! תודה על התובנה, אאמץ אותה לפעם הבאהמק"רגם בעלי משקיע בנקיון העצמי, אבל לנקות ולסדר את הבית כמו שאני אוהבת ולהכין לי ארוחה? הייתי הולכת לטבול פעם בשבוע נראה לי בשביל זה
אבל כרובית יותרמיואשת******
בוחק)מיואשת******באמת!!!
אמנם זה לא הכי חינוכי לקטר,
רצוי עין טובה, "להתחבר" לזה, למצוא איך הכל מתאים לנפש שלנו, ועוזר לשלום בית וזה...
אבל
כל כך טוב לי סתם כך פתאום לקרוא תחושות דומות לשלי.
שיש עוד כמוני שמתבאסות ומתגברות כל פעם מחדש,
כל חודש במקווה
וכל בוקר במקרה של כיסוי ראש (דרך אגב אצלי זה במקום הראשון - יותר מעיק עלי, כי זה כל יום, 365 ימים בשנה, ואין חופשות-הריון-ולידה)
בתוך עמי אני יושבת, לא נפלתי מהכיסא עכשיו.
לא שעד עכשיו חשבתי שכולן נהנות מזה ורק לי יש קושי... אבל בכל זאת הדיבור שאני שומעת בסביבתי בד"כ הוא בסגנון הנ"ל של ה"התחברות".
וכמה שאני אומרת לעצמי שאלה יהיו הצרות שלי, ושבדורות קודמים היה הרבה יותר קשה לקיים את המצוות האלה,
עדיין זה קשה.
וכנראה ימשיך להיות קשה כל עוד קיים יצר הרע בעולם וכל עוד לא חזרנו לגן עדן שטעם העץ כטעם הפרי.
אז אני מודה לכן
מברכת אתכן על הכנות הנהדרת
על האומץ לדבר על הקשיים (ועוד עם כזה הומור משובח 
הרגת אותי PIKA עם הפרה האדומה! )
ומעריצה על המסירות נפש שלכן (בעצם גם שלי, של כולנו) לקיום המצוות למרות הכל!
בזכות נשים צדקניות...
באמת?
חברותי העובדות (כי מן הסתם שונה הכיסוי של הבית מן החוץ)
לא משובב את ליבכן חצי שעה במזגן בלי הכיסוי באמצע יום עבודה?
לא עשיתי לכן חשק לשאוב?
ובנוגע לטבילה ,איכס.
ניסיתי כל מיני דרכים, קראתי שמעתי, הנהגתי דברים שיהיו לי נחמדים ועוד ועוד. לא עזר לי כלום. לא ראיתי אורות ולא נהניתי כהוא זה.
הפסקתי לנסות, מצווה מגעילה, לא כיפית, מעיקה מאד פשוט צריך לעבור אותה וזהו.
לא יכולה להימנע מלתהות מדי פעם אם לא היתה איזה טעות בפרשנות ואולי זה לא באמת נחוץ בדיוק כמו שעושים את זה היום.
<וזה בלי לדבר על שבעה נקיים בדיקות וכו וכו>
המקווה מגעיל אותי. הסיטואציה מגעילה אותי
כשבודקים אותי זה מגעיל ומעצבן
להתפשט לפני אשה אחרת וכל הטקס הזה מעצבן אותי
זהו.
עוושת את המינימום
ועדיין
לא בא לי להוריד מגבת לפני אף אחד
ולא בא לי כל הדבר הזה
וזהו.. עזבי. באמת ניסיתי הכל. מנחמת את עצמי ששכרי יהיה גדול יותר 
מיואשת******שאכפת לך ואת מנסה לעזור לי.
באמת
אבל כבר שמעתי שיעורים ועברתי את כל הטיעונים ההגיוניים ובסוף אין הגיון. מאדלא נעים לי וזהו...
ממש תודה!!
