לכבוד לג בעומר - ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומובן מערבא

״ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולר"ש ר' יהודה טעים אמר ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק ואני על אחת כמה וכמה ר"ש לא טעים אמר ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו ועוד כי היכי דלא לתרגלי למינדר״ (בבלי נדרים סו ע״ב) 

 

קשה לי עם הסיפור הזה מאוד, במיוחד עם האמירה הזאת של ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו, הוא מעין חומת ברזל ביני לבין דמותו של רשב״י, ואשמח שתפיסו את דעתי. (עם הטעם השני של שלא יהיו רגילים בנדרים לא קשה לי). 

אם הבנתי נכוןימ''ל
המחלוקת ביניהם היא אם רב שמחל על ביזיונו כבודו מחול - ר''י למד ק''ו מכבוד שכינה ששם ה' הנחה על המים כדי לעשות שלום בין איש לאשתו ור''ש טען שאין ביזיונו מחול. כמדומני שהלכה כר''ש במחלוקת הזו.
מניין שנפסקה הלכה כמו ר״ש במחלוקת הזאת ?בן מערבא

מה גם שגם רבי מאיר וגם בבא בן בוטא הם בשיטת רבי יהודה. 

 

 

אבל מעבר לזה, איזה ביזיון בדיוק יש בלאכול את התבשיל הזה ? 

 

בסיפורים עם רבי מאיר ובבא בן בוטא אכן היה שם ביזיון, אבל איזה ביזיון בדיוק היה כאן ?!

בפשטותימ''ל

מצוות הכבוד ואיסור הביזוי הם שני דברים שונים ונלמדים ממקורות שונים (ברמב''ם הם אפילו נמצאים בפרקים שונים), לרב מותר למחול על הכבוד שלו (גם זה נלמד במפורש) אבל זה לא מתיר לאחרים לעבור על איסור ביזוי. זכור לי שראיתי את החילוק הזה פעם, לא זוכר איפה. בכל אופן זו המחלוקת.

 

הביזיון הוא שהבעל, שכנראה היה עם הארץ ובעל מידות רעות, יכריח את גדול הדור לאכול משהו ע''פ רצונו. אתה רואה שאפילו ר''י רואה בזה בזיון מההשוואה לשם ה' שנמחה על המים.

 

במאמר מוסגר אוסיף שחשבתי שאולי "עד שתטעימי תבשילך" זה משל בלשון נקייה ואז משמעות דברי ר''ש היא שעל אף ההשלכות הוא לא יזוז ממקומו ויעבור על דברי תורה, אבל אז הקושיה על ר''י גדולה הרבה יותר (אם כי מוסברת קצת ע''י הק''ו) וגם לא מצאתי מי שפירש כך.

חילוק מעניין, הנה מקור שאולי יסייעארץ השוקולד
ספר ברכי יוסף: יורה דעה

החיד"א בשיורי ברכה (הלכות כיבוד אב ואם)
הוא נדרש למחול על כבודו, זה נכוןבן מערבא

אבל ביזיון אין כאן, ובטח ובטח ביחס למעשים עם רבי מאיר ובבא בן בוטא. 

 

ולגבי הפירוש האלטרנטיבי שלך, בהנחה שהבנתי אותך נכון, לא מתקבל בכלל על הדעת. ״רבי יהודה טעים״ ???

קודם כלימ''ל
אם מגדירים את זה כביזיון - וככה נראה שרבי יהודה ראה את זה (השווה למחיקת שם ה') - אז השאלה אם הוא בכלל יכול למחול.
שנית, גם אם נאמר שזה מחילת כבוד ולא מחילת בזיון או שיכול למחול גם על בזיון - עדיין הוא לא צריך למחול על כבודו ולא בטוח שזו מעלה גדולה יותר כי כבודו הוא כבוד התורה כמו שאומרת הגמרא, זה לא עניין של גאווה אישית.

לגבי ההסבר, הוא אכן קשה מאוד לר' יהודה אבל גם מחיקת שם ה' זה אחד האיסורים החמורים בתורה ואולי זה הק''ו. והפרשנות של ''תטעימי תבשילך'' יכולה להיות מגוונת גם בכיוון הזה וואו דווקא המעשה החמור ביותר, למשל משהו דומה למעשה שמופיע בהמשך ''ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתראי מום יפה שביך לר' ישמעאל בר' יוסי''.
לא מוכרח שרבי יהודה ראה את זה כביזיוןבן מערבא

מההשוואה למחיקת שם ה׳ יש ללמוד את חשיבות שלום הבית לשיטתו אבל אי אפשר להסיק עד כמה המעשה הזה של הבעל היה חמור או לא חמור לשיטתו, שהרי בין כך (אם זה רק מחילת כבוד) ובין כך (אם זה ביזיון) הקל וחומר בתוקף. 

 

שנית. זאת בדיוק הנקודה שקשה לי איתה. שהוא היה מוכן שהמשפחה תתפרק ואפילו שהבנים שלה ימותו ובלבד שהוא לא יצטרך למחול על כבודו. האם זה כבוד התורה ? 

במיוחד במיוחד שרואים שרבי מאיר (שהיה בדורו של רבי שמעון והוא היה גדול הדור בתקופתם, וכן, יותר מרבי שמעון) 

וגם בבא בן בוטא הסכימו למעשים הרבה יותר חמורים, ולשיטת רבי שמעון כמו שאתה מנסה לפרש, מי התיר להם??? 

ומן הגמרות שמביאות אותם משמע בפשטות שזה מובא לשבחם. 

 

אולי פשוט צריך לומר שהלשון הזאת של ״ימותו בני אלמנה״ היא לשון גוזמה חריפה ותו לא, ועיקר הטעם הוא כדי שלא לפרוץ גדר בנדרים. 

ולגבי ההסבר שלךבן מערבא

 

כלך לך מדרך זאת. אני עדיין מתקשה להאמין שאתה רציני בכוונה שלך או שאני הבנתי אותך לא נכון. 

