לכבוד לג בעומר - ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומובן מערבא

״ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולר"ש ר' יהודה טעים אמר ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק ואני על אחת כמה וכמה ר"ש לא טעים אמר ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו ועוד כי היכי דלא לתרגלי למינדר״ (בבלי נדרים סו ע״ב) 

 

קשה לי עם הסיפור הזה מאוד, במיוחד עם האמירה הזאת של ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו, הוא מעין חומת ברזל ביני לבין דמותו של רשב״י, ואשמח שתפיסו את דעתי. (עם הטעם השני של שלא יהיו רגילים בנדרים לא קשה לי). 

אם הבנתי נכוןימ''ל
המחלוקת ביניהם היא אם רב שמחל על ביזיונו כבודו מחול - ר''י למד ק''ו מכבוד שכינה ששם ה' הנחה על המים כדי לעשות שלום בין איש לאשתו ור''ש טען שאין ביזיונו מחול. כמדומני שהלכה כר''ש במחלוקת הזו.
מניין שנפסקה הלכה כמו ר״ש במחלוקת הזאת ?בן מערבא

מה גם שגם רבי מאיר וגם בבא בן בוטא הם בשיטת רבי יהודה. 

 

 

אבל מעבר לזה, איזה ביזיון בדיוק יש בלאכול את התבשיל הזה ? 

 

בסיפורים עם רבי מאיר ובבא בן בוטא אכן היה שם ביזיון, אבל איזה ביזיון בדיוק היה כאן ?!

בפשטותימ''ל

מצוות הכבוד ואיסור הביזוי הם שני דברים שונים ונלמדים ממקורות שונים (ברמב''ם הם אפילו נמצאים בפרקים שונים), לרב מותר למחול על הכבוד שלו (גם זה נלמד במפורש) אבל זה לא מתיר לאחרים לעבור על איסור ביזוי. זכור לי שראיתי את החילוק הזה פעם, לא זוכר איפה. בכל אופן זו המחלוקת.

 

הביזיון הוא שהבעל, שכנראה היה עם הארץ ובעל מידות רעות, יכריח את גדול הדור לאכול משהו ע''פ רצונו. אתה רואה שאפילו ר''י רואה בזה בזיון מההשוואה לשם ה' שנמחה על המים.

 

במאמר מוסגר אוסיף שחשבתי שאולי "עד שתטעימי תבשילך" זה משל בלשון נקייה ואז משמעות דברי ר''ש היא שעל אף ההשלכות הוא לא יזוז ממקומו ויעבור על דברי תורה, אבל אז הקושיה על ר''י גדולה הרבה יותר (אם כי מוסברת קצת ע''י הק''ו) וגם לא מצאתי מי שפירש כך.

חילוק מעניין, הנה מקור שאולי יסייעארץ השוקולד
ספר ברכי יוסף: יורה דעה

החיד"א בשיורי ברכה (הלכות כיבוד אב ואם)
הוא נדרש למחול על כבודו, זה נכוןבן מערבא

אבל ביזיון אין כאן, ובטח ובטח ביחס למעשים עם רבי מאיר ובבא בן בוטא. 

 

ולגבי הפירוש האלטרנטיבי שלך, בהנחה שהבנתי אותך נכון, לא מתקבל בכלל על הדעת. ״רבי יהודה טעים״ ???

קודם כלימ''ל
אם מגדירים את זה כביזיון - וככה נראה שרבי יהודה ראה את זה (השווה למחיקת שם ה') - אז השאלה אם הוא בכלל יכול למחול.
שנית, גם אם נאמר שזה מחילת כבוד ולא מחילת בזיון או שיכול למחול גם על בזיון - עדיין הוא לא צריך למחול על כבודו ולא בטוח שזו מעלה גדולה יותר כי כבודו הוא כבוד התורה כמו שאומרת הגמרא, זה לא עניין של גאווה אישית.

לגבי ההסבר, הוא אכן קשה מאוד לר' יהודה אבל גם מחיקת שם ה' זה אחד האיסורים החמורים בתורה ואולי זה הק''ו. והפרשנות של ''תטעימי תבשילך'' יכולה להיות מגוונת גם בכיוון הזה וואו דווקא המעשה החמור ביותר, למשל משהו דומה למעשה שמופיע בהמשך ''ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתראי מום יפה שביך לר' ישמעאל בר' יוסי''.
לא מוכרח שרבי יהודה ראה את זה כביזיוןבן מערבא

מההשוואה למחיקת שם ה׳ יש ללמוד את חשיבות שלום הבית לשיטתו אבל אי אפשר להסיק עד כמה המעשה הזה של הבעל היה חמור או לא חמור לשיטתו, שהרי בין כך (אם זה רק מחילת כבוד) ובין כך (אם זה ביזיון) הקל וחומר בתוקף. 

 

שנית. זאת בדיוק הנקודה שקשה לי איתה. שהוא היה מוכן שהמשפחה תתפרק ואפילו שהבנים שלה ימותו ובלבד שהוא לא יצטרך למחול על כבודו. האם זה כבוד התורה ? 

במיוחד במיוחד שרואים שרבי מאיר (שהיה בדורו של רבי שמעון והוא היה גדול הדור בתקופתם, וכן, יותר מרבי שמעון) 

וגם בבא בן בוטא הסכימו למעשים הרבה יותר חמורים, ולשיטת רבי שמעון כמו שאתה מנסה לפרש, מי התיר להם??? 

ומן הגמרות שמביאות אותם משמע בפשטות שזה מובא לשבחם. 

 

אולי פשוט צריך לומר שהלשון הזאת של ״ימותו בני אלמנה״ היא לשון גוזמה חריפה ותו לא, ועיקר הטעם הוא כדי שלא לפרוץ גדר בנדרים. 

ולגבי ההסבר שלךבן מערבא

 

כלך לך מדרך זאת. אני עדיין מתקשה להאמין שאתה רציני בכוונה שלך או שאני הבנתי אותך לא נכון. 

נראה לי באופן פשוט שרבי שמעון סבר שהאדם אחראי לעצמוארץ השוקולד
ואני לא אחראי לתוצאות שיקרו לאחר כתוצאה מהתנהלות טיפשית שלו.
כמו דעת רשב"ג "הלעיטהו לרשע וימות" שזה דעת רשב"ג כנגד חכמים ואולי רבי שמעון סובר כרשב"ג.

לי יש חומת ברזל כנגד רבי שמעון מעוד הרבה מימרות, אבל לא אפרט כאן.
"לי יש חומת ברזל כנגד רבי שמעון"??? ימ''ל


נראה שהרבה מהדברים שמובאים על מעשיו בש"ס לא מוסכמיםארץ השוקולד
וגם לגבי מידות.

