כי זו ההזדמנות היחידה לחנך נגד המעשה הבלתי-אורתודוכסי של חידוש הלל בכ"ח באייר, בפרט שהדבר מעוות את עניין מלחמת תשכ"ז.
ואם זה יתקבע לדור הבא לא נוכל להיפטר ממעשה טעות ועיוועים זה בישיבותינו ובמוסדותינו ובבתי כנסיותינו (ואצל חרדים אין את זה ולגבי חילונים אין כמובן כל שייכות).

ושב ואל תעשה עדיף
בטח לא לומר הלל בברכה ומתבטל העניין מאליו

ואז "העובדה שהחרדים לא מצטרפים אינה רלוונטית"?
זאת יהדות?

זה לא דיון וככה בוודאי אי אפשר לקבוע מנהג
שלא לומר שמועצת הרבנות הראשית איננה נתפשת בשום דרך כמרי דאתרא לדור

להיפך, נוצרו רק חיזוקים.
אך התיאולוגים ובוודאי הפוסקים אינם נסמכים ולא נסמכו על המועצה מעולם.

ולי זה נשמע בסדר גמור.
התיאולוגים לא זקוקים להגדרות שלי, הם פשוט כאלו.

גדולים חרדיים רבים אמרו הלל ביום ירושלים, לפחות בשנים הראשונות.

@מי האיש? הח"ח!, קרא את החוברת הזו ואח"כ תגיב:

לאורו-יום ירושלים-חגיגי-דיגיטל.pdf

נאמר בגמרא בפסחים:

"אמר רב יהודה אמר שמואל שיר שבתורה משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים והלל זה מי אמרו נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן" (דף קיז עמוד א)

וכן פירש רש"י שם:

"

שיר שבתורה - אז ישיר משה:

ועל כל צרה שלא תבא עליהם - לישנא מעליא הוא דנקט כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה אומרים אותו על גאולתן כגון חנוכה:"

ובאופן פשוט, ה' עשה לנו נס, לא ראוי שנאמר תודה?!

(כמובן שניתן להאריך ולהביא מקורות נוספים, אבל נראה לי שזו תשובה בסיסית טובה)

נאמר בגמרא בפסחים:

"אמר רב יהודה אמר שמואל שיר שבתורה משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים והלל זה מי אמרו נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן" (דף קיז עמוד א)

וכן פירש רש"י שם:

"שיר שבתורה - אז ישיר משה:

ועל כל צרה שלא תבא עליהם - לישנא מעליא הוא דנקט כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה אומרים אותו על גאולתן כגון חנוכה:"

ובאופן פשוט, ה' עשה לנו נס, לא ראוי שנאמר תודה?!

(כמובן שניתן להאריך ולהביא מקורות נוספים, אבל נראה לי שזו תשובה בסיסית טובה)

איזה נס נעשה?
מאיפה לך שהיה נס?
מי קובע או מי קבע?
שכחו את מידת הזהירות.

לא בדרך של קבעום לדורות ובוודאי שלא באופן שניתן להוציא מהדברים האלו שום עניין תורני והלכתי.
למלחמת תשכ"ז קדמו שנים של הכנות נמרצות ביותר של צה"ל, רכש והתעצמות חסרי תקדים בדברי ימי מדינות צעירות, והשקעה עצומה של אימונים מהרמה הגבוהה ביותר אז (כזו שהרשימה גם את חילות האוויר של מעצמות העל, ושבנוסף עדיין נשענה על מורשת הציבור היהודי מהעולם האינטליגנטי והדמוקרטי שקרס במלחמת העולם השנייה).

ומכאן שהן בטלות מאליהן.
ההסתכלות שאתה עוסק בה איננה שייכת לענייננו.

אם תרצה את דברי הרב אליעזר מלמד וסקירת הפוסקים, מוזמן לעיין פה

להודות ולהלל על גאולתנו | אתר ישיבה

ושום דבר שם איננו חד משמעי

אני לא מכיר דרך אחרת

בענין אם לומר הלל ושהחיינו ביום העצמאות

שו"ת קול מבשר, לגאון רבי משולם ראטה זצ"ל,  חלק א סימן כא

ב"ה. כ"ד אדר תשי"ב, ירושלים ת"ו.

לכבוד יד"נ הרב הגאון המהולל רב פעלים מו"ה יהודה ליב מימון שליט"א.

הנני להשיב בזה לכת"ה על מכתבו היקר בדבר השאלה אודות ברכת שהחיינו ביום העצמאות, היינו ביום שהוכרזה תקומת מדינת ישראל.

(א) הנה אין ספק שהיום ההוא (ה' אייר) שנקבע על ידי הממשלה וחברי הכנסת (שהם נבחרי רוב הצבור) ורוב גדולי הרבנים לחוג אותו בכל הארץ זכר לנס של תשועתנו וחירותנו, מצוה לעשותו שמחה ויו"ט ולומר הלל. ואף ציבור שבעיר אחת או יחידים שקובעים עליהם יו"ט לעצמם על נס שנעשה להם חייבים לקיים עליהם ועל זרעם והבאים אחריהם עד עולם ואף שהולכים לעיר אחרת להשתקע חייבין לקיים היום ההוא כמ"ש מהר"ם אלשקר בתשו' סי' מ"ט והובא להלכה במג"א סי' תרפ"ו סק"ה ובאלי' רבה שם, והחת"ס או"ח סי' קצ"א כתב שכך נוהגין כמה קהלות ישראל ומגדולי יחידיהם שעושים כן ביום שאירע להם נס עיי"ש שכתב דהיינו דוקא ממיתה לחיים דומיא דמרדכי ואסתר אבל בפדות משארי צרות לא דהרי אחז"ל (הוא במגילה דף י"ד ע"א) במרדכי ואסתר מאי דרוש ק"ו מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לא כ"ש, וא"כ כל זמן שאנו בגלות וליכא פדיון מעבדות לחירות כל שאין ההצלה ממיתה לחיים ממש הבו דלא להוסיף לקבוע יו"ט עכ"ל. ועי' בחת"ס או"ח סי' קס"ג בסופו שכתב דשפיר מצי ציבור או יחיד לקבוע יום מועד לעצמם ביום שנעשה להם נס ומצוה נמי עבדי, וממילא פשיטא בנידון דידן הנוגע לציבור של כלל ישראל, ויש כאן פדיון מעבדות לחירות שנגאלנו משיעבוד מלכיות ונעשינו בני חורין והשגנו עצמאות ממלכתית, וגם הצלה ממיתה לחיים שנצלנו מידי אויבינו שעמדו עלינו לכלותנו, בודאי חובה עלינו לקבוע יו"ט. ויפה כיוונו המנהיגים שקבעו את היום הזה דוקא, אשר בו היה עיקר הנס שיצאנו מעבדות לחירות ע"י הכרזת העצמאות, ואלמלא נעשית ההכרזה באותו היום והיתה נדחית ליום אחר אז היינו מאחרים את המועד ולא היינו משיגים את ההכרה וההסכמה של המעצמות הגדולות שבאומות העולם, כידוע, ונס זה משך אחריו גם את הנס השני של ההצלה ממות לחיים הן במלחמתנו נגד הערביים בא"י והן הצלת יהודי הגולה מיד אויביהם במקומות מגוריהם שעלו לא"י ובא על ידי כך הנס השלישי של קיבוץ גליות.

