נשמע שיש הרבה ניקים
שיש להם עדיין מחשבות/רגשות/געגועים
למדוייט/ת מהעבר...
בתור אחת שהייתה תקועה במצב הזה כמעט שנתיים+
אני חושבת שזה סיוט ושבאמת כדאי לעשות הכל , אבל הכל כדי לצאת מזה.
אפילו אם זה אומר להוציא על זה הרבה כסף, דמעות, וכו'...
אני אשמח לנסות לעזור למי שירצה 
נראה לי הרבה פה ישמחו אם תשתפי רעיונות מה לך עזר להתנקות מהמחשבות והגעגועים למישהו מהעבר...
לדעתי זה נפוץ יותר אצל אנשים רגשנים, אמוציות חזקות, פחות אולי אנשים שכלתניים..
ולא יודעת אם אפשר לשלוט בזה..
יכול להיות מקרה שיש קשר מאוד טוב ובסוף הוא נחתך והלב לא מוכן להשלים עם זה..
חדשכאן
חדשכאןבאמת ההרגשה היא שכולם "תפוסים"רגשית ..
אולי תעלי כאן את עיקרי התובנות שלך לטובת כולם, אם לא איכפת לך כמובן?
לפעמים יש הרגשה שהיה כאן קשר נשמתי... ולכן זה חייב להיות זה...
אז באמת לפי תורת הבעש''ט, כשאדם נתקל\נפגש עם מישהו אחר (לאו דוקא מהמין השני), זה לא סתם, יש לזה סיבה, ויכול להיות שבאמת יש בינכם קשר נשמתי מסוים, ואולי אתם מאותו שורש נשמה באמת.
אבל זה לא אומר שאתם אמורים להיות זוג וזה הזיווג שלכם... שורש נשמה 'מפיק' די הרבה נשמות! ויש אפשרות שתמצאו מישהי גם כן מאותו שורש והפעם מתאימה יותר!
למרות שספציפית למקרה שלי זאת לא הייתה ההרגשה.. אולי אפילו הפוך..
הוא כתב לבת שנכנסה למשבר אחרי פרידה. זה קטע:
בשכל גם את מבינה את זה. עובדה שחתכת. אלא מה? את מרגישה מאוד חזק שיש קשר נשמתי ביניכם. העוצמה של הרגש כל כך חזקה, שלא מסתדר לך שבאמת יש צורך לפרק את הקשר. את מרגישה שחייבים לתת לזה צ'אנס, ואם לא עכשיו, זה יגיע מתי שהוא. המחשבה הזו כמובן שאינה מאפשרת לך לעשות עבודת שיקום ועצמאות, והיא גם גורמת לך להיות חסרת סבלנות.
אני מבין בהחלט. כל אחד שחווה "סיפור אהבה טראגי" כזה, מרגיש בדיוק אותו דבר. אבל הרגש הזה מתעתע. הוא לא הוכחה לכלום. הוא דמיון שעובר כחלוף הזמן, ואינסוף סיפורים יכולים להעיד על כך. יתירה מזאת: יכול להיות שבאמת יש איזה קשר נשמתי ביניכם. בתורת הקבלה מבואר שכל קשר ומפגש בין אנשים בעולם הזה הוא לא סתם, יש לו שורשים רוחניים גבוהים יותר. אבל זה לא אומר שאתם צריכים להתחתן. אולי הקשר הנשמתי הוא לנסות אותך שתדעי להתגבר. אולי הוא מעיד על צורך של תיקון מגלגול קודם. אולי דווקא הקשר השורשי הזה מחייב את עבודת הניתוק וההתגברות שאת חווה עכשיו.
מי שרוצה את כל המכתב:
ולפעמים גם הפוך. הצעות לא קשורות מחזקות את הרצון לחזור לקשר שהיה טוב אבל הפסיק..
איך מעניין בו, טעות אחת שלו
והוא לא רלוונטי
אם מישהו מאכזב אותי באמת פעם אחת
אני כבר לא רוצה אותו
גם אצלכן זה ככה?
( שאלתי את הנשים בקהל ולא את הגברים ..
כי לא מעניינת אותי כאן הדעה שלכם)
מממ תלוי.. תלוי איזה טעות.
אבל ברגע שהגעתי למסקנה שמישהו לא בשבילי אז כל העניין שהיה לפני נעלם.
שלום לכולם ובהצלחה!!
מחפשת בחור שמשלב תורה עם עבודה, בעיקרון באה מרקע דתי לאומי והתחזקתי בשנים האחרונות יותר .
ממש אשמח אם תוכלו להפנות אותי היכן לחפש חוץ מהאתרים , כמובן ששומעת גם צעירים יותר , אין שום בעיה הלכתית ככה שזה לא אמור להפריע לי
תודה רבה
הרמוניהיש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"
קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:
אקרא, תודה !
לאיזה שדכן/מיזם הכי כדאי לי להירשם אם אני מחפש בחורה תורנית מאוד?
מחפש גם כאלה שיש להם באמת "מאגר" והם מציעים רשום לשדכנים שאפילו פעם אחת בקושי הציעו
אז ב"ה הרבה בזכות עצות של חברה פה אני אחרי דייט ראשון מוצלח ודייט שני אפילו טוב יותר... אבל מישהו יודע מה הלאה?
כאילו, אחרי הראשון התקשרתי לומר שלי היה טוב ולוודא שממשיכים לשני, זה הנוהל אחרי כל פעם?
לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...
כלומר סיימתם פגישה ב"ה!
למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'
תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'.
אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה).
ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.
זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.
לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".
אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.
אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר.
אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.
