יש מישהו שקרא ויכול לפרט קצת יותר מהתיאור הרשמי?

  אם אתה רוצה יורם יובל מדבר על ג'ון גוטמן 

 ג'ון גוטמן חקר את הזוגיות במשך עשורים שלמים, במסגרת המחקר שלו הוא היה מסתכל על זוג 15 דקות - ואפילו בירח הדבש שלהם, והיה יודע לנבא בדיוק של 91%! אם הזוג יתגרש או ימשיך, ואיך.

הספר כתוב בצורה ממש ברורה,  אני אסקור ממעוף הציפור -

בהתחלה יש הקדמות יפות חשובות מאוד. 

העיקרון הראשון מלמד על איך לשפר את ההיכרות לעומק (גם אחרי שנים ביחד)

העיקרון השני מלמד על איך ליצור רגעי חיבה (דלק לאהבה)

העיקרון השלישי מלמד איך להיות\לתת מה שהאחר זקוק (ולא ההפך)

העיקרון הרביעי מלמד איך במאבקי כוח האלטרנטיבה לניצחון איננה כניעה אלא שיתוף ושוויון. (מדהים ביותר) 

העיקרון החמישי מלמד איך לפתור קונפליקטים פתירים.

העיקרון השישי מלמד איך לפתור קונפליקטים בלתי פתירים. 

העיקרון השביעי מלמד איך ליצור גורל משותף וחזון משותף.

ישר כח על ההשקעה.

קניתי!

בהצלחה! 

(כמעט) כל ספר שאת קוראת של "יהודים" מגייר (גם\הרבה) מספרים ומתובנות של אנשים שחקרו בנושא (והם גויים). 

בלי קשר לזה שג'ון מרדכי גוטמן הוא יהודי והוא דתי.  ובלי קשר לזה ש"בספר שלנו" (למה התכוונת?) לא תמצאי שום דבר דומה (אלא אם כן את "מגיירת" מתובנות שלך\שלמדת - - ומלבישה על הכתוב).  

גם אם אפשר לומר שאני חולק עליה בצורה מסויימת. אם טוב לך להסתמך על אמירות של חז"ל, מדרשים, הנהגות של צדיקים מכל הדורות, ואמירות של צדיקים גדולים וחכמים בתורה על הנושא - אז זה מה שנכון לך. פשוט לדעתי יש עולם שלם מעבר. בשבילך העולם השלם הזה לא נמצא מעבר - אלא מתחת. בכל מקרה, בסופו של יום זה לא משנה - הכי חשוב זה שיש כוונה פנימית ורצון לטוב ולשיפור. האסטרטגיה לשיפור משתנה ויכולה להשתנות תמיד. 

זו היתה רק המלצה. 

אני מבין שלא התרשמת - אני חייב לומר שגם אני לא היתי מתרשם אם הייתי מרפרף בלי לקרוא גם אם זה היה הספר הכי מענייין בעולם. היתי נכנס איתך לדיון על תורה חזל "יהדות" - ופסיכותרפיה וזוגיות - אבל זה לא כזה משנה כאן. 

סבא שלי חי בדור שבו לא היה מצוי מבחינה חברתית להתגרש, כמו גם להחליף עבודה. וקצת לפני הדור של סבא שלי, אם היית רוצה לכתוב משהו (לפני תקופת ההשכלה בכל שפה ולאחריה בעברית) - לא היית יכולה כי את אשה - ואין לך מושג איך לכתוב. בלי קשר לזה שאין לך דעה. ואני מסכים איתך שיש דברים שבהם הדור הולך ופוחת (מספיק שע"ע רשתות חברתיות), אבל יש דברים שהדור מתקדם, ובהרבה מאוד מישורים (מבחינה מציאותית בכל תחום (כמעט) אנחנו מעל הדורות הקודמים, מבחינה תודעתית אנחנו הרבה פחות - כי עודף המידע הזמין לכולם בתקשורת וברשת גורם להרגשה הזו). 

הכוונה שאת רואה את העולם הזה מתחת לאמירות של חז"ל, מדרשים, הנהגות של צדיקים מכל הדורות, ואמירות של צדיקים גדולים וחכמים בתורה על הנושא. כי הכל נמצא כבר שם. אני רואה את העולם המחקרי הזה מעבר לכל זה ולא כלול בתוך זה.