אולי אמירה כזו של רבי שמעון גרמה לבנו שיזלזל באדם המכוער?
ואולי אמירה כזו גרמה לכך שהדרך של רבי להחזיר בתשובה את נכדו של רבי שמעון היא על ידי אינטרס הכבוד? (בבא מציעא דף פה עמוד א)
הגמרא הזו
"איקלע רבי לאתריה (=הגיע רבי למקומו של) דר' אלעזר בר' שמעון:
אמר להם: יש לו בן לאותו צדיק?
אמרו לו יש לו בן וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה, אתייה אסמכיה ברבי ואשלמיה לר' שמעון בן איסי בן לקוניא אחות דאמיה (=הגיע ומינה את רבי שמעון בן לקוניא, דודו מצד האם)
כל יומא הוה אמר =בנו של רבי אליעזר ברבי שמעון אמר כל יום)
לקרייתי אנא איזיל (=אני רוצה לחזור לעיר שלי)
אמר ליה חכים עבדו יתך וגולתא דדהבא פרסו עלך ורבי קרו לך ואת אמרת לקרייתי אנא איזיל (=יהפכו אותך לחכם, ילבישו אותך עם גלימת זהב, יקראו לך רב ואתה רוצה לחזור לעירך ולוותר על זה?)"

(תרגום שלי בסוגריים, הסיפור ממשיך, אבל מה שרציתי להראות שהאינטרס זה הגאווה. וזה מוטיב חוזר על משפחת רבי שמעון, גם בסיפור לפני בבבא מציעא, גם ההסבר לדעתי להודעה הפותחת וגם במקומות אחרים. אגב, הנכד הבא מתואר כמחפש משפחה ואהבה שם, שזה מסתדר עם רבי טרפון שכיבד את אימו ביותר.
דרשות חז"ל מלמדות על ערכים לפעמים והנחלה לדור הבא.)
נראית לי אמירה מוגזמת ובעייתיתימ''ל


ערכתי, הסברתי יותר את דברייארץ השוקולד
אוסיף, שמפריע לי הדמות של רבי שמעון כי בהרבה מישורים עולם הישיבות הולך בעקבות הדמות ומנסה לחקות, ועם רוב הדברים הללו אינני מסכים.
(יצויין שהדברים הללו כעיקרון במחלוקת ועולם הישיבות בחר צד שפעמים רבות לא מסתדר בקנה אחד עם הפוסקים, ואני מעדיף את הפוסקים.)

וכן, היה ראוי לשנות מ"חומת ברזל" לקושי גדול עם התנהלותו ודרכו של רבי שמעון ומשפחתו.
התבלטתי אם מן הראוי לכתוב פה, אם לדעתך לא ראויארץ השוקולד
מוזמן למחוק בתור מנהל.

(אבל אני חושב שזה אכן אמת.)
הבעיה היא לא אם זה כתוב פה..לב אוהב

לנו זה לא משנה. אם כי אולי זה כן בעייתי להשאיר דברי זלזול כאלה על ר' שמעון..

בכל אופן הבעיה אצלך.. וכתבתי את הזעזוע שלי בתגובה אחרת. 

 

 

אז אחרי הזעזועלב אוהב
עבר עריכה על ידי לב אוהב בתאריך י"ח באייר תשע"ט 03:53

ערכתי את התגובה שלי.. 

באמת שקשה לי להבין (ולא חייב להסביר) איך אפשר בכלל לבקר ענק שבענקים.. (ואני לא צריכה להסביר.. )

כאילו.. מי אתה שתבוא ותגיד משהו על "משפחת..."

מי אתה שתנתח סיפור ותסיק ממנו מסקנות שיש בהם מן הזלזול אפילו

ומי אתה שתגיד ש"הדמות שלו מפריעה לך?" סליחה?!? אתה אולי קצת חי פה בזכותו.. 

ר' שמעון הוא לא דמות שאתה אמור לנתח ולקבוע אם היא אהובה עליך או לא. זה לא סדרה עם דמויות כאן.. 

ר' שמעון שבימיו אות הקשת לא נראה, הקב"ה גזר גזירה ור' שמעון מבטל אותה. מי אתה?!?..

אני מזועזעת עד לאן השכלתנות יכולה להביא את האדם לרמת גאווה כזאת!

 

ואני בטוחה שהדברים שלי לא עוזרים.. אבל מחובתי למחות...

 

לילה טוב.

 

ימ''ל

מסכים. ראוי לקחת לתשומת לב.

 

גם אני מתחבר לגישה שרואה בתנאים הקדושים ואפילו באבות בני אדם ולא מין יצורים שמימיים דוגמת מלאכים, וכן היו גם להם חטאים ומגרעות כמו שמוזכר לא מעט בתנ''ך ובדברי חז''ל, אבל כן צריך לזכור שלא מדובר באנשים רגילים ופשוטים כמונו שאנחנו יכולים לבקר ולמדוד אותם 'בגובה העיניים' ולחוות דעה על אופיים - "אם ראשונים בני מלאכים - אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים".

 

@לב אוהב סיכמה יפה את מה שהרגשתי גם.

תודה אבל מסתייגת גם מעט מדבריךלב אוהב

אני אכן רואה את התנאים כמלאכים לעומתנו.. ולא כבני אדם רגילים.. 

לכן אם יש אמירה של חז"ל לגבי התנאים כמובן שאפשר לדון בה.. אבל אני לא אבוא מעצמי ח"ו ואנסה לנתח ולהסיק מסקנות על הרמה הרוחנית של תנא כזה או אחר (מזעזע אותי אפילו לכתוב את זה..).. או להסיק מדברים שאמר על הצאצאים שלו.. 

 

 

היה לי ברור ימ''ל
ודווקא בתור מי שכן בגישה שונה משלך אני אומר שאני מסכים בזה שאנחנו לא אמורים ולא יכולים לנתח ולהסיק מסקנות על הרמה הרוחנית או המידותית של התנאים (וההסקה לגבי הצאצאים בעייתית גם מסיבות נוספות) כי אכן לא מדובר בבני אדם רגילים.
נכון, לא הבנתי איפה הגישה השונה כאן?לב אוהב


ההבדל הואימ''ל

אם תופסים את חז''ל כבני אדם כמונו, אמנם קדושים ובמדרגה שונה לחלוטין, אבל עדיין בני אדם עם יצרים ונפילות.

או שתופסים אותך כמשהו שאין לנו בכלל אחיזה בו ואי אפשר לדבר עליהם בכלל במושגים שלנו.

 

ניקח כדוגמה את חטא דוד ובת שבע:

גישה אחת אומרת שדוד חטא, שהייתה לו נפילה כי הוא בנאדם, והגדולה שלו היא ההודאה בטעות (הוא אמר ''חטאתי''...) והחזרה בתשובה.

הגישה השנייה אומרת שזה לא היה בכלל חטא, שהיו בזה כוונות עליונות לשם שמיים, שגלגלו לו את החטא הזה משמים כדי להורות תשובה לרבים ועוד כל מיני הסברים אבל בוודאי שהוא לא חטא.

