צריך להיות נורמאלים? ממש בכלל לא.

 

נורמאלי= עושה מה שכולם עושים. לא חורג מהנורמות החברתיות.

לדעתי בנאדם לא צריך לחשוב על מה כולם עושים כשיקול למה לעשות בעצמו.

לא כל מה שמתאים לכולם מתאים גם לך.

כל אחד הוא דמות בפני עצמו וכדי שהוא יבצע בעולם הכי טוב את השליחות שלו הוא לא צריך לחקות את כולם.

 

מה שכן זה שצריך לשים לב שכשעושים דברים שנוגדים את הנורמות החברתיות אז שזה לא יעשה חילול ה'.. 

 

אגב, רוב העם נורמאלי וזה רע לדעתי.

(*חוצמיזה, באופן כללי- בד"כ בכל איש נורמאלי יש גם לפחות משו אחד שהוא לא נורמאלי בו. קוראים לזה שריטות) 

 

@שרה את חייה

 

זה מקסים. אני חושבת שזה מורכב ברור שלא צריך ללכת אחרי העדר מצד אחד. מצד שני יש קוד חברתי בסיסי שכולם שומרים עליו וחשוב להכיר אותו וכמובן לקיים

@חוני המעגל פינות בקללל

אבל תכל'ס שכל אחד יחיה את עצמו! בלי לפחד מהחברה! שיגידו כולם מה שבא להם! אנחנו נהיה אנחנו בלי בושה! בעז"ה

ומי בכלל יכול להגדיר מה זה להיות נורמאליים?? 

לא מסכימה עם זה..

אני נורמאלית בדרך שלי, באופי שלי, במה שאני מאמינה ורוצה לחיות כמוהו!

ולכן הכי נורמאלי זה לחיות את הנורמאליות שבעיניך היא הנורמאלית..

והאמת היא גדולה ומתגלה בהרבה צורות.

התורה היא אמת ודרכה אפשר ללכת בדרך האמת בעולם.

אני שמחה שהרבה אנשים הגיבו (יותר ממה שציפיתי)
האמת שמאז שכתבתי את זה עד שהעלתי עבר שבוע, ומאז שהעלתי עברו יומים ובזמן הזה יצא לי לחשוב על זה ועל מה שהגבתם, ויש דברים שכתבתי שאני לא מסכימה איתם, אני יגיד לכם למה זה מעסיק אותי
יש הרבה אנשים שיגידו שאני לא נורמאלית.

זה לא בדיוק נורמאלי שבתחילת שנה לא הגעתי חודש וחצי לבצפר כי הייתי במצב... פסיכופתי, שאני לוקחת תרופות שגורמות לי להיות כל הזמן עייפה, ובגללן קשה לי לקום בבוקר ואני מאחרת כל יום בטירוף, שהפסקתי לכתוב לכמה זמן כי ניסיתי להדחיק את הכול וזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות.
שהיה לי פער ענקי בלימודים והשלמתי אבל עדיין הרבה דברים שאני יודעת שאם זה לא היה קורה הייתי יותר טובה בהם.
שראש השנה, סוכות ושמחת תורה היו בשבילי סיוט אחד ענק. כשכל כך חיכיתי להם והם פשוט נהרסו.
שבגלל שאז הרגשתי מכוערת, שיניתי את המראה שלי אחר כך. בקושי יש אנשים שיודעים את זה עליי כי אני מפחדת מסטיגמות, אני יודעת שיש אנשים שישנו את הדעה שלהם עליי.מתוך החברות שלי, רק אחת יודעת. כשמדברים איתי/לידי על חולי נפש זה עושה לי רע.

אבל הייתי מוותרת על כל זה?! בכלל לא, כי גם קרו לי בגלל זה דברים מדהימים.
אם פעם הייתי שקטה כזאת וביישנית, שאין לה כל כך מה להגיד לאנשים, שלא מחייכת יותר מדי, הפכתי לאופטימית,שמחה, אני כל הזמן צוחקת, מדברת ואנשים אומרים לי את זה, שהשתנתי, שאני יותר נחמדה ממה שהם חשבו.
ואני יודעת להגיד שהשינוי לא בי כי זה היה בתוכי כל הזמן, השינוי הוא בגישה שלי בדרך הסתכלות על החיים.
וואוו יצא ארוך בטירוף😅 מקווה שקראתם.

אין לי הסתייגות מזה, אני מכירה אחד כזה ממש מקרוב (אח שלי) וכל המשפחה מתמודדת עם זה ביחד. מפריע לי שאנשים אומרים "משוגע/ת" "חולה/ת נפש" "צריך/ה אישפוז" משום מה לאנשים יותר קל להגיד את זה מאשר "חרש/ת"
מפריע לי שאנשים מדברים על זה כאילו הם ממש מבינים בזה כשהם לא יודעים כלום
היה לחברה הכי טובה שלי קטע שהיא "חקרה" על זה היא דיברה על זה כל יום כל היום וגילתה תובנות חדשות ומה שהיה לי בראש כל השיחות זה: את יודעת שחברה שלך היא סוג של אחת כזאת?!

רציני...

כאילו על דברים חיצוניים, אבל "חולי נפש" זה סבבה להגיד "כי אנחנו לא מכירים אנשים כאלה" שאגב זה בכלל לא נכון יש המון אנשים כאלה מסביבכם רובם לא יגידו לכם כי זה ממש לא מקובל בחברה. אם אני מכירה מישהו פנים אל פנים אני יגיד לו על זה רק אחרי שאני ממש סומכת עליו וגם אז בכלל לא בטוח. כמו שאמרתי רק אחת מהחברות שלי יודעות...

ואני בסדר גמור זה פשוט שיש מעשים שבעינך הם נורמלים. ובעייני חלק מהאנשים הם לא נורמלים. כל אחד צריך לעשות מה שהוא חושב ולא מה יחשבו...
חוצמזה חשבתם פעם מה בכלל הפירוש של המילה נורמלי - תחשבו עלזה

אבל כשחושבים על המשמעות...

שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 

למה באמת