אני עושה שירות בגן חינוך מיוחד, ויש בגן ילד בן 4.5 עם הפרעת התנהגות. כשהוא הגיע בתחילת שנה הוא התנהג בצורה ממש פראית ואלימה והפר את כל הכללים של הגן בכוונה, הציק לילדים וכו', אבל מהר מאוד ההתנהגות שלו ממש השתפרה בעקבות עבודה של הצוות וגם של ההורים שלו על הצבת גבולות, וגם בקטע של ויסות חושי. העניין הוא שלאחרונה יש ממש רגרסיה בהתנהגות שלו והוא מתנהג אפילו יותר רגוע מאשר בתחילת שנה..הוא מקבל המון עונשים ונראה שזה לא כ"כ מפריע לו וממש משתולל. הצוות משער שזה בגלל המצב בבית שלו, קורה שם משהו ,כנראה בין ההורים אבל לא יודעים בדיוק מה.. ונראה שמבחינה רגשית (ואולי גם נפשית) הילד עובר משהו. ובתור בת שירות אני זו שסובלת יותר מההתנהגות שלו, כי הוא מבין שאני לא דמות סמכות כמו שאר הצוות-שמהם הוא מפחד ומקשיב להם בד"כ, ולכן כששאר הצוות לא איתנו/לא מסתכלות הוא מרשה לעצמו להשתולל ולעבור על החוקים. ואני צריכה להיות זאת שסופגת את זה ושצריכה למשמע אותו ואין לי מושג איך עושים את זה.. כשאפשר אני כמובן אומרת לצוות מה הוא עשה והן מטפלות בזה, אבל כשלא (למשל כשהגננת יצאה לרגע מהחצר) אז אני מרגישה ממש חוסר אונים מולו.. גם לא נעים לי כל שניה לקרוא לצוות, אז לפעמים אני מאיימת שאני אגיד להן מה הוא עשה ואז הוא מפחד אבל זה משהו מאוד זמני ולא פתרון לטווח הארוך כי זה מייד מאבד את ההרתעה של זה (כשהוא רואה שהן לא נמצאות או שאני מוותרת לו בסוף ולא קוראת), ואני מרגישה גם שהוא קולט את חוסר האונים הזה והפחד ממה שיעשה ומנצל את זה להתנהג איך שהוא רוצה.. אני מרגישה כבר שקשה לי לאהוב אותו (למרות שבעיקרון הוא ילד נפלא, רגיש וחכם) כי הוא ממש סוחט אותי רגשית, וההתנהגות שלו יכולה ממש לבלבל, הוא יכול להיות ממש עדין ומתחשב, אבל גם ממש אכזרי אפילו לפעמים.. לדוג' הוא יכול להציק לילדים ללא סיבה, למשוך להם באוזניים,להרביץ,להרוס מה שבנו.. או להציק לבע"ח בחצר.. פעם אחת הוא דרך על חילזון שהילדים שיחקו איתו, ממש בשלוות נפש.. למרות שלפני כמה זמן כשמצאנו חילזון הוא ממש דאג לו והיה רגיש אליו.. בקיצור, אני ממש אובדת עצות... אשמח מאוד לעצה ממי שמכירה את התחום.. תודה רבה!!