בעל עם הפרעות קש"ר - פריקההריון ולידה2
מיואשת. נשואה כבר 5 שנים + 2 +עוד אחד ממש בדרך
בעלי סובל מהפרעת קש"ר חמורה מאובחנת ולא מטופלת.
למה לא מטופלת? כי אצלם במשפחה יש פוביית רפואה וחיים כאילו הכל מסביבך קונספירציות. החכמתי מזה הרבה אבל יש לגישה הזו מלא חסרונות.
מעולם לא טופל בריטלין. לא מעוניין לנסות.
יש לו בעיית זמנים חמורה מאוד שמשפיעה על כל הבית, וזה רק בין היתר ואפרט
# הוא אף פעם לא קם בזמן אז אני והילדים תמיד מאחרים למסגרות ולעבודה כי הוא זה שלוקח אותנו. ולא אי אפשר שאני אקח אותם כי יש רק רכב אחד ולא, אי אפשר לסמוך עליו שיארגן אותם בזמן כי שוב, יש לו בעית זמנים חמורה מאוד.
וזה בא לידי ביטוי בעוד דברים כמובן - אי אפשר כמעט לקבוע כלום וגם אם אני עובדת עליו ואומרת שעה מוקדם יותר מאחרים. הוא אומר שרוצה לשנות ושיפר הרבה אבל קשה לי כבר ואין לי כח וסבלנות לזה
# הוא לא מצליח להחזיק עבודה קבועה כי הכל משעמם אותו והוא צריך כל הזמן חידושים ואקשן אז במקום לעבוד הוא שורף את הזמן ולא מביא תועלת למקום העבודה ומצטער על זה אבל אין לא מצליח לשנות
# הוא דוחה הכל.
# הוא תמיד מרוכז בעצמו. בקטע מעצבן. והוא שואב ממני מלא אנרגיות.
# לא מקבל רעיונות חדשים ויכול להיות תקוע עם ראש בקיר. למשל עכשיו לקראת בואו של צוציק חדש צריך לשנות חדר בבית ולהזיז דברים והוא רק דוחה ודוחה ויש איזה שידה להוציא מהחדר כדי להכניס מיטת תינוק והוא לא רוצה להוציא אותה ולי חשוב שיהיה לפני הלידה כדי שצוציק קיים יתרגל לישון בחדר חדש ואין. כלום. נאדה. לא הולך.
# גם בעניין קיום יחסים לא הולך. הוא יכול תקופה ארוכה מאוד לא להיות איתי ואז כשאנחנו יחד זה ייגמר אחרי 2 שניות וגם לא כשאני נהניתי כי הוא מפעיל כח לא פרופורציונלי ולא נעים לי וגם כשלא הוא עסוק בלעשות את שלו וזהו. המגע שלו לא נעים לי. ודיברנו על זה ואין שיפור
# וכמובן שעכשיו בהריון הכל משתגע כי הוא חייב כל הזמן שיהיה לו מעניין אז קשה לו להיות בבית הרבה ובדרך כלל אני מאפשרת אבל מרגישה כבר שאני משתגעת הוא יוצא כשהכי צריך אותו וחוזר כשהילדים כבר ישנים ומתלונן שהוא לא יוצא כמעט מהבית.

הוא בנאדם טוב עם לב זהב שיוריד לי את הירח אם אבקש ,אבל באיחור.
קשה לי אפילו שאני מבינה מאיפה ההתנהגות נובעת. והוא יודע שהוא מקשה עליי אבל זה לא משתפר ונמאס לי כבר.
איך מנהלים משפחה ככה? איך מחזיקים זוגיות ארוכת שנים ככה כשכלום לא זורם?
וואו קודם כל חיבוקמק"ר
את גיבורה אם את מתמודדת עם כל זה.
אין לי ממש עיצות חכמות, רק נראה שאין מנוס מטיפול תרופתי, החכמות פה בטח יתנו לך עיצות איך או אחרת...