(ב) והנה על הא דאמרינן במס' מגילה דף י"ד: מ"ח נביאים נתנבאו לישראל ולא פיחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש ארחב"א קל וחומר ומה מעבדות לחירות אמרו שירה ממיתה לחיים לא כל שכן, ע"ז כתב המהרש"א שם =מגילה י"ד= דבנר חנוכה נמי מצאו בשום דרשה רמז בתורה כדאיתא במדרשות דאל"כ לא היו רשאין להוסיף עיי"ש. ומ"ש המהרש"א: כדאיתא במדרשות כוונתו למדרש שהביא הרמב"ן עה"ת בתחלת פרשת בהעלותך בשם מגילת סתרים לרבינו נסים יעו"ש, אבל תמהני על המהרש"א דלאיזה צורך צריכים לחפש סמך ורמז בתורה על חנוכה אחר שיש לנו קל וחומר וק"ו הוא מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, וכן כתב בחדושי הריטב"א שם =מגילה י"ד= דמה שתיקנו חז"ל מצות נר חנוכה אע"ג דאלה המצוות דרשינן שאין נביא רשאי לחדש בה דבר מ"מ סמכו על ק"ו הנ"ל. ולכאורה י"ל דכוונת המהרש"א להא דאיתא במגילה לעיל דף ז' ע"א שמצאו סמך ורמז: כתוב זאת זכרון בספר. אבל אי אפשר לומר כן דשם מיירי לענין כתיבת המגילה אבל הכא בדף י"ד מיירי לענין קריאת המגילה וזה נלמד מקל וחומר וגם לענין חנוכה יספיק הק"ו הזה. ומהר"ץ חיות בהגהותיו למגילה דף י"ד טעם בזה שהביא בשם הטורי אבן שהקשה על הא דאמרינן הכא דדרשו ק"ו מהא דלעיל דף ז' שמצאו רמז בתורה כתוב זאת זכרון בספר, ובאמת לא נמצא כן בס' טו"א וקושיא מעיקרא ליתא כלל דשם מיירי בכתיבה ולא בקריאה וכ"כ שם הטו"א דף ז' ד"ה כתבוני לדורות, ועיין רמב"ן בהשגות לס' המצוות סוף השורש השני וז"ל: וכבר אמרו במגילה י"ד מ"ח נביאים עמדו לישראל לא פיחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש ק"ו ומה מעבדות לחירות אמרו שירה ממות לחיים לא כ"ש, למדו אותנו בזה כי כל התקנות והגזרות אינן תוספות אבל הם גדר וסייג לתורה, אבל מקרא מגילה הוא תוספת לפי שנכתבה בתורה והוקבעה חובה לדורות אלא שסמכו על חיובה בקל וחומר הזה ועל כתיבתה מן הרמז שמצאו כתוב זאת זכרון בספר עכ"ל. ודבריו צריכים ביאור, ומ"ש: לפי שנכתבה בתורה אין לו מובן, ונלע"ד שיש ט"ס כאן וצ"ל לפי שנכתבה כתורה בכ"ף /בכ'/ ולא בבי"ת /בב'/, ר"ל שנכתבה כספר תורה, כדאמרינן בשבת דף קט"ו ע"ב אין בין ספרים למגילה וכו' מגילה עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו, ועי' תוס' שם ד"ה מגילה, ולכן חשיב לה כמו תוספת. ואפשר לפרש דברי הרמב"ן גם לפי גירסא שלפנינו שכוונתו על דרך מ"ש הפנ"י במגילה דף ז' לפי שאין להוסיף על כתבי הקודש הכוללים תורת משה ודברי קבלה שהם נביאים וכתובים שנאמרו ברוה"ק =ברוח הקודש= לכן לא רצו להכניס מגילת אסתר בין הכתובים וזה שהשיבו לאסתר שנאמר: הלא שלישים כתבתי לך דהיינו תורה נביאים וכתובים כמו שפירש"י בספר משלי ובמדרש שם וזה שאמרו שלישים ולא רבעים שאין רשאים להוסיף עד שמצאו רמז כתוב זאת זכרון בספר שמלחמת עמלק תכתב בתורה ובנביאים ובכתובים וכיון שלא נמצא בכתובים מזה למדו שעתידה מגלה זו ליכתב בין הכתובים. וזאת כוונת הרמב"ן שמקרא מגילה חשבו לתוספת לפי שנכתבה בתורה (ר"ל שנכתבה בין הכתובים ונכנסה בכלל כתבי הקודש, וכבר כתב הרמב"ן בתחלת שורש א' כי השם תורה כולל כמה פעמים גם נביאים וכתובים בלשון חז"ל אמרה תורה) אלא שסמכו על כתיבתה מן הרמז שמצאו כתוב זאת זכרון בספר. ומ"ש עוד הרמב"ן בטעם שחשבו מצות מגילה לתוספת לפי שהוקבעה חובה לדורות, לכאורה אינו מובן שהרי כל התקנות והגזירות שאינן תוספת (כמ"ש הרמב"ן שם קודם לזה) ג"כ הוקבעו חובה לדורות, אבל באמת מה עמקו מחשבותיו של רבינו הרמב"ן ודבריו עשירים במקום אחר שכתב בפירושו עה"פ פ' ואתחנן בפסוק לא תוסיפו (דברים ד' ב') וז"ל ולפי דעתי אפילו בדא לעשות מצוה בפני עצמה כגון שעשה חג בחודש שבדא מלבו כירבעם עובר בלאו, וכך אמרו לענין מקרא מגילה מ"ח נביאים עמדו לישראל ולא פיחתו ולא הוסיפו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש וכו', ובירושלמי פ"ה זקנים ומהם כמה נביאים היו מצטערים על הדבר אמרו כתוב אלה המצות אשר צוה ה' את משה אלו המצות שנצטוו מפי משה כך אמר לנו משה ואין נביא אחר עתיד לחדש דבר ומרדכי ואסתר רוצים לחדש לנו דבר לא זזו משם נושאין ונותנין בדבר עד שהאיר הקב"ה עיניהם וכו', הרי שהיתה המצוה הזו אסורה להם א"כ הוא בכלל לא תוסיף עליו, אלא שלא למדנו למוסיף ע"פ נביא אלא מן הכתוב שאמר אלה המצות אין נביא רשאי לחדש בו דבר מעתה, עכ"ל. והיינו לפי שמרדכי ואסתר נביאים היו (והירושלמי הנ"ל הוא במס' מגילה פ"א הלכה ה'). אך הרי בנביא מצוה לשמוע לו אפילו לעבור על דברי תורה אם הוא רק לפי שעה כמבואר ביבמות דף צ' ע"ב, לפיכך הוצרך הרמב"ן הנ"ל (בסוף השורש השני) לומר בטעם שחשבו מצות מגילה לתוספת לפי שהוקבעה חובה לדורות. ומסיים הרמב"ן אלא שסמכו על חיובה (ר"ל חיוב לדורות בקריאתה) בקל וחומר הזה, ועל כתיבתה מן הרמז שמצאו כתוב זאת זכרון בספר (ר"ל בין הכתובים כנ"ל). וכן בפרשת ואתחנן מביא הרמב"ן מקודם את דברי הגמרא דילן שבמגילה דף י"ד לענין קריאת המגילה שדרשו ע"ז קל וחומר, ואח"כ מביא את דברי הירושלמי, וסיום הדברים בירושלמי שם (פ"א דמגילה ה"ה) הוא שמצאו הרמז כתוב זאת זכרון בספר דהיינו לענין כתיבתה לקובעה בין הכתובים, לפי שמן הקל וחומר נלמד רק קריאה בעל פה ולא להוסיף על כתבי הקודש, וכמו שהבאתי לעיל בשם הטו"א למגילה דף ז' ע"א ד"ה כתבוני לדורות.

