פשוט תאמרי לו שזה נכון לגבי גברים

לגבי אישה - זה בדיוק הפוך

ככל שהיא משחררת יותר, הקושי מתגמד, וזהו, ככה המנגנון שלנו עובד

(אנ לפעמים באמצע ויכוח צריכה להזכיר לבעלי שאני לא חבר שלו, אני לא יכולה להיפגע ממנו אפילו בקמצוץ,)

בשביל עבודות הבית אפשר לקחת עוזרת. 

את ממש לא מגזימה בצורך שלך, זה הצורך הכי חשוב לאשה, ואם הוא לא מבין צריך לעבוד על זה. מבינה את הבעיה הכספית והכל אבל לפעמים אין ברירה. השקעה בזוגיות שלך, בחיי האישות שלך ובנפש שלך חשובה כמעט כמו אוכל.

<חייבת לציין שבעלך נשמע כמי שגדל אצל דור שני לשואה, יש מצב?>

את הילדים צריך לחנך

את האשה - לקבל ולהתנהג כמו שהיא צריכה

מותר לך להגיד לו מה את צריכה מבחינה רגשית, מה עוזר לך להתמודד, מה עושה לך טוב,

ובכלל אין כאן מה לדון או להתוכח, 

ואמא שלו כנראה אשה פחות רגשית , ממש באסה. המממ. אין מנוס מיעוץ מקצועי. באמת לא רואה מה אפשר לעשות אם את מדברת על זה שוב ושוב והוא מסרב לקבל. את נמצאת במקום של חסך רגשי וחסך פיזי, ואם לא תטפלו בזה הזוגיות שלכם תתפוצץ כי אשה לא יכולה לחיות ככה. 

שולחת לך המון חיבוקים ואהבה את נשמעת אשה מקסימה במיוחד ואת אומרת שהוא מקסים, אז פשוט צריך לטפל ולהגיע למקום המתאים , אני בטוחה שזה אפשרי עם עבודה של שניכם

את לא מכירה נשים שצריכות הרבה יותר תשומת לב מהרגיל,ממש בצורה מוגזמת?

אולי הם צריכות לעשות עבודה עם עצמן,מאיפה מגיע הצורך הגדול הזה?!

ילד שנופל ובוכה ועצוב- צריך להיות איתו בכאב, ממש לא להגיד לו שזה שום דבר ולא נורא, אחרת הוא יגדל למבוגר שאטום לרגשות. להיפך, להגיד לו: "אוי, כואב לך, זה ממש ממש כואב וכו'" ואחר כך לנסות להרגיע

נשמע לא טוב כל כך -אם אין אישות אין נשיקה או חיבוק.

זה ממש לא אמור להיות כך!!

חייבים לדבר על זה. אלו לא דברים שיפתרו מאליהם. חובה לדבר.

גברים לא מבינים אם לא אומרים להם ב"רחל ביתך הקטנה"

אני הלכתי על הקטע הזה חזק מאוד . אני בפירוש מבקשת. תביא לי כסף אקנה לי זהב , אני אוהבת ש....מפריע לי ש....וכד'...

כל כך לא נחמד להרגיש כלי...את צודקת!

כדאי מאוד ללבן דברים, לפרוק איתו...לא להאשים, פשוט להסביר שאלו הרגשות שלך, שאת אוהבת מגע בלי קשר לכלום. זה אלף בית . בשביל שתרגישי טוב.

לא נחמד לקבל נשיקה כי..

לדעתי, את לא יכולה לתת לו שחרור אם את צריכה את עזרתו. ממש לא.

הוא מרגיש שאת מסתדרת לבד וזה לא כך.

מה תעשי כשיהיו עוד ילדים ואת תהיי בהריון? הוא ילך לטייל עם חברים... ואת??

תחשבי על עצמך קודם!

כמו שכתבתי פה בעבר כבר הרבה פעמים, גברים זה לא חיות

בהחלט גם גבר צעיר וחם יצר אמור להיות מסוגל לתת חיבוק ונשיקה לאשתו ולהסתפק בזה

הוא צריך ללמוד להפריד

כשמותרים אז מותרים. גם אם יש הגבלה על יחסים מלאים. מצופה מגבר להתגבר על היצר הרע שלו.

