בעל עם הפרעות קש"ר - פריקההריון ולידה2
מיואשת. נשואה כבר 5 שנים + 2 +עוד אחד ממש בדרך
בעלי סובל מהפרעת קש"ר חמורה מאובחנת ולא מטופלת.
למה לא מטופלת? כי אצלם במשפחה יש פוביית רפואה וחיים כאילו הכל מסביבך קונספירציות. החכמתי מזה הרבה אבל יש לגישה הזו מלא חסרונות.
מעולם לא טופל בריטלין. לא מעוניין לנסות.
יש לו בעיית זמנים חמורה מאוד שמשפיעה על כל הבית, וזה רק בין היתר ואפרט
# הוא אף פעם לא קם בזמן אז אני והילדים תמיד מאחרים למסגרות ולעבודה כי הוא זה שלוקח אותנו. ולא אי אפשר שאני אקח אותם כי יש רק רכב אחד ולא, אי אפשר לסמוך עליו שיארגן אותם בזמן כי שוב, יש לו בעית זמנים חמורה מאוד.
וזה בא לידי ביטוי בעוד דברים כמובן - אי אפשר כמעט לקבוע כלום וגם אם אני עובדת עליו ואומרת שעה מוקדם יותר מאחרים. הוא אומר שרוצה לשנות ושיפר הרבה אבל קשה לי כבר ואין לי כח וסבלנות לזה
# הוא לא מצליח להחזיק עבודה קבועה כי הכל משעמם אותו והוא צריך כל הזמן חידושים ואקשן אז במקום לעבוד הוא שורף את הזמן ולא מביא תועלת למקום העבודה ומצטער על זה אבל אין לא מצליח לשנות
# הוא דוחה הכל.
# הוא תמיד מרוכז בעצמו. בקטע מעצבן. והוא שואב ממני מלא אנרגיות.
# לא מקבל רעיונות חדשים ויכול להיות תקוע עם ראש בקיר. למשל עכשיו לקראת בואו של צוציק חדש צריך לשנות חדר בבית ולהזיז דברים והוא רק דוחה ודוחה ויש איזה שידה להוציא מהחדר כדי להכניס מיטת תינוק והוא לא רוצה להוציא אותה ולי חשוב שיהיה לפני הלידה כדי שצוציק קיים יתרגל לישון בחדר חדש ואין. כלום. נאדה. לא הולך.
# גם בעניין קיום יחסים לא הולך. הוא יכול תקופה ארוכה מאוד לא להיות איתי ואז כשאנחנו יחד זה ייגמר אחרי 2 שניות וגם לא כשאני נהניתי כי הוא מפעיל כח לא פרופורציונלי ולא נעים לי וגם כשלא הוא עסוק בלעשות את שלו וזהו. המגע שלו לא נעים לי. ודיברנו על זה ואין שיפור
# וכמובן שעכשיו בהריון הכל משתגע כי הוא חייב כל הזמן שיהיה לו מעניין אז קשה לו להיות בבית הרבה ובדרך כלל אני מאפשרת אבל מרגישה כבר שאני משתגעת הוא יוצא כשהכי צריך אותו וחוזר כשהילדים כבר ישנים ומתלונן שהוא לא יוצא כמעט מהבית.

הוא בנאדם טוב עם לב זהב שיוריד לי את הירח אם אבקש ,אבל באיחור.
קשה לי אפילו שאני מבינה מאיפה ההתנהגות נובעת. והוא יודע שהוא מקשה עליי אבל זה לא משתפר ונמאס לי כבר.
איך מנהלים משפחה ככה? איך מחזיקים זוגיות ארוכת שנים ככה כשכלום לא זורם?
וואו קודם כל חיבוקמק"ר
את גיבורה אם את מתמודדת עם כל זה.
אין לי ממש עיצות חכמות, רק נראה שאין מנוס מטיפול תרופתי, החכמות פה בטח יתנו לך עיצות איך או אחרת...

אני רק רוצה לומר עוד שממש כאב לי לקרוא, הכי מהכל, מה שכתבת על היחסים. זה ממש ממש לא צריך להיות ככה. לא מגיע לך, לא מגיע לו, לא מגיע לכם. זה חמצן בזוגיות.... שוב, אין לי רעיונות, רק חיבוק
הי קודם כלאני זה א
חיבוק
נשמעת התמודדות מאוד מאתגרת.
כתבת שהוא צריך את החופש שלו ואת בדרכ מאפשרת אולי דוקא להגיד לו שאת זקוקה לו ושהחוםש הוא צריך לא יבוא על חשבון הזמן שאת זקוקה לו.
מעבר לזה אני חושבת שיעוץ מאוד יעזור לכם גם אם לא יטפל בהפרעת קשב הוא ילמד איך להתנהל איתה בתוך מסגרת משפחתית. מבינה מאוד את הקושי שלך גםלבעלי יש הפרעת קשב לא מאובחנת ולמדנו להתנהל איתה איפה שאפשר לשתוק אני שותקת ולא מעירה אבל איפה שמבחינתי זה גבול אני אומרת לו מה אני מרגישה גם אם לא באותו רגע אני תמיד אמצא זמן לדבר על אותה נקודה שמפריעה. לכולם יש תקופות יותר קלות ותקופות שפחות וצריך ללמוד להתגבר על מה שקשה כל אחד בדרך שלו.. נשמע שהוא השתפר והשתנה וזה שיש עוד על מה לעבוד קצת מטשטש את הדרך שעשה. להשתנות זה לא קל ולוקח זמן. שיהיה לך הרבה בהצלחה
אכן השתפרהריון ולידה2
ולגבי הגבולות: מציבה אותם באופן ברור ביותר. מבטיחה לך. לפעמים עוזר ולרוב לא. משתדלת לא להיכנס לעימותים מיותרים למען השלום בבית ולקח לי הרבה זמן להגיע לזה ולהבין שזה לא באשמתו והוא בכל זאת מדתנה ומשתדל אבל עדיין קשה להכיל את השונות ואת הצרכים השונים של כל אחד מאיתנו
לא פשוט. מתמודדת גםתפוחים ותמרים
בעלי מאובחן עם OCD. חלק מהסימפטומים שכתבת מתאימים מאד, כמו דחיינות לא פרופורציונית, ראש קשה בדברים מסויימים, צורך בגירוי בלתי פוסק ועוד.
בעלי מאובחן ועבר טיפול אינטנסיבי ויקר שעזר במשהו, אבל הוא לא הפך להיות 'רגיל'.
יש לו לב טוב, משתדלת תמיד לזכור את זה, הוא אבא אוהב וחם ובנזוג רגיש, ובכל זאת מסוגל (גם בהריון הנוכחי שאני פשוט סמרטוט בו) להיעלם לי בין שש לשמונה וכשאני מזעיקה אותו לחזור להתפלא איך לא הסתדרתי לבד (....כי כמעט הקאתי על כל חביתה שהילדים ביקשו, וכי רק להתקיים בעצמי בלי לטפל במשפחה ובבית זו משימה שגוזלת את כל כוחותיי כרגע).

אני מבדילה בין כל הסימפטומים שסיפרת לבין ענייני המיטה. שם נדרשת השתדלות מצידו, רגישות והקשבה, ואת מתארת התנהגות מעט כוחנית ואגואיסטית. לזה כנראה לא מספיקות שיחות כי כבר ניסית וזה לא מצליח, לא מגיע לך לחיות ככה, זו הרגשה דורסנית של עלבון קבוע, אני ממליצה לך לפנות לטיפול מקצועי בתחום.
וואי איזה נשים מדהימות יש פה בפורום הזהמיואשת******
אני מרגישה אשה דפוקה אגואיסטית וממש לא משהו כשאני קוראת אתכן
איך אתן מתמודדות עם דברים כאלו? מדהימות מדהימות
חיבוק גדול לכל אחת אתן אלופות!!!
לכל אחד החבילה שלותפוחים ותמרים
ואישית לא הייתי מחליפה את שלי עם אף אחת. אני אוהבת את הבעל *שלי* ולא סתם בחרתי בו והוא בי, ובנינו בית מלא אהבה ושמחה, גם אם מאחרים וגם אם יש דברים שנדחים וגם כשיש חיכוכים, אפילו חריפים.
אני בטוחה שהוא מדהיםמיואשת******
אם הוא קיבל אותך ❤️
ואת מדהימה גם כן
כנראה צריכים ייעוץ וטיפולl666
אולי את תפזרי ילדים ברכב והוא ישתמש בתחבורה ציבורית כשיתעורר?
בנוסף לא נראה שמשפחה שלו צריכה להתערב בדרכי הטיפול, הוא בן אדם בוגר...
מגיבההריון ולידה2
קודם כל תודה לכולן על החיזוקים והתגובות.
כמה דברים:
1. ברור לי שהמשפחה שלו לא צריכה להתערב לא ציינתי את העובדה המשפחתית בגלל זה אלא בשביל הרקע שתבינו שזה בעיה משפחתית כלומר תורשתי ולכן אצלם הם חיים עם זה בטבעיות ומתמרנים כמה שאפשר. לעומת זאת אני באתי ממשפחה אחרת לגמרי ולא מכירה את ההתמודדות הסו ברוך השם.
2.לגבי העניין של הפיזור: חשוב לו לבוא איתי כי אחרת הוא יודע שהוא יפקשש לעצמו את כל הסדר יום ולכן אני במובן הזה עוזרת לו אבל עדיין מתוסכלת מהצד שלי שאנחנו תמיד מאחרים בכל זאת.
3. לגבי העניין האינטימי - מסכימה עם כולכן שדורש התייחסות רצינית כי זה ממש חשוב לי ואופי הקשר משתנה ככל שמרגישים יותר נחשקים ובטח עם הזמן שעובר, ילודה וכו. אנחנו מנהלים הרבה שיחות ולומדים ביחד ובאופן כללי מאוד מכבדים ודואגים לזמן שיהיה רק שלנו, והוא לא חוסך במחמאות אבל זה עדיין כלכך חסר. דיברנו על זה בפתיחות כמה פעמים ועדיין ללא שינוי. פה כבר לא חושבת שיש עניין תרופתי מחפשת להסביר לו איך להיות יותר עדין בלי להגיד לו שלא נעים לי המגע שלו. אני לא רוצה שייפגע כי הוא כלכך משתדל .
נדמה לי שאולי לא דיברתם מספיק בפתיחותתפוחים ותמרים
את חוששת לפגוע בו, כי הוא מאד משתדל, ואת עצמך בסבל. זה הרי לא מה שאת רוצה ולא מה שהוא רוצה. הוא לא קורא את המחשבות שלך, כדאי לך להגיד לו בדיוק מה ואיך, ואם קשה לך להגיד לו בכנות, אז בליווי מקצועי.
כמו בכל תחום אחר בחיים הזוגיים, גם במיטה צריך לחפש ולדייק את ההתאמה.
אני לא מדברת מניסיון כמו שלך בכלל...לפניו ברננה!
אבל תנסי לא להגיד המגע שלך לא נעים לי,
אלא בניסוח שלי אני יותר אוהבת כשאתה נוגע עוד יותר עדין, כמו נוגע ולא נוגע.
ולפרגן מאוד אם הוא נוגע באופן שאת כן אוהבת, לצאת מגדרו ולספר לו כמה זה נעים לך ככה ושיעשה ממש דומה לזה תמיד...
נשמע שאת טובה מדיl666
לדעתי תחשבי קודם כל על עצמך ואם יישאר לך כוח אז עליו. תעבירי לו את האחריות על עצמו.
אני לא באמת יכולה לנתק את עצמי ממנוהריון ולידה2
ולהתנהל לי לעצמי זו הבעיה.
אנחנו מנהלים בית משותף עם ילדים ותחשבי שזה משפיע אפילו בדברים הכי קטנים כמו לעשות קניות. נניח אני צריכה משהו מהסופר ואבקש ממנו הוא בחיים לא יגיד לא לכלום אבל אם אני צריכה את זה באותו הרגע זה די אבוד רוב הזמן םשוט כי הוא יצא לסופר ובאמת הוא רוצה ללכת רק לסופר ואז תוסח דעתו מטלפון או שהוא ישכח בדרך ויתפזר ויבוא אחרי מלא זמן.
על זה למדתי להתגבר ברוך השם ואני עושה קניות באינטרנט ומשתדלת לכסות את הכל כמה שאפשר אבל גם בלי שום קשר זה נראה לי יותר כמו מתכון לתסכולים.
אני יוצאת מנקודת הנחה שאנחנו שניים שהם אחד ולכן חשוב למ למצוא דרך להגיע לעמק השווה
אבל הוא כן מתנהל לעצמוl666
כשהוא צריך משהו לעצמו הוא מצליח ללכת לסופר או לאן שהוא צריך? מה הוא עשה בצבא, לפני חתונה? לי אישית נשמע שהוא מורח אותך כדי לא לעשות כלום.
הפותחת מסתכלת על המכלולברכה 1
ולא על כל פרט ופרט. היא לא מחפשת להתחשבן איתו אלא להתקדם איתו.
עדיף לענות ברוח שבה היא הולכת, ולדעתי היא ממש צודקת
אין מנוס מלהשקיע מאמצים בהתאמת טיפול תרופתי.ישועת ה' כהרף

