כי זו ההזדמנות היחידה לחנך נגד המעשה הבלתי-אורתודוכסי של חידוש הלל בכ"ח באייר, בפרט שהדבר מעוות את עניין מלחמת תשכ"ז.
ואם זה יתקבע לדור הבא לא נוכל להיפטר ממעשה טעות ועיוועים זה בישיבותינו ובמוסדותינו ובבתי כנסיותינו (ואצל חרדים אין את זה ולגבי חילונים אין כמובן כל שייכות).

ושב ואל תעשה עדיף
בטח לא לומר הלל בברכה ומתבטל העניין מאליו

ואז "העובדה שהחרדים לא מצטרפים אינה רלוונטית"?
זאת יהדות?

זה לא דיון וככה בוודאי אי אפשר לקבוע מנהג
שלא לומר שמועצת הרבנות הראשית איננה נתפשת בשום דרך כמרי דאתרא לדור

להיפך, נוצרו רק חיזוקים.
אך התיאולוגים ובוודאי הפוסקים אינם נסמכים ולא נסמכו על המועצה מעולם.

ולי זה נשמע בסדר גמור.
התיאולוגים לא זקוקים להגדרות שלי, הם פשוט כאלו.

גדולים חרדיים רבים אמרו הלל ביום ירושלים, לפחות בשנים הראשונות.

@מי האיש? הח"ח!, קרא את החוברת הזו ואח"כ תגיב:

לאורו-יום ירושלים-חגיגי-דיגיטל.pdf

נאמר בגמרא בפסחים:

"אמר רב יהודה אמר שמואל שיר שבתורה משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים והלל זה מי אמרו נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן" (דף קיז עמוד א)

וכן פירש רש"י שם:

"

שיר שבתורה - אז ישיר משה:

ועל כל צרה שלא תבא עליהם - לישנא מעליא הוא דנקט כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה אומרים אותו על גאולתן כגון חנוכה:"

ובאופן פשוט, ה' עשה לנו נס, לא ראוי שנאמר תודה?!

(כמובן שניתן להאריך ולהביא מקורות נוספים, אבל נראה לי שזו תשובה בסיסית טובה)

נאמר בגמרא בפסחים:

"אמר רב יהודה אמר שמואל שיר שבתורה משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים והלל זה מי אמרו נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן" (דף קיז עמוד א)

וכן פירש רש"י שם:

"שיר שבתורה - אז ישיר משה:

ועל כל צרה שלא תבא עליהם - לישנא מעליא הוא דנקט כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה אומרים אותו על גאולתן כגון חנוכה:"

ובאופן פשוט, ה' עשה לנו נס, לא ראוי שנאמר תודה?!

(כמובן שניתן להאריך ולהביא מקורות נוספים, אבל נראה לי שזו תשובה בסיסית טובה)

איזה נס נעשה?
מאיפה לך שהיה נס?
מי קובע או מי קבע?
שכחו את מידת הזהירות.

לא בדרך של קבעום לדורות ובוודאי שלא באופן שניתן להוציא מהדברים האלו שום עניין תורני והלכתי.
למלחמת תשכ"ז קדמו שנים של הכנות נמרצות ביותר של צה"ל, רכש והתעצמות חסרי תקדים בדברי ימי מדינות צעירות, והשקעה עצומה של אימונים מהרמה הגבוהה ביותר אז (כזו שהרשימה גם את חילות האוויר של מעצמות העל, ושבנוסף עדיין נשענה על מורשת הציבור היהודי מהעולם האינטליגנטי והדמוקרטי שקרס במלחמת העולם השנייה).

ומכאן שהן בטלות מאליהן.
ההסתכלות שאתה עוסק בה איננה שייכת לענייננו.

אם תרצה את דברי הרב אליעזר מלמד וסקירת הפוסקים, מוזמן לעיין פה

להודות ולהלל על גאולתנו | אתר ישיבה

ושום דבר שם איננו חד משמעי

אני לא מכיר דרך אחרת

בענין אם לומר הלל ושהחיינו ביום העצמאות

שו"ת קול מבשר, לגאון רבי משולם ראטה זצ"ל,  חלק א סימן כא

ב"ה. כ"ד אדר תשי"ב, ירושלים ת"ו.

לכבוד יד"נ הרב הגאון המהולל רב פעלים מו"ה יהודה ליב מימון שליט"א.

הנני להשיב בזה לכת"ה על מכתבו היקר בדבר השאלה אודות ברכת שהחיינו ביום העצמאות, היינו ביום שהוכרזה תקומת מדינת ישראל.

(א) הנה אין ספק שהיום ההוא (ה' אייר) שנקבע על ידי הממשלה וחברי הכנסת (שהם נבחרי רוב הצבור) ורוב גדולי הרבנים לחוג אותו בכל הארץ זכר לנס של תשועתנו וחירותנו, מצוה לעשותו שמחה ויו"ט ולומר הלל. ואף ציבור שבעיר אחת או יחידים שקובעים עליהם יו"ט לעצמם על נס שנעשה להם חייבים לקיים עליהם ועל זרעם והבאים אחריהם עד עולם ואף שהולכים לעיר אחרת להשתקע חייבין לקיים היום ההוא כמ"ש מהר"ם אלשקר בתשו' סי' מ"ט והובא להלכה במג"א סי' תרפ"ו סק"ה ובאלי' רבה שם, והחת"ס או"ח סי' קצ"א כתב שכך נוהגין כמה קהלות ישראל ומגדולי יחידיהם שעושים כן ביום שאירע להם נס עיי"ש שכתב דהיינו דוקא ממיתה לחיים דומיא דמרדכי ואסתר אבל בפדות משארי צרות לא דהרי אחז"ל (הוא במגילה דף י"ד ע"א) במרדכי ואסתר מאי דרוש ק"ו מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לא כ"ש, וא"כ כל זמן שאנו בגלות וליכא פדיון מעבדות לחירות כל שאין ההצלה ממיתה לחיים ממש הבו דלא להוסיף לקבוע יו"ט עכ"ל. ועי' בחת"ס או"ח סי' קס"ג בסופו שכתב דשפיר מצי ציבור או יחיד לקבוע יום מועד לעצמם ביום שנעשה להם נס ומצוה נמי עבדי, וממילא פשיטא בנידון דידן הנוגע לציבור של כלל ישראל, ויש כאן פדיון מעבדות לחירות שנגאלנו משיעבוד מלכיות ונעשינו בני חורין והשגנו עצמאות ממלכתית, וגם הצלה ממיתה לחיים שנצלנו מידי אויבינו שעמדו עלינו לכלותנו, בודאי חובה עלינו לקבוע יו"ט. ויפה כיוונו המנהיגים שקבעו את היום הזה דוקא, אשר בו היה עיקר הנס שיצאנו מעבדות לחירות ע"י הכרזת העצמאות, ואלמלא נעשית ההכרזה באותו היום והיתה נדחית ליום אחר אז היינו מאחרים את המועד ולא היינו משיגים את ההכרה וההסכמה של המעצמות הגדולות שבאומות העולם, כידוע, ונס זה משך אחריו גם את הנס השני של ההצלה ממות לחיים הן במלחמתנו נגד הערביים בא"י והן הצלת יהודי הגולה מיד אויביהם במקומות מגוריהם שעלו לא"י ובא על ידי כך הנס השלישי של קיבוץ גליות.