לא צריך ללכת רחוק אבל חיבוק ונשיקה קלה זה מינימום וגבר שלא מסוגל לתת את זה לאשתו בלי להוציא זרע לבטלה כדאי שילך לטיפול ומהר.

אחרי לידה זה מצב מסויים מאד

היא מדברת על כל החיים...

יש לה בעל שנשמע טוב ואוהב ושצריך להבין את הנקודה הזאת

אין שום סיבה בעולם שאישה תחיה בלי מגע סתם פשוט יומיומי, זה כל כך נצרך לנפש!

או שאני לא נשואה לגבר? :-O

גבר צעיר יתקשה לתת חיבוק ולהסתפק בזה?

טעות . פשוט טעות.

עם גישה כזו אפשר רק לרסק את הזוגיות.

אישה מתחתנת לא רק כדי לספק יצרים של גבר.

אישה זה יצור ריגשי שחייבת הבעת רגשות במגע, חיבוק נשיקה, מילים טובות. לא רק בגלל ש......

חוזרת על דעתי בנחרצות שגבר שלא מסוגל לחבק את אשתו בלי להגיע למצב של שז"ל צריך טיפול מיני ונפשי דחוף. ממש דחוף.

 את באמת רצינית שכל חיבוק מוביל ליחסים? אתם בחיים לא מתחבקים או נותנים נשיקה על הלחי כשחוזרים היתה בלי לקפוץ למיטה??

יחוד בין בעל לאשה חס ושלום לא חייתי, ואשה היא נחשקת.

אבל אשה שלא מקבלת חיבוק אלא למטרת יחסים היא מוחפצת

וגבר שלא מסוגל לתת לאשתו מגע אנושי בסיסי בלי להתאפק לדחוף אותה למיטה מתנהג בצורה חייתית

ואני די בטוחה שהמרצה התכוון להתמודדות גברית בזמן שאסורים

אבל חוץ מזה, לא סתרתי אותך שיש אלמנט של התמודדות , פשוט 

1- לא מסכימה שזה בחיבוק

2 - מצפה בהחלט מגבר להתמודד, ולא, לא לחבק את אשתך זה לא נקרא להתמודד.

אני חושבת שסיימתי את הדיון. דעתי ברורה. מקווה שעזרתי למישהי בדיון (ההזוי בעיני) הזה.

שאצלנו בכל אופן, גם בתקופה הבראשתית שחיבוק בהחלט לא היה דבר של הרגל, הוא לא גרם לנו להגיע ממנו ליחסים...

זה פשוט בלי קשר

אז שאשה תשאר בלי חיבוק ומגע של חיבה בסיסית?

בנוסף לכל כאבי הנפש והגוף בהריון???

וואלה

הגזמת לגמרי

וחבל שזה לא כך.

למה שחיבוק ונשיקה בין בעל לאשתו לא יהיה דבר שבשגרה והרגל?

והגברים שאני רואה סביבי,

בהחלט מסוגלים לתת לאשה שלהם חיבוק,

אפילו שהם נשואים בקושי שניה וחצי, וכבר היא בהריון..וודאי לא מסוגלת שכל חיבוק יביא ליחסים.

הם יותר בני זוג מתחשבים ותומכים

ופחות כאלה שרק חושבים על עצמם והיחסים שיקימו או לא.

חבל

חבל שחיבוק זה לא הרגל.

זו אנוכיות! חוסר יכולת להתגבר על היצר! התנהגות חייתי שלא כדרך התורה!

אין לי מילים שמישהי עוד תגדיר את סה אצילות. זה התאכזרות לאשה! בושה. פשוט בושה.

אפשר לשאול כל מטפל מיני דתי. זו התנהגות לא נורמלית לא להיות מסוגל לתת לאשתך חיבוק שאין לו אופי מיני ומעיד על בעיה , ממש לא על אצילות.

למה לא קבעו שכל פעם שיש איסור רפואי לקיום יחסים הזוג יהיה אסור? הרי הגבר המסכן מי יודע מה יקרה לו יכול להגיע לשז"ל. חזל כנראה היו ממש טפשים לדעתכן אם לא אמרו שכל זוג צריך להיות בהרחקה מלאה במצב שאסור לקיים יחסים מכל סיבה שהיא.

אני פשוט בהלם מהדעות פה. 

ואווו, אפילו כואב לי לקרוא את מה שרשמת.

בעיניי אין בזה שום אצילות. יש פה אטימות לב. ואנוכיות.