העבודה שלכם צריכה להתמקד בשכנוע ע"י יעוץ זוגי/רפואי/משפחתי שלך להתאים טיפול תרופתי..

עבודה זוגית שלא תכלול טיפול תרופתי לא תפתור את הבעיה.

מכירה כמה זוגות שהתגברו על כל הקשיים שציינת ע"י טיפול תרופתי טוב כולל אחותי הקטנה וחברה טובה שלי..

נראה לי שלשם את צריכה להפנות את המשאבים..

^^^^ גם אני חושבת שאין ברירהמיואשת******
מסכימהאמא ל6 מקסימים
ומוסיפה:
כדי לשכנע אותו את יכולה לומר שאת לא מכריחה שום דבר, אבל את רוצה שינסה. אולי (ואני אומרת לך בשקט שבטוח) זה ישפר לו את רמת החיים, והוא יצטער שלא לקח שום דבר עד היום, ואולי לא יהיה לו טוב- ואז הוא יוכל להפסיק, אבל לפחות שינסה.
ומנסיון ( לא אישי) כדאי ללכת לנוירולוג סבלן ורציני, שמסביר בדיוק מה הגורם להפרעת קשב וריכוז, ואיך הכדור עוזר, וזה משכנע גם מבחינה שכלית שכדאי לנסות.
האם הוא יתנגד גם לטיפולי ריפוי בעיסוק?תוהה לי
ריפוי בעיסוק מטפל גם בליקויים בתפקודים הניהוליים- שהם עיקר הקושי בקרב אנשים עם הפרעת קשב וריכוז. יש גם טיפולים למבוגרים. שווה לנסות, זה מאד יעיל ומקנה אסטרטגיות לתפקוד מיטבי למרות הליקויים.
בהמשך לריפוי בעיסוק...אם כל חי

לגבי הקושי ביחסים והמגע הלא נעים-

יכול להיות שיש לו קושי בויסות חושי?

במקרה כזה ייתכן שהוא חווה באופן שונה מבחינה תחושתית את מה שאת חווה, ומתקשה לווסת את המגע.

 

ובכל מקרה חיבוק ענק ענק 

את נשמעת אישה עם המון כוחות נפש

והמון הצלחה

קשב וריכוז הולך יפה עם בעיות בויסות חושי..ישועת ה' כהרף

הטיפול התרופתי נותן מענה גם לזה (ברמה מסוימת)..

האמת שחשבתי על זההריון ולידה2
לא נחשפתי לעניין של ויסות חושי עד שהתחלתי לקרוא בפורום פה ובאמת נשמע שזה חלק מהענייין כי הרבה פעמים הוא יכול להפעיל הרבה כח ולהגיד שהוא עשה בעדינות ולשבור והוא לא מבין את הדיסוננס.
לוקחת את זה בחשבון. תודה על ההארה!
נסו את שיטת ''קוג פאן''באר מרים
עובדת על תפקודי ניהול ןמאוד עוזרת בקשיי התארגנות ותכנון של זמן, חפצים, משימות, סדר יום וכו..

בדרך כלל זו סידרה של לא הרבה מפגשים.. בערך 10 ורואים תוצאות!
עושים דרך ריפוי בעיסוק..
איפה אפשר לקרוא על זה?שם שם
הכוונה על ריפוי בעיסוק למבוגרים עם הפרעות קשב
זה קוג פאן.באר מרים
תחםשי מידע על שיטת קוג פאן בגוגל.
מישהח מהאוניברסיטה העברית אחראית על זה..
וואוו. לא פשוט בכללכלה נאה
הוא קיבל הדרכה ליפני החתונה?
מה ההשקפה לפי התורה כלפי המחויבות שלו לאישה?

אם לא. לא מאוחר.מציעה שתיים שלוש פגישות .
ליפני יעוץ מיני. כי נשמע שהוא צריך להבין יותר מזאת אישה.

ריטלין מאוד יכול לעזור לו בקשר לעמידה בזמנים ובכלל לרוב הבעיות שציינת.
השאלה אם הוא מוכן?
תסבירי לו בנועם שכדאי לנסות. מה יש להפסיד?
תמיד אפשר להפסיק אם לא יסתדר לך.
ואז תפנו לנרולוג.

הרבה הצלחה בע"ה!
עונההריון ולידה2
היי כן הוא קיבל הדרכה והוא יודע מהי חובתו והוא באמת מנסה למלא אותה.
העניין הוא גם שאני לא רוצה לפגוע בו ולהוריד לו את הבטחון אז העלתי את העניין אבל ממש בקטנה ורוב הזמן גורמת לו לחשוב שאני נהנית איתו (לא בהגזמה - למשל אם נמצאים יחד ולא הגעתי לסיפוק אז לא אשקר אבל אגיד שנהניתי מזה שהוא נהנה ושלו טוב. פשוט לא מפרטת מה הסיבה לכך שלא נהניתי) כי לא רוצה לתת לו הרגשה של באסה. אחרי הכל זה אחד הדברים החשובים לגבר, שיהיה לאישה שלו כיף איתו, ותהליך של עבודה בנושא יכול לקחת זמן אז לא רציתי לייאש אותו מראש.
מניחה שאין מנוס מלפתוח את הנושא.
זה לא נכון מה שאת אומרת. אז איך הוא ידע מה עושה לך טוב?כלה נאה
זה שאת אומרת טוב לי שלך טוב ונהנת רק מהביחד,
גם אני אמרתי ככה כמה שנים טובות. וזה חשוב.
אבל בעלי ממש לא היה מסופק בזה.
הוא הרגיש שזה לא בסדר. ורצה יותר מזה.
פשוט לא היה נעים לי. והבנתי אחרי כמה שיחות שאני צריכה לכוון אותו. וללמוד מה טוב לי.
את יכולה לומר ממה כן נהנית וזה נכון וטובמיואשת******

ובזמן אחר לפתוח את הדברים שלא מספיק נהנית מהם.

ככה את מספקת גם משוב חיובי שהוא באמת מאד חשוב , ולדעתי את המשוב השלילי כדאי לתת בזמן אחר ולא מיד אחרי אבל הוא בהחלט גם חשוב. וכל פעם תתמקדי בנקודה אחרת, ספציפית, תמקדי מאד. ולא הרבה דברים בבת אחת.

זה באמת תהליך והוא משתפר

מקבלת. תודה.הריון ולידה2אחרונה
אפשר לשנות ולרפא מן היסוד.לב אמיץ

עם טיפול הומאופתי.

 

זה אולי לא יהיה טיפול קל כי הוא יציף את כל אחד מן הקשיים שבעלך מתמודד איתם, אבל זאת העבודה.

מצד שני, כבר תוך כדי הטיפול רואים שינויים גדולים לטובה  ב"ה.

יוצאים מהמקום הזה, מתאזנים.

 

ללכת להומאופת/ית טוב/ה.

יקרה,ברכה 1
את גיבורה ומלאה בעוצמות, שומעים את זה בכל שורה במה שכתבת.
גם אצלי מישהו קרוב היה צריך להשתכנע ולהתעודד להעזר בתרופות, לקח לנו לפחות 4-5 שנים להתחיל בטיפול. תנסי "לטפטף" לאט, והכי חשוב בצורה מכבדת (נשמע שככה את מתייחסת גם ככה וזה ממש מוערך בעייני). הזמן שעובר הוא קשה וגם אח''כ המציאות לא הופכת להיות מושלמת (לפחות אצלינו), אבל באמת יכול להיות שפה המפתח.
לגבי השינויים שצריך לעשות בבית, אולי לתאם יום שמסתערים על זה ואח"כ מתפנקים על ארוחת ערב טובה? או דירבון אחר.
אני מתפללת בשבילך שתצליחו למצוא את השביל הנכון שיעלה אותכם.
תודה על החיזוקים!הריון ולידה2
בדיוק דיברנו על זה אתמול והוא בבית כי צריך לעשות את זה - אבל לא מצליח לקום. עדיין.
הואגם כזה שצריך תמיד לישון מאוחר כדי להרגיש שהוא ניצל את היום

ניהלנו שיחה ארוכה על כך אתמול כי הפירוט פה פתח לי את הרצון לשוחח והוא מבין שזה בעייתי מבחינתו ורוצה לשפר ומבין שזו בעיה אבל צריך סבלנות. אין פה פתרון קסם לצערי ואני אומרת את זה אחרי שנים של תסכולים וחוסר הבנה וריבים. זה הבנאדם וצריך לעודד אותו לשנות ולעזור לו כמו לילד. רק שלא תמיד יש לי כוחות נפש להכיל.

