כי להיות מורה טובה ולזכות במחנכת אכפתית , זה ממש לא מובן מאליו,

 בגן של ביתי הביאו מתנה משותפת מכל ההורים

אבל אני לא וויתרתי על ממתק קטן + מכתב תודה מנוסח לכל אחת מהצוות

הרגשתי שאולי זה קצת מוזר שגם וגם...

ועכשיו אני שמחה שעשיתי את זה !

תודה שהארת את עיננו .....

יש לי הרגשה שההורים לא שמו לב , ילד בבית ספר זה כבר נראה בתוך מערכת כזו... מאשר בגנים... 

זה כואב אבל תזכרי בתודות שונות על פני השנה בשיחות עם הורים ...

זה מגיע לך הדלק הזה

אבל משהו שפעם מישהי חכמה מאוד אמרה לי ואני מאוד מקפידה ליישם:

לא לצפות מאחרים מה שאני חושבת שהייתי עושה. 

זה באמת משנה לך את כל התמונה ואת החיים.

למה?

כי אף אחד הוא לא אני, ולאף אחד לא יהיה סולם ערכים זהה לשלי.

ככה משתחרר המון מהכעס כלפיי אחרים.

אחרי שהייתי נפגעת המון מאנשים הבנתי שזה רק שלי. אני מבינה שהם לא אני ולא רואים את הדברים כמוני.

את יודעת שהיית טובה עם הילדים, תברכי על כל הטוב שהיתה לך הזכות לתת. 

מי שלא רואה טוב באחרים הוא המסכן. לא את.

עם אינסוף הערות..

קחי בחשבון שאם הוא מעדיף לשפשף סירים מאשר לשבת עם הילד, אולי זה לא בגלל הילד... אולי זה בגלל ה'הנחיות' שהוא מקבל ממך תוך כדי או אחרי?

אז הכל בסדר…

שתמיד יאיר 😊 חיוך את הזוגיות שלכם …

יותר קשה לי להיות ב"שהייה" כמו הרדמות לשבת איתם וכו, מאשר להתרוצץ

ולהספיק לתקתק, זה ממש עניין של אופי .. 

העלית נקודה

ועם זאת אני חושבת שהבעיה כאן היא יותר עמוקה מסתם אוורור.

את מתארת מישהו שאת לא נהנית להיות במחיצתו, וזה מאוד מאוד כואב, ובאמת לוקח את האוויר.

את הולכת.לטיפול בנושא?

הןא יודע מה כבד עלייך בהקשר הזוגי?

הכל נשמע לו מעליב, גם כשכתבתי בצורה מאד מכבדת בעיניי.

עייפתי.. לפעמים קשה לי להכיל את עצמי אז בטח שלא להכיל תגובות של איש נוסף למה שקורה איתי.

חייבת שימציאו מודל כזה של תקופות של רווקות באמצע הנישואין.

שזה לאו דווקא חופש פיזי, כי גם חופשה תסתיים מישהו,

אלא חופש מנטלי.

לא לפחד לשים סימן שאלה גדול על הקשר. מה אני עושה פה? מה מחזיק אותי פה? מה אני מוצאת בו בכלל?

זה נשמע שאת מחזיקה את עצמך שם, כלומר בתוך הזוגיות, כי את חייבת. כי בסוף את נשואה, ונגזרים מזה חובות וזכויות שלך כלפיו ושלו כלפייך.

ואת לא מרגישה אוהבת בתוך החייבת הזה.

ואת מרגישה שאין משהו אמיתי של זוגיות מלבד ההכרח.

אז קודם כל, שתדעי שאת לא לבד.

אני חושבת שיש הרבה מהזוגות שחווים כזאת תחושה, וגם אני בעצמי חוויתי את זה.

אבל בדרך כלל זה כשיש לחצים פנימיים שמעיבים על הזוגיות, קשיים שמונעים מכם לראות בכלל זה את זו.

או בכלל לרצות לראות זה את זו.

אז מה שאנחנו מרגישים עכשיו זה לא אומר שנרגיש ככה תמיד.

ויש מצב גדול שאם לחצים חיצוניים ייפתרו, תתפנו שוב לראות בכלל זה את זו.

השאלה היא אם במוח שלך יש זיכרון של אהבה כלפיו. אולי כשהכרתם אפילו.

רצון להיות אתו. רצון לקרבה.

נכון שהיום את כבר רחוקה מהזיכרון ההוא, ושעברו מלא מים בירדן מאז,

אבל אני מאמינה שזיכרון של אהבה יכול להיות לנו מצפן שלא ככל אבוד.

בהצלחה!!

יש הרבה על מה להודות, רק לפעמים אני צריכה קצת מרחק וגם הוא, יש לו התפרצויות ממש לא נעימות, שבאחרונה ממש יצאתי מהבית במהירות..