אני רק רוצה לומר עוד שממש כאב לי לקרוא, הכי מהכל, מה שכתבת על היחסים. זה ממש ממש לא צריך להיות ככה. לא מגיע לך, לא מגיע לו, לא מגיע לכם. זה חמצן בזוגיות.... שוב, אין לי רעיונות, רק חיבוק
הי קודם כלאני זה א
חיבוק
נשמעת התמודדות מאוד מאתגרת.
כתבת שהוא צריך את החופש שלו ואת בדרכ מאפשרת אולי דוקא להגיד לו שאת זקוקה לו ושהחוםש הוא צריך לא יבוא על חשבון הזמן שאת זקוקה לו.
מעבר לזה אני חושבת שיעוץ מאוד יעזור לכם גם אם לא יטפל בהפרעת קשב הוא ילמד איך להתנהל איתה בתוך מסגרת משפחתית. מבינה מאוד את הקושי שלך גםלבעלי יש הפרעת קשב לא מאובחנת ולמדנו להתנהל איתה איפה שאפשר לשתוק אני שותקת ולא מעירה אבל איפה שמבחינתי זה גבול אני אומרת לו מה אני מרגישה גם אם לא באותו רגע אני תמיד אמצא זמן לדבר על אותה נקודה שמפריעה. לכולם יש תקופות יותר קלות ותקופות שפחות וצריך ללמוד להתגבר על מה שקשה כל אחד בדרך שלו.. נשמע שהוא השתפר והשתנה וזה שיש עוד על מה לעבוד קצת מטשטש את הדרך שעשה. להשתנות זה לא קל ולוקח זמן. שיהיה לך הרבה בהצלחה
אכן השתפרהריון ולידה2
ולגבי הגבולות: מציבה אותם באופן ברור ביותר. מבטיחה לך. לפעמים עוזר ולרוב לא. משתדלת לא להיכנס לעימותים מיותרים למען השלום בבית ולקח לי הרבה זמן להגיע לזה ולהבין שזה לא באשמתו והוא בכל זאת מדתנה ומשתדל אבל עדיין קשה להכיל את השונות ואת הצרכים השונים של כל אחד מאיתנו
לא פשוט. מתמודדת גםתפוחים ותמרים
בעלי מאובחן עם OCD. חלק מהסימפטומים שכתבת מתאימים מאד, כמו דחיינות לא פרופורציונית, ראש קשה בדברים מסויימים, צורך בגירוי בלתי פוסק ועוד.
בעלי מאובחן ועבר טיפול אינטנסיבי ויקר שעזר במשהו, אבל הוא לא הפך להיות 'רגיל'.
יש לו לב טוב, משתדלת תמיד לזכור את זה, הוא אבא אוהב וחם ובנזוג רגיש, ובכל זאת מסוגל (גם בהריון הנוכחי שאני פשוט סמרטוט בו) להיעלם לי בין שש לשמונה וכשאני מזעיקה אותו לחזור להתפלא איך לא הסתדרתי לבד (....כי כמעט הקאתי על כל חביתה שהילדים ביקשו, וכי רק להתקיים בעצמי בלי לטפל במשפחה ובבית זו משימה שגוזלת את כל כוחותיי כרגע).