 

אלו שתי גישות שונות, אבל גם כמי שאוחז בגישה הראשונה היחס שלי לחז''ל הוא מתוך הבנה שמדובר באנשים במדרגה שונה לחלוטין משלי ברמה התורנית, ברמה הרוחנית וברמה המידותית.

לגבי הגישה השניה, יש תשובה מעניינתארץ השוקולד
של שו"ת בני בנים בנושא. (נראה לי חלק ד, סימן ט בחלק המאמרים.)

מומלץ לעיין
הבנתילב אוהב

אני חושבת שבדור שלהם הם אולי נחשבו כבני אדם עם יצרים ונפילות שהגיעו לדרגות מבהילות

ולכן *כעת* לעניין דורנו אין לנו בכלל אחיזה בזה.. 

 

לא הבנתיימ''ל

את מתכוונת שביחס לדורם הם היו כמו בני אדם רגילים כי כולם היו במדרגה גבוהה יותר אבל היום כולם ברמה נמוכה  מאנשי אותם הדורות ולכן אין לנו בכלל אחיזה?       

בערך..לב אוהב

הם התחילו מדרגה של בני דורם (שאי אפשר לתחילת דרגת בני דורנו)

והגיעו להשגות שבכלל אין לנו איך להשיג היום.

נקודת המוצא היא שגם השגה של אדם ישיג ככל שישיג תלויה גם במצב של הדור.. (קראתי את זה איפשהו.. לא זוכרת איפה..)

 

ככה הבנתיימ''ל

זו גישה רווחת.

 

לדעתי יש שוני בין הדורות, לאו דווקא שהדורות ההם היו במעלה גבוהה יותר - בדברים מסוימים כן ובדברים אחרים ממש לא. ייתכן שבהקשר של רמה רוחנית אכן יש הבדל.

אני לא באמת מבינה בזה כן?..לב אוהב

אני לא מחפשת מדדים מדויקים. 

אבל נוטה להאמין, וכמובן לפי דברים שאני קוראת

שהמסקנה הרווחת היא שאין לנו השגה בכלל..

ועדיף ככה

מאשר שנתחיל לפתוח את הפה בחשיבות כאילו אנחנו איזה משהו, כאילו השגנו איזה השגה בכלל... 

ומספיק כדי להתבונן על המחשבות שלנו, על הרצונות שלנו, על המעשים שלנו, וכו'

כדי להבין שאנחנו כלום , פשוט כלום בהשוואה.. 

 

 

 

זה לא או הקיצוניות הזו או הקיצוניות השנייהימ''ל

אולי האמת, כמו בדרך כלל, נמצאת איפשהו באמצע.

אממ אולי זאת הקיצוניות השניה.. לא שוללת את האפשרותלב אוהב


את לא חושבת שזה קצת חוצפה שאת אומרתבן מערבא

על אנשים אחרים שהם כלום ? 

התכוונתי ביחס ל..לב אוהב

למרות שתמיד זה טוב להרגיש עפר ואפר  

 

הבנתי שזה ביחס ל... ואני עדיין חושב שיש בזהבן מערבא

מן החוצפה. 

אגב, אותי לימדו בישיבה תיכונית בשם הרב קוקארץ השוקולד
ההפך.

שהדור שלנו מעל הדור שלהם, אבל יש ירידת הדורות אצל גדולי הדור.
יכול להיות שמבחינות מסויימות כן..לב אוהב

קראתי את זה גם איפשהו (אני חייבת להתחיל לזכור מקורות.. )

ולגבי היכולת להגיע להשגות כאלה, הרמב"ם חולק עלייךארץ השוקולד
"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה."
(רמב"ם, הלכות תשובה פרק ה הלכה ב)

אז לפי הרמב"ם האדם הכי צדיק שהיה הוא משה רבנו והכי רשע זה ירבעם, ואנחנו יכולים להיות צדיקים כמשה אם נרצה ונתאמץ. אז היכולת השגה שלנו שווה.
נכון , גם ר' נחמן..לב אוהב

אמר שכל אחד יכול להגיע לדרגה שהוא הגיע.. וזה אחד מהדברים שהחסידים התקשו להאמין 

כי אמרו לו שהוא צאצא של קדושים ולכן כאילו יותר היה קל לו להשיג מה שהשיג

והוא התעקש שאפשר.

 

אני כן מאמינה שאפשר להשיג.. אבל בפועל לצערי זה קצת אחרת.. 

מה ההבדל בין אפשר לבפועל?ארץ השוקולד
אם הם מלאכים, אז בחיים לא תוכלי להגיע למעלתםארץ השוקולד
ולגבי ההסקה, מה זה לדון בלי יכולת להסיק מסקנות?
להגיע לדרגה של התנאים? ברור שלא..לב אוהב

זה כמו שאני ארצה להשיג נבואה. שטכנית אי אפשר.. 

לדון הכוונה במסגרת האפשרית שהכוונה לא לפרש לפי פסיכולוגיה של השכל שלנו לפי ראות עיננו.. 

אלא במסגרת הפרשנים או הפוסקים וכו'.. בשמירה על כבודם של מי שאנחנו הולכים ללמוד עליו.. וכו'.. 

 

למה שלא יהיה אפשרי שמישהו בימינו יגיע לנבואה?ארץ השוקולד
צריך שהדור יהיה ראוי, אבל זה לא אמור להיות בלתי אפשרי אלא קשה מאוד.

הרב הנזיר רצה להגיע לנבואה, לא מכיר שהוא הצליח, אבל השאיפה לדעתי (וכנראה שלדעתו גם) אמורה להיות
@חסדי הים מה דעתך לגבי השאיפה הנבואה ומה אתה מכיר על הרב הנזיר בנושא?
הערה בבאור 'ראשונים כמלאכים'....אניוהוא
בדברי הרב נבנצל.
חז'ל אומרים-
'אם ראשונים כמלאכים אני כבני אדם,
ואם ראשונים כבני אדם אנחנו כחמורים...'.
שואל הרב נבנצל - איך חז'ל נותנים אפשרות לראשונים להיות רק 'בני אדם'?
אלא הוא מסביר - אתה רוצה לדעת מה אתה? אתה בן אדם או חמור?
תבדוק איך אתה מסתכל על הראשונים - וככה תדע מה אתה....
יפה! תודה!לב אוהב