מנסה לחשוב אם יש דרך שאולי כן נצליח ללכת לטיפול

אין סיכוי להשהות סיטואציה שבה את מרגישה מאוימת או לא בטוחה.

אם זאת סיטואציה קיימת, אז קודם כל פתרון sos

לגבי אחכ. אני מאמינה שהמון זה גם איך את רותמת אותו לטיפול או איך למצוא דרך להגיד לו כך שהוא באמת יקשיב.

יכולה להגיד עלינו, שעוד בהתחלה הייתי אומרת לו שחסר לי זמן של ביחד, והוא היה אומר לי "אבל אנחנו ביחד", והייתי אומרת- אבל אנחנו בקושי מדברים! והוא היה אומר- אבל זה שאני בוחר לצפות/ללמוד/לקרוא כשאת יושבת לידי זה כי אני שמח כשאת בסביבתי ואיתי.

לקח לי קצת זמן להבין את זה. אבל ההבנה משחררת את שני הצדדים… ויכולה לתת רוגע וגם לשפר את הזוגיות לשני הצדדים. (גם עכשיו הוא לא דברן גדול. אבל שנינו מרוצים)

משהו שמציף אותך או שמאיים עליך?

באופן כללי הסיטואציה הזוגית נשמעת שזקוקה לשינוי משמעותי אם אתם רוצים להמשיך לחיות בזוגיות הזו לאורך זמן חייבים ליצור שינוי, מה השינוי, זה כבר תלוי בכם

אין לי אויר רק מלשמוע את החוויה שלך

אני מצטרפת להמלצה על טיפול זוגי

והאמת לדעתי כדאי לך גם משהו רק לעצמך נשמע שאת זקוקה למרחב והקשבה רק שלך לפני שבאים למרחב הזוגי.

אגב, הוא יודע על הקושי שלך?

גם אם האיש שלך לא רואה בעיה בזוגיות, לך יש קושי וחשוב שתדברו על זה כי ככל שתבלעי יותר זה ירחיק אותך ממנו יותר

הייתי בעבר בטיפול אישי (הוא לא בעניין של טיפול זוגי), וכרגע אין לי אפשרות כלכלית לזה.

חבל לי גם בשבילו, הוא איש טוב סך הכל, אולי אני במבנה שלי פחות מתאימה לחלוק את החיים שלי עם עוד מישהו? יש מצב כזה?

בכל מקרה ממש תודה!

זה הסתיים כשילדתי, ועכשיו יהיה לי קצת קשוח לחזור. טיפול זוגי הוא לא בעניין.

וגם הרגשתי שזה סתם אותי בעמדה של אני הבעייתית ואם רק אתקן את עצמי יהיה טוב יותר, והיה לי קצת קשה עם זה, זאת ההרגשה שקיבלתי ממנו.

אני רוב הזמן מחזיקה את עצמי ורוצה שקט אז מתנהלת לפי מה שצריך אבל יש רגעים של נפילות שאני רק רוצה שקט והנוכחות שלו נהיית כבר ממש כבדה ומעיקה. האמת חשבתי שזה דפוס מוכר, מבינה עכשיו שזה לא חייב להיות ככה?

הוא בן אדם טוב סך הכל ומאד משתדל שיהיה טוב למשפחה, יש אינסוף דברים חיוביים בדמות שלו כאבא וגם כבן זוג, רק התלות והאובססיביות הזאת כבר גדולים עליי

אני לא יודעת איך את מגיבה, אבל נשמע לי שסביר שגם הוא מרגיש שמשהו צולע בזוגיות לאחרונה

מה זה משנה מי אשם? גם לא יודעת אם יש אשמים בדבר כזה בכלל, לא נשמע שיש פה כוונות זדון של אחד מכם.

אתם נשואים 15 שנה, יש לכם ילדים, בוודאי שמשהו השתנה בכל אחד מכם מהחתונה. זה חלק ממהלך החיים. ואם כרגע יש קושי, ומשהו בזוגיות פחות הולך, ומניחה ששניכם לא מרגישים מי יודע מה בזוגיות כרגע (את התחושות שלך אני שומעת, אבל מן הסתם הן משפיעות גם בכללי על הקשר הזוגי)

אז אולי לא בקטע של לחפש מי גרם למה ומי צריך לתקן מה

אולי ללכת לטיפול זוגי בסקרנות, בתקווה שתצליחו (יחד!) להזיז משהו לנקודה שנעים לשניכם בה. 

בנאדם יכול להיות מקסים וחיובי ועם זאת רגיש ומתגונן ותלותי. זה לא בהכרח סותר. אבל זה גם באמת מתיש ויכול להעיק.