לא נותן כי אני לא מקבל.

לא קיימים גברים כאלה "שמתגברים" על עצמם ע"י ריחוק בזמן שמותרים.

טעות!

אם תשימי לב מלבד עניין הנשיקה והחיבוק היא כותבת שהוא לא מתעניין בה ולא שואל לשלומה .

אז זה לא רק עניין היחסים...לדעתי יש כאן הרבה מעבר.

אין צורך לעצום עניים ולהיות קדוש מעונה. ממש לא.

הריון, הורמונים, גידול ילדים, פרנסה, סדר ונקיון, ועוד "להכיל" גבר שכזה

טעות.

אישה חייבת לקבל הרבה מעבר לחיי אישות.

את באמת רצינית?

כן, בגיל התבגרות (16 בערך) יש התפרצות של הורמונים, ראש כחול, חוסר שליטה שמאפיינת גיל התבגרות באופן כללי וכו.

גם שם המציאות של חיבוק= יחסים מעט מוגזמת. אבל ניחא

איך את יכולה להשוות את זה לגבר שהתבגר? בגיל 20 פלוס אמורה להיות לך שליטה עצמית , דחיית סיפוקים, ועוד כמה דברים שדרושים כדי להתחתן באופן כללי. 

אי אפשר להשליך מגיל ההתבגרות המלא הורמונים לגיל נישואין

כמו שלא תגידי שאשה במחזור תשליך על בעלה צלחות או תצרח עליו כל פעם כי היא מוצפת הורמונים.

סליחה על הבוטות, אבל לא היינו יוצאים מהמיטה...

מה אתן לא מקבלות חיבוק כשהוא מגיע הביתה? כשנפרדים בתחילת היום?

סתם ככה כי פתאום בא לי או לו?

בדיוק, איך הייתי מספיקה לבשל \ לחיות באופן כללי?

וכל האמצעי מניעה בעולם לא היו מונעים לנו במצב כזה נראה לי...

כי קצת סטינו מהנושא ובכלל לא בטוח שלזה היא ציפתה כשכתבה את ההודעה.

את מהממת! את נשמעת מיוחדת ממש!

וגם בעלך נשמע בעל טוב ואתם זוג מיוחד, בטוח לי.

נשמע שבסך הכל יש בעיה של הבעת רגש/מחסום רגשי כלשהו שאפשר לפתור אותו די בקלות.

בעז"ה מברכת אותך בלידה קלה וטובה בידיים מלאות ושתמצאו את הדרך שלכם כזוג להמשיך את הזוגיות המופלאה שלכם עם קצת יותר הבעת רגש

דברנו על חיבוק בסך הכל, לא?

מפורנו כל גבר יכול להתעורר, בלי קשר לגיל שלו

אם את חיה בעולם שבו חיבוק זה כמו פורנו, שבו מתבגר שווה ערך לבן אדם נשוי מבחינת חוסר שליטה על הורמונים, אין לי מה להמשיך את הדיון. 

ורואות שאפשר לקבל חיבוקים ונשיקות, ובהרבה, ולא להגיע למיטה, וגם האיש לא יוצא משליטה.

באושר.

לגברים

אם לא שמת לב.

כך שיש לנו ידע בנושא

ואנו מעורות בדעת הגברים על הענין לא פחות.

אני לגמרי חושבת,

שלגבר שהרבה זמן נמנע מיחסים חיבוק יכול להיות מעורר וקשה מהבחינה הזאת.

אבל כבן זוג אוהב הוא עדיין יוכל לשלוט בעצמו וללא ימנע זאת בשום אופן מאשתו ההרה. (או שלא הרה..)

בשביל ללמוד שיש מי שמנהל את העניינים

זה לא טראמפ

לא ביבי

ולא שום בן תמותה אחר...

והוא עושה את זה כמו שהוא רואה לנכון

ואנחנו יכולים להוריד את הרגל מהגז,

לעזוב פרשנים וכתבות ואפילו מדרשים

להפסיק לצפות שזה יהיה כמו שאנחנו חושבים שזה אמור להיראות -

ופשוט להיות, בדרך אל הגאולה.

לק"י

אבל לי אין כח לזה.

אבל אצלינו מתחילים מחר בתשע, ואין צהרונים (וגם אם היו, יכולתי לאסוף לפני. למזלי אני בבית).