אני מבדילה בין כל הסימפטומים שסיפרת לבין ענייני המיטה. שם נדרשת השתדלות מצידו, רגישות והקשבה, ואת מתארת התנהגות מעט כוחנית ואגואיסטית. לזה כנראה לא מספיקות שיחות כי כבר ניסית וזה לא מצליח, לא מגיע לך לחיות ככה, זו הרגשה דורסנית של עלבון קבוע, אני ממליצה לך לפנות לטיפול מקצועי בתחום.
וואי איזה נשים מדהימות יש פה בפורום הזהמיואשת******
אני מרגישה אשה דפוקה אגואיסטית וממש לא משהו כשאני קוראת אתכן
איך אתן מתמודדות עם דברים כאלו? מדהימות מדהימות
חיבוק גדול לכל אחת אתן אלופות!!!
לכל אחד החבילה שלותפוחים ותמרים
ואישית לא הייתי מחליפה את שלי עם אף אחת. אני אוהבת את הבעל *שלי* ולא סתם בחרתי בו והוא בי, ובנינו בית מלא אהבה ושמחה, גם אם מאחרים וגם אם יש דברים שנדחים וגם כשיש חיכוכים, אפילו חריפים.
אני בטוחה שהוא מדהיםמיואשת******
אם הוא קיבל אותך ❤️
ואת מדהימה גם כן
כנראה צריכים ייעוץ וטיפולl666
אולי את תפזרי ילדים ברכב והוא ישתמש בתחבורה ציבורית כשיתעורר?
בנוסף לא נראה שמשפחה שלו צריכה להתערב בדרכי הטיפול, הוא בן אדם בוגר...
מגיבההריון ולידה2
קודם כל תודה לכולן על החיזוקים והתגובות.
כמה דברים:
1. ברור לי שהמשפחה שלו לא צריכה להתערב לא ציינתי את העובדה המשפחתית בגלל זה אלא בשביל הרקע שתבינו שזה בעיה משפחתית כלומר תורשתי ולכן אצלם הם חיים עם זה בטבעיות ומתמרנים כמה שאפשר. לעומת זאת אני באתי ממשפחה אחרת לגמרי ולא מכירה את ההתמודדות הסו ברוך השם.
2.לגבי העניין של הפיזור: חשוב לו לבוא איתי כי אחרת הוא יודע שהוא יפקשש לעצמו את כל הסדר יום ולכן אני במובן הזה עוזרת לו אבל עדיין מתוסכלת מהצד שלי שאנחנו תמיד מאחרים בכל זאת.
3. לגבי העניין האינטימי - מסכימה עם כולכן שדורש התייחסות רצינית כי זה ממש חשוב לי ואופי הקשר משתנה ככל שמרגישים יותר נחשקים ובטח עם הזמן שעובר, ילודה וכו. אנחנו מנהלים הרבה שיחות ולומדים ביחד ובאופן כללי מאוד מכבדים ודואגים לזמן שיהיה רק שלנו, והוא לא חוסך במחמאות אבל זה עדיין כלכך חסר. דיברנו על זה בפתיחות כמה פעמים ועדיין ללא שינוי. פה כבר לא חושבת שיש עניין תרופתי מחפשת להסביר לו איך להיות יותר עדין בלי להגיד לו שלא נעים לי המגע שלו. אני לא רוצה שייפגע כי הוא כלכך משתדל .
נדמה לי שאולי לא דיברתם מספיק בפתיחותתפוחים ותמרים
את חוששת לפגוע בו, כי הוא מאד משתדל, ואת עצמך בסבל. זה הרי לא מה שאת רוצה ולא מה שהוא רוצה. הוא לא קורא את המחשבות שלך, כדאי לך להגיד לו בדיוק מה ואיך, ואם קשה לך להגיד לו בכנות, אז בליווי מקצועי.
כמו בכל תחום אחר בחיים הזוגיים, גם במיטה צריך לחפש ולדייק את ההתאמה.
אני לא מדברת מניסיון כמו שלך בכלל...לפניו ברננה!
אבל תנסי לא להגיד המגע שלך לא נעים לי,
אלא בניסוח שלי אני יותר אוהבת כשאתה נוגע עוד יותר עדין, כמו נוגע ולא נוגע.
ולפרגן מאוד אם הוא נוגע באופן שאת כן אוהבת, לצאת מגדרו ולספר לו כמה זה נעים לך ככה ושיעשה ממש דומה לזה תמיד...
נשמע שאת טובה מדיl666
לדעתי תחשבי קודם כל על עצמך ואם יישאר לך כוח אז עליו. תעבירי לו את האחריות על עצמו.
אני לא באמת יכולה לנתק את עצמי ממנוהריון ולידה2
ולהתנהל לי לעצמי זו הבעיה.
אנחנו מנהלים בית משותף עם ילדים ותחשבי שזה משפיע אפילו בדברים הכי קטנים כמו לעשות קניות. נניח אני צריכה משהו מהסופר ואבקש ממנו הוא בחיים לא יגיד לא לכלום אבל אם אני צריכה את זה באותו הרגע זה די אבוד רוב הזמן םשוט כי הוא יצא לסופר ובאמת הוא רוצה ללכת רק לסופר ואז תוסח דעתו מטלפון או שהוא ישכח בדרך ויתפזר ויבוא אחרי מלא זמן.
על זה למדתי להתגבר ברוך השם ואני עושה קניות באינטרנט ומשתדלת לכסות את הכל כמה שאפשר אבל גם בלי שום קשר זה נראה לי יותר כמו מתכון לתסכולים.
אני יוצאת מנקודת הנחה שאנחנו שניים שהם אחד ולכן חשוב למ למצוא דרך להגיע לעמק השווה
אבל הוא כן מתנהל לעצמוl666
כשהוא צריך משהו לעצמו הוא מצליח ללכת לסופר או לאן שהוא צריך? מה הוא עשה בצבא, לפני חתונה? לי אישית נשמע שהוא מורח אותך כדי לא לעשות כלום.
הפותחת מסתכלת על המכלולברכה 1
ולא על כל פרט ופרט. היא לא מחפשת להתחשבן איתו אלא להתקדם איתו.
עדיף לענות ברוח שבה היא הולכת, ולדעתי היא ממש צודקת
אין מנוס מלהשקיע מאמצים בהתאמת טיפול תרופתי.ישועת ה' כהרף