ברור שצריך לומר זאת מתוך הערכהארץ השוקולד
לא באתי לומר שרשב"י הוא דמות פסולה, אלא שיש מידה אחת שחז"ל ביקרו אצלו וגם מזה עלינו ללמוד.
מחילה שזעזעתי, אבאר את דבריי ואולי אז הם יובנו יותרארץ השוקולד
רבינא ורב אשי כשהם ערכו את הגמרא, הם בחרו להביא את מה שחשוב לנו ללמוד ממנו ובחרו למחוק את המיותר בשבילנו.
לעתים יש דיונים הלכתיים ואז עלינו לשאול מה ההלכה הנלמדת משם. אבל לעתים יש אגדתות ואז עולה השאלה מה אנחנו אמורים ללמוד מהסיפורים שהובאו, כי הם לא הובאו סתם.
ניתן להניח שמהסיפורים אפשר ללמוד על מידות ומוסר, לפעמים הסיפורים יהיו באופן חיובי וללמוד מהי ענווה מרשב"ג ("והיינו דאמר רבי שלושה ענוותנין הן: אבא, יונתן בן שאול ובן בתירא")
החשיבות היא לא לזכור באופן הסטורי איך התנהל תנא או אמורא זה או אחר, ולא התפקיד שלי לשפוט. אבל אני אמור ללמוד מזה, ואם יש דמות שהגמרא מביאה חוסר ענווה וגאווה במקומות רבים עליו, אז אנסה להבין איך אני אלמד מזה איך להתנהל. אולי אפשר ללמוד שלימוד תורה במערה (או לימוד מנותק מהעולם) יכולים להוביל לגאווה.
אם זו הייתה סוגיה הלכתית, היה ראוי להשוות סוגיות ולבדוק למה הוא אמר כך או אחרת. אז גם כאן, אשווה בין סוגיות ואראה למה ואולי התשובה תהיה כמו שאמרתי.

ולגבי שאני בעולם בזכותו, אז לא:
חז"ל אמרו "שלושה שותפין באדם: אביו, אמו והקדוש ברוך ה'", פעם אחרונה שבדקתי רבי שמעון איננו אחד מהם.
אז אני גם אסביר את דעתי בעניין..לב אוהב

כל מה שמסופר בגמרא כמובן הוא בשבילנו כדי שנלמד מוסר ומידות טובות 

אבל לא בשביל שנתחיל לנתח את זה כראות עיננו לטוב ולמוטב.

צריך להיות גבולות ברורים אם זה אומר שדבר ראשון מבחינתו הם לא בהשגה שלנו, ואסור לנו להסיק משהו שלילי אלמלא הוא נאמר בשם של מישהו בן דורו.. כמו שאנחנו לא יכולים כמובן להסיק משהו שלילי על דמות תנכי"ת אלא אם כן זה מובא בפרשנים.. (ויש סיפור על זה עם ר' משה פינשטיין ואדם שידבר על הבנות של נח.. )

 

וכתבתי את הדברים האחרונים לא מתוך מקורות. אלא מתוך צעקת הלב לבזיון שרשמת על רשב"י.. 

 

 

ונקודה נוספת שבעיניי היא אולי הכי חשובהלב אוהב

אנחנו באים ממקום של ענווה!

אחרי קריאה של מקורות על מעלתם וגדולתם 

ואחרי הרבה יראת שמיים, זהירות, ותפילה לקב"ה שלא ייצאו דברים מהקשרם.. 

 

מסכים מאוד ביחס לחשיבות הענווה, יראת שמיים והזהירותארץ השוקולד
וביחס לגדולה, הם היו גדולים, אבל לא מעבר להשגה וגם היו טעויות שניתן ללמוד מהם.
אתה לא מדבר על טעותימ''ל

אתה מדבר על מגרעת אישיותית עקבית, שלטענתך היא בוטה במיוחד, ואפילו עוברת מדור לדור במשפחת רבי שמעון. יש קצת הבדל....

אכן, ונדמה לי שיש מה ללמוד מזה גםארץ השוקולד
השאלה איך אתה מסיק את הטעויות.. נטו לפי ראות עינך?לב אוהב

זאת בדיוק הבעיה!

לפי דבריך אפשר להסיק גם על האבות הקדושים או כל דמות בעצם.. "טעויות" שעשו.. או להסיק על התכונות אופי שלהם דברים.. 

אז אני חושבת שאין בסמכותנו לעשות את זה. וזה בעיניי אפילו מסוכן להיכנס לזה.. 

 

לא רק לפי ראות עיניי, שוחחתי עם רבנים בנושא גםארץ השוקולד
עוד נקודה שצריך לשים לב אליה כאשר מנסים לבחון ולהעריךבן מערבא

את המעשים שלהם היא ש ״כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו״, ולהיות מודעים לכך שייתכן שמה שנראה לכאורה כביטוי לקטנות בעצם אינו אלא סימן לגדלות. ע״ע הסיפור עם האיש המכוער שהזכרת. 

דעה יפהארץ השוקולד
ברור שאיננו מסכימים ולא אשכנע אותך, הסברתי את דברי ובארת את דברייך אז אין טעם שאתקוף.
רק אעיר שהסיפור על בנות נח לא מוכיח כלום, כי לא מופיע בתנ"ך שום דבר על בנות שהיו לנח מלבד שנולדו לו לפחות שניים אחרי המבול.("ויולד בנים ובנות") אז יתכן שהפריע לרב פיינשטיין שמישהו המציא סיפור ודרש.
בכל מקרה, מה הסיפור?
תודה.. ומסכימה לגבי זה שאין טעם לשכנע ..לב אוהב

או כמו המשפט המוכר "נסכים שלא להסכים"

 

בכל אופן, אני רוצה להביא את הסיפור במדוייק כדי שלא יתפרש מדבריי לא נכון.. אחפש אותו בלי נדר מאיפה שקראתי.. 

 

המעשה עם בנות לוט (לא נח)אניוהוא
מעשה שאירע עם הרב הגאון משה פיינשטיין זצ"ל, בעל אגרות משה, בזמן שכיהן כרבה של ליובאן שברוסיה. הגר"מ היה מספר את המעשה כדי להראות שהיו בליובאן (בה היו גדולי תורה רבים) כאלה "שהגיעו למדרגת רוח הקדש כמעט, של גילוי אמיתי בתורה". 
"בתחילת חורף תרפ"ב חלה אחד מבעלי הבתים ונפל למשכב במין חולי מוזר ולשונו התנפחה בפיו. כאשר תקיף ליה עלמא ורבנו בא לבקרו, ביקש החולה להוציא כל איש מעליו וסיפר לרבנו את סיבת חליו. לדבריו שבוע קודם לכן בפרשת וירא הקשה כיצד זכו בנות לוט שהמשיח יהיה מצאצאיהן, אף שלא בושו בגילוי עריות שעשו והודיעו שבניהן הם מאביהן, ודיבר עליהן בדרך ביזיון. בלילה הופיעו בחלומותיו שתי נשים זקנות מאד שראשן ופניהן מכוסים ואמרו שהן בנות לוט. הן הוסיפו ואמרו לו ששמעו את טענתו, ובאו מעולם האמת לענות לו. הן טענו שהיו יכולות לומר שמאחר שהן ממשפחת אברהם וניצלו בדרך נס מסדום, לא היו תולים בהם מעשה זנות, והיו יכולות לומר לייחס לעצמן כל מעשה נס. כך שהיו יכולות לומר שנתעברו מן השכינה כביכול, ולייסד דת חדשה כנצרות. והן קראו לבניהן עמון ומואב להודיע שכאשר אשה מתעברת יש לוולד תמיד אב בשר ודם. מזכות זה זכו ויצא מהן המשיח האמיתי. עוד אמרו שהוא חטא חטא גדול כאשר דיבר עליהן בדרך ביזיון. מאחר שהוא דיבר עליהן בזלזול, הוא ייענש מידה כנגד מידה כמרגלים (רש"י במדבר י"ד ל"ז) ותשתרבב לשונו ותתנפח בחולי משונה וכך ימות. כשסיים האיש לספר את סיפורו, היסב פניו אל הקיר ונפטר לעולמו. רבנו ראה בכל עניין אמיתי, מאחר שההסבר נראה לו הסבר אמיתי."

