בע"ה, כן.

הוא יודע הכל, אלא שידיעתו מנותקת מהזמן.

מבחינתנו זה יהיה בעתיד, ביחס אליו אין משמעות לזמן.

אבל:

א. כל דעה נגזרת מהנחות יסוד, אבל גם אותן אפשר וצריך לפרק. למשל אני בתשובה הנ''ל יוצא מהנחה שהזמן הוא תלוי חומר - זה דבר שהיו לגביו דיונים רבים במשך ההיסטוריה ואפשר לדון גם בהנחה הזו, או למשל ההנחה שאלוהים אינו חומר ואינו שייך בחומר - גם בזה היו מחלוקות וגם בזה אפשר לדון. אם מתברר שההנחה לא נכונה יש לבחון מחדש לאור זה את הדעה הנגזרת.

ב. כל דעה נגזרת מהנחות יסוד, אבל השאלה היא אם הנחות היסוד כיוונו אל הדעה או ייצרו אותה. למשל אני טוען שמההבנה שהזמן הוא תלוי חומר והאלוהות לא שייכת בחומר נגזרת התשובה שאי אפשר להקשות מהידיעה לבחירה, אתה יכול לטעון כלפיי שיש תשובה נוספת שהיא שאלוהים אכן לא יודע והסיבה שהסברתי כמו שהסברתי ולא כמו ההסבר השני היא ההנחה שאלוהים מושלם ויודע הכל וזו הנחה שהיא לאו דווקא מוצדקת - אז אני עונה על זה שהתשובה שלי לא מבוססת על ההנחה הזו אלא עומדת בפני עצמה, גם אם הסיבה שאני מעדיף אותה היא כי היא מסתדרת גם עם ההנחה הזו.

ג. כל דעה נגזרת מהנחות יסוד, אבל צריך לדון בה לוגית גם אחרי הנחת היסודות ומנותק מהן ככל הניתן. כלומר שאם התשובה לא מסתדרת לוגית אז לא מקבלים אותה רק בגלל שהיא מתאימה להנחות המבוקשות, ולחילופין אם היא מסתדרת לא שוללים אותה רק בגלל שישנן גם הנחות אחרות (למשל - גם לטוענים שאלוהים לאו דווקא מושלם או יודע הכל עדיין הידיעה שלו אינה בציר הזמן או לפחות יכולה להיות כזו).

לגבי המשפט האחרון:

א. נכון, לכן כל תיאור בדברים שאין לנו בהם תפיסה יהיה רק על דרך השלילה - אתה לא יכול לתאר מה שאתה לא תופס (למשל מציאות ללא זמן) אבל אתה כן יכול לומר מה היא לא (למשל: ללא זמן).

ב. לא יהיה נכון לומר שאי אפשר לדבר עליה בכלל - אפילו לא על דרך השלילה, כי בהכרח קיימת מציאות כזו (למשל מציאות של אין זמן - כי הרי הזמן התחיל מתי שהוא וממילא היה משהו 'לפניו' שבו אין זמן, או למשל מציאות של אין מקום - כי הרי ככל שתרחיק בחלל בסוף תגיע לסוף שיש משה 'אחריו' שבו אין מקום. וגם אם קיימות גישות של עולם קדום ויקום אינסופי - לפחות בתאוריה קיימות מציאויות כאלו, ולכאורה הן גם מבוססות מדעית).

ש"הזמן התחיל מתי[ ]שהוא וממילא היה משהו לפניו שבו אין זמן"? וש"ככל שתרחיק בחלל [מכדור הארץ?] בסוף תגיע לסוף שיש משה[ו] אחריו שבו אין מקום"? איפה שמעת "תאוריה" שלפיה "קיימות מציאויות כאלו"? אצל בראיין גרין? אצל שון קארול?

הוא טוען ש"זה" "קונצנזוס".

אתה טענת שיש קונצנזוס. אני טוען שזה חד-משמעית מופרך ושגוי. אתה זה שלא רוצה להתווכח אלא מסתלק מדיון רק בגלל איזו היעלבות מיותרת. תראה את הספרות שמתפרסמת. תקשיב לערוצי רשת בנושא. שום קונצנזוס לא ממש קיים כיום. יש אינפלציה אדירה של חשיבה ושל רעיונות מאתגרים וחדשים (שלא להזכיר שאחד מהם הוא האינפלציה עצמה...). גם כך התצפיות שבהן דנים אינן ממש מובנות או מוסברות די הצורך, מרמת חלקיקי היסוד ועד הרמה הקוסמולוגית, אז סביב מה בדיוק יכול בכלל להיות קונצנזוס? אף אחד אפילו לא יודע אם באמת יש חומר אפל, שלא לומר מה הוא, אז על אחת כמה וכמה שאף אחד לא באמת מסוגל לטעון ברצינות שהוא מחזיק ממש בתיאוריה ברורה של זמן!

