יש מישהו שקרא ויכול לפרט קצת יותר מהתיאור הרשמי?

  אם אתה רוצה יורם יובל מדבר על ג'ון גוטמן 

 ג'ון גוטמן חקר את הזוגיות במשך עשורים שלמים, במסגרת המחקר שלו הוא היה מסתכל על זוג 15 דקות - ואפילו בירח הדבש שלהם, והיה יודע לנבא בדיוק של 91%! אם הזוג יתגרש או ימשיך, ואיך.

הספר כתוב בצורה ממש ברורה,  אני אסקור ממעוף הציפור -

בהתחלה יש הקדמות יפות חשובות מאוד. 

העיקרון הראשון מלמד על איך לשפר את ההיכרות לעומק (גם אחרי שנים ביחד)

העיקרון השני מלמד על איך ליצור רגעי חיבה (דלק לאהבה)

העיקרון השלישי מלמד איך להיות\לתת מה שהאחר זקוק (ולא ההפך)

העיקרון הרביעי מלמד איך במאבקי כוח האלטרנטיבה לניצחון איננה כניעה אלא שיתוף ושוויון. (מדהים ביותר) 

העיקרון החמישי מלמד איך לפתור קונפליקטים פתירים.

העיקרון השישי מלמד איך לפתור קונפליקטים בלתי פתירים. 

העיקרון השביעי מלמד איך ליצור גורל משותף וחזון משותף.

ישר כח על ההשקעה.

קניתי!

בהצלחה! 

(כמעט) כל ספר שאת קוראת של "יהודים" מגייר (גם\הרבה) מספרים ומתובנות של אנשים שחקרו בנושא (והם גויים). 

בלי קשר לזה שג'ון מרדכי גוטמן הוא יהודי והוא דתי.  ובלי קשר לזה ש"בספר שלנו" (למה התכוונת?) לא תמצאי שום דבר דומה (אלא אם כן את "מגיירת" מתובנות שלך\שלמדת - - ומלבישה על הכתוב).  

גם אם אפשר לומר שאני חולק עליה בצורה מסויימת. אם טוב לך להסתמך על אמירות של חז"ל, מדרשים, הנהגות של צדיקים מכל הדורות, ואמירות של צדיקים גדולים וחכמים בתורה על הנושא - אז זה מה שנכון לך. פשוט לדעתי יש עולם שלם מעבר. בשבילך העולם השלם הזה לא נמצא מעבר - אלא מתחת. בכל מקרה, בסופו של יום זה לא משנה - הכי חשוב זה שיש כוונה פנימית ורצון לטוב ולשיפור. האסטרטגיה לשיפור משתנה ויכולה להשתנות תמיד. 

זו היתה רק המלצה. 

אני מבין שלא התרשמת - אני חייב לומר שגם אני לא היתי מתרשם אם הייתי מרפרף בלי לקרוא גם אם זה היה הספר הכי מענייין בעולם. היתי נכנס איתך לדיון על תורה חזל "יהדות" - ופסיכותרפיה וזוגיות - אבל זה לא כזה משנה כאן. 

סבא שלי חי בדור שבו לא היה מצוי מבחינה חברתית להתגרש, כמו גם להחליף עבודה. וקצת לפני הדור של סבא שלי, אם היית רוצה לכתוב משהו (לפני תקופת ההשכלה בכל שפה ולאחריה בעברית) - לא היית יכולה כי את אשה - ואין לך מושג איך לכתוב. בלי קשר לזה שאין לך דעה. ואני מסכים איתך שיש דברים שבהם הדור הולך ופוחת (מספיק שע"ע רשתות חברתיות), אבל יש דברים שהדור מתקדם, ובהרבה מאוד מישורים (מבחינה מציאותית בכל תחום (כמעט) אנחנו מעל הדורות הקודמים, מבחינה תודעתית אנחנו הרבה פחות - כי עודף המידע הזמין לכולם בתקשורת וברשת גורם להרגשה הזו). 