העבודה שלכם צריכה להתמקד בשכנוע ע"י יעוץ זוגי/רפואי/משפחתי שלך להתאים טיפול תרופתי..

עבודה זוגית שלא תכלול טיפול תרופתי לא תפתור את הבעיה.

מכירה כמה זוגות שהתגברו על כל הקשיים שציינת ע"י טיפול תרופתי טוב כולל אחותי הקטנה וחברה טובה שלי..

נראה לי שלשם את צריכה להפנות את המשאבים..

^^^^ גם אני חושבת שאין ברירהמיואשת******
מסכימהאמא ל6 מקסימים
ומוסיפה:
כדי לשכנע אותו את יכולה לומר שאת לא מכריחה שום דבר, אבל את רוצה שינסה. אולי (ואני אומרת לך בשקט שבטוח) זה ישפר לו את רמת החיים, והוא יצטער שלא לקח שום דבר עד היום, ואולי לא יהיה לו טוב- ואז הוא יוכל להפסיק, אבל לפחות שינסה.
ומנסיון ( לא אישי) כדאי ללכת לנוירולוג סבלן ורציני, שמסביר בדיוק מה הגורם להפרעת קשב וריכוז, ואיך הכדור עוזר, וזה משכנע גם מבחינה שכלית שכדאי לנסות.
האם הוא יתנגד גם לטיפולי ריפוי בעיסוק?תוהה לי
ריפוי בעיסוק מטפל גם בליקויים בתפקודים הניהוליים- שהם עיקר הקושי בקרב אנשים עם הפרעת קשב וריכוז. יש גם טיפולים למבוגרים. שווה לנסות, זה מאד יעיל ומקנה אסטרטגיות לתפקוד מיטבי למרות הליקויים.
בהמשך לריפוי בעיסוק...אם כל חי

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

קשב וריכוז הולך יפה עם בעיות בויסות חושי..ישועת ה' כהרף

הטיפול התרופתי נותן מענה גם לזה (ברמה מסוימת)..

