כתבת שאין לו כח להתמודד עם התגובה שלך, סימן שיש לך צד בעניין (מוצדק או לא מוצדק).

ובעצם יש לך כח להשפיע על המצב בעזרת שינוי התגובה או צורת התגובה.

את יכולה להרחיב מה יכול להפריע לו בתגובה שלך?

שיהיה בהצלחה, ובקבלת השונות המסויימת...

להיות קרציה נשמע לי מתכון בטוח להחמרת המצב, הוא יספר ויעדכן עוד יותר פחות.

מה השגת? בעל ש*כשאת שולחת אותו*, וכשהוא יודע שאת רשמת משהו, הוא יתקשר אלייך לשאול איזה מותג חיתולים לקנות.

בכל שאר המקרים הוא פשוט לא ישאל מראש ולא יגיד אחרי. ואם תגלי אז יגיד לך "אבל לא כתבת בפירוש", תהני לך...

יעבור לו בילד השלישי... 

סתם, מקווה בכל אופן.

זה פשוט מעצבן שהבעל עדיין חושב שהוא לבד ואין שום אישה או משפחה שתלויה בו. 

אני הייתי מבקשת שלא ילך, אפילו אם הוא אמר כן, במידה וזה לא מתאים לך באותו ערב באמת (לא סתם כדי לקנטר כי זה לא יפה...) ואומרת בבירור שזה הבית של שנינו, ואנחנו זוג, ולא כל מה שמתאים לו- מתאים לך. וכרגע לא מתאים לך להיות לבד או לבד עם הילדים..אז שישאר בבית בבקשה ולא ילך.

או לנסות לשקף לו - אם הייתי עכשיו קובעת עם חברה והולכת בלי לשאול אותך? היה נעים? אפשר לעשות לך את זה גם? איך תגיב?

בין תגובה "פחות בעצבים" או "יותר בעצבים"...

ממש לטובתך - תתאפסי על עצמך......

לא אותך ולא אותו. מבלי להאשים איש. 

שתי אפשרויות עולות. הראשון שבאמת אין לו מודעות לכמה זה משפיע עליך. השניה שהוא מתוסכל ממך בשל עניינים אחרים ואינו משתף אותך בהם.

אם את מרגישה שאת באמת בסדר עמו וזו האפשרות הראשונה. נסי לשבת עמו ולדבר על התוצאות. דוגמה אם הוא קובע לאירוע בלי הידיעה שלך, תעדכני אותו שהפעם תגיעי לאירוע בשיחה רגועה, אך בפעם הבאה אם אינו מעדכן - לא תגיעי. 

כמובן שצעד כזה מאוד נפיץ ועדיף ללכת כבר עתה לטיפול זוגי. בן הזוג עוד עלול ללכת לבדו אל אירועים מפני שיש בניכם בעיות אחרות עליהם הוא לא דן, והוא נוהג כפי שהוא נוהג במטרה לעצבן אותך. 

חבל לעורר דברים שלא נאמרו.

מדבריה רואים, שמה שהפריע לה היה שאם מסכים לבוא למשהו, בלי לעדכן אותה, זה מראה על היחס אליה. זו טעות. בדיוק כמו שכתבת, "לא היה אמור להזיז לה". אבל בגלל פרשנותה, כן "הזיז לה"..

הוא לא "הולך במפתיע" במקום לחזור הביתה.. מן הסתם כאשר זה כבר מגיע - לא כשמסכים טלפונית - מודיע לה להיכן הולך. גם היא אמרה שיודעת מראש, אלא לא בגלל עידכון ישיר שלו על המקום.

בית זה לא כלא. כאשר מרוב שיתוף - הופכים למלחיצים, זה  עושה ההיפך.

שכאשר אנשים מייעצים לך משהו (וגם אם עונים אגב השרשור למישהו אחר לגבי הבנת דברייך) - תשמרי על דרך ארץ, תגידי תודה, ואל תעברי"לתקוף אישית" באופן אווילי (ואם זו צורת הדיבור שהתכוונת שאת "עונה בעצבים" - אז באמת כדאי שתחשבי מחדש).

ולגופם של דברייך - אע"פ שלא היו ראוי להתייחס אליהם אחרי צורת דיבור כזו, אבל בכ"ז -

אני לא "איבחנתי את הבית שלך" ככלא.. תירגעי.

עניתי לזו שכתבה לפני, שמדברייך הובן שהבעיה אינה ש"הולך במפתיע", נעלם פתאום בלי להודיע מראש - אלא שכאשר הוא מסכים להגיע לאיזה אירוע/ערב לימוד, הוא עונה בחיוב, בלי ליידע שענה כך.

הרי במפורש כתבתי, "מן הסתם כאשר זה כבר מגיע - לא כשמסכים טלפונית - מודיע לה להיכן הולך". אז מהיכן לקחת "עידכון לפני שבפועל הולכים לאנשהו".. כאשר אמרתי מפורש שלא לכך התייחסתי?...