בזוגיות בריאה מותר לך להגיד מה מפריע לך, וכל עוד אמרת ת זה בצורה נעימה ונורמלית הוא אמור להיות מסוגל להכיל ולהתמודד. הוא בנאדם בוגר..

רלוונטי לך לקחת מדי פעם כמה שעות עם עצמך? להסתובב בקניון לבד? לקחת יום חופש לצאת לשתות קפה לבד או עם חברות? לשבת בחדר לקרוא ספר עם עצמך? ללכת לישון שעה אחריו ובזמן הזה להיות לבד? 

וזה ממש לא מקטין את הסיטואציה. להפך.

יכול להיות שהוא בגדול לא תלותי, אלא שכרגע היא מאוד צריכה לבד ושקט ומאוד מאוד להיות לבד עם עצמה, כך שגם הרצון שלו לקרבה כפי שהיה קודם, מרגיש לה תלותי. (זה דווקא משמח, כי זה משהו ששניהם יכולים ללמוד איך ליצור יחד חוויה זוגית שטובה לשניהם, בהנחה שזו לא איזו פתולוגיה)

יכול להיות שהוא לא תלותי, אבל הוא מרגיש אותה מתרחקת, אז באופן טבעי מושך לצד השני (לביחד), וזה שוב מרגיש לה תלותי ולו בודד.

אף אחד מהם לא אומר שכדאי להישאר במצב הקיים ולקוות שנתעלם עד שזה ייעלם.

זה רק אומר שיכול מאוד להיות שיש פה פוטנציאל לפרטנר לתהליך של שינוי, כיוונון מחדש, דיוק.

ייתכן מאוד שהוא אדם מן השורה ולא תלותי מטבעו, אבל בסיטואציה הנוכחית שלהם התחושה היא של תלות ומועקה. 

ממש מודה לך על ההתייחסות, זה ממש מרפא, כי בחיים האמיתיים אין איפה להניח את זה..

אבל כן הייתי מקפידה פעם בשבוע לפחות לקחת זמן לעצמי של כמה שעות  בין אם זה סיבוב התאווררות בקניון ובין אם זה לקפוץ לשתות עם חברה או כל דבר אחר. מנסיון הזמנים האלה נותנים אויר ממש

תתש תודה רבה!

אובססיביות זאת מילה גדולה… לא חושבת?

תלות בטוח שיש גם ביני לבין בעלי 

מהבנה מה החלק שלך

ועל מה את יכולה לקחת אחריות

לצפות ממנו- זה שלך

שיצפו ממך- זה שלו

אבל אם לא תטרחי לעמוד בציפיות

זה פחות יעניין אותך

עולם שלם בפני עצמי, מרחב ושקט- לגמרי שלך

על זמן עצמי כדי לדבר בצורה ברורה ולא לרמוז

אם רוצים שזה ייצא טוב אפשר לעשות סימולציה מראש

איך שהוא מתנהל כמבוגר- זה שלו

קשה עד בלתי אפשרי לשנות אנשים

לגבי להסביר- יש לי כלל פשוט

מה שלא מובן אחרי פעמיים

לא יהיה מובן

חבל על המילים והאנרגיה

לא חייבים להבין כל דבר

לא שהחיים יהיו תותים פתאום

אבל יש לך הרבה מה לשפר לגמרי בכוחות עצמך

כל פעם בלילה מחדש

לכן ערה עכשיו

ובעלי נוחר לידי וזה מעצבן שהוא ככה ואני לא .

לפחות יש לכם ממד לא כמונו?

אם יהיה כנראה אשאר רגועה...

"כלום לא מפחיד...הכל כרגיל... כלום לא קורה פה...כלום לא קורה פה..."

מלחמות של התקופה המודרנית הם יותר רעש חזק ומלחיץ פיצוצים, הרבה תשקורת ובלאגן ואימה אבל ב"ה פחות אבדות בנפש.  

מצד שני

כאילו מה יותר מפחיד מימה שהיה עד עכשיו?

הדיבורים יותר מפחידים מימה שקורה בפועל

בסביבה שלנו.
סיוט
מבינה לליבך
השבת לא ישנתי טוב, כי הייתי דרוכה
נקווה ונתפלל לטוב
סליחה שאין לי דרכים להירגע, אותי מרגיע מתוק! ומוזיקה טובה

והפעם ילכו עד הסוף.

המשטר באיראן צריך לפחד, לא אנחנו.

צריך להתכונן ולהתארגן, להכין את הילדים שלא יופתעו.

האזעקה הראשונה תהיה להודיע שהתחילה מלחמה אז אין טעם להיות דרוכה כל רגע.

אם אין לך אפליקצייה של פיקוד העורף זה הזמן,

זה נותן התראה כמה דקות לפני אזעקת טילים.

אפשר לרדת באווירה רגועה יחסית.

