ובכללי מנסה שיהיה לי טוב.
העניין הוא שיש דברים במהלך היומיום הרגיל שלנו
שממש קשה לי איתם, אפילו שהם קטנים לכאורה
למשל:
שם דברים חשובים בכל מיני מקומות ואז שוכח איפה שם.
בבוקר מצפה ממני להיות השעון מעורר שלו.
כל מיני משימות שנדחות ונדחות ומתבצעות רק כשאני ממש יושבת לו על הראש. או שאני עושה אותם בעצמי. אבל נמאס לי להיות תמיד אחראית על הכל...
או גם דברים שגורמים לערכו לרדת בעיני -
משלים תפילת שחרית מהר מהר לפני שקיעה...
לא פותח ספר ללמוד...
כאילו באופן כללי ביום יום יותר מידי "זורם עם החיים" ופחות יוזם ומתקתק דברים.
כאילו יש לי ציפייה נסתרת להיות במקום שמסתכל עליו מלמטה למעלה אבל בפועל יוצא הפוך.
ניסיתי פעם פעמיים לפתוח שיח על זה ולשאול אותו אם יש דברים בי שמפריעים לו... ואז כך להגיע למה לי מפריע בו...
אבל הוא תמיד עונה - שום דבר, את מקסימה וכו...
אז מאוד לא נעים לי להיות הביקורתית וזו ש"מורידה" אותו ומותחת ביקורות.
שוב אני חוזרת ואומרת שיש לו הרבה הרבה מעלות
והוא עוזר לי מאוד עם הבנות ומפנק אותי הרבה
אבל אני ככ מתגעגעת לתקופה של ההערצה העיוורת שהיתה לי כלפיו אחרי החתונה...
שהרגשתי שהוא מלך העולם..
בדברים הפשוטים של היומיום, לא רק בהפתעות ומתנות...
איך אפשר להחזיר את התחושה הזו??

