הסיפור של. *עדי שהיא אני ועוד עדי אחת,,,,,,,,
הסיפור הראשון שלי. קבלו בהבנה.

אני רוצה לכתוב על חושך על רע על מצולות על חרדה על פחד ועוד פחד ועוד פחד על יאוש יאוש יאוש יאוש יאוש.
אני רוצה לכתוב על נפילה על התרסקות על עצמות יבשות. על קיא וחרא ומוות.
ולא.
אני אכתוב על אמת ואור וגואלה ושמש וים ואהבה וכלהדבריםהלאקיימים.
אני אכתוב על צדק ואמת ורחמים על אחדות ואחווה ושלום וכלהמיליםהיפות.

שלום. אני עדי. עדי כמו תכשיט כמו מתנה כמו השם של חברה של האיש שאני הכי אוהבת בעולם.
האיש שאני הכי אוהבת בעולם שגר בעיקר בראש שלי ובבניין של החתולים בקומה השנייה וישן ממש מול החלון בחדר שלו ובדיוק מוחלט מול החלון בדירת פח השכורה שלי. שכבר מזמן היא לא ממש שכורה, אני בחובות של חיי. אל תדונו.
האיש שאני הכי אוהבת בעולם ושקוראים לחברה שלו עדי והיא לא אני, קורא לעצמו מתן. מתן כמו מתנה, כמו תכשיט, כמו מתן תורה. כמעט כמוני בעצם.
אבל האיש שאני הכי אוהבת בעולם אוהב הכי בעולם עדי שהיא לא אני.
ואני אינני.
הסיפור של. *פרינסס ימח שמה,,,,,,,,
הכל התחיל בבגידה הראשונה של החבר הכי טוב שלי בעולם. אבא שלי.
כשהוא הכיר את הפרינסס שלו וזהר אחריה ביום ובעיקר בלילה שטים להם בסירות אהבה ובלוני הליום. חיים בסרט. הוא והפרינסס שלו נכנסו עמוק לתוך החופה ושכחו לצאת ממנה. החבר הכי טוב שלי, שהוא גם אבא שלי במקרה, זנח אותי ואת גל ואת אדם ואת בתי.
אני בוהה בחלון של מתן החשוך כמו אז. כשהוא הלך הוא השאיר לי רק את החלון. לקח לו
את הבגדים ארז יפה בתיק גדול, והלך.
נשארתי אני והחלון.
יושבת עליו ובוכה וכותבת ובוכה ובוכה ובוכה ובוכה וכותבת. לאט לאט הפסקתי לבכות, רק כתבתי וכתבתי. סופרת את הנשימות אחת ואחת. דועכת בשקט בשקט בחלון רטוב ואבש בלי שאף אחד שם לב.
והחבר שהוא אבא והפרינסס מאושרים עד עצם היום הזה. וזה מה שחשוב.
דיינו.
את כותבת ממש ממש טוביהודי אמיתי!

סתם לידע כללי. התחברתי לדמויות מאוד מהר, נהניתי לקרוא ואהבתי ממש את צורת ההגשה

עוד נקודה שחייכתי בה זה בשורה הרביעית לפני הסוף. יושבת עליו ובוכה, וכותבת ובוכה ובוכה ובוכה ובוכה וכותבת...

ההדרגה הזאת חמודה..

 

רק לא הבנתי את המסר בסוף..

אשמח אם תאירי לי...

 

יפה מאוד!

תודה.,,,,,,,,
זה לא ממש מסר, זה יותר סיפור. ובקטע הזה בסיפור, הבחורה ששמה עדי, מתה לאט לאט. מוות פנימי ושקט. וזה הכוונה כשכתבתי .ואני אינני. זה גמר אותי, אני לא יהיה יותר לעולם מי שהייתי
וואו...יהודי אמיתי!

מלחיצה את... אמא...

 

את תהיי בעז"ה!  תאמיני

חחח זה לא אני זה היא..,,,,,,,,
לי קוראים אנה ולה קוראים עדי

זו מישהי אמיתית?יהודי אמיתי!

חשבתי שהתכוונת על זה כמשל...

אוקיי |אנחה|

לא, זה כמשל,,,,,,,,
אבל זה לא אני.. |מחייך קלות| סיבכתי אותך
תקשיבי את מדהימהשבותי
והסיפור הזה, שבעצם אולי מורכב משני סיפורים שונים לגמרי ואולי באנשים שונים.
כואב מאד.
זה זעקה מיואשת של אבדון וחלחול של חוסר אונים וכוח לשאוף ולרצות להתקדם.
ולרצות. באופן כללי.
ולחיות את המהות האמיתית ולא תחפושת.
נגע עמוק עמוק.
מקווה ומאמינה שבסוף. עם כל הדברים הגועליים והקשים והחסרי ישע לחלוטין שהבנאדם הזה עובר.
זה יכול להישאר חלק מהחיים, לא להפוך למרכז. עם המון המון עבודה.
אז אם זה עלייך....

ואם לא. כתבת יפה. אז תודה.
ובלי קשר, נוגע לכולנו ולי באופן אישי מול כל הנקודות של חוסר אונים וייאוש בחיי...
הכל חשוף.....
תודה רבה!!,,,,,,,,
תארת מדוייק כל כך! כל כך מדוייק.

תראי זה לא עלי והכי עלי, כי מה אדם כותב אם לא את עצמו בסופו של דבר?!

ועם המון המון עבודה כמו שכתבת, אנחנו נעשה את זה. כל האנשים המדהימים עם הלבבות השבורים והכנפיים הגדולות מתחת לכל הקליפות. ה יעזור.