במקלט כדאי מאוד שיהיה תיק מוכן עם משחקים ואוכל.

שהגדולים יותר יכירו את התיק "ויחכו" להגיע אליו.

לברוח ממשהו זה מלחיץ,

לרוץ בשביל להגיע ליעד זה מדרבן ונעים יותר אז עדיף להפוך את זה להגעה לתיק.

כשהכל מוכן לא צריך להיות דרוכים כל רגע,

מן הסתם אי אפשר לא לחשוב בכלל,

אבל אפשר להרפות מהמחשבות.

הגיוני שאחרי לידה הכל רגיש יותר

🤗

ואצלינו אגב רוב הפעמים ההתראות לפני לא תמיד היו נכונות- ולא היתה אזעקה בסוף

ולפעמים היתה בלי התראה

ואין ממד או חדר בלי חלונות

ומקלט זה לנסוע ברכב בלבד ולא קרוב ולא פרקטי עם חבורת קטנים

בטח לא בלילה

בחיים לא נספיק

אז אני לא בחרדות כי ב''ה לא חיה ככה ומשתדלת לא להתעסק במה שאין לי עליו שליטה

אבל כן מרגישה שזה בכל זאת מאתגר מחשבתית התחושה שאין אפילו אשליה של מרחב בטוח

אני לא היחידה

זה בעיה בהרבה ישובים שאין ממדים והרוב בניה קלה או קרוואנים

הפותחת תיארה מצב שיש להם מקלט והיא הייתה כל השבת בדריכות אם יצטרכו לרוץ אליו ועל זה עניתי.

אם יש לך שאלה אחרת, את יכולה לשאול בנפרד ולקבל תשובות שרלוונטיות למציאות שאת מתארת.

אולי תראי לו מחר סרט של ספיידרמן וישנה את דעתו?

לא יודעת, דווקא נחמד שהוא רוצה משהו של ילדים, התמימות… כפיר ואריאל הי"ד היו ילדים, זה בעיקר מה שהם היו. ונכון, זה יכול להוות טריגר ולעורר עצב, אבל לפחות זה משהו חיובי זה שהוא עדיין ילד…

תשמעי, הילד רוצה להיות גיבור על

בארץ שבה ילדים חולמים על להיות חייל עם רובה גדול, אולי דווקא טוב לתת להם קצת את הפנטזיה התמימה…

לא משהו מחכים. סתם מעלה את המחשבה

אני גם לא מוכנה להלביש באטמן מאותה סיבה. גם בגדים שכבר יש להם..

הייתי מציעה לו כמה אופציות אחרות שיעניינו אותו

וגם לא יודעת אם באמת בסוף ירצה את התחפושת הזאת, אבל אולי לא נכון להפוך את הקושי לקבוע.

אולי בעצם הגיע הזמן לעשות סטופ ולומר שלמרות הכל. ולמרות האסון אנחנו ממשיכים לצמוח.

לא נשארים בעבר. לומדים ממנו. מרימים את הראש וממשיכים הלאה.

מהבחינה של המשכיות,

לא יודעת איך להסביר כ"כ..

לא ממקום מתעלם,

אלא דווקא מה שניסו לעצור, דווקא ממשיכים..

נגיד לחגוג את שמחת תורה שנה אחרי המלחמה, חגגנו בשדרות, כאמירה.

אז גם תחפושת באטמן, מניחה שזו אסוציאציה שמשותפת להרבה אנשים, אבל דווקא בגלל זה, להמשיך בגאון.

(ולגבי העוף בתנור גם לי היה את זה.. באמת היה קשה ממש להשתחרר מזה)

צודקת לגמרי!

לק"י

זו ההודעה שלהם שלחו:

השמועה אומרת שמחר מתחדש המלאי ב-kiwi 👀

מבצע 20₪ לפריט - כן, הככככל:

מעילים, ג'ינסים, חליפות, חצאיות🤯

בקיצור: כל החנות- 20 ש"ח לפריט‼️

*על קולקציית החורף בלבד*עד גמר המלאי*לחברי מועדון ומצטרפים* להסרה השב 1 ל- 052-9996140

אני לא בן אדם של נבירות ודחיפות וחטיפות, תני לי לשבת על הספה ולהזמין אונליין 

לא יודעת להגיד אם עזר פיזית.

נפשית הקדשתי זמן לעצמי.. וזה הכי משמעותי מבחינתי.

אחרי מעברים כמו לידה שהעצמות כמו אגן, גב, מותניים הכל מזדעזע וזז מהמקום מה שיכול לגרום לחוסר איזון וכאבים.

הבנתי שבמקסיקו זה טקס כזה שעושים לנשים. 

לא הרגשתי שעזר לי במיוחד

כן היה לי כיף הפינוק הזה