א. בני כמה הם?

ב. יש עוד ילדים?

ג. את מניקה או נותנת תמ"ל?

אנסה לענות כרגע בקצרה-

בגדול אפשר להניק במקביל, עם כרית הנקה טובה כדאי לנסות ואפילו אפשר לנסות עם מלאי כריות (תגייסי את הכריות שיש בסלון של הילדים וכו' רק בשביל הנסיון) אפילו 2-3- נסיונות לא מוצלחים יכולים להביא בהמשך להצלחה בעניין.

ואז יש זמן שהם פשוט אוכלים. וזהו הכל שקט. רק אוכל. בלי דאגה לאחר כי שניהם איתך, אוכלים.

לגבי הילדים, בבקשה- עצה שקשורה ולא קשורה לתאומים, הכביסה יכולה להתקפל עלידיהם לגמרי!! אפילו רק חצי כוח! שיהיו חצי מקופלים שכל אחד יקפל את שלו וסלאמת'. מגבות כולם אוהבים לקפל... ואז לפחות יש תחושה שמשהו זז בבית ולא רק את במרדף חסר הצלחה...

הגדולים יכולים לעזור לקלף ירקות לפשטידה או להוציא מוצרים מהמקרר. לעזור להכין ארוחת ערב או צהרים. לערוך ולפנות מהשולחן הרבה דברים קטנים. אני ממליצה לבקש בפשטות לי כי את "חייבת" ולא כי את רוצה לחסוך נערה או משהו כזה. כי נטו חלק מהחיים זה עזרה בבית. (זה החלק שלא קשור לתאומים, פשוט מגלים כמה זה חשוב בתקופות הקשות של חיינו).

זהו לבינתיים. ישר כוחך! וזה ישתפר עם הזמן בע"ה...

אין אפשרות ואין ציפייה לעשות שום-דבר מלבד הטיפול בתאומים, ומדי פעם יחס לשאר הילדים...

מקווה שבאמת תמצאי נערה שתעזור לך - כי זה באמת בלתי-אפשרי לשרוד אחרת!

אני מקיפול כביסה בתקופה הזו התייאשתי. פשוט היו ערימות, וחיפשנו בבוקר. זה היה מעצבן.

מה שעשינו עכשיו זה למיין לסלסילות ולא לקפל. (עמודון של מגירות מאיקאה ולכל ילד יש מגיה ועוד מגירה לגרביים של כולם ומגירה לתחתונים של כולם).

אני בעיקר לא עמדתי בזה כי גם אם הייתי מקפלת, אם לא מחזירה למגירות באותו רגע, הכל היה מתבלגן חזרה. יאוש!

לגבי הבישולים, מינימום מינימום. עוגות קנינו, סלטים קנינו, לפעמים גם את האוכל עצמו בעלי קנה בחנויות שמוכרות אוכל לשבת.

ממש ממש הנמכתי את הרף בהכל, ובכל זאת הייתי צריכה את בעלי מלא מלא והיינו עייפים כל היום.

בקיצור, אני כל כך מבינה אותך וכולה להזדהות עם הקושי.

גם עם ההצקה של בת השנתיים. גם שלי היה עושה את זה, וזה כל כך קשה להגן על שניים.

אני לא יודעת אם זה יעודד אותך, אבל בדיוק כתבתי בשרשור על רגעים קטנים של נחת, שלא האמנתי שהרגיעה תבוא, אבל עכשו כשהם התחילו לזחול, פתאום חזרה קצת שלווה לחיינו.

(ברור שעם הזמן חזרו קצת הכוחות, זה לא שעד גיל עשרה חודשים הכול היה כמו בגיל חודש, אבל עד אז ההתקדמות הייתה איטית, ועדיין היה לי אינטסיבי מאוד, ועכשיו פתאום בבת אחת הייתה התקדמות גדולה בשלווה ובנחת.)

ברוך ה'.

מאחלת לך את הכוח והסבלנות ואת אורך הרוח והאמונה שיהיה בסדר, והם יגדלו ויהיו מתוקים (הם כבר מתוקים, אבל יהיו עוד יותר), והגדולה קטנה תתרגל אליהם, והם יתרגלו אליה. יום אחד זה יקרה.

תומכת בך מרחוק ומבינה כ"כ!

צריך לזכור שיש רגעים כאלה ורגעים כאלה,

וברגעים הקשים צריך לנסות לא להיות ביאוש ולזכור את הזמנים הנינוחים שיבואו ולקבל מהם כוח.

בהצלחה לכולנו!