מקווה שהשינויים בחדר ובחיים בוא יבואו
ריטלין זה לא פתרון לכל דברggg
קודם כל את נשמעת בן אדם עם כוחות על. אני הייתי משתגעת כבר מזמן.
דבר שני בקשר לריטלין- יש המון אנשים שזה עושה להם רע. מכניס לדיכאון, חוסר חשק לאכול ( חוסר חשק מיני)יש אנשים שזה עושה אותם זומבים ממש. צריך לשחק עם המינונים, אבל זה לא תמיד עוזר. הרבה פעמים מפסיקים להשתמש בגלל התופעות לוואי.
אחרי שמתפוגג הרטלין זה גם זמן קשה, זמן של חוסר מנוחה, עצבנות וכו'... וזה קורה בד"כ כשחוזרים הביתה, אז מה עשינו בזה? חברה סיפרה לי שבן הזוג שלה השתמש בריטלין בשביל ללמוד תואר ראשון כי לא הצליח בלי, באיזה שהוא שלב היא אמרה לו שהלימודים לא שווים את זה. שעדיף שיעזוב את הלימודים ורק לא יהיה עם רטלין בגלל שההשפעה של זה עליו היתה כלכך שלילית.
מה כן? עבודה שלו על עצמו. לכולנו יש מגרעות וכל אחד צריך לעבוד על עצמו. אם צריך עזרה מקצועית רצוי לקחת, אבל אם הוא לא יחליט ללכת ולהשתנות, כלום לא יעזור. לדעתי זה שאת מתייחסת אליו כמו אל ילד וכל הזמן דואגת לו ומארגנת את הכל ואפילו בולעת בשקט דברים שפוגעים בך זה לא יעזור לו. נכון שהבית שקט ורגוע יותר כשאת לוקחת הכל על הכתפיים, אבל את נהיית מתוסכלת יותר ויותר ובסוף זה יתפרץ. וגם אם לא, זה לא מקדם אותו ולא פייר בשבילך.
לדעתי תני לו אחריות על מה שקשור רק אליו.
נשמע לי מוזר שכולם מאחרים בבוקר בגללו, למה לא לסכם מראש זמן יציאה בבוקר ופשוט לצאת, איתו או בלעדיו. הוא יצטרך להתמודד עם התוצאות בסוף. כמה פעמים שהוא לא יגיע לעבודה או יאחר הרבה לא יספיקו לו להפנים?
ד"א יש לי בן כזה מעופף, שתמיד כולם מחכים לו, ותמיד הוא לא יודע מה השיעורים, מתי יש מבחנים ובגרויות, תמיד מבקש מהמורים דחייה ועוד דחייה ואיך שהוא תמיד הם מוותרים לו ודוחים.
אבל איכשהו כשאנחנו לא בסביבה הוא מסתדר. הוא מגיע לשחרית בישיבה פחות או יותר בזמן אחרי שפעם אחת העיפו אותו בחמישית כשלא קם כמה פעמים.
את הבגרויות הוא עושה בצורה מדהימה (עם הארכת זמן) למרות שכל הלימודים הוא מעופף לגמרי וממש קשה לו להתרכז בלימוד שלפני. כי הוא יודע שאין לו ברירה וזהו. וחשוב לו לקבל ציונים טובים, אז הוא עושה מאמצים. וכו' כשהוא רוצה להיות אחראי הוא אחראי. (והוא ממנסי הריטלין שלא סבלו את זה)
שורשר בטעותהמקורית
אז ככההריון ולידה2
דווקא מפני שאני לא רוצה שהכל יהיה עליי אני מנסה לעזור לו כמה שיותר. זה עבודה לטווח רחוק ממה שאני רואה ומקבלת את זה בדרך כלל בהבנה כי לכל אחד יש את הקשיים שלו עם בן הזוג ואני שמחה בחלקי רוב הזמן כי הוא באמת בעל מדהים ואוהב נאמן ורגיש ואבא מעורב וזו המגרעה שלו.
לגבי הלתת לו להסתדר לבד - ניסינו וגם הוא היה אומר 'תני לי להסתדר לבד' ובסוף ראינו שלא הולך. הוא לא מצליח לקום אם לא מעירים אותו וחופרים לו. והוא לא יעמוד בזמן אם לא יעמדו לו על הראש.
במקרה של ילד זה טוב אבל גבר נשוי עם משפחה זה כבר סיפור אחר לגמרי.
לגבי הייצאה בבוקר, אם לא מעירה אותו לא יקום לבד בזמן ואני לא מעונינת לארגן ילדים לבד וגם אני לא זו שאוספת אותם. שעות העבודה שלו יותר גמישות משלי ואם לא אזכיר לו 3 פעמים לפחות לצאת הוא יאחר. וכבר היו מקרים. הוא בטוח שאם יתעכב 'רק עוד רגע' או יעשה 'רק עוד משו קטן' הוא יספיק ואז הוא מאחר. לא שייך.
אני לא יכולה לתת לו לאחר לאיסוף הילדים וגם לא מעונינת שיאחר לעבודה כי יפטרו אותו. אני לא יכולה 'ללמד אותו לקח' על חשבון היציבות של הבית.
השגרה גורמת לו לסדר יום מסויים ואנחנו לא יוצאים לעבוד לשם שמים ההכנסה שלו נחוצה אז אני עושה מה שצריך כדי שזה יקרה. ובאמת שעם הזמן הוא קם יותר בקלות אבל עדיין זה לא יקרה בלעדיי.

עונה ומנסה לעזורהמקורית
לגבי היחסים בלבד כי לגבי השאר נשגב מבינתי
דברי איתו על זה כדי שיבין. אם הוא מנסה ומשתפר בשאר נדברים מאמינה דגם פה יחול שיפור אבל הוא לפחות צריך לדעת מזה
אשמח לדעתכן - מה הייתן עושותשירה_11

כיתת פעוטות במעון.

מובילה שפורשת כי קשה לה, צוות לא וואוו.

שבוע הסתגלות של המון בכי ובלגן מוגזם.

מחר צוות חדש למעט אחת מוכרת.

הילד זוחל וכל השאר כבר הולכים

כנראה שגם מחר יהיה קרייסס עד שהמטפלות יבינו מי נגד מי והמנהלת תחליט מי יוביל את הכיתה.

שולחות את הילד כל יום אפילו עד הצהריים

או שמחכות לאחרי החגים בתקווה שהעניינים יתייצבו ?

אם מחכות- לא יהיה קשה לילד ההפסקה הזו? שהוא התחיל, עוד לא הסתגל וכבר יצא לחופש ארוך

אם יש לך אפשרות,יעל מהדרום

לק"י

וגם ככה הוא יצטרך להסתגל למטפלת חדשה, אז נראה לי שלהתחיל כשהעניינים מתייצבים זה רעיון טוב.

קשה כל הבלגן הזה....

לא יהיה לו יותר קשה?שירה_11

כשהוא הלך קצת ואז שוב

אולי. לא יכולה להתחייב על כלוםיעל מהדרום

לק"י

אם היית אומרת שהוא מתחיל להסתגל, אז אולי באמת חבל להפסיק לגמרי לשלוח.

אבל אם את מרגישה שהוא עוד לא הסתגל לכלום, אז לא חושבת שזה משנה אם יישאר עכשיו או יתחיל מחדש אחרי החגים.

מסכימהשיפור

הייתי ממשיכה לשלוחקל"ת

מידי יום, אפילו לימים קצרים יותר

הייתי משאירה בבית אם יש אפשרותחרותאחרונה

ושולחת כשיש צוות קבוע ויש סדר

סרבנית בקבוקים ופריקה...ואילו פינו

אם מישהי מזהה אשמח לדעת...

מתוקה שנכנסה למעון

בהתחלה (עוד בבית) הסכימה לשתות חלב מבקבוק של אוונט, קניתי עוד כמה בקבוקים כאלה ואז בבית היא הפסיקה לקחת

ניסיתי מאמ ולא הסכימה

ניסיתי כוס אימון והסכימה (בלי הסיליקון ששומר שלא ישפיע, החלב קצת נשפך כזה וצריך לתת בזהירות( ועכשיו שוב לא מסכימה

ניסיתי מים בכוס אימון של 360 שזה כמו כוס רגילה והיא כן מסכימה לפעמים

הבעיה שבמעון מרגיש לי שהן לא באמת מנסות לתת לה .. היא כן אוכלת כבר מוצקים אבל יוצא שלא מקבלת נוזלים במהלך הבוקר.. וזה גורם לה לעצירות

והן גם לא דוברות עברית אז ממש קשה לי לתקשר איתם ולהבין מה היה במהלך היום. המנהלת מעון מנסה לעזור אבל נראלי שיגעתי אותה כבר...

רעיונות? טיפים? חיבוקים?

חיבוקאפונה

לא כתבת בת כמה היא אבל אם היא אוכלת מוצקים מניחה שלפחות 4-5 חודשים ,

הייתי מלמדת לשתות מכוס רגילה או קש (אצלי לא שותים מבקבוק תינוק בכלל, בטח לא מים).

אם את צריכה טיפים איך ללמד תינוק לשתות מקש תבקשי

בת 7 חודשים..ואילו פינו

אשמח לטיפים.. מכוס רגילה גם ניסיתי והסכימה. במעוןואילו פינו

לא מוכנים מכוס רגילה..

מעצבניםאפונה

את לוקחת קש, שואפת בו מים ואז מוציאה מהכוס וסותמת את הקצה השני עם האצבע.

עכשיו כשתהפכי את הקש המים לא ישפכו מהפתח בלל לחץ האויר,

את מכניסה את הקצה הפתוח לפה של התינוק ונותנת לו למצוץ, משחררת לו שיצאו מים

וככה הוא לומד שאפשר לשאוב מים מהקשית ועושה את זה גם בכוס רגילה.

ההמלצה הקבועה שלי היא בקבוק לנסינוצלולה

ואם את הולכת על קשר (לגמרי אפשרי בגיל הזה)- תנסי לקחת קש רגיל (אפשר בהתחלה קש עבה כמו של שייקים, יותר קל ללמוד איתו, ואחר כך קש דק), לטבול אותו במים/חלב ולסתום עם האצבע בצד השני, ככה שהמים נשארים בתוכו. להכניס את הקש מהצד של המים לפה שלה ולשחרר לאט. תראי אם היא סוגרת את הפה ומתחילה למצוץ ותגיבי לפי התגובות שלה...

וחיבוק❤️ היינו שם... קשוח.

בת כמה היא?טארקו

הייתי מתעקשת שיתנו לה מים לפחות בכפית אם היא לא מוכנה בקבוק

אפשר לנסות גם כוס אימון אצלנו היא לא הסכימה בקבוק אבל כןס אימון של נוק כן עבדה טוב.