נראה לי באופן פשוט שרבי שמעון סבר שהאדם אחראי לעצמוארץ השוקולד
ואני לא אחראי לתוצאות שיקרו לאחר כתוצאה מהתנהלות טיפשית שלו.
כמו דעת רשב"ג "הלעיטהו לרשע וימות" שזה דעת רשב"ג כנגד חכמים ואולי רבי שמעון סובר כרשב"ג.

לי יש חומת ברזל כנגד רבי שמעון מעוד הרבה מימרות, אבל לא אפרט כאן.
"לי יש חומת ברזל כנגד רבי שמעון"??? ימ''ל


נראה שהרבה מהדברים שמובאים על מעשיו בש"ס לא מוסכמיםארץ השוקולד
וגם לגבי מידות.

אולי אמירה כזו של רבי שמעון גרמה לבנו שיזלזל באדם המכוער?
ואולי אמירה כזו גרמה לכך שהדרך של רבי להחזיר בתשובה את נכדו של רבי שמעון היא על ידי אינטרס הכבוד? (בבא מציעא דף פה עמוד א)
הגמרא הזו
"איקלע רבי לאתריה (=הגיע רבי למקומו של) דר' אלעזר בר' שמעון:
אמר להם: יש לו בן לאותו צדיק?
אמרו לו יש לו בן וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה, אתייה אסמכיה ברבי ואשלמיה לר' שמעון בן איסי בן לקוניא אחות דאמיה (=הגיע ומינה את רבי שמעון בן לקוניא, דודו מצד האם)
כל יומא הוה אמר =בנו של רבי אליעזר ברבי שמעון אמר כל יום)
לקרייתי אנא איזיל (=אני רוצה לחזור לעיר שלי)
אמר ליה חכים עבדו יתך וגולתא דדהבא פרסו עלך ורבי קרו לך ואת אמרת לקרייתי אנא איזיל (=יהפכו אותך לחכם, ילבישו אותך עם גלימת זהב, יקראו לך רב ואתה רוצה לחזור לעירך ולוותר על זה?)"

(תרגום שלי בסוגריים, הסיפור ממשיך, אבל מה שרציתי להראות שהאינטרס זה הגאווה. וזה מוטיב חוזר על משפחת רבי שמעון, גם בסיפור לפני בבבא מציעא, גם ההסבר לדעתי להודעה הפותחת וגם במקומות אחרים. אגב, הנכד הבא מתואר כמחפש משפחה ואהבה שם, שזה מסתדר עם רבי טרפון שכיבד את אימו ביותר.
דרשות חז"ל מלמדות על ערכים לפעמים והנחלה לדור הבא.)
נראית לי אמירה מוגזמת ובעייתיתימ''ל


ערכתי, הסברתי יותר את דברייארץ השוקולד
אוסיף, שמפריע לי הדמות של רבי שמעון כי בהרבה מישורים עולם הישיבות הולך בעקבות הדמות ומנסה לחקות, ועם רוב הדברים הללו אינני מסכים.
(יצויין שהדברים הללו כעיקרון במחלוקת ועולם הישיבות בחר צד שפעמים רבות לא מסתדר בקנה אחד עם הפוסקים, ואני מעדיף את הפוסקים.)

וכן, היה ראוי לשנות מ"חומת ברזל" לקושי גדול עם התנהלותו ודרכו של רבי שמעון ומשפחתו.
התבלטתי אם מן הראוי לכתוב פה, אם לדעתך לא ראויארץ השוקולד
מוזמן למחוק בתור מנהל.

(אבל אני חושב שזה אכן אמת.)
הבעיה היא לא אם זה כתוב פה..לב אוהב

לנו זה לא משנה. אם כי אולי זה כן בעייתי להשאיר דברי זלזול כאלה על ר' שמעון..

בכל אופן הבעיה אצלך.. וכתבתי את הזעזוע שלי בתגובה אחרת. 

 

 

אז אחרי הזעזועלב אוהב
עבר עריכה על ידי לב אוהב בתאריך י"ח באייר תשע"ט 03:53

ערכתי את התגובה שלי.. 

באמת שקשה לי להבין (ולא חייב להסביר) איך אפשר בכלל לבקר ענק שבענקים.. (ואני לא צריכה להסביר.. )

כאילו.. מי אתה שתבוא ותגיד משהו על "משפחת..."

מי אתה שתנתח סיפור ותסיק ממנו מסקנות שיש בהם מן הזלזול אפילו

ומי אתה שתגיד ש"הדמות שלו מפריעה לך?" סליחה?!? אתה אולי קצת חי פה בזכותו.. 

ר' שמעון הוא לא דמות שאתה אמור לנתח ולקבוע אם היא אהובה עליך או לא. זה לא סדרה עם דמויות כאן.. 

ר' שמעון שבימיו אות הקשת לא נראה, הקב"ה גזר גזירה ור' שמעון מבטל אותה. מי אתה?!?..

אני מזועזעת עד לאן השכלתנות יכולה להביא את האדם לרמת גאווה כזאת!

 

ואני בטוחה שהדברים שלי לא עוזרים.. אבל מחובתי למחות...

 

לילה טוב.

 

ימ''ל

מסכים. ראוי לקחת לתשומת לב.

 

גם אני מתחבר לגישה שרואה בתנאים הקדושים ואפילו באבות בני אדם ולא מין יצורים שמימיים דוגמת מלאכים, וכן היו גם להם חטאים ומגרעות כמו שמוזכר לא מעט בתנ''ך ובדברי חז''ל, אבל כן צריך לזכור שלא מדובר באנשים רגילים ופשוטים כמונו שאנחנו יכולים לבקר ולמדוד אותם 'בגובה העיניים' ולחוות דעה על אופיים - "אם ראשונים בני מלאכים - אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים".

 

@לב אוהב סיכמה יפה את מה שהרגשתי גם.

תודה אבל מסתייגת גם מעט מדבריךלב אוהב

אני אכן רואה את התנאים כמלאכים לעומתנו.. ולא כבני אדם רגילים.. 

לכן אם יש אמירה של חז"ל לגבי התנאים כמובן שאפשר לדון בה.. אבל אני לא אבוא מעצמי ח"ו ואנסה לנתח ולהסיק מסקנות על הרמה הרוחנית של תנא כזה או אחר (מזעזע אותי אפילו לכתוב את זה..).. או להסיק מדברים שאמר על הצאצאים שלו.. 