הזמן לא מתאיין במהירות האור ובסביבת חורים שחורים, המרחב-זמן מושפע משדה הגרוויטציה של המסה המשמעותית. ואף אחד לא בטוח ולא יכול להיות בכלל בטוח ש"המפץ הגדול... הוא תחילת הזמן". יש הערכה של מידת הזמן מאז המפץ הגדול (ותמיד צריך להיות זהירים לגביה ולגבי מדידתה אם אמנם זו מוצגת כראוי), וגם עצם המשמעות של מידה כזו מביא נכון להיום לפרדוקסים. ושהזמן הוא "לולאתי" זה לא בדיוק "תיאוריה" אלא הצגה מתמטית של מימד הזמן כחלק מהמרחב-זמן הנמדד והנצפה, שבשום תיאוריה איננו ארבע-מימדי ואף לא חמישה-מימדי (כפי שניסו לתארו קליין וקלוזה), אלא אולי בכלל אחד-עשר מימדי לפי תיאוריית M.

הידיעה שלו לא מבטלת את הבחירה כי היא לא לפני, היא פשוט לא נמצאת על ציר הזמן.

אתה מתייחס לידיעתו כמו אל ידיעת בשר ודם שמופיעה בשלב מסוים ואז אפשר למקם לפני ואחרי, אבל ידיעתו - כמו עצמותו - היא לא בזמן.

אי אפשר להגיד שהיא קדמה (כלומר, קרתה בזמן מוקדם יותר) ליצירת הזמן.

המונחים "קודם" "אחר כך" וכו' הם מושגים ששייכים לזמן, לכן אם אנחנו מניחים שהזמן לא היה קיים מתישהו, לא ניתן לדבר במושגים של "לפני" ו"אחרי" לפני יצירת הזמן מפני שזה לא שייך לעולם המושגים הזה.

אז מה היה לפני יצירת הזמן? פשוט לא היה.

כמו שתשאל "איזה צבע יש לטעם המתוק?"

אין לו צבע? אז הוא שקוף?

אלה פשוט מושגים שלא ניתן להשתמש בהם.

בדיוק השבת עלתה השאלה הכ"כ גדולה הזו על השלחן.

השאלה הזו היא שאלה יסודית באמונה והיא לא נולדה אתמול אלא עתיקת יומין שנתנו עליה את דעתם גדולי עולם אשר ביניהם הבעל שם טוב הקדוש כך שלעניות דעתי השאלה מתחילה גם מתחילה (לכן גם לא נראה לי כדאי לנסות לחשוב על תשובות מקוריות כי עלולים ללכת לאיבוד).

בספר "כתר שם טוב" מבואר קצת עניין הידיעה והבחירה פסקה שמ"ח (כדאי מאוד לראות בפנים).

ושם הוא פותח בשאלה אם הקב"ה ברא אדם רשע והוא יודע שהוא יהיה רשע ויעשה מעשים לא טובים מדוע הוא צריך לתת לו עונש וכן הצדיק מדוע צריך לקבל זכויות אם הוא נולד כזה וידוע שהוא יהיה צדיק הרי מימלא לא יוכלו להפך את ידיעת ה'?

(ובכלל כאשר אנו נתקלים בשאלת הידיעה והבחירה לכאורה נראה כי התורה והמצוות לא רלוונטים לחיים שלנו שהרי מה שלא יהיה גורלנו ידוע כבר מראש א"כ מה יועיל לנו לפעול ע"פ חוקים ומצוות).

אז הבעלש"ט הקדוש עונה כך:

יש את הידיעה שזה בעצם מה שאמור לקרות איתנו בדרך הטבע. הידעה זה לכאורה הגורל והמציאות אליה אנו צפויים להגיע אם לא נתאמץ לשנות אותם וזה ידיעת ה' שיודע עד סוף כל הדורות.

ולמרות כל זאת שה' יתברך בעל ידיעת אין סוף רצונו זה שהאדם יטיב מעשיו וילך בדרך התורה והמצוות על כן נתנם לנו.

כלומר ישנו גורם נוסף במשוואה ששוכחים ממנו והוא רצון ה' והוא שנלך ונעשה את רצונו יתברך ע"י התורה והמצוות.

פעמים שרצון ה' וידיעת ה' עולים בקנה אחד ולשניהם מגמה אחת.

אך פעמים שלא ואילו לרצון ה' יש ציור אחד ולידיעת ה' ציור אחר. ובדיוק בשלב הזה נכנסת הבחירה החופשית של האדם בה הוא נדרש לבחור האם ללכת ולהתנהג בחייו ע"פ הידיעה כלומר בדרך הרעה ולעשות את החטא שזה בא מצד הסט"א (שזה בעצם מה שנקרא נסיונות שה' מנסה אותנו כל הזמן) או שיבחר האדם ללכת ע"פ רצון ה' שזה התורה והמצוות ויטיב מעשיו ומימלא כאשר יפעל ע"פ רצון ה' יש בכוחו להפך את הגורל שלו ואת מה שהיה אמור לכאורה להיות מציאות חייו (וזה מה שכתוב בהרבה ספרים שבאמת על ידי זה שאדם משתדל לעשות רצון ה' יכול להפוך את המציאות).

לכן אני לא מסכים עם מה שכתבת כי מדברי הבעל שם טוב הקדוש נראה בוודאי שהידיעה קדמה לבחירה רק שהבחירה שלנו זה האם לפעול ע"פ הידיעה או הרצוןן.