אולי תיעזרי בהקלדה ותרגום כדי לתקשר עם המטפלות, זה קשוח שהן לא דוברות..

,רק מזדההשמש בשמייםאחרונה

ההן שלי שנה שעברה היה סרבן בקבוקים בהתחלה, ועבר לו, למד לקחת בקבוק, מאז הוא כבר שתה בבקבוק גם עם בייביסיטר לא מוכרת בכלל, גם מחזיק בעצמו את הבקבוק ושותה בלי שאף אחד מאכיל אותו.

במסגרת הוא לא מוכן, ברור לי שזה נטו קושי של ההסתגלות ולא היכולת שלו, אבל המטפלת על סף יאוש וכבר איימה שהוא לא יוכל להמשיך אצלה וזה ממש עיצבן אותי, מרגיש לי שהיא לא ניסתה בכלל הרבה והוא בך הכל היה שם שלושה ימים, תני לו להסתגל!

זהו, סליחה שפרקתי על השרשור שלך

איסופים עם קטנטנים מה עושיםעם קטנטנים

2 ילדי גנים בני חמש ושלוש מסיימים ב2 , תינוק פיצקי איתי בבית ובן שנתיים במעון. ממש קשה לי להביא את הילד מהמעון כי זה כולל העמסת כולם באוטו, הוצאה מהאוטו בשיא החום והחזרה מחדש וכמובן להוציא מהאוטו ולהכניס הביתה. חושבת על האופציות ותוהה אם יש משהו שהוא בטיחותי יחסית למשל-

להשאיר את הילדים באוטו מונע ממוזג ונעול מחוץ למעון בזמן שאני לוקחת את הילד. זה בגדול לא נראה לי ממש נורא אבל די חוששת ממראית עין , כי ילדים באוטו בקיץ זה קונוטציה שלילית מאוד

אפשרות שניה להשאיר את ילדי הגן בבית ל20 דקות עם איזו פעילות . בת ה5 סבבה לדעתי, בן ה3 טיפה שובב עדיין. אולי עם איזה מוניטור כדי שאוכל לתקשר איתם?

מה הייתן עושות?

גם לדעתי, ומשאירה להם סרטון או משהו מענייןיראת גאולה

שאלה בקשר לשידת מגירות-סליחה שלא הכי קשורחולמת להצליח

יש למישהי המלצה לשידה כזו?

ראיתי באינטרנט בכל מיני חנויות שאני לא מכירה ומתלבטת אם להזמין משם.

קניתי מאיקאה 2 שידות, בשימוש יומיומי כבר 8 שניםאוזן הפיל

שידה אחת רחבה ואחת צרה וארוכה.

עברו איתנו אלף דירות.

עכשיו כבר בסוף ימיהן אבל עדיין חלק מהמשפחה.

שידת פלסטיק/ עץ?יעל מהדרום

אני צריכה משהו חזקחולמת להצליח

יש לנו שידת החתלה והמגירה נפלה ואי אפשר לחבר, אז רוצה משהו חזק ויציב.

אני לא צריכה שידת החתלה אלא רק שידה של מגירות ומעדיפה שאפשר לקנות דרך האינטרנט.

ועוד שאלה-למי שמכירה הייתן קונות ממרקט פלייסחולמת להצליחאחרונה

בפייסבוק? ראיתי שם שידות כאלו שחנויות מוכרות אבל לא מכירה את החנויות האלו..

ילד בן כמעט 6 שמגלה חוצפהאובדת חצות
עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך כ"א באלול תשפ"ו 20:15

ילד מדהים במסגרת, ילד טוב, מתנהג למופת ובבית מאכיל אותנו מרורים כבר תקופה ארוכה.

חושב שהוא מחליט, אומר המון "אתם לא מחליטים עלי", מגלה כוחנות, מאד רוצה להכתיב את הסדר יום. כשהוא רוצה לא שואל ולוקח ביסקוויט מהמגירה ומחפש ממתקים, לוקח לנו פלאפון בלי רשות. אוהב לראות סרטון דבילי של כדורים שאני לא אוהבת, אבל מאפשרת לו כמה דקות כל פעם שיירגע אם הוא כ"כ אוהב את זה.

אבל זה מרגיז בעיקר:

כשמוגשת ארוחת ערב הוא משחק, כשאני אומרת שא"א לשחק כבר 19 בערב ועכשיו אוכלים הוא לא מקשיב ולא מגיע, כשאני קוראת לו הרבה פעמים לא מתרגש וממשיך לשחק, וכשאני לוקחת את הצעצועים כי הם "הולכים לישון", כועס וקורא לי "אמא חצופה", "את לא מחליטה עלי" ואפילו מרביץ וזורק צעצועים עלי.

איך אני אמורה להגיב? נמאס לי מההתנהגות שלו שעוברת כל גבול. לא באמת טיפלנו בזה או הגבנו, ניסינו, כי אין לי מושג איך להגיב על זה או להעניש או לקחת ממנו משהו ומה בדיוק.

כשאני רגועה ומצליחה אני אומרת ברוגע שלא מרביצים אצלנו בבית ולא מרימים יד וזה בסדר לכעוס אבל לא מתנהגים ככה ולא בא לי להיות בקרבתו כשהוא מתנהג ככה.

לגבי עניין השליטה, ניסיתי לומר לו שיש מלא דברים שהוא יכול לבחור אבל כשיש ארוחת ערב-אוכלים, אין פה בחירה. יש דברים גדולים שבהם אנחנו ההורים מחליטים ובדברים אחרים הוא יכול.

אבל כשהוא מחרפן ורץ בכל הבית ולא מקשיב, אז אין לי סבלנות אליו והוא ממש מתנהג בחוצפה ומעצבן.

אוהב דברי מתיקה ועוגות או ממרח שוקולד אבל כשמגישים סלט או חביתה צריך "להכריח" אותו או "להאכיל אותו", הוא אוכל אבל לא מניע את עצמו כי זה פחות מדבר אליו אוכל בריא.

איך מתנהלים עם ילד כזה? מבאס שהוא נחשב ילד מדהים ורק אני לא מצליחה להסתדר איתו.

אנחנו מאיימים מלא "לא יהיה לך חוג", "לא תקבל ממתק" ובסוף ברור שכמו טטלה לא נפגע בו ונתן לו חוג.

אז אין לי מושג מה עושים עם ילד שלא מפחד מאיתנו, מחרפן אותנו ולא מתרגש וחושב שהוא מחליט.

להוציא מתוקים מהבית. להפסיק לאיים. לקחת הדרכתקופצת רגע

הורים.

אולי אצל @אפונה ?

להוציא מתוקים? אלו ביסקוויטים או וופלים, אלמנטרי..אובדת חצות

כן. את כותבת על אותם מאבקים עם הילדים כבר יותרקופצת רגע

משנה. אם העיסוק סביב הביסקוויטים כל כך מקשה על ההתנהלות. ואגב את כותבת גם על ממרח שוקולד ועוגה.

אגב נוסף, אחד הדברים שאת לא יכולה לשלוט בהם זה מה הילד יאכל. את יכולה לשלוט רק במה הילד לא יאכל.

את יכולה להחליט שהכלל הוא שבשעת ארוחת הערב יושבים סביב השולחן. את יכולה להחליט שלא אוכלים מתוקים ( והכי פשוט זה לדאוג שלא יהיו מתוקים ). את יכולה להחליט שלא אוכלים אחרי שעת ארוחת הערב. אבל חוק ולפיו בשעת ארוחת הערב אוכלים, זה חוק שהרבה יותר קשה, ולא יעיל בכלל עד לא אפשרי, לאכוף.

אגב, התאום שלו שובב אבל לא חצוף כמוהואובדת חצות

וחוצפה זה אחד הדברים שאני הכי לא מכבדת או מעריכה.

אתה רוצה בשבילו, אתה עושה מלא דברים עבורו, והילד חי בתחושה שהוא לא מעריך מה שעושים, המון כעס, חוסר סבלנות וחוסר שליטה.

אתה רוצה לשבת איתו על חוברת? לו בא לראות טלויזיה. אתה רוצה שיאכל סלט? הוא חשב על גלידה. אתה רוצה לדבר איתו על איך היה היום? הוא מעדיף לשחק. הוא מקבל הכל: הולך לחברים, משחק איתם, מקבל ממתקים, רואה טלויזיה, מקבל את הסרטון כדורים, והוא חמוד לפעמים, אבל בכל יום יש איתו כל מיני סרטים, המון חיכוכים ומאבקים וכיפופי ידיים. ההקשבה אצלו עולה בהמווווון כוחות ולא הולכת פשוט וטבעי וכמו שאנחנו רוצים ומצפים.

אני רוצה להעיר הערה כללית-אובדת חצות

כל פעם כשמעלים פה קושי טיפה יותר מטכני, ישר מציעים מיד ללכת הדרכת הורים. זה נהיה אוטומטי, מובן מאליו וזה כ"כ קל להפנות אחרים לשם. במיוחד ניקים שקוראים אותי באדיקות (איך יש לכן זמן ואתן קוראות ואשכרה משייכות את זה וזוכרות תכתובות שלמות) ונכון שיש קשיים וחוסר אונים בהודעות שלי, אבל מצד אחד זה לא שלא הייתי בהדרכות, הייתי בהמון וגם הדרכה היא לא מטה קסמים. בכלל ללכת להדרכה זה קשה, צריך לבחור יועץ מתאים, לא תמיד מתחברים וגם שמעתי בכנות המון בולשיט שם, זה גם יכול לבלבל אותך ולטשטש את האמונה שלך בעצמך וביכולת שלך לפתור בעיות. אני מכירה את הילדים שלי, נותנת לעצמי את הקרדיט שאני ובעלי סופר אינטיליגנטיים ורגישים ויותר מזה אכפתיים ומשקיענים ופתוחים ללמוד.

בנוסף, זה מתנשא לשלוח להדרכה, זה נשמע כאילו הורות של אחרים היא מושלמת ומי שנתקל בקושי מהותי חייב לקבל יעוץ ויפה שעה אחת קודם.

אני מאמינה שאם זה היה נדיר שילד היה מתחצף או זורק חפצים, לא היו על זה כ"כ הרבה מאמרים וסרטוני יוטיוב. ואני במודעות וקוראת ולומדת ומתפתחת (אגב גם כאן זה אמצעי ללמוד ולהתפתח ולשמוע מאחרים) אבל כשכותבים ללכת ליעוץ זה לא באמת עונה לי על השאלה וזה פוטר את המגיבה מלומר בנחמדות ואכפתיות איך לנהל אירוע כזה עם ילד כזה. זהו.