(ב) והנה על הא דאמרינן במס' מגילה דף י"ד: מ"ח נביאים נתנבאו לישראל ולא פיחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש ארחב"א קל וחומר ומה מעבדות לחירות אמרו שירה ממיתה לחיים לא כל שכן, ע"ז כתב המהרש"א שם =מגילה י"ד= דבנר חנוכה נמי מצאו בשום דרשה רמז בתורה כדאיתא במדרשות דאל"כ לא היו רשאין להוסיף עיי"ש. ומ"ש המהרש"א: כדאיתא במדרשות כוונתו למדרש שהביא הרמב"ן עה"ת בתחלת פרשת בהעלותך בשם מגילת סתרים לרבינו נסים יעו"ש, אבל תמהני על המהרש"א דלאיזה צורך צריכים לחפש סמך ורמז בתורה על חנוכה אחר שיש לנו קל וחומר וק"ו הוא מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, וכן כתב בחדושי הריטב"א שם =מגילה י"ד= דמה שתיקנו חז"ל מצות נר חנוכה אע"ג דאלה המצוות דרשינן שאין נביא רשאי לחדש בה דבר מ"מ סמכו על ק"ו הנ"ל. ולכאורה י"ל דכוונת המהרש"א להא דאיתא במגילה לעיל דף ז' ע"א שמצאו סמך ורמז: כתוב זאת זכרון בספר. אבל אי אפשר לומר כן דשם מיירי לענין כתיבת המגילה אבל הכא בדף י"ד מיירי לענין קריאת המגילה וזה נלמד מקל וחומר וגם לענין חנוכה יספיק הק"ו הזה. ומהר"ץ חיות בהגהותיו למגילה דף י"ד טעם בזה שהביא בשם הטורי אבן שהקשה על הא דאמרינן הכא דדרשו ק"ו מהא דלעיל דף ז' שמצאו רמז בתורה כתוב זאת זכרון בספר, ובאמת לא נמצא כן בס' טו"א וקושיא מעיקרא ליתא כלל דשם מיירי בכתיבה ולא בקריאה וכ"כ שם הטו"א דף ז' ד"ה כתבוני לדורות, ועיין רמב"ן בהשגות לס' המצוות סוף השורש השני וז"ל: וכבר אמרו במגילה י"ד מ"ח נביאים עמדו לישראל לא פיחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש ק"ו ומה מעבדות לחירות אמרו שירה ממות לחיים לא כ"ש, למדו אותנו בזה כי כל התקנות והגזרות אינן תוספות אבל הם גדר וסייג לתורה, אבל מקרא מגילה הוא תוספת לפי שנכתבה בתורה והוקבעה חובה לדורות אלא שסמכו על חיובה בקל וחומר הזה ועל כתיבתה מן הרמז שמצאו כתוב זאת זכרון בספר עכ"ל. ודבריו צריכים ביאור, ומ"ש: לפי שנכתבה בתורה אין לו מובן, ונלע"ד שיש ט"ס כאן וצ"ל לפי שנכתבה כתורה בכ"ף /בכ'/ ולא בבי"ת /בב'/, ר"ל שנכתבה כספר תורה, כדאמרינן בשבת דף קט"ו ע"ב אין בין ספרים למגילה וכו' מגילה עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו, ועי' תוס' שם ד"ה מגילה, ולכן חשיב לה כמו תוספת. ואפשר לפרש דברי הרמב"ן גם לפי גירסא שלפנינו שכוונתו על דרך מ"ש הפנ"י במגילה דף ז' לפי שאין להוסיף על כתבי הקודש הכוללים תורת משה ודברי קבלה שהם נביאים וכתובים שנאמרו ברוה"ק =ברוח הקודש= לכן לא רצו להכניס מגילת אסתר בין הכתובים וזה שהשיבו לאסתר שנאמר: הלא שלישים כתבתי לך דהיינו תורה נביאים וכתובים כמו שפירש"י בספר משלי ובמדרש שם וזה שאמרו שלישים ולא רבעים שאין רשאים להוסיף עד שמצאו רמז כתוב זאת זכרון בספר שמלחמת עמלק תכתב בתורה ובנביאים ובכתובים וכיון שלא נמצא בכתובים מזה למדו שעתידה מגלה זו ליכתב בין הכתובים. וזאת כוונת הרמב"ן שמקרא מגילה חשבו לתוספת לפי שנכתבה בתורה (ר"ל שנכתבה בין הכתובים ונכנסה בכלל כתבי הקודש, וכבר כתב הרמב"ן בתחלת שורש א' כי השם תורה כולל כמה פעמים גם נביאים וכתובים בלשון חז"ל אמרה תורה) אלא שסמכו על כתיבתה מן הרמז שמצאו כתוב זאת זכרון בספר. ומ"ש עוד הרמב"ן בטעם שחשבו מצות מגילה לתוספת לפי שהוקבעה חובה לדורות, לכאורה אינו מובן שהרי כל התקנות והגזירות שאינן תוספת (כמ"ש הרמב"ן שם קודם לזה) ג"כ הוקבעו חובה לדורות, אבל באמת מה עמקו מחשבותיו של רבינו הרמב"ן ודבריו עשירים במקום אחר שכתב בפירושו עה"פ פ' ואתחנן בפסוק לא תוסיפו (דברים ד' ב') וז"ל ולפי דעתי אפילו בדא לעשות מצוה בפני עצמה כגון שעשה חג בחודש שבדא מלבו כירבעם עובר בלאו, וכך אמרו לענין מקרא מגילה מ"ח נביאים עמדו לישראל ולא פיחתו ולא הוסיפו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש וכו', ובירושלמי פ"ה זקנים ומהם כמה נביאים היו מצטערים על הדבר אמרו כתוב אלה המצות אשר צוה ה' את משה אלו המצות שנצטוו מפי משה כך אמר לנו משה ואין נביא אחר עתיד לחדש דבר ומרדכי ואסתר רוצים לחדש לנו דבר לא זזו משם נושאין ונותנין בדבר עד שהאיר הקב"ה עיניהם וכו', הרי שהיתה המצוה הזו אסורה להם א"כ הוא בכלל לא תוסיף עליו, אלא שלא למדנו למוסיף ע"פ נביא אלא מן הכתוב שאמר אלה המצות אין נביא רשאי לחדש בו דבר מעתה, עכ"ל. והיינו לפי שמרדכי ואסתר נביאים היו (והירושלמי הנ"ל הוא במס' מגילה פ"א הלכה ה'). אך הרי בנביא מצוה לשמוע לו אפילו לעבור על דברי תורה אם הוא רק לפי שעה כמבואר ביבמות דף צ' ע"ב, לפיכך הוצרך הרמב"ן הנ"ל (בסוף השורש השני) לומר בטעם שחשבו מצות מגילה לתוספת לפי שהוקבעה חובה לדורות. ומסיים הרמב"ן אלא שסמכו על חיובה (ר"ל חיוב לדורות בקריאתה) בקל וחומר הזה, ועל כתיבתה מן הרמז שמצאו כתוב זאת זכרון בספר (ר"ל בין הכתובים כנ"ל). וכן בפרשת ואתחנן מביא הרמב"ן מקודם את דברי הגמרא דילן שבמגילה דף י"ד לענין קריאת המגילה שדרשו ע"ז קל וחומר, ואח"כ מביא את דברי הירושלמי, וסיום הדברים בירושלמי שם (פ"א דמגילה ה"ה) הוא שמצאו הרמז כתוב זאת זכרון בספר דהיינו לענין כתיבתה לקובעה בין הכתובים, לפי שמן הקל וחומר נלמד רק קריאה בעל פה ולא להוסיף על כתבי הקודש, וכמו שהבאתי לעיל בשם הטו"א למגילה דף ז' ע"א ד"ה כתבוני לדורות.

עכ"פ לגבי חנוכה מספיק הקל וחומר לבד וא"צ יותר לשום רמז ודרשה וסמך בתורה, ודברי המהרש"א בחא"ג =בחידושי אגדות= למגילה דף י"ד ע"א (ד"ה חוץ ממקרא מגילה) שהבאתי לעיל תמוהים מאוד, וכבר הבאתי דברי הריטב"א במגילה דף י"ד שכתב בהדיא בטעמא דתיקנו חז"ל מצות נר חנוכה אע"ג דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה משום שסמכו על הק"ו הנ"ל.

שוב מצאתי במהרש"א בחא"ג למגילה דף ז' ע"א ד"ה כתבוני לדורות שכתב בעצמו דבתחלה לא רצו חכמים שתהי' המגילה קבועה בכלל הכתובים מחמת הטעם של שלישים ולא רבעים רק שתהיה המגילה מכלל המצוות שאינן אלא דברי חכמים כמו מצות נר חנוכה ולא מכלל מצוות הכתובים הנאמרים ברוח הקודש וז"ש הט אזנך ושמע לדברי חכמים הלא כתבתי לך שלישים וגו' אין לך לרבעו עד שמצאו להם סמך מהמקרא דהמגילה היא מכלל השלשה וכו', ועוד אמרו בירושלמי שהשיבו לה משום דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה עד שהאיר הקב"ה עיניהם ומצאו כתובה בתורה ונביאים וכתובים, ואיכא למימר דתלמודנו לא חש שישיבו לה כן דאין כאן משום דאין נביא רשאי לחדש דהא איכא ק"ו כדלקמן ומה מעבדות לחירות אמרו שירה ממיתה לחיים לא כ"ש. ומיהו לא סגי לן בהאי ק"ו ואיצטריך קראי דהכא דמשום האי ק"ו ראוי לאומרה במצות חכמים כמו השירה אבל לקובעה בין הכתובים ליכא למילף מקל וחומר אי לאו הני קראי, עכ"ל המהרש"א יעו"ש. ודבריו אלה מתאימים ומסכימים לכל מה שכתבתי לעיל וסותרים לגמרי את דבריו שבדף י"ד. וברור בעיני כי דברי המהרש"א בחא"ג למגילה דף י"ד הנ"ל הם ממהדורא קמא לדף י"ד ודבריו בחא"ג לדף ז' הנ"ל הם ממהדורא בתרא וחזר בו מדבריו שבמהדורא קמא לדף י"ד (וע"פ טעות המעתיק או המדפיס נדפסו גם דברי המהדורא קמא שהי' צריך להשמיטם), וחתנו של המהרש"א הדפיס אח"כ על קצת מסכתות חידושי מהדורא בתרא של המהרש"א וכתב בהקדמתו שנקרע וחסר הרבה.

(ג) הארכתי בכל זה מחמת שנוגע לדינא בנידון דידן, דהנה המנ"ח מצוה תנ"ד כתב דבנר חנוכה ליכא לא תוסיפו כיון דניתקן ע"י נס שהיה אז וגם יחיד שנעשה לו נס יכול לקבוע יו"ט לדורות יעו"ש, ואלוף נעורי הג' ר"מ אריק ז"ל בס' טל תורה בחידושיו למגילה י"ד השיג על המנ"ח דאישתמיטתי' לדברי רמב"ן פ' ואתחנן ומהרש"א במגילה דף י"ד דדוקא ע"י סמך יכלו להוסיף ועל פי זה פקפק במ"ש המג"א סי' תרפ"ו בשם מהר"ם אלשקר דיכולין בני העיר לקבוע יו"ט על נס שנעשה והרי יש לדון בזה מחשש בל תוסיף יעו"ש. ואף כי הגאון הזה רב גוברי' אבל במחכת"ה כאן לא צדקו דבריו ונעלמו ממנו דברי הריטב"א הנ"ל ורמב"ן סוף שורש ב' והמהרש"א שבדף ז' הנ"ל, וגם מה שהביא מרמב"ן פ' ואתחנן היא ראי' לסתור שהרי הרמב"ן מביא מקודם את דברי הגמרא דמגילה דף י"ד מאי דרוש קל וחומר וכו' ואח"כ את הירושלמי דמייתי קרא דכתוב זאת זכרון בספר והק"ו הוא על הקריאה ואין צורך לסמך ורמז מה"ת רק על הכתיבה וכמו שמבאר הרמב"ן בעצמו בסה"מ =בספר המצוות= סוף השורש השני, וא"כ לגבי מצות חנוכה מספיק הק"ו כמ"ש הריטב"א, והוא הדין בציבור או יחיד שנעשה להם נס שיכולים לקבוע יום מועד לעצמם ביום שנעשה להם הנס ומצוה נמי עבדי (כלשון החת"ס או"ח סוס"י קס"ג), ואין כאן חשש בל תוסיף כיון שיש הק"ו כמו במרדכי ואסתר מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לא כ"ש, והיינו דוקא בנס של הצלה ממיתה לחיים אבל בפדות משאר צרות לא, כמ"ש חת"ס או"ח סי' קצ"א דבעינן דומיא דמרדכי ואסתר וכל זמן שיש עלינו שיעבוד מלכיות וליכא פדיון מעבדות לחירות כל שאין ההצלה ממיתה לחיים אין לקבוע יו"ט. וא"כ בנ"ד דאיכא תרתי הצלה ממיתה לחיים וגם מעבדות לחירות שנפדינו משיעבוד מלכיות שזכינו לעצמאות בעזה"י בודאי מצוה לעשותו יו"ט (ועי' חת"ס או"ח סי' ר"ח ד"ה מ"מ, שכתב וז"ל לקבוע יום שמחה ביום טובה כגון חנוכה ופורים דאורייתא הוא מק"ו משיעבוד לגאולה אומרים שירה בפסח ממיתה לחיים לא כ"ש וק"ו דאורייתא הוא, וכו', ומ"ש דפורים וחנוכה וכל ימי מגילת תענית לעשות זכר לנס ממות לחיים הוא דאורייתא ממש מק"ו כדאיתא פ"ק דמגילה ועיין רמב"ן סוף שורש ב' מ"מ היינו לעשות זכר לנס אבל איכות וכמות הזכרון ההוא הוא מדרבנן כגון קריאת מגילה ומשלוח מנות והדלקת נרות בחנוכה הכל מדרבנן אבל לעשות שום זכר קצת הוא דאורייתא מק"ו הנ"ל עכ"ל החת"ס).

