בואו ואולי
יתהפך הכאב

הכאב שלך בלתי נגמר
הכאב שלך לא נעלם
גם אם תתעלמי לכמה שעות
הוא יחזור ויצוף ויציף

את מוצפת. אני יודעת
את מוצפת

תני לי לחבק את כאבך
תני לי לאהוב
תני לי להיות שם בשבילך
תנסי שיהיה כבר טוב

את לא נותנת לגעת
לא מרשה להתקרב
שורף לך מבפנים
שורף לך בלב

אבל את זו אני בעצם
ואני זו את
אז אולי
אולי תתקרבי אלייך?

בואו ואולי.

סליחה אם לא הייתי אמורה להגיב
אבל אוף זה לא כיף לשמוע ואת בכלל בנאדם מקסים ואולי לא ממש הבנתי למה התכוונת אבל אם הבנתי אז בבקשה לא.. ואני ממש ממש יכולה להבין אותך
אופ

אין לי מילים עכשיו.

אני...

(אני דואגת ולא רוצה לעשות כלום ממה שדיברנו השבוע

אבל זה דורש ממך לתקשר איתי

בבקשה.)

(לאן את בורחת כשקר לך בלילה?
איפה בכלל היית
אתמול
בזמן שנשברת

למה את לא נותנת להתקרב
שיחבקו לך את הכל
למה את לא נותנת לעצמך
שיהיה מותר לאהוב

למה אין לך טיפת אומץ אחרונה)

את מסתכלת על השבוע הזה שעבר כמו במבט מלמעלה, מרחפת. זו את אבל את מנותקת ממנו. מסתכלת ושותקת.

את שורדת,
אוספת אלייך פיסות של תמימות שעוד נשארו
מסתכלת מסביב על הרע האכזרי הזה ומדמיינת שהוא טוב
את אוספת את החלקים שלך שעוד נשארו אחרי הכל, לוקחת את כולם ומנסה- שוב- לשקם את עצמך.
את שורדת
את שורדת למרות שהיה נראה לפני יומיים שהכל הסתיים.
את מנסה להמשיך לחיות עם טיפות אחרונות של כח
(הפחד האמיתי הוא שהנפילה הבאה תגיע לפני שתצליחי לתקן את ההריסות האחרונות.)

(תאמיני.
תאמיני שיש עוד לאן להמשיך
תאמיני שאפשר לשנות
תאמיני שתצליחי שהכל יתקדם
תאמיני, שמגיע לך)

והיי, אם אתן קוראות את זה- תודה על התגובות בתחילת השרשור. לא היה לי כח להגיב אז אבל אתן מהממות ואני חולה עליכן.

את הערצה. 

ואני גאה בך על הכל.

 

תודה עלייך.

(עמוס לי. עמוס לי נורא ומוצף לי)


את שותקת
את שותקת שאת יודעת שאין כלום יותר ושאין מה שיהיה גם

(היי מאמי. מה קורה?..)

פעם היית חולמת
כשהיית קטנה
היית חולמת

חלמת להוריד את הגרביים, זה החלום הראשון שאת זוכרת
חלמת לנסוע לפנימייה רחוקה ושתחזרי כולם יחבקו אותך כי לא היית פה שבוע
חלמת להיות מישהי אחרת ממה שהיית
חלמת להיות את ולא המשפחה שלך
חלמת לא להתבייש באיפה שבאת ממנו אבל גם לא להפוך להיות אותו מקום
חלמת על חיים טובים יותר.

ובזמן שחלמת-כאבת. כי כלום לא היה לך
ויום אחד החלומות התחילו להתגשם, חלקם יותר, חלקם פחות
אבל יש דבר אחד ששכחת
שכחת שלחלומות יש שני צדדים. יש את הצד הרך, שנראה כמו ענן יפה
ויש את הצד הקשה שהוא יותר כמו ענן שחור של סופה.

בהתחלה החלומות הטובים ניצחו, ואת הרגשת שסוף סוף. את במקום הנכון
אבל אז זה התחיל להתפוצץ.
זה התפוצץ כי לא הכנת את עצמך מראש. זה התפוצץ כי היית קטנה ולא ידעת. (זה התפוצץ כי אף אחד לא היה שם להחזיק לך את היד)
זה התפוצץ, כי חלומות, הם בדרך כלל לא יותר מחלומות.

