משה \ חודש ומקצתאבישג השונמית

נתרפקה עליו אשתו שהרי חודש ומקצת שלא חזתה בו. ואף כשחזתה בו לא חזתה אלא לשעה קלה בלבד.

נתרפקה עלי אשתו ככלה שאך יצאה מן החופה ורשאית לגעת באותו שהדיר שינה מעיניה יום וליל.

"מה שמח בי בעלי בעלי משה ברעייתו ומה נתגעגע אליי נכון משה? מה זה אתה מהנהן ברוח קצרה חייך שזה חודש ומקצת לא ידעו ריאותיך אוויר כדי נשימה אחת מחמת געגועיך אליי נכון משה?"

הביט בי משה בעיניו הזגוגיות הלאות כאומר יאה לך בתי שבאת לבקרני. מה אני לא ראיתי יונתי תמתי חודש ומקצת הרי שאותך בתי לא ראיתי כשנה.

נסתכלתי במשה שטופת חמלה וזעם ורחמים. לתוך עיניו נסתכלתי ופי קמוץ כאומר הא לך מה הביא עליך יצרך.

הרכין משה ראשו שהלבין וחשק שפתיו שסמרטוטיות הפכו.

הביט בי כאומר, עידן לא חזיתי צורת אישה. מבט חמור השבתי לו ראה אשר בעוון שחזית צורת אישה, עידן לא חזית צורת אישה.

הרים פנים עייפות מעלה בזעקה שנשמעה מקצה העולם ועד קצהו אך לא נשמעה.

 

זכורני שמלמל משה אלף פעמים לא לעולם חוסן, לא לעולם חוסן.

 

....אם אפשר
לקח לי זמן להבין את הדו שיח. לדעתי כדאי לחלק לפסקאות יותר ברורות או משהו בסגנון כי הכתיבה והשפה יפים וזה התפספס לי קצת כי קשה לקרוא..
ולא הבנתי אם המספרת מתחלפת באמצע מאם לביתה..?
והמשפט "הרכין משה..." צריך לדעתי שינוי קצת בסדר הדברים, אולי
"משה הרכין את ראשו שהלבין, חושק את שפתיו שהפכו לפתע לסמרטוטיות (מסמורטטות אולי? )"

אולי למחוק את "ורחמים"? השאלה עם מה חשוב לך לסיים: "זעם וחמלה" או "חמלה וזעם"...

ואולי גם
... אלף פעמים: "לא לעולם חוסן, לא לעולם חוסן..."
טובאבישג השונמית
עבר עריכה על ידי אבישג השונמית בתאריך ט"ו באייר תשע"ט 11:56
תסכים איתי שיש משהו יפה בכך שהכותב לא מאכיל בכפית אלא נותן לקורא מקום להתאמץ ולהבין בדרך שלו.
המספרת אינה בתו, הרי היא לא הייתה מכנה אותו בשמו הפרטי אילו היה אביה. למה אתה חושב שהיא מתחלפת עם אשתו? תמקד אותי קצת.

את הקטע הזה כתבתי בכוונה כך, הרי יכולתי לחלק לפסקאות, סידור המילים על ה"נייר" בצורה מדגיש את הרגשות שרציתי בקטע.

"הרכין משה" איני חושבת שמשפט זה לא תקין. חלק מהשפה בה בחרתי להשתמש.

"חמלה וזעם ורחמים" הכפילות היא לא לשווא. כוונתי הייתה להראות כי הזעם העצום כלפיו עטוף משני צדדיו ברגשות חמלה.


המאם אפשר
עבר עריכה על ידי אם אפשר בתאריך ט"ו באייר תשע"ט 13:07
א. יש משהו יפה, אבל לי זה היה קשה מדי.... לא צריך להאכיל בכפית, אבל פה זה היה מוגזם לדעתי.. יכול להיות שרק אני לא הבנתי, אבל יש נטיה לחשוב שזה מובן כשאתה הכותב...
ב. הוא קורה לה "ביתי" פעמיים וגם אומר שאמנם את יונתו תמתו (שזה הדמות מההתחלה) הוא לא ראה חודש ומקצת, כפי שאכן הדמות מציינת בהתחלה- "... אשתו שהרי חודש ומקצת לא חזתה בו..."
ואילו "אותך ביתי לא ראיתי כשנה"
אני חוזר ביאם אפשר
אני חושב שהבנתי יותר עכשיו.. ואני מבין גם את ההסתר שבטקסט. אני כן חושב שהיה צריך לעשות הבחנה יותר ברורה בין האם לביתה (כי יש אם וביתה, לא?) אותי זה מעט בלבל.
לאור הבנתי החדשה בטקסט אני חושב שזה עצוב וכתוב טוב.
בלבלת אותי לגמרי..אבישג השונמית
אבל תודה (?)