ונלע"ד ליישב דברי המהרש"א דמגילה דף ז' (ממהדורא קמא כנ"ל), עפ"ד הפר"ח או"ח סי' תר"ע סק"א שתירץ קושית הב"י כיון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה א' א"כ לא נעשה נס אלא לז' ימים ולמה קבעו ח' ימים, ותי' הפר"ח דיומא קמא היה בשביל הנצחון נגד אויביהם דאין סברא שיקבעו ז' ימים מכ"ו ואילך ועיקר יום הנצחון שהוא כ"ה לא יקבעוהו לדורות, ואילולי נס הנרות היו קובעים לדורות יום א' ליו"ט בהלל והודאה אלא שבשביל נס של פך השמן קבעו ח' ימים לדורות יעו"ש. והשתא אע"פ שיש ק"ו בנס חנוכה היינו רק בנס הנצחון שהוא ממיתה לחיים, אבל בנס של פך השמן שאינו ממיתה לחיים ליכא ק"ו ולכן הוצרך המהרש"א לומר שגם בנר חנוכה מצאו סמך של שום דרשה ורמז בתורה כדאיתא במדרשות, וכבר כתבתי לעיל שכוונתו למדרש שהביא רמב"ן עה"ת ר"פ בהעלותך ודרשה זו על הנס של הדלקת הנרות במנורה שהיה ע"י פך השמן, ודוק (ומה שהיו מצטערים ומפקפקים כל כך בענין חידוש המצוה של מקרא מגילה משא"כ במצות חנוכה, עיין בקרבן העדה לירושלמי מגילה פ"א ה"ה שזה מחמת דכתיב הלא כתבתי לך שלישים ולא רבעים לפיכך חשבו במצוה זו קצת סתירה לדברי תורה. והחת"ס או"ח סי' קצ"ב כתב מה שהי' קשה בעיניהם מעיקרא עד שמצאו רמז דחוק מן התורה והטעם לקושי הזה נ"ל משום שאין להוסיף זכירת שם עמלק וזרעו בתורה ברבים בכל שנה ושנה יעו"ש).

והנה מה שכתבתי לעיל בשם החת"ס או"ח סי' ר"ח דחנוכה וכיוצא בו לעשות זכר לנס של הצלה ממות לחיים הוא דאורייתא ממש מק"ו וק"ו דאורייתא הוא, ושם רמז לדברי הרמב"ן בסה"מ (וכ"כ החת"ס בהגהותיו לש"ס במגילה דף ו'). הנה הרמב"ן המליץ ליישב דעת בה"ג שמונה מצות חנוכה בין תרי"ג מצוות דאורייתא אבל לא מוכרח שהרמב"ן גופא יסבור כן, ובאמת קשה א"כ מאי קאמר הגמ' מ"ח נביאים לא פיחתו ולא הוסיפו על מ"ש בתורה חוץ ממקרא מגילה, הלא ק"ו דאורייתא הוא וניתן לידרש מי"ג מידות וא"כ גם במקרא מגילה לא שייך לומר שהוסיפו שהרי לא הוסיפו מדעתם (וכיוצא בזה הקשו התוספות במס' שבת דף פ"ז ע"א על הא דקאמר שהוסיף משה מדעתו דדריש ק"ו יעו"ש). ומצאתי שהרא"ם בתוספותיו לסמ"ג ה' מגילה הקשה קושיא זו על הגמרא דמגילה, והוכיח מזה שהק"ו אינו רק אסמכתא. והנה על הגמרא דמגילה דף י"ד שם מאי דרוש ק"ו ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה פירש רש"י: ביציאת מצרים אמרו שירה על הים, והטו"א הקשה ע"ז דשירה זו לא הוקבעה חובה לדורות אלא לשעה בשעת הנס לחוד אמרוהו ולכן פירש הטו"א מה מעבדות לחירות אמרינן שירה אהלל קאי דאמרינן ביום א' דפסח שהוא יצ"מ כהא דאמרינן בפסחים דף קי"ז נביאים שביניהם תיקנו לישראל שיהיו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהם ולכשנגאלין אומרין אותו על גאולתן ממיתה לחיים לא כל שכן. והגאון בעל ברוך טעם בהגהותיו לטו"א כתב ע"ז: לכאורה אינו מובן דהא הכא אמרינן על הנביאים עצמן מאי דרוש, ואתי שפיר על פי דברי הרמב"ן בסה"מ שורש א' שכתב בזה"ל ומה שאמרו נביאים שביניהם ירמוז לדור שיצא ממצרים למשה ואהרן ומרים ואל אצילי בני ישראל ולכל בהם רוח הקודש, ע"כ. ואני בעניי לא ידעתי מה תיקן בזה הגאון בעל ברוך טעם הלא גם הנביאים שהיו מיוצאי מצרים ואפילו משה בעצמו ביניהם לא יכלו להוסיף מדעתם כלום וכמו שמצינו במשה בשבת דף פ"ז שעשה שלשה דברים מדעתו מחמת דרשה שדרש (ואף תקנות של משה הם דרבנן ולא דאורייתא כמ"ש הרמב"ם בשרשים והרמב"ן הסכים עמו) וא"כ עדיין קשה מאי קאמר שדרשו ק"ו מיצ"מ =מיציאת מצרים= שתיקנו נביאים הראשונים לומר שירה והלא גם עליהם קשה כמו על נביאים האחרונים מאי דרוש. ולשיטת הרמב"ן שורש א' ניחא שלדעתו הלל של יו"ט הוא דאורייתא אבל בעל טו"א בספרו שאגת ארי' סי' ס"ט חלק עליו והכריע ופסק דהוא דרבנן ובספק אינו חוזר וקורא. אך לפי מה שכתב להלן הטו"א שם דקאי על ליל פסח דהוא דאורייתא יעו"ש אתי שפיר. ובתענית דף כ"ח ע"ב על הא דאמרינן בגמרא הלל דריש ירחא לאו דאורייתא פירש"י אבל הלל דחנוכה כגון באחד בטבת ודאי דחי למעמד דכיוון דנביאים תיקנוהו שיהיו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבוא עליהן כשנגאלין היו אומרין אותו על גאולתן כדאורייתא דמי.

עכ"פ יצא לנו לדינא בנידון דידן דאין כאן שום חשש ופקפוק כלל משום בל תוסיף, רק אדרבה חיוב ומצוה הוא לעשות זכר לנס ולקבוע את יום העצמאות ליו"ט ושמחה ולומר בו הלל שלם בלא דילוג. ועי' שו"ת חיים שאל להגאון חיד"א ז"ל ח"ב סי' י"א שהביא דעות קצת פוסקים לומר הלל אף ביחיד או ציבור של עיר אחת שנעשה להם נס עכ"פ בלא ברכה, והוא דקדק מלשון רש"י בפסחים קי"ז ע"א ד"ה על כל צרה שלא תבוא אומרין אותו על גאולתן שמסיים: כגון חנוכה דמתקנת הנביאים היתה רק על נס שנעשה לכל ישראל ולא ליחיד או עיר אחת. אולם לפי דעת החת"ס או"ח סי' קצ"א גם ביחיד או עיר אחת אם הנס הוא ממיתה לחיים שייך הק"ו מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לא כ"ש וא"כ חייבים לומר הלל. וי"ל שזו כוונת רש"י שכתב: כגון חנוכה ר"ל ממיתה לחיים דוקא ולא שאר צרות. ועכ"פ בנס שנעשה לכל ישראל הכל מודים שצריכים לומר הלל ומבואר בחיים שאל שם דבזה אומרים בברכה בלי פקפוק. וגם הספד ותענית אסור בו כמ"ש החת"ס או"ח סי' ר"ח.

מ"מ למעשה לקבוע הלכה לדורות בענין ברכת ההלל והוא דבר מחודש אחרי התקופה הארוכה של אלפיים שנות הגלות, אע"פ שכל מה שכתבתי נראה ברור בעיני לדינא אבל למעשה אי אפשר להחליט בזה בלי הסכמת רוב גדולי הרבנים שלא יבוא לידי לא תתגודדו ליעשות אגודות אגודות, ואם יעלה בהסכמה יברכו על ההלל בכל המקומות.

(ד) ועתה נבוא לדון לענין השאלה של כת"ה ע"ד ברכת שהחיינו. והנה גבי חנוכה משטחיות לשון הגמרא בשבת דף כ"ג והשו"ע או"ח סי' תרע"ו נראה דוקא המדליק או הרואה מברך, אבל המאירי בשבת שם כתב וז"ל מי שאין לו להדליק ואינו במקום שאפשר לו לראות י"א שמברך לעצמו שעשה נסים ושהחיינו בלילה א' ושעשה נסים בכל הלילות והדברים נראים עכ"ל. ובאמת קשה על הפוסקים שלא כתבו כדבריו של המאירי עכ"פ בברכת שהחיינו דהא ברכת זמן אומרה אפילו בשוק כדקיי"ל בעירובין דף מ'. ואפילו אם אין מברך שעשה נסים רק בשעת הדלקה או בשעת ראייה מ"מ שהחיינו צריך לברך על עצם הזמן. אמנם המהרש"ל בסוכה דף מ"ו סוף ע"א כתב דברכת שהחיינו לא שייך לברך בלא צירוף ברכה אחרת (וכ"כ מהר"מ מלובלין שם) והמהרש"א הקשה ע"ז דהא מצינו ברכת שהחיינו לבדה ברואה את חבירו אחר ל' יום, אבל נראה דכוונת המהרש"ל על ברכה של עשיית מצוה שאין זו הנאת הגוף אך אם נהנה מאיזה דבר כגון בקונה כלים חדשים או רואה את חבירו ושמח ונהנה בראייתו שפיר מברך שהחיינו גם בלא ברכה אחרת ולא קשה קושית המהרש"א. וע"פ זה יש ליישב לשון הגמרא סוף פסחים ר' שמלאי איקלע לפדיון הבן וכו' וקשה דלמה צריך להקדים פשיטא אקב"ו =אשר קדשנו במצוותיו וציונו= על פדיון הבן אבי הבן מברך ולא נקיט בקצרה הבעיא שהחיינו מי מברך, אך לפ"ד המהרש"ל הנ"ל אתי שפיר, דהכהן דמטי הנאה לידו יכול לברך שהחיינו גם בלא ברכה אחרת אבל אבי הבן שאין לו הנאת הגוף רק עשיית המצוה אינו יכול לברך שהחיינו לבד אם הדין הוא דכהן מברך ברכת אקב"ו על פדה"ב =פדיון הבן=, ולפיכך הקדים לומר דזה פשיטא דברכת על פדה"ב אבי הבן מברך ומשום הכי מיבעיא לי' שהחיינו מי מברך דבלא הקדמה של פשיטא וכו' אין מקום כלל לבעיא שלו. והשתא י"ל בדעת הפוסקים שלא כתבו ברכת שהחיינו רק במדליק שמברך שלש בליל א' ואח"כ מברך שתים והרואה מברך בליל א' שתים שהחיינו ושעשה נסים ואח"כ מברך אחת דהיינו שעשה נסים אבל מי שאינו מדליק ואינו רואה, כיון דפשיטא להו דשעשה נסים לא שייך גבי' לברך א"כ אי אפשר שיברך זמן דברכת שהחיינו אין מברכין בלא ברכה אחרת כד' המהרש"ל. אולם באמת מלבד קושית המהרש"א אי אפשר לקיים דברי המהרש"ל מחמת הקושיא העצומה שהקשה עליו הקרבן נתנאל בשבת רפ"ב דמאי פריך בגמ' מאי ממעט זמן או נס, תפשוט דממעט זמן דהא בליל שני הרואה מברך א' ואי ממעט נס א"כ המדליק מברך בליל שני להדליק ושהחיינו א"כ איך יכול הרואה לברך תחת, נס א"א לברך כיון דהעושה לא מברך הך ברכה כמ"ש התוס' בסוכה שם /דף מ"ו/ ולהדליק פשיטא דלא, ושהחיינו לדברי מהרש"ל אין שייך בלא ברכה אחרת, אע"כ דממעט זמן והרואה מברך נס.

