הרבה כוחות יקרה!
הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך
אין פה שום משפחה חדשה בשכונה ![]()
הרבה כוחות יקרה!
הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך
אין פה שום משפחה חדשה בשכונה ![]()
יש מישהו שקרא ויכול לפרט קצת יותר מהתיאור הרשמי?
אם אתה רוצה יורם יובל מדבר על ג'ון גוטמן
.
ג'ון גוטמן חקר את הזוגיות במשך עשורים שלמים, במסגרת המחקר שלו הוא היה מסתכל על זוג 15 דקות - ואפילו בירח הדבש שלהם, והיה יודע לנבא בדיוק של 91%! אם הזוג יתגרש או ימשיך, ואיך.
הספר כתוב בצורה ממש ברורה, אני אסקור ממעוף הציפור -
בהתחלה יש הקדמות יפות חשובות מאוד.
העיקרון הראשון מלמד על איך לשפר את ההיכרות לעומק (גם אחרי שנים ביחד)
העיקרון השני מלמד על איך ליצור רגעי חיבה (דלק לאהבה)
העיקרון השלישי מלמד איך להיות\לתת מה שהאחר זקוק (ולא ההפך)
העיקרון הרביעי מלמד איך במאבקי כוח האלטרנטיבה לניצחון איננה כניעה אלא שיתוף ושוויון. (מדהים ביותר)
העיקרון החמישי מלמד איך לפתור קונפליקטים פתירים.
העיקרון השישי מלמד איך לפתור קונפליקטים בלתי פתירים.
העיקרון השביעי מלמד איך ליצור גורל משותף וחזון משותף.
ישר כח על ההשקעה.
קניתי!
אתה תאהב את הספר ואני בטוח שיעזור ויוסיף ממש
צלילי השקטהרבה כוחות יקרה!
הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך
אין פה שום משפחה חדשה בשכונה ![]()
(כמעט) כל ספר שאת קוראת של "יהודים" מגייר (גם\הרבה) מספרים ומתובנות של אנשים שחקרו בנושא (והם גויים).
בלי קשר לזה שג'ון מרדכי גוטמן הוא יהודי והוא דתי. ובלי קשר לזה ש"בספר שלנו" (למה התכוונת?) לא תמצאי שום דבר דומה (אלא אם כן את "מגיירת" מתובנות שלך\שלמדת - - ומלבישה על הכתוב).
צלילי השקטהרבה כוחות יקרה!
הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך
אין פה שום משפחה חדשה בשכונה ![]()

אני מבין שלא התרשמת - אני חייב לומר שגם אני לא היתי מתרשם אם הייתי מרפרף בלי לקרוא גם אם זה היה הספר הכי מענייין בעולם. היתי נכנס איתך לדיון על תורה חזל "יהדות" - ופסיכותרפיה וזוגיות - אבל זה לא כזה משנה כאן.
סבא שלי חי בדור שבו לא היה מצוי מבחינה חברתית להתגרש, כמו גם להחליף עבודה. וקצת לפני הדור של סבא שלי, אם היית רוצה לכתוב משהו (לפני תקופת ההשכלה בכל שפה ולאחריה בעברית) - לא היית יכולה כי את אשה - ואין לך מושג איך לכתוב. בלי קשר לזה שאין לך דעה. ואני מסכים איתך שיש דברים שבהם הדור הולך ופוחת (מספיק שע"ע רשתות חברתיות), אבל יש דברים שהדור מתקדם, ובהרבה מאוד מישורים (מבחינה מציאותית בכל תחום (כמעט) אנחנו מעל הדורות הקודמים, מבחינה תודעתית אנחנו הרבה פחות - כי עודף המידע הזמין לכולם בתקשורת וברשת גורם להרגשה הזו).