לסיכום ה' יתברך יודע מה יקרה איתנו אם לא נפעל ע"פ רצונו אבל הוא גם יודע ונתן לנו את הכוח לשנות את המציאות שעל פי הידיעה אם נלך ונעשה את רצונו יתברך. והבחירה היא בין שני הצדדים האלו.  וזו תשובה שהכי מיישבת את דעתי בנושא ב"ה. 

זה מה שהבנתי ממה שכתוב אני מקווה שהצלחתי להסביר ואם יש שאלות אשמח לענות אם אצליח ב"ה.

בציפייה לבניין ירשלים בב"א!!!

לא כתבתי שזו שאלה חדשה, היא הרי מוזכרת במשנה "הכל צפוי והרשות נתונה". וגם הזכרתי את הרמב''ם שדן בה, ולהבנתי התשובה שלי היא תשובתו.

גם לא כתבתי שהיא לא שאלה טובה, כתבתי שהיא "לא מתחילה" במובן שאם מבינים את מהות הזמן הקושי נפתר מאליו.

לגבי התשובה שהזכרת:

ראשית - אני מכיר תשובה אחרת בשם הבעש''ט, לכן אני לא משוכנע שהבנת אותה נכון אבל לא הספקתי לעיין במקור שלך אז אשמח אם תצטט אותו פה.

שנית - לפי התשובה שהצעת המשמעות היא:

א. ה' לא יודע מה יהיה בוודאות, אלא רק מה אמור להיות (מה המשמעות של זה בכלל?). זו אולי טענה לגיטימית אבל לא נראה לי שרוב גדולי ישראל יקבלו אותה ותמוהה לי שהבעש''ט כן. זה גם לא מסתדר עם לשון המשנה דלעיל ש"הכל צפוי".

ב. ה' מוגבל בזמן, כלומר שיש בידיעתו הבדל בין לפני ואחרי המעשה. גם זו טענה שאולי לגיטימית אבל היא על גבול ההגשמה ואולי מעבר לגבול.

נ"ב

הסיבה שכתבת שאתה לא מסכים עם התשובה שלי היא כי הבעש''ט הסביר אחרת, זה גם בסדר אבל אם יש לך קושי עם עצם הטענות שהעליתי אשמח לשמוע.

א. נכון גם לא אמרתי שכתבת 

ב. לא כך היה נשמע מחילה

ג. אשמח שתתן מקור לתשובה האחרת מהבעל שם טוב שאוכל לעיין. ניסיתי למצוא ציטוט אך לא עלה בידי לכן אשמח שתפתח בעצמך ותכתוב את מה שאתה מבין מהפסקה (פסקה שמ"ח כתר שם טוב).

ד. * הסברתי שה' יודע בוודאות מה יקרה אך זה לא סותר את זה שהוא גם נותן לנו את הכוח לשנות את זה ולבחור בין הטוב לרע. 

* לא הבנתי מדוע רוב גדולי ישראל לא יסכימו עליה אשמח שתסביר.

ר"ע מברטנורה מפרש: "הכל צפוי- כל מה שאדם עושה בחדרי חדרים גלוי לפניו" א"כ זה על ההווה ולא על העתיד דווקא.

* למה ה' מוגבל בזמן??? ידיעה עד סוף כל הדורות זה הגבלה בזמן??? בדיוק להיפך.

נ"ב 

כתבתי שאיני מסכים כי היה נשמע מדבריך שהשאלה לא מתחילה היינו לא שאלה כ"כ טובה.

אי לי קושי כי אני מכיר את שיטת הרמב"ם. אשמח לקבל מקור אחר או הבנה אחרת בבעלש"ט.

ג. אין לי מקור כי שמעתי (מרבי) בשם הבעש''ט - הוא הזכיר משל של קשת שתחילתה גלויה וסופה גלויה ובאצמע מכוסה בענן, כך הבחירה בתחילתה ברורה ובסופה ברורה ובאמצע יש את שאלת הבחירה שאין לה הסבר (לא התחברתי לתשובה הזו).

עיינתי עכשיו בכתר שם טוב ואתה צודק, הוא כותב במפורש שיש סתירה בין הידיעה לרצון ה' (ציווי התורה) ויש אפשרות לבחור ברצון ה' נגד הבחירה. קשה לי להבין את זה כי לכאורה לפי זה הידיעה אינה באמת ידיעה (שזה בסדר לטעון שאין ידיעה, אבל לטעון שיש ידיעה רק שהיא יכולה להתבדות נראה לי סתירה פנימית).

ד. לפי התשובה שלך ה' לא יודע מה שיהיה, ובנוסף לזה ידיעתו משתנה לפי הזמן (שכמו שהזכרתי בתגובה כאן למטה וציטטתי מהרבמ''ם זה נוגע בהגשמה) - אלו שני דברים שרוב גדולי ישראל לא יקבלו.

*נכון שיש פירוש במשנה ש"הכל צפוי" משמעו דומה ל"דעמה למעלה ממך - עין רואה" ולא מדבר על העתיד, זה לא סותר גם את ההבנה השנייה אבל מלכתחילה לא התבססתי על נוסח המשנה אלא על העיקרון.

