והרגשות אשמה והמצפון מה איתם?מאמינה ומחכה
חייבת לפרוק ולהתחזק קצת.
תינוקת ראשונה מהממת בת חודש וקצת.
כל פעם שאני נאלצת להכניס אותה לסיטואציה שקשה לה אני מסתובבת עם מצפון ורגשות אשמה יומיים.
למשל, לא מזמן היה לי טקס בלימודים, היום היינו בטקס של אמא שלי. מלא רעש ואנשים ונסיעה ארוכה והיא כמובן צורחת...
ואני יוצאת בתחושה קשה ממש שמה עשיתי לבת שלי ובאלי לבקש ממנה אלף פעם סליחה.
ברור שלא באמת קורה לה נזק רציני מערב אחד של בלגאן, אבל מבחינתי כל יציאה מהשגרה (רק דברים הכרחיים) וכל מצב שגורם לה לבכות כלכך משבש אותי ועושה לי מצפון מטורף..אוף.
בטוחה שאתן מכירות.
מה אתן אומרות לעצמכן? איך מתמודדות?
ניסית מנשא?מישהי11
הרבה פעמים הקרבה אלייך מרגיעה, וגם עוזר לישון כשהם בחוץ
לא ניסיתי, ננסה.. אבל הנקודה היא לא הפתרון הפרקטימאמינה ומחכה
אלא הרגשות אשם שיש לי.. אני חושבת שאני חייבת לצאת מזה 🤦‍♀️
תודה (:
אה, בזה אין לי עצה, ברוכה הבאה לאימהות 😅מישהי11
אבל כן בגיל כזה הייתי מנסה לצמצם את מספר הםעמים שהקטנה מרגישה מצוקה
חח תודהמאמינה ומחכה
ברור אין ספק..
זה היה פעמיים שבאמת היה בעייתי לפספס.. פספסתי המוון דברים אחרים כדי לא לערבב אותה..
בעיני הפתרון הפרקטי הוא כן הנקודה!נשימה ארוכה
לך יש צורך לצאת ולילדה לא היה טוב.

ברגשות אשם בלבד באמת אין תועלת.

בתור אמהות יש לנו אחריות כלפי הילד ובשביל זה נועדו רגשות האשם- לא כדי שנמחק ונתעלם... בעיני פתרון טוב לילד כמו מנשא כדי שאת תוכלי לצאת ולהתאוורר. זה בדיוק כן הנקודה.

כל החיים אנחנו עושות את הבירור הזה של הצרכים של הילדים, מול הצורך שלנו- מה גובר ואיך לתמרן. וכשיש בהירות בראש שעשינו בחירה נכונה אז ועשינו מה שביכולתנו להקל על הילד, יש הרבה פחות רגשות אשם.

מישהו אמר לי משפט מאד חכם שעשה לי המון סדר. רגשות האשם באים רק כשאנחנו לא שלמים עם עצמנו ויודעים שלא מילאנו את חובתנו כלפי הילד. למשל אם יש אמא בלי רגליים, היא לא יכולה לקפוץ ולרקוד עם הילד אבל היא עושה איתו כל מה שהיא יכולה, באהבה גדולה ובלי רגשות אשם על מה שאין. לעומת זאת כשאמא כל היום בסמרטפון ולא מתפנה באמת לילד ברור שיש לה רגשות אשם ואז היא מתחילה לנסות לפצות אותו ולא יוצאת מזה...
ואי, תודה. סידרת לי הרבה בראשמאמינה ומחכה
תגובה מקסימה ונכונה מאד!מיואשת******