(את יכולה לצפות מדקה 5:14 בסרטון למעלה על ההסבר עליו) ג'ון מרדכי גוטמן הקדיש את חייו (35 שנה) של תצפיות ומחקר בנושא, הוא הגיע ליכולת ניבוי של 91% בתוך צפייה של 15 דקות אם זוג ימשיך או לא- כל מה שאני אומר זה ששווה לשמוע מה יש לו לומר.  לא חייבים לקבל. תודה רבה  

 זה לא כזה חכמה -ואפשר לראות בזה אכזריות. רק מתקן - הוא היה מנבא בדיוק של 94% לא מתוך זה שהוא צופה בבעיה בזוגיות - אלא אפילו שהוא צופה בירח הדבש שלהם - כשהאינטרקציה עדיין בשלב טוב - והוא לא היה אומר לזוג את הדברים הללו - אלא מחכה (35 שנה) - כי אז הוא רצה להבין ולהוכיח את מה שהוא טוען (ולהעזר בידע). והוא פועל כל דקה מחייו לעשות שלום בית. הוא האדם הכי משפיע בנושא היום.   גם אם את לא תרוצי לקנות את הספר בהזדמנות הראשונה שתהיה לך, וגם אם ההמלצה שלי על הספר לא תזכה להתייחסות מעבר לתגובה של למה יש אחרים שמבינים יותר, עדיין הכי חשוב זה הרצון להשתפר. בהצלחה! 

הספר שאני מדבר עליו מדבר על 7 עקרונות של תפקוד בזוגיות מתוך המחקר בין ה40 השנים. ה5 כללים זה לא קשור לספר שהמלצתי זה מספר אחר, למרות שהם גם כללים יפים. הבאתי את הלינק רק כדי להסביר מי הדמות.

אצל היהודים גברים כולם ידעו קרוא וכתוב, והנשים לא ידעו בכלל. גם למי שלהוריו לא היה כסף, כי הלימוד של הילדים היה על חשבון הקהילה. 

אני מסכים איתך לגבי הקונפליקט בין אהבה לקריירה. ולגבי דיכאון בגלל קריירה. אבל מה שאני רוצה להוסיף שזה גם אצל גברים. בחברה הקרייריסטית שלנו לא רק נשים מדוכאות מהפער בין הרצוי לדימוי העצמי התרבותי שהצגת, גם גברים (אפילו שאצל נשים זה מרכזי יותר כי יש גם דימוי עצמי של אמא בצד השני). תרבות הקרייריזם והשפעותיה לא תוקפת רק מגדר מסויים היא תוקפת את כל מי שחי בתרבות הזו ובחברה כזו, ואת כל מי שההשפעה הבלתי נראית של התרבות חלה עליו. אני לא אמרתי שאין השפעות שליליות לתרבות שלנו, יש, פשוט זה לא היה הדיון שלנו. הדיון שלנו היה על כך שלאישה לא היה דעה בכלל, תפתחי ספרי היסטוריה לדוגמא - ותראי שעד המאה ה19 אין אפילו שם אחד של מישהי - הכל גברים. הסדר המדיני, החברתי, והמשפחתי היה נתון לשלטון הגבר, ולאשה אין זכות דיבור או ביטוי. כל מה שאמרתי זה שלקחת דוגמה מסדר משפחתי פטריאכלי שהדו שיח מקבל (לרוב) טון פטריאכלי והאשה מקבלת את מקומה כלפי הסדר הזה  - זה לא משהו שאפשר ללמוד לדור שלנו.

פעם האשה ריצתה את העולם הפטריאכלי, היום היא מרצה (לא כולן) את העולם הקרייריסטי, אני מאמין שאיפה שהוא איכשהוא יש איזה שהוא איזון. 

כל הספר שלו בנוי על איך לעשות את זה (כלשוןנך "עבודת מידות") - ולא בתוצאות. ובספר שלו יש גם דיבור מאוד חשוב על המשמעות ומטרה המשותפת. זה לא הסרטון כמו שכבר אמרתי.  

 הרבה יותר חשוב הרצון להשתפר מאשר הכללים עצמם.

אסטרטגיות משתנות עם החיים והסיטואציות - אבל הרצון הפנימי להיות, להשתפר, חייב להיות שם כדי שמשהו יעבוד.

הוא לא אמר בית קפה, והאסוציאציה שלך בין בית קפה לבגידה לא חייבת לקרות. עם כל המודעות שיש לי לעולם הבגידות. בנוסף, ג'ון מרדכי גודמן הוא שומר הלכה ככה שאם את רואה איום מהכללים שלו על התורה - את יכולה להרגיש עם זה טוב, לפחות כמו שהוא מרגיש עם הכללים שלו טוב. בנוסף אולי אני אנסה לגרום לך להרגיש טוב (למרות שזה עדיין נחשב "מתחת" מבחינתך) אם אומר לך שהמחקר בפסיכולוגיה גילה - שהחוויה של משהו שאנחנו אוהבים ועושים עם הפרשי זמן - הרבה יותר טובה מאשר אם אנחנו מגוונים. 