(הסיפור מופיע בהקדמה לאגרות משה או"ח חלק ה ויו"ד חלק ד עמ' 15. חלקים אלו יצאו לאחר פטירת הגר"מ ובהקדמה לספר כתבו צאצאיו המוציאים לאור את תולדותיו, והביאו סיפורים שהוא עצמו סיפר, בהודיעם - עמ' 5 – "הוא סיפר רק סיפורים שהיה בהם מוסר השכל של אהבת תורה ויראת שמים, שהשפיעו עליו ועיצבו את דמותו").
ואי נכוןןןןן.. תודה רבה רבה!!!!לב אוהב


סיפור מענייןארץ השוקולד
ובאופן תמציתי בחשיבות הביקורת:ארץ השוקולד
אנחנו לומדים מהדמויות הסובבות אותנו, אפשר ללמוד רק דברים נכונים שהם עשו, אבל מותר גם ללמוד מהטעויות שלהם.

ולפעמים עצם ההשוואה מלמדת, עייני ערך השוואה בדרך החינוך בין בית רבן גמליאל לדורותיה לחינוך אצל משפחת רשב"י ולמשפחת רבי טרפון.
"משפחת".. איפה למדת את הביטויים האלה באקדמיה?..לב אוהב


א. למדתי בבית ש"משפחה" יכולה לכלול סבא, אבא ונכדארץ השוקולד

ב. אני לא חושב שיש פסול בלימוד תורה דרך האקדמיה, לולא האקדמיה לא היה לנו את "פסיקתא דרב כהנא" לדוגמא, ואנשים כמו הגר"ש ליברמן שכתב את "תוספתא כפשוטה" והרב לוי גינצבורג שכתב את ספריו על הירושלמי לא היו מגיעים לדברים שלהם. אבל זה כבר עניין נפרד.
ג. אני לא לומד תחום תורני באקדמיה בכל מקרה.
אתה רואה את הסיפור עם האיש המכוער לגנאי ?בן מערבא

אני רואה אותו לשבח. 

כן, רואה לגנאי, חד וחלקארץ השוקולד
אני חושב שהבעיה היא בנקודת המבט שלךבן מערבא

 

בכך שאתה בוחן את הסיפור הזה באופן בדיד ולא רציף. 

 

וזה מתחבר לי לתפיסה שלך ביחס ללימוד התורה והמידות, צריך להפנים טוב שגם אנשים גדולים מועדים ליפול, מדובר הרי בבני אדם ולא ברובוטים, וגם לימוד תורה לא הופך בני אדם לרובוטים, הוא נועד כדי לעדן את היצרים והתאוות כמו תבלין, הוא לא נועד לסרס ולבטל את היצרים הרגשות והתאוות, ובכך למנוע את האפשרות לחטוא. 

 

אבל נקודת המבחן ביחס לגדלות היא איך האדם מגיב אחרי שהוא הפנים שהוא חטא ? אולי אתה תופס את התגובה שם של רבי אלעזר כמובנת מאליה במידת מסוימת, אבל זה בכלל לא כך. אופן התגובה והפעולה שלו אחרי שהפנים את ההתנהגות שלו מלמדים שהיה אדם גדול, כמו דוד המלך אחרי שנתן הנביא בא אליו והפנים את החטא שלו עם בת שבע. 

אתה תופס את זה לגנאי כי אתה לא יודע להעריך את התשובה שהוא עשה, ואני לשבח, כי אני מעריך את התשובה שהוא עשה. 

 

וכדי לקבל פרופורציות, עד כמה אופן תגובה כזה מוכר לך ביחס לדמויות בימינו שנחשבו ל״גדולות״ ונפלו ? 

תודה על התגובה הארוכה, אז ככה:ארץ השוקולדאחרונה
1. לגבי ההתייחסות הרציפה למול הבדידה (=האם מתייחס למקרה לבד או למכלול האדם), המכלול לטעמי בעייתי עוד יותר, כי זה לא חד פעמי.
2. לגבי החזרה בתשובה, אמת שזה מרשים כשדמות גדולה חוזרת בתשובה. אבל המסקנה שלו בסוף הסיפור היא ביקורת על האדם המכוער ולא שהוא טעה.
"יהא רך כקנה ולא קשה כארז"
מי היה העקשן?
הוא לא אמר "לעולם תחשבו פעמיים" או משהו כזה.
אז אני לא הרגשתי שהוא הסכים לומר בפומבי טעיתי, אלא רק לאדם השני.
3. העיקר מבחינתי זה לא האדם עצמו, לא כזה אכפת לי מה מידת הצדיקות של כל תנא, כי התפקיד שלי הוא לא לשפוט. מה שאכפת לי זה האם אנחנו מחנכים את עצמנו ואת סביבתנו בדרך הנכונה, ואם רואים שדרך מסוימת מובילה לבעיות (ולפעמים מדרשים מלמדים אותנו זאת), אז כדאי לחשוב אם ראוי לבחור דרך אחרת.
אם רבנים אחרים מתנהלים בדרך שונה והסיפורים עליהם עם פחות ביקורת, אז מזה אפשר ללמוד באופן חיובי על דרכם.
והדברים ארוכים מאוד...
(אשמח להרחיב באישי)
אני לא מקבל את זהבן מערבא

גם בגלל שאני מתקשה להאמין שזאת אכן הסיבה להתנהלות שלו, ואם זאת היתה אכן הסיבה זאת סיבה שלא הייתי מוכן להשלים איתה, היא נוגעת בשורש העניין שמפריע לי. 

לא מדובר כאן רק בתוצאות שיקרו לאחר כתוצאה מההתנהלות הטיפשית שלו אלא בפגיעה רב מערכתית גם באשתו ובילדים שלו, ובגלל זה אני גם לא מקבל את ההשוואה להלעיטהו לרשע וימות, שם אין פגיעה כזאת. 

השבת קראתי שיחה של הרבי מליואבאוויטשחסוי מאוד

שבה הוא מביא את הירושלמי שר"ע הושיב את ר"מ בראש, לפני רשב"י.
ונתכרכמו פניו של רשב"י.
אמר לו ר"ע: דייך שאני ובוראך מכירים את כוחך.