הכוונה שאת רואה את העולם הזה מתחת לאמירות של חז"ל, מדרשים, הנהגות של צדיקים מכל הדורות, ואמירות של צדיקים גדולים וחכמים בתורה על הנושא. כי הכל נמצא כבר שם. אני רואה את העולם המחקרי הזה מעבר לכל זה ולא כלול בתוך זה.
(את יכולה לצפות מדקה 5:14 בסרטון למעלה על ההסבר עליו) ג'ון מרדכי גוטמן הקדיש את חייו (35 שנה) של תצפיות ומחקר בנושא, הוא הגיע ליכולת ניבוי של 91% בתוך צפייה של 15 דקות אם זוג ימשיך או לא- כל מה שאני אומר זה ששווה לשמוע מה יש לו לומר. לא חייבים לקבל.
תודה רבה
זה לא כזה חכמה -ואפשר לראות בזה אכזריות. רק מתקן - הוא היה מנבא בדיוק של 94% לא מתוך זה שהוא צופה בבעיה בזוגיות - אלא אפילו שהוא צופה בירח הדבש שלהם - כשהאינטרקציה עדיין בשלב טוב - והוא לא היה אומר לזוג את הדברים הללו - אלא מחכה (35 שנה) - כי אז הוא רצה להבין ולהוכיח את מה שהוא טוען (ולהעזר בידע). והוא פועל כל דקה מחייו לעשות שלום בית. הוא האדם הכי משפיע בנושא היום. גם אם את לא תרוצי לקנות את הספר בהזדמנות הראשונה שתהיה לך, וגם אם ההמלצה שלי על הספר לא תזכה להתייחסות מעבר לתגובה של למה יש אחרים שמבינים יותר, עדיין הכי חשוב זה הרצון להשתפר. בהצלחה!
הספר שאני מדבר עליו מדבר על 7 עקרונות של תפקוד בזוגיות מתוך המחקר בין ה40 השנים. ה5 כללים זה לא קשור לספר שהמלצתי זה מספר אחר, למרות שהם גם כללים יפים. הבאתי את הלינק רק כדי להסביר מי הדמות.
אצל היהודים גברים כולם ידעו קרוא וכתוב, והנשים לא ידעו בכלל. גם למי שלהוריו לא היה כסף, כי הלימוד של הילדים היה על חשבון הקהילה.
אני מסכים איתך לגבי הקונפליקט בין אהבה לקריירה. ולגבי דיכאון בגלל קריירה. אבל מה שאני רוצה להוסיף שזה גם אצל גברים. בחברה הקרייריסטית שלנו לא רק נשים מדוכאות מהפער בין הרצוי לדימוי העצמי התרבותי שהצגת, גם גברים (אפילו שאצל נשים זה מרכזי יותר כי יש גם דימוי עצמי של אמא בצד השני). תרבות הקרייריזם והשפעותיה לא תוקפת רק מגדר מסויים היא תוקפת את כל מי שחי בתרבות הזו ובחברה כזו, ואת כל מי שההשפעה הבלתי נראית של התרבות חלה עליו. אני לא אמרתי שאין השפעות שליליות לתרבות שלנו, יש, פשוט זה לא היה הדיון שלנו. הדיון שלנו היה על כך שלאישה לא היה דעה בכלל, תפתחי ספרי היסטוריה לדוגמא - ותראי שעד המאה ה19 אין אפילו שם אחד של מישהי - הכל גברים. הסדר המדיני, החברתי, והמשפחתי היה נתון לשלטון הגבר, ולאשה אין זכות דיבור או ביטוי. כל מה שאמרתי זה שלקחת דוגמה מסדר משפחתי פטריאכלי שהדו שיח מקבל (לרוב) טון פטריאכלי והאשה מקבלת את מקומה כלפי הסדר הזה - זה לא משהו שאפשר ללמוד לדור שלנו.
פעם האשה ריצתה את העולם הפטריאכלי, היום היא מרצה (לא כולן) את העולם הקרייריסטי, אני מאמין שאיפה שהוא איכשהוא יש איזה שהוא איזון.