עכ"פ לגבי חנוכה מספיק הקל וחומר לבד וא"צ יותר לשום רמז ודרשה וסמך בתורה, ודברי המהרש"א בחא"ג =בחידושי אגדות= למגילה דף י"ד ע"א (ד"ה חוץ ממקרא מגילה) שהבאתי לעיל תמוהים מאוד, וכבר הבאתי דברי הריטב"א במגילה דף י"ד שכתב בהדיא בטעמא דתיקנו חז"ל מצות נר חנוכה אע"ג דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה משום שסמכו על הק"ו הנ"ל.

שוב מצאתי במהרש"א בחא"ג למגילה דף ז' ע"א ד"ה כתבוני לדורות שכתב בעצמו דבתחלה לא רצו חכמים שתהי' המגילה קבועה בכלל הכתובים מחמת הטעם של שלישים ולא רבעים רק שתהיה המגילה מכלל המצוות שאינן אלא דברי חכמים כמו מצות נר חנוכה ולא מכלל מצוות הכתובים הנאמרים ברוח הקודש וז"ש הט אזנך ושמע לדברי חכמים הלא כתבתי לך שלישים וגו' אין לך לרבעו עד שמצאו להם סמך מהמקרא דהמגילה היא מכלל השלשה וכו', ועוד אמרו בירושלמי שהשיבו לה משום דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה עד שהאיר הקב"ה עיניהם ומצאו כתובה בתורה ונביאים וכתובים, ואיכא למימר דתלמודנו לא חש שישיבו לה כן דאין כאן משום דאין נביא רשאי לחדש דהא איכא ק"ו כדלקמן ומה מעבדות לחירות אמרו שירה ממיתה לחיים לא כ"ש. ומיהו לא סגי לן בהאי ק"ו ואיצטריך קראי דהכא דמשום האי ק"ו ראוי לאומרה במצות חכמים כמו השירה אבל לקובעה בין הכתובים ליכא למילף מקל וחומר אי לאו הני קראי, עכ"ל המהרש"א יעו"ש. ודבריו אלה מתאימים ומסכימים לכל מה שכתבתי לעיל וסותרים לגמרי את דבריו שבדף י"ד. וברור בעיני כי דברי המהרש"א בחא"ג למגילה דף י"ד הנ"ל הם ממהדורא קמא לדף י"ד ודבריו בחא"ג לדף ז' הנ"ל הם ממהדורא בתרא וחזר בו מדבריו שבמהדורא קמא לדף י"ד (וע"פ טעות המעתיק או המדפיס נדפסו גם דברי המהדורא קמא שהי' צריך להשמיטם), וחתנו של המהרש"א הדפיס אח"כ על קצת מסכתות חידושי מהדורא בתרא של המהרש"א וכתב בהקדמתו שנקרע וחסר הרבה.

(ג) הארכתי בכל זה מחמת שנוגע לדינא בנידון דידן, דהנה המנ"ח מצוה תנ"ד כתב דבנר חנוכה ליכא לא תוסיפו כיון דניתקן ע"י נס שהיה אז וגם יחיד שנעשה לו נס יכול לקבוע יו"ט לדורות יעו"ש, ואלוף נעורי הג' ר"מ אריק ז"ל בס' טל תורה בחידושיו למגילה י"ד השיג על המנ"ח דאישתמיטתי' לדברי רמב"ן פ' ואתחנן ומהרש"א במגילה דף י"ד דדוקא ע"י סמך יכלו להוסיף ועל פי זה פקפק במ"ש המג"א סי' תרפ"ו בשם מהר"ם אלשקר דיכולין בני העיר לקבוע יו"ט על נס שנעשה והרי יש לדון בזה מחשש בל תוסיף יעו"ש. ואף כי הגאון הזה רב גוברי' אבל במחכת"ה כאן לא צדקו דבריו ונעלמו ממנו דברי הריטב"א הנ"ל ורמב"ן סוף שורש ב' והמהרש"א שבדף ז' הנ"ל, וגם מה שהביא מרמב"ן פ' ואתחנן היא ראי' לסתור שהרי הרמב"ן מביא מקודם את דברי הגמרא דמגילה דף י"ד מאי דרוש קל וחומר וכו' ואח"כ את הירושלמי דמייתי קרא דכתוב זאת זכרון בספר והק"ו הוא על הקריאה ואין צורך לסמך ורמז מה"ת רק על הכתיבה וכמו שמבאר הרמב"ן בעצמו בסה"מ =בספר המצוות= סוף השורש השני, וא"כ לגבי מצות חנוכה מספיק הק"ו כמ"ש הריטב"א, והוא הדין בציבור או יחיד שנעשה להם נס שיכולים לקבוע יום מועד לעצמם ביום שנעשה להם הנס ומצוה נמי עבדי (כלשון החת"ס או"ח סוס"י קס"ג), ואין כאן חשש בל תוסיף כיון שיש הק"ו כמו במרדכי ואסתר מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לא כ"ש, והיינו דוקא בנס של הצלה ממיתה לחיים אבל בפדות משאר צרות לא, כמ"ש חת"ס או"ח סי' קצ"א דבעינן דומיא דמרדכי ואסתר וכל זמן שיש עלינו שיעבוד מלכיות וליכא פדיון מעבדות לחירות כל שאין ההצלה ממיתה לחיים אין לקבוע יו"ט. וא"כ בנ"ד דאיכא תרתי הצלה ממיתה לחיים וגם מעבדות לחירות שנפדינו משיעבוד מלכיות שזכינו לעצמאות בעזה"י בודאי מצוה לעשותו יו"ט (ועי' חת"ס או"ח סי' ר"ח ד"ה מ"מ, שכתב וז"ל לקבוע יום שמחה ביום טובה כגון חנוכה ופורים דאורייתא הוא מק"ו משיעבוד לגאולה אומרים שירה בפסח ממיתה לחיים לא כ"ש וק"ו דאורייתא הוא, וכו', ומ"ש דפורים וחנוכה וכל ימי מגילת תענית לעשות זכר לנס ממות לחיים הוא דאורייתא ממש מק"ו כדאיתא פ"ק דמגילה ועיין רמב"ן סוף שורש ב' מ"מ היינו לעשות זכר לנס אבל איכות וכמות הזכרון ההוא הוא מדרבנן כגון קריאת מגילה ומשלוח מנות והדלקת נרות בחנוכה הכל מדרבנן אבל לעשות שום זכר קצת הוא דאורייתא מק"ו הנ"ל עכ"ל החת"ס).

