היי , אני נשואה שנתיים וחצי לגבר שהכרתי בשידוך היה לנו בהתחלה כיף , לאחר חצי שנה + החלו לצוץ קשיים ,אני הייתי פחות סבלנית ,במריבות הייתי יותר מתעצבנת , (אציין שהוא בחור מקסים ממש והיה רגוע ומכבד מאוד! ) ופולטת פה מילה שם מילה , והוא כלל לא היה מתייחס ולא מחזיר לי אף פעם , מן הסתם שמתי שהוא זה נשבר לו , אבל כשהוא התחיל לפתוח את הפה זה היה בעוצמה , הוא טוען אחרי כל מריבה שהוא משוגע ושרוף עליי ולא משנה מה יקרה הוא רוצה להיות איתי . אני לא מרגישה את רגשות האהבה שהוא מרגיש.
ולי לאט לאט זה נמאס וקשה ,אציין שישנו סכסוך בין אחותי לבעלי שאנחנו ממעטים לחשוף אותו בפני הוריי כדי שלא יצטערו האמת אני חושבת שבעלי טעה ובגדול הוא פגע ואמר מילים לא יפות במשך שנה + אנחנו כמעט לא מגיעים להוריי לשבתות בגלל החוסר נעימות שלו .אני סובלת מזה ממש כי השבתות שלנו לא תמיד כיפיות ואני רוצה להיות עם משפחתי ובאיזה שהוא אופן הוא מונע זאת ממני ,אני הולכת באמצע שבוע יש לו תלונות ,והוא לא נכנת איתי כמעט.ואני מרגישה שאני יותר מידי מקריבה בשבילו יחסית לאדם שאני לא כ"כ מרגישה אליו אהבה , מילא אם הייתי ממש אוהבת הייתי יותר מבינה אותו מהצד שלו .אני היום כעוסה ממורמרת בוכה המון , ואפילו חרדות, יש לו קטעים שהוא לא אוהב את החברות שלי , גם אליהן הוא לא אוהב שאני הולכת או יוצאת יחד איתם למפגש ג=כזה או אחר,ואני צריכה ל"שכנע" אותו ללכת שזה הזווווווווווווווי אני היכ לא בחורה כזו ששואלת יותר מידי .אבל בסופו של עניין לא טוב לי , אחרי שאנחנו מתפייסים ואנחנו מדברים יכולים להיות שבוע שבוע וחצי שקט יפה וכיפי ,עד ש...הריבים שלנו מאוד גדולים ואנחנו פוגעים אחד בשני מאוד.מה עלללללי לעשות להישאר או לחזור אחור ?אציין עוד שההורים של שנינו לא יודעים דבר מהמצב כי הוא יודע שאין לו כתובת לחזור אליה ההורים שלו מאוד פרימיביים שנישואין לא מפרקים לא משנה מה . וההורים שלי אם ידעו יחשבו עליו רעות והיחס ישתנה . ההורים שלי לא טיפוס שיודעים לדבר ולפתוח רגושות ולהכיל אז גם להם איני אומר ,שיתפתי מישהי אחת שמה שאני עוברת אבל היא חרדית ממש שמבחינתה לא תגרשים כלל . ל]עמים אני מרגישה שאני משתגעעעעעעעת אני מתביישית לבוא להורים להגיד לא טוב לי . או כל מיני כאלה
תגובה נפלאה