תודה רבה לך!
משפט לגזור ולשמור!שבותי
"כל האנשים המדהימים עם הלבבות השבורים והכנפיים הגדולות מתחת לכל הקליפות"
וואו נכווון!יהודי אמיתי!

@אנה דור, את טובה!

רק שתדעי ותוסיפי את זה לרשימה של האישיות שלך..

|מסמיק|,,,,,,,,
תודה רבה!
התפלק לי,,,,,,,,
חח תודה!
אקרא נשומה.תודה שתייגתגיטרה אדומה


הסיפור של. *בתי,,,,,,,,
אני מנפחת בלונים בתוך הבטן שלי.
כשכואב לי הראש, הייתי מתקשרת לאבא. אין אבא. מנפחת בלון.

היום המורה ביקשה מבתי להביא חתימת הורים.
הורים זה מילה חסרת פשר.
עדי, היא שואלת אותי ולא מביטה. איפה אמא?
מתה. אני אומרת ממרומי החלון שלי. מתה, ואל תפריעי לי.
היא בוהה בי.
מה זה מתה, עדי?! מתה זה שהיא תחזור??
ושני קריסטלים נוצצים עומדים לה בזווית החיבור בין העין, האף והלחיים.
מתה זה שהיא לא אוהבת אותנו. אני לוחשת לה. ואז מתפרקת ונופלת ליד הבובה הקטנה הזאת על הרצפה ומחבקת אותה חזק.
היא נבהלת.
עדי!! אז אז אז אז אמא לא תתתחז-זור? עיניה כמו 2 גולות גדולות ובוהקות.
אני מושיבה אותה עלי וחופנת את ראשי בשמלה הישנה והמוכתמת שלה.
ואבא גם מת? היא שואלת בלי קול?
אבא חי. אני אומרת לה, והקול שלי קר וגבוה.
אבא חי יותר טוב מכולנו.

וקמה. ומנערת מעלי את הרגשות. ומניחה את בתי על הספה.
חותמת ביד רועדת על השורה של
חתימת הורים.

עדי. בשירבוט.

ומנפחת עוד בלון. גדולגדול בבטן שלי.
וואי, כתבת עצוב והכנסת אותי פנימהיהודי אמיתי!

את כותבת ממש טוב

הסיפור של. *האמת,,,,,,,,
אבל לא הכל רע. כמובן,
אנשים תמיד כותבתי את הסיפור הפוך. מתחיל ברע נגמר בטוב. כל העולם הזה הוא הפוך. אדם נולד זה הטוב ואז הוא מת וזה הרע.
ואולי לא.
אולי בני האדם הנחותים והנבזים צודקים, שהרי. אל כורחך אתה חי, וזה ההתחלה הרעה פה. ואז הוא מת וגואל את עצמו מהעולם הזה. סוף טוב הכל טוב.

כשהפרינסס מתקשרת להזמין אותנו, אני הולכת להקיא. אבל בתוכו בתוכו זה נחמד לי, ואז עוד יותר באלי להקיא.
בחיים לא.
מילא היה מתן, הייתי עוד יכולה לסחוב אותי לאיפשהו לעשות חסד עם איש מזדקן שקורא לעצמו אבא של מישו.
אבל אפילו מתן עסוק בלהיות בחדר החשוך שלו.
אגב, החברה שלו, עדי. שהיא לא אני. אני כבר לא בטוחה כמו פעם שהיא באמת קיימת.
במחשבה שניה, למה שלא תהיה לו חברה. בטוח שיש לו. יופי. יש לו יש לו.

כל המטרה שלי בחיים זה לגרום לעצמי להיות מסכנה יותר, אין לתאר.
אבא שלך התחתן, והציל את עצמו מלהזדקן לבד. את תתחתני עוד מעט ואז מה? הוא ישאר לבד? אגואיסטית.
אמא שלך מתה לא בגלל שהיא שנאה אותך, וכנראה שהיא יותר לא רצתה למות מאשר שאת לא רצית שהיא תמות. למתן אין חברה ואם הוא היה יודע מה את חושבת עליו הוא היה עושה משו. (למרות שהוא כזה צדיק וחמדמד, כמו גור חתלתולים) ובתי לא מסכנה, היא חיה באושר ועושר עם שלל בובותיה.
רק את הורסת לעצמך את החיים. אז יאללה.
קומי עכשיו, תשטפי פנים. ותצאי מהדירה המצחינה הזאת כבר.
וואומור וקינמון5
באמת עצוב, אהבתי מאוד את הסוף שמשאיר תקווה שאת מחליטה איך יראו החיים שלך... אם הבנתי נכון. כתיבה מעולה!
תודה,,,,,,,,
זה לא ממש הסוף, אני באמצע. תודה רבה
רק כאוסף של סיפורים אפשר להעריך את האיכותאם אפשר
זה נהדר, כתיבה מעולה. הסיפור הראשון והשני פחות עומדים כקטע עצמאי לדעתי מאשר השאר. אבל בהקשר של שאר הקטעים הם נהדרים!
תודה,,,,,,,,
התחלתי לכתוב את זה כסיפור אחד, ולא כסיפורים נפרדים. בסוף ככה זה נהיה..
תודה רבה!!
....גיטרה אדומה
אני אוהבת אותך אוהבת את הכתיבה הפסיכית הזאתת.
הזדאתי ככ עם הרבה פרטים ומילים שחיברת למשפטים שם.
ואת מדהימה ושטאטע יתן לשנינו כוח כבר.
כוח לנו.
וכוח לאבות שלנו הממ..לקלוט כבר...(..)
ואני אוהבת אותך אין סוף.
⁦❤️⁩⁦❤️⁩⁦❤️⁩גיט שבעס יפה וחזקה שלי.
חיימ את,,,,,,,,
הם לא יקלטו, עזבי. (כאן צונזר במחשבה שניה משפט ארוך וגס).
גם אני אוהבת אותך מלאן!!
שבת שלום💙
..גיטרה אדומה
(בהחלט צונזר.)
⁦❤️⁩⁦❤️⁩⁦❤️⁩
חחח,,,,,,,,
קראתי הכל מה יש לי לומר? אנה דור ....היי זאת אני ..
,,,,,,,,
תודה!
הסיפור של *בנים. לא מצונזר.,,,,,,,,
עבר עריכה על ידי אנה דור בתאריך כ"ו בסיון תשע"ט 20:40
יום שישי. כיתה ו.
נכנסת לשירותים. התקף לב ראשון שלי. התקף לב של לב קטן.
בולעת את הדמעות ואז מנגבת אותם. יוצאת.
לא רואים עלי כלום.אני לא יודעת מה לעשות. לא יודעת מה לעשות.
מה ראיתי עכשיו? לעזאזל. אין לי את מי לשאול, אני מתפדחת נורא.
זה המוות שלי. אני בטוחה.
אני הולכת למות.
אני הולכת למות.