*השאלה היא אם הידיעה היא בזמן, אם אתה אומר שהוא יודע עכשיו או אפילו תמיד כבר הגבלת אותו בזמן, גם אם הידיעה מתייחסת לידיעה עד סוף כל הדורות. מה גם שכאמור הידיעה שהצגת בשם הבעש''ט היא עצמה מוגבלת ועלולה לשינוי.

אדגיש שניתן להניח שהקב"ה לא יודע את העתיד מבלי לכפור!

 העיקר העשירי - "אני מאמין באמונה שלמה. שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותם. שנאמר היצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם", חל רק על ההווה, ולא על העתיד.

חוץ מזה ובלי קשר, אני סבור שהתשובה שהבאת היא הנכונה יותר.

כלומר שהטענה שהקב''ה לא יודע הכל היא לאו דווקא כפירה (הרמב''ם שם מתייחס לטענת הפילוסופים שה' כלל לא מודע לקורה בעולם. הערה צדדית: ככלל כדאי להסתכל בנוסח העיקרים של הרמב''ם ולא בנוסח שבסידורים שרק מבוססים על פיו).

מה שכן - החלוקה בין עבר לעתיד ביחס אליו היא כבר כן נוגעת בהגשמה, שאותה יש המגדירים ככפירה.

"וכיון שנתברר שאינו גוף וגוייה יתברר שלא יארע לו אחד ממאורעות הגופות... ואינו מצוי בזמן עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומנין שנים" (הלכות יסודי התורה) 

"כי הזמן מקרה דבק לתנועה, כשיביטו בה ענין הקדימה והאחור ותהיה נספרת, כמו שהתבאר במקומות הנפרדים לזה הענין, והתנועה ממשיגי הגשמים, והבורא יתעלה אינו גשם ואין יחס בינו ובין הזמן" (מורה נבוכים)

לענ"ד לא ענית על השאלה ששאלו הקדמונים אבל בכל אופן התירוץ שלך הוא תירוץ טוב מדוע ניתן ליישב ידיעה אלוקית אף קודם הבחירה אבל בכ"פ הבחירה היא זאת שגרמה לידיעה.

מי ששאל בזמנו על ידיעה ובחירה התכוון ידיעה מעצמותו יתב' ללא קשר לבחירה.

גם הוא מסביר כך את הרמב"ם

ההנחה הראשונה שלך לדעתי שגויה

וזה שכשיש ידיעה מה תבחר זה פוגע בחופש הבחירה שלך, מדוע?

מה שתבחר מרצונך החופשי יהיה בחירתך, זה שאלוהים יודע את העתיד לא פוגע לך בכלום.

בהפשטה גמורה, אם תשים עכבר במסלול כאשר יש בקצה אחד גבינה ובקצה השני כלום.

אתה בטוח שהוא יבחר בגבינה וזה לא מזיז לו בכלום לעשות מה שהוא רוצה.

אם אלוהים מחליט שהוא נותן לך חופש בחירה זה בדיוק כמו שאתה יודע שאינך יכול לכפות על העכבר מה לעשות.

כל ענין הזמן זה כניסה לתחום נחמד ואף רצוי אך לא מחייב כדי לתת פתרון.

http://www.chabad.org.il/Concepts/Item.asp?ArticleID=28&CategoryID=200&SubjectID=5

כי אין לנו אפשרות להשיג את מהות הבחירה והידיעה אצלו ית'

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מדריך כשרות לאורח - כושרות

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.

https://www.yeshiva.org.il/midrash/5202#:~:text=%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%A0%D7%95%20%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%A8%20%D7%A9%D7%90%D7%AA.-,%D7%9E%D7%9C%D7%9A%20%D7%91%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%94,-%D7%96%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%20%D7%9E%D7%98%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99

מה להשוות.

כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.

כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.

כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.

ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

 שמואל ב ג א

לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.

כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".

מפת כתבי הראי''ה שאינם ערוכים 
 

במבט על - שמונה קבצים זה המחברות מהם נלקטו כמעט כל הפסקאות המחשבתיות בשס הלבן בספרים שנקראים 'אורות ה____'. הם נכתבו בין עליית הרב קוק לארץ למלחמת העולם הראשונה - כשהיחס החיובי של הרב קוק לחילונים כבר הבשיל לחלוטין, ולפני הנסיגה של הרב קוק מכמה עמדות 'פרוגרסיביות' בעקבות מלחמת העולם הראשונה 

פנקסי הראיה, קבצים מכתב יד קדשו וכו זה הוצאה של שאר המחברות. עם הרבה חפיפה ביניהם

אשמח גם לדעת על דוגמא או כמה ..

וממש אפשר לראות זאת בכתבים?

שבהתחלה הוא כתב כך, ולאחר כמה שנים כתב אחרת??

נשמע מרתק.. אשמח להחכים..