זה התפוצץ לאט לאט, בהתחלה הרגשת שאת עוד בשליטה וזה פיצוצים מבוקרים קטנים ויזומים.
אבל זה התגבר ויום אחד הכל התפוצץ באופן סופי.
ואז התחלת לברוח, ברחת מהכאב שלך, ברחת מהם, ברחת ממי שניסה לאהוב אותך וממי שהראה לך שאף פעם לא תזכי לאהבה.
ברחת מכל מה שהזכיר לך שפעם היו לך חלומות
ברחת מעצמך, ברחת מהכאב על זה שאף אחד לא ידע כמה הוא כאב.
ברחת. פשוט ברחת

המשכת לחיות מאיזה כח לא ברור שממשיך את החיים
המשכת לחיות כי ככה
אבל לא רצית בזה.
ולאט לאט. החיים ברחו ממך גם
ונשארת חיה-מתה.
ונעלמת
נעלמת
נעלמת
ואין אותך יותר.

המחברת לא היתה עלי והייתי חייבת לכתוב ותכננתי להעביר לשם ולמחוק לפני שמישהו יכול לראות את זה

tbh hfukv kvhacg akt ftc kh ffv vrcv nts zni

tbh nruxe, ff

cufv fcr agv ckh vpxev

kt hfukv kjuc gk zv hu,r

kt hfukv kvhu, go gus kcs

tbh n,pumm, un,pre,

vkc akh berg fk pgo njsa

gfah hu,r n,nhs

knv kgztzk auc pgo t, vscr vzv

knv auc pgo t, vxck vzv

knv t,v guav kbu t, zv 

knv knv kgztzk

tbh kt hufkv gus

vfk futc kh 

aur; kh vghbhho uvpbho uvdrui uvt;

tbh kt hufkv go zv avo kt juacho gk zv kh futc ueav go fk zv

knv kt utkho knv kt nmhtho gzrv

tbh n,rxe, ukt hufkv kgau, go zv fkuo

tkueho sh fcr kv,gkk cbu sh zv ctn, ck,h bxck fcr sh 

tbh n,nesn, cftc akh tbh hug, tbh kt hufkv cfkk kjauc nv gucr gkhv 

sh ctn, ,pxhe t, vxck vzv 

th tpar fcr ffv

 

tbh n,pre, uthi nh ahtxu; t, vacrho

tkuvho rg kh ff 

ueav kh gus hu,r

אתם יודעים משהו?

נכון שמה שקרה היום לא חשבתי ולא דמיינתי שיקרה שוב.

נכון שזה שבר אותי וריסק אותי ממש ממש.

נכון שהאמונה שלי ירדה למינוס אלפיים.

נכון שרציתי להרים יידים.

הכל נכון.

אבל

משום מה משהו קרה ואני כן מצליחה לנשום כרגיל כבר

הבכי נחלש

הפנים לאט לאט מתייבשות 

העיניים מפסיקות לשרוף

הגוף נרגע

הנפש גם כן.

ומשהו קורה

הקשה והכעס והחוסר הבנה לא נעלמו - אבל הגוש קצת ירד מה שחשבתי שיקח לפחות עוד יומיים.

הניסיון הבא זה ***.

זה קשה וזה כואב וזה מבאס מאד

אבל די אסור לקחת את הכל לידיים שלי ולפחות אני משמחת אותו שם עם כל התוכניות שלי שמתבטלות להן אחת אחרי השניה..

לפחות הוא צוחק. לפחות מישהו צוחק

(משהוחדשבלתימתוכנן- ההודעה הזאת הרגע עשתה לי שורף בכל חלקי הגוף כי מי בכלל חשב שניהיה שם ומי בכלל דמיין את זה עכשיו)

הוא קצת חיזק אותי אני חייבת לציין..זה מחייב ממני להוציא את הדברים שקימיים בי גם כשמאד קשה לי- מה שלא היה קורה עם מישהו אחר.

בכל זאת לא יודעת אם אצליח לישון הלילה וכמה אבל נו, לפחות ארגיש חלק. 

וואו איך שיום כיפור תקוע עכשיו באמצע השבוע. 

כמה פעמים אמרתי היום שאי אפשר להבין חשבונות שמיים- אז שוב. 

אין אני נשבעת שמכל צורה שלא הסתכלתי אני לא מצליחה להבין אותו. 

הלוואי שיקרה משהו. הלוואי שמשהו יפתח

 

הלוואי שהאשמה תפנה מקום כבר.

