זה לא מתפקידי והוא גם יובך מאוד...

אני לא בטוחה שמישהו מהוריו ידע לטפל בזה בצורה הנכונה אך משניהם  עדיף להגיד לגיסתי... 

ובאופן כללי, איך אפשר לטפל במצב כזה? אולי אציע לה דרכים לפתרון... 

להתייעץ עם מישהו. אמרת שהם חוזרים בתשובה, האם קשורים לרב כלשהו? לחוג? לקהילה?

הדבר היותר חשוב הוא לא לספר להורים שלו. 

לא נראה לי שיש עצה לדבר הזה.

למה לדעתך לא כדאי לספר להורים שלו?

רוב הסיכויים שההורים שלו יבהלו שהילד שלהם, הנסיך שלהם, שחלמו שהולך להיות העילוי של הישיבה רואה פורנו.

רוב ההורים ולא משנה חילונים (נורמלים) או חרדים לא יודעים לאכול את הדבר הזה 

או שיתכחשו לזה ולא יאמינו לה או ייכנסו איתו לכסאח רציני שלא יעזור כלום אלא רק יזיק. לראות הוא ימשיך.

מזכיר לי. בעבר עישנתי. שהייתי בגיל הזה חברה של אמא שלי ראתה אותי מעשן וסיפרה להורים שלי והם אסרו עלי לעשן. אז המשכתי לעשן רק יותר בהסתר.

אז אם היא יודעת שלהורים יש כלים להכיל את המידע ולעשות משהו טוב אז שתגיד. אני בספק אם זהו המצב.

רק היא צריכה לוודא בדרך כזו או אחרת אם זו תהיה התגובה של ההורים. 

מהכרות המעטה שלי של חוזרים בתשובה ההורים חיים בעולמות גבוהים ולא יודעים שהילדים שלהם לא איתם בכלל. 

יכול להיות שהילד יכחיש שהוא צפה.

(וכמובן ימצא דרך אחרת לראות)

ואני לא מאמין שזה פעם ראשונה שהוא צופה בזה.

ודברים כאלו לא באים משום מקום וזאת התדרדרות מתמשכת.  

כל האופציות גרועות. מצטער להגיד את זה. הדבר הטוב היחיד שהיא יכולה לעשות זה להתפלל בשבילו.

היא אומרת שמהכרות שלה הם יגיבו לא נכון.

זה עלול להרוווסססס את הילד, לא פחות מפרונו, ואני לא מגזימה!!

מכירה אישית אבא ששמע שהבן שלו מנרגל הלך שבר לו את הנרגילה ופירק אותו מכות ועכשיו כבר 10 שנים הוא בנתק מהם.

אז בשביל מה???

תתנו עצות  שיעזרו בבקשה...

זהו הייתי חייבת.

אמנם לשון הרע לתועלת אבל יש לזה גדרים. לא בטוח שמותר לספר 

אתי יודע שקשה לעכל אבל תשאלי רב אם זה עונה על הקטגוריה

ואם היה נופל לסמים או אלכוהול? זו התמכרות לכל דבר, כמו באינטרנט

זה לא שהוא זרק את הזבל בחצר או הרביץ. את מתארת לעצמך מה זה יעשה להורים שלו שישמעו את זה? במקרה הטוב הם לא יאמינו. 

זה דבר טבעי ומעניין כל בנאדם.

אין שום הורה נורמלי שמתיר לילדים שלו לצפות בפורנו, ילד שרואה לא בדיוק מבקש אישור מההורים שלו, זה מגיע מחברים (או בצפייה מקרית באינטרנט). 

וכן זה דבר טבעי שמעניין כל בנאדם לא משנה אם הוא מרמת גן, אשקלון, מודיעין עלית, נריה או כל מקום אחר. 

למעשה רוב המוחלט של בני הנוער שמחזיקים סמארטפונים ואיפונים (במיוחד כאלו בלי סינון) נחשפו לזה.

אני לא מאשר לאף אחד לצפות בדיוק כמו שאני לא מאשר לאף אחד לחלל שבת, לאכול לא כשר, להתנהג כמו טמבל. אבל מה לעשות שאף אחד לא שואל אותי?

מה הקשר?

אין קשר בין אבא, אמא ועובדות. לפעמים מהצד רואים דברים שההורים לא רואים

זאת לא התדרדרות ביום אחד. זה תהליך שלקח זמן. ואני לא בטוח שנער כזה הראש שלו עם ההורים

החלטתי לפני שאני מספרת להתייעץ בעצמי עם דמות חינוכית על איך לספר ולאן להפנות אותם. אני מחכה לתשובה.

מקווה בע"ה שזה יסתדר...

ומילה קטנה לכל ההורים- תהיו עם יד על הדופק לגבי הנושא הזה, כמה שפחות לחשוף למסכים ולעקוב אחרי הילדים.

תספרי כי ראית שצפה בתכנים לא ראויים  ואת לא רוצה לערב את ההורים ואת מוכנה לעזור לצאת מזה.

במקביל תידעי את ההורים תשבעי אותם שלעת עתה הם לא מתערבים והדבר בטיפולך.

א. זה לא מתפקידי

ב. הוא יובך מאוד ממולי

ג. אני לא במצב שאני יכולה להכיל את זה ולעזור לו וגם לא יודעת מה לעשות ומה להגיד.

ד. הוא גר רחוק ממני ויצטרך תמיכה ממישהו קרוב לדעתי

הפורנו משמש לו מפלט מהחיים שלו. לכי תדעי מה הוא עובר.

שם יש חיים שהכל יפה כלכך, מרגש, אסתטי, כל החלומות מתגשמים לך...

אז קל לברוח לשם.

תאמיני לי, מכיר מקרוב

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....