דְּמָמָה עוֹטֶפֶת אֶת הַכֹּל
וְחֹשֶׁךְ מֵעַל הֲרֵי הַגּוֹלָן.
הַלַּיְלָה הוֹלֵךְ וְנָסוֹג עִם
הַדֶּרֶךְ הַמִּתְפַּתֶּלֶת מַטָּה.
הַמּוֹרָדוֹת נִצְבָּעִים אֲפַרְפַּר
שֶׁל שַׁחַר חִוֵּר וְהַסְּסָנִי
מֵעַל הַכִּנֶּרֶת כְּבָר נִמְתַּח
פַּס דַּק שֶׁל אוֹר קָלוּשׁ,
רָצִיתִי לוֹמַר זוֹהֵר
אֲבָל שׁוּם זֹהַר לֹא הָיָה בּוֹ.
רַק חֲגִיגָה קְטַנָּה שֶׁל הַלֵּב
שֶׁהִנֵּה הִגִּיעַ הַבֹּקֶר
עַל פְּנֵי הַלַּיְלָה הַשָּׁחֹר
בַּסּוֹף תָּמִיד הָאוֹר מְנַצֵּחַ.
בַּבִּקְעָה כְּבָר נִדְלֶקֶת שֶׁמֶשׁ
מֵעַל הֲרֵי הַגִּלְעָד
עוֹלָה לְאִטָּהּ,
וְכָל צַמְּרוֹת הַדְּקָלִים
מִשְׁתַּכְשְׁכוֹת בְּאוֹר חַם
וּמְלַטֵּף.

גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.