קצת האמונה שעוד נשארה לי הולכת ואוזלת

באלי לצרוח עליך ולמה אתה עושה לנו את זה כל פעם מחדש

אני לא מבינה אותך ואולי גם לא רוצה להבין אבל כל חרא ומסריח עכשיו

וגם מה שחשבתי שיהיה קל יותר כבר לא

השתדלתי להתחזק ולהאמין שאתה מבין טוב יותר ממני אבל עכשיו גם זה בנוסף להכל..

לעזאזל היית חייב דווקא עכשיו?

אני נשבעת שאני לא מצליחה להבין אותך אפילו לא קצת

אין לי כוח לתפילות האלה אין לי כוח לריחוק הזה עכשיו אין לי כוח אין לי

ומה לעזאזל אני אמורה לעשות

לנסוע לא לנסוע?

לא רוצה משהו שלא יהיה טוב אבל בקצב הזה הכל לא טוב אז זה לא משנה

אני שונאת שאתה עושה את זה בזמנים תקועים ושבכלל אתה עושה את זה

אני שונאת שונאת שונאת

 

איך שהכל מתהפך בשניה.

אהובה שלי. את ממש אצלי בלב
אני יודעת שאת לא רוצה לדבר וכאלה אבל פשוט תדעי שאת אצלי בלב. אוהבת אותך)

תודה מותק..

לא רוצה, לא יכולה..איך שתקראי לזה..

בעזה מקווה לטוב)

אני בכלל לא יודעת מה אני רוצה שיקרה
בסוף לא נוסעת
פה לבד
היא חבד
שתינו פח
כלום לא הולך כלום לא משתנה
הלב ככ רחוק ככ לא פה
למה זה נופל תמיד בזמנים כאלה למה למה
יומיים שלמים של להיות לא את
יומיים שלמים של להתמודד עם הלב והשקט והריחוק והלבד
יומיים של העמדת פנים וציפייה בלתי נגמרת
יומיים של הצגה וסחיטת כל הכוחות

מתי כבר
מתי כבר זה יהיה אמיתי ולא מגעיל כזה
נמאס לנו טוב?
סליחה שאני כזאת
אתה יודע שאני אוהבת אותך ומותר לי גם שיהיה לי קשה

כמה זמן לא בכיתי ככה

כמה זמן שלוש מילים בודדות לא גרמו לי להתפרצות כזאת של רגשות

 

 

אלוהים כואב לי ואין לי שום דבר לעשות עם הכאב הזה

 

אני שונאת הכל

אני שונאת הכל

אני שונאת הכל

 

למה כלום לא קורה כבר שלושה ימים 

לעזאזל

הכל רק ניהיה גרוע יותר ועוד יותר כשזה ככה

לא רוצה לדבר עם -

אבל די אני מתחרפנת. אף אחד לא יבין את זה בחיים

רק מי שמבין, וזה רק - 

 

די הכל.

איך אתה מסוגל לעשות את זה כל פעם מחדש. איך

למה באמת למה.

אני שונאת את זה.

סבבה שאתה מפיל דברים וקשיים

אני יודעת ומבינה והכל.

אבל לעזאזל די, 

מתישהו זה אמור להתהפך ולהיות הפוך, מלא טוב ואז זה מתאזן ואתה גם רואה את הטוב בתקופה הקשה.

אבל די כמה אפשר

זה מתיש כבר

זה גורם לריחוק כזה גדול מהכל

 

 

כואב לי ונמאס לי

 

 

הכי כואב שזה אשמתי

או בזכותי

 

עכשיו רואה את אשמתי. וזהו

כואב..

 

אוהבת אותך

אני לא שמעתי ממך מלאאא זמן

אני לא מתקשרת (תוהה לעצמי אם נכון לומר ב"ה..)

אבל באמת בקושי יוצא לי לתקשר עם העולם באופן כללי..

אולי מחר אקפוץ אליכן אם אספיק..

ואם לא חייב להיפגש. מאז ירושלים לא ראיתי אותך

אם זה מה שטוב לך את ממש יכולה להגיד ב"ה

חחח האמת מחר אני בירושליםם

קרצצ

עד שאני מגיעה לאיזור

אם אבוא זה בלילה כזה מאוחר..

כי יש מפגש באולפנה אז כזה כשייגמר ובטח לא לפני אחת עשרה ומנהסתם אתעכב

ומנהסתם בסוף גם לא יהיה לי כוח(;

קיצור נדבר כבר 

מה קרה?