אני כתבתי לה, שמדברייך הובן שעצם זה שהסכים למשהו טלפונית, ולא עידכן סמוך להסכמתו, מביע בעינייך את "יחסו אלייך" ("לא שם עלי, לא סופר אותי"); ולא בגלל - כמו שהיא הבינה - שזה דווקא "בדברים שקשורים אלייך", "על חשבון הלו"ז המשותף שלכם". וגם היא אמרה ש"דבר כזה לא אמור להזיז לה"..

על כן אמרתי, שזו טעות "לפרשן" דבר כזה, מהסוג שהבנתי שאליו התכוונת, כאילו מראה על יחס מזלזל; ושכל זמן שלא מדובר על משהו שאכן בא על חשבון משהו משותף - לא צריך להפריז בדרישת השיתוף, בית זה לא כלא (כלומר, כמו שכל בעל שמץ הבנת הנקרא שאינו עצבני יכול להבין, שהכוונה היא שאפשר "לזוז" גם בלי שיתוף על כל צעד) וזה מלחיץ וגורם לההיפך (כפי שנוכחת בעצמך..).

לגבי "לבלות זמן משותף ביחד" - בוודאי שנכון שזה נצרך. רק שלא זו השאלה שהועלתה. אם היית כותבת: בעלי כלל אינו מוכן לבלות אותי זמנים משותפים.. או "מתאם דברים על חשבון זמן משותף של שנינו באופן תדיר", או כד' - אז גם ההתייחסות היתה אחרת. אבל לא על דבר כזה כתבת.

קראי שוב את הודעת הפתיחה, ותראי שכתבת שאכן מדובר על "דברים קטנים ומפגרים".. אלא שאת מסיקה מכך, "שאינו סופר אותך"..

לא זו בלבד, אלא שאח"כ הוספת, שאת "עונה בעצבים" - לפעמים יותר ולפעמים פחות.

אז ניסו לעזור לך, להסביר שדברים כאלה אינם מראים בדווקא באופן מהותי על יחס - ושאם תרפי וגם תעני בכללי בצורה נעימה, יתכן מאד שתגלי שבעצם גם מה שבעינייך היה בעיה, נעלם... כי יהיה לו נעים לשתפך מראש, בהרבה דברים.

את יכולה לקבל את העצה. את יכולה "להתעצבן" גם עליה - ולשמוע רק הודעות-תמיכה מנשים כאן. זכותך.

כדאי בשורה האחרונה לחשוב, מה יעשה יותר יחס טוב לטווח ארוך. אף אחד מה"מעודדות" את  תלונותייך - לא תצטרך לעמוד במקומך בתוצאות חלילה, של גישה שכל מה שנצרך, זה רק "לשכנע את הבעל בצדקתי"....

אגב, לגבי מה שכתבת בסוף, ש"אחרת את לא רואה סיבה להתחתן", זה באמת מצער. נכון ש"לבלות זמן משותף", זה חשוב ונחמד. אבל אחרת "אין סיבה להתחתן"?... זה באמת קצת "נישואין בעצב".. שמחי את עצמך, תראי עוד סיבות טובות - בטוח זה גם ישפיע על הרצון "לבלות ביחד".

הצלחה רבה.

ברור שצריך לא לעשות משהו שמזיק לשני.

עם זה, בפרט כשמדובר לא בשנה-ראשונה (ובפרט כשלא מדובר בבית עם הרבה ילדים ועומס ו"משימות" בבית..), אם מישהו מזמין איש ל"ערב לימוד" בעוד שבוע - אין כל אסון אם עונה בחיוב, בלי לשאול קודם את אשתו... לא מדובר שתכננו משהו לאותו ערב. ולא מדובר שזה תופס את מרבית הזמן שלהם, כנראה..

אלא מה? היא התלוננה שאינו "מעדכן" סמוך להסכמתו. וגם הסבירה, שאמר שחושש מתגובתה, וגם הוסיפה, שאכן "עונָה בעצבים", לפעמים יותר ולפעמים פחות.. נו?...

בוודאי עדיף שהיה מעדכן אותה לפני שמתעדכנת מהווטספ המשפחתי... אבל לאור הנתונים הללו, עדיף לא לפרש כאילו זה מראה על משהו ביחס, לעשות "כביש עוקף", לקחַת בסבלנות. מן הסתם זה עצמו יגרום שהבעיה תיעלם מאליה.