ונלע"ד ליישב דברי המהרש"א דמגילה דף ז' (ממהדורא קמא כנ"ל), עפ"ד הפר"ח או"ח סי' תר"ע סק"א שתירץ קושית הב"י כיון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה א' א"כ לא נעשה נס אלא לז' ימים ולמה קבעו ח' ימים, ותי' הפר"ח דיומא קמא היה בשביל הנצחון נגד אויביהם דאין סברא שיקבעו ז' ימים מכ"ו ואילך ועיקר יום הנצחון שהוא כ"ה לא יקבעוהו לדורות, ואילולי נס הנרות היו קובעים לדורות יום א' ליו"ט בהלל והודאה אלא שבשביל נס של פך השמן קבעו ח' ימים לדורות יעו"ש. והשתא אע"פ שיש ק"ו בנס חנוכה היינו רק בנס הנצחון שהוא ממיתה לחיים, אבל בנס של פך השמן שאינו ממיתה לחיים ליכא ק"ו ולכן הוצרך המהרש"א לומר שגם בנר חנוכה מצאו סמך של שום דרשה ורמז בתורה כדאיתא במדרשות, וכבר כתבתי לעיל שכוונתו למדרש שהביא רמב"ן עה"ת ר"פ בהעלותך ודרשה זו על הנס של הדלקת הנרות במנורה שהיה ע"י פך השמן, ודוק (ומה שהיו מצטערים ומפקפקים כל כך בענין חידוש המצוה של מקרא מגילה משא"כ במצות חנוכה, עיין בקרבן העדה לירושלמי מגילה פ"א ה"ה שזה מחמת דכתיב הלא כתבתי לך שלישים ולא רבעים לפיכך חשבו במצוה זו קצת סתירה לדברי תורה. והחת"ס או"ח סי' קצ"ב כתב מה שהי' קשה בעיניהם מעיקרא עד שמצאו רמז דחוק מן התורה והטעם לקושי הזה נ"ל משום שאין להוסיף זכירת שם עמלק וזרעו בתורה ברבים בכל שנה ושנה יעו"ש).

והנה מה שכתבתי לעיל בשם החת"ס או"ח סי' ר"ח דחנוכה וכיוצא בו לעשות זכר לנס של הצלה ממות לחיים הוא דאורייתא ממש מק"ו וק"ו דאורייתא הוא, ושם רמז לדברי הרמב"ן בסה"מ (וכ"כ החת"ס בהגהותיו לש"ס במגילה דף ו'). הנה הרמב"ן המליץ ליישב דעת בה"ג שמונה מצות חנוכה בין תרי"ג מצוות דאורייתא אבל לא מוכרח שהרמב"ן גופא יסבור כן, ובאמת קשה א"כ מאי קאמר הגמ' מ"ח נביאים לא פיחתו ולא הוסיפו על מ"ש בתורה חוץ ממקרא מגילה, הלא ק"ו דאורייתא הוא וניתן לידרש מי"ג מידות וא"כ גם במקרא מגילה לא שייך לומר שהוסיפו שהרי לא הוסיפו מדעתם (וכיוצא בזה הקשו התוספות במס' שבת דף פ"ז ע"א על הא דקאמר שהוסיף משה מדעתו דדריש ק"ו יעו"ש). ומצאתי שהרא"ם בתוספותיו לסמ"ג ה' מגילה הקשה קושיא זו על הגמרא דמגילה, והוכיח מזה שהק"ו אינו רק אסמכתא. והנה על הגמרא דמגילה דף י"ד שם מאי דרוש ק"ו ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה פירש רש"י: ביציאת מצרים אמרו שירה על הים, והטו"א הקשה ע"ז דשירה זו לא הוקבעה חובה לדורות אלא לשעה בשעת הנס לחוד אמרוהו ולכן פירש הטו"א מה מעבדות לחירות אמרינן שירה אהלל קאי דאמרינן ביום א' דפסח שהוא יצ"מ כהא דאמרינן בפסחים דף קי"ז נביאים שביניהם תיקנו לישראל שיהיו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהם ולכשנגאלין אומרין אותו על גאולתן ממיתה לחיים לא כל שכן. והגאון בעל ברוך טעם בהגהותיו לטו"א כתב ע"ז: לכאורה אינו מובן דהא הכא אמרינן על הנביאים עצמן מאי דרוש, ואתי שפיר על פי דברי הרמב"ן בסה"מ שורש א' שכתב בזה"ל ומה שאמרו נביאים שביניהם ירמוז לדור שיצא ממצרים למשה ואהרן ומרים ואל אצילי בני ישראל ולכל בהם רוח הקודש, ע"כ. ואני בעניי לא ידעתי מה תיקן בזה הגאון בעל ברוך טעם הלא גם הנביאים שהיו מיוצאי מצרים ואפילו משה בעצמו ביניהם לא יכלו להוסיף מדעתם כלום וכמו שמצינו במשה בשבת דף פ"ז שעשה שלשה דברים מדעתו מחמת דרשה שדרש (ואף תקנות של משה הם דרבנן ולא דאורייתא כמ"ש הרמב"ם בשרשים והרמב"ן הסכים עמו) וא"כ עדיין קשה מאי קאמר שדרשו ק"ו מיצ"מ =מיציאת מצרים= שתיקנו נביאים הראשונים לומר שירה והלא גם עליהם קשה כמו על נביאים האחרונים מאי דרוש. ולשיטת הרמב"ן שורש א' ניחא שלדעתו הלל של יו"ט הוא דאורייתא אבל בעל טו"א בספרו שאגת ארי' סי' ס"ט חלק עליו והכריע ופסק דהוא דרבנן ובספק אינו חוזר וקורא. אך לפי מה שכתב להלן הטו"א שם דקאי על ליל פסח דהוא דאורייתא יעו"ש אתי שפיר. ובתענית דף כ"ח ע"ב על הא דאמרינן בגמרא הלל דריש ירחא לאו דאורייתא פירש"י אבל הלל דחנוכה כגון באחד בטבת ודאי דחי למעמד דכיוון דנביאים תיקנוהו שיהיו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבוא עליהן כשנגאלין היו אומרין אותו על גאולתן כדאורייתא דמי.

עכ"פ יצא לנו לדינא בנידון דידן דאין כאן שום חשש ופקפוק כלל משום בל תוסיף, רק אדרבה חיוב ומצוה הוא לעשות זכר לנס ולקבוע את יום העצמאות ליו"ט ושמחה ולומר בו הלל שלם בלא דילוג. ועי' שו"ת חיים שאל להגאון חיד"א ז"ל ח"ב סי' י"א שהביא דעות קצת פוסקים לומר הלל אף ביחיד או ציבור של עיר אחת שנעשה להם נס עכ"פ בלא ברכה, והוא דקדק מלשון רש"י בפסחים קי"ז ע"א ד"ה על כל צרה שלא תבוא אומרין אותו על גאולתן שמסיים: כגון חנוכה דמתקנת הנביאים היתה רק על נס שנעשה לכל ישראל ולא ליחיד או עיר אחת. אולם לפי דעת החת"ס או"ח סי' קצ"א גם ביחיד או עיר אחת אם הנס הוא ממיתה לחיים שייך הק"ו מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לא כ"ש וא"כ חייבים לומר הלל. וי"ל שזו כוונת רש"י שכתב: כגון חנוכה ר"ל ממיתה לחיים דוקא ולא שאר צרות. ועכ"פ בנס שנעשה לכל ישראל הכל מודים שצריכים לומר הלל ומבואר בחיים שאל שם דבזה אומרים בברכה בלי פקפוק. וגם הספד ותענית אסור בו כמ"ש החת"ס או"ח סי' ר"ח.