שלא נעים לי לבקש מהבלנית שלא תסתכל...
פשוט הלכתי למקווה אחר ששמה היא מסתובבת רק כשאני בתוך המים.
ממש עושה את תפ]קידה.
שיפר מאד את המצב...
אני מסכמת עם הבלנית מראש שהיא מחכה בחוץ עד שאני יורדת למים ואז היא נכנסת ובודקת שאני טובלת כנדרש.
ואז היא יוצאת ואחריה אני יוצאת מהמים.
זה יחסית מקל על הטבילה.
וכמובן על בדיקה אין על מה לדבר.
בפעם האחרונה שהייתי במקווה הבלנית אמרה שהיא רוצה לבדוק שעשיתי הכל כפי הנדרש, אמרתי לה שאני לא מוכנה שהיא תבדוק אותי, אז היא אמרה שהיא לא מוכנה לבדוק אף אישה, היא רק שואלת אם עשית את כל ההכנות ומסתכלת על הציפורניים.
פיג'מה
גם פרטים ברשימת ההכנות של הגוף (ציפורניים. שיניים. רגליים. חפיפת שיער. וכו')
גם פרטים של תהליך ההיטהרות (בדיקות. בלנית. יום מסויים. שעה מסויימת. לצאת מהבית בלי שידעו.)
וגם בקטע הרגשי - מול הבעל ומול אחרים (שלא יראו אותי, שלא יחשבו עלי)
גם אם עושים מינימום, עדיין יש המון פרטים קטנים שמחייבים אותנו פה,
אז אני חושבת שסביר שלאישה ממוצעת יש פרט אחד (לפחות) מתוכם שהיא באופן אישי לא אוהבת לעשות.
למשל אני אישית לא אוהבת את הישיבה באמבטיה.
באופן כללי בחיים, חוץ מלצורך מצווה זו, אני מתקלחת בעמידה ולא יושבת בתוך אמבטיה.
מגעיל אותי, אפילו רק השיער שלי שנדבק אלי לגוף.
זה לא שאני פדנטית ורגישה לניקיון באופן כללי, אני ממש ממש לא.
גם לבריכה אני הולכת, ולא כזה קשה לי. כנראה כי שם אני עם בגד ים (ויש כלור).
רק זה
קשה לי לסבול את זה, גם באמבטיה שבמקווה (מי יודע מי ישבה שם לפני), וגם בבית (אחרי הילדים שלי.. אני זוכרת את כל הכינים שהוצאתי שם, ואת הנגמל התורן וה"פיספוסים" שלו ששטפתי שם!)
אני משתדלת לנקות באקונומיקה באותו יום אם מתאפשר. זה קצת עוזר לי אבל לא תמיד נשאר סטרילי אחרי מקלחות הערב של הילדים...
מעניין האם אני המשוגעת היחידה ששמה סטופר ל20 דקות כדי שלא לשבת בפנים שנייה אחת מיותרת??
אהבתי את המשפט האחרוןמיואשת******את מדברת על ההלכה ממש, ופה היא- ואני, דיברנו על זה שחייבים להגיע לנקיות מסוימת ולא חובה (עד כמה שידוע לי) שהיא תיעשה באמבטיה
וגם לענין החסה, אם שטפתי אותה 5 פעמים בברז או השריתי אותה בקערה, אני לא חושבת שזה משנה, העיקר שזה נקי בסף ע פי ההלכה
לענין נרות, ס"מ בשרוול וכו, זה לא אותו דבר בעיני כי זה הדבר עצמו ולא הדרך שהגענו אליו
חלק חשוב בהכנות
מאז גדלתי והבנתי שיש עוד דעות ויש שפוסקים אחרת.
טוב שהגבתן והבהרתן זאת.
עכשיו בסך הכל רציתי לפרוק קושי אישי שלי.
