יש לי חברות שאני עושה איתם צחוקים ושיגועים ושחנשים והכל 

דיברתי איתם על הרבה דברים אישיים וכו

אבל אני מאמינה שאם הם יגלו את עצמי באמת ואת כל המפלצות שיש לי בפנים

הם יגידו שלום יפה וילכו...

בקיצור רק אם את ממש ברת מזל יהיה לך חברת אמת

אני אישית מכירה זוג בנות כאלו....

ומקנאה בהם כל יום מחדש

אני שונאת, אבל ממש שונאת לדבר בטלפון, אז איכשהו יצא שמכיתה ט' אין לי קשר ממש קרוב עם חברה כי העניינים החברתיים  התנהלו בעיקר אחה"צ בטלפון.

אז החברות שלי זה בעיקר בשעות הלימודים ואח"כ אני עם עצמי פחות או יותר...

אז כן, זה כואב לי שאין לי חברה קרובה, אבל פשוט השלמתי עם המצב...

אני בחברה יחסית סגורה שאין בה סמארטפונים (לפחות לא לבנות צעירות) ככה שזה לא ממש היה עוזר לי. אבל היום שיחות הטלפון זה כבר לא העניין. זה שבתחילת התיכון הייתי קצת מנותקת מהחברה בגלל הטלפונופוביה שלי גרם לכך שאני גם לא יוצאת עם חברות ובאופפן כללי נמצאת עם חברות רק במסגרת הלימודים.

כשנזכרתי ורציתי לעשות שינוי במצב - כבר היה מאוחר מדי.

אני עוד מעט גומרת את הלימודים ומקווה להתחתן לא הרבה אחרי, אז נראה לי שכבר אין כל כך כך מה לעשות...

כן, יש לי אחד, ואיני יודע איך זכיתי לו

ב"ה!

האמת, שהתחלתי בלכתוב את זה כתגובה ל@שוחרת ידע, אבל בגלל שאני רואה בדברים תוכן חשוב, אמרתי אולי כדאי לכתוב את זה במרכזי...

מעולה! לא צריך לא סמרטפון ולא ווטצאפ. שניהם הגורמים העיקריים למה שנקרא - 'אי חברוּת אמת'.

חברה של אמת מגיעה רק ע"י הקרבה אישית, הקדשת זמן, שלילת רצונות וכו'

זה לא בדיוק, אבל חבר של אמת זה בערך כמו זוג. שאם לא יהיו ויתורים לעולם לא יגיעו לאהבה. וכמובן שיש גם לפעמים מריבות ומחלוקות, העבודה שלנו היא לדעת לקחת את זה למקום טוב...

[אגב, אני חושב שאם היה לי סמרטפון אז כל החברויות שלי עם בחורים היו נעשות רדודות יותר...]

בהצלחה לכולם!

שלפעמים לאנשים רחוקים יכול להועיל הפלאפון. אבל אנשים קרובים הוא מרחיק..

ובשמחה, את אשר על ליבי כתבתי..

את צריכה לדאוג שזה יהיה יותר קשר חי מאשר וירטואלי. לגבי החברה הרחוקה, כשאת מדברת איתה תשתדלי שזה יהיה בשיחה יותר מאשר בווטצאפ...

זה יתן יותר אותך מאשר את מה שהמכשיר מציג אותך..

שעוד לא מצאת את החברה הטובה שלך. את יודעת לכמה חברים נפתחתי? את יודעת לכמה הקדשתי מזמני ומכוחי? כדי להשיג חבר של אמת צריך לחפש המוון, לכן כתבתי שזה קצת כמו זיווג.. זה קשה קשה..

לא שאמרתי שמי שהיא לא חברת אמת אז תפסיקי לדבר איתה. ח"ו.. אלא יש חברה, ויש חברה של אמת..

צריך לחפש, לתת, ולפעמים גם לא לרצות לקבל כדי שזה יבוא..

אין שום בעיה שתתעצבני.. אני מקבל הכל בשמחה..

אני לא מסכים. אני בטוח ביותר ממאת האחוזים שחבר של אמת הוא חבר לחיים

לא חושב שאי פעם משהו יגזור בינינו...

את לא צריכה להשקיע משאבי נפש כדי למצוא. את צריכה לתת את עצמך באמת.

אם זה מה שאת ונכון לך, אז את תצליחי בזה, ואם זה לא את אז חברה של אמת בשבילך הוא משהו שאת צריכה להבין בדיוק איך הוא מתכוונן אלייך

מקוה שמובן..

טוב, אנסה להסביר עם דוגמא.. אז בגדול כל אחד והמדרגה שלו. כדי לבנות קשר בצורה נכונה אי אפשר מיד לבוא לחברה ולתת חיבוק, זה כאילו איכס כזה... אבל אם זה מגיע מתוך היכרות, והדדיות אז פתאום לחיבוק יש משמעות שונה

אז רציתי לומר שקשר צריך לבנות בצורה איטית, וככל שיהיה יותר איטי כך יחזיק יותר זמן

זה מתחיל במחמאה טובה, בעידוד למי שצריך, ולאט לאט הם יתחילו להחזיר.. אחרי זה אפשר להמשיך לעזרה בקשיים, ללכת קצת לטייל יחד וכדו', אחרי שזה בא מהבפנים של השניים אז זה פתאום גם נצרך מידי פעם. ואם לא תעשו את זה אז היא תגיד שזה חסר לה..

ככה קמעא קמעא זה יעבור לשיחות נפש (אם זה קשור..) ולהכיר טוב יותר כל אחד את השני...

ופתאום בסוף תגלי שאת חייבת לפרוק משהו ו... הי! יש לך כתף!

בעז"ה

אבל בשביל זה אני רוצה שתבני בראשך עולם חדש.

אז כך, בעולם הזה לא קיים ווטצאפ (מה זה בכלל?) ולא קיים סמרטפון...

קיים רק פלאפון פשוט,

אז נניח שלא הייתן בקשר חודש,

ונכון שחצי מהחברות באמת כבר לא יהיו איתך בקשר בכלל

נכון גם שמי שתהיי איתה בקשר זה יהיה רק בשיחה

ואולי יהיו שם רק שלוש חבירות

אבל בשיחה הזאת עם כל אחת את באמת תתענייני מה שלומה

וכשתפגשו את תרצי לבכות (סתם הגזמה, תלוי מי.. לי קרה שברכתי על חבר מחיה המתים בשם ומלכות... 😬)

ותתני לה חיבוק

חיבוק שמהעולם הוירטואלי כאילו הוא נעלם...

אשמח שתגיבי, בכיף גם תתנגדי..

להיות חפרנים זה אף פעם לא טוב אבל זה יתרון...

@לולה הנסיכה

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...