לגבי כעס (לדעתי הקלה והפשוטה) יש הרבה עצות מספרי מידות שלא יעזרו לו. ואם הוא לא רוצה להשתנות אז גם עצות שיכולות לעזור לו לא יוכלו לעזור לו.

למה את חושבת שהיא לא מדוייקת? יהודים ידעו קרוא וכתוב כי לימדו אותם - את כולם (ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל - אבל זו הכללה נכונה כי היוצא מן הכלל באמת זניח) וזה התחיל מהמהפכה של ר' יהושע בן גמלא. גויים למדו רק האצולה שיכלו ללמוד - רובם, האיכרים הפשוטים לא ידעו. 

הגלגל הפמיניסטי לא התחיל להתגלגל בארץ מגוריו של ג'ון, אלא בארץ מגוריה של מרי וולסטונקראפט. סיפורי צדיקים זה דבר טוב ויפה, אבל יש רק בעיה אחת - זה פשוט מושלם מדאי לעולם של בני אדם סופיים, חסרים, פגיעים, טועים. מה לעשות שהצלילים של דוד שאומר חטאתי וצלילי יהודה שאומר צדקה ממני - הרבה יותר נעימים לי והרבה יותר מתחברים לי מצלילי המושלמות ההרואית של מספרי (ולפעמים מעצבי) הסיפורים. (אין כאן זלזול יש כאן ראליה שבה מספרי סיפורים מציגים את הטוב ומהדירים אותו ולא מדברים על הפחות טוב -ברור שאפשר ללמוד מהכל.)

פעם, העולם היה פטריאכלי, וגם בעולם היהודי זה היה. האשה היתה תלותית והדו שיח המשפחתי היה בעל טון פטריאכלי, גם אם היה שם כבוד, זה יחס ונקודת מוצא שונות, וגם ההסתכלות על החיים היתה שונה במישורים אחרים.  

ובאופן כללי אני מסכים איתך שיש נקודת פלוס ענקית ליהדות בנקודת הרצון בכל מה שקשור למחוייבות ושייכות בעולם אינדוודואלי.

הוא מדבר על זה --

הספר כתוב בצורה ממש ברורה,  אני אסקור ממעוף הציפור -

בהתחלה יש הקדמות יפות חשובות מאוד. 

העיקרון הראשון מלמד על איך לשפר את ההיכרות לעומק (גם אחרי שנים ביחד)

העיקרון השני מלמד על איך ליצור רגעי חיבה (דלק לאהבה)

העיקרון השלישי מלמד איך להיות\לתת מה שהאחר זקוק (ולא ההפך)

העיקרון הרביעי מלמד איך במאבקי כוח האלטרנטיבה לניצחון איננה כניעה אלא שיתוף ושוויון. (מדהים ביותר) 

העיקרון החמישי מלמד איך לפתור קונפליקטים פתירים.

העיקרון השישי מלמד איך לפתור קונפליקטים בלתי פתירים. 

העיקרון השביעי מלמד איך ליצור גורל משותף וחזון משותף.

והאיבחון שלו היה כתוצאה מהסתכלות באינטרקציה חד פעמית.

לא יודע אם הוא חקר שומרי מצוות. אבל הוא בעצמו כזה. 

העיקרון השלישי מדבר על שימת לב והבנה של הצרכים הרגשיים של האחר כמו בכאב בחרדה או בכעס - ולא להיות בחוסר תשומת לב . הוא קורא לעיקרון הזה "בואו זה לקראת זה ואל תפנו עורף" (זה מלווה בהסברים יפים והסברים מדהימים)

כמו שכתבתי למעלה, אם ספרים המבוססים מהספרות היהודית מבחינתך הרבה יותר מדוייקים ועוזרים ועובדים - זו הדרך הכי טובה לך (ואני בטוח שיש נסיון חיים וחוויות ותובנות שלך מתוך אותו עולם ואותה תפיסה שגם הם עוזרות וטובות).

בכל מקרה לדעתי לעבוד על המידות זה קשה לא בגלל שזה קשה - אלא בגלל שזה לא נכון, אי אפשר "לעבוד" על משהו שלא קיים. והרצון להיות ולהשתפר והאמונה ביכולת הזו לא כתובה רק בתורה או בהלכה, זה כתוב בתוך הלב של האדם, כל אדם, כל אדם שנברא בצלם, גם אם הוא לא מכיר את קונו. גם הם יכולים ורוצים להיות ולהשתפר כבני אדם אל בני אדם, גם הם בני אדם בצלם אלוהים. אבל אולי את חולקת על כך שהרצון הזה קיים. 

