צריכה עזרה..נשואה בעצב
היי לכולם,
יש לי בעיה מאוד רצינית עם בעלי שעולה מחדש כבר כמה ימים ואנחנו כול פעם חוזרים לאותה נקודה.
הוא חושב שהוא עדיין רווק (למרות שאנחנו נשואים 3 שנים..) אז ככה שאם שואלים אותו בקבוצה של המשפחה אם הוא יכול לבוא לארוע מסוים/ערב לימוד/ או משהו בסגנון אז הוא ישר עונה להם כן מבלי אפילו ליידע אותי... אני אמורה לגלות על זה בקבוצה המשפחתית...
עכשיו היו לנו ריבים בסגנון שהוא למשל לא החזיר לחנות משהו חדש שהתגלה כשבור(שלא היה לי מושג שהוא שבור..רק הוא ידע) וחשב שאני לא אשים לב שזה שבור... אז הוא לא טרח להגיד לי...
דברים קטנים ומפגרים כאלה גורמים לי להרגיש שהוא לא שם עליי ולא סופר אותי וכול הקטע של הנישואים זה רק בדברים הכיפים אבל כשמגיעים לדברים האלה...אז פחות.
הוא טוען שהוא לא אמור לדווח לי על כול דבר ושאני גם בטוח אגיד לו אל תלך לארוע או תחליף את מה שנשבר... (בקיצור אין לו כוח להתמודד עם התגובה שלי אז הוא מסתיר ממני ואם גילתי אז גילתי...)עכשיו מילא שלא ידווח לי על דברים שלא קשורים אליי..אין לי בעיה אבל כול מה שכן קשור אליי אני מצפה שהוא מינימום יעדכן.
כבר ניסיתי לדבר איתו בדרכים שלי והמסר לא עבר.
יש לכם רעיונות איך להעביר לו את המסר בצורה יותר ברורה?
נמאס לי לגלות הפתעות.... :/
שיחה באווירה רגועה על מה שמפריענפש חיה.
כדאי להשתמש בכרטישיח שהציעו פה הרבה פעמים
או להכין כרטיסים בעצמך.
מדברים על מה שעולה באווירה טובה ומכילה
שואלים שאלות פתוחות שמאפשרות תשובות כנות


ולהשתדל לצאת עם משהו מעשי
כצעד ראשון לשינוי.


להפעיל עין טובה
ולפנות זמן , לזמן איכות זוגי יחד.
אני לא רואה איך שיחה תעזורנשואה בעצב
היינו שם, דיברנו, הוא מתעקש להמשיך ככה. אני לא חושבת שיש משהו שיכולתי להגיד שוב שהיה עוזר..בגלל זה אני שואלת אולי יש דרך אחרת לגרום לו להבין. ..
יקרה, הרגשתך בהחלט לא נעימה, מבינה אותך מאד.לצמוח ולהצמיח
קודם כל טוב לפי מה שאת כותבת יש גם חלקים כיפים בנישואים. אז ברוך ה! להודות עליהם! זה לא מובן מאליו. ולהעצים ביניכם את הזמנים הללו. שהוא ירגיש שאת גם מעריכה ואוהבת ולא רק "מעיקה וכובלת" ואז הוא לא ירצה ולא ירגיש צורך להסתיר ממך דברים.
גברים הם לפעמים כמו ילדים מתבגרים אין להם כח לחפירות וזה מייבש אותם...
אבל אם הם מרגישים שמכבדים אותם ולא "יושבים עליהם" אז יש להם רצון להעניק לבת הזוג ולשמח אותה.
(תנסי לשים את עצמך במקומו בדמיון ולהרגיש את מה שזה גורם לו להרגיש כשאת מתלוננת שזה שבור ושיחליף, או משהו אחר)

כתבת שכבר דיברתם על כך ואת לא רואה איך שיחה תעזור.ובאמת אין טעם לחזור שוב ושוב על אותם דברים.והוא בטח לא סנילי והוא זוכר מה שכבר אמרת.
אבל אני מניחה שכמו רבות מאיתנו הדברים נאמרו על ידך בעקבות אירוע מסויים, בזמן של הרגשת פגיעה או כעס, ולא בזמן שיחה נעימה כשהאווירה טובה ורגועה ואוהבת. ולכן זה גרם לו להתבצר בעמדתו.
צריך להעלות את זה בזמן של אוירה נעימה וכיפית, כבקשה שלך! ולא כדרישה ממנו!
הסוד טמון ב"איך" מדברים ומבקשים.

תודה על התגובה אבלנשואה בעצב
אני לא חושבת שאני כובלת אותו..הוא עושה מה שבא לו וגם יש לו את היכולות( הוא עם הרכב והוא עצמאי..) הקטע הוא שלפני שרבנו על זנ, דיברתי איתו יפה והסברתי לו וכשהכול היה רגוע הוא אמר לי- טוב בסדר אעדכן. ואז ברגע האמת הןא עושה את מה שעושה ואומר לי שהוא לא חייב לדווח לי ובלה בלה בלה..כאילו דיברתי לקיר, הוא אמר לי כן כן כן ועושה מה שבא לו...
דיברתם בעקבות אירוע מסויים שקרה ואז הוא אמר טוב בסדר אעדכן"?לצמוח ולהצמיח
או שסתם בערב כיפי יחד העילית בנעימות את הבקשה שלך מתוך תחושת קשר וחיבור ורצון לטוב זוגי?

ו"כובלת", הכוונה לא במעשים, אלא בתחושה שלו...
יכול להיות שהפתרון תלוי במה שאמרת בעצמך?הגולש האחרון

כתבת שאין לו כח להתמודד עם התגובה שלך, סימן שיש לך צד בעניין (מוצדק או לא מוצדק).

ובעצם יש לך כח להשפיע על המצב בעזרת שינוי התגובה או צורת התגובה.

 

את יכולה להרחיב מה יכול להפריע לו בתגובה שלך?