המשפט החכם יכול ממש לדכאאורוש3
גם אם אני בטוחה שאני חייבת לחזור לעבודה. מבחינת מקום העבודה והמצב הכלכלי. בטוחה באמת. אני עדיין יאכל מליון רגשות אשם ולא אהיה שלמה עם עצמי בכלל. מאמינה שילד צריך את אמא שנה מינימום. אז נכון. אני אחזור. ולא, לא אהיה שלמה... זה הופך אותי לאמא רעה? לא נראה לי.. בחיים כל הזמן יש דברים לא שלמים ולא מושלמים ולא אדאליים. זה לא עולם מושלם.. נדירה מי שתמצא את עצמה עושה רק דברים שהיא מאה אחוז שלמה איתם. וצריך להתמודד עם חוסר השלמות הזה גם כשזה קשה ופשוט קורע את הלב.. ולומר שאם יש לי רגשות אשם בחרתי לא נכון (לא אמרת את זה, אבל זה השורה התחתונה של הפסקה האחרונה שלך) זה רק מכניס ליותר עצבות וייסורי מצפון.
בעיני זה הפוך...שמחה
רגשות אשם זה 'בילט אין' אצל כל אמא. לא ממש משנה אם בחרת נכון או לא.
והאמירה הזו שאם בחרת נכון אין רגשות אשם- היא לא מדד האם עשית נכון או לא, אלא היא קריאת כיוון. כלומר: אם בחרת נכון *אין מקום* לרגשות אשם.
במקרה כזה את צריכה לדעת להיות שלמה עם עצמך, ולדחות את המצפון.
חס ושלום אמא רעה!נשימה ארוכה

וממש זו לא המסקנה שלי. יש פה הזמנה לבירור פנימי מעמיק יותר ולא לעצבות. 

 

נכון שאם חס ושלום לא היה אוכל בבית, היית יוצאת והיית יודעת בוודאות שזה הדבר הנכון וזה היה מחזק אותך?

 

לא חושבת שהיית יוצאת עם רגשות אשמה במצב כזה.  

 

כל רגש כזה שהיה נכנס אלייך היית משתיקה בידיעה שאת עושה את הטוב ביותר במציאות *שלך*

 

אותו דבר כאן. אם בררת/ם והיציאה לעבודה נצרכת (מכל הסיבות, לא רק רעב ללחם),

 

זה הדבר הנכון ביותר ואפשר להניח לרגשות האשם. 

 

אני מבינה שרגשות אשם הם גם בחירה והמשפט הזה עוזר לי לברר לעצמי מתי הם מוצדקים ומתי רק יצר הרע ובזבוז אנרגיה.

כן אבל מה קורה במצבים ''אפורים''אורוש3
לא, לא נרעב ללחם.. זה וגם אמא בלי רגליים הם מצבי קיצון שברור שאין בהם מקום למצפון. רוב הבחירות שלנו הן לא רמת קצה כזו.. ואז בהחלט יש החלטות שמקבלים, תוך מודעות לתועלת מול המחיר. ועדיין הן לא אדאליות כי העולם לא אוטופי. ואז יש מצפון.. חוזרת לדוגמא של חזרה לעבודה כי כרגע אני מקבלת החלטות בנידון חזה מעסיק אותי. בהחלט הייתי שמחה להקשיב לקול הפנימי ולא לשין תינוק גוזל אצל אף אחת שהיא לא אני. אבל יש עוד שיקולי מערכת וגם אם הם לא קיצון יש להם חשיבות. אז אני אנסה לא לטבוע במצפון כמובן ולהמשיך הלאה ולומר לעצמי את כל האמרות המרגיעות וכו'. בגדול אני מסכימה עם חלק מדבריך אבל לעשות כלל שרגשות האשם הן סממן לבחירה לא משהו זה לא הוגן בעיני ונותן להם יוצר מדי השפעה בחיים. לך עוזר לומר שהם יצר הרע. ולי למשל עוזר לא לנסות להכחיש אותם אלא לקבל את זה שהם חלק מהאמהות וזה בסדר. לחבק את התינוק או הילד ולנסות להמשיך הלאה בשגרה, ובהחלטות המושכלות שבחרתי.
שימי לב למה שכתבתי ומה לאנשימה ארוכה

אם בררת/ם והיציאה לעבודה נצרכת (מכל הסיבות, לא רק רעב ללחם),

 

 

זה הדבר הנכון ביותר ואפשר להניח לרגשות האשם. 