אני חושב שזה לא הם טועים - אלא יש טועים. זה יש ויש, כמו בכל מקום (גם בתוך עולמה של יהדות). 

אבל את שואלת שתי שאלות שהם שונות לגמרי.

השאלה הראשונה היא שאלה תכליתית (מהי משימתינו - לאן אנו הולכים?)

השאלה השניה היא שאלה סיבתית (למה נוצרנו - מה הסיבה להיווצרותינו?)

על השאלה הראשונה אני אענה שלכל אדם יש שביל משלו ודרך משלו לפרוט את מנגינת חייו על נימי נפשו - משהו שמבטא אותו ביצירה ומשמעות. שתואמת לערכים הפנימיים (!) ולרצון הפנימי (!) של האדם. לכל אדם יש תשובה אחרת לשאלה - לאן אני הולך איך ואיפה ומה. 

על השאלה השניה אני יאמר שאף אדם ביהדות ומחוצה לה לא ענה או יכול לענות לזה תשובה לכתחילה - משום שכדי לענות תשובה לזה צריך להיות מחוץ למערכת, צריך להיות הקב"ה. (התשובה של הרבה זרמים ביהדות היא ככה ה' רצה. היתי נכנס לדיון על החסידות כטוענת שה' יצר את האדם כדי ליצור ממלכה למלך, עם יכולת בחירה והתבטלות. אבל זה לא לכתחילה) 

אני לא יודע מה היה מה היה להיטלר - לא קראתי וחקרתי לעומק - אבל ערך פנימי זה לא. (היתי מרחיב לגבי חזון וערכים אבל זה הרבה יותר קשה לכתוב על זה מאשר להראות את זה בהדגמה. )

2. מסכים בצורה מסויימת. (היתי כותב כאן את הדרשה החסידית האהובה עלי על "לך לך")

ולגבי ההפתעה,

זה לא פרטני זה כללי. זה בדיוק כמו להוציא סרטון יוטיוב - ואנשים יראו אותו בשבת. (גם ספרי יהודים חילוני לא שומר טהרת המשפה יכול לקרוא אז אסור?)

לגבי טיפול פרטני (ללא יעוץ ישיר על מינונים שנוגדים את ההלכה כמו בסרטון) - זה לא איסור תלמודי מחז"ל.

המקור של הדין הזה זה מהבנה שנלמדה כתוצאה מתשובה של הרא"ש לגבי כפייה של בית דין לפירוק הזוגיות של זוג (שאנחנו מבינים שהוא) חי ללא טהרת המשפחה. 

מהתשובה שלו לומדים פוסקים אחריו שאין לסייע לזוג כזה להיות ביחד.

הרא"ש דיבר על על כפייה של בני אדם דתיים שומרי מצוות - שעושים משהו אסור על פי ההלכה ובמסגרת ההלכה שהם רוצים לקיים רק כאן תקפם יצרם -  כופין אותם שלא יעשו. בדיוק כמו שהרמב"ם אומר (גירושין כ)  avid;"> "מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות; ויצרו הוא שתקפו"   כופים את הישראל כי ההנחה הבסיסית שהוא רוצה לקיים את התורה "מאחר שהוא מישראל" - מאמין רוצה ומקיים שאת שאר המצוות.

אבל בימינו אין טעם לסברה של הכפייה וההתערבות מהבחינה הלכתית כי הם לא רוצים (או מודעים) מלכתחילה ולכן אין לנו חובת כפייה מבחינה הלכתית כמו שאין לנו איסור סיוע מבחינה הלכתית - כי אנחנו לא משפיעים עליהם מבחינה הלכתית. הם (רצונם) לא קיים מבחינה הלכתית - אז אין לנו השפעה עליו מהבחינה ההלכתית. עייני גם כאן

אני לא פוסק. ואישית גם אני הרגשתי פחות נוח מהסרטון מהבחינה הלכתית, אבל אני מניח שזה נאמר לגויים, ואין לי מושג מה גון גוטמן בעצמו אומר כי זה נמצא בספר אחר שלו שלא קראתי, ואני מאמין שזה עבר עיבוד מסוייםעל ידי יורם יובל. בנוסף אני מאמין שיש לגון גוטמן התבטאות חיובית בנושא טהרת המשפחה שהוא עצמו שומר. אני מסכים איתך שזה הרבה יותר בעייתי ליעץ לזוג חילוני בצורה ספציפית כזו שמנוגדת להלכה. אני לא פוסק אבל זה נראה שזה אסור. כי אם יעוץ רגיל שמנותק מהוראה על מינונים כאלה יכול להיות דומה לאדם דתי שמוכר לאדם חילוני דלק לנסיעה במכונית ביום חמישי - כשהוא יודע שהוא יסע בשבת. יעוץ כזה זה כמו לתת לו דלק בשבת עצמה, יש כאן התערבות שמנוגדת להלכה. 