כל הספר שלו בנוי על איך לעשות את זה (כלשוןנך "עבודת מידות") - ולא בתוצאות. ובספר שלו יש גם דיבור מאוד חשוב על המשמעות ומטרה המשותפת. זה לא הסרטון כמו שכבר אמרתי.
הרבה יותר חשוב הרצון להשתפר מאשר הכללים עצמם.
אסטרטגיות משתנות עם החיים והסיטואציות - אבל הרצון הפנימי להיות, להשתפר, חייב להיות שם כדי שמשהו יעבוד.
הוא לא אמר בית קפה, והאסוציאציה שלך בין בית קפה לבגידה לא חייבת לקרות. עם כל המודעות שיש לי לעולם הבגידות. בנוסף, ג'ון מרדכי גודמן הוא שומר הלכה ככה שאם את רואה איום מהכללים שלו על התורה - את יכולה להרגיש עם זה טוב, לפחות כמו שהוא מרגיש עם הכללים שלו טוב. בנוסף אולי אני אנסה לגרום לך להרגיש טוב (למרות שזה עדיין נחשב "מתחת" מבחינתך) אם אומר לך שהמחקר בפסיכולוגיה גילה - שהחוויה של משהו שאנחנו אוהבים ועושים עם הפרשי זמן - הרבה יותר טובה מאשר אם אנחנו מגוונים.
לגבי כעס (לדעתי הקלה והפשוטה) יש הרבה עצות מספרי מידות שלא יעזרו לו. ואם הוא לא רוצה להשתנות אז גם עצות שיכולות לעזור לו לא יוכלו לעזור לו.
למה את חושבת שהיא לא מדוייקת? יהודים ידעו קרוא וכתוב כי לימדו אותם - את כולם (ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל - אבל זו הכללה נכונה כי היוצא מן הכלל באמת זניח) וזה התחיל מהמהפכה של ר' יהושע בן גמלא. גויים למדו רק האצולה שיכלו ללמוד - רובם, האיכרים הפשוטים לא ידעו.
הגלגל הפמיניסטי לא התחיל להתגלגל בארץ מגוריו של ג'ון, אלא בארץ מגוריה של מרי וולסטונקראפט. סיפורי צדיקים זה דבר טוב ויפה, אבל יש רק בעיה אחת - זה פשוט מושלם מדאי לעולם של בני אדם סופיים, חסרים, פגיעים, טועים. מה לעשות שהצלילים של דוד שאומר חטאתי וצלילי יהודה שאומר צדקה ממני - הרבה יותר נעימים לי והרבה יותר מתחברים לי מצלילי המושלמות ההרואית של מספרי (ולפעמים מעצבי) הסיפורים. (אין כאן זלזול יש כאן ראליה שבה מספרי סיפורים מציגים את הטוב ומהדירים אותו ולא מדברים על הפחות טוב -ברור שאפשר ללמוד מהכל.)
פעם, העולם היה פטריאכלי, וגם בעולם היהודי זה היה. האשה היתה תלותית והדו שיח המשפחתי היה בעל טון פטריאכלי, גם אם היה שם כבוד, זה יחס ונקודת מוצא שונות, וגם ההסתכלות על החיים היתה שונה במישורים אחרים.
ובאופן כללי אני מסכים איתך שיש נקודת פלוס ענקית ליהדות בנקודת הרצון בכל מה שקשור למחוייבות ושייכות בעולם אינדוודואלי.
הוא מדבר על זה --
הספר כתוב בצורה ממש ברורה, אני אסקור ממעוף הציפור -
בהתחלה יש הקדמות יפות חשובות מאוד.
העיקרון הראשון מלמד על איך לשפר את ההיכרות לעומק (גם אחרי שנים ביחד)
העיקרון השני מלמד על איך ליצור רגעי חיבה (דלק לאהבה)
העיקרון השלישי מלמד איך להיות\לתת מה שהאחר זקוק (ולא ההפך)
העיקרון הרביעי מלמד איך במאבקי כוח האלטרנטיבה לניצחון איננה כניעה אלא שיתוף ושוויון. (מדהים ביותר)
העיקרון החמישי מלמד איך לפתור קונפליקטים פתירים.