אני מניחה ש..נשואה בעצב
מפריע לו שהוא חושב שהוא יודע מה אני אגיד לו..והוא כבר מסיק מסקנות שזה בדיוק ההפך ממה שהוא רוצה.
אני כן מגיבה לפעמים בצורה לא הכי להיט אבל כשאני חושבת על זה אני מגיבה בצעקות ועצבים כשאני מגלה שהוא עשה משהו מאחורי הגב שלי, ומגיבה בפחות עצבים אם הוא בא ומעדכן (מקסימום מתווכחת איתו אם ניראה לי שהוא טועה) אז באמת לא מבינה מה הקטע..
את אומרת בעצמך שהתגובה שלך לא נעימה בכל מקרהלצמוח ולהצמיח
שוב, תנסי לשים את עצמך במקומו. איך היית מרגישה אם היה מתנהג כלפייך ככה כשמשהו לא מוצא חן בעיניו?
האם לא היית מנסה להמנע מעימותים מיותרים או עצבים ופשוט להסתיר?
בחיים לא הייתי מסתירהנשואה בעצב
אין טעם להסתיר דברים שרל מאןד לגלות אותם אח"כ.. והקטע הוא בטמת קשה לי להיכנס לראש שלו כי אנחנו מאוד שונים.. אני מדווחת לו על הכוולללל ולא רואה בזה דבר רע או חולשה. הוא כן. ודווקא אם הייתי מכירה את התגובה העצבנית שלו כשהוא מגלה הפתעות, זה היה גורם לי להימנע כמה שאפשר מהפתעות. אבל אנחנו שונים...
אתם שונים במשהו... מזל טוב. איש ואשה. טבעי. התחתנתם..ד.

שיהיה בהצלחה, ובקבלת השונות המסויימת...

זה לא מה שהיא אמרהונסי
יש הבדל בין לצעוק- כשהיא מגלה בדיעבד (שזה מוצדק)
לבין לדון בדברים כשהיא מגלה בזמן (שגם זה מוצדק)

לא תמיד נעים לדון בדברים. אבל זו לא סיבה לוותר על לדון בהם.
האם הוא מפחד מחוסר הסכמה?הגולש האחרון
אולי הוא מרגיש שאת לא מספיק פתוחה לצרכים שלו והוא חושש שאם זה יעלה לדיון רצונותיו לא יקבלו מקום?
אנשים חוששים מעימות ועוד יותר חוששים להפסיד בעימות, אם כך צריך להגיד לו ולתת לו תחושה שהרצונות והצרכים שלו חשובים מאד בעינייך
אני כמעט בטוחה שזאת הסיבהנשואה בעצב
ולכן אני באמת צריכה לקחת את זה לתשומת ליבי, אבל זה מרגיש לי כאילו יש שם עוד משהו- שהוא לא באמת מבין את החשיבות של זה בעיני ואולי בגלל זה קל לו להימנע מהעימות הזה. זה מה שמשגע אותי..החוסר חשיבות ואני לא מצליחה להעביר לו את החשיבות הזו בעיני..
יופי⁦הגולש האחרון
זה באמת לא פשוט, כי יכול להיות שאת חוששת בדיוק מאותו דבר, שאם תזרמי יותר מידי ולא תביעי את עמדתך בצורה ברורה תרגישי שאת ורצונותייך לא מגיעים לידי מימוש. ולכן גם את צריכה לבטוח בו שייתן מקום לרצונות שלך וככה הוא גם ירגיש בטוח להפקיד את הרצונות שלו אצלך.
אני חושב שאת יכולה להגיד לו ולהעביר לו את התחושה שהוא יעשה לך טוב על הלב אם תדעי את הדברים האלה, תני את ההרגשה שאת צריכה אותו ושמחה בו ופחות את ההרגשה שהוא צריך לדווח.
הוא לא צריך להבין . הוא צריך לעדכןסיה
נגיד גילית שהוא שבור. את למחרת הולכת וקונה חדש. לא מתעצבנת. תאמיני לי כמה פעמים ככה בלי להתעצבן הוא ילך להחליף. מנסיון. מעשים בלי דיבורים מלמדים יותר לקח לעתיד.
היו תקופות שהייתי יכולה לשלוח לבעלי תצלום נגיד של קומקום חשמלי שיקנה בדיוק. באה היתה רואה משהוא אחר והוא כבר פתח והשתמש. בערב ארזתי בשקית לפני שיצא אמרתי באדישות כך תתרום לישיבה בבית אני לא רוצה את זה. ככה כמה פעמים היום גם אם הוא יבוא לחנות ולא יהיה את הקומקום הוא יתקשר ויעדכן וישאל לא יקנה כי הוא יודע שזה ילך לפח
כמה שזה אולי נשמע משפיל. אני אומרת לבעלי אל תגדיל לראש לבד!!! בדברים שקשורים גם אלי. כל דבר תתקשר ותתיעץ!! לא להחליט לבד. מה שנראה לך יפה או לא חשוב אצלי זה מאוד חשוב. אתה לא יכול להחליט בשבילי שצבע של קומקום זה שולי. אני רואה את זה כל פעם שאני נכנסת למטבח בשבילי זה קריטי. לכן כל דבר שסוטה ממה שידברנו תתקשר גם אם זה נראה לך הכי שולי בעולם. הוא כבר למד על בשרו ששולי אצלו חשוב אצלי
זה מלא דברים. זה יכול להיות נגיד שלא היו טיטןלים אגיס והוא קנה משהוא אחר וזה הלך לפח באותן רגע . ואם הוא היה מתקשר ואומר אין אגיס ההיתי אומרת אל תקנה כלום אני מחר אקנה אחרי העבודה. שוב אולי זה נשמע אישה קרציה וקפדנית. אבל לא רוצה שיקח החלטות לבד כי אצלו אין הבדל אגיס או משהוא אחר. אצלי לקום בלילה לילד סחוט להחליף פיזמה וכלי מיטה זה מעצבן
אם זה נשמע כמו קרציה, אולי זה אכן קרציה?אבאשוני

להיות קרציה נשמע לי מתכון בטוח להחמרת המצב, הוא יספר ויעדכן עוד יותר פחות.