הכוונה שאת רואה את העולם הזה מתחת לאמירות של חז"ל, מדרשים, הנהגות של צדיקים מכל הדורות, ואמירות של צדיקים גדולים וחכמים בתורה על הנושא. כי הכל נמצא כבר שם. אני רואה את העולם המחקרי הזה מעבר לכל זה ולא כלול בתוך זה.

(את יכולה לצפות מדקה 5:14 בסרטון למעלה על ההסבר עליו) ג'ון מרדכי גוטמן הקדיש את חייו (35 שנה) של תצפיות ומחקר בנושא, הוא הגיע ליכולת ניבוי של 91% בתוך צפייה של 15 דקות אם זוג ימשיך או לא- כל מה שאני אומר זה ששווה לשמוע מה יש לו לומר.  לא חייבים לקבל. תודה רבה  

 זה לא כזה חכמה -ואפשר לראות בזה אכזריות. רק מתקן - הוא היה מנבא בדיוק של 94% לא מתוך זה שהוא צופה בבעיה בזוגיות - אלא אפילו שהוא צופה בירח הדבש שלהם - כשהאינטרקציה עדיין בשלב טוב - והוא לא היה אומר לזוג את הדברים הללו - אלא מחכה (35 שנה) - כי אז הוא רצה להבין ולהוכיח את מה שהוא טוען (ולהעזר בידע). והוא פועל כל דקה מחייו לעשות שלום בית. הוא האדם הכי משפיע בנושא היום.   גם אם את לא תרוצי לקנות את הספר בהזדמנות הראשונה שתהיה לך, וגם אם ההמלצה שלי על הספר לא תזכה להתייחסות מעבר לתגובה של למה יש אחרים שמבינים יותר, עדיין הכי חשוב זה הרצון להשתפר. בהצלחה! 

הספר שאני מדבר עליו מדבר על 7 עקרונות של תפקוד בזוגיות מתוך המחקר בין ה40 השנים. ה5 כללים זה לא קשור לספר שהמלצתי זה מספר אחר, למרות שהם גם כללים יפים. הבאתי את הלינק רק כדי להסביר מי הדמות.

אצל היהודים גברים כולם ידעו קרוא וכתוב, והנשים לא ידעו בכלל. גם למי שלהוריו לא היה כסף, כי הלימוד של הילדים היה על חשבון הקהילה. 

אני מסכים איתך לגבי הקונפליקט בין אהבה לקריירה. ולגבי דיכאון בגלל קריירה. אבל מה שאני רוצה להוסיף שזה גם אצל גברים. בחברה הקרייריסטית שלנו לא רק נשים מדוכאות מהפער בין הרצוי לדימוי העצמי התרבותי שהצגת, גם גברים (אפילו שאצל נשים זה מרכזי יותר כי יש גם דימוי עצמי של אמא בצד השני). תרבות הקרייריזם והשפעותיה לא תוקפת רק מגדר מסויים היא תוקפת את כל מי שחי בתרבות הזו ובחברה כזו, ואת כל מי שההשפעה הבלתי נראית של התרבות חלה עליו. אני לא אמרתי שאין השפעות שליליות לתרבות שלנו, יש, פשוט זה לא היה הדיון שלנו. הדיון שלנו היה על כך שלאישה לא היה דעה בכלל, תפתחי ספרי היסטוריה לדוגמא - ותראי שעד המאה ה19 אין אפילו שם אחד של מישהי - הכל גברים. הסדר המדיני, החברתי, והמשפחתי היה נתון לשלטון הגבר, ולאשה אין זכות דיבור או ביטוי. כל מה שאמרתי זה שלקחת דוגמה מסדר משפחתי פטריאכלי שהדו שיח מקבל (לרוב) טון פטריאכלי והאשה מקבלת את מקומה כלפי הסדר הזה  - זה לא משהו שאפשר ללמוד לדור שלנו.

פעם האשה ריצתה את העולם הפטריאכלי, היום היא מרצה (לא כולן) את העולם הקרייריסטי, אני מאמין שאיפה שהוא איכשהוא יש איזה שהוא איזון. 