 

 

היה לי ברור ימ''ל
ודווקא בתור מי שכן בגישה שונה משלך אני אומר שאני מסכים בזה שאנחנו לא אמורים ולא יכולים לנתח ולהסיק מסקנות על הרמה הרוחנית או המידותית של התנאים (וההסקה לגבי הצאצאים בעייתית גם מסיבות נוספות) כי אכן לא מדובר בבני אדם רגילים.
נכון, לא הבנתי איפה הגישה השונה כאן?לב אוהב


ההבדל הואימ''ל

אם תופסים את חז''ל כבני אדם כמונו, אמנם קדושים ובמדרגה שונה לחלוטין, אבל עדיין בני אדם עם יצרים ונפילות.

או שתופסים אותך כמשהו שאין לנו בכלל אחיזה בו ואי אפשר לדבר עליהם בכלל במושגים שלנו.

 

ניקח כדוגמה את חטא דוד ובת שבע:

גישה אחת אומרת שדוד חטא, שהייתה לו נפילה כי הוא בנאדם, והגדולה שלו היא ההודאה בטעות (הוא אמר ''חטאתי''...) והחזרה בתשובה.

הגישה השנייה אומרת שזה לא היה בכלל חטא, שהיו בזה כוונות עליונות לשם שמיים, שגלגלו לו את החטא הזה משמים כדי להורות תשובה לרבים ועוד כל מיני הסברים אבל בוודאי שהוא לא חטא.

 

אלו שתי גישות שונות, אבל גם כמי שאוחז בגישה הראשונה היחס שלי לחז''ל הוא מתוך הבנה שמדובר באנשים במדרגה שונה לחלוטין משלי ברמה התורנית, ברמה הרוחנית וברמה המידותית.

לגבי הגישה השניה, יש תשובה מעניינתארץ השוקולד
של שו"ת בני בנים בנושא. (נראה לי חלק ד, סימן ט בחלק המאמרים.)

מומלץ לעיין
הבנתילב אוהב

אני חושבת שבדור שלהם הם אולי נחשבו כבני אדם עם יצרים ונפילות שהגיעו לדרגות מבהילות

ולכן *כעת* לעניין דורנו אין לנו בכלל אחיזה בזה.. 

 

לא הבנתיימ''ל

את מתכוונת שביחס לדורם הם היו כמו בני אדם רגילים כי כולם היו במדרגה גבוהה יותר אבל היום כולם ברמה נמוכה  מאנשי אותם הדורות ולכן אין לנו בכלל אחיזה?       

בערך..לב אוהב

הם התחילו מדרגה של בני דורם (שאי אפשר לתחילת דרגת בני דורנו)

והגיעו להשגות שבכלל אין לנו איך להשיג היום.

נקודת המוצא היא שגם השגה של אדם ישיג ככל שישיג תלויה גם במצב של הדור.. (קראתי את זה איפשהו.. לא זוכרת איפה..)

 

ככה הבנתיימ''ל

זו גישה רווחת.

 

לדעתי יש שוני בין הדורות, לאו דווקא שהדורות ההם היו במעלה גבוהה יותר - בדברים מסוימים כן ובדברים אחרים ממש לא. ייתכן שבהקשר של רמה רוחנית אכן יש הבדל.

אני לא באמת מבינה בזה כן?..לב אוהב

אני לא מחפשת מדדים מדויקים. 

אבל נוטה להאמין, וכמובן לפי דברים שאני קוראת

שהמסקנה הרווחת היא שאין לנו השגה בכלל..

ועדיף ככה

מאשר שנתחיל לפתוח את הפה בחשיבות כאילו אנחנו איזה משהו, כאילו השגנו איזה השגה בכלל... 

ומספיק כדי להתבונן על המחשבות שלנו, על הרצונות שלנו, על המעשים שלנו, וכו'

כדי להבין שאנחנו כלום , פשוט כלום בהשוואה.. 

 

 

 

זה לא או הקיצוניות הזו או הקיצוניות השנייהימ''ל

אולי האמת, כמו בדרך כלל, נמצאת איפשהו באמצע.

אממ אולי זאת הקיצוניות השניה.. לא שוללת את האפשרותלב אוהב


את לא חושבת שזה קצת חוצפה שאת אומרתבן מערבא

על אנשים אחרים שהם כלום ? 

התכוונתי ביחס ל..לב אוהב

למרות שתמיד זה טוב להרגיש עפר ואפר  

 

הבנתי שזה ביחס ל... ואני עדיין חושב שיש בזהבן מערבא

מן החוצפה. 

אגב, אותי לימדו בישיבה תיכונית בשם הרב קוקארץ השוקולד
ההפך.

שהדור שלנו מעל הדור שלהם, אבל יש ירידת הדורות אצל גדולי הדור.
יכול להיות שמבחינות מסויימות כן..לב אוהב

קראתי את זה גם איפשהו (אני חייבת להתחיל לזכור מקורות.. )

ולגבי היכולת להגיע להשגות כאלה, הרמב"ם חולק עלייךארץ השוקולד
"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה."
(רמב"ם, הלכות תשובה פרק ה הלכה ב)

אז לפי הרמב"ם האדם הכי צדיק שהיה הוא משה רבנו והכי רשע זה ירבעם, ואנחנו יכולים להיות צדיקים כמשה אם נרצה ונתאמץ. אז היכולת השגה שלנו שווה.
נכון , גם ר' נחמן..לב אוהב

אמר שכל אחד יכול להגיע לדרגה שהוא הגיע.. וזה אחד מהדברים שהחסידים התקשו להאמין 

כי אמרו לו שהוא צאצא של קדושים ולכן כאילו יותר היה קל לו להשיג מה שהשיג

והוא התעקש שאפשר.

 

אני כן מאמינה שאפשר להשיג.. אבל בפועל לצערי זה קצת אחרת.. 