מה השגת? בעל ש*כשאת שולחת אותו*, וכשהוא יודע שאת רשמת משהו, הוא יתקשר אלייך לשאול איזה מותג חיתולים לקנות.

בכל שאר המקרים הוא פשוט לא ישאל מראש ולא יגיד אחרי. ואם תגלי אז יגיד לך "אבל לא כתבת בפירוש", תהני לך...

אני לא שולחת לקנותסיה
נגמר בבית וצריך לקנות אז הוא הלך. אבל הוא הלך בשביל להקל עלי לא לעצבן אותי או לצער אותי. ואם כתוב לקנות סוג מסוים של טיטןלים ואין אותם והוא קונה משהוא שלא טוב לי זה אומר שיצא שכרו בהפסדו. טיטולים לא טובים גורמים לי לעוגמת נפש.
אז מה בעיה אם הוא מגיע לשלוח ווצאפ ולכתוב אין את הסוג שאת מבקשת מה לעשות?
אני דווקא קצת מבינה אותך...בתאל1

יעבור לו בילד השלישי... 

סתם, מקווה בכל אופן.

זה פשוט מעצבן שהבעל עדיין חושב שהוא לבד ואין שום אישה או משפחה שתלויה בו. 

אני הייתי מבקשת שלא ילך, אפילו אם הוא אמר כן, במידה וזה לא מתאים לך באותו ערב באמת (לא סתם כדי לקנטר כי זה לא יפה...) ואומרת בבירור שזה הבית של שנינו, ואנחנו זוג, ולא כל מה שמתאים לו- מתאים לך. וכרגע לא מתאים לך להיות לבד או לבד עם הילדים..אז שישאר בבית בבקשה ולא ילך.

או לנסות לשקף לו - אם הייתי עכשיו קובעת עם חברה והולכת בלי לשאול אותך? היה נעים? אפשר לעשות לך את זה גם? איך תגיב?

 

 

אני חושבת שהוא מפחד ולכן הוא מסתירסודית
הוא סופר אותך, ולא רק סופר אלא חושש מהתגובה.
תנסי לא לכעוס עליו, גם אם עשה דברים לא לפי רצונך. כן, אני יודעת שלתת עצות זה קל..
ה"קטע"...הוא שאיש אינו צריך "לבחור"ד.

בין תגובה "פחות בעצבים" או "יותר בעצבים"...

 

 

ממש לטובתך - תתאפסי על עצמך......

ללכת ליעוץ זוגי.. חד משמעית אחרת זה רק יחריףבסדר גמור
קודם כלמופאסה
לשנות את הניק, זה פסימי מדי
אז יש לכם פער בנושא מסויים, הבחור קצת לא נעים לו ממך, שחררי אותו תקופה, אל תתעצבני עליו גם כשיש הפתעות. לטפטף על זה ברגעי נחת ורוגע. זה לא כזה נורא, הוא ילמד לשתף
לא מכירה את המצבאילנה2

לא אותך ולא אותו. מבלי להאשים איש. 

שתי אפשרויות עולות. הראשון שבאמת אין לו מודעות לכמה זה משפיע עליך. השניה שהוא מתוסכל ממך בשל עניינים אחרים ואינו משתף אותך בהם.

 

אם את מרגישה שאת באמת בסדר עמו וזו האפשרות הראשונה. נסי לשבת עמו ולדבר על התוצאות. דוגמה אם הוא קובע לאירוע בלי הידיעה שלך, תעדכני אותו שהפעם תגיעי לאירוע בשיחה רגועה, אך בפעם הבאה אם אינו מעדכן - לא תגיעי. 

 

כמובן שצעד כזה מאוד נפיץ ועדיף ללכת כבר עתה לטיפול זוגי. בן הזוג עוד עלול ללכת לבדו אל אירועים מפני שיש בניכם בעיות אחרות עליהם הוא לא דן, והוא נוהג כפי שהוא נוהג במטרה לעצבן אותך. 

 

הי יקרהסוסה אדומה
אני מאוד מבינה אותך, ואני חושבת שאת צודקת.
יש לכם בעיה קטנה,
הוא צריך לעדכן אותך בעניינים שקשורים אליך. זה כלל ברזל, וגם אם את לא תמיד מאפשרת לו לצאת לאן שהוא רוצה, הוא חייב לעדכן אותך, ולא רק לעדכן, אלא ממש לשאול אותך ולבדוק שזה בסדר.
לגבי הדבר השבור, לא הבנתי את הסיטואציה ולמה הוא זה שצריך להחזיר, אז על זה אני לא יודעת מה להגיד לך.

בכל מצב, אני חושבת שבצד שלך את קודם כל כמו שאמרו פה, תחליפי שם לניק
ודבר שני, יש דברים שבהם לא צריך להתווכח, כי זה כל כך ברור...
אז להיות קצת יותר אסרטיבית (לדבר באופן ברור בלי להתווכח או לריב על זה) בנושא הזה שהוא חייב לעדכן אותך בכל מה שנוגע אליך כי אין מה לעשות, הוא נשוי ולכל בילוי שלו יש השלכות.
נניח, במקום להגיד שהוא חושב שהוא רווק, להגיד לו שאת מבינה שזה אחד הקשיים שהנישואים מביאים איתם, גם לך זה קשה, וגם את היית רוצה לבלות בלי להתחשבן במערכות, אבל אין ברירה. ב"ה אתם נשואים וצריכים כל אחד לזכור שהלו"ז שלכם משותף.

ולגבי התגובות שלך, תנסי לשאול אותו אם מה שמפריע לו זה תוכן התגובה או אופן התגובה.
אם זה עניין של אופן, תעבדי על זה.
ואם זה עניין של תוכן, תעבדו על זה שניכם. הוא, על זה שהוא צריך להשלים עם זה שהנישואים מגבילים את שניכם, ואת אולי תנסי לבדוק איפה את כן יכולה לבוא לקראתו, או שתגיעו לפשרה כזאת שתפגע בשניכם כמה שפחות.

תנסי לגשת לזה בלי עצבים, ומתוך אהבה... אולי זה יעזור

בהצלחה!
לא הזכירה אפילו ברמז, שמדובר על "דברים שנוגעים אליה"..ד.