בנוגע לחילונים יש סקירה יפה של הרב רחמני בנספח לספר 'לנבוכי הדור'. בהתחלה היה לרב קוק ביטויים מאוד קשים נגדם, אחרי זה זה הצטמצם רק למנהיגים החברתיים שלהם, ועם העליה לארץ התרחש מהפך גמור. הרב קוק עצמו התייחס לזה, וגם הרב צבי יהודה, וזה קיבל את הכינוי 'תורת חו"ל' מול 'תורת ארץ ישראל' (זה לא היה השינוי היחיד שקרה עם העליה לארץ)

בסקירה הוא מדבר גם קצת על המהפך השני, בעקבות מלחמת העולם הראשונה. אבל מי שכתב על המהפך השני בהרחבה זה הרב אברהם סתיו. הנה המאמר השיטתי, עם המובאות והניתוח הדקדקני, לצערי באנגלית:

Progressivism and Conservatism in the Thought of Rav Kook - Tradition Online

ויש לו כמה 'תמצותים' בעברית, למשל:

"לא נתפעל מן התרבות האירופית"

(זה שונה מהשינוי הקודם. כבר בחו"ל הרב קוק אימץ בגדול את הרעיונות של הקידמה האירופית, המשיך עם זה בארץ ואולי אפילו ביותר נועזות, ומלחמת העולם גרמה לו לשבר גדול באמונה הזאת)

כתבי הרב ביפו משדרים שדר יותר מיסטי-תמים(לא תמים בקטע הנאיבי או טפשי, אלא תמים בקטע הטוב). וכתבי הרב בסאנט גאלן ולונדון יותר שדר שכלי, בוגר, נאבק בבעיות העולם ובנצרות. 

זה קצת מזכיר את המדרש על שלמה שכשהיה צעיר כתב את שיר השירים, וכשהתבגר כתב דברי חכמה של משלי.

אבל לא ראיתי שינוי מהותי בתוכן. רק בסגנון ובמה הרב מתמקד בו במה שהוא כותב.

אבל זה רק התרשמות מסקירה שטחית שלי, לא בדקתי לעומק.

לדעתי זה בעיקר מההבדל בין המתיקות של ארץ ישראל בעליית הרב קוק לראשונה, לבין תורת ארץ ישראל בעת שהיתו בחו"ל (שממשיכה להיות תורת ארץ ישראל, כמו שיחזקאל ממשיך לקבל מנבואה בחול כי שרתה עליו בארץ ישראל רוח הקודש) שמקבלת מימד יותר שכלי , בוגר ונלחם בחסרונות העולם.

ייתכן שהדבר דומה להבדל בין שנה ראשונה לנישואין לבין זוגיות מבוססת אחרי הרבה שנות עבודה זוגית (למרות שאין לי נסיון בתחום)

בפעם הראשונה שהרב אברהם סתיו כתב על שינוי ספציפי בעמדת הרב קוק בנושא כלשהו עם השנים (יחס לנשים), הלכתי לספריה של הישיבה ופתחתי את כל הקבצים והפנקסים וליקטתי פסקה פסקה כל מקום שהרב קוק התייחס לנשים. וככה הראיתי לו שזה בכלל לא נכון!

ואז הוא ענה לי ושיכנע אותי שהוא דווקא צודק 🙃

תרגיש בנח לענות על מה שתרצה/מה שלא מכביד..

מהסוף להתחלה ברשותך.

א. הרב סתיו הצליח לשכנע אותך שחל שינוי ביחס הרב קוק לנשים ע"י שהראה לך מקורות נוספים או שהסביר לך אחרת את תוכן הפסקאות שמצאת? אם ישלך מקור אחד אשמח להפניה.

ב. שאלה צדדית.

איך חיפשת פסקאות של הרב על נשים? לשמונה קבצים ולעין איה יש מפתח. יש גם לפנקסים?

ג. כשביקשתי שתרשום נושא אחד ספציפי שהרב קוק חזר בו אז הנושא שבחרת הוא היחס לחילונות?

ד. אחשוף את בורותי אבל לא נורא, אפשר הסבר ראשוני למה מלחמת העולם הראשונה היא סיבה לשינוי העמדה?

ה. אם הבנתי נכון, הספרים אורות ואורות הקודש וכו מכילים פסקאות שלטענתך בהמשך ימיו הרב קוק חזר בו מחלק מהם?

ו. יש לך 2 פסקאות שמראות את השינוי אחת לפני שחזר בו והשניה אחרי שחזר בו?

תודה גם על מענה חלקי.. 🤗🙌

א. אני אשלח לך בפרטי קישור לדיון שהיה לי איתו (אאוטינג). ב. לא הכרתי אז את המפתחות. פשוט ביליתי את השבת בלעבור על כל הקבצים והפנקסים ג. כן ולא. כלומר כבר תכננתי מה לכתוב לפני ששאלת, ואז כששאלת אמרתי לעצמי 'טוב חילונים זה הדוגמא הכי מובהקת ומקובלת למרות שהיא קשורה רק למהפך הראשון'. ד. נוראות המלחמה גרמו הלם להרבה אנשים. זו 'הקידמה' וזו שכרה? ובמילים של הרב קוק - אורות המלחמה פרק ח ה.  אמת. ו. בהודעה הבאה? 

ו. דוגמא לא פרובוקטיבית, מתוך הנספח של הרב רחמני:
 

מי שלא מצליח להבין מה זה קדושת הכוח המדמה שהרב קוק מדבר עליה, ולא מצליח להבין מה זה אומר תובנות מיסטיות בפני עצמן שנובעות מהכוח המדמה.
 