מה ההבדל בין אפשר לבפועל?ארץ השוקולד
אם הם מלאכים, אז בחיים לא תוכלי להגיע למעלתםארץ השוקולד
ולגבי ההסקה, מה זה לדון בלי יכולת להסיק מסקנות?
להגיע לדרגה של התנאים? ברור שלא..לב אוהב

זה כמו שאני ארצה להשיג נבואה. שטכנית אי אפשר.. 

לדון הכוונה במסגרת האפשרית שהכוונה לא לפרש לפי פסיכולוגיה של השכל שלנו לפי ראות עיננו.. 

אלא במסגרת הפרשנים או הפוסקים וכו'.. בשמירה על כבודם של מי שאנחנו הולכים ללמוד עליו.. וכו'.. 

 

למה שלא יהיה אפשרי שמישהו בימינו יגיע לנבואה?ארץ השוקולד
צריך שהדור יהיה ראוי, אבל זה לא אמור להיות בלתי אפשרי אלא קשה מאוד.

הרב הנזיר רצה להגיע לנבואה, לא מכיר שהוא הצליח, אבל השאיפה לדעתי (וכנראה שלדעתו גם) אמורה להיות
@חסדי הים מה דעתך לגבי השאיפה הנבואה ומה אתה מכיר על הרב הנזיר בנושא?
הערה בבאור 'ראשונים כמלאכים'....אניוהוא
בדברי הרב נבנצל.
חז'ל אומרים-
'אם ראשונים כמלאכים אני כבני אדם,
ואם ראשונים כבני אדם אנחנו כחמורים...'.
שואל הרב נבנצל - איך חז'ל נותנים אפשרות לראשונים להיות רק 'בני אדם'?
אלא הוא מסביר - אתה רוצה לדעת מה אתה? אתה בן אדם או חמור?
תבדוק איך אתה מסתכל על הראשונים - וככה תדע מה אתה....
יפה! תודה!לב אוהב


ברור שצריך לומר זאת מתוך הערכהארץ השוקולד
לא באתי לומר שרשב"י הוא דמות פסולה, אלא שיש מידה אחת שחז"ל ביקרו אצלו וגם מזה עלינו ללמוד.
מחילה שזעזעתי, אבאר את דבריי ואולי אז הם יובנו יותרארץ השוקולד
רבינא ורב אשי כשהם ערכו את הגמרא, הם בחרו להביא את מה שחשוב לנו ללמוד ממנו ובחרו למחוק את המיותר בשבילנו.
לעתים יש דיונים הלכתיים ואז עלינו לשאול מה ההלכה הנלמדת משם. אבל לעתים יש אגדתות ואז עולה השאלה מה אנחנו אמורים ללמוד מהסיפורים שהובאו, כי הם לא הובאו סתם.
ניתן להניח שמהסיפורים אפשר ללמוד על מידות ומוסר, לפעמים הסיפורים יהיו באופן חיובי וללמוד מהי ענווה מרשב"ג ("והיינו דאמר רבי שלושה ענוותנין הן: אבא, יונתן בן שאול ובן בתירא")
החשיבות היא לא לזכור באופן הסטורי איך התנהל תנא או אמורא זה או אחר, ולא התפקיד שלי לשפוט. אבל אני אמור ללמוד מזה, ואם יש דמות שהגמרא מביאה חוסר ענווה וגאווה במקומות רבים עליו, אז אנסה להבין איך אני אלמד מזה איך להתנהל. אולי אפשר ללמוד שלימוד תורה במערה (או לימוד מנותק מהעולם) יכולים להוביל לגאווה.
אם זו הייתה סוגיה הלכתית, היה ראוי להשוות סוגיות ולבדוק למה הוא אמר כך או אחרת. אז גם כאן, אשווה בין סוגיות ואראה למה ואולי התשובה תהיה כמו שאמרתי.

ולגבי שאני בעולם בזכותו, אז לא:
חז"ל אמרו "שלושה שותפין באדם: אביו, אמו והקדוש ברוך ה'", פעם אחרונה שבדקתי רבי שמעון איננו אחד מהם.
אז אני גם אסביר את דעתי בעניין..לב אוהב

כל מה שמסופר בגמרא כמובן הוא בשבילנו כדי שנלמד מוסר ומידות טובות 

אבל לא בשביל שנתחיל לנתח את זה כראות עיננו לטוב ולמוטב.

צריך להיות גבולות ברורים אם זה אומר שדבר ראשון מבחינתו הם לא בהשגה שלנו, ואסור לנו להסיק משהו שלילי אלמלא הוא נאמר בשם של מישהו בן דורו.. כמו שאנחנו לא יכולים כמובן להסיק משהו שלילי על דמות תנכי"ת אלא אם כן זה מובא בפרשנים.. (ויש סיפור על זה עם ר' משה פינשטיין ואדם שידבר על הבנות של נח.. )

 

וכתבתי את הדברים האחרונים לא מתוך מקורות. אלא מתוך צעקת הלב לבזיון שרשמת על רשב"י.. 

 

 

ונקודה נוספת שבעיניי היא אולי הכי חשובהלב אוהב

אנחנו באים ממקום של ענווה!

אחרי קריאה של מקורות על מעלתם וגדולתם 

ואחרי הרבה יראת שמיים, זהירות, ותפילה לקב"ה שלא ייצאו דברים מהקשרם.. 

 

מסכים מאוד ביחס לחשיבות הענווה, יראת שמיים והזהירותארץ השוקולד
וביחס לגדולה, הם היו גדולים, אבל לא מעבר להשגה וגם היו טעויות שניתן ללמוד מהם.
אתה לא מדבר על טעותימ''ל

אתה מדבר על מגרעת אישיותית עקבית, שלטענתך היא בוטה במיוחד, ואפילו עוברת מדור לדור במשפחת רבי שמעון. יש קצת הבדל....

אכן, ונדמה לי שיש מה ללמוד מזה גםארץ השוקולד
השאלה איך אתה מסיק את הטעויות.. נטו לפי ראות עינך?לב אוהב

זאת בדיוק הבעיה!

לפי דבריך אפשר להסיק גם על האבות הקדושים או כל דמות בעצם.. "טעויות" שעשו.. או להסיק על התכונות אופי שלהם דברים.. 