מתייגת לך את @זהות כפולה שעברה את זה, ב"ה עם שני תינוקות בריאים בעיקרון. (זה לא הניק העיקרי שלה, אז מקווה שהיא תראה את התיוג)

אולי היא כתבה את הסיפור שלה בשרשור הנעוץ, תחפשי❤️

לק"י

או לשים שם קישור לשרשור הזה. שם פעיל יותר.

מתייגת בשבילך 2 אמהות לתאומים:

@אמהלה

@מתואמת

אז לא יודעת אם העגלה שקנינו אז עדיין קיימת, ואני גם לא זוכרת את שמה. רק זוכרת שהיא התקפלה גם באמצע (כלומר שני המושבים התקפלו זה על זה), וזה חסך מקום.

מציעה פשוט ללכת לחנות מוצרי תינוקות, ולבקש עגלה לפי הצרכים שלכם... (זה מה שאנחנו עשינו בזמנו)

לוקחים ברזל לפי רמת הצורך, לפי מה שרואים בבדיקת דם. במולטי ויטמין גם ככה אין מספיק ברזל למי שממש חסר...

אם זה מעודד אותך - דווקא בהיריון התאומים היה לי ברזל גבוה בהיריונות אחרים היה לי חסר ברזל, לפעמים הרבה מאוד...

היה להם עיכוב בדיבור, וההמלצה של גורמי המקצוע הייתה חד משמעית להפריד אותם בגן (בגנון הם היו ביחד).

תאומים אחרים שראיתי סביבי היו ביחד בגן, אולי רק בגן חובה הופרדו. לדעתי בגיל קטן התאומות שלהם נותנת להם כוח כשהם ביחד.

בכל אופן, התאומים שלנו כאמור היו בנפרד בגן. בשנה הראשונה שניהם היו בגן שפה - באותו מתחם אבל גנים נפרדים. בשנתיים אח"כ אחד מהם נכנס לגן רגיל ליד הבית והשני נשאר בגן שפה, וכמעט לא היו לו שם חברים מהשכונה. אבל למרות זאת יחסית הוא הסתדר חברתית, וגם כששניהם נכנסו לכיתה א' בבית הספר ליד הבית הוא השתלב מהר מאוד גם מהבחינה החברתית.

אבל מלכתחילה לא הייתי בוחרת לעשות כך ולבחור במודע שאחד מהם יהיה רחוק מהסביבה החברתית הטבעית שלנו...

החלטות טובות!

(וסליחה שרק עכשיו עונה - מזמן לא נכנסתי לפורום הזה...)

נותנת לי הרגשה טובה להשאיר כרגע יחד

שזה מה הלב שלי אומר נכון לעכשיו...

גם אצלנו הם שונים אחד מהשני, תחומי עניין שונים, הגננות גם לא ראו שאחד עולה על השני במשהו וזה לא פוגע בהם הביחד. הם כן נראים זהים אבל ילדי הגן למדו מהר מאד מי זה מי.. הציק לי לפעמים שהצוות התייחס אליהם כאל "התאומים", אבל לא נראה שזה פגע בהם.

את מכירה אותם לדעת אם אחד עולה על השני במשהו, או שאחד מהם חוסה בצל של אחיו באיזה שהוא תחום.

מעבר למרחק מהבית תוסיפי שיקולים של אירועים נפרדים בשני הגנים שצריך לנכוח בהם, פעילויות שונות שעלולות לעורר קנאה בינהם. 

גם אצלי תאומים בנים  מס 6,7 , הם בני עוד מעט 4

הם כרגע בגן שפה ביחד

שונים מאוד אחד מהשני גם באופי גם ביופי.

הגננת לטענתה לא מפריע להתפתחות שלהם שהם ביחד.

שנה הבאה בעז"ה הם אמורים לעבור לתלמוד תורה

אם יהיה 2 כיתות אני אפריד אבל רק בגלל הצוות שמעדיף...

יש לי גם תאומות גדולות יותר, הפרדתי בגן חובה כדי שלא יהיה להם משבר קשה בכיתה א ( אצלנו בבית ספר חד משמעית לא שמים תאומות באותה כיתה) , וצהרון השארתי יחד שיהיה להם בהדרגה זה היה חכם מאוד

הם מאוד שונות אחת מהשניה וכן חושבת שזה טוב שהם לא יחד.

אבל בנות זה מאוד מאוד שונה מבנים...

נכון שבהריון עם תאומים יש hcg גבוה יותר, אבל זה לכשעצמו לא מהווה אינדיקציה להריון עם תאומים.

אגב, ההבדל בין ההריון הקודם לנוכחי הוא בסך הכל של 5 ימים בערך, בהנחת הכפלה כל יומיים. כלומר באותו השבוע שתי התוצאות האלה בכלל לא מהוות גידול...