האמת שחשבתי על זההריון ולידה2
לא נחשפתי לעניין של ויסות חושי עד שהתחלתי לקרוא בפורום פה ובאמת נשמע שזה חלק מהענייין כי הרבה פעמים הוא יכול להפעיל הרבה כח ולהגיד שהוא עשה בעדינות ולשבור והוא לא מבין את הדיסוננס.
לוקחת את זה בחשבון. תודה על ההארה!
נסו את שיטת ''קוג פאן''באר מרים
עובדת על תפקודי ניהול ןמאוד עוזרת בקשיי התארגנות ותכנון של זמן, חפצים, משימות, סדר יום וכו..

בדרך כלל זו סידרה של לא הרבה מפגשים.. בערך 10 ורואים תוצאות!
עושים דרך ריפוי בעיסוק..
איפה אפשר לקרוא על זה?שם שם
הכוונה על ריפוי בעיסוק למבוגרים עם הפרעות קשב
זה קוג פאן.באר מרים
תחםשי מידע על שיטת קוג פאן בגוגל.
מישהח מהאוניברסיטה העברית אחראית על זה..
וואוו. לא פשוט בכללכלה נאה
הוא קיבל הדרכה ליפני החתונה?
מה ההשקפה לפי התורה כלפי המחויבות שלו לאישה?

אם לא. לא מאוחר.מציעה שתיים שלוש פגישות .
ליפני יעוץ מיני. כי נשמע שהוא צריך להבין יותר מזאת אישה.

ריטלין מאוד יכול לעזור לו בקשר לעמידה בזמנים ובכלל לרוב הבעיות שציינת.
השאלה אם הוא מוכן?
תסבירי לו בנועם שכדאי לנסות. מה יש להפסיד?
תמיד אפשר להפסיק אם לא יסתדר לך.
ואז תפנו לנרולוג.

הרבה הצלחה בע"ה!
עונההריון ולידה2
היי כן הוא קיבל הדרכה והוא יודע מהי חובתו והוא באמת מנסה למלא אותה.
העניין הוא גם שאני לא רוצה לפגוע בו ולהוריד לו את הבטחון אז העלתי את העניין אבל ממש בקטנה ורוב הזמן גורמת לו לחשוב שאני נהנית איתו (לא בהגזמה - למשל אם נמצאים יחד ולא הגעתי לסיפוק אז לא אשקר אבל אגיד שנהניתי מזה שהוא נהנה ושלו טוב. פשוט לא מפרטת מה הסיבה לכך שלא נהניתי) כי לא רוצה לתת לו הרגשה של באסה. אחרי הכל זה אחד הדברים החשובים לגבר, שיהיה לאישה שלו כיף איתו, ותהליך של עבודה בנושא יכול לקחת זמן אז לא רציתי לייאש אותו מראש.
מניחה שאין מנוס מלפתוח את הנושא.
זה לא נכון מה שאת אומרת. אז איך הוא ידע מה עושה לך טוב?כלה נאה
זה שאת אומרת טוב לי שלך טוב ונהנת רק מהביחד,
גם אני אמרתי ככה כמה שנים טובות. וזה חשוב.
אבל בעלי ממש לא היה מסופק בזה.
הוא הרגיש שזה לא בסדר. ורצה יותר מזה.
פשוט לא היה נעים לי. והבנתי אחרי כמה שיחות שאני צריכה לכוון אותו. וללמוד מה טוב לי.
את יכולה לומר ממה כן נהנית וזה נכון וטובמיואשת******

ובזמן אחר לפתוח את הדברים שלא מספיק נהנית מהם.

ככה את מספקת גם משוב חיובי שהוא באמת מאד חשוב , ולדעתי את המשוב השלילי כדאי לתת בזמן אחר ולא מיד אחרי אבל הוא בהחלט גם חשוב. וכל פעם תתמקדי בנקודה אחרת, ספציפית, תמקדי מאד. ולא הרבה דברים בבת אחת.

זה באמת תהליך והוא משתפר

מקבלת. תודה.הריון ולידה2אחרונה
אפשר לשנות ולרפא מן היסוד.לב אמיץ

עם טיפול הומאופתי.

 

זה אולי לא יהיה טיפול קל כי הוא יציף את כל אחד מן הקשיים שבעלך מתמודד איתם, אבל זאת העבודה.