אלא חשיבתו ראציונאלית כמו הרמבם ומשה רבינו.

לא יצליח לעולם להבין את חוויתו של הרב קוק, והעובדה שכתביו בארץ נכתבים כהשראה דימויית ולא רק עיון שכלי. ואפילו כתב היד שלו השתנה כשעלה לארץ.

זה כמו אדם ללא חוש מוזיקלי שינסה להבין אנשים שנהנים ממוסיקה.

כל הנחותיו, במחילה, תהינה שגויות.

ראוי שהרציונליסטים יפרשנו רציונליסטים, ושהמיסטיים יפרשנו מיסטיים.

בדיוק כמו שמיסטיים לא יצליחו לפרש את הרמבם טוב כי לא מבינים את ההסתכלות שלו על העולם

חוץ מזה שבתקופת עין איה וזוימל, הרב הרבה להתעסק הן בעין איה והן במדבר שור בחילוק של הערך העצמי של עם ישראל לבין הערך התועלתי שלו בעולם

מקדושת הדימויים שלה.
 

אני לגמרי מבין את המעבר מהסתכלות בחו"ל על המוסר, לסתכלות בארץ על "רוח האומה".

אני יכול לנסות להסביר. אבל לא יודע אם אדם ראציונלי יצליח להבין זאת (לא כותב מזלזול אלא מהבנה שלכל אדם יש צורת הסתכלות שונה על העולם)

לפי זה, כל הבניין שבונים על אורות הוא מעוות במקרה הטוב.

ואיך בכלל יודעים מה כן דעתו ומה לא דעצו בשורה התחתונה?

כמו כן, מה ההתייחסות של גדולי התלמידים לעניין הזה? או שהם בכלל לא מקבלים את הקביעה שלך?

אני אנסה להציע כמה כיוונים לחשיבה: 
 

• השאלה 'מה הרב קוק אמר' לא בהכרח קריטית. הכתבים שלו הם מקור להשראה, ופתחו שערים טובים ויפים בהרבה תחומים. אבל השאלה החשובה היא פשוט מה נכון ומה ה' רוצה מאיתנו

• אם הרב קוק שינה את דעותיו לעיתים, והרצי"ה הלך עוד צעדים קדימה, אפשר לתפוס את תורת הרב קוק כשיטה שצומחת ומתפתחת, ולא סטטית. ואז גם אנחנו יכולים ללכת כמה צעדים קדימה, גם במקומות שהרב קוק לא הלך בהם (דוגמאות אפשריות: הרב שרלו על האומנות, תמר רוס ו'ארמון התורה ממעל לה')

• כששאלתי את הרב אברהם סתיו, למה בעצם הרב קוק ניסה להוציא את הכתבים המוקדמים שלו (כמו עין איה ומדבר שור) אם הוא כבר נסוג מחלק מהעמדות שמופיעות שם, הוא ענה: "שאלה טובה. ככלל, הרב קוק לא ייחש לעמדות מחשבתיות תוקף מוחלט אובייקטיבי, אלא אופן שבו אדם מתבונן במציאות או באלוקות בזמן מסוים. אולי זה יכול להסביר מדוע לא נרתע מלפרסם גם עמדות שברגע הפרסום פחות התחבר אליהן"

ביחס ל'גדולי התלמידים': כמו שכתבתי, החלוקה בין תורת ארץ ישראל לתורת חול ישנה ומקובלת. ביחס למהפך השני, הרב שגר התנגד לדרך שבה מלמדים את הפיסקאות הראשונות באורות המלחמה, כי הם נכתבו לפני הגילוי של נוראות המלחמה (עליהן מדבר הרב קוק בפסקה ח). והרב רחמני שהזכרתי בתגובות הקודמות נחשב קונצנזוסיאלי, למיטב ידיעתי.

אולי מן הראוי להזכיר את דברי הרב אבינר, כשהוא עוד התנגד ללימוד הספר לנבוכי הדור: 'במשך שלושים השנים שעברו מאז שמרן הרב כתב את 'לנבוכי הדור' עד שכתב את שאר הספרים, הוא ודאי למד והתקדם. אם אדם אומר שבמשך שלושים שנה מרן הרב דרך במקום, הוא מחרף ומגדף, תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא'. אז אם זו טענה עקרונית, לכאורה יש כאן חיזוק לעצם התזה שבודקת תיארוכים של כתבי הרב קוק.. (שזה טכנית לא היה ככ אפשרי עד פרסום הקבצים והפנקסים)

ואם נתייחס לכתביו רק כמקורות השראה, לכאורה גם אז ביטלת את הערך. כתבי השראה מבטלים את ה"שיטה", ונמצא שכך או כך אין שיטה ואין סדר והכל הבל.

האם יש מי שטוען דברים כאלה חוץ מאברהם סתיו? פרשנותו כבודה במקומה מונח, אך במחילה, לא מפיו אני חי.

בכוח לטעון שהרב קוק תלמיד הרב שגר.
 

לא מסתדר...