והנה מלשון הש"ע אין שום הכרע יותר מלשון הגמרא נגד דעת המאירי, אע"ג דקאמר אם אינו מדליק דצריך לברך כשרואה נר חנוכה, מ"מ יש לומר דזה דוקא היכא דאפשר לי' תיקנו לסדר את כל הברכות ובכללם שהחיינו בשעת ההדלקה כמו שתיקנו לסדר ביו"ט על הכוס, והיכא דאי אפשר לו בהדלקה יברך את הברכות (חוץ מברכת להדליק) כשרואה את הנרות (וזאת תקנת חכמים מיוחדת בנר חנוכה ולא בשאר מצוות מחמת הטעמים שכתבו התוס' סוכה דף מ"ו סוף ע"א), והיכא דאי אפשר לו גם בראייה מברך לעצמו ג"כ ברכת שהחיינו (ולדברי המאירי גם שעשה נסים) על עצם הזמן דחנוכה שנעשו בו נסים, כמו ביו"ט דאם אין לו כוס קיי"ל דזמן אמרו אפילו בשוק. והא דאין מפורש דין זה בגמרא ושו"ע הוא משום דזה מילתא דלא שכיחא שיהי' במקום שאי אפשר לו לראות נר חנוכה של אנשים אחרים שמדליקים בפתחי הבתים בחוץ.

אבל הפר"ח או"ח סי' תרע"ו סק"א כתב וז"ל ומ"ש שהחיינו הך שהחיינו לא ניתקן אלא על ההדלקה או על הראייה הא לאו הכי לא יברך והא דאמרינן בפרק בכל מערבין זמן אומרו אפילו בשוק ההיא בזמן דרגל עכ"ל והביאו הפמ"ג בסי' תרע"ו במש"ז סק"ב. והדברים תמוהים בעיני מ"ש הפר"ח לחלק בין רגל לחנוכה לענין ברכת זמן הלא בגמרא דעירובין דף מ' בעי רבה מהו לומר זמן בר"ה ויוכ"פ =בראש השנה ויום כפורים= כיון דמזמן לזמן אתו אמרינן או דילמא כיון דלא איקרי רגלים לא אמרינן ואמר לי' רב יהודה אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן ומסים הגמרא דהכי הלכתא דלא כרב ושמואל דאמרי אין אומר זמן אלא בשלש רגלים והלכתא אומר זמן בר"ה וביוכ"פ ואומר זמן אפילו בשוק יעו"ש, ובירושלמי פסחים פ"י ה"ה אחר שהביא מאן דאמר אין אומרים זמן אלא בשלש רגלים למ"ד כל שכתוב בו מקרא קודש צריך להזכיר בו זמן (לרבות ר"ה ויו"כ) א"ר תנחומא ויאות מי שראה תאינה בכורה שמא אינו צריך להזכיר זמן ועי' בפני משה שם, הרי אע"ג דלא איקרו רגל מ"מ כיון שבא מזמן לזמן מברכין שהחיינו דלא גרע מפרי חדש. ואין לומר שעדיין יש חילוק בין ר"ה ויו"כ שהם בכלל המועדים ואסורים בעשיית מלאכה משא"כ חנוכה, זה אינו דהא אמרינן במס' ערכין דף י' ע"ב לענין אמירת הלל ר"ה ויו"כ דאיקרו מועד ואיקדוש בעשיית מלאכה לימא וכו', והא חנוכה דלא הכי ולא הכי וקאמר, ומשני משום ניסא. ועיין בפירוש רבינו יונתן לעירובין (על האלפס) בסוף פ"ג שכתב וז"ל אקרא חדתא אמינא זמן כשאני רואה דלעת משנה לשנה כשהן מתחדשות אמינא זמן כ"ש בשמחת יו"ט של ר"ה ויו"כ עכ"ל, א"כ הכי נמי בשמחת הנס של ימי חנוכה. ועי' ב"י סי' תרע"ו במה שכתב בשם תשובה אשכנזית דהרואה שבירך זמן בליל א' ולא הדליק ובליל ב' או ג' בא להדליק אינו חוזר ומברך סיים שם הטעם דקיי"ל זמן אומרו אפילו בשוק וא"צ לחזור ולאומרו על הכוס יעו"ש, ואי כדעת הפר"ח דשהחיינו בחנוכה לא ניתקן אלא על ההדלקה או על הראייה והא דאמרינן זמן אומרו אפילו בשוק ההיא בזמן דרגל א"כ קשה למה הביא בתשו' אשכנזית ראייה לדיני חנוכה מהא דזמן אומרו אפילו בשוק הי' לו לומר הטעם כיון שכבר בירך זמן על הראייה הוי כמו שבירך על הדלקה, אלא ע"כ מוכח מזה כמו שכתבתי לעיל לפי דעת המאירי דהיכא דאי אפשר בהדלקה וגם בראייה אומר זמן אפילו בשוק על עצם היום גם בלי עשיית המצוה כמו ברגל רק לכתחלה תקנו כמו ברגל שלכתחלה מסדרו על הכוס של קידוש ובחנוכה מסדרו על ההדלקה והיכא דאי אפשר בהדלקה אומרו בשעת ראייה אבל היכא דאי אפשר גם בראייה אומר זמן אפי' בשוק כדעת המאירי רק משום דהוא מילתא דלא שכיחא שאי אפשר בראייה לא נקטו הפוסקים דין זה כמו שכתבתי לעיל. ועי' חוק יעקב לה' פסח סי' תע"ג סק"א שכתב וז"ל ואם אין לו כוס של יין בשעת הקידוש מברך זמן בלא כוס ריא"ז בש"ג פ' בכל מערבין והוא פשוט בש"ס פ' לולב וערבה וכה"ג מתבאר בהל' חנוכה סי' תרע"ו ע"ש עכ"ל הח"י, ומזה מוכח ג"כ דבחנוכה הדין כמו ברגל לענין ברכת זמן.

והנה גבי פורים כתב המג"א סי' תרצ"ב סק"א דמי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזה דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויו"ט, והגאון מהריעב"ץ בספר מור וקציעה שם השיג על המג"א ודעתו דראוי לברך זמן על היום מפני תקפו של נס שהיה בו וכיון דמזמן לזמן קאתי הרי הוא לענין זה ככל מועדי ה' שמברכין עליהן זמן וזמן לא בעי כוס דהלכתא אומרו אפילו בשוק ומסיים שם להלכה דשפיר הוא לכתחלה למאן דלית לי' מגילה שיברך שהחיינו יעו"ש. ובברכי יוסף שם הביא כן בשם ר"י מולכו דאף מי שאין לו מגילה יברך שהחיינו. ובספר משנה ברורה לסי' תרצ"ב הביא סיוע לדעת מהריעב"ץ במור וקציעה מדברי המאירי במס' שבת לענין חנוכה (דאם א"א לו בהדלקה ובראייה ג"כ מברך שהחיינו) והוא הדין לענין פורים. ומצאתי גם בסידור התפילה של מהריעב"ץ בדיני קריאת מגילה (פרק מגילה עפה סימן ו' אות ה') שכתב וז"ל ומי שאין לו מגילה לדידי פשיטא לי דמברך זמן על כוס בסעודה או אפלו בלי כוס ואף בשוק דלא כמג"א עיין מור וקציעה עכ"ל. ועי' בס' משנה ברורה שם /סי' תרצ"ב/ דאפשר שגם המג"א מודה לדעת המור וקציעה אלא דהוא מיירי שבלילה היה לו מגילה ובירך אז שהחיינו וממילא יצא על עצם הזמן אלא דביום לא היה לו, אבל אם לא היה לו כלל אפשר דגם המג"א מודה עיי"ש ויפה כתב.

והלום ראיתי מה שכתב הגאון ר' שלמה הכהן מווילנא ז"ל בשד"ח מע' חנוכה סי' ט' אות ג' שתמה הלא קיי"ל דזמן אומרו אפילו בשוק ולמה לא מצינו גבי חנוכה דמברך שהחיינו אפילו אינו מדליק ואינו רואה כלל ולא מצינו גבי פורים דאם אין לו מגילה וגם אינו משלח מנות דיברך זמן על עצם היום וכתב הטעם לפי שאין להם קדושה כלל ומותרים בעשיית מלאכה לא שייך לברך זמן על עצם היום רק בעת שמקיים מצות היום, והא דמברך על הראייה בנ"ח =בנר חנכה= י"ל משום פרסומי ניסא חשיב לי' הרואה ג"כ שיש לו חלק במצוה, ובסוף צידד דאם לא בירך זמן בלילה כלל דצריך בחנוכה לברך זמן בעת אמירת הלל דהא לא גרע מקריאת המגילה דמברכין עליה זמן ולחד מ"ד קריאה זו הלולא יעו"ש. ולא הביא מכל הנ"ל.

(ה) תבנא לדינא בנידון דידן, ביום שנעשה בו נס לכל ישראל ממיתה לחיים ומעבדות לחירות והוקבע ליו"ט היינו יום העצמאות, לדעת הפר"ח אין לברך שהחיינו ולדעת המאירי (שהפר"ח לא ראה את דבריו ובכהאי גוונא לא אמרינן הלכה כבתראי, כידוע) ומהריעב"ץ והר"י מולכו ובעל ס' משנה ברורה צריכים לברך שהחיינו. ואם יברכו שהחיינו לפני אמירת הלל כמ"ש מהר"ש מווילנא אפשר דשפיר דמי גם לדעת הפר"ח.