(אולי באמת אשאל שוב עכשיו ויתירו לי לוותר על זה)
שואלת ברצינות איך אפשר שלא להאמין באלוקים אחרי שמביאים ילד לעולם? זה הרי נס מעל הטבע זה
ויודעות מה גם נניח והוא לא קיים - בעייני עדיף לחיות עם אמונה מאשר בלי כי הכל פחות כבד… פחות משקל על הכתפיים שלנו. קורה משהו "אה ככה ה' רצה" וזו הקלה 😮💨
לחשוב ממה זה מתחיל… משהו מיקרוסקופי שאפילו לא ניתן לראות בעיניים, ותוך זמן קצר מאוד, יש ייצור מושלם שנולד 🙂
ובכלל תהליכים ביולוגיים, למי שמתעמק בפרטים, הם כל כך מופלאים ומלאי ניסים יומיומיים….
לא עלינו ושלא נדע, כשמשהו כן משבש, החל מכרומוזום ומשהו גנטי , דרך מחלות קשות ועד חיילים שנפגעו בראש במלחמות ולעולם לא חוזרים לעצמם מבחינה קוגניטיבית …
לגמרי אמונה גדולה שיש משהו שאחראי לכל המופלא הזה, גוף האדם !
נשואים יותר מ15 שנים, עם כמה ילדים ממש טובים.. הזוגיות קשוחה לי וכבדה, אני חייבת לחזור לחיות את החיים שלי לא רק דרך העיניים של מישהו אחר.. לא רוצה לצפות מאף אחד לשום דבר ולא שיצפו ממני, לא לאכזב ולא להתאכזב, רוצה שהעולם שלי יהיה שלם גם בפני עצמי, רוצה מרחב ושקט, לחזור לרצון העצמי ולשאיפות הגדולות שלי בלי שמישהו יסתכל עליי בעיניים חיצוניות.
זה באמת כבר נהייה ממש קשוח, למה מאז החתונה מישהו חייב להיות נוכח כל הזמן בכל מעשה שאני עושה? זה מחניק ולוחץ ואין לי אוויר.
ואם אני רומזת שאני צריכה זמן לעצמי נהייה פיצוץ אדיר כמובן, והוא נעלב, אין לי כח לזה, באמת.
יש עוד מלא דברים קטנים שממש קשה לי איתם- אני מרגישה שלבעלי יש מנטליות של איש מבוגר- כל הזמן מעיר לילדים כמה הכל מסוכן ואסור לגעת, ואתה עוד תהיה חולה.. וגם מתעטש ומשתעל כמו איש מבוגר, בדיחות שחוזרות על עצמם, ובכלל החיים לצידו מאד חד-גוניים ואפרוריים.. יש תחושה של כבדות. וכללללללל הזמן אני צריכה להסביר את עצמי, בכל דבר! וגם אחרי 5 פעמים הוא פשוט לא מבין. (לא נעים, אבל הבן שלי הגדול יודע להיות הרבה יותר אמפטי וזורם, ולמעשה הרבה יותר כיף לי לדבר איתו...).
אני מרגישה שאנחנו חיים בתוך איזו מערבולת אחד בתוך השני וזה מתיש לגמרי.
כשהוא יוצא מהבית אני מרגישה איך כל הגוף שלי נהייה רפוי יותר.
זהו, רק פורקת.
ועם זאת אני חושבת שהבעיה כאן היא יותר עמוקה מסתם אוורור.
את מתארת מישהו שאת לא נהנית להיות במחיצתו, וזה מאוד מאוד כואב, ובאמת לוקח את האוויר.
את הולכת.לטיפול בנושא?
הןא יודע מה כבד עלייך בהקשר הזוגי?
הכל נשמע לו מעליב, גם כשכתבתי בצורה מאד מכבדת בעיניי.
עייפתי.. לפעמים קשה לי להכיל את עצמי אז בטח שלא להכיל תגובות של איש נוסף למה שקורה איתי.