עכשיו בטח כל השרשור יהפוך להתמקד בזה ומלא כותבות יחלקו עלי. אשמח להתייחסויות לגבי העניין שהעליתי- חוצפה, ילדים עם צורך בשליטה, ואיך מחזירים אותם למסלול למרות שזה מחרפן אותך ואתה לוקח את זה אישית וזה מוציא מהכלים.

לילד אמורה להיות שליטה מסוימתנעומית

נראה שאת מנסה לסדר ולסדר את החיים שלהם, מה הם יאכלו, מתי, אץ מסכימה לו לראות אבל רוצה שלא יראה כי את לא אוהבת.

מציעה לך לתת להם בחירה. היית מכריחה את בעלך לספר איך היה לו היום? זה עקרוני מבחינתך שהילד יספר לך עכשיו?

אפשר לשאול אותו: אתה רוצה לספר לי עכשיו? הוא רוצה לשחק, מעולה. הוא שולט במה שהוא באמת יכול לשלוט עליו.

תחשבי בדיוק איפה את רוצה לשלוט ומה התחום שלו (כמו בדוג' שנתנו לך, מתי יושבים סביב הכיסא ומה לא אוכלים. ולא כמה הוא חייב לאכול).

עוד משהו, בעיני את מתעסקת הרבה באיך הדברים מפעילים אותך, כמה את טורחת והוא לא מעריך, מה הוא מקבל, איך האיומים שלך חסרי השפעה, האם את אוהבת או לא אוהבת חוצפה.

מציעה נקודת מבט מעט שונה, תחשבי על הילד. מה הוא צריך ללמוד, מה חשוב בשבילו.

חשוב לו ללמוד שבעולם יש גבולות, חשוב ללמוד לדבר בצורה נעימה לאחר, חשוב ללמוד שלהכאיב ולהרוס חפצים כשזורקים אותם זו לא דרך להתמודד עם כעס. מקווה שמובן.

ועוד משהו לגבי הדרכת הורים, מקווה שבסדר לכתוב לך.

אני עובדת עם ילדים, ההתנהגויות שאת מתארת, באינטיסביות שלהן, בעוצמה ובכמה שהן מפעילות אותך. לא מאוד תקינות. ויכולות להיות משמעותיות יותר בעתיד.

לדוג', ילד שמרביץ להורים בכיתה א' - זה לא תקין, ואם לא מצליחין לפתור את זה בשנה, כנראה שהאתגר משמעותי וצריך התערבות חיצונית.

בבית זה לצערי התנהגות מאוד נפוצהוהרי החדשה

בגיל כזה.

וזה קשור לאופי החינוך שהשתרש בשנים האחרונות ולזה שההורות רכב המכילה יותר.

ברור שאת לא רואה את ההתנהגות הזאת בעבודה גם הילד שלה לפי מה שהיא מתארת לא מתנהג ככה מחוץ לבית

וטוב שכך.

בגיל 6?נעומית

אני לא מדברת על פעם בחודש שילד לא שולט בעצמו, אלא בדרך קבע.

זה לא תקין

ונכון שהיום יש הרבה דברים לא תקינים, זה שהתנהגות מסוימת נפוצה לא אומר שהיא תקינה.

יש ילדים אימפולסיביים יותרמחיאחרונה

שלא שולטים בעצמם יותר מפעם בחודש

ודאי שישאפונה

דרך להחזיר למסלול ילדים עם חוצפה וצורך בשליטה תוך כדי ולמרות שזה מחרפן אותך ואת לוקחת את זה אישית וזה מוציא אותך מהכלים -

אנחנו פשוט שומרות אותה לעצמנו כדי להתנשא עלייך

וברצינות

מניחה שהתכוונת אלי בין השאר...

כבר עניתי לך בכמה וכמה שרשורים ולא תכננתי להגיב לשרשור הזה כי הבנתי שזה לא הכיוון.

ברור שאני זוכרת אותך...

את כותבת מהמם ואותנטי וממש כיף לקרוא את התיאורים שלך

אני מציעה לך ללכת להדרכת הורים כי אני מאמינה שהיא תשנה לך את החיים ואת תפיסת ההורות כפי שהיא שינתה לי, ולעוד הרבה הורים אינטליגנטים, רגישים, אכפתיים ופתוחים ללמוד.

את מוזמנת לערוך סקר אצל הנשים שהמליצו לך ללכת להדרכת הורים, ולבדוק כמה מהן המליצו מנסיון אישי.

אגב, אני הלכתי ללמוד הדרכת הורים ואני עדיין הולכת ואלך להדרכה אפילו אצל קולגות שלי, ואני עדיין מקבלת תובנות חדשות אבל יותר מזה - יש לי מקום להניח בו את הסערות לשי סביב ההורות, כי בשביל להיות אמא שמחזיקה את הילד שלה בטוב אני צריכה בעצמי להיות מוחזקת.

בא לי דווקא לענות לך עלזההביתמתפורר

הלוואי ותצליחי לשמוע ולקרוא את הדברים ממקום טוב ולא שיפוטי.

אני חושבת שהסיבה שכל הזמן מציעים לך הדרכת הורים היא כי יש משהו בגישה שלך, בצורה שבה את מדברת על הילדים שלדעתי ולדעת עוד הרבה נשים זה פשוט מה שמזין את ההתנהגות שלו ולכן הדרכת הורים מיטיבה אמורה לשקף לך את זה ולכולל את השינוי.

אם את שואלת אותי יש לך ילד מהמם שמחפש את המקום שלו בעולם ואת עצמו ואתם צריכים לאפשר לו טת זה. אני באמת חושבת שאם תצליחו לראות את זה בעיינים האלו הדברים כבר יסתדרו מעצמם.

הוא ילד, ברור שהוא רוצה להמשיך לשחק בדיוק שצריך לאכול או לאכול בדיוק שצריך להתקלח. וברור שהוא ירצה לעשות הפוך ממה שאת מבקשת, הוא בדיוק בשלס שמפתח רצון נגדי.

עכשיו תגידי אז מה הפתרון, לאפשר לו הכל? לא ממש לא. אבל אני חושבת שהדרך מולו צריכה כן להיות בגבולות ברורים אבל הדרך להשיג אותה לא צריכה להיות באיומים או בהסברים חוזרים. נסי את שיטת המשחקיות, אני חושבת שהיא תחולל לך פלאים. למשל במקום לבש שוב ושוב שיפסיק לשחק ויבוא לאכול, תגידי לו שאת דוב גדול ומי שלא בא לאכול עכשיו הדוב אוכל אותו ואז הוא יברח ממך ויבוא לאכול או שיחכה לראות מה את עושה ותנשנשי אותו בכיף ובצחוקים ואז תראי איך ציקצק הוא מקשיב לך.

ממליצה לך ממש לקנות את הספר של משחק ההתקשרות, יתן לך כלים פרקטים בהתמודדויות יומיומיות.

אבל אני כן חושב שהעיקר הבעיה היא איך שאת רואה אותו, את מצפה ממנו להתנהג כמו מבוגר אבל הוא ילד.

ילדים לא מעריכים, הם לא רואים את כל מב שאת עושה בשבילם וזה דברים שנבנים לאט לאט וגם אז זה לא יהיה תמיד.

את מעריכה אותם כשהם עושים מה שיבקשת? ילדים הם מראה של ההתנהגות סביבם.

המון בהצלחה

את אמא מהממת ורואים שממש חשוב לך לחנך ולגדל אותם. הלוןאי ותצליחי לפתוח את הראש והלב לשמוע את הדברים נכון

זה לא פאייר.אובדת חצות

אני מעדיפה לכעוס ולהיעלב מכן מאשר להתרגש. עכשיו ממש בכיתי כי כתבן את זה בצורה עדינה ויותר מכבדת ומעריכה.

בכיתי, כי מעצבן ומכאיב הפער בין כמה שאני מושקעת בהם בהודעות, בדאגה בטרדות, במחשבה, בעיסוק לבין הנחת שאני מקבלת. זה מתיש וזה משפיע על הזוגיות.

חוץ מזה, כשאתן אומרות לי שאני רואה את הזווית שלי זה הכי טבעי לי, אף אחד לא לימד אותי להסתכל מהזווית של הילד, אני תמיד מסתכלת מהזווית שלי. וזה גם קשה לי, כי כל כמה שזזתי כאמא בתהליך הזה של לשים אותם במרכז, עשיתי תהליך כזה מטורף מאיפה שהתחלתי, ואני עדיין כ"כ רחוקה משם? לא נראה לי שאי פעם אגיע.

וסתם זה עצוב שאני במאבקי כוח איתו. הוא ילד מקסים אבל משהו בחוויה שלו מולי כנראה גורם לו לנסות להשיג ממני תשומת לב שלילית. (מצד שני היום הושבתי אותו על הברכיים והחמאתי לו והשווצתי מול כולם בדפים שהוא עשה בכיתה א' בספר). וגם כואב לי שלא כיבדתי אותו והכרחתי אותו לאכול ואני לא מצליחה להבין מתי להיות רכה ומתי נוקשה, ידעתי שאני צריכה לקחת לו את הצעצוע, אבל אולי אני עושה את זה בצורה הפגנתית שגורמת לו לכעוס עלי, וחשבתי שכמו שלוקחים את הצעצוע אפשר לכפות עליו את הרצון הטוב שלי שיאכל חביתה בריאה וגם התרגזתי עליו, למה אתה לא יכול לעשות את זה פשוט ולמה אתה לא יושב לאכול בפשטות כמו אחיך?

וכשהוא התפשט כבר והיה מוכן למקלחת, כבר התעצבנתי וחיכיתי שאבא שלו שסובל את השטויות שלו הוא יקלח אותו, כי הילד לא הקשיב לי, היה אמור לאכול כדי לקחת אנטיביוטיקה ורק אחכ להתקלח והוא עשה הכל הפוך- כשהיה אמור לאכול לא בא, כשרציתי שיקח את האנטיביוטיקה, רץ וברח בכל הבית ולא הסכים, זמן האנטיביוטיקה עבר, וכבר לא היה לי כוח או חשק לקלח אותו. אולי זה מעגל כזה, הוא התאום שיותר קשה לי איתו ויותר עם האבא (אולי אני צריכה לתקן איתו את הקשר). וזה גם הרס את כל הערב והוציא לי את כל האוויר. זה מוציא ממני המון אמוציות. התעייפתי והתרוקנתי.

דבר ראשון חיבוק 🩷🩷לפניו ברננה!

נשמע שפשוט אין לך אוויר.

דבר שני נקודתי ופרקטי לגבי האנטיביוטיקה חשוב שתדעי שהזמנים קצת גמישים. זה לא חייב להיות על הדקה.. אפשר לשחק עם זה שעה/שעתיים. זה לא כמו גלולות.. מקווה שזה יקל עלייך בעתיד. יש לי משהו קצת יותר רחב לכתוב לך אבל אני לא פנויה לזה עכשיו, מקווה מחר לזכור ❤️

טוב הבחורצ'יק שלי התעורר אז פתאום יש לי זמןלפניו ברננה!

