2 פגישות היה מדהים ומקסים.
רק מה?
לפגישה איתו הגעתי סתם כי יש הצעה,
ודי ברור לי שזה ירד כי שום דבר לא הלך לי.
אני קצת אאוטסיידרית והייתי אחרי 4 שנים של הצעות,
ומרוב שכולם נפלו על הפגישה הראשונה,
כבר הייתי בטוחה שיש בי איזשהיא בעיה רצינית,
ואני בטח דפוקה במשהו ולא מבינה משהו.
הוא היה מרקע אחר משלי, ההורים שלי לא אהבו בכלל את ההצעה הזו,
אבל אותי זה עניין להכיר מישהו מהסגנון הזה.
הוא היה נראה שונה לגמרי ממי שחשבתי שאני רוצה שיהיה בעלי,
הלבוש, הסגנון.
אבל היה וואו.
אני לא יודעת למה.
הוא לא דיבר הרבה כמדומני,
ואני פטפטתי את עצמי לדעת.
אחרי הפגישה הראשונה, לפני שקיבלתי תשובה,
אמרתי לחברה שאם הוא היה 1 2 3 אז הוא היה בעלי. כי היה כל כך כייף!!
אבל אמרתי שהיה כייף אבל לא נראה לי.
למה אמרתי את זה?? כי היה לי ברור שכמו כל הבחורים שלפניו,
הוא גם יגיד לא.
אבל הוא אמר כן ודווקא ממש עניין אותו לדעת למה חשבתי שלא,
ובטח שרציתי להיפגש שוב!!
נפגשנו והיה עוד יותר מדהים.
אבל כל הזמן חשבתי שבגלל שאני הראשונה שלו אז הוא לא מבין וזה לא הגיוני שמשהו הולך פה,
וחוץ מזה הוא שונה ממה שחיפשתי.
חברה שלי שראתה אותי אחרי הייתה בטוחה שאני מתחתנת מחר,
הייתי בהיי אבל ידעתי שזה לא הגיוני. בכלל.
חזרתי מאוחר מאד מרוגשת ומבולבלת הבייתה,
לשיחה עם אבא שלי הטוב שבגלל שהיה נגד זה מלכתחילה,
פירש כל דבר שלילי לחלוטין ובלי קשר.
זה לא הוסיף למצב רוחי.
בבוקר חיכיתי במתח לתשובה שלו,
והוא לא התקשר.
הוא בטוח הולך להגיד לי לא,
אני לא אהיה מסוגלת לעמוד בזה.
אז התקשרתי לשדכן ואמרתי שהיה טוב אבל זה לא מתאים וכ'
סגרתי את הטלפון ופשוט בכיתי.
התקשרתי לשדכן אחרי שעה והוא אמר שכבר דיבר עם הבחור ואמר לו.
הרגשתי שעשיתי חתיכת טעות.
חצי שנה לקח לי להתאושש מזה,
והיו עוד בחורים.
שהיו שונים ממנו, וקיוויתי שאני כבר לא אחשוב עליו.
והיו עוד שרצו, והביטחון שלי כבר סו"ס עלה.
בעבודה קשה.
לפעמים באמת כבר לא חשבתי עליו.
איך שהוא מישהי שלא ידעה שנפגשנו הציעה לו אותי,
והוא אמר שזה בול הסגנון אבל נפגשנו פעם ואמרתי שלא בגלל X.
התרגשתי שוב, ואמרתי לה שנכון שחשוב לי X אבל לא במקרה שלו.
ממש רציתי שתציע שוב,
אז היא אמרה לו שהיא שכנעה אותי להיפגש שוב.
אז הוא אמר שהוא בדיוק בתוך איזה פרויקט עכשיו.
כנראה זה לא כייף שאומרים ששכנעו מישהי להיפגש איתך...
עבר עוד קצת זמן מאז,
בחודשיים האחרונים אני ממש מתגעגעת.
אבל אני מפחדת שאני מתגעגעת להרגשה,
ואם היינו חוזרים, לא באמת הייתי רוצה.
ואין לי באמת תשובה אבל הייתי רוצה לנסות.
אבל אחרי כל מה שעשיתי איך אפשר??
זה לא כייף בכלל.
אני מעריכה מאד את מי שקרא עד לפה.
כתבתי ארוך ומפורט,
זה סוג של תרפיה בשבילי...