חייבת שימציאו מודל כזה של תקופות של רווקות באמצע הנישואין.
שזה לאו דווקא חופש פיזי, כי גם חופשה תסתיים מישהו,
אלא חופש מנטלי.
לא לפחד לשים סימן שאלה גדול על הקשר. מה אני עושה פה? מה מחזיק אותי פה? מה אני מוצאת בו בכלל?
זה נשמע שאת מחזיקה את עצמך שם, כלומר בתוך הזוגיות, כי את חייבת. כי בסוף את נשואה, ונגזרים מזה חובות וזכויות שלך כלפיו ושלו כלפייך.
ואת לא מרגישה אוהבת בתוך החייבת הזה.
ואת מרגישה שאין משהו אמיתי של זוגיות מלבד ההכרח.
אז קודם כל, שתדעי שאת לא לבד.
אני חושבת שיש הרבה מהזוגות שחווים כזאת תחושה, וגם אני בעצמי חוויתי את זה.
אבל בדרך כלל זה כשיש לחצים פנימיים שמעיבים על הזוגיות, קשיים שמונעים מכם לראות בכלל זה את זו.
או בכלל לרצות לראות זה את זו.
אז מה שאנחנו מרגישים עכשיו זה לא אומר שנרגיש ככה תמיד.
ויש מצב גדול שאם לחצים חיצוניים ייפתרו, תתפנו שוב לראות בכלל זה את זו.
השאלה היא אם במוח שלך יש זיכרון של אהבה כלפיו. אולי כשהכרתם אפילו.
רצון להיות אתו. רצון לקרבה.
נכון שהיום את כבר רחוקה מהזיכרון ההוא, ושעברו מלא מים בירדן מאז,
אבל אני מאמינה שזיכרון של אהבה יכול להיות לנו מצפן שלא ככל אבוד.
בהצלחה!!
יש הרבה על מה להודות, רק לפעמים אני צריכה קצת מרחק וגם הוא, יש לו התפרצויות ממש לא נעימות, שבאחרונה ממש יצאתי מהבית במהירות..
מנסה לחשוב אם יש דרך שאולי כן נצליח ללכת לטיפול
אין סיכוי להשהות סיטואציה שבה את מרגישה מאוימת או לא בטוחה.
אם זאת סיטואציה קיימת, אז קודם כל פתרון sos
לגבי אחכ. אני מאמינה שהמון זה גם איך את רותמת אותו לטיפול או איך למצוא דרך להגיד לו כך שהוא באמת יקשיב.
יכולה להגיד עלינו, שעוד בהתחלה הייתי אומרת לו שחסר לי זמן של ביחד, והוא היה אומר לי "אבל אנחנו ביחד", והייתי אומרת- אבל אנחנו בקושי מדברים! והוא היה אומר- אבל זה שאני בוחר לצפות/ללמוד/לקרוא כשאת יושבת לידי זה כי אני שמח כשאת בסביבתי ואיתי.
לקח לי קצת זמן להבין את זה. אבל ההבנה משחררת את שני הצדדים… ויכולה לתת רוגע וגם לשפר את הזוגיות לשני הצדדים. (גם עכשיו הוא לא דברן גדול. אבל שנינו מרוצים)
משהו שמציף אותך או שמאיים עליך?
באופן כללי הסיטואציה הזוגית נשמעת שזקוקה לשינוי משמעותי אם אתם רוצים להמשיך לחיות בזוגיות הזו לאורך זמן חייבים ליצור שינוי, מה השינוי, זה כבר תלוי בכם
אין לי אויר רק מלשמוע את החוויה שלך
אני מצטרפת להמלצה על טיפול זוגי
והאמת לדעתי כדאי לך גם משהו רק לעצמך נשמע שאת זקוקה למרחב והקשבה רק שלך לפני שבאים למרחב הזוגי.
אגב, הוא יודע על הקושי שלך?