אמנם התוס' סוכה דף מ"ו ע"א ד"ה העושה הקשו אמאי אקריאת מגילה מברך שהחיינו ואילו אקריאת הלל לא מברך יעו"ש והר"ן שם כתב דאין מברכין שהחיינו על הלל של ב' ימים טובים אע"ג דתלוי בזמן כיון שתיקנו לומר על כל צרה וצרה שלא תבוא על הציבור אין זמנו קבוע עכ"ל יעו"ש. ולכאורה דברי הר"ן צ"ע דהא מה שאמרו בפסחים דף קי"ז ע"א: נביאים שביניהם תיקנו להן לישראל שיהיו אומרין את ההלל על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהן כשנגאלין אומרים אותו על גאולתן, הכוונה לאו דוקא בשעת גאולתן לפי שעה רק שיאמרוהו לדורות בכל שנה באותו יום שנגאלו מן הצרה, כמו שפירש רש"י שם /פסחים קי"ז/: כגון חנוכה, ועיין תוס' סוכה דף מ"ד ע"ב סוף ד"ה כאן, וכבר הבאתי לעיל דברי הטו"א במגילה דף י"ד שכתב דהק"ו מיצ"מ ממיתה לחיים לא כ"ש לאו משירת הים דזה היה רק לשעה אלא מן אמירת הלל ביום א' דפסח שתיקנוהו לדורות וכן ביום גאולתן מכל צרה, והק"ו הזה הוא שם במגילה י"ד על פורים והריטב"א שם כתב דגם מצות חנוכה סמכו על ק"ו זה, וא"כ קשה מאי קאמר הר"ן דאין זמנו קבוע הרי זמנו קבוע משנה לשנה ביום מיוחד וקבוע יום שנעשה בו הנס שנגאלו מצרה זו והוי דבר הבא מזמן לזמן שצריכים לברך שהחיינו. ונראה שכוונת הר"ן כיון שצריכים לומר הלל בכל פעם בשעת גאולתן מצרה חדשה שלא תבוא (ואח"כ יקבעוהו לדורות) ואין יודעים לעולם באיזה יום ח"ו עלולה הצרה לבוא ואח"כ הישועה שיאמרו הלל ביום הישועה ולפיכך קאמר הר"ן שאין זמנו קבוע (ועי' מ"ש הרב המגיד ה' חנוכה פ"ג ה"ו שלומר הלל על כל צרה בשעה שנגאלין היא תקנת נביאים אבל לאומרו בימים קבועים הוא מדרבנן ומ"ש בכסף משנה שם ע"ז, אבל הלא בדברי רש"י פסחים קי"ז ע"א ד"ה על כל צרה ותענית דף כ"ח ע"ב ד"ה מנהג אבותיהם בידיהם מבואר בהיפך יעו"ש). אולם הר"ן הא מיירי בהלל של יו"ט לענין אם יברך פעם שנית שהחיינו בשעת אמירת הלל אחר שכבר בירך בלילה בשעת קידוש ברכת זמן על עצם היום, אבל בחנוכה או ביום אחר שנעשה בו נס לכל ישראל ממיתה לחיים ומעבדות לחירות בודאי חזי לאיצטרופי ברכת זמן על עצם היום עם מצות אמירת הלל סמוכים זל"ז ושפיר דמי.

(ו) מ"מ עדין קשה להכניס עצמו בספק ברכה, וקיי"ל בכל מקום שיש חילוקי דעות בברכה דספק ברכות להקל משום חשש ברכה לבטלה. אולם הב"ח או"ח סי' כ"ט כתב דבמחלוקת בברכת שהחיינו יכול לברך ולא אמרינן בזה ספק ברכות להקל, דברכת שהחיינו שבאה על שמחת לבו של אדם יכול לברך אע"פ שאינו ודאי דחייב לברך, דאינו עובר על לא תשא אם הוא שמח ומברך לו יתעלה על שהחייהו וקיימו עד הזמן הזה, אבל שאר ברכות דמברך אק"ב וצונו אינו יכול לברך ולומר וצונו בספק ברכה לבטלה יעו"ש, וכן כתב הב"ח גם באו"ח סי' תל"ב. וכן כתב אלי' רבה או"ח סי' כ"ב דלא אמרינן ספק ברכות להקל ואינו עובר משום לא תשא כדעת הב"ח, והביא באלי' רבה ראייה מברכות דף ס' גבי קנה כלים חדשים דפריך וליפלוגו בקנה וחזר וקנה להודיעך כחו דר"י שצריך לברך ומשני כח דהיתרא עדיף לי' יעו"ש. וכן כתב הצל"ח בברכות דף ס' דברכת שהחיינו יש רשות לברך שהחיינו אפילו אם אינה חובה ע"פ מה דאמרינן בעירובין דף מ' ע"ב איבעיא להו מהו לומר זמן בר"ה ויו"כ וכו' א"ל רשות לא קמיבעיא לי כי קמיביעיא לי חובה וכו' הרי דאפילו דבר שאין חובה לומר עליו שהחיינו אעפ"כ הרשות למי שירצה לברך עליו שהחיינו ולא נחשב זה כברכה שאינה צריכה יעו"ש שמביא אח"כ ראיה מגמרא ברכות דף ס' שם עיין שם בדבריו הנחמדים. והנה בראייתו מגמרא ברכות דף ס' כיוון לדעתו של האלי' רבה הנ"ל, ובראייתו הראשונה מגמרא עירובין דף מ' כיוון לדעת הקדמונים בהגהות אשר"י על הרא"ש בעירובין שם בשם מהרמ"ק עיי"ש. והחת"ס או"ח סי' נ"ה אחרי שהביא ד' הב"ח וא"ר ותשו' הרשב"א סי' רמ"ח סיים: ונ"ל מ"ש חז"ל דברכת שהחיינו רשות אינו רשות לברך ברכה לבטלה אלא כל מי שנהנה בדבר שראוי לברך עליו אסור ליהנות בלא ברכה אך לזה צריך שיעור וגבול ויש דברים שבטלה דעתו ויש דברים כגון קרא חדתא שתולה בדעת כל אדם לפי דעתו אם נהנה לא בטלה דעתו ואם אינו נהנה לא יברך והיינו רשות ומ"מ מי שיודע בעצמו שנהנה אין ברכתו רשות אלא חובה ואם יודע בעצמו שנהנה ואינו מברך הוא חוטא, ולפ"ז כל דברים שיש ספק בברכת שהחיינו מי שיודע בעצמו שנהנה יברך ואי אפשר לומר בטלה דעתו דהא קמן דבלא"ה ספיקא או פלוגתא הוי וא"כ כיון שנהנה יברך לא מספק אלא מודאי כיון שנהנה וביטול דעתו ליכא עכ"ל, ודבריו קילורין לעינים. ועי' תבואות שור סי' כ"ח סוף סק"ד שכתב ג"כ בברכת שהחיינו מקילים בה טפי לברך אותה רשות כמ"ש ס"פ בכל מערבין עכ"ל.

הנה רואים אנו את גדולי הפוסקים האחרונים הב"ח ואלי' רבה ותב"ש והחת"ס כולם סוברים דבברכת שהחיינו לא אמרינן ספק ברכות להקל, וכיוונו מדעתם לדעת גדולי הראשונים בזה, האחד הוא הריב"ש בתשו' סי' תק"ה וז"ל ומה שטען עוד ואמר דכל שהוא ספק שזה אומר לברך וזה אומר שלא לברך טוב שלא לברך כדי שלא יעבור משום ברכה שאינה צריכה גם זו אינה טענה שכיון שיש טענות וראיות מספיקות להכריע כדברי האומר לברך אין זה ספק, ועוד דבמס' עירובין פרק בכל מערבין כי בעינן אי אומרים זמן בר"ה וביו"כ אמר רב יהודה אנא אקרא חדתא אמינא זמן ומהדרינן רשות לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי חובה ומסקנא והלכתא אומר זמן בר"ה וביו"כ, אלמא אפילו אי אמרינן דלא חובה הוא רשות הוא כיון דמזמן לזמן קאתי דומיא דקרא חדתא וליכא משום ברכה שאינה צריכה וכו' עיי"ש. וגם בהגהו' אשר"י על הרא"ש בעירובין פ"ג ס"י וז"ל ול"נ לפרש רשות לא קמיבעיא לי דפשי' דרשות קאמר מדקאמר אנא אפילו אקרא וכו' משמע אני מחמיר על עצמי. מר' מהרמ"ק, עכ"ל (ועי' פמ"ג או"ח סי' רכ"ה בא"א סק"ט ובפתיחה שם בזה"ל: הב"ח ז"ל בסי' כ"ט כתב פלא ומזה נראה שחשב את הב"ח ליחיד בדבר זה, ולא הזכיר גם האלי' רבה ותבואות שור, ואילו ידע שכבר כתבו כן גדולי הראשונים הריב"ש והגהות אשר"י לא הי' מפקפק כלל).

(ז) העולה מכל זה לדינא, אף כי אין להטיל חובה על כל איש שיהיה צריך לברך שהחיינו ביום העצמאות, אבל כל מי שרוצה לברך הרשות בידו ואין בזה שום חשש של ברכה לבטלה, וכל מי שיודע בעצמו שנהנה ושמח במאורע של תקומת המדינה ביום ההוא שהוקבע ליו"ט אין ברכתו רשות אלא חובה. ונכון להסמיך ברכת שהחיינו לאמירת הלל, היינו לפני ברכת הלל אם אומרים את ההלל בברכה (לפי שורת הדין כמו שהוכחתי לעיל) או לפני התחלת אמירת הלל אם אומרים הלל בלא ברכה.

יהי רצון מלפני השוכן בציון לפקדנו בפקודת ישועה ורחמים. וכאשר זכינו לאתחלתא דגאולה כן נזכה כולנו לראות בגאולה השלימה במהרה בימינו בקרוב. כעתירת ידידו ומוקירו הדושת"ה בברכת כט"ס. משלם ראטה

תחושה טובה בסך הכל
סוג של הקלה

זו לא מעלה כ"כ גדולה להישאר שם.

שווה להתבונן במה שהוא כותב ועוד - ולבוא לתחושת שמחה גדולה..

תנסה את זה, תאמין לי, יהיה רק טוב.

לא ידעתי שהערב פורים
ממש מצחיק נהיה

דברי ההתפעמות שצוטטו כאן הם פיטפוט בעלמא בשורה התחתונה.
דרך הלימוד התלמודית בעניין הלל והודאה דורשת כאריזמה, סמכות רחבה ועוד ועוד.

נראה לי שלא ממש.
עוד לא היה ממני פיצלוש מעולם.
וכך נשמעת גם שאר מידת הנכונות של ההמצאות המגוחכות שלך.

"פטפוט דברים"?..

ו'אתה' בא ללמד אותו את "דרך הלימוד התלמודית"?...

אין מילים..

אני מבטיח לך שיש תיאולוג שיחשוב אחרת.
ומכל מקום, זה כבר עניין רחוק מהדבר הקטן והזניח שכביכול צויין אתמול.

לשון-שחץ, של אדם צעיר שחושב שהוא יכריע בין חכמי האומה ("תיאולוגים".. אהה...).

פינוק של מי שגדלו כאן על כל טוב, ויכולים לומר על המדינה, על שחרור ירושלים, "קטן וזניח"..

אולי היה שווה איזה "מסע בזמן קטנצ'יק", לפרעות ת"ח-ת"ט, לפרעות תרפ"ט, לעוד כמה כאלה - ואז לחשוב שוב כמה זה קטן וזניח.

היחידי שנשאר "קטן" מאמירות כאלה, הוא מי שעד לכך הרגשותיו מגיעות. חבל מאד.

תנסה את זה. 

שווה גם להקשיב סתם להיסטוריה של עם ישראל.

תנסה את זה.

שווה להקשיב למוסר הנורמלי של הכרת הטוב העצומה אחרי שחזרנו מהגלות.

כנ"ל.

שווה להקשיב למי שהיו "שם", ובאו מ"שם" (כמו שאמר הרב ליאור שליט"א, כשראו אותו עוד בתור בחור בישיבה מופיע מגולח למשעי ביום העצמאות: "אני הייתי שם"..).

יהיה מזה רק טוב.

מי שלא מרגיש את השמחה העצומה בכך שיש לנו סוף סוף מדינה - ההפסד כולו שלו. לגמרי.