כל הספר שלו בנוי על איך לעשות את זה (כלשוןנך "עבודת מידות") - ולא בתוצאות. ובספר שלו יש גם דיבור מאוד חשוב על המשמעות ומטרה המשותפת. זה לא הסרטון כמו שכבר אמרתי.  

 הרבה יותר חשוב הרצון להשתפר מאשר הכללים עצמם.

אסטרטגיות משתנות עם החיים והסיטואציות - אבל הרצון הפנימי להיות, להשתפר, חייב להיות שם כדי שמשהו יעבוד.

הוא לא אמר בית קפה, והאסוציאציה שלך בין בית קפה לבגידה לא חייבת לקרות. עם כל המודעות שיש לי לעולם הבגידות. בנוסף, ג'ון מרדכי גודמן הוא שומר הלכה ככה שאם את רואה איום מהכללים שלו על התורה - את יכולה להרגיש עם זה טוב, לפחות כמו שהוא מרגיש עם הכללים שלו טוב. בנוסף אולי אני אנסה לגרום לך להרגיש טוב (למרות שזה עדיין נחשב "מתחת" מבחינתך) אם אומר לך שהמחקר בפסיכולוגיה גילה - שהחוויה של משהו שאנחנו אוהבים ועושים עם הפרשי זמן - הרבה יותר טובה מאשר אם אנחנו מגוונים. 

לגבי כעס (לדעתי הקלה והפשוטה) יש הרבה עצות מספרי מידות שלא יעזרו לו. ואם הוא לא רוצה להשתנות אז גם עצות שיכולות לעזור לו לא יוכלו לעזור לו.

למה את חושבת שהיא לא מדוייקת? יהודים ידעו קרוא וכתוב כי לימדו אותם - את כולם (ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל - אבל זו הכללה נכונה כי היוצא מן הכלל באמת זניח) וזה התחיל מהמהפכה של ר' יהושע בן גמלא. גויים למדו רק האצולה שיכלו ללמוד - רובם, האיכרים הפשוטים לא ידעו. 

הגלגל הפמיניסטי לא התחיל להתגלגל בארץ מגוריו של ג'ון, אלא בארץ מגוריה של מרי וולסטונקראפט. סיפורי צדיקים זה דבר טוב ויפה, אבל יש רק בעיה אחת - זה פשוט מושלם מדאי לעולם של בני אדם סופיים, חסרים, פגיעים, טועים. מה לעשות שהצלילים של דוד שאומר חטאתי וצלילי יהודה שאומר צדקה ממני - הרבה יותר נעימים לי והרבה יותר מתחברים לי מצלילי המושלמות ההרואית של מספרי (ולפעמים מעצבי) הסיפורים. (אין כאן זלזול יש כאן ראליה שבה מספרי סיפורים מציגים את הטוב ומהדירים אותו ולא מדברים על הפחות טוב -ברור שאפשר ללמוד מהכל.)

פעם, העולם היה פטריאכלי, וגם בעולם היהודי זה היה. האשה היתה תלותית והדו שיח המשפחתי היה בעל טון פטריאכלי, גם אם היה שם כבוד, זה יחס ונקודת מוצא שונות, וגם ההסתכלות על החיים היתה שונה במישורים אחרים.  

ובאופן כללי אני מסכים איתך שיש נקודת פלוס ענקית ליהדות בנקודת הרצון בכל מה שקשור למחוייבות ושייכות בעולם אינדוודואלי.

הוא מדבר על זה --

הספר כתוב בצורה ממש ברורה,  אני אסקור ממעוף הציפור -

בהתחלה יש הקדמות יפות חשובות מאוד. 

העיקרון הראשון מלמד על איך לשפר את ההיכרות לעומק (גם אחרי שנים ביחד)

העיקרון השני מלמד על איך ליצור רגעי חיבה (דלק לאהבה)

העיקרון השלישי מלמד איך להיות\לתת מה שהאחר זקוק (ולא ההפך)

העיקרון הרביעי מלמד איך במאבקי כוח האלטרנטיבה לניצחון איננה כניעה אלא שיתוף ושוויון. (מדהים ביותר) 

העיקרון החמישי מלמד איך לפתור קונפליקטים פתירים.