גם אם האיש שלך לא רואה בעיה בזוגיות, לך יש קושי וחשוב שתדברו על זה כי ככל שתבלעי יותר זה ירחיק אותך ממנו יותר
הייתי בעבר בטיפול אישי (הוא לא בעניין של טיפול זוגי), וכרגע אין לי אפשרות כלכלית לזה.
חבל לי גם בשבילו, הוא איש טוב סך הכל, אולי אני במבנה שלי פחות מתאימה לחלוק את החיים שלי עם עוד מישהו? יש מצב כזה?
זה הסתיים כשילדתי, ועכשיו יהיה לי קצת קשוח לחזור. טיפול זוגי הוא לא בעניין.
וגם הרגשתי שזה סתם אותי בעמדה של אני הבעייתית ואם רק אתקן את עצמי יהיה טוב יותר, והיה לי קצת קשה עם זה, זאת ההרגשה שקיבלתי ממנו.
אני רוב הזמן מחזיקה את עצמי ורוצה שקט אז מתנהלת לפי מה שצריך אבל יש רגעים של נפילות שאני רק רוצה שקט והנוכחות שלו נהיית כבר ממש כבדה ומעיקה. האמת חשבתי שזה דפוס מוכר, מבינה עכשיו שזה לא חייב להיות ככה?
הוא בן אדם טוב סך הכל ומאד משתדל שיהיה טוב למשפחה, יש אינסוף דברים חיוביים בדמות שלו כאבא וגם כבן זוג, רק התלות והאובססיביות הזאת כבר גדולים עליי
אני לא יודעת איך את מגיבה, אבל נשמע לי שסביר שגם הוא מרגיש שמשהו צולע בזוגיות לאחרונה
מה זה משנה מי אשם? גם לא יודעת אם יש אשמים בדבר כזה בכלל, לא נשמע שיש פה כוונות זדון של אחד מכם.
אתם נשואים 15 שנה, יש לכם ילדים, בוודאי שמשהו השתנה בכל אחד מכם מהחתונה. זה חלק ממהלך החיים. ואם כרגע יש קושי, ומשהו בזוגיות פחות הולך, ומניחה ששניכם לא מרגישים מי יודע מה בזוגיות כרגע (את התחושות שלך אני שומעת, אבל מן הסתם הן משפיעות גם בכללי על הקשר הזוגי)
אז אולי לא בקטע של לחפש מי גרם למה ומי צריך לתקן מה
אולי ללכת לטיפול זוגי בסקרנות, בתקווה שתצליחו (יחד!) להזיז משהו לנקודה שנעים לשניכם בה.
בנאדם יכול להיות מקסים וחיובי ועם זאת רגיש ומתגונן ותלותי. זה לא בהכרח סותר. אבל זה גם באמת מתיש ויכול להעיק.
בזוגיות בריאה מותר לך להגיד מה מפריע לך, וכל עוד אמרת ת זה בצורה נעימה ונורמלית הוא אמור להיות מסוגל להכיל ולהתמודד. הוא בנאדם בוגר..
וזה ממש לא מקטין את הסיטואציה. להפך.
יכול להיות שהוא בגדול לא תלותי, אלא שכרגע היא מאוד צריכה לבד ושקט ומאוד מאוד להיות לבד עם עצמה, כך שגם הרצון שלו לקרבה כפי שהיה קודם, מרגיש לה תלותי. (זה דווקא משמח, כי זה משהו ששניהם יכולים ללמוד איך ליצור יחד חוויה זוגית שטובה לשניהם, בהנחה שזו לא איזו פתולוגיה)
יכול להיות שהוא לא תלותי, אבל הוא מרגיש אותה מתרחקת, אז באופן טבעי מושך לצד השני (לביחד), וזה שוב מרגיש לה תלותי ולו בודד.
אף אחד מהם לא אומר שכדאי להישאר במצב הקיים ולקוות שנתעלם עד שזה ייעלם.