השימוש בכינוי "בתי" יכול לבוא לידי ביטוי לאו דווקא בפנייה של אב לבתו..


היא לא הבת שלהם..
ארראם אפשר
אין אם וביתה? אז לא הבנתי אם הוא לא ראה אותה חודש או שנה..?
...אבישג השונמיתאחרונה
יש שם שתי בנות. לא אם ובתה. את הבת לא ראה שנה ואת אשתו לא ראה חודש.
לאטxmasterx

אם היית רק שלך בסדר

אבל את לא וגם אני

אבל זה עלייך ועל הכל

הכל זה רק להשכרה

חכירה הכי הרבה

הסוף יבוא

לאט

כמו שניות בשעון חול שלא רואים שזזות ופתאום חצי כבר למטה

הזיכרון

היופי

הכוח

העוצמה

המוח

הבית שקנית בכל הכסף

אפילו הילדים

הכל

בסוף זה יגיע

הזמן מגדל את כל הדברים בשביל לקחת אליו דברים שווים

בוגרים

בשלים

ואת יושבת מחייכת

שותה את השוקו שלך

כרגיל לאט

כשאני מסתכל עלייך מחייך

חושב מה למרוח לך בסנדביץ' הבוקר

וואווואברהם יאיר שטרן

אהבתי מאוד, מרגישים אותך בשיר...

ועדיין יש הערות, רוצה?

מדינה חופשיתxmasterx
שיר גירושין קלאסיסופר צעיר
כמו מראהxmasterx

כל אחד רואה את עצמו בפרשנות שהוא מביא

אני מאוד אוהב את הקטע הזה ולכן נמנע מלתקן או לומר מה באמת היתה הכוונה מבחינתי

לא בטוח שזה שיר

גירושין יכול להבין איפה מצאת את זה

לא מוצא בזה הרבה קלאס

אולי כשהייתי סוּפֶּר צעיר

חחח אין עלייך מאסטר איקססופר צעיראחרונה
גיליון חדש של כתב העת שלי יצא, אשמח להארות סופר צעיר
שמע זה אדיר אני חייב להתחיל לקרוא יותר ברצינותחתול זמני

זה כזה מקסים שיש כל־כך הרבה כותבים

וכולם כותבים יפה ומיוחד

 

ברמה הטכנית בלבד, הפונטית קצת מבולגנים לי

דבר ראשון ספרתי חמישה פונטים כשכל אחד מהם מיוחד / סריף רציני

לא יודע איך קוראים לכל אחד אבל:

 

– הסריף המרובע סובל מבעיית קרנינג בינונית, ומרגיש קצת "יותר מדי". לדעתי אפשר ללכת על משהו קצת יותר "מסורתי" (לא בהכרח סטנדרטי לחתולין)

– בדפים של מראה המקום, הניגוד בין הפונט המיוחד של הכותרת לבין הסריף המרובע הוא קיצוני

– בדפי השירים יש לי שלושה פונטים מאוד שונים זה מזה במהות, השילוב בין הכותרת לתוכן סבבה אבל שם המחבר פשוט לא מתחבר בגופן

– אמנם חלק מהשירים עמוסים במילים אבל חייב חייב חייב טיפונת רווח בין השורות לפחות היכן שזה מתאפשר

תודה רבה על ההארות סופר צעיראחרונה

אפיק לקחים לגיליון הבא

לא מצאתי כותרת טובהנקדימון

יוצר אור,

בוא ראה חושך

או שֶׂה שלום,

ובוא ראה את הכל.

גאוני ומקסים.חתול זמניאחרונה
ליאב ויואב ונווה וניר ודור,עיניים טובות

ליאב ויואב ונווה וניר ודור,

תסבירו לי איך יש עוד מקום במדור

לא נגמר שם למעלה? לא כלו הקיצים?

הלוואי שלא נצטרך שיפוצים

הכסאות שמורים לוותיקי המרום

החדשים עוד עומדים מפני כבוד המקום

ויש שידורים חיים מלמטה

והלוויות ובכיות של אבא אמא וסבתא

וצפוף, וצפוף, אך סוף סוף נפגשים

עם החבר'ה שמזמן כבר הפכו לקדושים

ואור גדול בניגוד מוחלט

לעולם שממנו לא רואים כמעט

נצח שמיים ואינסוף

ופורפורציות לעולם שנגדע אל הסוף

מה הלו"ז שם למעלה?

יש לו"ז בכלל?

נהנים מזיו השכינה?

חיים חיי כלל?

יש שם אחדות? יש געגוע?

