א. בני כמה הם?

ב. יש עוד ילדים?

ג. את מניקה או נותנת תמ"ל?

אנסה לענות כרגע בקצרה-

בגדול אפשר להניק במקביל, עם כרית הנקה טובה כדאי לנסות ואפילו אפשר לנסות עם מלאי כריות (תגייסי את הכריות שיש בסלון של הילדים וכו' רק בשביל הנסיון) אפילו 2-3- נסיונות לא מוצלחים יכולים להביא בהמשך להצלחה בעניין.

ואז יש זמן שהם פשוט אוכלים. וזהו הכל שקט. רק אוכל. בלי דאגה לאחר כי שניהם איתך, אוכלים.

לגבי הילדים, בבקשה- עצה שקשורה ולא קשורה לתאומים, הכביסה יכולה להתקפל עלידיהם לגמרי!! אפילו רק חצי כוח! שיהיו חצי מקופלים שכל אחד יקפל את שלו וסלאמת'. מגבות כולם אוהבים לקפל... ואז לפחות יש תחושה שמשהו זז בבית ולא רק את במרדף חסר הצלחה...

הגדולים יכולים לעזור לקלף ירקות לפשטידה או להוציא מוצרים מהמקרר. לעזור להכין ארוחת ערב או צהרים. לערוך ולפנות מהשולחן הרבה דברים קטנים. אני ממליצה לבקש בפשטות לי כי את "חייבת" ולא כי את רוצה לחסוך נערה או משהו כזה. כי נטו חלק מהחיים זה עזרה בבית. (זה החלק שלא קשור לתאומים, פשוט מגלים כמה זה חשוב בתקופות הקשות של חיינו).

זהו לבינתיים. ישר כוחך! וזה ישתפר עם הזמן בע"ה...

אין אפשרות ואין ציפייה לעשות שום-דבר מלבד הטיפול בתאומים, ומדי פעם יחס לשאר הילדים...

מקווה שבאמת תמצאי נערה שתעזור לך - כי זה באמת בלתי-אפשרי לשרוד אחרת!

אני מקיפול כביסה בתקופה הזו התייאשתי. פשוט היו ערימות, וחיפשנו בבוקר. זה היה מעצבן.

מה שעשינו עכשיו זה למיין לסלסילות ולא לקפל. (עמודון של מגירות מאיקאה ולכל ילד יש מגיה ועוד מגירה לגרביים של כולם ומגירה לתחתונים של כולם).

אני בעיקר לא עמדתי בזה כי גם אם הייתי מקפלת, אם לא מחזירה למגירות באותו רגע, הכל היה מתבלגן חזרה. יאוש!

לגבי הבישולים, מינימום מינימום. עוגות קנינו, סלטים קנינו, לפעמים גם את האוכל עצמו בעלי קנה בחנויות שמוכרות אוכל לשבת.

ממש ממש הנמכתי את הרף בהכל, ובכל זאת הייתי צריכה את בעלי מלא מלא והיינו עייפים כל היום.

בקיצור, אני כל כך מבינה אותך וכולה להזדהות עם הקושי.

גם עם ההצקה של בת השנתיים. גם שלי היה עושה את זה, וזה כל כך קשה להגן על שניים.

אני לא יודעת אם זה יעודד אותך, אבל בדיוק כתבתי בשרשור על רגעים קטנים של נחת, שלא האמנתי שהרגיעה תבוא, אבל עכשו כשהם התחילו לזחול, פתאום חזרה קצת שלווה לחיינו.

(ברור שעם הזמן חזרו קצת הכוחות, זה לא שעד גיל עשרה חודשים הכול היה כמו בגיל חודש, אבל עד אז ההתקדמות הייתה איטית, ועדיין היה לי אינטסיבי מאוד, ועכשיו פתאום בבת אחת הייתה התקדמות גדולה בשלווה ובנחת.)

ברוך ה'.

מאחלת לך את הכוח והסבלנות ואת אורך הרוח והאמונה שיהיה בסדר, והם יגדלו ויהיו מתוקים (הם כבר מתוקים, אבל יהיו עוד יותר), והגדולה קטנה תתרגל אליהם, והם יתרגלו אליה. יום אחד זה יקרה.

תומכת בך מרחוק ומבינה כ"כ!

צריך לזכור שיש רגעים כאלה ורגעים כאלה,

וברגעים הקשים צריך לנסות לא להיות ביאוש ולזכור את הזמנים הנינוחים שיבואו ולקבל מהם כוח.

בהצלחה לכולנו!

וההורים צריכים רק לתמוך רגשית...

בכל אופן, בפורום הזה אין אימהות לתאומים בגיל הזה.

גם אצלינו עם התאומים היו קצת יותר בעיות עם השיניים. לא זוכר משהו היסטרי, רק זוכר שאמרו שבגלל הלידה המוקדמת משהו באזור השיניים לא הספיק להתפתח.

לגבי שאר הדברים אני לא יודע, הם כבר לא ככ קטנים אבל אנחנו עדיין מתבלבלים לפעמים 🤣🤣

אבל בהתחלה היה פער בהתפתחות, ולאט לאט הוא הצטמצם.

מגיל שנה וחצי כבר לא היה פער.

בלי עין הרע המצב של השיניים שלהם טוב (אחד לא עבר שום טיפול, השני רק מעט טיפולים).

וב"ה היה להם עיכוב מוטורי תואם לגיל הפגות בהתחלה ואז עיכוב שפתי שטופל בגן שפה. מגיל ארבע-חמש כבר לא רואים שום זכר לפגות. (אחד מהם היה בגן שפה כל שנות הגן, השני רק שנה אחת)

נולד בשבוע 34. כיום בן שנתיים.

בינתיים יש לו עיכוב בצמיחה של השיניים. הניבים עדיין לא צמחו.

כיום, חוץ מהגודל והמשקל שעדיין קטנים מאוד, לא רואים השפעות של הפגות.

מתייגת לך את @זהות כפולה שעברה את זה, ב"ה עם שני תינוקות בריאים בעיקרון. (זה לא הניק העיקרי שלה, אז מקווה שהיא תראה את התיוג)

אולי היא כתבה את הסיפור שלה בשרשור הנעוץ, תחפשי❤️

לק"י

או לשים שם קישור לשרשור הזה. שם פעיל יותר.

מתייגת בשבילך 2 אמהות לתאומים:

@אמהלה

@מתואמת

אז לא יודעת אם העגלה שקנינו אז עדיין קיימת, ואני גם לא זוכרת את שמה. רק זוכרת שהיא התקפלה גם באמצע (כלומר שני המושבים התקפלו זה על זה), וזה חסך מקום.

מציעה פשוט ללכת לחנות מוצרי תינוקות, ולבקש עגלה לפי הצרכים שלכם... (זה מה שאנחנו עשינו בזמנו)

לוקחים ברזל לפי רמת הצורך, לפי מה שרואים בבדיקת דם. במולטי ויטמין גם ככה אין מספיק ברזל למי שממש חסר...

אם זה מעודד אותך - דווקא בהיריון התאומים היה לי ברזל גבוה בהיריונות אחרים היה לי חסר ברזל, לפעמים הרבה מאוד...