מ"מ למעשה לקבוע הלכה לדורות בענין ברכת ההלל והוא דבר מחודש אחרי התקופה הארוכה של אלפיים שנות הגלות, אע"פ שכל מה שכתבתי נראה ברור בעיני לדינא אבל למעשה אי אפשר להחליט בזה בלי הסכמת רוב גדולי הרבנים שלא יבוא לידי לא תתגודדו ליעשות אגודות אגודות, ואם יעלה בהסכמה יברכו על ההלל בכל המקומות.

(ד) ועתה נבוא לדון לענין השאלה של כת"ה ע"ד ברכת שהחיינו. והנה גבי חנוכה משטחיות לשון הגמרא בשבת דף כ"ג והשו"ע או"ח סי' תרע"ו נראה דוקא המדליק או הרואה מברך, אבל המאירי בשבת שם כתב וז"ל מי שאין לו להדליק ואינו במקום שאפשר לו לראות י"א שמברך לעצמו שעשה נסים ושהחיינו בלילה א' ושעשה נסים בכל הלילות והדברים נראים עכ"ל. ובאמת קשה על הפוסקים שלא כתבו כדבריו של המאירי עכ"פ בברכת שהחיינו דהא ברכת זמן אומרה אפילו בשוק כדקיי"ל בעירובין דף מ'. ואפילו אם אין מברך שעשה נסים רק בשעת הדלקה או בשעת ראייה מ"מ שהחיינו צריך לברך על עצם הזמן. אמנם המהרש"ל בסוכה דף מ"ו סוף ע"א כתב דברכת שהחיינו לא שייך לברך בלא צירוף ברכה אחרת (וכ"כ מהר"מ מלובלין שם) והמהרש"א הקשה ע"ז דהא מצינו ברכת שהחיינו לבדה ברואה את חבירו אחר ל' יום, אבל נראה דכוונת המהרש"ל על ברכה של עשיית מצוה שאין זו הנאת הגוף אך אם נהנה מאיזה דבר כגון בקונה כלים חדשים או רואה את חבירו ושמח ונהנה בראייתו שפיר מברך שהחיינו גם בלא ברכה אחרת ולא קשה קושית המהרש"א. וע"פ זה יש ליישב לשון הגמרא סוף פסחים ר' שמלאי איקלע לפדיון הבן וכו' וקשה דלמה צריך להקדים פשיטא אקב"ו =אשר קדשנו במצוותיו וציונו= על פדיון הבן אבי הבן מברך ולא נקיט בקצרה הבעיא שהחיינו מי מברך, אך לפ"ד המהרש"ל הנ"ל אתי שפיר, דהכהן דמטי הנאה לידו יכול לברך שהחיינו גם בלא ברכה אחרת אבל אבי הבן שאין לו הנאת הגוף רק עשיית המצוה אינו יכול לברך שהחיינו לבד אם הדין הוא דכהן מברך ברכת אקב"ו על פדה"ב =פדיון הבן=, ולפיכך הקדים לומר דזה פשיטא דברכת על פדה"ב אבי הבן מברך ומשום הכי מיבעיא לי' שהחיינו מי מברך דבלא הקדמה של פשיטא וכו' אין מקום כלל לבעיא שלו. והשתא י"ל בדעת הפוסקים שלא כתבו ברכת שהחיינו רק במדליק שמברך שלש בליל א' ואח"כ מברך שתים והרואה מברך בליל א' שתים שהחיינו ושעשה נסים ואח"כ מברך אחת דהיינו שעשה נסים אבל מי שאינו מדליק ואינו רואה, כיון דפשיטא להו דשעשה נסים לא שייך גבי' לברך א"כ אי אפשר שיברך זמן דברכת שהחיינו אין מברכין בלא ברכה אחרת כד' המהרש"ל. אולם באמת מלבד קושית המהרש"א אי אפשר לקיים דברי המהרש"ל מחמת הקושיא העצומה שהקשה עליו הקרבן נתנאל בשבת רפ"ב דמאי פריך בגמ' מאי ממעט זמן או נס, תפשוט דממעט זמן דהא בליל שני הרואה מברך א' ואי ממעט נס א"כ המדליק מברך בליל שני להדליק ושהחיינו א"כ איך יכול הרואה לברך תחת, נס א"א לברך כיון דהעושה לא מברך הך ברכה כמ"ש התוס' בסוכה שם /דף מ"ו/ ולהדליק פשיטא דלא, ושהחיינו לדברי מהרש"ל אין שייך בלא ברכה אחרת, אע"כ דממעט זמן והרואה מברך נס.

והנה מלשון הש"ע אין שום הכרע יותר מלשון הגמרא נגד דעת המאירי, אע"ג דקאמר אם אינו מדליק דצריך לברך כשרואה נר חנוכה, מ"מ יש לומר דזה דוקא היכא דאפשר לי' תיקנו לסדר את כל הברכות ובכללם שהחיינו בשעת ההדלקה כמו שתיקנו לסדר ביו"ט על הכוס, והיכא דאי אפשר לו בהדלקה יברך את הברכות (חוץ מברכת להדליק) כשרואה את הנרות (וזאת תקנת חכמים מיוחדת בנר חנוכה ולא בשאר מצוות מחמת הטעמים שכתבו התוס' סוכה דף מ"ו סוף ע"א), והיכא דאי אפשר לו גם בראייה מברך לעצמו ג"כ ברכת שהחיינו (ולדברי המאירי גם שעשה נסים) על עצם הזמן דחנוכה שנעשו בו נסים, כמו ביו"ט דאם אין לו כוס קיי"ל דזמן אמרו אפילו בשוק. והא דאין מפורש דין זה בגמרא ושו"ע הוא משום דזה מילתא דלא שכיחא שיהי' במקום שאי אפשר לו לראות נר חנוכה של אנשים אחרים שמדליקים בפתחי הבתים בחוץ.