רועדות לי הידיים ואני חלשה ועצבנית. בטח זה תופעת לוואי של המוות.
אני קצת שמחה וקצת עצובה.

לא היתה לי אמא שתגיד לי שזה תופעות לוואי משמחות.
ועד היום מתפלאים למה אני לא כל כך אישה.

עדיין לא החלטתי כמה מתוכי אני גבר וכמה נקבה.
רק ילדה בת 12 בתוכי צורחת בלי קול בשירותים
מתחילה את המוות השקט והאיטי.

עכשיו אני בת 20. מופרעת וחסרת מעצורים. אני יודעת הכל. הכל.
אין פתק דף מכתב תמונה שלא ראיתי בבית הזה. לא נותנת עוד להפתיע אותי
קוראת את המחברות שמלאות בקללותעלי שהפרינסס כותבת עלי כדי להראות לפסיכולוגית שלה.
אני יודעת שהיא מפחדת ממני.
זה טןב.

אני יורדת יחפה
שמה קסדה
מתניעה
עפה לי מעצמי.
ילדה ילדה.את פשוט...את פשוט.גיטרה אדומה
תודה,,,,,,,,
התלבטתי קשות אם להעלות את זה.





חשבתי עליך פול בשבת
יפה רצח.גיטרה אדומהאחרונה


תודה שהעלת.






ממ למה ועלמה?
...רחל יהודייה בדם

 

הוא בוכה.

והם לא רואים.

הוא נעלם.

הוא בוכה.

והם רואים. 

אבל בשבילם הטיפה רק הופכת לנעלם אחר. 

וכשהם מוצאים את הנעלם החדש הם כמעט הרגו אותו

אבל הוא הרג את עצמו קודם.

 

מעניין מה הפירושזיויק
המבנה הזה יפהxmasterx
להשתלשל איתו ביחד
מחילה מה הקטע של השם?סופר צעיר

וגם למה אתה מכנה את עצמך: אדון, מאלף, שולט. זה קשור לעולמות הפי דידי?

...רחל יהודייה בדםאחרונה
אפשר לא לנהל את השיח הזה בשרשור?🙏
מוקדש לתמימלה. וסליחה מראש.ימח שם עראפת

עמדתי בשדה הקטל כשהוא הופיע.

"מי אתה?" שאלתי.

שערו היה לבן, ארוך, סרוק. על כתפיו עטה אדרת אדומה עם שולי פרווה לבנים. הוא רכב על חד קרן מכונף, יפהפה. החד קרן היה לבן ורוד, וקרנו בהקה בזהוב.

האיש הביט בי ושתק. הבטתי בו בחזרה. שדה הקטל עוד טרי. חרבי מלאה דם קרוש, ופה ושם פזורות גופות אויבי.

"אמור עכשיו מי אתה, או שאנעץ בך את חרבי," איימתי ונופפתי כלפיו בחרבי מגואלת הדם.

החד קרן נרתע ורעמתו הוורודה התנופפה מעט.

האיש ליטף אותו. "למה"? הוא שאל.

פילבלתי בעיניי. מה זאת אומרת למה? חשבתי בכעס.

הזקן לא חיכה לתשובה. "קח", הוא אמר, והושיט לי את ידו. נטלתי אותה בהיסוס, מוכן לקצוץ אותה לחתיכות בחרבי.

"מה אתה רואה?" שאל האיש.

"אני רואה את שדה הקטל," עניתי בכעס.

"אמור לי, מה בדיוק אתה רואה?" דרש הזקן, והידק את אחיזתו בידי. הכנסתי את החרב לנדנה, בזעף. "אני רואה את גופות אויבי. אני רואה את חברי שלחם לצידי, אני רואה את גופתו שסועה לשניים. אני רואה דם, ואני רואה את העורבים חגים על הגופות."

"אינך מביט נכון," אמר הזקן והניד בראשו לשלילה. משכתי את ידי מידו וירקתי הצידה. "אני מביט מצויין," עניתי בכעס.

"מה אתה שומע?" התעלם הזקן מכעסי.

"אני שומע את יללות הנשים, גניחות הפצועים, בכי הילדים."