בהצלחה רבה!!
נכון, מסכים מאד.
תודה על הדיוק
זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...
נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה.
אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה..
פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא,
וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.
מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.
אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.
אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.
כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.
אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?
לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..
גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.
ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!
ובאיחולי הצלחה אחד לשני!
אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר,
ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת.
אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."
אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!
מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון,
אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש.
מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.
כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר.
טוב שמחה שהבהרת
מתוסכל ממש... לא מצליח להפסיק ליפול.
מרגיש שיש מגנט שמושך אותי בכח לרע...
מצד שני, בפנים אני לא רואה איש רע אלא בןאדם רגיש שמחפש רק טיפת אהבה..
קיצור, מרגיש רעעעע מאוד עם עצמי..
מה עושים??????
נמאס לי כבר ליפול!!
ונמאס לי יותר מזה שאין לי שליטה על עצמי!!!
נ.ב. בסוד: הפחד הכי גדול שלי זה שאני לא יודע לאיפה אני עוד אגיע.. אולי לא אשלוט בעצמי ויקרו דברים לא טובים חס ושלום.
אבל עזבו, ההתמודדות שלי היא בעיקר עם הכלב שבי ששב כל הזמן על קיאו... לא יכול יותר!!!!
מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.
הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.
יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.
אשריך💪
כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.
מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.
אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...
///
בקיצור זאת עובדת החיים.
אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.
ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):
– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה
– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)
– לצאת הרבה מהבית
– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל
– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף
– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.
– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור
ברמה הרעיונית:
– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".
– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?
שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."
=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.
גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.
יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.
מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים
ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.
ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!
"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"
הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.
מה הצורך שלא מתמלא?
איפה בלו''ז?
לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.
סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).
אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.
כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.
אסור? כן.
לא מוסרי ומלוכלך? לא.
אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.
יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.
כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.
כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.
תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.
בהמשך לשרשור הארוך של הגברת לבנדר, ואחרי מחשבות במהלך השבת, אשמח לשמוע איזה תכונות/ התנהגויות אתם מעריכים? אפשר בכל סוג קשר, זוגי, חברי, משפחתי וכו'.
אשמח להתייחסות משני כיוונים, האם זו הערכה חיובית, דהיינו אתם מעריכים את מי שיש לו את אותה תכונה. או הערכה נצרכת, דהיינו אתם לא מעריכים את מי שחסר אותה.
הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.
זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)
שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.
שליטה עצמית, נימוס גם must.
אופק רחב בונוס גדול.
ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.
שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.
נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.
אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.
(סתם)
אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים
מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.
בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.
כמובן "תנא ושייר"
1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם
(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)
2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות
3. אנשים עם תכונות מרשימות:
שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית
לשני הכיוונים
שלהם זה טוב.
ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...
חחח חלאס לרדת עלי
לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.
ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון
גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו
ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים
בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני
נחישות
ויציבות
ביחד עם עדינות
חיוך מתוק וקסם אישי
אני משתף אתכם בשאלה שהייתה לי לעצמי האם כשאין הצעות והתקופה הזו היא מורכבת ומאתגרת כי הרבה מתרחש סביב ויש הרגשה שאותך "שכחו"
האם הרגשתם בסוף שהתקופה הייתה המתנה או מתנה?
והאם כשהתחיל קשר אחרי תקופה ארוכה ללא הייתם עם ודאות וברוגע או שהייתם עם חששות שעוד פעם לא ילך
אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...
אז לא יודעת.
אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה
ממגדלי השנהב
מבטיחים לנו שרק שם את עצמנו נאהב
מהארמונות המפוארים והמתנשאים
אשר שייכים רק לנשואים
טיפים לנו הם מחלקים
שבלעדיהם בטוח נישאר רווקים
"תפסיקי להיות בררנית" מלמעלה צועקים
על המדרגות המפותלות מנסה לטפס
דייט ועוד דייט, כבר קשה להתאפס
הלב המסכן שאף פעם לא מוותר
כבר טיפה מתחיל להישבר
"האם אתם זוכרים את התקופה הקשה?"
אני צועקת אליהם מזיעה מקומת המדרגה
"אל תוותרי" אני לוחשת לעצמי בכוחות אחרונים
את תגיעי לפסגה וזה לא יקח שנים
תזכרי אני לוחשת לעצמי
"שאגיע לפסגה לא אשקע בחלומי"
את תשימי מעלית על האדמה
תעזרי לאותם הרווקים במלחמה!
ואם חשבת שהיא התכוונה שתענה לשאלה אז הבנת את דבריה בצורה הפוכה, היא לא ביקשה ממך את דעתך במה רווקים צריכים "להשתפר".
היא דברה על כך שאני מעבירים לנו מסרים במקום להקשיב לכאב, ובדיוק זה מה שחטאת בו. וכן, העברת מסר.
חחח זה שאתה קורא את דברי שאני אומר כאילו שאני מסכן זאת פרשנות שלך לדברי, פרשנות שהיא לא מוכרחת.
אני יודע שאני תותח על חלל ולא מסכן בכלל, בהקשר לרווקות ובלעדיה.
אתה יכול להגיד אמירה מתנשאת וזה יכול לעצבן, בלי לקשר לאם אני מסכן או תותח.
אני דווקא לא מנסה לחקור את עולמך הפנימי. האמירה מתנשאת, עליך, אני לא יכול להגיד שום דבר.
וזה פשוט למה הציקה לי התגובה שלך, זה די פשוט שחושבים על זה.