מבאר הרבי, שעל ר"מ נאמר ש"לא יכלו חביריו לעמוד על דעתו". ומכל מקום ר"ע הושיבו בראש. כיון שגם אם חביריו לא עמדו על דעתו, מכל מקום הם לפחות הבינו שהוא גדול מהם.
משא"כ רשב"י, שלא רק שלא יכלו חבריו לעמוד על דעתו, אלא שלרוב מעלתו - הם גם שלא הגיעו להבנה שהוא גדול מהם.

ע"כ דברי הרבי.

 

בכללי, כשמסתכלים על הדמות של רשב"י בצורה כללית. רואים שהיא מאוד קיצונית. מאוד "לעתיד-לבא"ית. הסיפור שהבאת מצטרף לכך שהסתכל על ר' יהודה בן גרים ועשאו גל של עצמות. וזה אחרי שכל מקום שנתנו עינהם מיד נשרף. רשב"י לא שייך לעולם הזה. כמין ב"ש. שלעת"ל הלכה כמותם.

כתבתי את דעתי, אבל חבר הציע הסבר אחרארץ השוקולד
אם כי אינני יודע על סמך מה הוא מתבסס:

הסבר אפשרי לסיפור של רבי שמעון , נראה שהסיפור הוא איך להחזיר שלום בית לבני הזוג. רבי יהודה אומר בא נלך עם הקפריזה של הבעל. ורבי שמעון שמלמד שצריך לכבד את הנשים והוא יודע שרחמי האב גדולים מרחמי האם לכן הוא אומר בני האלמנה כדי לרמוז לבעל שצריך שהוא יתיר את הנדר
הלוואי שזאת היתה האמתבן מערבא

לצערי, זה נשמע יותר כמו אפולוגטיקה. 

הבהרה חשובה ארץ השוקולד
המטרה שלי היא לא לומר שרשב"י היה אדם רע.
אלא לומר שני דברים עיקריים:
1. לימוד תורה לא מבטיח כלום במידות, אלא זה עבודה שצריך לשים אליה לב במקביל.
2. לימוד תורה במנותק מהעולם יכול לגרום לגאווה.
לא מסכיםבן מערבא

לגבי 2 לא יודע מה לומר, אבל לגבי 1 אני ממש לא מסכים, אני חושב שזאת אמירה חמורה מאוד, שמתקרבת ל ״כי דבר ה׳ בזה״. אני לחלוטין תופס את לימוד התורה ככזה שנועד לכוון את האדם בעבודת המידות שלו, והאמירה כי ״לימוד התורה לא מבטיח כלום במידות״ פשוט מרוקן את התורה ממטרתה. 

 

 

 

מסכים ש1 זו אמירה קשהארץ השוקולד
ומסכים שלימוד תורה *אמור* להוביל למידות טובות, אבל בפועל זה לאו דווקא גורם לכך ולכן צריך לבנות את המידות במקביל ולחשוב על איך גורמים ללימוד שהוא אכן ישפר את מידותינו.
אקיצר, לא קיבלתי תשובה שהניחה את דעתיבן מערבא

אבל הגעתי למין השלמה שצריך פשוט לדון אותו לכף זכות, במיוחד בהתחשב בכך שהיה אדם גדול. שאע״פ שמכך שהגמרא מביאה 3 מעשים בתנאים אחרים שלא נהגו כמותו נובע שהיא סוברת שדרכם היא יותר ראויה ומובחרת, עדיין יש בגישתו של רבי שמעון הגיון שצריך להיות מודעים אליו ויש מקרים שבהם זאת הגישה הנכונה. 

תסתכל בבן יהוידע על אתראניוהוא
והשבת קראתי ברב מזוזחסוי מאוד

שזה היה לפני שנכנס למערה.
ואחרי המערה חל בו שינוי.

דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם

כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאראחרונה

ויעקב חי כי עם ישראל קיים

ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 7:26

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון

פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור

אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר

כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.

ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.

(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)

אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור

"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"

לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 14:51

לצדיקים כלל ישראלים.

לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)

אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.

בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה

"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור

לרבנים מהקבוצה של האומר

כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאראחרונה

זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.

בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.

מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי

לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.

גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.

דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר

גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.

הנה:קעלעברימבאר

# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דקה 18.50

אחרי חיפוש שעשיתי.

שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני

לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי

אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.

מדייק -קעלעברימבאר

הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט

אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' בכסלו תשפ"ז 15:35

צורף לאורות במהדורה מאוחרת

@קעלעברימבאר

(עריכה: הקשר)

הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

מצאתינוגע, לא נוגע

ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.

אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..

הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.

גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.

זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.

זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך

מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..

משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..

ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה

אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.

בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.

נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.

אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה

אני הגעתי למסקנהשנונימי

בדור הזה רק ספרי ברסלב מכניסים באדם את התכלית הנצחית איך לעבוד ה' באמת.

התורה אמת ולעתיד לבוא כל הגויים יתגיירו (אפילו גם כל שונאי ישראל).

אבל חוץ מספרי ברסלב לא מצאתי תורה כל כך נכונה שמבררת בצורה נכונה את כל העירבוב שקיים פה בעולם כי הכל מעורבב טוב ורע - והכל בדקות ובעדינות.

ואני מאמין שכל השבח הגדול שרבינו רבי נחמן דיבר על עצמו הכל אמת לאמיתה.

אין תורה בעולם?טאבי

האם למדת את כל התורה? כל המדרשים? ראשונים ואחרונים? ספרי חסידות אזוטריים? מוסר? חכמי ספרד?

ככל שמוצאת חן בעיניי הגישה הפרשנית של ר' נחמן, קשה לי לראות בו המילה האחרונה.

פעם ביקשו מרבי נחמן לומר תורהשנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 12:04

אז ענה: "אתם אינכם כל כך חוטאים".

התורה לא ניתנה למלאכי השרת כי בעולם האמת אין שקר, אין רע, אין חטאים - לכן גם לא שייך גם לקרוא לזה בשם טוב/אמת כי אין מציאות של רע או שקר.

דברי תורה/תוכחה/אמת נעשו דווקא על ידי גודל החטאים, השקר, ההתרחקות מה' יתברך.

דווקא עכשיו בדורותינו אלה בגודל החושך הנורא התורה נעשתה גדולה יותר בריבוי חטאינו.

רבי חיים ויטאל פותח את ספר שערי קדושה ומסביר מהי תורה = תיקון האדם.

ואם אדם למד תורה ולא יצא מן החטא? והמשיך בקילקול מעשיו? כי לא העיקר הוא הלימוד אלא המעשה - ראה מעשה עשיו שהיה תלמיד חכם.

רבי נחמן היה גדול ביותר ואמר "ביני לבין משיח אין חילוק" - תורתו היא תורת משיח ממש והוא קיבל אותה מהמשיח מהיכלו של משיח קן ציפור.