הכל טוב כמו שהבטיחו? שווה להגיע?

ליאב ונווה, ניר ודור ויואב,

איך רואים מלמעלה את ארץ ארץ שנאהב?
יש איום גרעיני? יש איום? יש גרעין?

גרעין של טוב? יש במה להאמין?

והבחירות שבפתח, וכל התככים,

תהיה כאן מלחמת או שיש כאן אחים?

יואב ודור וליאב וניר ונווה,

סליחה שהפרעתי לנצח מההווה

יש כמה ניחומי אבלים השבוע

ואיזה פחד שהלו"ז הזה הפך להיות קבוע

יש בכרם מהר"ל והרצליה ובית השיטה

ובגבע בנימין וגם בהוד השרון המהלומה נחתה

אז אם לא מסובך והלו"ז התפנה

תקפצו לנחם, בשבילכם בקטנה

תזרקו קצת כוחות, בשמיים אין גבול

רק פה בארץ הלב כבר חלול

חזק מאד מאדזיויקאחרונה
וכואב ממש
דְּמָמָה פְּשׁוּטָהנקדימון

דְּמָמָה פְּשׁוּטָה

בִּנְקֻדָּה אֲחוּזָה.

לִשְׁטֹף רוֹצָה

מִקָּצֶה לְקָצֶה.

חֻרְבָּנָהּ -

בְּמַחֲשֶׁבֶת מוּקְצֶה.

איש של חורףזכרושיצאנולרקוד

אֲנִי אִישׁ שֶׁל חוֹרֶף

כְּשֶׁלֶּהָבוֹת בּוֹעֲרוֹת מִסָּבִיב

בְּתוֹכִי יוֹקֶדֶת שַׁלְהֶבֶת

וּכְשֶׁכְּפוֹר חֲרִישִׁי מְכַסֶּה הַכֹּל

עַד לִמְלוֹא הָעַיִן

תָּשׁ כּוֹחִי.


כְּשֶׁשִּׁכְבַת הָאָבָק

הָרוֹכֶנֶת מֵעַל כַּנְפֵי נִשְׁמָתִי

חוֹנֶקֶת אוֹתִי עַד לִבְלִי מְשׂוֹא

אֲנִי אוֹגֵר בְּתוֹכִי

רְסִיסֵי זִיכְרוֹנוֹת מַבְלִיחִים

שֶׁהִבְלִיחוּ

מִבֵּין לֵילוֹת חַסְרֵי שֵׁנָה

רְסִיסֵי נְשָׁמָה

שֶׁנִּכְתְּבוּ בְּדָם

וְעוֹלָם

שֶׁהֵד אַכְזָרִיּוּתוֹ

מְהַדְהֵד מִבְּלִי שׁוּב

מָשָׁל הָיִיתִי כֶּאֱחוּז כִּישּׁוּף.


כְּשֶׁאוֹר הַבּוֹקֶר הַחִיוֵּר

בּוֹקֵעַ גַּלְגַּלֵּי עֵינַי

אֶפְרִי מִתְנַעֵר

שֵׁנִית

נוֹשֵׂא בְּתוֹכוֹ

צַלָּקוֹת שֶׁנֶּחְרְטוּ

בִּתְהוֹם הַצְּלָלִים.


לוּ הָיִיתִי כּוֹתֵב

אֶת סִפְרִי

בְּדַם חַיַּי

הָיָה הָעוֹלָם נָמוֹג

לְנוֹכַח הַשְּׁתִיקָה

אַךְ בִּמְקוֹם זֹאת

אַצְפִּין סוֹדוֹתַי

וְאֶשְׁתּוֹק

אֶת כְּאֵב הַזְּעָקָה.


הממ.חתול זמני

ראשית זה מאוד יפה.

 

קראתי כמה וכמה פעמים, והרגשתי מעין יופי חד/מרוסק כזה. מצד אחד השיר עוסק בתיאור דמותו של "איש של חורף", אבל הדמות לא מתגבשת לכדי משהו קוהרנטי וברור, אלא יותר כמו וינייטות קטנות, הצצות קצרות אל מבעד לפרגוד. רב הנסתר על הגלוי.

 

גם מאוד אהבתי את השורות המצומצמות למילים בודדות.

 

מה שקצת הציק לי, ברמה האסתטית בלבד, הוא חיבורי מילים עם משמעות פחות או יותר זהה: "תהום הצללים", "כאב הזעקה". כלומר אחת משתי המילים בזוג מבטאת בכל מקרה את מה שחברתה אומרת, וזה הופך את זה קצת ל-overly. כמובן זה לא "אופל החושך" או "ייסורי העצב" או משהו כזה, אבל עדיין, הייתי רוצה משהו קצת יותר "מחודש".