ובעבודה שלי שזה חנ"מ, כן מסיימים מוקדם.

אם היו חוזרים בלי הפסקת אש, כנראה שהייתי משאירה בבית.

בס"ד
 

חושבת שלהרבה (לרוב?) האנשים פשוט ממש אקוטי לעבוד ולכן יש צורך במסגרות. בסוף צריך להביא לחם הביתה בסוף היום.

לגבי האכזבה המטורפת של היום, אכן. אני מראש הייתי עם ציפיות מדודות מאד כי אני לא רוצה לקוות ולהתרסק. אבל עם כל הציפיה הנמוכה שלי, עדיין התאכזבתי מאד. עדיין מודה על כל הניסים שהיו ועדיין מאוכזבת ממה שהיה בסוף. או ההיפך.

ובעיקר מרגישה את הנפש שלי שזקוקה לכל-כך הרבה עיטוף וחיבוק...

חיבוק לך.

בלי קשר למלחמה

כמו יום העצמאות

אפילו שאני אשכנזיה זה נורא הגיוני שאחרי יום שחצי מעם ישראל בחגיגות אז יהיה יום שבתון

ותגידו, איך עושים הסתגלות לקטני שלא היה יותר מחודש אצל המטפלת והתפתח מאוד בזמן הזה?

מלחיץ אותי לשלוח ליום שלם אבל אין לי כ''כ ברירה

בהסכם החדש של ההסתדרות יש חופש בין יום כיפור לסוכות ותמורת זה לומדים באיסרו חג. מסכימה שחסר הגיון....

לק"י

לא רק למסגרות חינוכיות.

(גם אני בהתחלה רציתי להגיב כמוך).

וגם חג הסיגד

וממש במקום בעיניי. 

לק"י

האמת שבגלל שבתור מורה קיבלנו 2 ימי בחירה, אני שומרת 1 לאיסרו חג פסח. שיהיה לי זמן להתאפס ולכבס וכו'. וככה לא בלחץ גם עם הילדים.

(כרגע אני בחל"ד עדיין).

וכרגע נראה שלא מחזירים את הלימודים פה. בטח לא השבוע.

וזה ממש מבאס

גם אני וגם בעלי ג'ינגלנו בטירוף קודם בין עבודה, בית, ילדים וניקיונות לפסח.

כ"כ שמחתי ששמעתי שיש הפסקת אש וחוזרים לשגרה.

ואז הבנתי שאנחנו מוחרגים אוףףף

ומניחה שכבר תהיה הרבה פחות הבנה בעבודה להיעדרויות ועבודה מהבית.

הבנתי כבר די מזמן שאי אפשר פשוט "לגמור את המלאכה" ושיהיו עוד סבבים בהמשך.

אני חושבת שחזרה לשגרה דוקא חשובה לבריאות הנפש של הילדים וההורים והשהיה הבלתי נגמרת בבית דוקא מזיקה.

בתור מורה את כמובן לא חייבת ללמד ממש את החומר, אפשר לדבר על מה שהיה ואיך מרגישים ולעבד את מה שעבר עלינו או סתם לשחק משחקים ולהתאוורר בהתאם לגיל. ההורים שעובדים בכל מקום אחר חוץ ממערכת החינוך חייבים להיות בעבודה כדי להרוויח את לחמנו…

רוגע מוחלט!

צריכה ללדת באלול ובניתי על רוגע נפשי....

יש את הדמיון ואת הרצון שלנו, אבל הקב"ה מנהל פה את הכל באופן הכי מדויק.

הגאולה כבר בפתח, את זה רואים בעיניים. להחזיק חזק, לא להתייאש... בקרוב ממש!!

ובגלל שאני מורה אני לא יכולה לא להגיע מצפונית

חייבת להגיע ליום מלא

איפה ההתחשבות???? איפה הרגישות? איך אפשר להגיע ליום מלא אחרי כל מה שקרה בפתח תקווה?

קודם כל - יש כמה אנשים ששומעים אותם יותר מידי שמנסים להוריד את הרוח מהמפרשים של כולנו.

אבל הם עושים את זה כבר שנתיים וחצי (ולמעשה הרבה יותר) - ותמיד יש להם ביקורת על כל דבר שהממשלה עושה, גם אם הם סותרים את עצמם מפעם לפעם.