[מוסיף: רק כעת ראיתי שאכן בסוף הודעת הפתיחה שלה, כתבה על "מה שקשור אלי.. שיעדכן". לא שמתי לב לכך מקודם כנראה. כנ"ל, גם אני מסכים שדברים שקשורים לשני, צריך לעדכן מראש.. אלא שאני חושב שהתחום קצת "נזיל"; וגם - כפי שכבר הזכרתי - שלאור מה שהיא מתארת על הסברו לכך ועל תגובותיה, אז יש מקום ל"שינוי פרשנות" של מה שזה מבטא לגבי היחס שלו, וגם להרפיה. כמה שֶפחות יילחֵץ מהתגובות ומהתביעה לשיתוף כשזה לא נדרש באופן מובהק - כך יש יותר סיכוי לנכונות לעשות את זה טבעית. ובכלל, עדיף ליזום בילוים משותפים, כך שזה יענה גם על הצורך הזה..]

אולי תוותרי?

כלומר ממש ממש תוותרי

שיעשה איך שהוא רוצה וירגיש ציפור דרור

אל תגידי כלום (חוץ מקו אדום כהה כהה, נניח את בחודש תשיעי והבחור האהוב רוצה טיול בצפון ליומיים)

נראה שקשה לו קצת המעבר מרווק לנשוי ולמרות שאת צודקת יהיה חכם מצידך לתת לו את המרווח נשימה הזה

לאט לאט הזמן ילמד אותו (פתאום הוא יבוא לאירוע וכולם ישאלו "רגע, איך אתה פה? ומי שומר על הילדים?/ והשארת את אישתך לבד???? וואי איזה צדיקה שהיא ככה משחררת !!!" וכו)

ואז הוא גם ישתנה ולא על ידך וגם יעריץ את האדמה עליה את דורכת...

הרעיון עלה מתוך צפייה באימי, ואחותי הנדירות לעומת נשים אחרות

אולי תעשי שיחה לבדוק מה מפריע לו? כמובן שהוא צריך לעדכן אבל תשאלי אותו ממה הוא מפחד?

אולי את שיפוטית מידי? אולי הוא לא חש בנוח מספיק? אולי חסר לו בבית את העצמאות והוא מנסה לייצר את העצמאות שלו בדרך אחרת באי שיתוף פעולה? 

האם הוא מרגיש עצמאות כשהוא פועל ביחד איתך?

תבדקי את זה. אם תבואי מתוך גישה לשנות ולהשתנות. ולא לאכוף עליו להשתנות. אלא תשתנו ביחד. כי כנראה יש איזו תחושת אי נוחות שהוא חש תבררי מה זה. תביעי לו מה מפריע לך בנוחות שלך. ותקשיבי גם לו לבדוק מה מפריע לו בנוחות שלו.

האם כשאת אומרת דיעה הוא חייב לעשות זאת או הוא פשוט צריך לשקול את דעתך? האם להיות ביחד זה אומר שאחד צריך למחוק את אישיות השני? או שכל אחד שומע את השני מתוך התחשבות בשמחתו וצערו של השני ומתוך כך הוא מחליט?

מה הגישה שלכם ביחד. תבררי זאת ותטפלי בזה.

תחליפי "ראש"...

אל תחשבי איך ,להעביר לו את המסר" - אלא איך להעביר לעצמך את המסר שלו...

אלו לא דברים נוראיים - אל תקלקלי לעצמך על שטויות.

הוא יכול לענות בקבוצה של המשפחה שהוא בא לערב מסויים - מרגיש לחוץ אם  הוא צריך ,לשאול אותך" על על צעד כאילו הוא ילד קטן... זה איש, לא אשה. ויש גם נשים לא מעטות שמתנהלות כך. 

זו בחירה שלך, האם להתייחס ל"דברים קטנים ומפגרים" כמו שהגדרת (הגדרת די בצדק..), כאומרים שהוא "לא שם עלייך" וכו' וכו' - או לשנות פרשנות.

לטובתך - תשני פרשנות.

הוא איש - חשב שלא תרגישי שקצת שבור... אם היה אשה, מן הסתם לא היה מעלה בדעתו שלא תרגישי... ב"ה - התחתנת עם איש.

אם את תפסיקי עם הלחצים הסמויים או הגלויים הללו; אם את תפסיקי עם שידור תחושה לעצמך - וממילא גם לו.. - ש"זה אומר משהו" על היחס אלייך - 

אז יש להניח, שלהפתעתך תגלי שהוא מעדכן אותך שבכוונתו ללכת לערב לימוד (ב"ה. שאלו יהיו הצרות של כל עם ישראל. לא שהסתיר מך שהולך למסיבת-שיכורים..), שמסב את תשומת ליבך שהכלי קצת שבור...

אל תבואי "בדרישות ובתביעות", אל תפרשני בצורה שמעצבנת אותך (ואותו), אל תחשבי שדווקא "מסר" שלך הוא נכון - וכל השאלה היא איך "להעביר אותו".. - לפעמים, כמו כנראה בנידון זה, ה"מסר" שלו, ביחס לעצמו, יותר נכון...

בהצלחה.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.