מצד שני, כבר תוך כדי הטיפול רואים שינויים גדולים לטובה  ב"ה.

יוצאים מהמקום הזה, מתאזנים.

 

ללכת להומאופת/ית טוב/ה.

יקרה,ברכה 1
את גיבורה ומלאה בעוצמות, שומעים את זה בכל שורה במה שכתבת.
גם אצלי מישהו קרוב היה צריך להשתכנע ולהתעודד להעזר בתרופות, לקח לנו לפחות 4-5 שנים להתחיל בטיפול. תנסי "לטפטף" לאט, והכי חשוב בצורה מכבדת (נשמע שככה את מתייחסת גם ככה וזה ממש מוערך בעייני). הזמן שעובר הוא קשה וגם אח''כ המציאות לא הופכת להיות מושלמת (לפחות אצלינו), אבל באמת יכול להיות שפה המפתח.
לגבי השינויים שצריך לעשות בבית, אולי לתאם יום שמסתערים על זה ואח"כ מתפנקים על ארוחת ערב טובה? או דירבון אחר.
אני מתפללת בשבילך שתצליחו למצוא את השביל הנכון שיעלה אותכם.
תודה על החיזוקים!הריון ולידה2
בדיוק דיברנו על זה אתמול והוא בבית כי צריך לעשות את זה - אבל לא מצליח לקום. עדיין.
הואגם כזה שצריך תמיד לישון מאוחר כדי להרגיש שהוא ניצל את היום

ניהלנו שיחה ארוכה על כך אתמול כי הפירוט פה פתח לי את הרצון לשוחח והוא מבין שזה בעייתי מבחינתו ורוצה לשפר ומבין שזו בעיה אבל צריך סבלנות. אין פה פתרון קסם לצערי ואני אומרת את זה אחרי שנים של תסכולים וחוסר הבנה וריבים. זה הבנאדם וצריך לעודד אותו לשנות ולעזור לו כמו לילד. רק שלא תמיד יש לי כוחות נפש להכיל.

