שבועה גדולה השביענו הקב"ה: לאהוב ולכבד את הרֵעַ היהודי כעצמנו, שנאמר (ויקרא יט:יח): "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'". ואמרו חז"ל (אבות דרבי נתן טז:ה): "רשב"א אומר, בשבועה גדולה נאמר דבר זה - 'ואהבת לרעך כמוך, אני ה'', [אני ה'] בראתיו. אם אתה אוהבו, אני נאמן לשלם לך שכר טוב. ואם לאו - אני דיין לפרוע". וזה הבסיס לציווי האלוקי לאהוב כל אחד מישראל הראוי לכך, כנפשו. אך המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", חלה רק על ישראל שלא בעט בתורת ה' להכעיס, כמו שאמרו חז"ל (תורת כהנים, קדושים פרק ח:ד): "'[כאזרח מכם] יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך' (ויקרא שם:לד) - כשם שנאמר לישראל 'ואהבת לרעך כמוך', כך נאמר לגרים [גרי צדק] 'ואהבת לו כמוך'". הרי מפורש שמצות "ואהבת לרעך כמוך" חלה רק על ישראל. וכן אמרו (אדר"נ שם): "'ואהבת לרעך כמוך' - ושנאת הבריות כיצד? מלמד שלא יכוין אדם לומר: אהוב את החכמים ושנוא את התלמידים, אהוב את התלמידים ושנוא את עמי הארץ. אלא אהוב את כולם ושנוא את האפיקורסין והמסיתים ומדיחין וכן המסורות. וכן דוד אמר (תהלים קלט:כא-כב): 'משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי'. הלא הוא אומר 'ואהבת לרעך כמוך אני ה''? [כלומר, איך מותר לשנוא את אלה, והלא נאמר ואהבת לרעך כמוך? ומתרץ] מה טעם? כי אני ה' בראתיו, ואם עושה מעשה עמך אתה אוהבו, ואם לאו, אי אתה אוהבו".

עוד אמרו (ספרי, ראה פט): "'[כי יסיתך אחיך...] לא תאבה לו ולא תשמע אליו [ולא תחוס עינך עליו... כי הרוג תהרגנו]' (דברים יג:ז,ט-י) - מכלל שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך', יכול אתה אוהב לזה [כלומר, גם למסית]? ת"ל 'לא תאבה לו'". ואפילו אם עומד המסית בפני סכנת חיים אסור להצילו, כמו שנאמר בספרי (שם): "מכלל שנאמר (ויקרא שם:טז) 'לא תעמוד על דם רעך', יכול אי אתה רשאי לעמוד על דמו של זה [המסית]? ת"ל (דברים שם): 'ולא תחוס עינך עליו'". וכן לגבי עז פנים אמרו (תענית ז: "רב נחמן בר יצחק אמר, מותר לשנאותו" (ופירש רש"י: "אע"ג דכתיב ואהבת לרעך כמוך").

 הרמב"ם כותב (הל' דעות ו:ג): "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך'. לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו, והמתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעוה"ב". וכן בספר החינוך (מצוה רמג [ריט]) כתב: "לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש". וז"ל הגהות מיימוניות (על הרמב"ם שם, אות א): "ודוקא שהוא רעך בתורה ובמצוות, אבל אדם רשע שאינו מקבל תוכחה, מצוה לשנאותו, שנאמר (משלי ח:יג): 'יראת ה' שנֹאת רע', ואומר (תהלים קלט:כא): 'הלוא משנאיך ה' אשנא'..." (ועיין בפסחים קיג:, ועוד נרחיב בענין זה בעז"ה, להלן).

--------------------------  עד פה מאור הרעיון..   -----------------------------------------

כמו ששנאת חינם אסורה כך גם אהבת חינם אסורה!!! מי שהוא רשע צריך לשנוא אותו!!!