מענייןזכרושיצאנולרקודאחרונה
תודה על הפירוט
השירים שלי...אברהם יאיר שטרן

טוב אז שלום, אני אשמח שמי שקורא את זה (אם יש לו כוח וזה לא טרחה כמובן) אם יאהב יפרגן לי (לא שיש לי בעייה בביטחון עצמי ב"ה אבל לא נראה לי שיזיק... 😝 ) ואם לא יגיד למה. יציע הצעות לשיפור וכו' בנוסף רציתי לשאול, אני חושב שכדאי לשפר כמובן את השיר ולעשות לו כמה סקיצות, אבל יש לזה שני חסרונות.

א': אחרי כמה עריכות לפעמים הוא יותר יפה אבל פחות מבטא את עצמי ו/או המסר וכדו'

ב': אני כשאני כותב שיר אני נמצא באיזה מצב נפשי ולפעמים קשה לחזור למצב נפשי מגיל 16 (לפני 3 - 4 שנים...) אשמח גם בזה לעזרה (במיוחד אשמח לשמוע את דעתך @ימח שם עראפת ועוד כמה שמות שקצרה היריעה מהכיל...)

זה שיר שאני עדיין עובד עליו אז אני הכי פתוח לשינויים בו... השיר נועד לבטא את הדיכאון מהריחוק מה' (שמתבטא חזק מאוד בזה שאין מקדש) ואת זה שאנשים מנסים להמשיך בחיים על אף שאנו רחוקים מה'... וכיסופים לסוף המיוחל, לגאולת ציון. ולנקמה!

 

"זה עתה חרב הבית

כולם בוכים, נאנקים

בבלה מובל עם הזית

אבות, נשים, ילדים

 

על ערבים בתוכה אנו תולים כינורותינו

שואלים התינוקות חלב אימם

דברי שיר ושמחה רוצים עוללינו

חפצים הם לראות את ביתם

 

וגם אם תיקח הדרך שנים לא נחכה לה

 נמשיך בדרכנו לעבר הגדולה

ננפץ בעצמנו עוללים אל הסלע

נשלם לבת בבל את גמולה"

 

{בשלב הזה הרגיש לי שמשהו חסר אז הוספתי בסימן שאלה את זה:}

 

"ואז יבוא יום בוער וילהט הרשעים

ישובו לחיק האם הבנים 

ונצעד שוב בחצרות האלוהים

תתנחם ציון בבניה האובדים"

 

תודה אחים!

 

אוקי, אז אענה כהרגלי...אברהם יאיר שטרן

א' תודה רבה.

ב' מסכים איתך, הסוף יותר אופטימי אבל לפעמים דווקא צריך להתרכז במה שכואב, ברע, בשכול באובדן... ט' באב זה הדוגמא... 

ג' התלבטתי על זה, טוב לשמוע דעה נוספת בנידון.

ד' אמממ, לא חשבתי על זה, אנסה...

ככה החיים.Shandy

ככה החיים

אומרים שעל כל אדם1 שנפטר אי שם

נולדים 2 תינוקות בעולם

על כל זוג שמתגרש

יש 4 שזוכים להתקדש

מרקבון

צומחת פריחה

ורק אחרי שיודעים עלבון

יודעים גם מהי שמחה

אחרי  כל שקיעה ארוכה

יש זריחה מאירה


יש שזוכים לקבל

מזה או מזה בנפרד

ויש כאלה

שזה בא להם מעורבב


אחיין חדש

אבל סבוש נפטר

היא ובן זוגה עוד רגע קט מתקדשים

אבל מישהו ממשפחתה על סף גירושין.


ובמצב כזה

לאיזה רגש נותנים את הבמה

הרי שניהם באו באותה שניה


זה נקרא להקדים תרופה למכה?

לערבב עצב עם שמחה....



וואו! שיר שמרעיד את הלבפ.א.

כתבת כל כך יפה, מדויק, הצלחת לנסח במילים את אחת המורכבויות הכי עמוקות של החיים – הניגודיות הזו שפוגשת אותנו בבת אחת, העצב והשמחה ששזורים זה בזה.

תודה😊Shandy
מטורףףתמימלה..?

את כותבת פשוט מדהים נוגעת בנושא כאוב בצורה אופטימית ויפיפיה...

"רק אחרי שיודעים עלבון יודעים מהי שמחה" כל כך נכוןןן!!

מהמם

תודה אהובה😊🤍Shandy
איזה יופי.נפש חיה.
...רחל יהודייה בדםאחרונה

נוגע

באמת מורכב.

אולי יעניין אותך