זה שהרב סתיו חושב כך,לא אומר שהרב קוק תמך ברלטביזם.

עיין ב"למלחמת האמונות והדעות" חד משמעית יש לו עמדה מוצקת על תובנות

אותו אישית. 

3 קבצים נכתבו בסאנט גאלן בשוויץ ובלונדון בעת מלחמת העולם.

קצת מהקובץ השמיני לזכרוני נכתב בירושלים אחרי חזרת הרב קוק ארצה ממלחמת העולם

אבל זה לא ישנה לעוברים ולשבים לחשוב שאני לא נאצי.

כנל אם אני נכנס לישיבה וצועק "אני פרוגרסיבי" ומכוון ל"מתקדם"

את דברי מירב מיכאלי, או לסוע לקליפורניה ולהוודע לקוויריות ודומיה.
 

אבל גם אתה יכול לקרוא את ספריו של הרב חיים נבון נגד הפרוגרס ולצאת מהנאיביות המתוקה.

הרב נבון לא הר המורניק נכון?

כלומר, את זה של שלוש מאות השנה האחרונות - שהעולם עם השנים צועד 'קדימה'

גם הנאצים נחשבו שינוי וקדמה בשעתם.

כל ערעור מוסעמות המשפחה והזוגיות. והערעןר על רעיון המגדריות, הוא רעה חולה. והקדר בינה לבין הקדמה, זה כמו הקשר בין הקדמה לבין הסמים

אני לא רואה שהרב נבון לובש שטריימל ומתנהג כמו הבעשט בערבןת אוקראינה

אין לי מושג איך צריך לקרוא לה, פרוגרס זרובבל או מוישה. אבל היא קיימת ורעה

לתופעות הספציפיות של פירוק משפחה זוגיות ומגדר.
 

אתה סובר שהן טובות?

או שאתה סובר שהרב נבון בור או שקרן?

ואם אתה לא מאמין לו. תקרא את מירב מיכאלי, או שתסע לקליפורניה

'מעניין ממש! תוכל להפנות למאמרים או לספרים הרלוונטיים שלו?'
 

ממש הזדמנות להחכים. אבל העדפת שלא, ולי אין עניין בוויכוחים 🤷‍♂️

בכל מקרה זה מן הסתם

"מכים שורש"

ו"תתישנו"

צדקתי?

למיטב זכרוני הוא לא חולק שיש קידמה בשנים האחרונות, אלא שהוא טוען שהיא לא מובטחת, לא הכרחית, ויכולה להפוך כיוון בשבריר שניה במונחים היסטוריים.

הוא אומר שהעולם בכלל לא מתקדם לשום מקום. הוא פשוט משתנה מדי פעם. חלק מהשינויים טובים וחלק רעים
 

רק בגיזרה הטכנולוגית הוא מודה שיש התקדמות (כי הידע נצבר, באמצעות נוסחאות), וגם שם זה לא חוק טבע, וגם בטכנולוגיה יכולה להיות עצירה (שאולי כבר התחילה) או אפילו נסיגה (כמו בנפילת האימפריה הרומית)

אבל בנוגע לשירשור, לזכרוני לכל אורך הספר הוא לגמרי אומר שהקידמה(=הפרוגרס) זה רעיון של 300 שנה, ונגדו הוא יוצא 

בפועל בעולם המערבי בכלל, וגם בארץ הקודש שלנו, כשאומרים "פרוגרסיבי" המילה מסמנת בדווקא סוג מסוים של רעיונות ותפיסות עולם. אתה כמובן יכול להשתמש באיזו מילה שבא לך, אבל אם אתה רוצה שיבינו אותך אז אתה צריך לקחת את השומעים בחשבון. אני למשל ממש הרמתי גבה כשראיתי שכתבת על הדעות ה"פרוגרסיביות" של הרב קוק ועד עכשיו אין לי מושג למה אתה מתכוון.

זה מזכיר לי מקרה הפוך שבו השתמשתי במילה קומונר כדי לתאר את הקומונר בסניף, ואישה יוצאת ברית המועצות ממש אסרה להשתמש כי זה אומר קומוניזם. כמובן זה מגוחך כי ברור שכשאומרים כאן בארץ "קומונר" אז כולם חושבים על ראש הסניף ולא על הקונטקסט הקומוניסטי (גם אם זה נשאב ממנו). המסקנה זהה: השומעים הם דבר שיש לקחת בחשבון כשרוצים שיבינו אותנו. פיתרון ביניים יהיה כמובן להסביר מה בדיוק הכוונה שלך במילה המסויימת ואז להמשיך.

בציבור הדתי לאומי, ואולי אפילו רק באגפים מסויימים בתוכו. ולדעתי הוא לגמרי תוצאה של השפעה מכוונת על השיח

מה שמגדיל את התפוצה בציבור שמבקר את תרבות ה"פרוגרס". ולתחושתי, בכל מקום שתהיה בו ביקורת תרבות המונח יישמע.
 

יש מי שיימנעו משימוש בביטוי כי הוא עם קונוטציה שלילית שהם לא מוכנים להזין.