זה רק אומר שיכול מאוד להיות שיש פה פוטנציאל לפרטנר לתהליך של שינוי, כיוונון מחדש, דיוק.
ייתכן מאוד שהוא אדם מן השורה ולא תלותי מטבעו, אבל בסיטואציה הנוכחית שלהם התחושה היא של תלות ומועקה.
אובססיביות זאת מילה גדולה… לא חושבת?
תלות בטוח שיש גם ביני לבין בעלי
מהבנה מה החלק שלך
ועל מה את יכולה לקחת אחריות
לצפות ממנו- זה שלך
שיצפו ממך- זה שלו
אבל אם לא תטרחי לעמוד בציפיות
זה פחות יעניין אותך
עולם שלם בפני עצמי, מרחב ושקט- לגמרי שלך
על זמן עצמי כדי לדבר בצורה ברורה ולא לרמוז
אם רוצים שזה ייצא טוב אפשר לעשות סימולציה מראש
איך שהוא מתנהל כמבוגר- זה שלו
קשה עד בלתי אפשרי לשנות אנשים
לגבי להסביר- יש לי כלל פשוט
מה שלא מובן אחרי פעמיים
לא יהיה מובן
חבל על המילים והאנרגיה
לא חייבים להבין כל דבר
לא שהחיים יהיו תותים פתאום
אבל יש לך הרבה מה לשפר לגמרי בכוחות עצמך
אני אומרת לו "אני אעשה כלים אבל זה אומר שתצטרך להיות עם הילד" אז הוא בתגובה- לא מה עזבי אני אעשה כלים
או "אני אסע לבית מרקחת תשמור על הילד בינתיים" לא עזבי אני אסע מה להביא?
או "אני הולכת לספיר, תצטרך להיות עם הילד שלוש שעות" בעלי בתגובה נושם, מזיע ואח"כ אומר: מה אבל רציתי לבשל לנו ארוחת ערב
תקשיבו בנות!!! אני גיליתי כאן את הסוד שאף גבר לא ירצה להגיד לנו - הם יעשו הכל רק לא להיות עם הילד לבד 🤣🤣 לא משנה כמה הוא אבא מעורב
עם אינסוף הערות..
קחי בחשבון שאם הוא מעדיף לשפשף סירים מאשר לשבת עם הילד, אולי זה לא בגלל הילד... אולי זה בגלל ה'הנחיות' שהוא מקבל ממך תוך כדי או אחרי?
אז הכל בסדר…
שתמיד יאיר 😊 חיוך את הזוגיות שלכם …
יותר קשה לי להיות ב"שהייה" כמו הרדמות לשבת איתם וכו, מאשר להתרוצץ
ולהספיק לתקתק, זה ממש עניין של אופי ..
רקלתשוהנהעלית נקודה
אז פורים מתקרב והגיע הזמן לחשוב על תחפושות.
הבן שלי בן 4 ורוצה להתחפש לבאטמן.
זה מאוד תמים מבחינתו כמובן אבל לי זה מיד מזכיר את אריאל ביבס הי"ד, ניסיתי בעדינות לשאול אם ירצה משהו אחר אבל הוא ממש מתלהב על באטמן.
אין לי בעיה לקנות לו את זה (אין לי משהו נגד באטמן) אבל נפשית זה קשה לי. ואני רוצה לשחרר.
לא חשבתי שזה יקפיץ אותי ככה. היו לי דברים כבר שהשתחררתי מהם (כמו סלידה מלהכין עוף בתנור) וחשבתי שכבר שמתי את הטראומות מאחוריי אבל אני מבינה שלא.
אם למישהי יש תובנות או מחשבות שיעזרו לי להשתחרר מזה אז אשמח
אולי תראי לו מחר סרט של ספיידרמן וישנה את דעתו?