אבל הפר"ח או"ח סי' תרע"ו סק"א כתב וז"ל ומ"ש שהחיינו הך שהחיינו לא ניתקן אלא על ההדלקה או על הראייה הא לאו הכי לא יברך והא דאמרינן בפרק בכל מערבין זמן אומרו אפילו בשוק ההיא בזמן דרגל עכ"ל והביאו הפמ"ג בסי' תרע"ו במש"ז סק"ב. והדברים תמוהים בעיני מ"ש הפר"ח לחלק בין רגל לחנוכה לענין ברכת זמן הלא בגמרא דעירובין דף מ' בעי רבה מהו לומר זמן בר"ה ויוכ"פ =בראש השנה ויום כפורים= כיון דמזמן לזמן אתו אמרינן או דילמא כיון דלא איקרי רגלים לא אמרינן ואמר לי' רב יהודה אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן ומסים הגמרא דהכי הלכתא דלא כרב ושמואל דאמרי אין אומר זמן אלא בשלש רגלים והלכתא אומר זמן בר"ה וביוכ"פ ואומר זמן אפילו בשוק יעו"ש, ובירושלמי פסחים פ"י ה"ה אחר שהביא מאן דאמר אין אומרים זמן אלא בשלש רגלים למ"ד כל שכתוב בו מקרא קודש צריך להזכיר בו זמן (לרבות ר"ה ויו"כ) א"ר תנחומא ויאות מי שראה תאינה בכורה שמא אינו צריך להזכיר זמן ועי' בפני משה שם, הרי אע"ג דלא איקרו רגל מ"מ כיון שבא מזמן לזמן מברכין שהחיינו דלא גרע מפרי חדש. ואין לומר שעדיין יש חילוק בין ר"ה ויו"כ שהם בכלל המועדים ואסורים בעשיית מלאכה משא"כ חנוכה, זה אינו דהא אמרינן במס' ערכין דף י' ע"ב לענין אמירת הלל ר"ה ויו"כ דאיקרו מועד ואיקדוש בעשיית מלאכה לימא וכו', והא חנוכה דלא הכי ולא הכי וקאמר, ומשני משום ניסא. ועיין בפירוש רבינו יונתן לעירובין (על האלפס) בסוף פ"ג שכתב וז"ל אקרא חדתא אמינא זמן כשאני רואה דלעת משנה לשנה כשהן מתחדשות אמינא זמן כ"ש בשמחת יו"ט של ר"ה ויו"כ עכ"ל, א"כ הכי נמי בשמחת הנס של ימי חנוכה. ועי' ב"י סי' תרע"ו במה שכתב בשם תשובה אשכנזית דהרואה שבירך זמן בליל א' ולא הדליק ובליל ב' או ג' בא להדליק אינו חוזר ומברך סיים שם הטעם דקיי"ל זמן אומרו אפילו בשוק וא"צ לחזור ולאומרו על הכוס יעו"ש, ואי כדעת הפר"ח דשהחיינו בחנוכה לא ניתקן אלא על ההדלקה או על הראייה והא דאמרינן זמן אומרו אפילו בשוק ההיא בזמן דרגל א"כ קשה למה הביא בתשו' אשכנזית ראייה לדיני חנוכה מהא דזמן אומרו אפילו בשוק הי' לו לומר הטעם כיון שכבר בירך זמן על הראייה הוי כמו שבירך על הדלקה, אלא ע"כ מוכח מזה כמו שכתבתי לעיל לפי דעת המאירי דהיכא דאי אפשר בהדלקה וגם בראייה אומר זמן אפילו בשוק על עצם היום גם בלי עשיית המצוה כמו ברגל רק לכתחלה תקנו כמו ברגל שלכתחלה מסדרו על הכוס של קידוש ובחנוכה מסדרו על ההדלקה והיכא דאי אפשר בהדלקה אומרו בשעת ראייה אבל היכא דאי אפשר גם בראייה אומר זמן אפי' בשוק כדעת המאירי רק משום דהוא מילתא דלא שכיחא שאי אפשר בראייה לא נקטו הפוסקים דין זה כמו שכתבתי לעיל. ועי' חוק יעקב לה' פסח סי' תע"ג סק"א שכתב וז"ל ואם אין לו כוס של יין בשעת הקידוש מברך זמן בלא כוס ריא"ז בש"ג פ' בכל מערבין והוא פשוט בש"ס פ' לולב וערבה וכה"ג מתבאר בהל' חנוכה סי' תרע"ו ע"ש עכ"ל הח"י, ומזה מוכח ג"כ דבחנוכה הדין כמו ברגל לענין ברכת זמן.

והנה גבי פורים כתב המג"א סי' תרצ"ב סק"א דמי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזה דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויו"ט, והגאון מהריעב"ץ בספר מור וקציעה שם השיג על המג"א ודעתו דראוי לברך זמן על היום מפני תקפו של נס שהיה בו וכיון דמזמן לזמן קאתי הרי הוא לענין זה ככל מועדי ה' שמברכין עליהן זמן וזמן לא בעי כוס דהלכתא אומרו אפילו בשוק ומסיים שם להלכה דשפיר הוא לכתחלה למאן דלית לי' מגילה שיברך שהחיינו יעו"ש. ובברכי יוסף שם הביא כן בשם ר"י מולכו דאף מי שאין לו מגילה יברך שהחיינו. ובספר משנה ברורה לסי' תרצ"ב הביא סיוע לדעת מהריעב"ץ במור וקציעה מדברי המאירי במס' שבת לענין חנוכה (דאם א"א לו בהדלקה ובראייה ג"כ מברך שהחיינו) והוא הדין לענין פורים. ומצאתי גם בסידור התפילה של מהריעב"ץ בדיני קריאת מגילה (פרק מגילה עפה סימן ו' אות ה') שכתב וז"ל ומי שאין לו מגילה לדידי פשיטא לי דמברך זמן על כוס בסעודה או אפלו בלי כוס ואף בשוק דלא כמג"א עיין מור וקציעה עכ"ל. ועי' בס' משנה ברורה שם /סי' תרצ"ב/ דאפשר שגם המג"א מודה לדעת המור וקציעה אלא דהוא מיירי שבלילה היה לו מגילה ובירך אז שהחיינו וממילא יצא על עצם הזמן אלא דביום לא היה לו, אבל אם לא היה לו כלל אפשר דגם המג"א מודה עיי"ש ויפה כתב.

והלום ראיתי מה שכתב הגאון ר' שלמה הכהן מווילנא ז"ל בשד"ח מע' חנוכה סי' ט' אות ג' שתמה הלא קיי"ל דזמן אומרו אפילו בשוק ולמה לא מצינו גבי חנוכה דמברך שהחיינו אפילו אינו מדליק ואינו רואה כלל ולא מצינו גבי פורים דאם אין לו מגילה וגם אינו משלח מנות דיברך זמן על עצם היום וכתב הטעם לפי שאין להם קדושה כלל ומותרים בעשיית מלאכה לא שייך לברך זמן על עצם היום רק בעת שמקיים מצות היום, והא דמברך על הראייה בנ"ח =בנר חנכה= י"ל משום פרסומי ניסא חשיב לי' הרואה ג"כ שיש לו חלק במצוה, ובסוף צידד דאם לא בירך זמן בלילה כלל דצריך בחנוכה לברך זמן בעת אמירת הלל דהא לא גרע מקריאת המגילה דמברכין עליה זמן ולחד מ"ד קריאה זו הלולא יעו"ש. ולא הביא מכל הנ"ל.

(ה) תבנא לדינא בנידון דידן, ביום שנעשה בו נס לכל ישראל ממיתה לחיים ומעבדות לחירות והוקבע ליו"ט היינו יום העצמאות, לדעת הפר"ח אין לברך שהחיינו ולדעת המאירי (שהפר"ח לא ראה את דבריו ובכהאי גוונא לא אמרינן הלכה כבתראי, כידוע) ומהריעב"ץ והר"י מולכו ובעל ס' משנה ברורה צריכים לברך שהחיינו. ואם יברכו שהחיינו לפני אמירת הלל כמ"ש מהר"ש מווילנא אפשר דשפיר דמי גם לדעת הפר"ח.