כל מה שנוגע בלו"ז המשותף שלהם, נוגע גם בה.סוסה אדומה
אחרת זה לא אמור להזיז לה...
אם הוא הולך לאירוע במקום לחזור הביתה, זה נוגע בה.
לא מדויק..ד.

חבל לעורר דברים שלא נאמרו.

 

מדבריה רואים, שמה שהפריע לה היה שאם מסכים לבוא למשהו, בלי לעדכן אותה, זה מראה על היחס אליה. זו טעות. בדיוק כמו שכתבת, "לא היה אמור להזיז לה". אבל בגלל פרשנותה, כן "הזיז לה"..

 

הוא לא "הולך במפתיע" במקום לחזור הביתה.. מן הסתם כאשר זה כבר מגיע - לא כשמסכים טלפונית - מודיע לה להיכן הולך. גם היא אמרה שיודעת מראש, אלא לא בגלל עידכון ישיר שלו על המקום.

 

בית זה לא כלא. כאשר מרוב שיתוף - הופכים למלחיצים, זה  עושה ההיפך.

 

 

אני מבינה שהבית שלך ניראה כמו כלאנשואה בעצב
אם אתה יודע איך כלא ניראה ומאבחן על הדרך את הבית שלי..
אז זהו שממש לא הבנת את דבריי,
עדכון לפני שמחליטים ללכת לאנשהו או לפני שבפועל הולכים לאנשהו לא הופך את הבית לכלא, ככה ניראים חיי הנישואים לטוב ולרע. לא סתם מתחתנים, מתחתנים בשביל לבלות זמן משותף ביחד, אחרת לא רואה סיבה להתחתן.
נכון. צריך שתיהיה שותפות הדדית והסכמה והבנהכלה נאה
אחרת זה מרגיש לך כאילו הוא לא סופר אותך. אפילו אם הוא לא התכוון לזה.
בדיוק כמו שהוא לא היה רוצה שתעשי מה שבא לך ומתי שבא לך.
כדאי..ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך כ"ב בסיון תשע"ט 18:32

שכאשר אנשים מייעצים לך משהו (וגם אם עונים אגב השרשור למישהו אחר לגבי הבנת דברייך) - תשמרי על דרך ארץ, תגידי תודה, ואל תעברי"לתקוף אישית" באופן אווילי (ואם זו צורת הדיבור שהתכוונת שאת "עונה בעצבים" - אז באמת כדאי שתחשבי מחדש).

 

ולגופם של דברייך - אע"פ שלא היו ראוי להתייחס אליהם אחרי צורת דיבור כזו, אבל בכ"ז -

אני לא "איבחנתי את הבית שלך" ככלא.. תירגעי.

 

עניתי לזו שכתבה לפני, שמדברייך הובן שהבעיה אינה ש"הולך במפתיע", נעלם פתאום בלי להודיע מראש - אלא שכאשר הוא מסכים להגיע לאיזה אירוע/ערב לימוד, הוא עונה בחיוב, בלי ליידע שענה כך.

הרי במפורש כתבתי, "מן הסתם כאשר זה כבר מגיע - לא כשמסכים טלפונית - מודיע לה להיכן הולך". אז מהיכן לקחת "עידכון לפני שבפועל הולכים לאנשהו".. כאשר אמרתי מפורש שלא לכך התייחסתי?...

 

אני כתבתי לה, שמדברייך הובן שעצם זה שהסכים למשהו טלפונית, ולא עידכן סמוך להסכמתו, מביע בעינייך את "יחסו אלייך" ("לא שם עלי, לא סופר אותי"); ולא בגלל - כמו שהיא הבינה - שזה דווקא "בדברים שקשורים אלייך", "על חשבון הלו"ז המשותף שלכם". וגם היא אמרה ש"דבר כזה לא אמור להזיז לה"..

 

על כן אמרתי, שזו טעות "לפרשן" דבר כזה, מהסוג שהבנתי שאליו התכוונת, כאילו מראה על יחס מזלזל; ושכל זמן שלא מדובר על משהו שאכן בא על חשבון משהו משותף - לא צריך להפריז בדרישת השיתוף, בית זה לא כלא (כלומר, כמו שכל בעל שמץ הבנת הנקרא שאינו עצבני יכול להבין, שהכוונה היא שאפשר "לזוז" גם בלי שיתוף על כל צעד) וזה מלחיץ וגורם לההיפך (כפי שנוכחת בעצמך..).

 

 

לגבי "לבלות זמן משותף ביחד" - בוודאי שנכון שזה נצרך. רק שלא זו השאלה שהועלתה. אם היית כותבת: בעלי כלל אינו מוכן לבלות אותי זמנים משותפים.. או "מתאם דברים על חשבון זמן משותף של שנינו באופן תדיר", או כד' - אז גם ההתייחסות היתה אחרת. אבל לא על דבר כזה כתבת.

קראי שוב את הודעת הפתיחה, ותראי שכתבת שאכן מדובר על "דברים קטנים ומפגרים".. אלא שאת מסיקה מכך, "שאינו סופר אותך"..

 

לא זו בלבד, אלא שאח"כ הוספת, שאת "עונה בעצבים" - לפעמים יותר ולפעמים פחות.

אז ניסו לעזור לך, להסביר שדברים כאלה אינם מראים בדווקא באופן מהותי על יחס - ושאם תרפי וגם תעני בכללי בצורה נעימה, יתכן מאד שתגלי שבעצם גם מה שבעינייך היה בעיה, נעלם... כי יהיה לו נעים לשתפך מראש, בהרבה דברים.

 

את יכולה לקבל את העצה. את יכולה "להתעצבן" גם עליה - ולשמוע רק הודעות-תמיכה מנשים כאן. זכותך.

כדאי בשורה האחרונה לחשוב, מה יעשה יותר יחס טוב לטווח ארוך. אף אחד מה"מעודדות" את  תלונותייך - לא תצטרך לעמוד במקומך בתוצאות חלילה, של גישה שכל מה שנצרך, זה רק "לשכנע את הבעל בצדקתי"....

