"הלו? האם הגעתי למשרדי מועצת יש"ע?".
"כן".

שיחת טלפון זו, כמעט מילה במילה, נעשתה על ידינו, חברות "נשים בירוק", כשבאמת כבר מזמן היינו בגוש קטיף. גרנו בכפר - ים אצל משפחת יצחקי, ועזרנו להם בהקמת חמשת ערי האוהלים למשוב"חים
" רציתי לשאול אותך...אנחנו פה שתי משפחות, תקועים כמעט יום שלם בכפר מימון. הבטחתם שנלך בהמונינו לגוש קטיף, במחשבה נכונה שאם נצליח להביא עוד עשרות אלפי יהודים לגוש, על ידי כך משימת הגירוש לא תצליח. ב"ה הגיעו ההמונים, אבל לא קורה כלום. החלטנו לנסוע לבד, ישירות לגוש קטיף.

מכיוון שאין אנו מכירים אף אחד שם, רצינו לשאול לאן צריך להגיע. בטח הכנתם לוגיסטיקה לכל האלפים שאתם מתכוונים להזרים לגוש: מחנות אוהלים, שירותים, מקלחות, מים...איפה כל זה?".
"לא. לא הכנו כלום. יותר טוב שתישארי בכפר מימון עם כולם".

"מה?! מה הטעם להישאר תקוע בכפר מימון?! להזכירך...תוכנית ממשלת הגירוש היא חורבן גוש קטיף... לא חורבן כפר מימון. מה אנחנו בכלל עושים פה בכפר מימון?!" ורגע....תני לי לעכל את מה שאמרת...אם לא הכנתם כלום לקליטת אלפי היהודים האמורים, על פי הפרסומים שלכם, להגיע לגוש קטיף... האם עלי להבין מזה שהכל הונאה אחת גדולה, ושבאמת מלכתחילה לא התכוונתם להביא אותנו לגוש? אני המומה".

דממה בצד השני, ואז: "גברת, הציבור כרגע מתבקש להישאר בכפר מימון ולהישמע להוראות המארגנים...".

שיחת טלפון זו, כמעט מילה במילה, נעשתה על ידינו, חברות "נשים בירוק", כשבאמת כבר מזמן היינו בגוש קטיף. גרנו בכפר - ים אצל משפחת יצחקי, ועזרנו להם בהקמת חמשת ערי האוהלים למשוב"חים. כשדתיה יצחקי הבינה שאף גורם אינו עובד על הבאת אנשים לגוש, היא הקימה את מנהלת קל"ע (קליטה לחבל עזה). את שיחת הטלפון עשינו כדי לבדוק אם מועצת יש"ע באמת מתכוונת להזרים את האנשים מכפר מימון לגוש או לא. התרגשנו כל כך מהעוצמה של עם ישראל שהגיע בהמוניו לכפר מימון: גברים, נשים, ילדים ותינוקות, והתכוון במסירות נפש להמשיך לגוש קטיף כדי לעצור את הגירוש, אך בגוש לא ראינו שום הכנה לוגיסטית לקלוט אותם.

פרשת כפר מימון לימדה אותנו מה עלינו לעשות כדי להציל את יהודה ושומרון הנמצאים היום על הכוונת: עלינו להקים הנהגה אחרת למאבק על ארץ ישראל: הנהגה בלתי תלויה בממסד ובממשלה
אותה שיחת טלפון אישרה את חששנו: ההנהגה הרשמית של המחנה הכתום, בתוך הגוש ומחוצה לה, על חלק ניכר מרבניה, שיקרה לציבור. היא שיתפה פעולה עם כוחות הגירוש, ובאמת לא התכוונה להיאבק ברצינות על מנת לנצח ולהציל את הגוש. כל מה שהתכוונה לעשות, בלי לומר לציבור, היה למחות מחאה סמלית. דבר זה, יותר מכל דבר אחר, שבר את רוח העם. עד היום רבים לא התאוששו מטראומת התרמית של כפר מימון.

פרשת כפר מימון לימדה אותנו מה עלינו לעשות כדי להציל את יהודה ושומרון הנמצאים היום על הכוונת: עלינו להקים הנהגה אחרת למאבק על ארץ ישראל: הנהגה בלתי תלויה בממסד ובממשלה. הנהגה שאינה מפחדת להוביל את עם ישראל להבנה שארץ ישראל ותורת ישראל גוברים בחשיבותם על החלטות ממשלה והכנסת, ועל פקודות צבא ומשטרה. הנהגה כזו תצמח בעזרת ה' מאלפי בני הנוער הנמצאים כבר היום במאחזים, בגבעות, בחומש ,ובסיורים  הרגליים ברחבי יהודה ושומרון. כן, אין ספק שרוח חדשה נושבת בדור החדש של המחנה הכתום, רוח של גבורה יהודית ונאמנות טוטאלית לארץ ישראל.

יהי רצון שרוח חדשה זו תגבר ותתעצם, תמחק את חרפת כפר מימון, ותרומם את עם ישראל להבנת המהות העמוקה של ארץ ישראל, דבר שהוא תנאי הכרחי להצלחת המאבק שלנו נגד אויבינו מבית ומחוץ.