חודש ומקצת הרי שאותך בתי לא ראיתי כשנה.
נסתכלתי במשה שטופת חמלה וזעם ורחמים. לתוך עיניו נסתכלתי ופי קמוץ כאומר הא לך מה הביא עליך יצרך.
הרכין משה ראשו שהלבין וחשק שפתיו שסמרטוטיות הפכו.
הביט בי כאומר, עידן לא חזיתי צורת אישה. מבט חמור השבתי לו ראה אשר בעוון שחזית צורת אישה, עידן לא חזית צורת אישה.
הרים פנים עייפות מעלה בזעקה שנשמעה מקצה העולם ועד קצהו אך לא נשמעה.
זכורני שמלמל משה אלף פעמים לא לעולם חוסן, לא לעולם חוסן.