כך קבעה הרבנות הראשית את יום ירושלים בכ"ח באייר - סרוגים

וכך כתב הרב חיים דוד הלוי בקיצור שולחן מקור חיים (פרק צא הלכה יב):

"ימי ה' וכ"ח באייר, זיכנו ה', וימי ספירת העומר שהיו במשך דורות רבים ימי צער ואבל, נהפכים והולכים לימים טובים לבית ישראל. וכבר קבעו רבותינו שבדור הקודם את יום ה' באייר, הוא יום העצמאות, ליום הלל והודיה לה', על הנסים והנפלאות שעשה לנו, בהכרזת הקמת מדינת ישראל. ורבותינו שבדור זה קבעו את יום כ"ח באייר, יום שחרור ירושלים, ליום הלל והודיה לה'. וראוי לכל אדם, להודות ולהלל לה', על כל הטבות אשר גמלנו, ולהתפלל אליו שיזכנו לגאולה שלימה ולבנין בית מקדשינו ותפארתנו, אמן"

@ימח שם עראפת

כבר כמה שנים טובות

אין איזה סודות כמוסים שלא ידועים

תשאל את גיפיטי

תן איזה סוד גדול שנודע רק לבעלי החוות

(מכירה חוות מקרוב, לא מכירה סודות כאלה)

מה הקוד לשער...

סודות שרק כשאתה ממש בעניינים אתה מגלה

זה פשוט דרך התנהגות של בעלי חיים

צריך לעבוד איתן כדי להכיר את הההתנהגות שלהן

נגיד כבשים,

זאת בדרך כלל חיה די פחדנית (חוץ מהזכרים בתקופות היחום)

שהולכת כעדר,

לכן אם "תשכנע" חלק מהן ללכת במסלול מסויים או למקום מסוים

יהיה הרבה יותר פשוט "לשכנע" את השאר כי הן פשוט ילכו אחריהן

בתקופות היחום עדיף להפריד את הזכרים השליטים משאר העדר (חוץ מנקבות שרוצים להרביע, גם אז עם זכר אחד)

כי הם עושים מלחמת נגיחות ששאר חברי העדר יכולים להפגע, במיוחד שכולם נמצאים בדיר אחד

ואמר לי אבא שלי, שבדרך כלל גם הזכרים לא נוטים לנגוח בבעלים

אם גודלו אצל הבעלים האלה מאז היו טלה,

לעומת זאת, אם הגיעו כבוגרים לעדר, הם "עושים תחרות" עם הבעלים ויכולים לנגוח בו

כבש נוגח על ידי ריצה אליך ונגיחה חזקה

לעומת תיש, שנוגח הרבה פעמים בלי ריצה

אלא עומד על 2 רגלים אחוריות, ונוגח

גם עז נקבה נוגחת, הרבה פחות מהתיש אבל יכולה לנגוח אם מרגישה מאוימת ממש או כדי להגן על הגדי

גם כבשה נוגחת כדי להן על הטלה

אבל זה נגיחות קלות לעומת הזכרים

אממ...

גם אבל בגדול נראה

שבנוסף לידע..

יש גם את הצד המנטאלי

שזה רק מי שנמצא יודע

לכן זה סוד

כשמוציאים מרעה פעם ראשונה מגלים שהבטוי כבשה בעדר זה לא רק סטיגמה,

אבל לא כל כך מגניב כמו שזה נראה לפעמים.

כילו בשלב מסויים אתה

מתבונן ואומר לעצמך..

אוקיי אני גם כזה?

זאת הייתה כוונת המשורר?

מסתבר שיש פה לא

מעט רועים ככה שזה כבר לא ממש

סודות בחווה נאמר זאת כך

אולי זה סוד של כל הרועים

ביחד

כלומר, אני הולך עם סנדלים אז אולי זה שיקול (לא באמת, יצאתי לאוויר הפתוח אתמול והיה לי נפלא אחרי כן).

המתקנים רטובים... גם לא כיף וגם עלול להיות מסוכן. אתה יודע מה האישה תעשה אם תחזור בבגדים רטובים ומלאים בוץ??

(אבל על אחת מהגינות אצלנו לא, כי יש שם הצללה שמועילה לגבי חלק מהמתקנים בגשם).

לגבי האישה, אני מבין שאת בתור אישה יודעת מה את תעשי לX אם יחזור מלא ברטוב ובוץ. אצלנו אני משער שיעטפו אותי בשקית אשפה כל הדרך לאמבטיה.

זה נראה לי רק יגביר לי

למה לא כל יום שבת?

סתם זה קשה המעבר הזה משבת המלכה לשבוע העבודה

מה עם עוגת גבינה עם כוס תה/קפה? תשבץ הגיון? להכין עוגיות עם שוקולד? ספר נחמד ולא עצוב שמכינים

לעת כזאת? סחלב חם? טילון? ... משהו טעים, לשבת עם זה עם ספר או מוסיקה

אהובה....זה מרגיע.

,

בערב

אז אפשר לומר שכן.

בימי דוד המלך הייתה שכינה

הייתה נבואה

היה מלך צדיק

אם מבחינתך רמת חיים חומרית > חיי אמת

זה סדרי עדיפויות שהם בעוכרנו כתוצאה ממציאות ירודה.

אתה מניח שהדברים שכתבת גורמים לאנשים להיות מאושרים, להרגיש שהם ''חיים את החלום''.

בפועל, אין שום סיבה להניח שזה היה כך.

היו אז מלחמות, רעב, מגפות, מי שלא עבד יומיים לא היה יכול להביא אוכל למשפחתו ביום השלישי.

החיים אז היו רחוקים מאוד מאוטופיה, גם אם הייתה שכינה ומלך צדיק.

מצב הרוח של יהושע בן אחיקם מהגליל (דמות שהמצאתי) הושפע פחות מהמלך הצדיק והשכינה, ויותר משנות בצורת ומגפות.

גוף בלי נשמה זה לא שווה, אבל גם נשמה ללא גוף לא שווה.

מכיוון שלא חיינו אז קשה לדעת מה היה מצב הרוח של אחיקם בן יהוזבד.

בכל מקרה מסכים איתך שזה שאז היה רעב לא אומר שכיום לא רע בגלל גלות השכינה

ומשטחי בטון ואספלט וסירנות אמבולנס מעצבנות?

וואי יצא לי עין רעה...

שני הדברים שהכי שונים בין תנאי החיים של פעם והיום, ובאמת רחמנות עליהם שחיו אז - מים זורמים בבית וחשמל.

לגבי פאפוס, חברתי ששהתה שם לא זכרה פרטים על בית הדירות וכו' (היתה שם קצת מזמן)

אבל אמרה שאפשר לארגן טיול עם קבוצה נוספת של ישראלים - להרים. אמרה שמעניין

שם. גם ללגונה הכחולה וכו. מאוד נהנתה מהמקום וממליצה. סליחה שאין לי פרטים

מדוייקים יותר, אבל בטוחה שAI יספק הכל..... שיהיה הכל - הנסיעה, החזרה והשהות -

בשלום.

(לזכור שנוהגים שם משמאל).

מגשים ומממש, כיום, ובע"ה בשנים הקרובות, שאיפות גדולות שהיו לי על מה שאעשה בשנים הראשונות אחרי סיום הישיבה התיכונית.

מקווה שבעזרת ה' בעתיד כן

מה זה בשבילך החלום?

משו פנימי יותר או חיצוני- שיהיה לך עבודה טובה וכו'?

או בית מקדש

מעניין אותי

אני חיה בדרך של הגשמת חלומות קטנים שמצטברים למשהו גדול.

לחיות כשתמיד ישלך מטרה או חזון מול העניים

אם לעבוד כל יום כדי להגיע אליו אז כן, אני חיה את החלום.

אני ישן המון ולכן מבלה זמן ניכר בחלומות.

לפחות תחלום חלומות עם משמעות שתרגיש 😂

בית נאה, משפחה נהדרת, פרנסה טובה, סביבה קהילתית מדהימה

אז את מרגישה שהגעת לאן שחלמת?.. וזהו?

אני לא ממש מרגישה שחיה את החלום עכשיו

נגיד ש כל יום, כל יום ליסוע לאולפנה וללמוד...

ובסדר אפשר גם להתנדב קצת

אבל עדיין...

לא מרגישה שחיה עם הרבה משמעות וחזון, כזה החיים זורמים ומתקדמים כל הזמן

ו...

מבאס קצת לחיות ככה

לא?

אפשר לומר שב"ה שהחלומות הגדולים של גיל הנעורים ושנות הרווקות - התגשמו.

מרגישה שהגעתי אל המנוחה והנחלה, למקום קבוע ויציב בחיים - ועדיין יש חלומות ויעדים לשאוף אליהם ולעשות את ההשתדלויות להגשים אותם

ואת - את נמצאת כרגע בשלב מאוד מוקדם של החיים הבוגרים שלך.

את כרגע בשלב של הגשמת חלומות שאני מכנה חלומות קטנים: לסיים בהצלחה את האולפנה, לעבור את בחינות הבגרות בצורה טובה, לבחור מקום לשירות לאומי, וכנראה גם מידי פעם מוטרדת וחושבת מה תרצי לעשות עם עצמך כשתהיי גדולה…

והגשמת החלום הכי גדול, נישואין והקמת משפחה… גם זה יגיע בע"ה

שואף ליותר בע"ה

יש עוד. נתקדם ונגשים גם אותם לאט לאט.

אבל יש טוויסט: הגשמת חלומות הופכת אותם לארציים עם חסרונות. חלום דמיוני לא מכיל כאלה.

למשל חלום ששואפים אליו אך חוששים מתופעות שיתלוו לו וכשהחלום מתממש כל החששות מתבררות כתעתועים.

או למשל אני מכיר אנשים שאכן חלמו להתחתן, אך רק אחרי שהתחתנו אמרו שאילו היו יודעים איך זה מרגיש היו עושים זאת הרבה לפני, אבל החלום היה מעורפל לפני כן לכן לא דחפו לזה

התוצאות באמת יותר מגוונות.

חלום לרזות, להגמל מהתמכרות, להסיר מידות רעות, להשתחרר מתלות, לצאת מאזור נוחות כובל וכדומה.

הרבה אנשים שעשו זאת אמרו שאילו היו יודעים עד כמה זה טוב לפני, היו עושים זאת הרבה לפני, אלא שהחלום היה מעורפל.

או איך נאמר "טעמו וראו כי טוב ה' ". ידענו שהוא טוב עוד לפני, אבל רק אחרי שטועמים יודעים כמה

שלי.

זה קול של גבר והוא מדבר באכדית אז אני צריך מתרגם.

הבעיה שהוא תמיד מנצח אותי בויכוחים.

רק שימי לב שלא כל ניק הקורא לעצמו אישה היא בהכרח אישה במציאות

מפחיד. כמו סרט אימה. אם אתה מכיר מישהו כזה בפורום, לא חושבת שזה לשון הרע אם אדע את השם. זה לתועלת. תודה רבה!

ולכן אל תדברי עם אף אחד/ת בעניינים שלא עושים לך טוב.

ופיצויים בשווי עלות ותכולת המזוודה במידה ולא מוצאים עד גבול כספי מסוים (די גבוה) ולדעתי גם על הוצאות שרכשת בגלל אובדן המזוודה.