אינך מאזין נכון, לאט הזקן בעצב. "ומה אתה מריח?" שאל.

"ארור תהיה. אני מריח את מעיהם השפוכים של אויבי וחברי, את החיטה השרופה, את גללי הסוסים."

"אינך מריח נכון," הניד הזקן ראשו.

שלפתי חרבי בכעס. "אמור לי אתה!" שאגתי, "מה אתה רואה?! מה אתה שומע?! מה אתה מריח?!"

"אני רואה שדה חיטה, ענה הזקן בשלווה. וחד קרן יפהפה, ועץ ברוש עבות.

אני שומע ציוץ ציפורים, צהלות ילדים, שאגות ניצחון לוחמים.

אני מריח אדמה רטובה מגשם, תבשיל במדורה במחנה, וצוף מתוק נישא בידי דבורים."


"מקסים," אמרתי. ונעצתי את חרבי בליבו.

וואוגב'
כתוב מקסים, ואיזה סוף....🥺
תודהימח שם עראפת
לא אהבת את הסוף? אני אוהב להרוס סיפורים מסתבר
האמת? דווקא סוף חזק.גב'

פשוט בלתי צפוי.

כואב, עצוב.

ברררר🫣🫣🫣תמימלה..?

ההתנצלות מתקבלת למרות שאני עוד תוהה למה להקדיש לי אתזה😅🫣🫣

סתם, רציני רגע, אני לא מנתחת אותך או משו(או שכן אבל זה משפט טוב...😅) אבל נשמע שכתבת על ההסתכלות שלך על העולם, על ראייה "שגויה" (במרכאות כי אין דבר כזה באמת...), הסתכלות כל הזמן על השלילי, הסוף עוד יותר מדגיש אתזה, הוא מבין שיש גם טוב אבל כל כך מותש ממה שעבר עד שגרם לטוב הזה להגיע שלא מרגיש שהוא מסוגל להמשיך לחיות, אולי בגלל שמרגיש לו שלא מעריכים את מה שהוא עשה בשביל שיהיה שקט וטוב, אולי כי הוא עוד בטראומה....

אבל אנחנו לא בשוטל, זה פורום כתיבה והכתיבה מטורפת, ממש, הניגוד בין החד קרן הלבן הורוד והלבוש שלו האדום והלבן, (אולי כאילו הוא הבין שאפשר לשלב בין הדם של המוות לטוב... אולי לא...) התיאורים היו לי קצת קשים לקריאה אבל זה כבר באג שלי😜

בקיצור, כתיבה מהממת, תמשיך כך👏👏

מורכב, לא בדיוקימח שם עראפת
זה גם הבאג שלי ומן הסתם של עוד הרבה. אי אפשר לחיותנחלת

ככה. מנסיון. רק תארו לעצמכם, רגע לפני המיתה, יש אפשרות לסכם את החיים.

כך רוצים לסכם את החיים? היה נורא ואיום ואיכס ומריר ופויה (מחילה)?

צריך לעבוד, ולפעמים לבד קשה, על ראייה ותפישה כזו של החיים.

תראי איך הוא נאמן למשימה שלו להכרית את הרועפתית שלג

ואת כל מה שעומד מנגד למטרתו הטובה (אולי)

זה לא אומר שהאדם בעין רעה על מה שעובר עליו, אלא בעיקר שהוא לא מוכן להיות שבוי בקונספציה ופשוט לפזר נצנצים על כל הרע שבעולם.

זה יכול להיות ראוי לשבח, וככה לוחם צריך להיות בשדה הקרב.

אם הייתי נותן לו להנהיג מדינה? לא. אבל מה צריכה ממלכה יותר מאנשי לוחמה כאלה בחזית?

אגב @ימח שם עראפת הזכרת לי מעט את בני צרויה. אנשים עזים שלא נותנים לשום דבר לסנוור אותם ולעמוד בדרכם, שהמלך רוצה קרוב אליו, למרות שהם ממהרים להוציא להורג את מי שמסכן לדעתם את המלך אפילו נגד דעת המלך ממש.

 

אם נצנזר רגע את הדם והקטל והחרב והגופות- כתיבה יפה ממש ימקצוען!

יופי הבנתימח שם עראפת
חן חן ידידי
מזעזע. קצת אופטימיות בן אדם. יש מי שמנהל את העולםנחלת

והוא לא יתן לאדם להרוס אותו. לא.

ודוקפתית שלגאחרונה
אז לכתובxmasterx

אז את רוצה לכתוב

אוקי

אם את צריכה שמישהו יקרא את זה קודם

או להקריא למישהו

לבעל לחבר לחברה

עזבי

אל תהיי מאלה שכותבים וצריכים את הקהל שלהם

בלי קהל הם כלום

תעמדי מאחורי זה

תביאי את עצמך

אל תהיי צפויה אל תכתבי

אל תשעממי

תפתחי את הקרביים שלך תארזי את הבעירה הפנימית שלך

ששורפת הכל בפנים שמכלה אותך

ותפרשי אותה

הספריות מלאות כבר בשיממון

בואי נמנע מהן עוד אחת

כמו טיל או נשק שיוצא מהנשמה שלך

אחרת אל תוציאי את זה

אין דרך אחרת זו הדרך היחידה ותמיד היתה

עד שהבהונות יכאבו

היד תדמם על הנייר

בלי אהבה עצמית

חמלה

קבלה והכלה

תכתבי כי את לא יכולה אחרת

כי אין אפשרות נוספת

כי כואב ובלתי נסבל

רב, קצין, פוליטיקאי. תיפח רוחכם.ימח שם עראפת

אל תיגע בי בחיים שלך!!!