אז אני חושבת שאין בסמכותנו לעשות את זה. וזה בעיניי אפילו מסוכן להיכנס לזה.. 

 

לא רק לפי ראות עיניי, שוחחתי עם רבנים בנושא גםארץ השוקולד
עוד נקודה שצריך לשים לב אליה כאשר מנסים לבחון ולהעריךבן מערבא

את המעשים שלהם היא ש ״כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו״, ולהיות מודעים לכך שייתכן שמה שנראה לכאורה כביטוי לקטנות בעצם אינו אלא סימן לגדלות. ע״ע הסיפור עם האיש המכוער שהזכרת. 

דעה יפהארץ השוקולד
ברור שאיננו מסכימים ולא אשכנע אותך, הסברתי את דברי ובארת את דברייך אז אין טעם שאתקוף.
רק אעיר שהסיפור על בנות נח לא מוכיח כלום, כי לא מופיע בתנ"ך שום דבר על בנות שהיו לנח מלבד שנולדו לו לפחות שניים אחרי המבול.("ויולד בנים ובנות") אז יתכן שהפריע לרב פיינשטיין שמישהו המציא סיפור ודרש.
בכל מקרה, מה הסיפור?
תודה.. ומסכימה לגבי זה שאין טעם לשכנע ..לב אוהב

או כמו המשפט המוכר "נסכים שלא להסכים"

 

בכל אופן, אני רוצה להביא את הסיפור במדוייק כדי שלא יתפרש מדבריי לא נכון.. אחפש אותו בלי נדר מאיפה שקראתי.. 

 

המעשה עם בנות לוט (לא נח)אניוהוא
מעשה שאירע עם הרב הגאון משה פיינשטיין זצ"ל, בעל אגרות משה, בזמן שכיהן כרבה של ליובאן שברוסיה. הגר"מ היה מספר את המעשה כדי להראות שהיו בליובאן (בה היו גדולי תורה רבים) כאלה "שהגיעו למדרגת רוח הקדש כמעט, של גילוי אמיתי בתורה". 
"בתחילת חורף תרפ"ב חלה אחד מבעלי הבתים ונפל למשכב במין חולי מוזר ולשונו התנפחה בפיו. כאשר תקיף ליה עלמא ורבנו בא לבקרו, ביקש החולה להוציא כל איש מעליו וסיפר לרבנו את סיבת חליו. לדבריו שבוע קודם לכן בפרשת וירא הקשה כיצד זכו בנות לוט שהמשיח יהיה מצאצאיהן, אף שלא בושו בגילוי עריות שעשו והודיעו שבניהן הם מאביהן, ודיבר עליהן בדרך ביזיון. בלילה הופיעו בחלומותיו שתי נשים זקנות מאד שראשן ופניהן מכוסים ואמרו שהן בנות לוט. הן הוסיפו ואמרו לו ששמעו את טענתו, ובאו מעולם האמת לענות לו. הן טענו שהיו יכולות לומר שמאחר שהן ממשפחת אברהם וניצלו בדרך נס מסדום, לא היו תולים בהם מעשה זנות, והיו יכולות לומר לייחס לעצמן כל מעשה נס. כך שהיו יכולות לומר שנתעברו מן השכינה כביכול, ולייסד דת חדשה כנצרות. והן קראו לבניהן עמון ומואב להודיע שכאשר אשה מתעברת יש לוולד תמיד אב בשר ודם. מזכות זה זכו ויצא מהן המשיח האמיתי. עוד אמרו שהוא חטא חטא גדול כאשר דיבר עליהן בדרך ביזיון. מאחר שהוא דיבר עליהן בזלזול, הוא ייענש מידה כנגד מידה כמרגלים (רש"י במדבר י"ד ל"ז) ותשתרבב לשונו ותתנפח בחולי משונה וכך ימות. כשסיים האיש לספר את סיפורו, היסב פניו אל הקיר ונפטר לעולמו. רבנו ראה בכל עניין אמיתי, מאחר שההסבר נראה לו הסבר אמיתי."

(הסיפור מופיע בהקדמה לאגרות משה או"ח חלק ה ויו"ד חלק ד עמ' 15. חלקים אלו יצאו לאחר פטירת הגר"מ ובהקדמה לספר כתבו צאצאיו המוציאים לאור את תולדותיו, והביאו סיפורים שהוא עצמו סיפר, בהודיעם - עמ' 5 – "הוא סיפר רק סיפורים שהיה בהם מוסר השכל של אהבת תורה ויראת שמים, שהשפיעו עליו ועיצבו את דמותו").
ואי נכוןןןןן.. תודה רבה רבה!!!!לב אוהב


סיפור מענייןארץ השוקולד
ובאופן תמציתי בחשיבות הביקורת:ארץ השוקולד
אנחנו לומדים מהדמויות הסובבות אותנו, אפשר ללמוד רק דברים נכונים שהם עשו, אבל מותר גם ללמוד מהטעויות שלהם.

ולפעמים עצם ההשוואה מלמדת, עייני ערך השוואה בדרך החינוך בין בית רבן גמליאל לדורותיה לחינוך אצל משפחת רשב"י ולמשפחת רבי טרפון.
"משפחת".. איפה למדת את הביטויים האלה באקדמיה?..לב אוהב


א. למדתי בבית ש"משפחה" יכולה לכלול סבא, אבא ונכדארץ השוקולד

ב. אני לא חושב שיש פסול בלימוד תורה דרך האקדמיה, לולא האקדמיה לא היה לנו את "פסיקתא דרב כהנא" לדוגמא, ואנשים כמו הגר"ש ליברמן שכתב את "תוספתא כפשוטה" והרב לוי גינצבורג שכתב את ספריו על הירושלמי לא היו מגיעים לדברים שלהם. אבל זה כבר עניין נפרד.
ג. אני לא לומד תחום תורני באקדמיה בכל מקרה.
אתה רואה את הסיפור עם האיש המכוער לגנאי ?בן מערבא

אני רואה אותו לשבח. 

כן, רואה לגנאי, חד וחלקארץ השוקולד
אני חושב שהבעיה היא בנקודת המבט שלךבן מערבא

 

בכך שאתה בוחן את הסיפור הזה באופן בדיד ולא רציף. 