העיקרון השישי מלמד איך לפתור קונפליקטים בלתי פתירים.
העיקרון השביעי מלמד איך ליצור גורל משותף וחזון משותף.
והאיבחון שלו היה כתוצאה מהסתכלות באינטרקציה חד פעמית.
לא יודע אם הוא חקר שומרי מצוות. אבל הוא בעצמו כזה.
צלילי השקטהעיקרון השלישי מדבר על שימת לב והבנה של הצרכים הרגשיים של האחר כמו בכאב בחרדה או בכעס - ולא להיות בחוסר תשומת לב . הוא קורא לעיקרון הזה "בואו זה לקראת זה ואל תפנו עורף" (זה מלווה בהסברים יפים והסברים מדהימים)
צלילי השקטכמו שכתבתי למעלה, אם ספרים המבוססים מהספרות היהודית מבחינתך הרבה יותר מדוייקים ועוזרים ועובדים - זו הדרך הכי טובה לך (ואני בטוח שיש נסיון חיים וחוויות ותובנות שלך מתוך אותו עולם ואותה תפיסה שגם הם עוזרות וטובות).
בכל מקרה לדעתי לעבוד על המידות זה קשה לא בגלל שזה קשה - אלא בגלל שזה לא נכון, אי אפשר "לעבוד" על משהו שלא קיים. והרצון להיות ולהשתפר והאמונה ביכולת הזו לא כתובה רק בתורה או בהלכה, זה כתוב בתוך הלב של האדם, כל אדם, כל אדם שנברא בצלם, גם אם הוא לא מכיר את קונו. גם הם יכולים ורוצים להיות ולהשתפר כבני אדם אל בני אדם, גם הם בני אדם בצלם אלוהים. אבל אולי את חולקת על כך שהרצון הזה קיים.
אני חושב שזה לא הם טועים - אלא יש טועים. זה יש ויש, כמו בכל מקום (גם בתוך עולמה של יהדות).
אבל את שואלת שתי שאלות שהם שונות לגמרי.
השאלה הראשונה היא שאלה תכליתית (מהי משימתינו - לאן אנו הולכים?)
השאלה השניה היא שאלה סיבתית (למה נוצרנו - מה הסיבה להיווצרותינו?)
על השאלה הראשונה אני אענה שלכל אדם יש שביל משלו ודרך משלו לפרוט את מנגינת חייו על נימי נפשו - משהו שמבטא אותו ביצירה ומשמעות. שתואמת לערכים הפנימיים (!) ולרצון הפנימי (!) של האדם. לכל אדם יש תשובה אחרת לשאלה - לאן אני הולך איך ואיפה ומה.
על השאלה השניה אני יאמר שאף אדם ביהדות ומחוצה לה לא ענה או יכול לענות לזה תשובה לכתחילה - משום שכדי לענות תשובה לזה צריך להיות מחוץ למערכת, צריך להיות הקב"ה. (התשובה של הרבה זרמים ביהדות היא ככה ה' רצה. היתי נכנס לדיון על החסידות כטוענת שה' יצר את האדם כדי ליצור ממלכה למלך, עם יכולת בחירה והתבטלות. אבל זה לא לכתחילה)
אני לא יודע מה היה מה היה להיטלר - לא קראתי וחקרתי לעומק - אבל ערך פנימי זה לא. (היתי מרחיב לגבי חזון וערכים אבל זה הרבה יותר קשה לכתוב על זה מאשר להראות את זה בהדגמה. )
2. מסכים בצורה מסויימת. (היתי כותב כאן את הדרשה החסידית האהובה עלי על "לך לך")
ולגבי ההפתעה,
זה לא פרטני זה כללי. זה בדיוק כמו להוציא סרטון יוטיוב - ואנשים יראו אותו בשבת. (גם ספרי יהודים חילוני לא שומר טהרת המשפה יכול לקרוא אז אסור?)