כי בסופו של דבר המטרה שלהם זה להוכיח כמה נתניהו והממשלה גרועים, והם יבואו ויצילו את כולם אם נבחר בהם בבחירות הבאות.

אז גם אם כולם מהדהדים את הדברים שהם אומרים בתקשורת ובפייסבוק ובכל מקום אפשרי, זה לא הופך את הדיבורים שלהם לפרשנות הנכונה על המציאות. ושווה לשמוע עוד פרשנויות יותר משמחות ואופטימיות על המציאות.

לגבי ההסכם עם איראן -

למה את כותבת שאיראן לא מקבלת אותו?

ממה שאני קראתי, איראן התחננה להסכם, ולמעשה ירדה מכל הדרישות שהיו לה עד עכשיו.

זה נראה לי הרבה יותר כמו הסכם כניעה של האיראנים מאשר כמו הסכם מהסוג שאנחנו רגילים אליו עד עכשיו. עד כמה שאני מבינה, אנחנו לא ויתרנו על כלום חוץ מזה שכרגע מפסיקים לתקוף אותם (לשבועיים. לא יודעת מה יהיה אחר כך. ובלבנון אנחנו יכולים להמשיך לעשות את העבודה, למרות שהם מראש אמרו שלא יסכימו לשום הסכם שלא כולל הפסקת אש גם בלבנון). הם פותחים את מצרי הורמוז, התחייבו למסור את האורניום המועשר, ונשארו עם פגיעות קשות מאוד מכל מה שתקפנו עד עכשיו.

אז נכון - עוד לא קרס המשטר לגמרי. נתניהו אמר מראש שזה לא בידיים שלנו. אולי זה עוד יקרה. ובינתיים שינינו משמעותית את המציאות שהיתה. אנחנו ללא ספק במקום הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני כן.

ולגבי הזוית האמונית והאכזבה ממה שציפית שיקרה ולא קרה -

אני חושבת שכל ה'מקורות' שמפרסמים בכל מלחמה כזאת, שגורמים לציפיות של קפיצות דרך בגאולה שלנו, הם לרוב מזיקים יותר מאשר מוסיפים.

אנחנו ללא ספק בתהליך משמעותי של גאולה. תהליך שנמשך כבר מעל 100 שנה, וממשיך ומתקדם בקצב מואץ בשנים האחרונות.

אף אחד לא יכול להבטיח כמה זמן זה יקח, ואיך השלב הסופי ייראה. ולפעמים כשמסתכלים רק על הנקודה הנוכחית הרבה יותר קל לראות את הקשיים מאשר להבין שזו גאולה. אבל בפרספקטיבה של זמן - המצב שלנו היום הוא באמת הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו בעבר. גם מבחינה מדינית וגם מבחינה רוחנית. (ככה אני רואה את הדברים. אני יכולה גם להסביר יותר).

לפעמים הציפייה למשיח שמגיע בבת אחת גורמת לזה שלא רואים את כל הצעדים שכבר התקדמנו. אבל גם המלחמה הזו מקדמת אותנו המון. גם אם עוד לא הגענו כבר לסוף.

ועוד מחשבה שהיתה לי -

אולי כל הדיבורים הממורמרים ששומעים על המציאות, זה גם איזושהי הכנה לגאולה.

כמו שבמצרים, השלב הראשון לגאולה היה 'ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה' - עצם זה שהם נאנחו מהעבודה, והבינו שזו לא מציאות שהם רוצים, זה היה השלב הראשון שהוביל אל הגאולה. הרב ראובן ששון מסביר שזה העניין של המרור - שההרגשה של המרירות היא כבר צד של גאולה, כי זה כבר הבנה שהמציאות הנוכחית היא לא מציאות שאנחנו רוצים, ומתוך כך מתפללים למציאות אחרת ופותחים את הפתח שהיא תוכל להגיע.

אז גם היום - יש הרבה התמרמרות על זה ש'אין ניצחון מוחלט'. אנשים מצפים שכל אויב שיש לנו ואנחנו נלחמים נגדו - נגיע מולו למצב של 'ניצחון מוחלט', שהוא לא יוכל יותר לאיים עלינו או לפגוע בנו בכלל. אבל למעשה מציאות כזו שאין לנו שום אויבים שיכולים לאיים עלינו או לפגוע בנו זו מציאות של גאולה שלמה.