לא יודעת, דווקא נחמד שהוא רוצה משהו של ילדים, התמימות… כפיר ואריאל הי"ד היו ילדים, זה בעיקר מה שהם היו. ונכון, זה יכול להוות טריגר ולעורר עצב, אבל לפחות זה משהו חיובי זה שהוא עדיין ילד…
תשמעי, הילד רוצה להיות גיבור על
בארץ שבה ילדים חולמים על להיות חייל עם רובה גדול, אולי דווקא טוב לתת להם קצת את הפנטזיה התמימה…
לא משהו מחכים. סתם מעלה את המחשבה
אני גם לא מוכנה להלביש באטמן מאותה סיבה. גם בגדים שכבר יש להם..
הייתי מציעה לו כמה אופציות אחרות שיעניינו אותו
וגם לא יודעת אם באמת בסוף ירצה את התחפושת הזאת, אבל אולי לא נכון להפוך את הקושי לקבוע.
אולי בעצם הגיע הזמן לעשות סטופ ולומר שלמרות הכל. ולמרות האסון אנחנו ממשיכים לצמוח.
לא נשארים בעבר. לומדים ממנו. מרימים את הראש וממשיכים הלאה.
מהבחינה של המשכיות,
לא יודעת איך להסביר כ"כ..
לא ממקום מתעלם,
אלא דווקא מה שניסו לעצור, דווקא ממשיכים..
נגיד לחגוג את שמחת תורה שנה אחרי המלחמה, חגגנו בשדרות, כאמירה.
אז גם תחפושת באטמן, מניחה שזו אסוציאציה שמשותפת להרבה אנשים, אבל דווקא בגלל זה, להמשיך בגאון.
(ולגבי העוף בתנור גם לי היה את זה.. באמת היה קשה ממש להשתחרר מזה)
צודקת לגמרי!
חברה שיתפה אותי שהיא שוקלת הפלה, מסיבות של קשיים טכניים.
אני ממש מזועזעת, והייתי רוצה להציע לה עזרה ושלא תפיל.
כמובן שזאת צריכה להיות עזרה משמעותית כדי להשפיע על ההחלטה (ואולי גם זה לא יספיק כמובן...)
אני לא יכולה להציע עזרה משמעותית כל כך בלי להתייעץ עם בעלי, אבל לא יודעת אם מותר לי לספר לו. היא שיתפה אותי, ומן הסתם לא מצפה שאשתף אותו.
אני יכולה לא לספר לו באיזו חברה מדובר, אבל סיכוי גבוה שהוא ינחש עכשיו, ואם לא סיכוי גבוה שיבין בעתיד (אפילו נניח והיא לא תפיל, הוא ידע שהיא שקלה את זה).
מה הייתן עושות?
להפעיל את זה כאמצעי שכנוע לא
וגם להציע עזרה גדולה זה בעייתי
כי זה לקחת אחריות במקומה
לכן העזרה שמתבקשת במקרה הזה היא בעיקר תמיכה נפשית וקבלה של החברה בכל בחירה שהיא תקבל
כל עזרה אחרת לא באמת באה לעזור אלא להשפיע עליה
בעלי מדבר על זה שבקרוב כנראה תהיה מלחמה,
הוא עובד במקום ביטחוני וזה ממש מכניס אותי ללחץ.
מה עושים כדי להרגע?
בשבת כל הזמן הייתי לחוצה שיהיו אזעקות..
כל פעם בלילה מחדש
לכן ערה עכשיו
ובעלי נוחר לידי וזה מעצבן שהוא ככה ואני לא .
לפחות יש לכם ממד לא כמונו?
אם יהיה כנראה אשאר רגועה...
"כלום לא מפחיד...הכל כרגיל... כלום לא קורה פה...כלום לא קורה פה..."
מלחמות של התקופה המודרנית הם יותר רעש חזק ומלחיץ פיצוצים, הרבה תשקורת ובלאגן ואימה אבל ב"ה פחות אבדות בנפש.
