השיעור אתמול היה ככה חץ ישיר למה שהייתי צריכה.
אני ככ רחוקה פתאום
לא הבנתי עד כמה.
לא יודעת אם נכון לומר התגעגעתי אבל משהו קרה שם אתמול
נפתח איזה משהו בלב
כלום לא רגוע והכל באוויר
וזה היה שניה של שפיות
איכ בהכי דוס שלי
אבל מה אני אעשה זה באמת הדבר היחיד שאני יכולה להיתלות עליו
ושלא משנה מה כמה אני אהיה מחוברת
תמיד כשארצה יהיה לי לאן לחזור
מה לעשות שזה משחק אצלי עיניין המסירות הזאת
טאטע.
התפללתי שלוש פעמים השבוע שזה ממש מקסים
ואפילו היום התפללתי גם לא רק את המילים בסידור
קצת היה לי רדום אבל הצלחתי
אני חושבת שזה התקדמות
וואי החיים האלה מעיקים
כל החיים זה רק עליות וירידות.
אני עייפה
וכל מה שקורה עכשיו ממש מתיש אותי אבל נתגבר
באיזשהו מקום כואב לי שאני נמצאת לכולם ורק לאחותי לא
אבל אני יודעת שזה מורכב יותר
גם מבחינתה וגם מבחינתי
אולי אני כן צריכה לנסות ולא להרים ידיים מלכתחילה
כי אם עכשיו לא אנסה ליצור איזה קשר או אמון
זה ילך ויחמיר ולא יהיה לאן להיכנס עוד.
זה ככ קשה הבלבול הזה
אני מבינה את אמא אבל אופ שימי שניה את הכאב שלך בצד ותראי אותה
חד משמעית כואב לראות את זה
אבל עכשיו כבר לא יעזור לך כל הדיבורים האלה
אתמול כשדיברנו ניסיתי להסביר לך קצת
וכן גם קצת אמרתי לך שתתני לקב"ה לנהל את העולם
עם כל הכאב והקושי
אם זה מהסלול שהיא בחרה בו (שהוא בחר לה)
תני לו קצת קרדיט שכנראה זה מה שיהיה לה טוב.
מבינה אותך, את אמא
כואב לראות את זה
אבל
תאמיני גם בה
כי לא תצליחי לשנות אותה. להאמין בה אולי קצת יחזק אותה
ותאמיני גם בו.
הוא עשה קצת דברים בחייו
עשית את ההשתדלות אז עכשיו שחררי.
נושא מורכב
וגם הן
לא פשוט לי בכלל
אבל אני משתדלת
כשיש ירידה בצד אחד יש עליה בצד אחר
זה קצת מעודד
אבל אין מה לעשות הכאב קיים
כואב לי לשמוע את הסיפור שלהן ואת כל הדברים
כן אני שונאת את זה שכולם רואים אותי מעבר לבגדים ואתן לא
היא הייתה בשוק כששאלתי על אתמול
למה זה ככ מפתיע אותך? בואו תצאו מהתבניות הרגילות.
אני אוהבת הרבה מידי
לפעמים המסירות יכולה להיות ממש טובה
ולפעמים היא מזיקה
פעם זה היה יכול להיות טוב
היום כבר לא בנויים לזה
לרוב אתה נפגע מזה
אין לי כוח לשנות את עצמי וזה מפגר כי כל החיים זה עבודה
ואני רק בתחילת החיים
תחילת תחילת
וואי זה ככ מעייף לחשוב על זה.
אין שום רגע של רגיעה
החיים האלה.
אני חייבת ילד דחוף דחוף דחוף.
זיו מושלמת
הייתי איתה מלא השבוע
זה באמת ככ טבעי לי
זה מחזק קצת כי גם אמרו לי המון ש-
בנות פה מטומטמות
עוברות בלובי מסתכלות שואלות אם היה שלי
אני נראת לכן כמו אחת שילדה עכשיו?
הטימטום. אוכ היא מושלמת
היא פשוט מרגיעה אותי
אני חייבת ילד כבר.
הבעיה שאין לי שום כוח לעשות בשביל זה משהו.
מה קרה לרצונות שלי ואיפה הבעירה שלי לדברים
נכביתי ממש וזה חבל
כי איפה כל השאיפות והרצונות
אני זוכרת שאמרו לי תנצלי את הרצון
אמרתי להם שלעולם לא יעבור לי
והנה-
טאטעע אין לי כוח.
אני מאמינה שאני טובה אבל לעזאזל אני כזאת ביקורתית כלפי עצמי.
אני לא מצליחה לומר על עצמי שום מילה טובה
זה באמת מה שגרם לי להתעכב בערך שלושה חודשים
זה גרוע מאד מאד
אורה לי שזה צריך להשתנות
ונכון שזה מאד אופייני לי כי כזאת אני
אבל
אתם בכלל לא מבינים כלום פשוט
זה ככ עמוק ולא קשור לכלום של עכשיו
לא נראלי שנפתור את זה יום אחד
נראלי קשור למה שאני וחנה דיברנו אתמול
אני לא באמת יודעת לגעת בנקודה
כי נמחק ולא קיים ואין
אבל בתחושה ובידיעה יש שם את הבסיס של זה בטוח
זה באמת מורכב ילדים
את עושה לי הרהורים על זה
אבל זה פשוט אור נשבעת לך
ברגעים הכי קשים שלי אני חושבת שזה מה שהציל אותי
יכול להיות לי קקי של יום שבוע תקופה
ואני רואה ילד ואני באמת שוכחת מהכל
ואני בכלל לא אוהבת ילדים ואני לא אעבוד בזה בחיים
אבל
לוידעת יש בהם משהו שמכניס לעוולם אחר
הם פשוט רואים רק את הטוב שבעולם
טוב לא כל הילדים
רק הילדים שלי.
אויאוי הם מושלמים אני פשוט אוהבת אותם.
בשיעור דיברנו על הקטע של הסטייה
שברגע שסוטים טיפה מהמסלול זה בדכ מוביל לעוד סטיות ועוד נפילות
כי אם מסתכלים על קו ישר ויש בו סטייה קטנה או תזוזה
לרוב הקו כבר ימשיך בהמשך של הסטייה
והוא ממשיך להתרחק מהקו המקורי והישר
ואז הבנתי מה המשמעות של כל דבר קטן שאני בוחרת לא לעשות
לא מדברת על נפילה
מדברת על בחירה שלי לעשות משהו שהוא לא בקו שלי
שהוא יוצא מהגבולות שלי
ועיקר השיחה הייתה על -
לא נכתוב פה כי סתם נשמע מתנכר כזה ואני שונאת
אבל זה היה לי ככ משמעותי.
מה קורה לי ולמה כתבתי ככ הרבה
ממש אין לי כח לקרוא את זה שוב חפרתי לעצמי בשכל
אני מוזרהמוזרה
אימלה @מפורקת זה מתחיל להיות אמיתי אני מתמזרת
סתם אני ככ לא 
זה מחריד 