לגבי טיפול פרטני (ללא יעוץ ישיר על מינונים שנוגדים את ההלכה כמו בסרטון) - זה לא איסור תלמודי מחז"ל.
המקור של הדין הזה זה מהבנה שנלמדה כתוצאה מתשובה של הרא"ש לגבי כפייה של בית דין לפירוק הזוגיות של זוג (שאנחנו מבינים שהוא) חי ללא טהרת המשפחה.
מהתשובה שלו לומדים פוסקים אחריו שאין לסייע לזוג כזה להיות ביחד.
הרא"ש דיבר על על כפייה של בני אדם דתיים שומרי מצוות - שעושים משהו אסור על פי ההלכה ובמסגרת ההלכה שהם רוצים לקיים רק כאן תקפם יצרם - כופין אותם שלא יעשו. בדיוק כמו שהרמב"ם אומר (גירושין כ) avid;"> "מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות; ויצרו הוא שתקפו" כופים את הישראל כי ההנחה הבסיסית שהוא רוצה לקיים את התורה "מאחר שהוא מישראל" - מאמין רוצה ומקיים שאת שאר המצוות.
אבל בימינו אין טעם לסברה של הכפייה וההתערבות מהבחינה הלכתית כי הם לא רוצים (או מודעים) מלכתחילה ולכן אין לנו חובת כפייה מבחינה הלכתית כמו שאין לנו איסור סיוע מבחינה הלכתית - כי אנחנו לא משפיעים עליהם מבחינה הלכתית. הם (רצונם) לא קיים מבחינה הלכתית - אז אין לנו השפעה עליו מהבחינה ההלכתית. עייני גם כאן
אני לא פוסק. ואישית גם אני הרגשתי פחות נוח מהסרטון מהבחינה הלכתית, אבל אני מניח שזה נאמר לגויים, ואין לי מושג מה גון גוטמן בעצמו אומר כי זה נמצא בספר אחר שלו שלא קראתי, ואני מאמין שזה עבר עיבוד מסוייםעל ידי יורם יובל. בנוסף אני מאמין שיש לגון גוטמן התבטאות חיובית בנושא טהרת המשפחה שהוא עצמו שומר. אני מסכים איתך שזה הרבה יותר בעייתי ליעץ לזוג חילוני בצורה ספציפית כזו שמנוגדת להלכה. אני לא פוסק אבל זה נראה שזה אסור. כי אם יעוץ רגיל שמנותק מהוראה על מינונים כאלה יכול להיות דומה לאדם דתי שמוכר לאדם חילוני דלק לנסיעה במכונית ביום חמישי - כשהוא יודע שהוא יסע בשבת. יעוץ כזה זה כמו לתת לו דלק בשבת עצמה, יש כאן התערבות שמנוגדת להלכה.
שבת שלום.
אני לא חוקר שואה ולא חקרתי לעומק, ואני לא מאמין שמקריאה בספר היסטוריה אני יכול להבין את המניעים לעומק. אבל אני כן יכול לומר שזה לא ערך פנימי - זה יותר ערך שמיוסד על פחד.
הדיון על מוסר והלכה הוא ארוך עמוק וחשוב והיתי כותב על זה אם היה אפשר.