העיקרון השישי מלמד איך לפתור קונפליקטים בלתי פתירים. 

העיקרון השביעי מלמד איך ליצור גורל משותף וחזון משותף.

והאיבחון שלו היה כתוצאה מהסתכלות באינטרקציה חד פעמית.

לא יודע אם הוא חקר שומרי מצוות. אבל הוא בעצמו כזה. 

העיקרון השלישי מדבר על שימת לב והבנה של הצרכים הרגשיים של האחר כמו בכאב בחרדה או בכעס - ולא להיות בחוסר תשומת לב . הוא קורא לעיקרון הזה "בואו זה לקראת זה ואל תפנו עורף" (זה מלווה בהסברים יפים והסברים מדהימים)

כמו שכתבתי למעלה, אם ספרים המבוססים מהספרות היהודית מבחינתך הרבה יותר מדוייקים ועוזרים ועובדים - זו הדרך הכי טובה לך (ואני בטוח שיש נסיון חיים וחוויות ותובנות שלך מתוך אותו עולם ואותה תפיסה שגם הם עוזרות וטובות).

בכל מקרה לדעתי לעבוד על המידות זה קשה לא בגלל שזה קשה - אלא בגלל שזה לא נכון, אי אפשר "לעבוד" על משהו שלא קיים. והרצון להיות ולהשתפר והאמונה ביכולת הזו לא כתובה רק בתורה או בהלכה, זה כתוב בתוך הלב של האדם, כל אדם, כל אדם שנברא בצלם, גם אם הוא לא מכיר את קונו. גם הם יכולים ורוצים להיות ולהשתפר כבני אדם אל בני אדם, גם הם בני אדם בצלם אלוהים. אבל אולי את חולקת על כך שהרצון הזה קיים. 

אני חושב שזה לא הם טועים - אלא יש טועים. זה יש ויש, כמו בכל מקום (גם בתוך עולמה של יהדות). 

אבל את שואלת שתי שאלות שהם שונות לגמרי.

השאלה הראשונה היא שאלה תכליתית (מהי משימתינו - לאן אנו הולכים?)

השאלה השניה היא שאלה סיבתית (למה נוצרנו - מה הסיבה להיווצרותינו?)

על השאלה הראשונה אני אענה שלכל אדם יש שביל משלו ודרך משלו לפרוט את מנגינת חייו על נימי נפשו - משהו שמבטא אותו ביצירה ומשמעות. שתואמת לערכים הפנימיים (!) ולרצון הפנימי (!) של האדם. לכל אדם יש תשובה אחרת לשאלה - לאן אני הולך איך ואיפה ומה. 

על השאלה השניה אני יאמר שאף אדם ביהדות ומחוצה לה לא ענה או יכול לענות לזה תשובה לכתחילה - משום שכדי לענות תשובה לזה צריך להיות מחוץ למערכת, צריך להיות הקב"ה. (התשובה של הרבה זרמים ביהדות היא ככה ה' רצה. היתי נכנס לדיון על החסידות כטוענת שה' יצר את האדם כדי ליצור ממלכה למלך, עם יכולת בחירה והתבטלות. אבל זה לא לכתחילה) 

אני לא יודע מה היה מה היה להיטלר - לא קראתי וחקרתי לעומק - אבל ערך פנימי זה לא. (היתי מרחיב לגבי חזון וערכים אבל זה הרבה יותר קשה לכתוב על זה מאשר להראות את זה בהדגמה. )

2. מסכים בצורה מסויימת. (היתי כותב כאן את הדרשה החסידית האהובה עלי על "לך לך")

ולגבי ההפתעה,

זה לא פרטני זה כללי. זה בדיוק כמו להוציא סרטון יוטיוב - ואנשים יראו אותו בשבת. (גם ספרי יהודים חילוני לא שומר טהרת המשפה יכול לקרוא אז אסור?)

לגבי טיפול פרטני (ללא יעוץ ישיר על מינונים שנוגדים את ההלכה כמו בסרטון) - זה לא איסור תלמודי מחז"ל.