 

 

בשום אופן לא אמרתי ולא חושבת שרגשות אשם הם סימן לבחירה לא נכונה!

 

 

אני בדיוק במקום של בירור לגבי יציאה מהבית והכנסה למסגרת ובהחלט יש צרכים שהם לא אוכל נפש ועדיין מחייבים את זה.

 

אני אתן דוגמא לא קיצונית שאני מקווה שתראה את אותו הדבר. נניח לדוגמא שאם לא אצא, נחיה על השקל,  לא יהיה כסף לבגדים חדשים, ליציאות קטנות מדי פעם ולא לחוגים לילדים הגדולים. אני ארגיש חנק ולחץ, למישהו מהגדולים יהיה יותר קשה ואנחנו מחליטים שזה ממש לא יהיה טובת המשפחה ולכן חוזרת לעבודה. זה הכי אמיתי ונכון במציאות הקיימת. אחרי שעשינו את הבירור המטרה היא ללכת עם הבחירה כמה שיותר בשמחה ובבטחון. באותה מידה יכול להיות גם להפך. שמישהי אחרת רוצה לחזור לעבודה מרגישה רגשות אשם ומחליטה לחשוב שוב ומגלה שעדיף שתשאר בבית ואת כל מה שאני אומרת היא מפנה כלפי המציאות שהגדולים יצטרכו לוותר על דברים שהם כרגע מותרות.

 

מסכימה איתך שהמשפט שכתבתי בהודעה הראשונה הוא באמת לא מדוייק ויכול להחליש- רגשות האשם באים רק כשאנחנו לא שלמים עם עצמנו ויודעים שלא מילאנו את חובתנו כלפי הילד.

 

אני אחדד מה התכוונתי ונסכים לא להסכים לגמרי

אני מאמינה שרגשות אשם הם לא גזירה משמיים אלא גם בחירה שלנו (כמו הסיפור המפורסם של הרב שממחיש לתלמיד שהוא בעל הבית מה נכנס לתודעה שלו ומה לא) והמשפט שכתבתי עוזר לי לברר ולחדד לעצמי מתי הם מוצדקים ומתי אפשר ורצוי לוותר עליהם. 

הכל טוב, יותר ברור 😗אורוש3אחרונה
באמת קשה..מוכרמחכה עד מאוד
היינו בארוע והוא צרחחחח בנסיעה ...שעה.בבית בחיים לא בוכה ככה,בן חודשיים. מה שאני אומרת לעצמי זה שחשוב המטרה שלשמה נסעתי ואני סהכ לא מטלטלת אותו הרבה ובעזה יתאושש מחר...
מקווה שבאמת תתאושש מחר(: תודהמאמינה ומחכה
מובן בהחלט. יחד עם זאת...אמא שמחה!

ממש בהתחלה, בערך חודשיים לדעתי, עד שהקטנים מתרגלים לחיים, ואנחנו מתרגלים ללו"ז החדש והמטורף, באמת עדיף למעט במה שלא הכרחי.

בהמשך, אני מאמינה שעושים תמיד מה שנכון וטוב לילד. גם יציאה של אמא להתאוורר ולקניות זה חשוב לילד (מכין לו אמא רגועה...). אם יודעים את הנחיצות ומשדרים את הכיף ולא את העומס ביציאה- זה משפיע על הילד, ובעיקר על הנחת שלך כלפי היציאה שלו מהשגרה. 

הילד מצטרף למשפחה ולצרכים שלה, ולא משנים את מהות החיים עבורו, אלא רק את הפרקטיקה וההתנהלות הטכנית. כך בריא וטבעי יותר. כמובן שמתייחסים לצרכי הילד, אבל הוא רק לומד להסתגל ולקבל שינויים באופן הנכון והבונה בו הכלה, אם נעשה יחד עם ההורים ובאהבה.