עד עכשיו עמ"י אפילו לא יכל לחלום על מציאות כזו. אבל עכשיו אנחנו כן חולמים על זה.

אז זה מתבטא כרגע במרמור, וגם בכעס על הממשלה, שלא באמת מוצדק לדעתי. ואני הייתי רוצה שזה יבוא יחד עם הודיה על כל מה שכן הצלחנו ועל כל הניסים שהקב"ה עשה איתנו עד עכשיו (ומשתדלת להיות במקום כזה בעצמי).

אבל בכל אופן מנסה לראות את הצד החיובי של מה שאנחנו רואים סביבנו...

ולא ככ ישים להביא מאוחר או לאסוף מוקדם כי אז מרגישים שהפסידו התרחשויות..

ואין צהרונים.

זה משתנה בין מנהגים

אם הם נוהגים שכן, אז לא יודעת לגבי סבון הכלים הספציפי.

כשכתוב *לכל* ימות השנה זה מובן שזה באמת לכל הימים, כולל פסח. אולי הם צריכים לשנות את זה... 

שהמוצר עצמו אינו כשר לפסח

כי לפסח יש חומרות אחרות שלא קשורות לכשרות של שאר ימות השנה

אולי אפשר ליצור איתם קשר ולבקש הצעת ייעול

עליו הבפירוש שהוא מאושר לפסח,

ואחד אחר שכתוב עליו 'מאושר מטעם הבדץ' עם הסמל של ירושלים בד"ץ העדה החרדית, ולמטה כתוב מאושר לכל ימות השנה. אין עוד אותיות קטנות.

אם הכוונה היא שזה לא מאושר לפסח זה ניסוח בעייתי בעיני.

כאילו אני לא חולקת עליך, פשוט אומרת שזה לא מובן מהניסוח. 

(בגדול- החומר צריך להיות כזה שפוגם את החמץ אם ישנו= הופך את האוכל/ כל דבר ללא ראוי למאכל כלב

אני לא מכירה כלבים שאוכלים את הנוזל כלים או כל חומר ניקוי שהוא ....

ככה שזה בגדול מתן כשרות לחומר כזה זו פעולה שיווקית ולא הלכתית. 

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לק"י

יותר בטוב..

אם את רוצה לדחות, תבדקי עד מתי אפשר.

אני נתתי לכל הילדים את החיסונים בזמן.

חוץ מילד אחד, שלא קיבל רוטה, ההמלצה ספציפית של הרופאה.

ככה אחות של טיפת חלב המליצה לי פעם באופן לא רשמי

זה וירוס של שלשולים

הוא חא מסוכן

מלבד חשש להתייבשות שכן מסוכן

לכן, אם את אמא מספיק ערנית ולילד שלך יהיה וירוס חריף של שלשולים, ואז תקחי אותו למיון לקבל נוזלים, זה אמור להספיק

כמובן לא נותנת הנחיות רפואיוצ לאף אחד, זה מה שא י עושה

אגב, לכולם אצחי נדבקו ברוטב מתישהוא, כמה ימים של שלשול וגמרנו.  

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה

האמת שלא יודעת

הדיאפרגמה זולגת לי החוצה

היא צריכה לשבת מעל העצם ולא לזוז, ולא לזלוג

מציעה לך לתרגל שלא בזמן אמת הכנסה, וגם - בזמן אמת, בנחת עד שנכנס טוב

האמת נלחצתי מהגודל שלה והיא גם ממש קשיחה…

זה לא מפריע ביחסים? אתן מוציאות?

ועוד דבר שחשבתי עליו, שמעתי פעם שדברים מהסוג הזה פוגעים ברצפת האגן/דפנות הנרתיק כי הם מוחזקים עם השרירים. מישהי שמעה על זה?

מרגישה שזה ממש ענק לי כאילו עלול להרחיב…

לא מרגישים את זה.

ולא שמעתי או חוויתי שזה פוגע ברצפת האגן

אבל לשתות יין בקידוש וכאלה זה ממש רחוק מסכנה. 

אני שותה בקידוש חצי כוס יין.

גם כשהייתי בתחילת הריון ועוד לא ידעתי.

לא קורה כלום מקצת שתייה בשלב הזה.

את לא אמורה להתנזר מכל מה שאסור בהריון, גם בשלב שאולי מתחיל משהו.