צועק ילד. צועק על ילד אחר, קצת יותר גדול.

ילד במדים, קסדה, אפוד. על הכתף תלוי נשק.

ילד גדול, ואלים. הוא דוחף את הילד הקטן. לא כל כך קטן הילד. בן 15. הילד דוחף אותו בחזרה. אל תיגע בי!!! הוא צועק. העיניים שלו נעוצות עמוק בעיניים של הילד הגדול. העיניים שלו מביעות זעם ושנאה.

הילד הגדול מחזיר לו מבט קר וכועס ושונא. והוא שוב נוגע בו. דוחף אותו חזק, הילד נופל.

הילד קם, עם אבן. הוא זורק אותה על הילד הגדול. הילד הגדול צורח בזעם. יא בן ****!!! הוא תופס את הm16 שלו ודורך. קלינק-קלאאק. יש כדור בקנה.

הילד הקטן מסתכל עליו, מבועת. זועם. שונא. הילד הגדול מפיל אותו במכה חזקה עם הרובה. הילד הקטן צורח, בזעם, אני לא האוייב שלך!!!

ילד אחר מביט בהם פעור עיניים. מרים ידיים. בבקשה לא, הוא בוכה. אנחנו יהודים!

ילד גדול צורח. סתום תפה חתיכת אפס!!! הוא צורח. בום! בובובום!!! בובובובובובום!!!! הרובה של הילד הגדול יורק אש. ילד קטן על הברכיים מביט בעיניים קרועות לרווחה, משותק. ילד קטן על הרצפה, מדמם. ילד גדול עם רובה שיורק אש לכל הכיוונים.


****


איש גדול ליד פודיום. זקן לבן. דמעות. איש גדול אחר מחליף אותו. איש במדים. פלאפלים על הכתפיים. איש אחר מחליף אותו. כיפת בד, חליפה, עניבה.

הם מדברים, כולם. בזה הם טובים.

בררררררררררר🥺🥺🥺תמימלה..?

לא קראתי הכל, רק ריפרפתי אבל זה ממש ממש עצוב🥺🥺

אולי תכתוב משו קצת יותר שמח?🙏🙏

תיקון...?

כשהעולם יתנהג יפה אני אכתוב משהו שמחימח שם עראפת
מחשבה מייצרת מציאות?תמימלה..?

אולי קצת לצאת מהדיכאון של המצב...?

לגרום לחיוך במקום לדמעות...?

מציאות מייצרת מחשבה.ימח שם עראפת
אתה לא חושב שזה יכול לפעול גם הפוך?תמימלה..?
שאפשר להסתכל ולהדגיש ולכתוב על הדברים הטובים?
אפשר.ימח שם עראפת
זה יעלים את הרעים? לא. זה יגרום להם להתפרץ בשביעי באוקטובר.
אבל אתה לא הרמטכ"לתמימלה..?
אתה בנאדם שכותב, יפה מאוד אגב... למה להיכנס לדיכאון? תכתוב על משו שמח, שלא ירדו דמעות.....
ואולי...זה תלוי...בנו? בכל אחד מאיתנו? הרי הכלנחלת

מונהג מלמעלה, וזה כנראה תלוי בנו אם לא תעבור חרב בארצנו. יש הבטחה כזו, נכון?

מה  יצא לנו מעצבים והתלהמות? (למרות שזה כל כך מובן ומתבקש, הרי אפשר לפעמים

לצאת מהדעת בכלל חוסר צדק, חוסר אונים....)

אתה, אני, אתם...ז ה העולם. כשא נ ח נ ונחלת

נתנהג יפה, אז העולם יתנהג יפה.

פפפפ.ימח שם עראפתאחרונה
לא משנה התחרטתיShandy
עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך י"ח בסיוון תשפ"ו 14:52

...
 

 


 

 

 

גם להתחרט מותרסופר צעיר
כן..Shandy

זה היה פריקה של לפנות בוקר.

אבל אם מסקרן אותך אשלח לך

יאללה פרקיסופר צעיר
ככה לסקרן ולברוח?xmasterx

תמונה שווה יותר מאלף מילים

אז אעלה שוב☺️Shandy

היה שם 2 טקסטים.


1.


הלכתי לפארק הפיראטים


היתה שם ספינה גדולה מעץ


ולידה נדנדה יפה לשניים


נראתה כמו כרכרה של נסיכות


עליתי עליה ראשונה


ואז אתה הופעת


חשבת אתה פיטר פן


ואני וונדי


"נעוף ונברח לארץ לעולם לא " אמרת


נחיה בטבע בחופש, רחוק


בלי חוקים של אף אחד ומגבלת זמן


נעוף על החיים ונראה עולם.


בהתחלה זה היה נשמע קסום


אבל מהר מאד גיליתי


שלעוף לא אהבתי


אז מהנדנדה ירדתי


ואותך שם לבד השארתי



הרי עליה עליתי לחפש נסיך על סוס


שיקח את המושכות לאיזה ארמון על צוק


והרי פיטר פן אינו נסיך אז


נכנסתי כאן לתסביך.



2.


הנדנדה הזאת


עשתה לי בחילה


פעם כן.


פעם לא.


פעם אני דוחפת, פעם אתה.


פעם אני למעלה, פעם אתה.


פעם אתה עוצר באבחה אחת וגורם לי כמעט להתרסק,


ופעם אני גורמת לך להתנדנד על מקומך, היי שם למעלה.


