מעשה שאירע עם הרב הגאון משה פיינשטיין זצ"ל, בעל אגרות משה, בזמן שכיהן כרבה של ליובאן שברוסיה. הגר"מ היה מספר את המעשה כדי להראות שהיו בליובאן (בה היו גדולי תורה רבים) כאלה "שהגיעו למדרגת רוח הקדש כמעט, של גילוי אמיתי בתורה".
"בתחילת חורף תרפ"ב חלה אחד מבעלי הבתים ונפל למשכב במין חולי מוזר ולשונו התנפחה בפיו. כאשר תקיף ליה עלמא ורבנו בא לבקרו, ביקש החולה להוציא כל איש מעליו וסיפר לרבנו את סיבת חליו. לדבריו שבוע קודם לכן בפרשת וירא הקשה כיצד זכו בנות לוט שהמשיח יהיה מצאצאיהן, אף שלא בושו בגילוי עריות שעשו והודיעו שבניהן הם מאביהן, ודיבר עליהן בדרך ביזיון. בלילה הופיעו בחלומותיו שתי נשים זקנות מאד שראשן ופניהן מכוסים ואמרו שהן בנות לוט. הן הוסיפו ואמרו לו ששמעו את טענתו, ובאו מעולם האמת לענות לו. הן טענו שהיו יכולות לומר שמאחר שהן ממשפחת אברהם וניצלו בדרך נס מסדום, לא היו תולים בהם מעשה זנות, והיו יכולות לומר לייחס לעצמן כל מעשה נס. כך שהיו יכולות לומר שנתעברו מן השכינה כביכול, ולייסד דת חדשה כנצרות. והן קראו לבניהן עמון ומואב להודיע שכאשר אשה מתעברת יש לוולד תמיד אב בשר ודם. מזכות זה זכו ויצא מהן המשיח האמיתי. עוד אמרו שהוא חטא חטא גדול כאשר דיבר עליהן בדרך ביזיון. מאחר שהוא דיבר עליהן בזלזול, הוא ייענש מידה כנגד מידה כמרגלים (רש"י במדבר י"ד ל"ז) ותשתרבב לשונו ותתנפח בחולי משונה וכך ימות. כשסיים האיש לספר את סיפורו, היסב פניו אל הקיר ונפטר לעולמו. רבנו ראה בכל עניין אמיתי, מאחר שההסבר נראה לו הסבר אמיתי."
(הסיפור מופיע בהקדמה לאגרות משה או"ח חלק ה ויו"ד חלק ד עמ' 15. חלקים אלו יצאו לאחר פטירת הגר"מ ובהקדמה לספר כתבו צאצאיו המוציאים לאור את תולדותיו, והביאו סיפורים שהוא עצמו סיפר, בהודיעם - עמ' 5 – "הוא סיפר רק סיפורים שהיה בהם מוסר השכל של אהבת תורה ויראת שמים, שהשפיעו עליו ועיצבו את דמותו").
הבהרה חשובה 