 

אגב, לגבי מה שכתבת בסוף, ש"אחרת את לא רואה סיבה להתחתן", זה באמת מצער. נכון ש"לבלות זמן משותף", זה חשוב ונחמד. אבל אחרת "אין סיבה להתחתן"?... זה באמת קצת "נישואין בעצב".. שמחי את עצמך, תראי עוד סיבות טובות - בטוח זה גם ישפיע על הרצון "לבלות ביחד".

 

 

הצלחה רבה.

אני הבנתי את דבריה אחרתסוסה אדומה
ואני חושבת שבזוגיות כל אחד תלוי בשני, ולכן חובה לוודא שאני לא דופק/ת אותו/ה ולתכנן יחד את הלו"ז. ברור שיש זמנים שבהם כל אחד חופשי לעשות מה שהוא רוצה... אבל בשעות הערב, אני חושבת שדי ברור שבני זוג מתאמים בינהם את הזמן והמשימות שקשורות לבית.
לא מרחק גדול...ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך כ"ג בסיון תשע"ט 01:34

ברור שצריך לא לעשות משהו שמזיק לשני.

 

עם זה, בפרט כשמדובר לא בשנה-ראשונה (ובפרט כשלא מדובר בבית עם הרבה ילדים ועומס ו"משימות" בבית..), אם מישהו מזמין איש ל"ערב לימוד" בעוד שבוע - אין כל אסון אם עונה בחיוב, בלי לשאול קודם את אשתו... לא מדובר שתכננו משהו לאותו ערב. ולא מדובר שזה תופס את מרבית הזמן שלהם, כנראה..

 

אלא מה? היא התלוננה שאינו "מעדכן" סמוך להסכמתו. וגם הסבירה, שאמר שחושש מתגובתה, וגם הוסיפה, שאכן "עונָה בעצבים", לפעמים יותר ולפעמים פחות.. נו?...

 

בוודאי עדיף שהיה מעדכן אותה לפני שמתעדכנת מהווטספ המשפחתי... אבל לאור הנתונים הללו, עדיף לא לפרש כאילו זה מראה על משהו ביחס, לעשות "כביש עוקף", לקחַת בסבלנות. מן הסתם זה עצמו יגרום שהבעיה תיעלם מאליה.

 

 

[מוסיף: רק כעת ראיתי שאכן בסוף הודעת הפתיחה שלה, כתבה על "מה שקשור אלי.. שיעדכן". לא שמתי לב לכך מקודם כנראה. כנ"ל, גם אני מסכים שדברים שקשורים לשני, צריך לעדכן מראש.. אלא שאני חושב שהתחום קצת "נזיל"; וגם - כפי שכבר הזכרתי - שלאור מה שהיא מתארת על הסברו לכך ועל תגובותיה, אז יש מקום ל"שינוי פרשנות" של מה שזה מבטא לגבי היחס שלו, וגם להרפיה. כמה שֶפחות יילחֵץ מהתגובות ומהתביעה לשיתוף כשזה לא נדרש באופן מובהק - כך יש יותר סיכוי לנכונות לעשות את זה טבעית. ובכלל, עדיף ליזום בילוים משותפים, כך שזה יענה גם על הצורך הזה..]

תקשורת- זה השם.מבט קדימה
לא קראתי את יתר התגובות אז ייתכן שאני חוזרת על הדברים.
בגדול יקירתי, חייכם תקינים. נורמאלים וטובים מאוד!
למרות שאת רושמת דברים מעצבנים שקורים לך, זה נשמע שאת פשוט אישה מתוקה! שאוהבת את בעלה ולא מתרגשת עד עמקי נשמתה מהדברים אלא מוכנה לתת צאנס ובעיקר לעבוד עד כמה שניתן כדי שיהיה טוב.
יקרה, כל הסיפור שזה- זה הוא.
לא ניתן להסביר לו להתנהג אחרת, אלא צריך לגייס אותו בלי שישים לב ואז הוא הראשון לצידך!
אל תחכי לפעם הבאה, שבי איתו לדייט זוגי ותאמרי לו ככה-
בעלי, אני אוהבת את הקלילות שלך. את הזרימה הזו וממש לא רוצה לפגוע בה חס ושלום כי בזה התאהבתי!
אבל רציתי לשתף אותך שאולי אני טיפה מוזרה(זה בשביל לרכך אותו שבכלל לא יקח את זה למקום של התגוננות. שכל הלב יפתח לו כדי לשמור על הדבר היקר לו בעולם שזו את!), אבל כל פעם שאתה הולך לאיפשהו או קובע בלי לומר לי זה עושה לי תחושה שאתה פחות אוהב אותי.
אני קצת מוזרה בקטע הזה (את לא! אבל זה ממש יאפשר פתיחת לבבות. גבר נמס מזה שאשתו זקוקה לו , ויבוא גם יום שתוכלי לומר לו שאת לא באמת מוזרה, אלא את מבטאת רצון פשוט ולגיטימי. אבל ממש לא עכשיו) אבל כל פעם שאתה קובע משהו ומעדכן אותי מראש, זה נותן לי תחושה של חשיבות בעיניך שאפילו ברגע הזה אתה חושב עלי ולא שוכח אותי. שאני חשובה בעיניך ואתה לא רוצה לקבוע בלי לקבל את הסכמתי. אתה לא מבין כמה זה מרגש אותי. כמה זה מחזק לי את ההרגשה שאני רוצה לשמח אותך וכו וכו...
וכל פעם כשקורה הפוך, בגלל שככה אני, זה פשוט שובר אותי כי אני מרגישה פחות חשובה. ושאתה שוכח אותי.
אני מאמינה שקשה לך 'לזכור אותי' כל פעם אבל כל פעם שתזכור זה יעשה לי טוב! (או במילים שלך...)