​רצינו לשחק.


התיישבנו יחד על הנדנדה.


התכוונו ליהנות.



אבל –


התחילו משום מה משחקי כוחות.


​ניסיתי לרדת.


אולי גם אתה.


אבל –


היינו כבר בתנופה.


זה היה קשה ומלחיץ.



אבל –


קפצתי.


אתה המשכת להתנדנד לבד,


וכן, איבדת קצת את שיווי המשקל


ראיתי שחור ולא הצלחתי להמשיך ללכת


אז נשארתי שם לידה יושבת


ירדת מסוחרר, מבולבל


אמרת לי -


"היה כייף


בואי נמשיך".


"לא". עניתי


"את פחדנית?!" שאלת קבעת


"לא אני פשוט לא יודעת להקיא.

יפה מאד מזל שבקשוזיויק
תודה😊Shandy
👏👏xmasterx

מעלה הרבה מחשבות וכיוונים אבל סוף סוף כתיבה שמעיזה משהו

תכתבי יותר

בעזרת ה'. תודה.😊Shandyאחרונה
בחסות הקיץxmasterx

יוצאים לשאוף רוח

השמש שוקעת בים

הים לא מלא

הדגים ניצודים

והים לא ריק

מחשופים כמו פצעים פתוחים


התענוג חריף מדי

וחריף זה לא טעם

העצים עומדים כמו חיילים

60 אלף גיבורים עומדים סביבה

וזה כואב

החרב על הירך


הוא מציע שק כסף

מחפש להתארח

ואין יותר מקום

והנה הכל פרוש לפני

הסטריאוטיפ

והסטיגמה

ההגדרה והכלוב


והיא עומדת עם סימן שאלה מרוח עליה

לא מבינה למה

מבינה אבל לא רוצה

לשאול

לענות

לחפש


שם השיר איפה אני בכל העסק הזה

שם השיר אין שם

שאלת השאלותשפוי

היי לכולם, שאלה קטנה לכותבים שכאן,

כשאתם מרגישים שיש לכם רעיון מעולה בראש אבל המילים פשוט לא יוצאות על הדף, מה הדרך הכי טובה שלכם לשחרר את התקיעות הזו? 

אשמח לשמוע רעיונות או טיפים, כמובן שאפשר גם בפרטי כדי לא להעמיס כאן או סתם אם לא בא לכם לחשוף לכולם. 

תודה רבה!

מה שאני עושה זה ככהחתול זמני

ראשית אני שואל את עצמי: על מה אני רוצה לכתוב? מה מפריע לי? מה הסיפור שאני רוצה לספר? האם יש לי כמה סצנות בראש (גם אם נפרדות)? איך אפשר לחבר ביניהן?

 

גם אני בוחר כמה מילים מנחות שתלווינה אותי במהלך השיר (אני כותב כמעט רק שירה אבל גם בסיפורים קצרים אני משתמש באותה שיטה), מין "עולם קטן" של מילים

 

ואז מנסה להתחיל לחבר ביניהן

 

אני גם אוהב לכתוב בצד את האלפבי"ת כדי שיהיה לי יותר קל לחרוז / למצוא מילים עם מצלול מתאים

אצלי, אני חושבת על זה. יום ועוד יום, ומנסה בראשנחלת

כל מיני צירופים. אם יש משהו שמתחרז לי או רעיון שעולה בדעתי ואני חוששת לשכוח,

אני כותבת אותו על דף.  ולפעמים כותבת קודם על הדף, בוחנת, משנה פה ושם,

ומעלה אותו.

 

למשל, עכשיו יש לי, בס"ד, סיפור בחרוזים כמעט שלם אבל חלק ממנו פשוט לא

מסתדר לי. אז אני "הולכת" איתו עוד קצת, או כותבת את הסיפור לעצמי ומנסה

שוב...לפעמים כשזה לא הולך בשום פנים, אני מבינה שאני אולי צריכה פשוט

להשמיט את הרעיו, שבראש הוא נחמד, אבל המילים לא רוצות להתחבר, להתחרז,

בשום אופן...

 

וזה מביא אותי למסקנה שהכל מהקב"ה. הכל! בערב אחד, מזמן, עלו לי

פתאום כחמישה שירי ילדים, כך, לפני השינה. הם פשוט באו...

 

וכשהשם לא רוצה, לא יעזור שום דבר.

 

דיברתי כל כך הרבה על עצמי, סליחה. אני מציעה לך לכתוב את הרעיון

שלך, בצורה גולמית וגסה. פשוט לשפוך על הנייר מה שבא. ולאט לאט,

לעשות סדר בגולמיות הזו. מעט מעט. וסבלנות. לפעמים זה יכול לקחת

זמן. לא להתעקש . לא ללכת בכוח. לתת לדברים להסתדר בקצב שלהם;

לתת לקב"ה מקום להיכנס, להשתתף....לא לאנוס את זה...

כמו שמדוושים על אופניים ועוזבים - את זה שמעתי בקשר למאמץ

בלימוד תורה; אתה עושה ככל יכולתך, אבל לא בכוח, וזה, בעז"ה

יבוא מעצמו.

 

אגב, גם בציור , כך למדתי, זה כך: לא מתחילים בפרטים, אלא כמו

פסל שבתחילה לוקח גוש גולמי ומסתת אותו לאט לאט.

 

אולי כדאי לך לכתוב אנקדוטות קטנות. של יום יום. כמו שמשרבטים

בפנקס. משהו קל. לא צריך משהו גרנדיוזי.