הגשתם דו"ח בשדה? לא טלפונית.

יום לאלפי אנשים.

יש כל כך אפשרויות של נקודות כשל בדרך שהמזוודה עוברת, מנקודת המסירה בדלפק בשדה התעופה ועד לקבלתה בנמל היעד, שזה בגדר כמעט נס שהמזוודה מצליחה להגיע בשלום.

הפעם כנראה העניין אבוד. אם לא הצליחו בכלל לאתר את המזוודה במשך ימים רבים, כנראה כבר לא תימצא.

ייתכן והתג עם הבר-קוד, מהנייר, שהוצמד בדלפק מסירת המזוודות, נתלש, נקרע וכבר לא על המזוודה. בלי זה לא ניתן לאתר אותה. אף אחד לא יטרח לחפש מזוודה לפי התווית הפרטית שבעלי המזוודה מצמידים בבית, בתוך ים המזוודות האבודות בשדות תעופה.

כיום יש פתרונות פשוטים לבעיית איבוד מזוודות.

מזה מספר שנים שקיימים אמצעי איתור מצויינים, מבוססי מיקום - AirTag של חברת Apple ו SmartTag של חברת סמסונג.

מוצר בגודל של כפתור גדול.

שמים אותו בתוך המזוודה, ואפשר לעקוב אחריו בקלות מטלפון חכם, וקצת פחות בקלות באמצעות אפליקציה ייעודית במחשב, למי שאין סמארטפון.

מאז שזה יצא, אנחנו במשפחה משתמשים בזה באופן קבוע.

העניין הוא שהלכתי לאולם המזוודות האבודות, גם אצלנו וגם בחו"ל, והיא לא נמצאת. עדיין איני

רוצה להתייאש ממנה (ממנו - טרולי). ואיני יודעת אם כדי לנסוע לבן גוריון שוב ולחפש.

מרגישה קצת כמו בחלם; אומרים לי שהאחראית היא חברת התעופה בה טסתי, וקשה

להשיג אותם - אין להם נציגות בארץ, מלבד QAS שמטפל בהם.

זו חברת התעופה WIZZ. הם יצאו בדיוק בזמן והיו ממש בסדר, עד...

לא אכפת לי ללכת ולכתת רגליים שוב (בעצם, אכפת לי, אבל מי יתן לי להיכנס בלי שיש

לי כרטיס טיסה עכשיו לאן שהוא....)

כפרת עוונות. זו פעם שנייה שמשתבש משהו בטיסה; בפעם הראשונה, זה היה קשור

לטיסה.....אולי השם אומר: אל תסעו לחו"ל? באמת קשה לדעת למה זה מתרחש ...

אני חושבת שזה קרה בגלל שחשבתי שאי אפשר להעלות טרולי למטוס, ואמרתי

להכניס אותה לבטן המטוס, רק בבידוק השני. אז עצר הסורק את הטרולי כי

מצא סכין מטבח בגלל כשרות (קהה, לא חדה), קרא לאיש הבטחון שהוציא את הסכין

וזרק אותה. הסורק שאל קצת בתמיהה אם אני רוצה להכניס לבטן המטוס,

וכשעניתי בחיוב, שלח אותה על המסוע לשמאלו, שם נבלעה במכונה, לכיוון

של הבידוק הראשון...

מעניין מי יהיה.

בפעם הבאה (אם תהיה בעזרת השם), ניסע עם תרמיל גב, ביגוד וחפצים

בסיסיים וזהו. מקסימום נכבס שם....

או שיבוא סוף סוף המשיח והתאווררות בחו"ל כלל לא תעלה על דעתנו....

הלוואי. לא יכולה כבר לשמוע על בחירות, ערבים....די!

חורף טוב לכולם ותודה על התגובות!

אלא רק בבידוק בהמשך - והטרולי שלך לא היה עם תג זיהוי עם בר קוד של שדה התעופה.

מסביר את האובדן שלו…

כספית את אמורה להיות מבוטחת. יש הרבה טארראם ובירוקרטיה, מול חברת התעופה להוכיח את תכולת המזוודה והשווי.

אם עשית ביטוח אובדן מזוודה בביטוח נסיעות לחו"ל - זה כמובן יכול לעזור עוד יותר לקבלת פיצוי הוגן.

עשיתי ביטוח אבל הם מסרבים לבטח כי אין לי העתק של הדו"ח מלרנקה (טסתי לקפריסין)

הגיוני וטבעית אפשר לנתח את זה, אבל אני חושבת שאני צריכה להסתכל על זה בצורה

אמונית, נכון? הרי הכל היה יכול להסתדר אחרת....מפריע לי שאני תמיד מסתפקת

רוצה מאה מאה מאה אחוז להאמין ולדעת ולהרגיש שגם הטבעי הוא מהשם.

עלינו, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם - וגם השתדלות לשמירה הרכוש והכסף.

מצד שני - צריך לקבל את הדבר באמונה, מתוך הבנה שהכסף הוא פיקדון וההפסד מכפר ומדויק עבור האדם משמיים

מאחל לך שלפחות מול Wizz תגיעי להסדר ופיצוי מניח את הדעת.

הטרולי. חברת התעופה יכולה לטעון שהיא אינה אחראית, אותו דבר גם לגבי שדה התעופה - אז למי

פונים? כל אחד שולח אותי למשנהו.....לחברת התעופה אפשר לפנות רק בwhat'up - עונה רובוט

שמציג 4 שאלות, שאינן מתאימות למצב. לבסוף לחצנו על "נשכח בשדה התעופה" (אין אפשרות

להסביר שזה לא נשכח על ידי ואז הוא עונה: מצטערים. לא באחריותינו.

הlost and found שולח שוב אליהם, וחוזר חלילה...

אין בכיר שאפשר לדבר איתו? כל כך קשה לברר את הסורק וקצין הבטחון ביום שני ב1150

בבוקר בטיסה ל.......?

שייך להגיש תביעה במצב כזה? ואם כן, נגד מי בדיוק?

סליחה על הנדנוד, קשה לי להשלים עם זה שהדבר הזה התאייד...

תודה!

בשדה התעופה שאליו הגעת - מה שמסבך כפליים את היכולת לקבל פיצוי.

מקרה שבו כבודה נלקחת לבטן המטוס בשער העלייה לטיסה (Gate Delivery או Gate Check) ללא תג רגיל שניתן בדלפק הצ'ק-אין הוא תרחיש מוכר, אך הוא מדאיג משום שאין בידיך קבלה (Baggage Claim Tag).

הדבר החשוב ביותר הוא ליצור תיעוד רשמי מיידי (דו"ח PIR) ולעבוד דרך הצינורות הנכונים מול שדות התעופה וחברת Wizz Air.

מה עושים עכשיו? צעד אחר צעד

1. היית אמורה לפנות מיידית למחלקת הכבודה בלרנקה (Lost & Found) פעולה קריטית בשדה היעד
אם אתם עדיין בשדה התעופה בלרנקה, גשו מיד למחלקת הכבודה האבודה (Lost & Found / Baggage Service) באולם איסוף המזעודות. • מילוי דו"ח PIR (Property Irregularity Report): הוציאו טופס זה מהנציג בשדה. זהו המסמך הרשמי היחיד שמכיר באובדן המזוודה. • תיאור המזוודה: ספקו תיאור מדויק (צבע, גודל, יצרן, סימנים מזהים מיוחדים). • תיוג שער: הסבירו לנציג שהמזוודה נלקחה בשער/בשיקוף ללא תג דלפק standard. לצוות הקרקע בשער יש רישומים נפרדים לגבי כבודה שנאספה בשער.

2. 
Verification: קיבלתם לידכם טופס PIR חתום בעל קוד זיהוי ייחודי (למשל LCAWZ12345).

3. דיווח מקוון במערכת של Wizz Air


במידה שכבר עזבתם את שדה התעופה
אם עזבתם את שדה התעופה בלרנקה מבלי למלא דו"ח PIR:

• חובה לדווח בתוך 21 יום (מומלץ בתוך 24 שעות) דרך אתר Wizz Air או האפליקציה בפרק הכבודה האבודה.

• היכנסו להזמנה שלכם באתר Wizz Air, עברו לעמוד העזרה והתלונות (Help & Contact -> Baggage) ומלאו טופס אובדן כבודה.

• ציינו במפורש בתיאור המקרה: "Hand luggage checked-in at security/gate due to cabin space "limitations

4. Verification: קיבלתם אישור במייל מ-Wizz Air עם מספר פנייה (Case Number) המתעד את הדיווח.

5. יצירת קשר עם Wizz Air ללא מענה אנושי בטלפון
עקיפת בעיית השירות הטלפוני
חברת Wizz Air מתבססת כמעט לחלוטין על דיגיטל, והגעה לנציג אנושי בטלפון הרגיל כרוכה בעלויות גבוהות או בחוסר מענה. להלן הדרכים האפקטיביות ליצירת קשר:

• Chatbot Amelia: היכנסו לאתר Wizz Air, פתחו את הצ'אט, וכתבו בלולאה Agent או Human Representative עד שהמערכת מעבירה אתכם לנציג צ'אט חי.

• פנייה בטופס תלונות מיוחד (Claim Form): פתחו פנייה רשמית תחת קטגוריית "Baggage Claim" דרך האזור האישי.

• צוות הקרקע בנתב"ג (Laufer GHI / QAS): המזוודה עשויה הייתה לא לעלות כלל על המטוס בתל אביב. חברת שירותי הקרקע שמעניקה שירות ל-Wizz Air בנתב"ג היא Laufer GHI. מומלץ ליצור קשר עם מחלקת כבודה של לאופר בנתב"ג או להגיע לדלפק שלהם אם יש מישהו שנמצא בארץ.

6. רכישת ציוד בסיסי ושמירת קבלות


זכויות נוסעים
לפי אמנת מונטריאול, אתם זכאים להחזר כספי על ציוד חיוני (כלי רחצה, הלבשה תחתונה, בגדים בסיסיים) שנרכש בזמן שהמזוודה מעוכבת. • שמרו את כל הקבלות המקוריות (Receipts/Tax Invoices). • אל תרכשו מוצרי מותרות או ביגוד יקר ערך, שכן החברה תבחן את סבירות ההוצאה.

7. 
Verification: כל קבלה מצולמת ושמורה בקובץ דיגיטלי ייעודי. דגשים חשובים למקרה של "טרולי שנלקח בשער"

⚠️

IMPORTANT: איתור לפי חפצים פנימיים מכיוון שאין תג חיצוני רשמי של דלפק הצ'ק-אין, סביר להניח שלמזוודה הודבק תג י ידני זמני (Gate Tag) בלבד, או שהיא הועברה ללא תג כלל.

בשדות התעופה פותחים מזוודות שלא מזוהות חיצונית כדי לחפש תגיות השם של הנוסע או חפצים מזהים בתוכן.

בעת דיווח בדו"ח ה-PIR, פרטו חפץ ייחודי וברור שנמצא בתוך המזוודה (למשל: "ספר בעברית בשם X", "זוג נעליים אדומות מותג Y"). זהו המפתח העיקרי לשיוך המזוודה אליכם במערכת WorldTracer.