אני יודעת שזה נשמע נמרח ושהוא יכול להבין דברים הפוכים וכו... אבל זו לא האמת. לאהבה יש שפה וצריך ללמוד אותה.
לפעמים היא ממש קשה, אבל כשדוברים את השפה- פשוט מתאהבים
בהצלחה יקרה
מנסה לענות...שמחה
א. חשוב שתדעו, גם את וגם הוא, שהמתח ביניכם נובע מאהבה. כן, רק בגלל שהוא חשוב לך כל כך- את רוצה שיהיה מתואם איתך. את צריכה להבין שחוץ מהכעס שלך, הסיפור הזה מעיד על כמה שהוא חשוב לך. והוא צריך להבין שלמרות שלא נעים שאת כועסת- זה מעיד שהוא חשוב לך, וזה דווקא כן נעים.

ב. לדעתי הדרישה שלך מאוד הגיונית ובסיסית, והחשיבה שלו שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה- קצת ילדותית.
זה לא בגלל שלא אכפת לו ממך והוא לא שם עלייך, אלא בגלל שהרצונות והחשקים שלו מניעים אותו, ולא השכל. מה שלא בא לו- הוא לא עושה, ולאן שבא לו הוא הולך- גם אם זה לא מסתדר עם הבית. זו התנהגות ילדותית, ועל זה צריך לעבוד. איך? את צריכה להמשיך לעמוד על שלך בעניין הזה, אבל ביחד עם זה להבין אותו. לתת מקום לרצונות שלו, אבל להבהיר שזה לא תמיד אפשרי. למשל- קבעו פגישה משפחתית והוא הודיע שהולך. אבל זה לא מתאים. את אומרת לו (בלי כעס)- אני מאוד מבינה שאתה רוצה ללכת. באמת זה כיף לפגוש את כולם, וכבר מזמן לא נפגשתם, ובמיוחד עם האח הזה והזה, אבל זה לא אפשרי, כי יש לנו משהו מחר וחייבים לשמור על רעננות... (נגיד).
ככה את משדרת לו שהרצונות שלו בעלי משמעות, ומוצדקים. אבל צריך לעלות רמה ולהבין שלא כל מה שרוצים אפשרי.
השינוי לא יקרה ביום אחד, אבל אם תקפידי מצד אחד להעריך את הרצונות שלו ולהבין אותם, ומצד שני להסביר לו בנחת למה זה לא יכול להתממש, ותמשיכי לעמוד על שלך, מאמינה שלאט לאט הוא יתחיל להפנים את זה.

ג. מאוד מסכימה עם הגישה של סיה. לא לכעוס עליו, תשתדלי ממש בלי כעס! אבל מצד שני לא לוותר לו, ולארגן את הדברים כך שיסתדרו כמו שמתאים לכם.
כמו הדוגמאות שהיא נתנה להחזיר לחנות, או לזרוק, או לתרום, או במקרה של מפגש משפחתי אם הוא כותב שיגיע, את כותבת: מצטערת מאוד, אבל זה לא אפשרי, כי...
נכון זה לא יהיה לו נעים, אבל תעשי את זה בצורה שתכבד אותו. לא מתוך מריבה, אלא מתוך מציאות.

ד. גם אני ממליצה ללכת לייעוץ זוגי, כי הבעיה שלכם באמת נובעת מהערכה הדדית ואהבה, אבל חסרים לכם כלים לפתור אותה
רעיון מהפכני!רשש

אולי תוותרי?

כלומר ממש ממש תוותרי

שיעשה איך שהוא רוצה וירגיש ציפור דרור

אל תגידי כלום (חוץ מקו אדום כהה כהה, נניח את בחודש תשיעי והבחור האהוב רוצה טיול בצפון ליומיים)

נראה שקשה לו קצת המעבר מרווק לנשוי ולמרות שאת צודקת יהיה חכם מצידך לתת לו את המרווח נשימה הזה

 

לאט לאט הזמן ילמד אותו (פתאום הוא יבוא לאירוע וכולם ישאלו "רגע, איך אתה פה? ומי שומר על הילדים?/ והשארת את אישתך לבד???? וואי איזה צדיקה שהיא ככה משחררת !!!" וכו)

ואז הוא גם ישתנה ולא על ידך וגם יעריץ את האדמה עליה את דורכת...

 

הרעיון עלה מתוך צפייה באימי, ואחותי הנדירות לעומת נשים אחרות

 

 

בזוגיות יש שניים בעסק.יהונתןב

אולי תעשי שיחה לבדוק מה מפריע לו? כמובן שהוא צריך לעדכן אבל תשאלי אותו ממה הוא מפחד?

אולי את שיפוטית מידי? אולי הוא לא חש בנוח מספיק? אולי חסר לו בבית את העצמאות והוא מנסה לייצר את העצמאות שלו בדרך אחרת באי שיתוף פעולה? 

האם הוא מרגיש עצמאות כשהוא פועל ביחד איתך?

תבדקי את זה. אם תבואי מתוך גישה לשנות ולהשתנות. ולא לאכוף עליו להשתנות. אלא תשתנו ביחד. כי כנראה יש איזו תחושת אי נוחות שהוא חש תבררי מה זה. תביעי לו מה מפריע לך בנוחות שלך. ותקשיבי גם לו לבדוק מה מפריע לו בנוחות שלו.

 

האם כשאת אומרת דיעה הוא חייב לעשות זאת או הוא פשוט צריך לשקול את דעתך? האם להיות ביחד זה אומר שאחד צריך למחוק את אישיות השני? או שכל אחד שומע את השני מתוך התחשבות בשמחתו וצערו של השני ומתוך כך הוא מחליט?

מה הגישה שלכם ביחד. תבררי זאת ותטפלי בזה.

לדעתי, לפי מה שאת מתארת -ד.

תחליפי "ראש"...

 

אל תחשבי איך ,להעביר לו את המסר" - אלא איך להעביר לעצמך את המסר שלו...

 

 

אלו לא דברים נוראיים - אל תקלקלי לעצמך על שטויות.

 

הוא יכול לענות בקבוצה של המשפחה שהוא בא לערב מסויים - מרגיש לחוץ אם  הוא צריך ,לשאול אותך" על על צעד כאילו הוא ילד קטן... זה איש, לא אשה. ויש גם נשים לא מעטות שמתנהלות כך. 