אני רוצה להציע לך מבט אחר על הנחיית הורים, מבט שעד שלא הלכתי להדרכה לא הבנתי את זה...

זה מתנה ממש גדולה לעצמך לקבל ליווי ממישהי שאת יכולה להעלות לה סוגיות והיא עוזרת לך במבט שונה ומרענן.

לא סתם חז"ל כתבו "אין אסור מתיר עצמו מבית האסורים". באמת נקודת המבט שלנו צרה.

לפעמים אפילו תוך כדי השיחה והשאלות שלה את יכולה לראות את הילד באור אחר ואת כל התמונה ממבט שונה שיכול להוציא אתכם מהלופ.

עוד דבר, זה כלים פרקטיים שאפשר לקבל. באמת אני מרגישה שקיבלתי מתנה כשהלכתי להנחיית הורים.

גם אם המדריכה לא הייתה הדמות המדוייקת עבורי ויש לי השגות מסויימות על השיטה שלה.

מבינה ממש את הקושי והבאסה בחיפוש אחרי הדמות הנכונה. אבל גם אם היא לא מדוייקת ב100% - אפשר לקבל וללמוד הרבה.

מהצד השני של הנושא - אתם ההורים, אתם יודעים ומרגישים מה נכון לכם ולבית שלכם. לכן גם אם היא מראה לכם מבט חדש או נותנת טיפים שלא מתיישבים לך - אז פשוט לא.

עוד דבר; עצם העיסוק בענייני החינוך כבר עושים טוב. מאז שבעלי ואני התחלנו ללמוד יחד שעה בשבוע (קבועה בלו"ז) אני מרגישה ממש שינוי חיובי. זה שמדברים יחד, מדסקסים.. והעקרונות החשובים שעולים מהלימוד. (אנחנו כרגע עם הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו"). אנחנו לוקחים את זה במנות קטנות, יותר משבוע אחד לכל פרק.

וכשזה עם איש מקצוע מבחינתי זה אפילו עוד יותר.

עכשיו בנימה אישית..

אני חייבת להגיד לך שאני לא מגיבה הרבה בשרשורים שאת פותחת, אבל כן זוכרת בגדול את הקודמים. למה? א. פשוט יש לך תאומים😅 ב. הכתיבה שלך ייחודית ומהלב. ג. ההתמודדויות דומות וחוזרות על עצמן, וגם אצלי יש דומות..

בניגוד למי שאמרה כאן שזה נשמע לה לא סביר ששנה את סביב אותם המאבקים, אני לא אשת מקצוע או משהו, אבל אני רואה אצלי בבית ועם הילדים שזה חוזר בספירלות.. יש דפוסים שקיימים בנו והם פשוט קורים שוב ושוב ושוב. וכל פעם שאנחנו צריכים לעלות מדריגה בחינוך או בעבודת המידות - מרגישים שחוזרים לאותה נקודה שכבר היינו בה. וזה ממש מתסכל. אבל אני חושבת שזה בספירלה וכל פעם את באמת מתחילה ממקום אחר טוב ובוגר ושלם יותר.. ולאט לאט מתדייקת ומשתלמת (מלשון להפוך לשלמה יותר..).

ועוד משהו אחרון - אני שומעת פה המון המון שיפוטיות כלפי עצמך. קחי חיבוק! את אמא משקיענית ואלופה ולא נמדדת בשיתוף פעולה של הילדון. תחזקי אותך בזה שוב ושוב ושוב. הלחץ סביב זה שהכל ידפוק ויתקתק מתיש אותך. ובסוף אין לך שליטה על השיתוף פעולה שלו אלא רק על הצד שלך בכל האירוע. וכל הרצון שלך רצון שיהיה בבית טוב וכזה מתסכל שלא הלך וששוב נכנסת לאותו הלופ... 🩷

רק אומרת שגם בזה הנחיית הורים עזרה לי 🙂❤️

ממש אהבתי את הרעיון של לימוד זוגישיפור

קבוע בחינוך ילדים!! בעזרת ה' אציע לבעלי, הלוואי שנצליח ליישם.

אני רק רוצה להוסיף חיבוקרקלתשוהנ

כי אין שום ספק מההודעות שאת אמא שמושקעת המון בילדים שלה.

את משקיעה, מטפחת, חושבת, מעלה כיוונים גם כשאת מתוסכלת, מפנקת, מנסה, טועה, חוזרת, מנסה שוב.

וגם אם לא היית כל זה, לראות ילד שלנו ולהרגיש שלא טוב לו, או משהו שהוא תקוע בו ולא מתקדם, או כל קושי - זה פוגע ישר בול בבטן הרכה שלנו. ולהיפגע מהילד שלנו זה פעמיים בבטן הרכה.

לגבי ההדרכת הורים

למה לא להסתכל על זה כמו טיפול זוגי או טיפול אישי. כלי לשדרוג.

מניחה שהורים שמגיעים להדרכת הורים זה כי הם מרגישים שמשהו תקוע, ולא כי הם בשיא הפריחה ורוצים להשתדרג...הם חוזרים על אותו לופ עם ילד מסויים או עם כל הילדים וצריכים נקודת מבט חיצונית לסיטואציה, תובנות שאין להם פשוט בראש, כדי להצליח להתפתח הלאה בקשר עם הילדים ובהורות שלהם.

אבל אנשים גם מתחילים להתאמן רק כשהסוכר עולה או כשהברכיים כואבות והגב מציק

זה לא אומר שאימון זה לחלשים, כמו שהדרכת הורים או טיפול פסיכולוגי זה לא לאנשים כושלים

שוב חיבוק ענק

אני במקום דומה עכשיו מול אחד הילדים שלי, חוסר אונים כזה, והרגש משתלט כי זה לא סתם ילד נודניק זה הילד שלי ממש, שאני נותנת לו את כל מה שאני יכולה, ונופלת איתו במקומות הכי כואבים שלי...

מצטרפת ואני גם מחפשת הדרכת הוריםאוהבת את השבת

באמת כדי להשתחרר ולא כי אני מרגישה שסיוט ואין שום ברירה ...

יש ברירה אפשר להישאר במקומות של תקיעות אבל למה לא לעלות קומה ואפשר את המצב עם מישהו שמבין בזה מאוד?

באמת רואים בהודעותאיזמרגד1

את המאמץ האדיר שלך להבין אותם ולהתקדם בהורות כל הזמן ותדעי שזה מהמם!

מציעה כיוון קצת שונה- אישית אני הרגשתי שכשהלכתי לטיפול אישי בשבילי זה שיפר לי את ההורות בהמון

גם העלתי המון נושאים בהורות מול המטפלת, וגם היה לי קל יותר להתמודד איתם והייתי מופעלת מהילדים פחות

אז אם הדרכת הורים מורכב לך יותר, אולי טיפול אישי בשבילך זה כיוון שיהיה לך קל יותר למצוא.

וטיפ פרקטי שעובד לי כדי לראות את הנקודת מבט של הילד- אני פשוט חושבת איך אני הייתי מגיבה בסיטואציה המקבילה, ואז מבינה שבסוף הכל זה אותה תגובה כמו שלו ורק מעובדת ובוגרת... אם להגיד על הדוגמאות שנתת, כשאני חושבת מה מתחשק לי לאכול יותר: סלט או גלידה, ברור שיבוא לי גלידה. אז בתור בנאדם בוגר אני יודעת שאני צריכה לאכול אוכל אמיתי ועושה את זה, אבל ילד בן 6 עדיין לא פיתח את היכולת הזו...

ואת כותבת שאת מצפה שההקשבה תהיה טבעית ולא תעלה בהמון כוחות, אני לא חושבת שיש בית אחד שההקשבה בו היא טבעית וקלילה ולא עולה בכוחות נפש ומאמץ להורים. רק תדעי שאת בחברה המאוד טובה של כולנו, שלא קל להם עם גידול ילדים🙂

חיבוק ענקאפונה

אני רוצה להוסיף שמה שתוקע אותך (והמון הורים... את בחברה טובה), זה המחשבה שיש איזה כלי שאפשר בעזרתו לנהל את ההתנהגות של הילדים.

לכן הלכת להדרכת הורים של שפר, וזה ממש לא עזר, להיפך -

הנסיון לנהל אותם רק מחמיר את הלופ שלכם.

וגם כלים שאפשר להציע בפורום, ואכן נותנים אותם בנדיבות וגם לך, לא היו יעילים כי הם לא הסיפור.

הסיפור הוא לא מה את עושה או לא עושה, אלא מה קורה לך מול הילדים, ומה קורה לילדים מולך. ואת זה אי אפשר לעשות בפורום אלא בתהליך מול איש מקצוע.

אני אגיד שוב שאין בדברי טיפת התנשאות, גם אני אמא והילדים מפעילים אותי בכל מיני נקודות. ברגע שזה קורה אני הופכת להיות מובלת ולילדים שלי בעצם אין שם הורה.

הרבה פעמים אני מתפתה להפעיל כל מיני סוגים של כח (שלילי או חיובי) כדי לנהל אותם, זה אנושי.

אבל הדבר הנכון הוא להבין מה קורה שם לי ומה קורה לילד, כדי שאוכל לחזור להוביל את הילד. ואת זה עושים בהדרכת הורים טובה.

אני הלכתי להדרכת הורים פעמייםקופצת רגע

פעם אחת לתקופה של כמה חודשים

פעם שנייה במקביל לטיפול של הילד במשך קרוב לשנתיים.

שתי ההדרכות עזרו מאוד,גם לנושאים הספציפיים שעלו בהן, וגם להמשך קדימה, השתמשנו באותם עקרונות.

אני לא חושבת על עצמי שאני מושלמת, ולדעתי ברוב הפעמים שכתבתי לך שאני ממליצה על הדרכת הורים כתבתי שגם אני הלכתי. אני ממש לא חושבת שאני מתנשאת כשאני מציעה את זה, ואני ממש לא חושבת שאני אמא מושלמת, לצערי רחוק מזה, פשוט מהנסיון שלי זה מה שהכי יעזור.

אם את כותבת רק בשביל לפרוק זה בסדר גמור, רובנו פורקות כאן מדי פעם וזה טבעי ומובן, אמהות זה אינטנסיבי לכולנו... כשאת מנסה לקבל עצות מה יעזור, אז אני עונה לך מהנסיון שלי מה עזר ועוזר לי.

קודם כול חיבוק מתואמת

כי את כזו מקסימה, וכזו רגישה, ורואים את ההצפה הרגשית שלך מההודעות שלך, וזה כל כך מובן והגיוני...❤️

ובקשר להדרכת ההורים:

יכולה לומר לך עלינו - שתמיד הרגשנו: מה פתאום שנלך להדרכת הורים? מה, אנחנו לא יודעים להיות הורים? אנחנו חכמים, נבונים, אנשי חינוך בנשמה...