אני חושב שבאנגלית (וצרפתית) אין שתי מילים שונות לקידמה ולפרוגרס. זה פשוט אומר מתקדם, גם בהקשרים טכניים לגמרי (למשל מחלה פרוגרסיבית זה מחלה שמחמירה עם הזמן)
 

המחנות בארצות הברית הם 'שמרנים' מול 'מתקדמים', כשנקודות הוויכוח ביניהם משתנות עם הזמן. כלומר, אני חושב שזו הקונוטציה של המילים האלו אצלם בעצמם

לתת הנושאים שלהם יש מושגים בפני עצמם : "פוסטמודרניזם" , "להטביזם" "קוויריות" "פוליאמוריה" "מרקסיזם חברתי" "פמיניזם רדיקלי" "ביקורת המשפחה" "ווק" 

פוסטמודרנה? מה זה משנה מה שמו?

אגב אני יודע בוודאות שגם ראשת ממשלת איטליה בעבר קראה לתנועה זאת בשם "פרוגרס" בהתנגדותה אליה.

עיין בערך ויקיפדיה פרוגרסיביות בתת נושא "במאה ה21":

פרוגרסיביזם – ויקיפדיה

ובויקיפדיה באנגלית:

https://en.wikipedia.org/wiki/Progressivism

פרוגרס של היום.

רק הערתי הערה טרמינולוגית

אני בעד שאת present progressive בלימודי אנגלית, יהפכו ל present kavnikive

מה באמת התשובה לזה.

לפחות לדיעה הזאת. 
 

מכוסה - מסתמא  ע"י כיסוי אחר

וממילא ייתכן שקיר לא יכול להיחשב ככזה. 

אם אתה נשען על הקיר עם הבטן זה נחשב כאילו שמת שמיכה? להצמיד את הראש לקיר זה להשעין אותו, לא לכסות אותו.

וראיתי ציטוט מעניין אצל הרב מלמד בהלכות כיפה לאחר שמביא את 3 השיטות בגודל הכיפה:

"יש להוסיף, שגם לדעה המקילה כיסוי הראש צריך להיות ניכר, ולכן אי אפשר לקיים את המצווה בפאה נוכרית או בכיפה שנראית כמו שיער (עולת תמיד ב, ה, עטרת זקנים, מ”ב ב, יב)."

אבל עיין באורח חיים סימן רו סעיף ג ('אבל אשה' וכו'), ויש לחלק

זה מזכיר לי שפעם שאלו את הרב נבנצל: לפי הפוסקים שאומרים שצריך בתחנון לשים בגד או משהו בין היד לפנים, האם שעון מספיק?

והוא ענה: כן, אם זה שעון קיר..

בפשטות דברי ההביקורת של הרמב"ם מתייחסים למנהג שהוא מזכיר, שכנראה היה קיים בזמנו להוסיף שמות מלאכים וכד', דבר שאין בו מצווה כלל. מה שהופך בתפיסה של האנשים את המזוזה, ממצוה אלוקית שגם מבטאת שד' שומר עלינו לסוג של קמע.

"שומרת דלתות ישראל" זה טעות.

כשנכנסים ויוצאים מהדלת ומחזיקים בתפיסה כזאת ולא בתפיסה של קיום מצוות עשה מהתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך", טועים .

הכתבה שמה דגש על ההגנה והשמירה וזה מטעה.

אונקלוס בן קלונימוס התגייר. שלח הקיסר גדוד של רומאים אחריו] לתופסו ולהביאו אליו...  

חזר הקיסר ושלח גדוד אחר אחרי אונקלוס, להביאו. אמר להם [הקיסר]: אל תדברו איתו דבר. כאשר תפסו אותו והלכו, ראה מזוזה שמונחת על הפתח,  הניח ידו עליה ואמר להם: מהו זה? אמרו לו: אמור לנו אתה.

אמר להם: מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים בארמון, ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש ברוך הוא, עבדיו (בני ישראל) נמצאים מבפנים בבתיהם והוא משמרן מבחוץ, שנאמר: "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם" (תהלים קכא, ח), התגיירו גם הם. 

"במקום"?!

….." הכתבה שמה דגש על ההגנה והשמירה וזה מטעה."

מה הגבת?: ציתתה גמרא ממסכת עבודה זרה שמדגישה את ענין ההגנה והשמירה כדי להמעיט את הרעיון שאני הדגשתי. רק כאשר יהודי יקר הזכיר לך שזה לא העיקר( ממש כמו שאני טענתי) ----- כתבת שלא טענת שזה העיקר.

לידיעתך כמעט כל יראי השמים ששאלתי בניהם גם רבנים ענו לשאלתי בנושא ישר שתפקיד המזוזה הוא שמירה והגנה .

הם התעלמו בכלל מקיום מצוות עשה מדאורייתא שאנחנו קוראים אותה פעמיים ביום לפחות.

והמקור לזה מפורש בגמרא. -----

שמירת הבית היא לא עיקר המזוזה כמו שגשם בעיתו הוא לא עיקר שמירת המצוות - זה לא סותר את הסגולה או את הקביעה התורתית בנושא.

אף רב לא אומר שבדיקת מזוזה זה "במקום" פישפוש במעשים. ואם מצאת רב כזה, אל תכליל ותתרחק ממנו.
 

------