הביטוח הפרטי אם רכשתם ביטוח נסיעות לחו"ל:

1. עדכנו את חברת הביטוח מיד על עיכוב/אובדן הכבודה.

2. רוב פוליסות הביטוח מעניקות החזר מיידי (בין $150 ל-$500) עבור עיכוב כבודה מעל 12–24 שעות לרכישת ציוד ראשוני.

3. הביטוח יבקש מכם את אישור ה-PIR שקיבלתם בשדה או מ-Wizz Air. >> אישור, שלמרבה הצער, הבנתי שאין לך.

החשבון של WIZZ הכוונה למס' החשבון שדרכו הזמנו את הטיסה?

כלתי עשתה זאת. אשאל אותה, בלי נדר.

באמת תודה רבה מאוד על הטרחה לכתוב ולהציע!

אחרי נסיונות מתישים חוזרים ונשנים, מיילים וטלפונים (ותהליך של פינג פונג), השם עזר, כדרכו, בדרך

מופלאה, והטרולי נמצא במח' האבידות של שדה התעופה. לא שייך לWIZZ.

הבטחון הביא אותו לשם - ובאמת, לא היה מתוייג בשום מקום, כפי שחשבת.

מעניין שבתי התקשרה אליהם עוד כשהייתי בחו'ל והטרולי לא היה שם....

עכשיו איני יודעת למי לפנות כדי לקבל חזרה את ההוצאות שהייתי צריכה להוציא

בלרנקה. אשאל את הAI.

חן חן.

תודה רבה על העדכון המשמח

לא יותר גרוע. על העצים והאבנים...

(אבל אני מתגעגעת לבגדים שלי וכיסויי הראש שלי והיה שם ספר

על שמירת הלשון שדווקא הוא עוזר לי להתאפק קצת....)

אבל, היה לי גם הרבה סד"ש שם בלרנקה. בלי פלאפון חכם. לא היתה

לי ברירה רק להיזרק על השם;

הם לא מבטאים את המילים באנגלית

(לפחות חלק מהן) כמונו. ואם רציתי להגיע לרח' שעל הכתב נקרא

אפוליניאוס, ננעצו בי מבטים חסרי הבנה....כך הלכתי בשמש קופחת

כ40-50 דקות למקום שאם היו מבינים את כוונתי, הייתי מגיעה כנראה

יותר מהר....הם מבטאים את זה: אפולודו....

נוסף לכל הצרות, יש הרבה מאוד עובדים זרים - קוריאה, בהוטן, הודו, אפגניסטן,

מאפריקה: קונגו, קמרון...בקושי ראיתי ילידים.... הם בדרך כלל לא ממש מעורים בשמות הרחובות

ואם מישהו מתכונן לטוס לשם, נוהגים כמו בבריטניה, משמאל.

ואם ישבתי וחיכיתי לאוטובוס שיגיע משמאל, קפצתי ממקומי

בתחנה, כי הוא הגיע בדיוק מהצד השני, קרוב מאוד אלי -

המדרכות באזור בו שהיתי כל כך צרות, שצריך לפסוע עליהן

כמו בציורים המצרים העתיקים - רגל אחת לפני השניה...

בחנות פרחים אחת קטנה (המוכרת מרוסיה) היה חדר

קטן - בעלי חיים. בשני הכלובים שכנו בעלי חיים שאיני

זוכרת כרגע את שמותיהם; משהו המתחיל בק או בכ

הם דומים לנימיות ועומדים לפעמים על שתי רגליים...

לא הייתי מעלה על דעתי שמישהו מגדל חיה כזו...

טוב - קיבלתם סקירה קצרה על קפריסין. על קצה

המזלג. אין הרבה מה לראות, וזה לא מקום יפה -

משהו כמו רמלה אצלנו. אולי יש מקומות יפים,

אני לא ראיתי. הייתי רק בעיר אחת.

אבל נקי. הרחובות נקיים. ויש מן אווירה של

עצלתיים כזז. הכל נסגר מוקדם וביום רביעי

בתי המרקחת וחנויות מסוימות סגורים...

שמעתי שהיוונים לא כל כך אוהבים לעבוד....

בפעם הבאה, אם תהיה כזו, אולי אסע לחלק

התורכי. מבחינת עבודה זרה, זה פחות צורם

אבל לשמוע כל היום אללה אכבר...

לא. אסע לארץ שהנצרות לא נתקעת

בעיניים על כל צעד ושעל, ואין או כמעט

ואין מסגדים!

רגע, יש ארץ כזו, והיא דווקא לא כל כך

רחוקה.... אמנם יש בה עכשיו (ובדרך כלל)

באלגאן גדול, אבל לפחות בלי צלבים, כמעט

(תלוי היכן מתגוררים) ללא מואזינים,

והמדרכות די רחבות כך שלא צריך לרדת

כל פעם לכביש...

הא, ולא צריך לקחת מזוודה כדי

שיהיה לך מה ללבוש....

!ובכל זאת, שלושה ימים ללא חדשות כל שעה,

ללא מתח, לא לזקוף אוזניים כל פעם שעובר

מטוס, ללא התעוררות באמצע הלילה כי

נדמה לך ששמעת אתרעה בפל'...

כן. אולי זה לא נשמע יפה, ובודאי

לא מתאים לפורום הנכבד והנחמד הזה -

לא הייתי מתנגדת לגיחות קצרות בנות

כמה ימי הפוגה, אחת ל.....חודש בערך!

שבוע טוב!

לא יודע לגבי "הגבה ידיך" כי חלילה שלא יראו מחוץ לפרגוד, אבל אמת היא שאיסור אין בזה.

מעתיק ושולח הלאה

ובאמת זו זכות היסטורית עצומה להצביע במדינה יהודית

הייתי מעדיף מלכות בית דוד במדינה. הבחירות זה כלי טכני לדעתי. אבל נכון שאם כבר צריך להצביע זה זכות לקחת חלק בהחלטות המדינה שהיא יסוד כסא ה' בעולם

אצל מלכי בית דוד היו טובים והיו רעים, הנתין מהשורה לא יכל להשפיע. לעומת זאת כיום, לנו יש את הזכות להשפיע.

האם אתה בעד מלכות בית דוד גם אם המלך היה מגיע ממפלגה שאתה לא אוהב?

אם לא, כנראה התשובה ברורה למה זה זכות

יש שני מובנים למילה "זכות". זכות במובן של זכויות אדם או זוכיות משפטיות, וזכות במובן של דבר נחשק וחשוב ששוה לזכות בו. כשאומרים "זכות היסטורית" מתכוונים לשני (אלא אם כן במשפט "לעם היהודי יש זכות היסטורי תעל הארץ")

מה ה"זכות ההיסטורית" פה? ואיך זה קשור למדינת יהודים או מדינה אחרת בעולם?

איך אתה לא מתרגש מהיכולת להשפיע על המדינה היהודית בה אתה חי?

אלפי שנים של עם ומתוכם רק מאות בודדות עם ריבונות וכאן יש לנו הזכות לבחור איך המדינה תתנהל

מה?

במקום להתמקד במה שחשוב באמת.

פעם מישהו אמר לרב אבינר שהוא מפחד מפצצה גרעינית על ישראל. הרב אמר לו - כמות ההרוגים מסיגריות גבוהה יותר מהרוגים מגרעין פוטנציאלי וזה צריך להדאיג יותר (האמת שהוא ניסה לדבר עם ח"כים שיטילו מגבלות קשות על סיגריות ולא הצליח לו)

טופרובסקי היה מקריא בכנסת כל שבוע את ההרוגים כדי להזכיר

עברת פס לבן?

חצית צומת ברמזור באדום?

נתפסת עם היד והעיניים על הטלפון?

נהגת על 140 בכביש של 80?

הגיע הזמן להתייחס לרכב ברצינות הראויה, ולא כאילו מדובר ב''נו נו נו''.

א. העמדה לדין על ניסיון רצח, בדומה לאדם שמחזיק רובה ויורה לכל כיוון.

ב. תתקשר למורה לנהיגה שלך, תבקש ממנו שישריין לך מקום לעוד 10 שנים, כי עד אז הרישיון שלך יהיה פסול.

ג. הודעה מיידית לכל חברות הביטוח, שהאדם הזה עבריין תנועה, ושהן צריכות לשקלל זאת בפעם הבאה שהן מוכנות למכור לו ביטוח (בעוד 10 שנים).

ד. אם מישהו ייתפס בעבירה דומה גם לאחר חידוש הרישיון בעוד עשור, הפסילה תהיה לצמיתות.

רק ככה אנשים יתחילו לפחד לעבור על החוק.

נו באמת...

אתה יודע שזה בחיים לא יקרה.

אגב לשיטתך 70 אחוז מהנהגים רוצחים.

ב. זה היה גורם להרבה יותר מקרי פגע וברח.

ג. אפשר ליישם את שיטתך - מי שמוכר שומן רווי יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה בגלל שומן רווי? כנל מי שנוהג במכונית לא חשמלית יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה מזיהום אוויר?

מזה שיהיה נוכחות משטרתית על הכביש

ומי שמזגזג בין נתיבים בפראות/ לא שומר מרחק בצורה מסוכנת/ כל דבר מסוכן אחר

יוּרד מהכביש

זה קורה כל יום כל הזמן

ומשטרה אַיִן

כדאי לך לבדוק גם איך בדיוק הוא מתקפל, כי יש כאלה שקוראים להם מתקפל אבל הם עדיין תופסים הרבה מקום.

עושה את העבודה ובעיקר לא תופס הרבה מקום.

שימי לב שבהליכונים הקטנים לרוב אין אופציה לשיפוע, אם זה חשוב לך.

לי את היכולת לעשות כושר בלי לצאת מהבית...

קטן וקומפקטי כמו בפרסומות של רמי לוי וכאלה.

אותי זה מחזיק, אבל נגיד בשביל גבר גדול זה לא ירגיש יציב מספיק.

אותי זה משרת למה שאני צריכה, להליכה/ ריצה בבית כשלא מספיקה לעשות בחוץ ומתקפל קומפקטי.

ולכן רוצה לרכוש אחד. השאלה אם זה עונה על הצורך- האם אפשר ליפול מזה? כי זה צר מידי? או קצר באורך?

הוא לא מתקפל ולא זול.

מה רוצה לדעת?

בגודל נורמלי, שקל לאחסן

גודל, אורך, מחיר, משקל וכו

יהיה יותר קל למצוא בקטלוגים.

אני רואה פרסומים באינטרנט, של חברת תיתקאות או משהו כזה, ולא יודעת אם מה שהם מציעים טוב, או לא...

לק"י

אבל תתפללי שזה לא יהפוך למתלה בגדים🤭

וחוץ מזה זה תחליף לחדר כושר שאת לא מרשה לי ללכת למרות שיש היתרים.

איזה היתרים יש?

עשיתי בגוגל - שאל את הרב מכון כושר מעורב

נכנסתי ל-5 תוצאות בעמוד הראשון של התוצאות

כולם כתבו שאסור