מקווה שהשינויים בחדר ובחיים בוא יבואו
ריטלין זה לא פתרון לכל דברggg
קודם כל את נשמעת בן אדם עם כוחות על. אני הייתי משתגעת כבר מזמן.
דבר שני בקשר לריטלין- יש המון אנשים שזה עושה להם רע. מכניס לדיכאון, חוסר חשק לאכול ( חוסר חשק מיני)יש אנשים שזה עושה אותם זומבים ממש. צריך לשחק עם המינונים, אבל זה לא תמיד עוזר. הרבה פעמים מפסיקים להשתמש בגלל התופעות לוואי.
אחרי שמתפוגג הרטלין זה גם זמן קשה, זמן של חוסר מנוחה, עצבנות וכו'... וזה קורה בד"כ כשחוזרים הביתה, אז מה עשינו בזה? חברה סיפרה לי שבן הזוג שלה השתמש בריטלין בשביל ללמוד תואר ראשון כי לא הצליח בלי, באיזה שהוא שלב היא אמרה לו שהלימודים לא שווים את זה. שעדיף שיעזוב את הלימודים ורק לא יהיה עם רטלין בגלל שההשפעה של זה עליו היתה כלכך שלילית.
מה כן? עבודה שלו על עצמו. לכולנו יש מגרעות וכל אחד צריך לעבוד על עצמו. אם צריך עזרה מקצועית רצוי לקחת, אבל אם הוא לא יחליט ללכת ולהשתנות, כלום לא יעזור. לדעתי זה שאת מתייחסת אליו כמו אל ילד וכל הזמן דואגת לו ומארגנת את הכל ואפילו בולעת בשקט דברים שפוגעים בך זה לא יעזור לו. נכון שהבית שקט ורגוע יותר כשאת לוקחת הכל על הכתפיים, אבל את נהיית מתוסכלת יותר ויותר ובסוף זה יתפרץ. וגם אם לא, זה לא מקדם אותו ולא פייר בשבילך.
לדעתי תני לו אחריות על מה שקשור רק אליו.
נשמע לי מוזר שכולם מאחרים בבוקר בגללו, למה לא לסכם מראש זמן יציאה בבוקר ופשוט לצאת, איתו או בלעדיו. הוא יצטרך להתמודד עם התוצאות בסוף. כמה פעמים שהוא לא יגיע לעבודה או יאחר הרבה לא יספיקו לו להפנים?
ד"א יש לי בן כזה מעופף, שתמיד כולם מחכים לו, ותמיד הוא לא יודע מה השיעורים, מתי יש מבחנים ובגרויות, תמיד מבקש מהמורים דחייה ועוד דחייה ואיך שהוא תמיד הם מוותרים לו ודוחים.
אבל איכשהו כשאנחנו לא בסביבה הוא מסתדר. הוא מגיע לשחרית בישיבה פחות או יותר בזמן אחרי שפעם אחת העיפו אותו בחמישית כשלא קם כמה פעמים.
את הבגרויות הוא עושה בצורה מדהימה (עם הארכת זמן) למרות שכל הלימודים הוא מעופף לגמרי וממש קשה לו להתרכז בלימוד שלפני. כי הוא יודע שאין לו ברירה וזהו. וחשוב לו לקבל ציונים טובים, אז הוא עושה מאמצים. וכו' כשהוא רוצה להיות אחראי הוא אחראי. (והוא ממנסי הריטלין שלא סבלו את זה)
שורשר בטעותהמקורית
אז ככההריון ולידה2
דווקא מפני שאני לא רוצה שהכל יהיה עליי אני מנסה לעזור לו כמה שיותר. זה עבודה לטווח רחוק ממה שאני רואה ומקבלת את זה בדרך כלל בהבנה כי לכל אחד יש את הקשיים שלו עם בן הזוג ואני שמחה בחלקי רוב הזמן כי הוא באמת בעל מדהים ואוהב נאמן ורגיש ואבא מעורב וזו המגרעה שלו.
לגבי הלתת לו להסתדר לבד - ניסינו וגם הוא היה אומר 'תני לי להסתדר לבד' ובסוף ראינו שלא הולך. הוא לא מצליח לקום אם לא מעירים אותו וחופרים לו. והוא לא יעמוד בזמן אם לא יעמדו לו על הראש.
במקרה של ילד זה טוב אבל גבר נשוי עם משפחה זה כבר סיפור אחר לגמרי.
לגבי הייצאה בבוקר, אם לא מעירה אותו לא יקום לבד בזמן ואני לא מעונינת לארגן ילדים לבד וגם אני לא זו שאוספת אותם. שעות העבודה שלו יותר גמישות משלי ואם לא אזכיר לו 3 פעמים לפחות לצאת הוא יאחר. וכבר היו מקרים. הוא בטוח שאם יתעכב 'רק עוד רגע' או יעשה 'רק עוד משו קטן' הוא יספיק ואז הוא מאחר. לא שייך.
אני לא יכולה לתת לו לאחר לאיסוף הילדים וגם לא מעונינת שיאחר לעבודה כי יפטרו אותו. אני לא יכולה 'ללמד אותו לקח' על חשבון היציבות של הבית.
השגרה גורמת לו לסדר יום מסויים ואנחנו לא יוצאים לעבוד לשם שמים ההכנסה שלו נחוצה אז אני עושה מה שצריך כדי שזה יקרה. ובאמת שעם הזמן הוא קם יותר בקלות אבל עדיין זה לא יקרה בלעדיי.

עונה ומנסה לעזורהמקורית
לגבי היחסים בלבד כי לגבי השאר נשגב מבינתי
דברי איתו על זה כדי שיבין. אם הוא מנסה ומשתפר בשאר נדברים מאמינה דגם פה יחול שיפור אבל הוא לפחות צריך לדעת מזה
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !