אז אני הייתי כזאת, ועדיין
בת לאמא מובכת מדי מדי מכל נושא המיניות.
מעולם, לפני שקיבלתי מחזור, אמא לא דיברה איתי על זה (כשקיבלתי, היא גילתה בעצמה, ובאה לחבק ולהרגיע, היא ראתה שאני לחוצה... כן אמרה שזה משמח וזה אומר שאוכל להיות אמא בעתיד וכו'...)
וזהו. שום העלאת הנושא שבין איש לאשה, לא היה לזה מקום בכלל.
בכיתה יב היה לנו שיעור משפחה או אני לא זוכרת איך זה היה נקרא, בעיקר למדנו על נושא המקווה והטהרה, פחות הוסבר לנו מה בדיוק קורה, (אולי זה לא העסיק אותי ככ ולכן אני לא זוכרת?)
מה שני באה להגיד לך, זה שזה מצב שקורה. להרבה בנות אין מספיק מידע מאמא שלהן בגיל ההתבגרות,וחבל, אבל
אין לנו זכות לכעוס או לצפות מאמהות שלנו מה שלא בטוח שהן מסוגלות, אולי יש לזה סיבה ואולי זה ככה כי ככה הן.
לפני החתונה תצטרכי לגשת להדרכת כלות מצוינת מכל הבחינות- רגשית, מעשית, רוחנית, הלכתית.
(ההכנה שלי היתה כמעט רק הלכתית. אמנם בצורה מקיפה מאד, עד היום מתוך שינה אני יכולה לדעת מה ההלכה באיזה מצב, אבל זה לא היה פשוט בכלל להתגבר על חוסר המוכנות הרגשית-רוחנית, על הפחד ותחושת ה"אני עושה משהו לא בסדר?" של תחילת הנישואין.זה לקח הרבה מאד זמן, ועד היום, כמה שנים אחרי, ההכנה הלא נכונה למקרה שלי משאירה את אותותיה)
אמא שלי כמובן, לפני החתונה, אמרה לי, את יכולה לפנות אלי ולשאול כל מה שתרצי, אבל את יכולה להבין שזה כבר לא היה רלוונטי. כבר השתרש לי במוח שהנושאים האלה, מול אמא, הם טאבו.
(גם לספר ולהתעסק בהריון שלאחר מכן, היה בעבורי בעיקר מבוכה גדולה וכל 9 החודשים האלו, כשהיינו שם, כמעט ולא דיברתי על זה. ולא, הם לא חרדים. זה מורכב, זה לא פשוט בכלל. וזה לא סותר את אהבתם לתינוקת שנולדה כמובן)
לאחר הלידה אמא הצטרפה אלי לשחרור מביה"ח, קיבלתי הנחיות מהרופאה לפני שחרור, וביניהם - לא לקיים יחסים 6 שבועות. אמא שלי הסמיקה כמו שמעולם לא ראיתי אותה. בעלי אפילו לא היה באיזור אז. זה כאב לי, החוסר פתיחות הזאת,
זה כואב לי שנהייתי בעצמי אישה בלי שום תמיכה והכנה לנשיות שלי מצד אמא, ולא, לא ארצה להיות ככה בעצמי בנושא הזה.כי זה משמעותי.
אבל אמא שלי מדהימה ומקסימה בכל המובנים האחרים, וזה בסדר, למדתי לקבל את החוסר פתיחות בנושא הזה, אני משלימה לעצמי פערים ע"י לקיחת קורסים ושיעורים דווקא בנושאים האלה, ולמדתי להשלים עם מה שאמא מביאה איתה, כן, גם את המבוכה והצניעות-היתרה.
דיברה מהלב...