המקור של הדין הזה זה מהבנה שנלמדה כתוצאה מתשובה של הרא"ש לגבי כפייה של בית דין לפירוק הזוגיות של זוג (שאנחנו מבינים שהוא) חי ללא טהרת המשפחה. 

מהתשובה שלו לומדים פוסקים אחריו שאין לסייע לזוג כזה להיות ביחד.

הרא"ש דיבר על על כפייה של בני אדם דתיים שומרי מצוות - שעושים משהו אסור על פי ההלכה ובמסגרת ההלכה שהם רוצים לקיים רק כאן תקפם יצרם -  כופין אותם שלא יעשו. בדיוק כמו שהרמב"ם אומר (גירושין כ)  avid;"> "מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות; ויצרו הוא שתקפו"   כופים את הישראל כי ההנחה הבסיסית שהוא רוצה לקיים את התורה "מאחר שהוא מישראל" - מאמין רוצה ומקיים שאת שאר המצוות.

אבל בימינו אין טעם לסברה של הכפייה וההתערבות מהבחינה הלכתית כי הם לא רוצים (או מודעים) מלכתחילה ולכן אין לנו חובת כפייה מבחינה הלכתית כמו שאין לנו איסור סיוע מבחינה הלכתית - כי אנחנו לא משפיעים עליהם מבחינה הלכתית. הם (רצונם) לא קיים מבחינה הלכתית - אז אין לנו השפעה עליו מהבחינה ההלכתית. עייני גם כאן

אני לא פוסק. ואישית גם אני הרגשתי פחות נוח מהסרטון מהבחינה הלכתית, אבל אני מניח שזה נאמר לגויים, ואין לי מושג מה גון גוטמן בעצמו אומר כי זה נמצא בספר אחר שלו שלא קראתי, ואני מאמין שזה עבר עיבוד מסוייםעל ידי יורם יובל. בנוסף אני מאמין שיש לגון גוטמן התבטאות חיובית בנושא טהרת המשפחה שהוא עצמו שומר. אני מסכים איתך שזה הרבה יותר בעייתי ליעץ לזוג חילוני בצורה ספציפית כזו שמנוגדת להלכה. אני לא פוסק אבל זה נראה שזה אסור. כי אם יעוץ רגיל שמנותק מהוראה על מינונים כאלה יכול להיות דומה לאדם דתי שמוכר לאדם חילוני דלק לנסיעה במכונית ביום חמישי - כשהוא יודע שהוא יסע בשבת. יעוץ כזה זה כמו לתת לו דלק בשבת עצמה, יש כאן התערבות שמנוגדת להלכה. 

שבת שלום. 

אני לא חוקר שואה ולא חקרתי לעומק, ואני לא מאמין שמקריאה בספר היסטוריה אני יכול להבין את המניעים לעומק. אבל אני כן יכול לומר שזה לא ערך פנימי - זה יותר ערך שמיוסד על פחד.  

הדיון על מוסר והלכה הוא ארוך עמוק וחשוב והיתי כותב על זה אם היה אפשר.

כמו שאמרתי זה לא נחשב לקלקל מבחינה הלכתית. למה? כי אנחנו לא כופים עליהם לצאת משום שהם ללא רצון לקיים מצוות - לכן - הם לא בתחום האחריות ההלכתית שלנו. ואם הם לא בתחום האחריות ההלכתית שלנו - ההלכה נטרלית לגבי הסולידריות שלנו כלפי טהרת המשפחה שלהם מבחינתינו. אנחנו יכולים לייעץ להם מבחינה זוגית - זה בדיוק כמו אדם דתי שמוכר דלק ביום חמישי שישי לחלוני שבטוח יסע שבשבת.  אבל מה שמקלקל מבחינה הלכתיתזה לומר כמו בסרטון הוראה ספציפית לאינטימיות במינון שנוגד את ההלכה משום שזה דומה כמו לתת לו דלק בשבת עצמה - כי יש כאן התערבות שמנוגדת להלכה. עייני גם כאן.

מכיר, חלקם עלעלתי בצורה מהירה, וחלקם עלעלתי בצורה מהירה פחות - לגבי הספרים של הרב זמיר תראי את ההערות שם שהוא לוקח את הדברים שלו מהחוקרת לואן בריזנדיין - הוא פשוט מגייר את דבריה לציבור שומעיו.

גון גוטמן הבין "טיפה" בנישואים. הוא אחד מהחוקרים הגדולים של הזוגיות בעולם, והאדם המשפיע ביותר בתחום. כשאני קורא את התגובה שלך זה מרגיש לי מאוד שיטחי (ואולי מזלזל?) ופספוס בהכרות של האדם ועבודתו הנחוצה והמונומטלית.

ושוב, אולי זה היה טעות לעלות לכאן את הסרטון, גם בגלל התוכן בסוף, אבל יותר מזה זה בגלל הבלבול שזה יצר. כי אין קשר בין הכללים שראית שם לספר שבעת העקרונות לנישואים מאושרים. אין קשר. זה 7 עקרונות אחרים. הם בנויים על הבנה ועבודה. אם היית מעלעלת בספר - היית מסכימה איתי. העלתי את הסרטון רק בשביל דקה 5, כדי להסביר מי זה גון גוטמן ומהי עבודתו.

אני אצטט מספרו הנל את טענתו על שבעת העקרונות: (עמ' 52)

"רק לאחר מחקר של מאות זוגות, נחשפו סודותיהם של בעלי האינטליגנציה הרגשית. אין שתי מערכות יחסים זהות, אבל ככל שצוות המחקר שלי ואני בחנו לעומק יותר זוגות הנשואים באושר, התברר שכל הנישואים המאושרים דומים זה לזה בשבע דרכים מובחנות. זוגות הנשואים באושר אולי פשוט אינם מודעים לעובדה שהם חיים על פי שבעת העקרונות הללו ,אבל כולם עושים זאת. זוגות שאינם נשואים באושר תמיד נכשלים לפחות באחד משבעת התחומים האלה - ובדרך כלל בכמה מהם. אם תשלטו בשבעת העקרונות הללו תוכלו להבטיח שהנישואים שלכם ישגשגו" 

רציתי להוסיף, כאקורד סיום להמלצה שלי - את הציטוט הבא:  (שם 362)

"הגעתי למסקנה שכותבים רבים בעלי תובנות טובות בתחום מערכות יחסים למעשה צודקים. אני מקווה שהתרומה שלי מכבדת את כולם, מוסיפה מעט דיוק ואינטגרציה למאבק להבין בזכות מה מערכות יחסים קרובות מצליחות.

בהצלחה ותודה על הדיון. @Orit39

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

מטרת הפורום היא התייעצות אנונימית בלתי מקצועית

לא מקובל באישי בפרט משתמש לא מוכר ומילא אף אחד לא מכיר אותך

אני רוצה לציין למען הזהירות שהיום בצהריים קיבלתי ממשתמש זה (חוזר) פניה בשיחות אישיות.

אומנם תמימה ופשוטה בסה"כ בקשה לשוחח, אבל מכיוון שאנחנו לא מכירים, לא הכרנו ובכלל אינני משוחחת עם גברים, חסמתי את המשתמש.

למה משתמש (חדש?) פונה בשיחות אישיות לאישה?

לא ראיתי סיבה.

אני גם מציינת שבפרטים האישיים מצויין שהוא פרוד.

מבחינתי זו אזהרה לציבור, כיוןן שאנו מצויים להתרחק מן הכיעור וכל הדומה לו.

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

קשה היום לפרנס בית ממשכורת אחת.

לא ריאלי בדרך כלל לבוא בטענות לגבר, ש"יביא כסף" לבדו.

באשכול סמוך אמרו (בצדק) לגבר שהתלונן שאשתו לא מבשלת מספיק, שיפשיל שרוולים וילמד לבשל בעצמו.

חושב שהרעיון הזה נכון גם במקרים כמו שלכם.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.