שבת שלום. 

אני לא חוקר שואה ולא חקרתי לעומק, ואני לא מאמין שמקריאה בספר היסטוריה אני יכול להבין את המניעים לעומק. אבל אני כן יכול לומר שזה לא ערך פנימי - זה יותר ערך שמיוסד על פחד.  

הדיון על מוסר והלכה הוא ארוך עמוק וחשוב והיתי כותב על זה אם היה אפשר.

כמו שאמרתי זה לא נחשב לקלקל מבחינה הלכתית. למה? כי אנחנו לא כופים עליהם לצאת משום שהם ללא רצון לקיים מצוות - לכן - הם לא בתחום האחריות ההלכתית שלנו. ואם הם לא בתחום האחריות ההלכתית שלנו - ההלכה נטרלית לגבי הסולידריות שלנו כלפי טהרת המשפחה שלהם מבחינתינו. אנחנו יכולים לייעץ להם מבחינה זוגית - זה בדיוק כמו אדם דתי שמוכר דלק ביום חמישי שישי לחלוני שבטוח יסע שבשבת.  אבל מה שמקלקל מבחינה הלכתיתזה לומר כמו בסרטון הוראה ספציפית לאינטימיות במינון שנוגד את ההלכה משום שזה דומה כמו לתת לו דלק בשבת עצמה - כי יש כאן התערבות שמנוגדת להלכה. עייני גם כאן.

מכיר, חלקם עלעלתי בצורה מהירה, וחלקם עלעלתי בצורה מהירה פחות - לגבי הספרים של הרב זמיר תראי את ההערות שם שהוא לוקח את הדברים שלו מהחוקרת לואן בריזנדיין - הוא פשוט מגייר את דבריה לציבור שומעיו.

גון גוטמן הבין "טיפה" בנישואים. הוא אחד מהחוקרים הגדולים של הזוגיות בעולם, והאדם המשפיע ביותר בתחום. כשאני קורא את התגובה שלך זה מרגיש לי מאוד שיטחי (ואולי מזלזל?) ופספוס בהכרות של האדם ועבודתו הנחוצה והמונומטלית.

ושוב, אולי זה היה טעות לעלות לכאן את הסרטון, גם בגלל התוכן בסוף, אבל יותר מזה זה בגלל הבלבול שזה יצר. כי אין קשר בין הכללים שראית שם לספר שבעת העקרונות לנישואים מאושרים. אין קשר. זה 7 עקרונות אחרים. הם בנויים על הבנה ועבודה. אם היית מעלעלת בספר - היית מסכימה איתי. העלתי את הסרטון רק בשביל דקה 5, כדי להסביר מי זה גון גוטמן ומהי עבודתו.

אני אצטט מספרו הנל את טענתו על שבעת העקרונות: (עמ' 52)

"רק לאחר מחקר של מאות זוגות, נחשפו סודותיהם של בעלי האינטליגנציה הרגשית. אין שתי מערכות יחסים זהות, אבל ככל שצוות המחקר שלי ואני בחנו לעומק יותר זוגות הנשואים באושר, התברר שכל הנישואים המאושרים דומים זה לזה בשבע דרכים מובחנות. זוגות הנשואים באושר אולי פשוט אינם מודעים לעובדה שהם חיים על פי שבעת העקרונות הללו ,אבל כולם עושים זאת. זוגות שאינם נשואים באושר תמיד נכשלים לפחות באחד משבעת התחומים האלה - ובדרך כלל בכמה מהם. אם תשלטו בשבעת העקרונות הללו תוכלו להבטיח שהנישואים שלכם ישגשגו" 

רציתי להוסיף, כאקורד סיום להמלצה שלי - את הציטוט הבא:  (שם 362)

"הגעתי למסקנה שכותבים רבים בעלי תובנות טובות בתחום מערכות יחסים למעשה צודקים. אני מקווה שהתרומה שלי מכבדת את כולם, מוסיפה מעט דיוק ואינטגרציה למאבק להבין בזכות מה מערכות יחסים קרובות מצליחות.

בהצלחה ותודה על הדיון. @Orit39

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?