]דברים שכתבתי לעצמי לפני כחודש כסיכום ביניים (מאז הגיע גם שלב המסקנות), בעקבות חשדות חמורים כנגד מי שהיה אדם מוערך וחבר טוב. עד עכשיו שיתפתי רק עם מספר מצומצם של חברים קרובים אבל דווקא עכשיו חשוב לי לפרסם בגלל הנקודות העקרוניות והחשובות לדעתי שבו (בעיקר ד'), והמבין יבין.
אני מבקש שלא להעלות כאן אף איזכור או רמז למקרה ספציפי כזה או אחר.
א. קודם כל מבחינה עובדתית: לא ברור לי מה נכון - לא יודע אם הוא אשם או שזו טעות נוראית [כאן היו הרבה פרטים של המקרה הספציפי ושממילא כבר אינם רלוונטיים אז צינזרתי].
ב. לגבי המעשה עצמו: הרבה אנשים קוראים לזה מחלת נפש, בהתחלה התנגדתי לזה - ראיתי בזה זריקת אחריות או הרחקה של התופעה 'ממני' מ'הנורמלי', כמו הדמוניזציה של הפושע. לא, אמרתי, הוא לא 'חולה' ולא 'מפלצת' - הוא רשע. המניע שלו הן תאוות ויצרים, תאוות ויצרים שיש לכולנו - לא איזו מחלה או שד פנימי כלשהו. אבל אני רואה שבהרבה מקרים אם לא בכולם הפושעים האלה חוזרים על הפשעים האלו באופן סידרתי, אפילו אחרי שהם נתפסים, ככה שקשה להסביר את זה כחולשה ונפילה של אדם רגיל עם יצרים נורמטיביים.
אבל האמת היא שכל זה מאוד מעניין אבל לא רלוונטי כי כדי לפגוע באחר, ועוד בצורה כל כך קשה ומרושעת, צריך רמות מאוד מאוד גבוהות של נבזות ותפיסה חברתית כל כך מעוותת שלא ניתן להסביר את זה כדחף מיני בלבד. כדי לראות באדם זר חפץ שמותר לך לקחת ולהשתמש בו לצורך הדחף הרגעי שלך (גם אם נניח שהוא דחף חריג), ולגרום לה בכך נזקים קשים במודע - חייבת להיות תשתית של תפיסה כללית מעוותת, הן מבחינה חברתית והן מבחינה מוסרית. הדחף המיני ואופיו הוא לא העניין פה ואפילו לא העיקר - הנקודה היא המוכנות הנפשית לפגיעה אנושה באחר לצורך אותו דחף.
ג. בהנחה שהוא אכן אשם: לדעתי חייבים מוסרית להוקיע ולהתנתק ממנו ולבער הרע מקרבנו.
אני לא אומר שמי שעשה מעשה רע, חמור ככל שיהיה, צריך להיות כל חייו בנידוי. לא צריך לנעול דלת תשובה, גם הוא זכאי לחברה ולחברים - אבל רק אחרי שישלם את חובו ויעשה תשובה שלמה ויעבור שיקום מלא, ולא לחברה הקודמת שהייתה לו - היא צריכה להתנכר לו ולהוקיע אותו, שיעבור שיקום ויבנה לו חיים חדשים כאדם חדש בחברה חדשה. בבחינת מה שאמרו חכמנו שמדרכי השב לשנות את שמו את ומעשיו ואת מקומו. חייבת להיות אמירה מוסרית-חברתית שמי שעושה מעשה כזה לא יתקבל בחברה שלנו והיא תוקיע אותו. וזה מה שאני מתכוון לעשות, אם חלילה יתברר שהוא אכן אשם.
ד. לגבי כל אותם אלה הממהרים לשפוט ולחרוץ דין ולערוף ראשים בכיכר העיר: יש שני דברים שהושוו במקרא לרצח - אונס והלבנת פנים. אנשים קוראים בתקשורת על המעשים ומזועזעים ובצדק, וקוראים על האישומים - אישומים בלבד ולא הרשעה, שהודלפו ע''י הפרקליטות וללא תגובת הנאשם, וישר חורצים את דין - בלי לבדוק את העובדות ובלי לחכות להרשעה ואפילו לא להצגת הראיות בבית המשפט. ישר מפרסמים את שמו, מאשימים, מקללים ושופכים את דמו. מאשימים את כל הסביבה שלו ואת מי שמעז לומר שחכו שנייה ואולי הוא לא אשם.
אז דעו לכם שמה שעשיתם - תפסתם אדם זר והתנפלתם עליו, גם אם מכוונות טובות בחלקן - לא רחוק מהמעשה שהוא (או לא הוא אבל מישהו) עשה. נכון שאסור להגן אוטומטית על נאשם ולומר שהוא זכאי, אבל גם להרשיע על בסיס כתבה על כתב אישום בלבד זה עוול לא פחות גדול. על זה אמר שלמה המלך "מצדיק רשע ומרשיע צדיק - תועבת ה' גם שניהם". אז אולי הפעם במקרה צדקתם (וכאמור, אני עדיין לא משוכנע) - אבל זה רק במקרה, כי את העובדות לא בדקתם. מוסרית אתם לא רחוקים מההוא שהאשמתם בזה שהתנפל על אדם זר.