הרבה בהצלחה!

תודה רבה!מאמינה ומחכה
ככל שיש לך יותר נסיון באימהות...שמחה
ככה את מגלה שלא תמיד את יכולה לצפות מראש את התגובה של הילד.
לפעמים את לוקחת אותו למסע סידורים משעמם ומפרך רק בגלל שלא מצאת בייביסיטר, והילד חוזר הביתה באורות אחרי זמן איכות מדהים שהיה לכם ביחד.
ולפעמים אתם הולכים ללונה פארק והילד יחזור הביתה מתוסכל ועצבני.
מה זה אומר?
אנחנו בתור הורים צריכים לעשות את השיקולים הכי נכונים למשפחה. זה כולל את הצרכים של האב, האם, התינוק, והאחים הגדולים. לפעמים הכל מסתדר ביחד, ולפעמים לא. אבל האחריות היא תמיד עלינו, ואנחנו צריכים לחשוב מה גובר על מה, ומה הכי טוב *למשפחה*. לפעמים אחד מבני המשפחה נדרש להקריב בשביל צרכים אחרים, גם אם הוא תינוק בן 0. ככה זה. ככה הקב"ה ברא את העולם. זאת המציאות. נדרשים לפשרות וויתורים.
אנחנו צריכים לנסות לעשות את הכי טוב, ולהשתדל כמה שיותר להתחשב בכולם. וכשיודעים שעשינו מאמצים גדולים- אין מקום לרגשות אשם. ובמציאות שנכפתה עלינו- צריך להשתדל לעשות הכי טוב, לא מתוך מצפון, אלא באמת.
^^^ מה שהתכוונתי. ניסחת מעולה!נשימה ארוכה
תודה.. כתבת מהמם..מאמינה ומחכה
יודעת שעשיתי הרבה מאמצים ובכל זאת 🤦‍♀️
עדיין לומדת כמובן אבל נתת לי הרבה חומר למחשבה
וואו תודהמיואשת******

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

מנסים לעשות את המקסימום להקלאורוש3
ומה שאי אפשר, אי אפשר... למשל בנסיעה, לעצור לחבק כמה דקות ולהחזיר.. מנשא, ידיים וכו'. משתדלים כמה שאפשר. ועדיין יהיו דברים לא אדאליים ויהיו יסורי מצפון. חלק מההורות... תנסי לא לשקוע בהם. לתת להם מקום- נכון היה עכשיו משהו לא מושלם וזה כואב. ואז תחזקי את עצמך- שאלה החיים... ואת עושה כמיטב יכולתך. תחבקי אותה חזק, ותעברי הלאה... חיבוק! זה קשה.. במיוחד כשהם כאלה פיציים וחסרי אונים. היא כשתגדל חהיה אפשר יותר להסיח את דעתה עם משחק או אוכל וכו' ןיהיה קצת קל יותר בסיטואציות כאלה
תודה! זה באמת גיל קשה..מאמינה ומחכה
מחר הולכת לעשות הזרעה בשערי צדקאריאל765

וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..

בקיצור יש לכן פתרון?

אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.

מניחה שמחר יהיה פחות פקוקהשם שלי

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

גם אם זה קצת יותר משעה זה בסדרפצלושון

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

כן אם זה שעה ועשר דקות?אריאל765

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

את מחפשת מעבדה ?עוזרת

הבנתי שיש שם אחת של מאוחדת ואחת פרטיתאריאל765

אומנם ערב חג,שמעונה

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

את חוששת מהבאת הזרע?Sheela

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

וואלה? מניסיון? זו פעם ראשונה שלנו.אריאל765

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

בדרכקל"ת

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

חשבנו להגיע ממש מוקדם. אפילו לפני 8אריאל765

אז פחות יניה בעיה, גם ערב חגשמעונה

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תודה רבה לך🩷אריאל765

שיהיה בהצלחה רבהשמעונה

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

בשעות האלה הכבישים פנויים לגמרי בע"ה בהצלחהבאתי מפעםאחרונה

אה בקטע הזהטארקו

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

מחר לא אמור להיות פקוק בבוקררק טוב=)

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לצאת מוקדם יותר?טארקו

זה עדיין בסדר...אורוש3

זה בסדר גמורחושבת בקופסא

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקית

אינסטלציה

לימודים יחסית קלים

אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.

בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.

עוד רעיון-

מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...

התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל

רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.

קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:

תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.

מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.

הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.

מה שקורה בפועל בעבודה:

  • אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.

  • כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.

  • אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.

זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:

  • אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.

  • אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.

  • קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.

אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.

אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).

ממש תודה לקוראות ולעונות

האמת שמה שקפץ ליעל הנס

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור

נסי לעבוד מהמשרד...

גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור

אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור

לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

וואו את אני במקרה?רקאני

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

מזדהה בטירוףמכחולאחרונה

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

נקודה מעניינת.ממתקית

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

וואי בהצלחהאונמר

הלוואי תמצאי מהר עבודה חדשה עם בוס אנושי ומעריך ♥️

בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים

יכול להיות טעות?

אסביר -

עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור

(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)

והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה

הבטא יצאה 2.3

כעבור שבוע...

הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים

אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)

אשמח אם מישהי פה יודעת

המוח שלי בהלם 🤔

אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3

וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

תודה רבהשאלה גנים

מונעת עם דיאפרגמה 😉

נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

תודה רבה!שאלה גנים

כאמור, דיאפרגמה 😅

זה אמיתי!!פרח חדש

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

נראה לגמרי חיוביהשקט הזה

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

וואו. בעז"ה יתן לך כח לעבור את זה בקלות ❣️פרח חדש

❤️❤️שאלה גניםאחרונה

מלחיצים לפני ראש השנהאובדת חצות

שאולי תהיה מתקפה

ובלי קשר

צה"ל נערך באילת ובערבה

יש תרגילים בגבולות מצריים וירדן

ואומרים שזה כמו לפני 3 שנים שאין שופר כי ראש השנה יוצא בשבת

במקום להתעסק בחג ובקדושה

אני חוששת מתרחישים שחס וחלילה לא יקרו

היו מלא שנים שלא תקעו בשופר בשבת ראש השנהשיפור

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

מי אומר מה?שלומית.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

לגבי השופר -לפניו ברננה!

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

כמה 'זאב זאב' בשנים האחרונות. חיים את חיינו עדאורוש3

שיוכח אחרת

הרבנית רחל בזק אומרתממתקית

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

אומרים שכשאין תקיעת שופר ביוט ראשוןכי כל פה

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

לא לעקוב אחרי החדשותהשקט הזה

עושה מאד טוב לנפש.

דבריו המרטיטים של ה'ערוך לנר' זצוק"ל:אמהלה

שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!

וואו חזק ממש. שנזכה לשמור הרבה שבתותפרח חדשאחרונה

ועכשיו להמלצה על מומחה לילדים הכי טוב בשינייםשירה_11

איזור דרום

הלוואי ויהיה לכן

יש לי המלצה בלודמישהי מאיפשהו

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

ד"ר יעל פלמון מבאר שבעניק חדש2

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

מכבי? לא נעים לי לומר- רופא תותח עם ילדים אבל...ממתקית

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

יש שם הרבה בני דודים. 🫣מוריה

רופאי השינייםoo

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

גם במכבי וגם במאוחדתoo

היא הגיבה למי שכתבה שהשם הערבי זה הרופא הזהיעל מהדרום

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

אההה באמת? לא ידעתי.ממתקיתאחרונה

מכבי בבאר שבע עוזר לך?יעל מהדרום

אם כן, ד"ר סבטלנה פוזרי מומלצת. מאוד נחמדהיעל מהדרום

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).

אולי יעניין אותך