 

וזה מתחבר לי לתפיסה שלך ביחס ללימוד התורה והמידות, צריך להפנים טוב שגם אנשים גדולים מועדים ליפול, מדובר הרי בבני אדם ולא ברובוטים, וגם לימוד תורה לא הופך בני אדם לרובוטים, הוא נועד כדי לעדן את היצרים והתאוות כמו תבלין, הוא לא נועד לסרס ולבטל את היצרים הרגשות והתאוות, ובכך למנוע את האפשרות לחטוא. 

 

אבל נקודת המבחן ביחס לגדלות היא איך האדם מגיב אחרי שהוא הפנים שהוא חטא ? אולי אתה תופס את התגובה שם של רבי אלעזר כמובנת מאליה במידת מסוימת, אבל זה בכלל לא כך. אופן התגובה והפעולה שלו אחרי שהפנים את ההתנהגות שלו מלמדים שהיה אדם גדול, כמו דוד המלך אחרי שנתן הנביא בא אליו והפנים את החטא שלו עם בת שבע. 

אתה תופס את זה לגנאי כי אתה לא יודע להעריך את התשובה שהוא עשה, ואני לשבח, כי אני מעריך את התשובה שהוא עשה. 

 

וכדי לקבל פרופורציות, עד כמה אופן תגובה כזה מוכר לך ביחס לדמויות בימינו שנחשבו ל״גדולות״ ונפלו ? 

תודה על התגובה הארוכה, אז ככה:ארץ השוקולדאחרונה
1. לגבי ההתייחסות הרציפה למול הבדידה (=האם מתייחס למקרה לבד או למכלול האדם), המכלול לטעמי בעייתי עוד יותר, כי זה לא חד פעמי.
2. לגבי החזרה בתשובה, אמת שזה מרשים כשדמות גדולה חוזרת בתשובה. אבל המסקנה שלו בסוף הסיפור היא ביקורת על האדם המכוער ולא שהוא טעה.
"יהא רך כקנה ולא קשה כארז"
מי היה העקשן?
הוא לא אמר "לעולם תחשבו פעמיים" או משהו כזה.
אז אני לא הרגשתי שהוא הסכים לומר בפומבי טעיתי, אלא רק לאדם השני.
3. העיקר מבחינתי זה לא האדם עצמו, לא כזה אכפת לי מה מידת הצדיקות של כל תנא, כי התפקיד שלי הוא לא לשפוט. מה שאכפת לי זה האם אנחנו מחנכים את עצמנו ואת סביבתנו בדרך הנכונה, ואם רואים שדרך מסוימת מובילה לבעיות (ולפעמים מדרשים מלמדים אותנו זאת), אז כדאי לחשוב אם ראוי לבחור דרך אחרת.
אם רבנים אחרים מתנהלים בדרך שונה והסיפורים עליהם עם פחות ביקורת, אז מזה אפשר ללמוד באופן חיובי על דרכם.
והדברים ארוכים מאוד...
(אשמח להרחיב באישי)
אני לא מקבל את זהבן מערבא

גם בגלל שאני מתקשה להאמין שזאת אכן הסיבה להתנהלות שלו, ואם זאת היתה אכן הסיבה זאת סיבה שלא הייתי מוכן להשלים איתה, היא נוגעת בשורש העניין שמפריע לי. 

לא מדובר כאן רק בתוצאות שיקרו לאחר כתוצאה מההתנהלות הטיפשית שלו אלא בפגיעה רב מערכתית גם באשתו ובילדים שלו, ובגלל זה אני גם לא מקבל את ההשוואה להלעיטהו לרשע וימות, שם אין פגיעה כזאת. 

השבת קראתי שיחה של הרבי מליואבאוויטשחסוי מאוד

שבה הוא מביא את הירושלמי שר"ע הושיב את ר"מ בראש, לפני רשב"י.
ונתכרכמו פניו של רשב"י.
אמר לו ר"ע: דייך שאני ובוראך מכירים את כוחך.

מבאר הרבי, שעל ר"מ נאמר ש"לא יכלו חביריו לעמוד על דעתו". ומכל מקום ר"ע הושיבו בראש. כיון שגם אם חביריו לא עמדו על דעתו, מכל מקום הם לפחות הבינו שהוא גדול מהם.
משא"כ רשב"י, שלא רק שלא יכלו חבריו לעמוד על דעתו, אלא שלרוב מעלתו - הם גם שלא הגיעו להבנה שהוא גדול מהם.

ע"כ דברי הרבי.

 

בכללי, כשמסתכלים על הדמות של רשב"י בצורה כללית. רואים שהיא מאוד קיצונית. מאוד "לעתיד-לבא"ית. הסיפור שהבאת מצטרף לכך שהסתכל על ר' יהודה בן גרים ועשאו גל של עצמות. וזה אחרי שכל מקום שנתנו עינהם מיד נשרף. רשב"י לא שייך לעולם הזה. כמין ב"ש. שלעת"ל הלכה כמותם.

כתבתי את דעתי, אבל חבר הציע הסבר אחרארץ השוקולד
אם כי אינני יודע על סמך מה הוא מתבסס:

הסבר אפשרי לסיפור של רבי שמעון , נראה שהסיפור הוא איך להחזיר שלום בית לבני הזוג. רבי יהודה אומר בא נלך עם הקפריזה של הבעל. ורבי שמעון שמלמד שצריך לכבד את הנשים והוא יודע שרחמי האב גדולים מרחמי האם לכן הוא אומר בני האלמנה כדי לרמוז לבעל שצריך שהוא יתיר את הנדר
הלוואי שזאת היתה האמתבן מערבא

לצערי, זה נשמע יותר כמו אפולוגטיקה. 