ואז כשהבת שלי אובחנה על הרצף האוטיסטי הבנו שאנחנו מתמודדים עם אתגר לא רגיל, וכן, זו לא בושה ללכת להדרכת הורים.

ואת יודעת מה קרה? יוצא שאנחנו מתייעצים עם המדריכה שלנו (שהיא פסיכולוגית ומכירה מגוון גישות ותחומים) גם על שאר הילדים שלנו... (שגם להם יש מורכבויות לא רגילות, אבל לא היינו חושבים ללכת להדרכת הורים סתם ככה)

וזה תורם לנו המון. עצם הידיעה שפעם בשבוע אנחנו יכולים להתייעץ עם מישהי חכמה וקשובה על הקשיים שצצים במהלך השבוע - כבר נותנת לנו רוגע. ואני חוסכת ככה הרבה התייעצויות בפורום

וזו הסיבה שנשים כאן מייעצות לך ללכת להדרכת הורים - כי את מעלה הרבה פעמים שאלות על חינוך הילדים, ואז את שומעת פה הרבה תשובות וגישות, ועלולה להתבלבל...

אצל מדריכת הורים תוכלי לקבל גישה אחת מגובשת, וגם מקום קבוע ומקצועי לפרוק ולשתף בו את הקשיים שצצים...

אני לגמרי מבינה את הקושי שבמציאת מישהי מתאימה! (במיוחד שבטח תרצו מישהי יחסית מבוגרת, שתהיה מבוגרת מכם) אבל מחזקת אותך לעשות את המאמץ בשביל זה❤️

הדרכת הוריםוהרי החדשה

אני חושבת שההצעה ללכת להדרכת הורים היא מכיוון הדרכה נותנת הרבה פעמים מענה לתחושת חוסר האונים. גם אם זה לא פותר לך את כל הבעיות הדרכה טובה אמורה לתת לך כוח להיות עוגן עבור הילד ולהחזיר לך את השליטה.

רוב ההורים כיום הולכים להדרכות הורים כך שאני לא חושבת שזה בא ממקום מתנשא, מאמינה שרוב מי שהציעה הלכה בעצמה וזה עזר לה

אני כן מסכימה איתך שהדרכות הן ממש לא קסם ולפעמים יכולות גם להזיק כשהן לא מספיק מקצועיות אז צריך לדעת למי ללכת.

לגבי העניין עצמו קודם כל מבינה אותך מאוד, בהתמודדות דומה,

צריך לא לאיים. וצריך גבולות תוצאות.

בעיני תוצאה היא דבר שצריך להיות מותאם

אתה לא מצליח להתנהג יפה אז אני לא יכולה לשלוח אותך לחבר עד שאני אהיה בטוחה שאתה מתנהג יפה.

אתה לא מגיע לאכול בזמן אז אין אחר כך ארוחת ערב (אם רעב יש לחם וגבינה. משהו כזה)

ובמקביל לחזק את הדברים הטובים, למצוא זמן איכות, לשבח אותו על כל דבר טוב שעשה.

אצלי אני מרגישה שזה בתקופות. וככל שאני יותר שקולה ובשליטה הסיטואציה נגמרת יותר בקלות.

לא אלמנטרי..לפניו ברננה!

אצלינו אין

ואני יודעת שאני לא היחידה.

אצלי זה בעיקר מבחינת בריאות.

רעבים לנשנוש? שיאכלו פרי או ירק או פריכית אורז. החטיפים שלנו זה בייגלה ופופקורן

גם אצלנו אין מסיבות בריאותיותשיפור

לא אלמנטרי בכלל.. אצלנו איןבוקר אור

בשאלה הזאת עולה הנושא של שליטהשיפור

יש ספר שאני מאוד אוהבת the child whisperer, (לא נראה לי שמתורגם לעברית) והיא מסבירה שם שלכל ילד יש צורך בסיסי שהכי חשוב בשבילו ויש ילדים שהצורך הכי חשוב שלהם הוא להרגיש שמכבדים אותם ומאפשרים להם להיות שותפים בשליטה על החיים שלהם. ורק כשהם מרגישים ככה הם מוכנים לקבל מרות.

יש לי ילד שהוא ממש כזה. ונשמע שאולי גם לך.

היא ממש מסבירה איך לתת לילד את הצורך הזה- לדוג'

להודיע מראש מה הולך לקרות, ומה הכללים והגבולות ולעמוד במילה שלך.- כי כשילד יודע מה המסגרת שהוא פועל בתוכה אז יש לו שליטה איך הוא מתנהל בתוכה.

לתת לילד לבחור לעצמו איפה שאפשר. לדוג'- אילו מהבגדים בארון הוא ילבש, ואלו מהמאכלים על השולחן הוא יאכל.

לכבד את הדעות, הרצונות והרגשות של הילד ולתת להם מקום גם אם בפועל לא מאפשרים אותם.

יש מצב שהוא כזה. זו הלוחשת לתינוקות, לא?אובדת חצות

סתם אני פשוט מרגישה שאנחנו נכשלים כל הזמן. הילדים חכמים מאד בלי עין הרע אבל לא הנחלנו גבולות מגיל צעיר, והם מובילים אותנו לכאורה (למרות שזה לא נכון, אנחנו הורים סופר אכפתיים ומתפקדים) וזה בעוכרנו והם מאתגרים אותנו רגשית מאדדדדדדדדד, כל אחד מכיוון, וגם המורכבות בתאומות.

לא, זה ספר אחרשיפור

חיפשתי בעברית ולא מצאתי אותו, אז נראה לי שלא מתורגם לעברית. אבל את מורה לאנגלית אז משערת שתוכלי להסתדר איתו. לבעלי היה קשר מאוד מורכב עם הילד הזה וכל הזמן הרגיש שמתחצף אליו. ואחרי שקראנו ביחד את החלק הזה של הספר ממש השתפר הקשר ביניהם והוא למד הרבה יותר טוב איך להתנהל איתו. בקיצור ממליצה ממש, היא מדברת על הצורך הזה בחלק הרביעי של הספר.

הדרכת הורים הדרכת הורים הדרכת הוריםזוית חדשה

תודה תודה תודהאובדת חצות

ילדoo

שלא מפחד

שחושב שמחליט

זה נהדר

זה ילד שיש לו דעה ורצונות

גם ילדים שעושים מה שאומרים להם מפחד בגיל קטן

יש איזשהו גיל שזה כבר לא עובד

ואז הורים מתלוננים על 'גיל ההתבגרות'

הדרך היחידה לאינטראקציה טובה עם ילדים

שעובדת מגיל אפס והלאה

זה יצירת שיתוף פעולה

מתוך בטחון הורי

עם סבלנות לתהליכים

בלי איומים

בלי קסמים

עם התמודדות נכונה עם התנגדויות של הילד

את מחפשת פתרונות ספציפיים למקרים ספציפיים

אבל אם החשיבה שלך נשארת ב

הוא לא מפחד/ הוא רוצה להחליט

הפתרונות לא יעבדו

כי הבעיה מתחילה בחשיבה הזו

ולא אצלו

מסכימה ומוסיפההמקורית

נראה שיש לך צורך בשליטה וכשאת מרגישה שאת מאבדת אותה - את לא מוצאת את עצמך בתוך ההורות

זה חלק מהמעבר בין הורות לתינוקות ש"מחליטים" להם על הכל לילדים שצריך לכבד ולגרום להם לשתף פעולה ולראות את הרצונות שלהם

לדעתי צריך לעבוד על זה. ואגבהדרכת הורים - את אומרת שאת לא מצליחה לראות מעיניים של ילד. זה בדיוק מה שזה בא לשקף וללמד אותך. ואת צודקת אין פתרונות קסם אבל צריכה להיות סבלנות לתהליך והתמדהוגם הבנה מה מתאים או לא מתאים. אבל ניסוי וחיבור לשיטה זו תקופה ארוכה כי מדובר בשינוי דינציקה הרגלי חשיבה והרגלי פעולה. וזה יכול לקחת המוון זמן

לא מסכימה עם הסוףאפונה

אולי בהדרכת הורים התנהגותית לוקח הרבה זמן כי היא מבוססת על התמדה ועקביות ולמידה של הילד.

אבל בהדרכת הורים היקשרותית הייתי מצפה להרגיש שמשהו זז כבר בהתחלה, שבועיים גג (לדעתי). גם אם עדיין לא בהתנהגות של הילד אז בראיה שלי אותו, בהתכווננות אליו, בתשומת הלב שלי לעצמי ולמצבי הויסות שלי...

תלוי במי שעובר את התהליךהמקורית

לדעתי

מן הסתםאפונה

אבל אני עדיין חושבת ככה

יש משהו בעצם ההתכווננות שעושה פלאים.

קודם כל קחי חיבוק!דיאן ד.

לא מכירה הרבה בתים אבל בבית שלנו יש גם התמודדויות עם חוצפות וילדים שלא מקשיבים לנו.

ובדיוק בחמישי הילדון שלי בן 4.5 חטף התקפת עצבים וזרק עלי נעליים וכעס נוראא והשתולל ברמה שבכיתי אח"כ חבל על הזמן.

אז ב"ה זה ממש לא קורה לעיתים קרובות אבל זה מבקר גם אצלנו.

לגבי חוצפה, הוא אומר לי הרבה פעמים אמא חצופה, אבא חצוף, בגדול כולם חצופים אצלו.

אני לרוב אומרת פעם פעמיים בשקט שאצלנו בבית לא מדברים ככה.

וכשזה ממשיך אני אומרת בנחת: אויש איזה באסה לך שיש לך אמא חצופה. ממש מסכן

ואז הוא נזעק אני לא מסכן אמא לא חצופה

יופי.

ולפעמים כשהוא נורא מתעצבן עלי אני אומרת לו שאולי נלך לחנות של האמהות ונבחר לו אמא חדשה. מה הוא אומר.

וזה די משתיק אותו. וגם אם לא אני משתדלת לא להתרגש וזה בעיקר תלוי בי. ככל שאני יותר עייפה/ רעבה/ עצבנית/ רוצה להתקלח ככה יותר בקלות אני מאבדת שליטה.

יש זמנים שאני יודעת שהם מועדים, לדו' כשאני חוזרת איתם הביתה אני נורא רעבה ולכן תמיד מגיעים הביתה, הם מקבלים שלוק ואני יושבת לאכול.

וגם כשבעלי חוזר תמיד דחוף לי להתקלח לפני שגרת הערב של הילדים. אז אני מתקלחת כמה דקות ואז יותר רגועה וסבלנית.

בגדול הרעיון הוא לשים לב שהצרכים הבסיסיים שלי מסופקים ואז יש לי יותר פניות לילדים.

