על הרציונאליזם והבעייתיות שבו כבר כתבתי פה מספר פעמים, בסדרת המאמרים על שלילת הגשמות, ובמאמר על רציונאליזם מול רציונאליות. הבעיה העיקרית שבו היא הנחת היסוד, לפיה "מה שלא ראינו – לא קיים", המזוהה משום מה וללא הצדקה עם הראציו וההיגיון. על בסיס הנחה זו, נוצרה מגמה השואפת לרוקן את התורה והיהדות מכל מה שחורג מהשגרתי והמוכר. ניסים, נבואה, נשמות, גן עדן וגיהנום, עולם הבא, מלאכים, אלוהים – כולם "הוצאו מפשטם", ופורשו מחדש כמשלים ואלגוריות לדברים מוכרים, כמו השכל וחוקי הטבע. הרציונאליזם מנסה לצמצם למינימום את המטאפיזי והעל-טבעי, ולהשאיר רק את המעט ההכרחי לצורך קיום הדת. וכך, לאחר שנפטרנו מכל הפמליא של מעלה, מאחרון השדים ועד למלאך גבריאל, מניסי התנ"ך ועד אגדות חז"ל, מגיע תורו של אלוהים עצמו; גם הוא מצומצם דרך תארי השלילה, עד שלא נותר ממנו דבר פרט לאפס המוחלט, שלא ניתן לומר או לחשוב עליו דבר. וכך נשאר הרמב"מיסט עם דת שאינה אלא תיקון החברה, המידות והשכל, ועם אלוהים קטן-פצפון שלא מתערב כמעט בבריאה, לא מחולל ניסים וגם לא ממש משגיח על הנעשה פה. מין דיאיזם שמתחזה ליהדות.
וכמובן, שאם אלה הנחות היסוד, אין שום סיבה אמיתית להישאר בשלב הזה, במקום להסיק את המסקנות המתבקשות עד הסוף – ולהיפטר גם מהאל הקטנטן הזה, וגם מהמצוות המיושנות והאנכרוניסטיות של הדת. כי אם אנחנו מחויבים רק למדעי ולמוכר, איזה צורך יש לנו בשרידים הללו? המדע יכול להסתדר כיום לא רע גם בלי המניע הבלתי מונע של אריסטו, שיתניע בשבילו את הגלגל הראשון. מי צריך כזו דת של כאילו – כאילו נבואה וכאילו השגחה, כאילו ניסים וכאילו עולם הבא, כאילו תורה וכאילו אלוהים? אם כבר השלכנו כל כך הרבה, ההחלטה לעצור צעד אחד לפני הסוף, ולדבוק משום מה באיזו צורה של דת ואמונה באל, נראית מאולצת, שרירותית וחסרת ביסוס, על רקע ההנחות מהן היא יצאה.
הגישה הרמב"מיסטית מזכירה לי את האופן בו לפי האגדה נוהג השועל להיפטר מהפרעושים שלו: הוא אוחז מקל בפיו, ומתחיל להשקיע את גופו בנהר בהדרגה, והפרעושים ממהרים במעלה הגוף אל החלקים שנותרו יבשים. לבסוף רק חוטמו של השועל והמקל שבפיו נשארים מחוץ למים, ואז הפרעושים קופצים אל המקל כדי להציל את עצמם. כל שנותר לשועל לעשות הוא לשמוט את המקל ולהיפטר מהם סופית. האתיאיסט הוא זה ששמט את המקל; הרמב"מיסט דומה לשועל שמתעקש משום מה להמשיך להחזיק אותו בפיו. מי שמבחינתו המטאפיזיקה והעל-טבעי הם בבחינת פרעושים מציקים, שהוא מנסה להיפטר מהם, לא ברור למה שלא יעשה את הצעד המתבקש האחרון ויהפוך לאתיאיסט.
אשמח לשמוע את דעתכם,אם תוכלו.
@שאר הרמבמיסטים.
).
אין לי שום סיבה טובה להיות כזה... להיפך, יש לי כמה וכמה סיבות למה לא להיות... אבל כן אפשר למצוא נקודות אמת בכל מקום...
- לקראת נישואין וזוגיות