אמנם התוס' סוכה דף מ"ו ע"א ד"ה העושה הקשו אמאי אקריאת מגילה מברך שהחיינו ואילו אקריאת הלל לא מברך יעו"ש והר"ן שם כתב דאין מברכין שהחיינו על הלל של ב' ימים טובים אע"ג דתלוי בזמן כיון שתיקנו לומר על כל צרה וצרה שלא תבוא על הציבור אין זמנו קבוע עכ"ל יעו"ש. ולכאורה דברי הר"ן צ"ע דהא מה שאמרו בפסחים דף קי"ז ע"א: נביאים שביניהם תיקנו להן לישראל שיהיו אומרין את ההלל על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהן כשנגאלין אומרים אותו על גאולתן, הכוונה לאו דוקא בשעת גאולתן לפי שעה רק שיאמרוהו לדורות בכל שנה באותו יום שנגאלו מן הצרה, כמו שפירש רש"י שם /פסחים קי"ז/: כגון חנוכה, ועיין תוס' סוכה דף מ"ד ע"ב סוף ד"ה כאן, וכבר הבאתי לעיל דברי הטו"א במגילה דף י"ד שכתב דהק"ו מיצ"מ ממיתה לחיים לא כ"ש לאו משירת הים דזה היה רק לשעה אלא מן אמירת הלל ביום א' דפסח שתיקנוהו לדורות וכן ביום גאולתן מכל צרה, והק"ו הזה הוא שם במגילה י"ד על פורים והריטב"א שם כתב דגם מצות חנוכה סמכו על ק"ו זה, וא"כ קשה מאי קאמר הר"ן דאין זמנו קבוע הרי זמנו קבוע משנה לשנה ביום מיוחד וקבוע יום שנעשה בו הנס שנגאלו מצרה זו והוי דבר הבא מזמן לזמן שצריכים לברך שהחיינו. ונראה שכוונת הר"ן כיון שצריכים לומר הלל בכל פעם בשעת גאולתן מצרה חדשה שלא תבוא (ואח"כ יקבעוהו לדורות) ואין יודעים לעולם באיזה יום ח"ו עלולה הצרה לבוא ואח"כ הישועה שיאמרו הלל ביום הישועה ולפיכך קאמר הר"ן שאין זמנו קבוע (ועי' מ"ש הרב המגיד ה' חנוכה פ"ג ה"ו שלומר הלל על כל צרה בשעה שנגאלין היא תקנת נביאים אבל לאומרו בימים קבועים הוא מדרבנן ומ"ש בכסף משנה שם ע"ז, אבל הלא בדברי רש"י פסחים קי"ז ע"א ד"ה על כל צרה ותענית דף כ"ח ע"ב ד"ה מנהג אבותיהם בידיהם מבואר בהיפך יעו"ש). אולם הר"ן הא מיירי בהלל של יו"ט לענין אם יברך פעם שנית שהחיינו בשעת אמירת הלל אחר שכבר בירך בלילה בשעת קידוש ברכת זמן על עצם היום, אבל בחנוכה או ביום אחר שנעשה בו נס לכל ישראל ממיתה לחיים ומעבדות לחירות בודאי חזי לאיצטרופי ברכת זמן על עצם היום עם מצות אמירת הלל סמוכים זל"ז ושפיר דמי.

(ו) מ"מ עדין קשה להכניס עצמו בספק ברכה, וקיי"ל בכל מקום שיש חילוקי דעות בברכה דספק ברכות להקל משום חשש ברכה לבטלה. אולם הב"ח או"ח סי' כ"ט כתב דבמחלוקת בברכת שהחיינו יכול לברך ולא אמרינן בזה ספק ברכות להקל, דברכת שהחיינו שבאה על שמחת לבו של אדם יכול לברך אע"פ שאינו ודאי דחייב לברך, דאינו עובר על לא תשא אם הוא שמח ומברך לו יתעלה על שהחייהו וקיימו עד הזמן הזה, אבל שאר ברכות דמברך אק"ב וצונו אינו יכול לברך ולומר וצונו בספק ברכה לבטלה יעו"ש, וכן כתב הב"ח גם באו"ח סי' תל"ב. וכן כתב אלי' רבה או"ח סי' כ"ב דלא אמרינן ספק ברכות להקל ואינו עובר משום לא תשא כדעת הב"ח, והביא באלי' רבה ראייה מברכות דף ס' גבי קנה כלים חדשים דפריך וליפלוגו בקנה וחזר וקנה להודיעך כחו דר"י שצריך לברך ומשני כח דהיתרא עדיף לי' יעו"ש. וכן כתב הצל"ח בברכות דף ס' דברכת שהחיינו יש רשות לברך שהחיינו אפילו אם אינה חובה ע"פ מה דאמרינן בעירובין דף מ' ע"ב איבעיא להו מהו לומר זמן בר"ה ויו"כ וכו' א"ל רשות לא קמיבעיא לי כי קמיביעיא לי חובה וכו' הרי דאפילו דבר שאין חובה לומר עליו שהחיינו אעפ"כ הרשות למי שירצה לברך עליו שהחיינו ולא נחשב זה כברכה שאינה צריכה יעו"ש שמביא אח"כ ראיה מגמרא ברכות דף ס' שם עיין שם בדבריו הנחמדים. והנה בראייתו מגמרא ברכות דף ס' כיוון לדעתו של האלי' רבה הנ"ל, ובראייתו הראשונה מגמרא עירובין דף מ' כיוון לדעת הקדמונים בהגהות אשר"י על הרא"ש בעירובין שם בשם מהרמ"ק עיי"ש. והחת"ס או"ח סי' נ"ה אחרי שהביא ד' הב"ח וא"ר ותשו' הרשב"א סי' רמ"ח סיים: ונ"ל מ"ש חז"ל דברכת שהחיינו רשות אינו רשות לברך ברכה לבטלה אלא כל מי שנהנה בדבר שראוי לברך עליו אסור ליהנות בלא ברכה אך לזה צריך שיעור וגבול ויש דברים שבטלה דעתו ויש דברים כגון קרא חדתא שתולה בדעת כל אדם לפי דעתו אם נהנה לא בטלה דעתו ואם אינו נהנה לא יברך והיינו רשות ומ"מ מי שיודע בעצמו שנהנה אין ברכתו רשות אלא חובה ואם יודע בעצמו שנהנה ואינו מברך הוא חוטא, ולפ"ז כל דברים שיש ספק בברכת שהחיינו מי שיודע בעצמו שנהנה יברך ואי אפשר לומר בטלה דעתו דהא קמן דבלא"ה ספיקא או פלוגתא הוי וא"כ כיון שנהנה יברך לא מספק אלא מודאי כיון שנהנה וביטול דעתו ליכא עכ"ל, ודבריו קילורין לעינים. ועי' תבואות שור סי' כ"ח סוף סק"ד שכתב ג"כ בברכת שהחיינו מקילים בה טפי לברך אותה רשות כמ"ש ס"פ בכל מערבין עכ"ל.

הנה רואים אנו את גדולי הפוסקים האחרונים הב"ח ואלי' רבה ותב"ש והחת"ס כולם סוברים דבברכת שהחיינו לא אמרינן ספק ברכות להקל, וכיוונו מדעתם לדעת גדולי הראשונים בזה, האחד הוא הריב"ש בתשו' סי' תק"ה וז"ל ומה שטען עוד ואמר דכל שהוא ספק שזה אומר לברך וזה אומר שלא לברך טוב שלא לברך כדי שלא יעבור משום ברכה שאינה צריכה גם זו אינה טענה שכיון שיש טענות וראיות מספיקות להכריע כדברי האומר לברך אין זה ספק, ועוד דבמס' עירובין פרק בכל מערבין כי בעינן אי אומרים זמן בר"ה וביו"כ אמר רב יהודה אנא אקרא חדתא אמינא זמן ומהדרינן רשות לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי חובה ומסקנא והלכתא אומר זמן בר"ה וביו"כ, אלמא אפילו אי אמרינן דלא חובה הוא רשות הוא כיון דמזמן לזמן קאתי דומיא דקרא חדתא וליכא משום ברכה שאינה צריכה וכו' עיי"ש. וגם בהגהו' אשר"י על הרא"ש בעירובין פ"ג ס"י וז"ל ול"נ לפרש רשות לא קמיבעיא לי דפשי' דרשות קאמר מדקאמר אנא אפילו אקרא וכו' משמע אני מחמיר על עצמי. מר' מהרמ"ק, עכ"ל (ועי' פמ"ג או"ח סי' רכ"ה בא"א סק"ט ובפתיחה שם בזה"ל: הב"ח ז"ל בסי' כ"ט כתב פלא ומזה נראה שחשב את הב"ח ליחיד בדבר זה, ולא הזכיר גם האלי' רבה ותבואות שור, ואילו ידע שכבר כתבו כן גדולי הראשונים הריב"ש והגהות אשר"י לא הי' מפקפק כלל).