הבהרה חשובה ארץ השוקולד
המטרה שלי היא לא לומר שרשב"י היה אדם רע.
אלא לומר שני דברים עיקריים:
1. לימוד תורה לא מבטיח כלום במידות, אלא זה עבודה שצריך לשים אליה לב במקביל.
2. לימוד תורה במנותק מהעולם יכול לגרום לגאווה.
לא מסכיםבן מערבא

לגבי 2 לא יודע מה לומר, אבל לגבי 1 אני ממש לא מסכים, אני חושב שזאת אמירה חמורה מאוד, שמתקרבת ל ״כי דבר ה׳ בזה״. אני לחלוטין תופס את לימוד התורה ככזה שנועד לכוון את האדם בעבודת המידות שלו, והאמירה כי ״לימוד התורה לא מבטיח כלום במידות״ פשוט מרוקן את התורה ממטרתה. 

 

 

 

מסכים ש1 זו אמירה קשהארץ השוקולד
ומסכים שלימוד תורה *אמור* להוביל למידות טובות, אבל בפועל זה לאו דווקא גורם לכך ולכן צריך לבנות את המידות במקביל ולחשוב על איך גורמים ללימוד שהוא אכן ישפר את מידותינו.
אקיצר, לא קיבלתי תשובה שהניחה את דעתיבן מערבא

אבל הגעתי למין השלמה שצריך פשוט לדון אותו לכף זכות, במיוחד בהתחשב בכך שהיה אדם גדול. שאע״פ שמכך שהגמרא מביאה 3 מעשים בתנאים אחרים שלא נהגו כמותו נובע שהיא סוברת שדרכם היא יותר ראויה ומובחרת, עדיין יש בגישתו של רבי שמעון הגיון שצריך להיות מודעים אליו ויש מקרים שבהם זאת הגישה הנכונה. 

תסתכל בבן יהוידע על אתראניוהוא
והשבת קראתי ברב מזוזחסוי מאוד

שזה היה לפני שנכנס למערה.
ואחרי המערה חל בו שינוי.

למה...סיעתא דשמייא1

...במעשה העגל השם סלח כאשר העניין הוא עבודה זרה ממש במזיד

ואילו בעניין המרגלים שזה לשון הרע לכאורה ועוד שהם עשו תשובה השם לא סלח?

לדעתי השם תכנן מראש שדור יציאת מצרים לא יכנס לארץ ישראל.

כמו שנאמר "אל נורא עלילה".

גם בכבוש הארץ הם היו….סיעתא דשמייא1
… זקוקים לניסים מעל הטבע כמו: נפילת חומות יריחו, "שמש בגבעון דום".
תשובה על סחיטהפשוט אני..

נניח אתם יודעים על אדם כלשהו, שהוא מתכוון לעשות מעשה חמור מאוד. 

למשל לשדוד בנק.

 

 

אתם מאיימים עליו שאם הוא לא ייתן לכם חלק מהשלל, אתם תדווחו עליו למשטרה.

הוא לא מוכן לשלם, ואתם מדווחים למשטרה כמו שאיימתם.

 

 

אני חושב שאין חולק על כך שהאיום הוא מעשה חמור מאוד, ויש לעשות עליו תשובה. כלפי האדם וכלי המקום.

 

אך מה לגבי מימוש האיום, כלומר זה שבסוף סיפרתם למשטרה? האם צריך לעשות על זה תשובה? האם זה מעשה רע?

 

מצד אחד, עשיתם את זה מתוך טעמים אגואיסטיים, מתוך חמדנות ונקמנות וכו'. הנפש שלכם הושחתה, אין לי ספק.

מצד שני, סוף סוף המשטרה עצרה בזכותכם אדם מסוכן ומנעה ממנו להוציא לפועל את זממו, ואולי בזכותכם חייהם של אנשים ניצלו (של השודד עצמו ושל עובדי הבנק).

 

מה דעתכם? צריך לעשות תשובה על ההלשנה? אם כן, איך?

מתוך שלא לשמה יבוא לשמה אבלקעלעברימבאר

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כלומר מול אותו אדם לא היית מבקש סליחה?פשוט אני..
בפן המעשי - לא עשית לו משהו רע,קעלעברימבאר

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

אולי לבקש סליחה על הצער שצעירנו לפני התלונה למשטרהקעלעברימבאראחרונה
כיוון ש-"לא בשמים היא", אלא כל אחד לפי ההשקפהפ.א.

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

אם אתה ציני אני אתך.סיעתא דשמייא1
אם הם רבותיך אז כןנקדימוןאחרונה
פורים שני
לא מוצא זמן ללמודאבא פגום

אשמח לעצה, לא מצליח ללמוד תורה.

אני קם כל בוקר בחמש כדי להגיע לעבודה מוקדם, לעשות את ה 9 שעותןלחזור מספיק מוקדם למשפחה ולהיות עם הילדים.

אני מגיע בערך ב 17:00 ואז קצת עם הילדים, סידורים וכבר מגיע זמן השכבות שלוקח שעה ואני מוצא את עצמי פנוי רק ב 21:30 במקרה הטוב (אם אין קניות באותו יום) וזה לפני שישבתי לדבר עם אשתי. רוצה ללמוד אבל כבר אין כוח. ניסיתי בעבר ללכת לשיעור דף יומי ב 22:00 אבל המוח כבר לא מתפקד בשעות האלה ולא מצאתי שזה ממלא אותי. מנצל את הנסיעות ל/מהעבודה לשתיים מקרא ושיעורים באוזניות אבל מרגיש שזה ממש לא זה. אשמח לעצות, תודה

שבת זה המאני טייםחתול זמני
בחן את עצמךשפוי

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אשמח לעוד עצות ☺️אבא פגום
אתה נבחן כשיש לך פנאיאלעדאחרונה

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

המלצות לספר בים דרכך וסדרת אש החסידותאבא פגום

אין לי כמעט זמן ללמוד תורה, לומד קצת הלכה, מחפש להעמיק ושמעתי על הספרים בים דרכך וסדרת אש החסידות, יצא למישהו ללמוד אותם? יש המלצות? למי מתאים? האם שווה לכל נפש או כתוב בשפה גבוהה מידי?

תודה🙏

אש החסידות חזק מאודאחד איש
בשפה פשוטה. זה חסידי ממש אם אתה בעניין אז זה מאוד טוב.  בים דרכך גם טוב זה עיבוד כזה של הרב מורגנשטרן
עוד מישהו מכיר? המלצות?אבא פגום
לפני זמן מה סיימת את בים דרכךאלעד

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

מה הכוונה תובעני?אבא פגוםאחרונה

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

מה המקור למשפט "הרבה שלוחים למקום"?מתואמת

מסתבר שזה לא ציטוט מדויק מחז"ל...