התורה של רבי נחמן מבררת את האמונה הנכונה מה שלא קיים בשום ספרי התורה של חז"ל קודם לכן.

על ידי תורתו זוכין לעבוד ה' באמת ללמוד מלחמת היצר הרע מלחמת עמלק. לזכות לתכלית הנצחי.

ועוד אמר רבי נחמן -

"אני מוליך את אנשיי בדרך של צדיקים גדולים מאוד",

"ה' יתברך לא יעשה לי זאת לקחת מאנשיי קודם זמנם עד אשר יזכו בעולם הזה למה שצריכים לזכות",

מעולם לא ירד לעולם צדיק כזה ותורה כזו ולא נשמעו דיבורים כאלה.

ואם אתה חפץ בקיום התורה אז רק ברסלב ולעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.

[ואני רואה את כל המתקרבים החדשים לברסלב - בעיקר בחורים צעירים - חלקם מחפשים תיקון באמת לשם שמיים וחלקם שלא לשם שמיים.

אבל אם ישראל עשו עגל - זה לא מעיד על משה רבינו]

וואי, כמה טוב שהארת לי האור. מעתה אדעדורש טוב לעמי

להפסיק ללמוד מדרשי חז"ל, ראשונים, מהר"ל, רמח"ל, נפש החיים, חסידות, והוגי ישראל של דור אחרון, (אולי גם תנ"ך?)

מצויין שאתה מתחבר לתורת ברסלב, כל אחד ומה שמתאים לו. אך המחשבה היהירה שמי לא פגש את התורה הזו לא יכול לעבוד את ה' באמת - היא מקוממת. לא רק משום שזו לא אמת, אלא בעיקר כי יש בכך מן הזלזול בשאר התורה שבעל פה.

אך אך דאגה, זה שיגעון ידוע של ברסלברים שהאמת רק אצלם. אני מקווה שזו מחלה חולפת.

כל אחד מפרש על פי עוונותיושנונימי

אולי אתה מזלזל בתורה שבעל פה?

אולי אצלך השיגעון גדלות?

ואולי רק אתה מחלה חולפת?

יש לך משהו נגד רבי נחמן, ואתה מתבייש בזה?

אז אתה מדבר על חסידיו?

אני לא אמרתי לך שחסידי ברסלב הם הרבי בעצמו,

ולא צדיקים - אבל אשרי מי שמחפש אמת.

ומובטח שלעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.

אני חושב שמתגבותך ניכר שלצערי צדקתי...דורש טוב לעמי

למה שאתה מסיק שיש לי משהו נגד רבי נחמן?דורש טוב לעמי

גם נגד חסידיו אין לי הרבה מעבר למה שכבר כתבתי.

אני מקווה גם שרוב חסידיו לא לוקים בחסרונות הללו, ושזה רק מיעוט קטן מהם שלא מעיד על הכלל, אך אני לא מכיר מספיק חסידי ברסלב על מנת לדעת.

לאן אתה מכוון? ומה אתה רוצה?שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:20

עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:20

עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:12

אני לא יכול לדבר בכלליות על כל אדם ואדם.

אבל הכל תלוי ברצון של האדם, בלב, שיבקש רק לעשות רצון ה' יתברך בכל דבר. והאמת תאיר לו, בכל אשר ילמד.

אבל אם האדם מבקש למלא תאוותו לעצמו -

אז הוא יעקם את התורה כרצונו.

לכן נצרך פירוש חדש לסתור את פירוש ההבל.

וכך נוצרה לה תורה על תורה על תורה.

ואני יגיד לך דבר שאולי אתה לא רוצה לשמוע,

הרמב"ם!

רבי נחמן אמר שהיה לו ויכוח גדול בשמיים עם הרמב"ם בעצמו - איך הוא כתב דברים כאלה?!?!?

וככה היו הרבה צדיקים שכתבו ספרים,

וכתבו טעויות כי הם לא מושלמים.

רק אצל רבי נחמן אין שום טעות.

משה רבינו חזר לעולם 5 פעמים:

רבי שמעון בר יוחאי

^

הארי

^

הבעל שם טוב

^

רבי נחמן

^

המלך המשיח

רק הם קיבלו מה' יתברך בעצמו וגילו חדשות בעולם,

וכל שאר הצדיקים קיבלו מהם בכתב ובעל פה.

לכן אל תתפלא אם הרמב"ם או שאר הצדיקים כתבו גם טעויות.

וואי, עם טיעוניך המנומקים, איך אפשר שלא להתשכנע?דורש טוב לעמי

לשאלותיך:

- אני מכוון לאמת.

- ורוצה לעשות את רצון ה'.

ועכשיו הבה נדון בחלק מההבלים שכתבת

'הרבה צדיקים כתבו טעויות' - נכון עובדתית.

בעיקר בהלכה ובענייני העולם הזה.

'רק אצל רבי נחמן אין שום טעות' - אולי, לא יודע לא מאד משנה. הוא לא כתב ספרים על גבי ספרים בהלכה - אם היה כותב - קרוב לוודאי שגם היה כותב טעויות לפעמים.

אך מדבריך משתמע שאתה טוען, (ואני מקווה שאני מבין לא נכון) ששאר הצדיקים טעו בענייני אגדה כי לא לא היו צדיקים מספיק - בשונה מרבי נחמן שהיה צדיק מכולם. גם לוּ היה זה נכון, זו אמירה מזלזלת. זלזול ברוב צדיקי עולם (לאורך הדורות!).

אגב, מעניין שיהושע ושמואל וישעיהו ועזרא לא מופיעים ברשימה התמוהה שלך.

בטח גם הם טעו על ימין ועל שמאל כי 'לא היו צדיקים מספיק' וצריך למחוק פסוקים שכתבו ולשלב במקומם קטעים מליקוטי מהר"ן...

אגב דע לך שאתה עושה עבודה גרועה בלשווקדורש טוב לעמי

את תורת רבי נחמן זצ"ל.

במקום לדבר נגד תורות אחרות - אולי תדבר בעד תורתו?

במקום לעשות לו פולחן אישיות - ולעשות תחרות כאילו הוא הכי צדיק שקם מאז משה רבנו -

(לא שאני טוען שזה בהכרח לא נכון, אני לא חוקר גליות ולב, אני אני יודע שאתה ושכמותך גם בהכרח לא יודעים אם זה נכון או לא, אך זה לא מונע מכם לעשות מצדיקותו את עיקר האמונה ה-14, אהה אוי התבססתי כאן בטעות על הגות הרמב"ם, שהוא בטח טעה בכל עיקרי האמונה, לא משנה, מחקתי).

אנשים נרתעים מתורת רבי נחמן, כי מריחים מקילומטרים את העיוותים שעשו ממנוּ חסידי חסידיו...

מעט מן המעטשנונימי
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 19:32

הרבנים של הציונות הדתית משלבים הכל מהכל: תורה, אוניברסיטה, צבא, עבודה, רפואה, תפילה ועוד.