אני חושבת שיש דברים שמגבירים תזזיתיות אצל ילדים וזה בעיקר מסכים ומתוקים.

לגבי מסכים בעיני יותר קל להגיד אין וזהו!

אצלנו בבית אין מסכים, בכלל. מקסימום נותנת לראות בטלפון שלי סרטונים של הילדים בעצמם.

ומתוקים גם אין, כן יש עוגיות ושלוקים קטנים חופשי.

ארוחת ערב אמרת שאת שואלת מה רוצים, אצלנו אני גם שואלת מה הם רוצים שאכין ארוחת ערב. נגיד טוסטים או פנקייקים או חביתה מקושקשת וכו'.

בעלי אגב מלא פעמים עושה להם חגיגה בצלחת, לדוגמא נהר עם גבינה ומהצדדים חביתה ואז גשר עם פלפלים ומכוניות או אוניות מעגבניות וכדו'..

לפעמים שמיים עם חביתה ושמש מעגבניות ולמטה פרחים ממלפפונים ופלפלים. מאוד עושה להם חשק לבוא לאכול.

אפשר גם אולי לעשות בחירה של ארוחת ערב בדרך של משחק, לדוג' עולה לי לראש להכין מלוח קרטון עם מחוג שמסובבים וכל פעם נופל משהו אחר שאז מכינים לארוחת ערב.

לא יודעת אם יעזור אבל אולי שווה לנסות.

בכל מקרה אם הוא לא בא לאכול אז לא, שיישאר רעב. בתשע הוא כבר יתחנן לאכול ותגידי לו שבשעה כזאת יש רק לחם עם גבינה.

יום יומיים לדעתי כבר יבין את הפרנציפ ויבוא לאכול בשבע.

אצלנו האמצעי עם וויסות רגשי וחושישוקולד פרה.

וההתמודדויות איתו הן לא פשוטות.

הוא יכול לצרוח עד לב השמיים, ממש חזק ושזה ייקח שעות עד שיירגע.

זה אומר שהוא יכול להרביץ כדי לקבל מגע.

וזה אומר שהתעקש אתו על דברים זה הרבה פעמים להשקיע המון זמן והחלטיות ברורה.

וגם לנו יש המממוווןןן איפה להתקדם אתו.

והבוקר הוא לקח ואכל שוקולד מהמקפיא, לדוגמה.

מה שאני רוצה לחזק אותך,

זה במבט.

תקבלי קודם כל כת זה שהוא ככה.

זה האופי. פחות מקבל מרות, יותר עצמאי, יותר שובב, יותר רגיש.

זה הוא.

אין לך יכולת לאלף אותו....

אבל, יש לך יכולת להינות מהגידול שלו

אם תסלחי לעצמך על הרוב,

תניחי למצב להיות כמו שהוא בלי לכעוס על עצמך

ומה שכן הצלחת- תחזקי את עצמך. תעריכי את עצמך. תשמחי ותכתבי לך במחברת.

כי מה שחשוב זה לא שהןא יפעל לפי הכללים וייכנס לסדרים.

זה גם חשוב.

חשוב המצב הרגשי שלך כשאת יחד אתו.

האם את דרוכה, או שאת נינוחה בעיקר.

גרידה בירושלים - איך זה עובד ואיך הכי מומלץ?אנונימית בהו"ל

שואלת בשביל חברה.

היא לקחה כדורים וזה לא עזר אז היא צריכה גרידה.

אמרו לה שצריך ללכת למיון ושם קובעים תור ליומיים אח"כ.

זה נכון?

אם כן זה אומר שאי אפשר לבחור רופא?

איזה בית חולים מומלץ?

מה מצפה לה?

איך עושים את זה בצורה הכי קלה וטובה ומקצועית?

אשמח לכל תשובה! תודה!

לגבי התור-שלומית.

לא מובטח שיהיה יומיים אח''כ בהכרח. תלוי מתי יש תור פנוי. יכול להיות גם יום אח''כ או רק כעבור שבוע. בכל מקרה אם קבעו לה תור רחוק, כדאי לבקש להכנס לרשימת המתנה כי לפעמים יש ביטולים ואפשר להקדים.

לגבי רופא- כמו כל דבר בשירות הציבורי אי אפשר לבחור רופא... אפשר ללכת לשר"פ

בית חולים - אני עשיתי בהר הצופים והיה אחלה. אבל סה"כ זו פעולה פשוטה ומאמינה שגם בשערי צדק ועין כרם זה ממש בסדר. אם יש אפשרות לברר איפה התור הכי קרוב אולי זה מה שמומלץ, לא ניסיתי

מה מצפה - הרדמה כללית של כחצי שעה, התאוששות כשעתיים. דימום קל בין כמה ימים לכמה שבועות.

איך עושים - לא יודעת אם יש יותר מדי מה לעשות בצורה "קלה ומקצועית". נושמים עמוק, מתפללים לשליחים טובים, וזהו נראה לי. כן חשוב לבוא עם מלווה שיכול לתמוך טכנית ורגשית

יש למישהי המלצה לשרפ? רופא ספציפי?אנונימית בהו"ל

היא ממש בחרדה, אולי זה יעזור לה.

אז מגיעים לבית חולים פיזית ושם קובעים תור? אם לא הולכים שרפ כמובן..

ותודה על התשובה! מעבירה לה..

ממה שאני יודעת לא בוחרים רופאהמקוריתאחרונה

הולכים למיון ומקבלים הפנייה למרפאות חוץ

אני עשיתי באיכילוב

מקבלים כדורים וגינליים להרחבת צוואר הרחם, עוברים הרדמה מלאה ויוצאים הביתה לאחר מכן עם מרשם לאנטיביוטיקה

אני בחרתי באופציה של גרידה לכתחילה ושלמה עם זה מאוד. לא הייתי עומדת נפשית בתהליך הזה בהית עם ציטוטק

טלפון כשר עם ווטסאפהבוקר יעלה

יש חיה כזאת?

אשמח לשמוע אם יש וממליצות, עלות וכו..

אני מכירה , נקרא מוגן פלוס.נפש חיה.

יש הכל היוםשירה_11

יש לחברה שלי מקשים עם חותמת וואצפ

אבל מספר לא כשר

אם את רוצה מספר כשר זה גם אפשרי

מה הכוונה מספר כשר?הבוקר יעלה

פחות מבינה בזה. רוצה כשר לילדים

מספר ללא אסמסיםשירה_11

אה לא קריטי לי האמתהבוקר יעלה

פשוט רוצה בלי אפליקציות אבל כן דרך נוחה לתקשר, שזה ווטסאפ. אז אסמסים גם..

בני כמה הילדים שלך?טארקו

אם הם יחסית צעירים ולא מידי מתוחכמים טכנולוגית, הייתי קונה סמארטפון פשוט(או משתמשת בסמארטפון ישן שיש בבית)

מתקינה רק ווצאפ

וחוסמת דרך פמילי לינק או אפליקציית נעילה אחרת אפליקציות אחרות שיש בטלפון..

אז אני גם רציתי אסמסים בפלאפון של הבן שלייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

בפועל זה בקושי בשימוש.

הוא בקושי מסתכל בהודעות, כי לרוב זה פרסומות והודעות על הבחירות ופריימריס לליכוד (הפלאפון שלו היה שייך לאשה אחרת, שכפי הנראה התפקדה לליכוד🤦‍♀️).

ישDoughnut

מוצרי שיאומי במחירי חיימק'ה | בית פרמיום לסלולר ולצילום

יש אצלו באתר מכשירים, את בוערת את רמת ההגנה- עם דפדפן/ בלי, עם ווטסאפ, וכו'. אפשר להתכתב אתו בווטסאפ בשעות הפעילות יש לו שירות מעולה.

כן ישבשורות משמחות

חלקם זה סמארטפון פשוט וחלקם זה הפלאפון הישן סגנון נוקיה

איך אפשר להקל על יציאות של תינוק קטן?ytrewq

הן ממש קשות ויבשות

הוא בעיקר יונק, יש מצב שזה קשור לזה שגם לי יש יציאות קשות? (למרות שאני מקפידה על קערת פירות וקערת ירקות כל בוקר)

וגם ניזון ממטרנה. עברתי לאקסטרה קר וזה לא עוזר.

וגם, רק אחרי בקבוק מטרנה יש לו יציאה...

הכי חשוב לוודא שהוא עושה מספיק פיפי ועולה במשקלאורוש3

אחרת צריך לבדוק שמקבל מספיק מההנקה ולא מתייבש.

אם הכל טוב אז לא יודעת האמת. אם יש בעיה כדאי לפנות ליועצת הנקה טובה...

תבדקי אילו פירות וירקות את אוכלתנפש חיה.

יש קשר לתזונה שלך.

אם את אוכלת קמח לבן תנסי להחליף לקמח אחר , וכן להוסיף לתזונה קטניות מונבטות שונות , שמעתי שכוסמת ירוקה בריאה וטובה מאד, תבדקי אם מותר למניקות.

את יכולה לאכול פירות קיץ (במידה)- אבטיח, מלון, אפרסק

תקפידי על שתיה מרובה של מים/ תה צמחים (צפורן , שומר - טובים לעיכול. בגלל ההנקה ממליצה יותר על שומר)

חלבון- עוף יותר עדין לעיכול מאשר בשר.

בן כמה הוא?יעל מהדרום

לק"י

אולי תנסי חברה אחרת של תמ"ל.

פעם שמעתיבאתי מפעם

שאם הוא יונק האמא צריכה לשתות הרבה מים, לא זוכרת מאיפה שמעתי את זה, בכל אופן את צריכה במצבך 🙃

או לתת לו קצת מים רתוחים בבקבוק.

האמא צריכה לשתות הרבה מיםמוריה

בשביל שיהיה חלב.

ולא נותנים מים לתינוק שתא אוכל מוצקים.

כן אבל מה שאני זוכרתבאתי מפעם

שנאמר לי שכשהאמא שותה הרבה החלב שלה מקבל הרכב שונה.

בכל אופן, לגבי המים לתינוק זו המלצה מרופאת ילדים שאמרה לי כשיהיה לי תינוק יונק עם עצירות, כמה סיסי לא עכשיו בקבוק שלם.

אסור לתת מים לתינוק קטנטן!אוזן הפיל

עד גיל חצי שנה זה יכול להיות ממש מסוכן.

בדיוק בררתי שוב את ההנחיות כי טיפלתי בתינוק והיה יום חם.

זה יכול לפגוע ברמת המלחים בגוף ולגרום חלילה להרעלת מים.

את צריכה גםבשורות משמחות

לשתות יותר מים הגיוני שיש קשר ביניכם

אם אצלך האוכל מרוכז מאוד זה משפיע גם על החלב

תנסי לשתות יותר נוזלים

שתי הרבה מים, אמור לעזור ליציאות של שניכםשיפוראחרונה

אולי יעניין אותך