גוגל וג'מיני לא עזרו לי מספיק, אז אני פונה לעזרת החוכמה האנושית...

אז מה המקור לכך? (מן הסתם זהו שיבוש כלשהו של משפט אחר בחז"ל...)

בחז"ל זה "הרבה הורגים למקום" תענית דף י"ח עמוד ב'הסטורי
אבל נכון שהרבה מקורות במפרשים שציטטו את זה, הביאו בנוסח של "הרבה שלוחים למקום" והמשמעות בהקשר שם, היא אותה משמעות.
תודה רבה!מתואמת
אז איך קרה שהציטוט השתנה לשלוחים?
אני לא יודעהסטורי
אבל כפי שכתבתי, במקור המשמעות היא שאם טריינוס לא יהרוג אותם, יש הרבה שליחים להרוג - דובים, אריות וכו'.

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

תודה רבה!מתואמת
הרבה פעמים ברשי (בכמה וריאציות)טיפות של אור
שמות טז לב, איוב לז ח, יומא פז עמוד א, שמות כג ז, דברים לב לה, שמות ד יג
אולי הוא שינה מלשון הגמרא בתענית שהזכירוטיפות של אור

בהשראת המכילתא

 

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

 

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

תודה רבה! עוזר לי מאוד.מתואמת
בשמחה 😊טיפות של אוראחרונה
איזה ספרי קודש אתם רוצים..אנונימי 14

א. שייכתבו כמותם ולא מספיק נכתבו?

ב. שלמיטב ידיעתכם טרם נכתב כזה?

(תכלס לא חייב להצמד ל2 הקטגוריות.. תכתבו חופשי)

(אולי גם הודות לשרשור נחשף לספרות שלא ידענו שיש..)

אפשר תשובות כלליות אפשר תשובות מיוחדות..


אני אתחיל.

א.  קלאסי-  ספר שינסה לפרט ולבאר יותר את הלכות בין אדם לחברו וכן ספר שינסה לפרט להסביר ולבאר את נושא אהבת ה' ויראת ה' כפי שמעורר על זה הרמחל (שוב, לא פירוש למסלש אלא חיבור עיוני ומעשי על שני ענפים גדולים אלו.).


ב. הייתי רוצה ספר על הלכות שבת שלא יכתב על סדר השוע, אלא פשוט יחשוב על איך נראה יום חול שגרתי אצל רוב האנשים וביחס לכל פעולה ופרטיה ירשום מה דינה בשבת..

הייתי רוצה לכתוב ספר כולו על מצוות "מעקה"אריק מהדרום

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

א. בהצלחה בעבודה החדשה. (קפץ לי מצמע)אנונימי 14

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

שאלות חזקות!אשר ברא
מה שאני רוצהחתול זמני

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

 

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

יש לי חבר שמחבב את מדרש רבהטיפות של אוראחרונה

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

 

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אההה , שאלה מעולה!אני:)))))

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

הוא לא המריא (; לא נורא..אנונימי 14
לא בדיוק ספר, ואולי קיים כזה (תספרו לי אם כן!)מרגול

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

כאילו סידור לאשה , אבל רק שחרית ומנחה ליוםאנונימי 14
חול, וגם שם לא כל התפילה אלא המינמום שנשים צריכות לומר?
כן, ואפילו בנפרדמרגול

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…


אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)


הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

יש כזה! עם מסלולים לפי הזמן שיש לךנפש חיה.
כן! נקרא "תהילת נשים" , אני יודעת שיש שם שחריתנפש חיה.


וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמישירהבו
מחפשת מקורות/ שיעוריםאשר ברא

בנושא של 'התלהבות', איך לקיים דברים ביותר אש פנימית.. דבקות וכו'..

ה' ישמח אתכם, תודה

אני לא מכיר מספיק את כתביו אבל אולי אחריםאנונימי 14

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

אכן.אחד איש
הכשרת האברכים עסוק בזה
תוכל לפרט?אשר ברא
...אחד איש

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

וזה לא בדיוק מה שביקשת אבל על הצד שאולי כןאנונימי 14

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

זהו..אשר ברא

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

צריך לדעתאחד איש
הרבה פעמים קושי בהתעוררות הלב והתלהבות תלוי לפעמים במצב נפשי שצריך לעבוד עליו או באיזה תפיסה מסוימת על ה' או על עבודת ה' שצריך לשפץ ועוד עניינים שלאו דווקא הפתרון שלהם זה להוסיף התחזקות על עניין ההתלהבות בעצמו אלא העניין הוא המסביב. להבין מה מונע מהלב להיפתח מה יושב עליו
^^ יפה מאוד שכויחאנונימי 14
נכוןאשר ברא
אבל אני מדברת על השלב של אחרי, שהבן אדם נמצא כבר בשמחה ורוצה להגביר התלהבות (:
אז לדעתי הכשרת האברכים יכול להיות טובאחד איש
מניח שיש כל מיני ספרים חדשים של הדור הזה וכל מיני שיעורים בנושא לא מכיר מספיק אבל מן הסתם אפשר למצוא
לא מכירה🙈אשר ברא
תוכל לפרט?
מסילת ישרים פרק זפצל"פ
ואמנם, התבונן עוד, שכמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימי, כן מן הזריזות יולד ההתלהטות. והיינו, כי מי שמרגיש עצמו במעשה המצוה כמו שהוא ממהר תנועתו החיצונה, כן הנה הוא גורם שתבער בו תנועתו הפנימית כמו כן, והחשק והחפץ יתגבר בו וילך. אך אם יתנהג בכבדות בתנועת איבריו, גם תנועת רוחו תשקע ותכבה. וזה דבר שהנסיון יעידהו.

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.


אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

השיעור הכי טוב לנושא הזה הוא בליבנו פנימהמחפש אהבהאחרונה

בהצלחה!

אולי יעניין אותך