 

בהצלחה!

 

גם קריאה של ספרות איכותית ולא "זבלית" - עוזר לפתח

מודעות וטעם טוב.

 

וואו, באמת שאלה קשה...תמימלה..?

אני גם אשמח לשמוע טיפים😅

האמת שאני רואה את הכתיבה מאוד בתור תחביב, וזה גם מצליח לי רק כשאני לא מכריחה את עצמי לכתוב, סתם לדוגמא, אתמול היו בדיוק 12 שנה לאירוע של שלושת הנערים הי"ד ורציתי לכתוב משהו, ניסיתי ופשוט לא הלך לי, אז פשוט הרגעתי את עצמי, אמרתי שיש לי זמן ועכשיו אני הולכת עם זה בראש(קצת כמו ש@נחלת כתבה) ומקווה שאצליח לכתוב, וגם אם לא-לא נורא...

כשאני כן חייבת לכתוב משהו במיידי אני פשוט כותבת הרבה מאוד פעמים עד שיוצא משהו טוב, זה לא נחמד ואני לא נהנית מזה ולרוב זה גם לא יוצא טוב מאוד אבל אם חייבים ואין ברירה....

בקיצור, אני יודעת על עצמי שכשאומרים לי לכתוב על משהו מסויים-אני לא מצליחה וזה די תלוי רק במצב רוח הנכון וכזה...

כתיבה זורמת חופשיתמשה

ואם לא, אז לא. מנחש שאם הייתי עיתונאי או כותב אחר לפרנסתי אז הייתי פועל אחרת.

עיקר השימוש שלי בכתיבה זו כתיבה רגשית. ושם הצורך קצת אחר.


(כתבתי כתבה ש'התפוצצה' בסוף שבוע שעבר, אבל אם לא אז לא נורא).

ואולי גם לפרק את זה, משהו קטן ששייך לרעיוןנחלת

פשוט לזרוק אותו על הנייר כמו איזה גוש בוץ (לא מהכיוון השלילי, אלא גולמי כזה לפני שצרים ממנו קציצות....)

עוד משהו קטן שמתקשר עם הרעיון ועוד אחד....לא צריך להיות מובנה לפי הסדר וכו', אפשר לכתוב סתם

כך, ואחר כך לעשות שם סדר. כשאפשר)

נכון. מסכימהShandy
תודה רבה לכולם על הטיפים!שפוי

'כולם' - אמנם כתוב בלשון זכר אך מופנה לשני המינים ;)

דבר נוסף והכי חשובנחלת

להיות אותנטי. לא להשתמש במילים וביטויים גבוהים כי נראה לך שזה יפה.

להיות אמיתי. ממש. לא להתייפיף,  שיהיה סלנג אבל שיהיה אמיתי;

להוריד את כל המיותר ולכתוב פשוט. כמו שמתאים לך. ללא יומרות.

ואז, דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב.

 

אפשר לראות כתיבה אמיתית אצל תמימה'לה (בפרוזה) ואצל

מגיבה נוספת שאיני מוצאת כרגע את תגובתה. סיפור פשוט

במובן הטוב של העניין. בלי התחכמויות לשוניות-ספרותיות.

 

כמובן, שאם הדרך שלך היא מילים של בית מרקחת וזה

לגמרי אתה, לאורך כל הכתיבה - זה בסדר.

 

הכוונה לא לכתוב למשל: תמהני במרום הייתי רוצה לדעת -

זה בסדר. בכל זאת, אנו כותבים ולא מדברים.

 

אלא יותר מכך. לעשות מאמץ מיוחד כדי שהדברים

ייראו יפה במיוחד, מילים גבוהות.

 

מקווה שהבנת.

 

בהצלחה רבה!

 

 

במרום - טעות. התכוונתי:במקום.נחלת
את יודעת שאת יכולה לערוך הודעה שכתבת?נקדימון
אם עדיין לא הגיבו עליה את יכולה לערוך אותה
תודה! איך?נחלת
הלחצן של 3 פסים שיש בצד שמאלנקדימון
יש שם "עריכה".
תודה רבה!נחלת
יאא, תודה🥹🥰תמימלה..?

ממש מחמיא לקרוא את זה, ועוד שזה הגיע בעקיפין כזה😅

תודה רבה🙏🥰

כלומר, לא לעשות מאמץ מעל איך שאתה,מאמץ מזוייף.נחלת
מי אמר שצריך לשחרר תקיעות?כְּקֶדֶם

אני אף פעם לא עושה בכוח. בייחוד לא בכתיבה

זה צריך לבוא לבד וכשזה בא זה בא

לעשות בכוח יכול לגרום לכך שעם התקיעה יצא משהוסופר צעיראחרונה

כוונתי שיהיה מאוד מביך לנסות בכוח וכך בזמן תקיעות עלול לברוח משהו שלא במקומו, וזה מאוד מוזר ללכת ככה ברחוב, לקוות שאף אחד לא שם לב, אבל גם לא להסתכל יותר מדי על אף אחד, כדי שלא יתהו לעצמם: למה הוא מביט בכולם? יש לו משהו להסתיר? אז למקרה כזה.