(ז) העולה מכל זה לדינא, אף כי אין להטיל חובה על כל איש שיהיה צריך לברך שהחיינו ביום העצמאות, אבל כל מי שרוצה לברך הרשות בידו ואין בזה שום חשש של ברכה לבטלה, וכל מי שיודע בעצמו שנהנה ושמח במאורע של תקומת המדינה ביום ההוא שהוקבע ליו"ט אין ברכתו רשות אלא חובה. ונכון להסמיך ברכת שהחיינו לאמירת הלל, היינו לפני ברכת הלל אם אומרים את ההלל בברכה (לפי שורת הדין כמו שהוכחתי לעיל) או לפני התחלת אמירת הלל אם אומרים הלל בלא ברכה.

יהי רצון מלפני השוכן בציון לפקדנו בפקודת ישועה ורחמים. וכאשר זכינו לאתחלתא דגאולה כן נזכה כולנו לראות בגאולה השלימה במהרה בימינו בקרוב. כעתירת ידידו ומוקירו הדושת"ה בברכת כט"ס. משלם ראטה

תחושה טובה בסך הכל
סוג של הקלה

זו לא מעלה כ"כ גדולה להישאר שם.

שווה להתבונן במה שהוא כותב ועוד - ולבוא לתחושת שמחה גדולה..

תנסה את זה, תאמין לי, יהיה רק טוב.

לא ידעתי שהערב פורים
ממש מצחיק נהיה

דברי ההתפעמות שצוטטו כאן הם פיטפוט בעלמא בשורה התחתונה.
דרך הלימוד התלמודית בעניין הלל והודאה דורשת כאריזמה, סמכות רחבה ועוד ועוד.

נראה לי שלא ממש.
עוד לא היה ממני פיצלוש מעולם.
וכך נשמעת גם שאר מידת הנכונות של ההמצאות המגוחכות שלך.

"פטפוט דברים"?..

ו'אתה' בא ללמד אותו את "דרך הלימוד התלמודית"?...

אין מילים..

אני מבטיח לך שיש תיאולוג שיחשוב אחרת.
ומכל מקום, זה כבר עניין רחוק מהדבר הקטן והזניח שכביכול צויין אתמול.

לשון-שחץ, של אדם צעיר שחושב שהוא יכריע בין חכמי האומה ("תיאולוגים".. אהה...).

פינוק של מי שגדלו כאן על כל טוב, ויכולים לומר על המדינה, על שחרור ירושלים, "קטן וזניח"..

אולי היה שווה איזה "מסע בזמן קטנצ'יק", לפרעות ת"ח-ת"ט, לפרעות תרפ"ט, לעוד כמה כאלה - ואז לחשוב שוב כמה זה קטן וזניח.

היחידי שנשאר "קטן" מאמירות כאלה, הוא מי שעד לכך הרגשותיו מגיעות. חבל מאד.

תנסה את זה. 

שווה גם להקשיב סתם להיסטוריה של עם ישראל.

תנסה את זה.

שווה להקשיב למוסר הנורמלי של הכרת הטוב העצומה אחרי שחזרנו מהגלות.

כנ"ל.

שווה להקשיב למי שהיו "שם", ובאו מ"שם" (כמו שאמר הרב ליאור שליט"א, כשראו אותו עוד בתור בחור בישיבה מופיע מגולח למשעי ביום העצמאות: "אני הייתי שם"..).

יהיה מזה רק טוב.

מי שלא מרגיש את השמחה העצומה בכך שיש לנו סוף סוף מדינה - ההפסד כולו שלו. לגמרי.

כך קבעה הרבנות הראשית את יום ירושלים בכ"ח באייר - סרוגים

וכך כתב הרב חיים דוד הלוי בקיצור שולחן מקור חיים (פרק צא הלכה יב):

"ימי ה' וכ"ח באייר, זיכנו ה', וימי ספירת העומר שהיו במשך דורות רבים ימי צער ואבל, נהפכים והולכים לימים טובים לבית ישראל. וכבר קבעו רבותינו שבדור הקודם את יום ה' באייר, הוא יום העצמאות, ליום הלל והודיה לה', על הנסים והנפלאות שעשה לנו, בהכרזת הקמת מדינת ישראל. ורבותינו שבדור זה קבעו את יום כ"ח באייר, יום שחרור ירושלים, ליום הלל והודיה לה'. וראוי לכל אדם, להודות ולהלל לה', על כל הטבות אשר גמלנו, ולהתפלל אליו שיזכנו לגאולה שלימה ולבנין בית מקדשינו ותפארתנו, אמן"

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים

לפורום של טבת והלאה...

בס"ד

לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב

את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז  לפעמים מופיע פורום עתיק

איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...

איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות

מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.

ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00

במקום 13.00 וכד'.

יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט

אבל לא יודעת איך.

תודה!

מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?

תודה רבה!

או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)

או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.  

פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.

כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט"  אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.

רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.  

(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך.  פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.) 

לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.  

אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?

את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.

שנבין מה הבעיה אצלך.  

הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.

השעון במחשב שלך נכון? 

בס"ד

תודה על שתי התשובות.

1.  השעון בסדר גמור.

2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)

3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?

4.  בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.

אבל את רוב הדברים אני מבינה.....

יישכויח!

3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום

4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים

בכל מקרה זו אותה הכוונה

אדם אחד, שני שמות

ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,

שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......

עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)

כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל

אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?

או שזה הפסיכולוג של האתר......

תודה!!

לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם

ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.

ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"

הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר. 

ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!

ברכה והצלחה!

הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..

ויש גם שימושים לגיטימיים.

מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.

דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.

לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית. 

וזה א ח ר י  עריכה?

אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל

בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון

הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על

החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי

מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה

ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.

הכי מרגיז שזה  משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -

כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום

הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.

 מאד קל בפורום לכתוב כל העולה

על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים

להתבטא כך?

ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות

מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די

יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס

(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו

ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר

ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים

בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....

וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב

והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -

זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים

שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה

שזה מקום שאפשר לחשוף הכל

כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל

זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא

מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם

על עצמי. שלא אסחף מדי

בקלי קלות אפשר להיסחף.

שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום

או סקרנות.  הכי יפה ומעניין זה

חילופי הדברים הרציניים, החקירות

והדיבורים בנושאים חשובים.

לא צריך לרדת למכולת!

אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.

בגדול תהיה מחיקה או עריכה או אף חסימת המשתמש רק במקרים חריגים, בדרך כלל בגלל פגיעה בניק אחר או שימוש בשפה לא נאותה וכיוצ''ב.

ופותחים ניק חדש.