זה עכשיו 4 שנים של בזבוז.
של לעשות משהוא שאני לא רוצה.
לא לרצות את עצמי ובלי רצון לרצות אפחד אחר.
של חוסן נפשי ענקק להשאר מי שאני .
התמודדויות ולעמוד לא רק על שלי.
להוכיח לכולםם ולהיות בשקט כי מה שצועקים מת.
וזה אנשים שאין לי טיפת כבוד למה שהם מוציאים מהפה אבל אם אני לא יכבד הלך.
ואני אומרת שאפשר אחרת והם אומרים - את תתחרטי.
אז מה? עדיף לי להתחרט ולדעת שאני בחרתי.
ותכלס באמת שאין מי שיבין או יקשיב.
אז אוכלת את עצמי ארוחת ערב ובוקר וצהרים.
- לקראת נישואין וזוגיות