מצד שני
כאילו מה יותר מפחיד מימה שהיה עד עכשיו?
הדיבורים יותר מפחידים מימה שקורה בפועל
בסביבה שלנו.
סיוט
מבינה לליבך
השבת לא ישנתי טוב, כי הייתי דרוכה
נקווה ונתפלל לטוב
סליחה שאין לי דרכים להירגע, אותי מרגיע מתוק! ומוזיקה טובה
והפעם ילכו עד הסוף.
המשטר באיראן צריך לפחד, לא אנחנו.
צריך להתכונן ולהתארגן, להכין את הילדים שלא יופתעו.
האזעקה הראשונה תהיה להודיע שהתחילה מלחמה אז אין טעם להיות דרוכה כל רגע.
אם אין לך אפליקצייה של פיקוד העורף זה הזמן,
זה נותן התראה כמה דקות לפני אזעקת טילים.
אפשר לרדת באווירה רגועה יחסית.
במקלט כדאי מאוד שיהיה תיק מוכן עם משחקים ואוכל.
שהגדולים יותר יכירו את התיק "ויחכו" להגיע אליו.
לברוח ממשהו זה מלחיץ,
לרוץ בשביל להגיע ליעד זה מדרבן ונעים יותר אז עדיף להפוך את זה להגעה לתיק.
כשהכל מוכן לא צריך להיות דרוכים כל רגע,
מן הסתם אי אפשר לא לחשוב בכלל,
אבל אפשר להרפות מהמחשבות.
הגיוני שאחרי לידה הכל רגיש יותר
🤗
ואצלינו אגב רוב הפעמים ההתראות לפני לא תמיד היו נכונות- ולא היתה אזעקה בסוף
ולפעמים היתה בלי התראה
ואין ממד או חדר בלי חלונות
ומקלט זה לנסוע ברכב בלבד ולא קרוב ולא פרקטי עם חבורת קטנים
בטח לא בלילה
בחיים לא נספיק
אז אני לא בחרדות כי ב''ה לא חיה ככה ומשתדלת לא להתעסק במה שאין לי עליו שליטה
אבל כן מרגישה שזה בכל זאת מאתגר מחשבתית התחושה שאין אפילו אשליה של מרחב בטוח
אני לא היחידה
זה בעיה בהרבה ישובים שאין ממדים והרוב בניה קלה או קרוואנים
לק"י
זו ההודעה שלהם שלחו:
השמועה אומרת שמחר מתחדש המלאי ב-kiwi 👀
מבצע 20₪ לפריט - כן, הככככל:
מעילים, ג'ינסים, חליפות, חצאיות🤯
בקיצור: כל החנות- 20 ש"ח לפריט‼️
*על קולקציית החורף בלבד*עד גמר המלאי*לחברי מועדון ומצטרפים* להסרה השב 1 ל- 052-9996140
נראה לי יש לי גם בשד וגם בנרתיק...
אמאלה... זה ממש שורף!
שמתי אגיסטן לנרתיק ודקטרין לשד. מה עוד אני יכולה לעשות? לא נראה שזה הולך לעזוב אותי כל כך מהר, ובינתיים כל הזמן מגרד לי ואני גם מתענה בהנקה
דקטרין עוזר מהר.
צריך לתת גם לתינוקי
אגיסטן לא כזה חזק. אם זה חמור בקשי מהרופא משהו טוב יותר.
מאד עוזר- חומץ תפוחים מדולל במים. לשטוף את המקום בעדינות.
ממש מהיר ויעיל חוץ מהריח הלא משהו
בפה ויש גם פרוביוטיקה לנרתיק
וממש עוזר להמעיט בסוכר וקמח לבן לפחות לכמה ימים עד שיש שיפור (וכדי שלא יחזור כדאי להפחית בכללי...)
תקחי פרוביוטיקה כל יום, תאכלי שום, בצל...