אבל זו לא דרך האמת!

דרך האמת היא לתת הכל לה' יתברך את הרפואה, הפרנסה, המשפחה, שכל מעשינו יהיו לשם שמיים.

תפילה תפילה תפילה.

התאוריה לשלב חיי חומר עם רוחניות היא לא עצת הצדיק, אלא ----

ואין אדם הראוי להיקרא רב"י רק הצדיק הגדול ראש בני ישראל שזכה לשלימות וממנו נקבל התורה.

והוא דרש להפקיר את הכל למען תורה ותפילה. ולא לעסוק בחיי עולם הזה העובר.

ואז הקושיה הגדולה ביותר: איך יתפרנסו?

אז רבינו כבר דיבר על זה. עבדת בחינם ואכלת בחינם.

ואל תדאג כי הצדיק יסוד עולם מקיים העולם ובידו הרחבה לתת לך כל צרכיך.

אם היה לי ספק כלשהו האם שגיתי לגביך - הוא נעלםדורש טוב לעמי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 19:41

@טיפות של אור, אני יודע שזלזול ברבנים נוגד את כללי הפורום, ----

אז שיבוא הרב שלך ויגיד שהוא צדיק שלם ללא חטאשנונימי

צדיק שמעיד על עצמו שהוא נקי לגמרישנונימי

..טיפות של אור

תודה על התיוג, להבא כדאי לדווח על הודעות בפרטי

אם כל הגוים יתגיירו, אז:קעלעברימבאר

א. איך זכריה הנביא כותב בזכריה שהגוים לעתיד יעלו לרגל רק בחג הסוכות, והרי גרים חייבים ב3 רגלים?

ב. איפה יהיה מקום לכל הגויים בארץ ישראל?

ג. אם כולם יתגיירו הם יגורו בארץ ישראל, אז שאר העולם יהיה ריק וזה סותר "לא תוהו עשאה לשבת יצרה" ו"פרו ורבו ומלאו את הארץ"

ד. במה יהיה ניכרת בחירת ה' את ישראל על פני שאר העמים? "ואתם תהיו לי סגולה מכל העמים".

ה. אין מקבלין גרים לעתיד לבוא

ו. במדרש כתוב שלעתיד לבוא הגוים מבקשים שה' יתן גם להם את.התורה והוא מסרב

אני מסכים שבעתיד כל הגוים יאמינו ביהדות ויהיו בני נוח, אבל לא יתגיירו.

רוב הקושיות לא קשות מאדדורש טוב לעמי

אין ספק שצפוי גל אדיר של גויים שירצו להתגייר בעתיד, ככתוב

"וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ"

אך קרוב לוודאי שלא כל באי עולם יתגיירו.

קח בשבילךשנונימי

1."וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד."

  1. "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד."

  2. "כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ."

  3. "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."

איפה כתוב שכולם יתגיירו?דורש טוב לעמי

ומה אתה בכלל מייחס חשיבות לפסוקים? הרי מי שכתב אותם הוא במעמד נחות ביחס למעמדו של רבי נחמן לשיטתך, לא?

חז"ל ידעו שיבוא משיח ויחזיר כולם לה'שנונימי

יחזיר כולם לה' זה לא יגייר אותם.קעלעברימבאר

חזרה לה' הכוונה שיאמינו בתורה.

גיור זה מילה טבילה ובית דין.

אין מקבלים גרים לעתיד לבוא

בפסוק 4 שציטטתישנונימי

"...וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."

אם לשון חכמים קשה אני ירשום בלשון פשוטה:

היהודים ידריכו את הגויים בדרך ה'

זה לא גיור. זה הליכה ב7 מצוות בני נחקעלעברימבאר

כל הפסוקים שהבאת אומרים שכל הגוים יאמינו בה'קעלעברימבאר

יעבדו אותו ויאמינו שהיהדות נכונה ויקיימו 7 מצוות בני נוח.

איפה כתוב שיתגיירו? גיור זה לא רק אמונה בתורה, אלא מילה טבילה ובית דין.

ומה אתה עונה על הקושיות שהקשתי?

"כי אתם המעט מכל העמים"קעלעברימבאר

ישראל כלב באיברים. לב אמור להיות קטן.

גוים רבים הכוונה אנשים מגוים רבים, נניח מליון איש. וגם אם כדבריך. גם מואב זה גוי, כמה מנו? מאה אלף אולי.

אחרת איפה יהיה מקום לכולם בארץ.ישראל? ארץ ישראל קטנה ונתח קטן מהעולם.

ב. בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק ה עמו יעקב חבל נחלתו.

משמע שיש עם קטן שהוא עם ה' מתוך 70 אומות.

"אשר חלק ה אותם לכל העמים תחת כל השמים, ואתכם לקח ה להיות לו לעם נחלה"

ג. לא זוכר את הספוק על 70 איש מלשונות הגוים יחזיקו בכנף איש יהודי אחד

ד. ועמדו זרים ורעו צאנכם ואתם כהני ה תקראו

ה. הפסוק שהבאת מדבר מייד על בחירת ה את ישראל מכל העמים "ונלוו גוים רבים...ונחל ה את יהודה חלקו על אדמת הקודש ובחר עוד בירושלים"

הנה ג. זכריה ח כגדורש טוב לעמי

כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹקים עִמָּכֶם

נלכה עמכם לשמוע דברי אלוקים. לא נלכה להתגיירקעלעברימבאר

"ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו"

מציון תצא תורה, הכוונה הוראה. לא תורת משה

אבל הכל יהיה על ידי משיח צדקינו - זה כמו רבי נחמןשנונימי

לפי הקבלה לא הגיוני שכולם יתגיירו, כי לפיקעלעברימבאר

הקבלה כל הגרים הם בעצם נשמות יהודיות שהתגלגלו לגוים ואנו מחזירים אותם כליקוט ניצוצות.

לא נשמות גויות שהפכו לנשמות יהודיות.

וכן חזל אמרו שנשמות גרים כבר עמדו בהר סיני.

הרמחל בדרך ה אומר שרק שורש קטן מהנשמות יצאו ממנו נשמות ישראל והשאר נשמות גוים

כמדומני רבי נחמן מסכים עם זה

גם בחב"ד אומרים רעיון דומהדורש טוב לעמי

כי זה על פי הקבלהקעלעברימבאר

אגב, מ"נלוו גוים רבים אל ה" ראיה שלא כולם יתגיירו.קעלעברימבאר

אחרת היה כתוב "ונלוו כל הגוים"

אם זה החלק בתורה שמחיה אותך - תדבק בו.קעלעברימבאר

אבל כמובן טוב גם ללמוד חלקים אחרים

רק מהשם אתה מבין שזה טעותחזק וברוך

ספרים מאוקריינה שבגולה.

גם הגמרא נכתבה בגולהקעלעברימבאראחרונה