כמו שאמרתי זה לא נחשב לקלקל מבחינה הלכתית. למה? כי אנחנו לא כופים עליהם לצאת משום שהם ללא רצון לקיים מצוות - לכן - הם לא בתחום האחריות ההלכתית שלנו. ואם הם לא בתחום האחריות ההלכתית שלנו - ההלכה נטרלית לגבי הסולידריות שלנו כלפי טהרת המשפחה שלהם מבחינתינו. אנחנו יכולים לייעץ להם מבחינה זוגית - זה בדיוק כמו אדם דתי שמוכר דלק ביום חמישי שישי לחלוני שבטוח יסע שבשבת. אבל מה שמקלקל מבחינה הלכתיתזה לומר כמו בסרטון הוראה ספציפית לאינטימיות במינון שנוגד את ההלכה משום שזה דומה כמו לתת לו דלק בשבת עצמה - כי יש כאן התערבות שמנוגדת להלכה. עייני גם כאן.
מכיר, חלקם עלעלתי בצורה מהירה, וחלקם עלעלתי בצורה מהירה פחות - לגבי הספרים של הרב זמיר תראי את ההערות שם שהוא לוקח את הדברים שלו מהחוקרת לואן בריזנדיין - הוא פשוט מגייר את דבריה לציבור שומעיו.
גון גוטמן הבין "טיפה" בנישואים. הוא אחד מהחוקרים הגדולים של הזוגיות בעולם, והאדם המשפיע ביותר בתחום. כשאני קורא את התגובה שלך זה מרגיש לי מאוד שיטחי (ואולי מזלזל?) ופספוס בהכרות של האדם ועבודתו הנחוצה והמונומטלית.
ושוב, אולי זה היה טעות לעלות לכאן את הסרטון, גם בגלל התוכן בסוף, אבל יותר מזה זה בגלל הבלבול שזה יצר. כי אין קשר בין הכללים שראית שם לספר שבעת העקרונות לנישואים מאושרים. אין קשר. זה 7 עקרונות אחרים. הם בנויים על הבנה ועבודה. אם היית מעלעלת בספר - היית מסכימה איתי. העלתי את הסרטון רק בשביל דקה 5, כדי להסביר מי זה גון גוטמן ומהי עבודתו.
אני אצטט מספרו הנל את טענתו על שבעת העקרונות: (עמ' 52)
"רק לאחר מחקר של מאות זוגות, נחשפו סודותיהם של בעלי האינטליגנציה הרגשית. אין שתי מערכות יחסים זהות, אבל ככל שצוות המחקר שלי ואני בחנו לעומק יותר זוגות הנשואים באושר, התברר שכל הנישואים המאושרים דומים זה לזה בשבע דרכים מובחנות. זוגות הנשואים באושר אולי פשוט אינם מודעים לעובדה שהם חיים על פי שבעת העקרונות הללו ,אבל כולם עושים זאת. זוגות שאינם נשואים באושר תמיד נכשלים לפחות באחד משבעת התחומים האלה - ובדרך כלל בכמה מהם. אם תשלטו בשבעת העקרונות הללו תוכלו להבטיח שהנישואים שלכם ישגשגו"
רציתי להוסיף, כאקורד סיום להמלצה שלי - את הציטוט הבא: (שם 362)
"הגעתי למסקנה שכותבים רבים בעלי תובנות טובות בתחום מערכות יחסים למעשה צודקים. אני מקווה שהתרומה שלי מכבדת את כולם, מוסיפה מעט דיוק ואינטגרציה למאבק להבין בזכות מה מערכות יחסים קרובות מצליחות.
בהצלחה ותודה על הדיון. @Orit39
ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.
אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.
בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.
ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...
בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.
וצריך חלבון...
אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול
אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.
מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.
אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.
אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.
לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).
אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?
המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.
אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.
פרגית במחבת
חזה עוף במחבת
שניצל
קציצות בקר
קציצות הודו
לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון
נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)
המבורגר מבשר טחון
קבב מבשר טחון
צלי בשר
זה בגזרת הבשרי
אפשר גם דגים
דג מטוגן
דג ברוטב
דג בתנור
סלמון
קציצות דג
טונה
קציצות טונה
ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות
מגדרה
חומוס ביתי
קוסקוס עם חומוס
מרק אפונה
מרק שעועית
גם במוצרי חלב יש חלבון.