זו בחירה שלך, האם להתייחס ל"דברים קטנים ומפגרים" כמו שהגדרת (הגדרת די בצדק..), כאומרים שהוא "לא שם עלייך" וכו' וכו' - או לשנות פרשנות.

לטובתך - תשני פרשנות.

 

הוא איש - חשב שלא תרגישי שקצת שבור... אם היה אשה, מן הסתם לא היה מעלה בדעתו שלא תרגישי... ב"ה - התחתנת עם איש.

 

אם את תפסיקי עם הלחצים הסמויים או הגלויים הללו; אם את תפסיקי עם שידור תחושה לעצמך - וממילא גם לו.. - ש"זה אומר משהו" על היחס אלייך - 

 

אז יש להניח, שלהפתעתך תגלי שהוא מעדכן אותך שבכוונתו ללכת לערב לימוד (ב"ה. שאלו יהיו הצרות של כל עם ישראל. לא שהסתיר מך שהולך למסיבת-שיכורים..), שמסב את תשומת ליבך שהכלי קצת שבור...

 

אל תבואי "בדרישות ובתביעות", אל תפרשני בצורה שמעצבנת אותך (ואותו), אל תחשבי שדווקא "מסר" שלך הוא נכון - וכל השאלה היא איך "להעביר אותו".. - לפעמים, כמו כנראה בנידון זה, ה"מסר" שלו, ביחס לעצמו, יותר נכון...

 

בהצלחה.

חושבת אחרתאצל ה הכל אפשרי
יקרה!
אני נשואה כבר קרוב ל15 שנה ובעלי עדיין לא מעדכן אותי. יש גברים כאלה. זה פוגע מאוד. ללא ספק. אבל מבחינתו הוא לא מתכוון לפגוע. הוא פשוט אדם רחפן, ולמרות שיש לנו תשעה ילדים בלי עין הרע הוא חושב שהוא צריך להיות בכל מקום. ואם הוא לא יגיע האירוע לא יתקיים. יש אנשים כאלה רחפנים ופעלתנים וזקוקים להיות בכל מקום כדי להרגיש את עצמם. ולא נותרת לי ברירה אלא לזרום איתו. אחרת זה סתם ריב. וגם גבר שנשאר בבית עצבני זה לא מתנה גדולה
הרגשתי צורך להגיב כי כולם האשימו אותך
ולא!! ממש לא!! האישה לא אשמה בכל התנהגות של בעלה!!!!!
תודה רבה לכול המגיבים!נשואה בעצב
דיברנו ברוגע וברוך ה'..
אז תודה למי שענה ברצינות ומהלב

מבחינתי השרשור הזה מיצה את עצמו.
מי שבחר לפרוק את המרמור שלו על החיים על חשבון השרשור הזה אז באמת חבל ומיותר..
יקרה, טבעי שכשעולה נושא, זה מציף אצל המגיביםוואוו
הרבה דברים מעולמם.. מקווה שתקבלי בהבנה..
את כניראה לא קראת את כול התגובותנשואה בעצב
ו וואלה לא טבעי בכלל לענות בעקיצות, עם כול הכבוד.
שמחה שדיברתם. בעז"ה שיעזור.אדם נוף מורשתואחרונה
ואל תתייחסי לעקיצות, האנונימיות מוציאה מאנשים כל מיני דברים...

מאחלת לכם הרבה הצלחה. לא יודעת על מה זה יושב אצלו, אולי משהו שראה בבית הוריו, אבל נשמע לי שעם האכפתיות והרצון הטוב שלך זה יסתדר בעז"ה.

בהצלחה רבה!
התייעצות מילואיםרק שואלת10

פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה

בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע

כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..

מרגישה שאני הולכת על ביצים

תוך רגע מגיעים למריבה

וזה ממש ממש מבאססס

ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור

אבל זה לא ממש שינה משהו

זה ממש מתסכל אותי

זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה

אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..

לא יודע מה לייעץ, אבל כל הכבוד לכםהסטורי

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

תודה רבהרק שואלת10

הוא על ביצים או את?משה

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

סביר. שישוחח עם הקבנ ויקבל כליםהעני ממעש

בול כמוךאר

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

מנסה לענות לשתיכןנהג ותיק

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

נסינו לעשות תאום ציפיותרק שואלת10

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אם העניין זה שהוא "דרוך"משה

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

מבין לגמרי את הקושינהג ותיקאחרונה

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

מה זה זוגיות תקינה מבחינתכם?מישהי נשואה

ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.

אז לדעתי זוגיות תקינה:

  1. כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)

  2. ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)

  3. מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס

יפה מאודאדם פרו+

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

כזוoo

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

יפה מאודאדם פרו+

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

בעזרת ה'מישהי נשואה

זה בהחלט הבסיסנפשי תערוג

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

איך כל אחד/ת מסביר מה זו זוגיות4ne1

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

קודם כלמישהי נשואה

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

לא קשור ללקיחת אחריות4ne1

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

אז יש שטועניםמישהי נשואה

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

אמרתי ואחזור שוב כל אחד מגדיר4ne1

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

הבייסיקסשבורת,לבאחרונה

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

עזרה בחיי נישואיןאורית595

יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?

אם את רוצה לשמוע תשובות מעוד נשיםיעל מהדרום

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

לא בדיוק מובן על מה מדובר ולא בטוח שצריך שיהיה מובהסטוריאחרונה

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

  1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

  2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

מה עושים כשאין מקום להיות חלשאריה ששכח לשאוג

כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.

מול הילדים וגם לא מולם.

באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי

תלך לטיפולסוסה אדומה

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

נותנים גט.אדם פרו+

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

דייייייייי די למכונת הרעל הזו!!!חוזר תמיד לאשתי

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

^^כְּקֶדֶם

באמת חצה גבולות

אתה מגזים ממש מה קשור מכונת רעלאדם פרו+

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

מה אתה מחפש פה?חוזר תמיד לאשתי

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

דווקא לדעתימישהי נשואה

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

תודהאדם פרו+

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אני מסכימה איתךמישהי נשואה

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

כי לא תמיד זלזול והקנטותכל היופי

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

אני מכירה כל כך הרבה גרושים/תמישהי נשואה

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

אם מתבוננים, בדיעבד יש הסברשבורת,לב

לדעתי לרוב זה לא נכוןכל היופי

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בהרבה זוגותנהג ותיק

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

מחקרים מראים אחרתכל היופי

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

גם אני לא כאן כדי להתווכחנהג ותיק

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

נכוןמישהי נשואהאחרונה

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

כתבת נכוןנהג ותיק

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

לדעתי להגיד גרושין גרושין גרושין זה לא יותר מועילאורין

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

אפשר להחזיר את הגרושה ואז מזכים את כולם בברכותחתול זמני

כואב מאודהסטורי

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

קודם כל אתה צריך ביטחון עצמימשה

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

להישבר זו חולשה - תחזיק מעמד זה חוזקה.שנונימי

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

  • אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

רק את זה אני לא יכול לספר להחוזר תמיד לאשתי

אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.

אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.

ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.

אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.

אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.

אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.

מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?

והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?

מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.

אני תוהה איזה תגובות אתה מצפה לקבלאריק מהדרום

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

לקחתי את זה בחשבוןחוזר תמיד לאשתי

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

אולי מישהו מכיר איזה רב שיוכל לייעץ לי מה לעשותחוזר תמיד לאשתי

הרב יהושע שפירא והרב שלמה אבינראריק מהדרום

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

מכיר אותם טוב. לא מתחבר לסגנוןחוזר תמיד לאשתי

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

הרב חגי לונדין?אריק מהדרום

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

זה כבר יותר בכיוון, אבל הוא מאוד פתוח.חוזר תמיד לאשתי

יותר מידי בשבילי

חחחחח הרב לונדין פתוח??כְּקֶדֶם

טוב

לא יודעת כמה המחשבה שלי בעניין רווחתהמקורית

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

סתם מעלה שאלהצופה אנונימי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

תשובההמקורית
  1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

    אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

  2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

  3. בטח שיש עניין של שיתוף.

    גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

    תלוי מה משתפים ואיך.

    אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לדעתי, תלוי מאד בסוג הקשר ובדינמיקה הזוגיתפינג פונג

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

אני חולק על התשובה שלךפשוט אני..

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

ברור לי ששום דבר ממה שכתבתיפינג פונג

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

ממש תשובה יפהאוריןאחרונה

הבגידהסוסה אדומה

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

תודה לכולם על התגובותחוזר תמיד לאשתי

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

לא הרבה זוגות מאותגרים בזההמקורית

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

מה מטרת השיתוף?נעמי28

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

תשובה בפניםחוזר תמיד לאשתי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ח' באב תשפ"ו 18:24

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

הבגידה היא לא בזה שאתה מסתירסוסה אדומה

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

תשים אותה במרכז ולא אותךנעמי28

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

החלטתי לערוךעוד מעט פסח

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

  1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

  2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

  3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

תודה. מלמד מאודחוזר תמיד לאשתי

מסכימה מאוד, בעיקר לגבי 3שלומית.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אם אתה רוצה להיות צדיק...שנונימי

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

יש פה משהו ומתלבט אם אתם רואים?Hakuna.Matata

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

  1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

  2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

  3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

דילמה כלכליתאבי130

אני ואשתי נשואים 8 שנים

יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,

לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,

היא כמעט ולא הולכת לעבודה

ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית

כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה

וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה

סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה

ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף

אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי

כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,

לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?

זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה

מה אתם אומרים?

עוד אשה ששכחה שהיא שותפה בבניית הביתאדם פרו+
עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך ז' באב תשפ"ו 8:50

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

רק לידיעה...פשוט אני..

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

זה לא מדויקנפשי תערוג

להבנתי זה מדויק למצב שלהםפשוט אני..

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

מחילה אבלשפוי

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

מזועזע מתגובתו שלחוזר תמיד לאשתי

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

תראה אבי היקרחוזר תמיד לאשתי

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

הדילמה אינה כלכלית אלא התנהלותיתהסטורי

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

היא לא דואגת מחובות?נעמי28

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

איזו תגובה רגישהמשהאחרונה

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

דיכאוןחקלאי

האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?

האם אני יכול להתייעץ איתה בפרטי?חקלאי

לא. אני לא מתכתבת בפרטי עם גבריםיעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אוקייחקלאי

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בשנים האחרונות התחלת כדוריםאריק מהדרום
עבר עריכה על ידי אריק מהדרום בתאריך ז' באב תשפ"ו 9:28

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

לאחקלאי

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

לדעתי זה מה שאתה צריך לענות לה.אריק מהדרום

היא יודעת את זה?חוזר תמיד לאשתי

מה היא אומרת על זה?חוזר תמיד לאשתי

יצאנו פעם ושם אמרתי להחקלאי

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

כשהיא תהיה שלמה עם זה-סוף טוב

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

המשפחה שלה יודעת?יעל מהדרום

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

אני, אפשר לומרעשב לימון

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני אבל זה נודע לשנינו רק בדיעבד אחרי.על הנס

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

..ירושלם.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

יש לה יתרון עצוםפשוט אני..

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

ההיסוס הזה לא נשמע טובHakuna.Matataאחרונה

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.

לכבוד הנשואים הטרייםאדם פרו+

נשואים טריים וותיקים אלופים

לפני כמה שנים נחרב הבית

כל בית שאתם בונים

הזוגיות שלכם המשפחה

היא כמו אבן,

כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים

תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם

אתם מביאים את הגאולה

אל תתיאשו

חיזקו ואימצו נשואים.

אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.

עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.

אבל היא העבודה האמיתית.

והבניין האמיתי של עם ישראל.

כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים

אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו

והקרבת אלוהים שהוא ייצג.

כשעם ישראל היה במדרגה טובה

עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם

באותה תקופה.

לכן שימרו על עצמכם יחד.

ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.

על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.

תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.

יפה מאודמתוך סקרנותאחרונה

אולי יעניין אותך