קימים בנינוזכרושיצאנולרקוד

קַיָּמִים בֵּינֵינוּ אֲנָשִׁים

שֶׁנִּרְאִים כְּמוֹ כָּל אֶחָד אַחֵר

וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ יוֹתֵר

הֵם יִהְיוּ מַצְחִיקִים, שְׁנוּנִים

אֲפִלּוּ חֲכָמִים בִּמְיֻחָד

תָּמִיד יִהְיוּ לָהֶם תּוֹבָנוֹת עֲמֻקּוֹת

בְּיוֹתֵר בְּיַחַס לְמַשְׁמָעוּת הַיְּקוּם

וּמַשְׁמָעוּת חַיֵּיהֶם

וְאִם תֵּשֵׁב עִמָּם לְשִׂיחָה רְצִינִית

תְּגַלֶּה רָבְדֵי רְבָדִים שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ

עַל קִיּוּמָם

הֵם תָּמִיד יֵרָאוּ כֹּה חֲסֻנִּים

כֹּה חֲזָקִים וּבִלְתִּי מְנֻצָּחִים

אוֹתָם שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עַל כָּל מִכְשׁוֹל

שֶׁתָּמִיד יִהְיוּ שָׁם בִּשְׁבִיל הָאֲחֵרִים

"חֲצִי פְּסִיכוֹלוֹגִים בְּלִי הַכְשָׁרָה"

יִקְרְאוּ לָהֶם כֻּלָּם


אַךְ מָה שֶׁכֻּלָּם לֹא יֵדְעוּ

אוֹ לֹא יִרְצוּ לִרְאוֹת

זֶה אֶת הַצֵּל הָאָפֵל הַמְּלַוֶּה אוֹתָם

בְּכָל צַעַד וָשַׁעַל

אֶת מַסֵּכַת הַצְּלָלִים הַחֲרִישִׁית

הָעוֹטֶפֶת אוֹתָהּ לְלֹא לְאוּת

יוֹם יוֹם, שָׁעָה שָׁעָה

מְכַרְסֶמֶת אַט אַט בִּבְשַׂר חַיֵּיהֶם

צְלִילֶיהָ הֲלוּמוֹת

מַבָּטֶיהָ צְלָלִים

כֻּלָּהּ חֲשֵׁכָה

וְהִיא מְהַלֶּכֶת אֵימִים


וְלִפְעָמִים

לִפְעָמִים מִתַּחַת לְחִיּוּךְ קוֹרֵן

תִּסָּדֵק לְרֶגַע הַמַּסֵּכָה

מִבַּעַד לְקֶרֶן הָאוֹר

תַּבְלִיחַ חֲשֵׁכָה

שֶׁתֵּעָלֵם כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאָה

וְהַחִיּוּךְ יוֹסִיף לִקְרֹן

וְהַמַּסֵּכָה תָּשׁוּב לִמְקוֹמָהּ

וְהַזִּיּוּף יַמְשִׁיךְ לִזְעֹק

לְלֹא הֶרֶף


הֵם מִסְתּוֹבְבִים בֵּינֵינוּ

חֲרִישִׁים

כִּלְאָם לְחִישׁוֹת

מַבָּטָם טָרוּף

וְכָל יֵשׁוּתָם

זוֹעֶקֶת הַצָּלָה


הֵם מִסְתּוֹבְבִים

אֲחוּזֵי פַּעֲמוֹנֵי עֲנָק

הַמַּחְרִישִׁים לְלֹא הֶרֶף

זוֹעֲקִים זְעָקוֹת מְעַנּוֹת

שֶׁנֶּחְצְבוּ הַיְשֵׁר

מִתְּהוֹם הַצְּלָלִים


אֶת מַשְׁבְּרֵי יַלְדוּתָם הַקּוֹדַחַת

הֵם יְסַפְּרוּ לְכָל הֶחָפֵץ

אַךְ אָנוּ נֶאֱטֹם אָזְנֵינוּ מִשְּׁמֹעַ

נִתְרַכֵּז בְּמַסֵּכַת הַצְּלָלִים

וּנְשַׁכְנֵעַ עַצְמֵנוּ לְהַאֲמִין

שֶׁזּוֹהִי הַמְּצִיאוּת

עֲבוּרָם

עֲבוּרֵנוּ

וְהֵם יוֹסִיפוּ לִכְאֹב

לְהִתְעַנּוֹת בְּיִסּוּרֵי נֶפֶשׁ

שֶׁאֵין אִישׁ מֵבִין בִּלְתָּם

לְהִתְהַפֵּךְ בַּמִּטָּה לְלֹא הֶרֶף

לְנַסּוֹת לְהַטְבִּיעַ אֶת כְּאֵבָם

וְאֶת יְגוֹנָם בְּמֵי קוֹלְחִין

בְּזֻהֲמַת הַבְּרִיחָה וְהָרֶפֶשׁ

חֲדוּרֵי כְּאֵב

חֲדוּרֵי רְדִיפָה

סְמַרְטוּטֵי אָדָם

חַיִּים

מֵתִים.


וואו!!!תמימלה..?
מטורף, אין לי מה לומר, פשוט מטורף!!
וואוהולך דרכים

זה פשוט וואו. שיר חזק מאוד, כואב מאוד

תודה על התגובהזכרושיצאנולרקודאחרונה
מעריך🙏
תודה רבה 🙏זכרושיצאנולרקוד
יפה מאדoo
2 השירים
תודה רבהזכרושיצאנולרקוד

לאונפר לא שלי, אלא של סטרומאה הגאון (פאפאוטאיי, פורמידבלה ואחרים)

בעיני היוצר הכי גדול שחי כיום. שווה לחפש את השיר עם תרגום

התקשר לי מאוד למה שכתבתי. (לפעמים אני מעלה

את מה שכתבתי עם השיר של שלומי סרנגה "מקום אחר"

גם התחבר לי מאוד)


אולי יעניין אותך