זה מה שעלה לי לראש כרגע.
מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים
ככה שיש מבחר
רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)
השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר
מאד קל לבשל ומאד טעים.
פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.
לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.
כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:
נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.
דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני
תודה
הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)
להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.
(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')
חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק
בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.
פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.
מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות
אפשר גם פשטידות שזה אחלה.
לא ממש קשור לפורום..
בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.
מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?
תודה תודה
ברכת השם על ראשיכם
כאן וברחבי הפורום באופן כללי.
אני האמת לא בקיאה בסכסוכים ובליקויים לכן לא חושבת שיכולה להביע דעה. רק שאלתי מה יותר משתלם💁🏻♀️
יש למישהו?
לא קשור לפורום **
מחפש אומים לג'אנטים
משהו נדיר
מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות
אם מישהו מכיר אשמח לשמוע
וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס
אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.
מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.
חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.
אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד
אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב
הי שלום לכולם!
נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..
העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,
ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.
הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.
אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.
בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...
הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).
אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).
לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)
מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...
והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.
ולא בהכרח נכונה. יש אנשים שבמזג שלהם הם יותר שמרנים ונוקשים ללא קשר לגיל הנישואין.
עם שאר דברייך מסכימה בהחלט!
האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה
גם לנקיון באופן כללי.
לשמוע פרטים נוספים. תודה!
ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.
אחלה מכשיר. מרוצה.
אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות
ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת
אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה
ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.
האם שווה את המחיר
ואיפה מפלגות גוש הקואליציה? למה אין מצע?
שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.
הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.
מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.
מה הניקוד ולמה.
הכל מפורט לפרטי פרטים.
מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.
אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.
איך החלטתם על איזה כשרות להקפיד?
אני מדברת על בני אדם פשוטים שלא בקיאים בכל פרטי ההלכה ודקדוקיה.
אחרי שהתבחבשנו שנים רבות החלטנו לאחרונה לנסות ללכת לפי כושרות, אבל מודה שלא מצליחים במאה אחוז, בעיקר שמתארחים בחוץ, וקיים גם קושי למצוא אוכל קנוי (לא קורה הרבה אבל כן לפעמים כשנוסיים מחוץ לעיר ולא מתחשק לקחת איתנו את כל הבית).
נקודה נוספת שמציקה לי, אחת המשפחות שלנו לא דתיים, רצה הקב"ה אותה משפחה אוהבת להכין אוכל ובכמויות, לא מתארחים שם המון, אבל כשכן יוצאים עם שקיות מלאות כל טוב, רק לשלוף מהמקפיא ולבשל. מדובר באמת בהשקעה גדולה של כסף וזמן.
כשהתחתנו ניסינו לעשות איפוס ולהגדיר כללים, אבל אני בתור מי שמבשלת ומתמצאת בענייני המטבח רואה שלא תמיד הכל לפי הכללים.
לא כל המוצרים תמיד הכשרות שביקשנו, לא משרים ירקות של חסלט, הם אומרים שיש הפרדה בין הסכום של בשרי וחלבי (אלה שמגיעים איתם, אלה שבשולחן זה כן סט שונה), ועוד ניואנסים קטנים הגדולים שמי שלא שומר כשרות לא יכול להכיל.
עשינו עוד כמה שיחות, וכשיש משהו ספציפי מאירים, אבל בהרגשה שלי כל כך חשוב להם האוכל שלפעמים הם מעגלים פינות.
התייעצתי בעבר עם רב שמכיר את המשפחה, והוא נתן תשובה שדי שיחררה אותי מהעול של זה, אבל עדיין מרגישה שהרבה מהאחריות עליי כי בעלי לא שם לב מטבע היותו גבר.
לא לקחת אוכל או להתארח שם יפגע בהם בצורה קשה מאוד.
מה הייתם מייעצים?