איך זה קשור?
מדובר בפחדים, שאופיניים לגיל.
הפתרון הוא ארסנל של מחשבות ודמיונות טובים.
לפי השיטה הטיפולית הקוגניטיבית התנהגותית [cbt], אנחנו צריכים לייצר בראש שלנו איזה שהוא אלבום תמונות טובות. ובנוסף רשימת מחשבות טובות , מצחיקות ונעימות. צריך להתאמן על זה במשך היום. וזה משפיע לטובה גם על החלומות.
העיקרון בעצם נועד להפחית חרדות, מחשבות טורדניות ולחץ נפשי.
ועכשיו אני אסביר איך עושים את זה.
1. בשעה שהילד רגוע וקשוב, במהלך היום לא בלילה , יושבים איתו לשיחה- מחשבות טובות מצחיקות ונעימות- שואלים את הילד אילו מחשבות טובות יש לו להמציא. בדרך כלל זה קשה בפעם הראשונה, אפשר לתת לו דוגמאות. אפילו אבסורדיות- למשל מתוך ספר השטוזים של דתיה בן דור {כל הזכויות שמורות} - "פעם פרה הלכה על התקרה"
או דוגמאות מהבית- כל המשפחה יושבת מסביב לשולחן לכבוד יום ההולדת שלך- מה יש על השולחן? תנו לילד לספר מה יש על השולחן לכבוד יום ההולדת, ותנו לו רעיונות שהוא אוהב או רעיונות מצחיקים למשל אם הילד אוהב צבע אדום- כל האוכל הוא בצבע אדום....
במקביל , אנחנו כותבים על דף את כל המחשבות הנעימות והמצחיקות. גם אם הילד עדיין לא קורא, ועוד יותר טוב זה לצייר את המחשבות - לתת לילד לצייר משהו שיזכיר לו את המחשבה הנעימה או המצחיקה.
2. אלבום תמונות בראש.
לצייר או לכתוב
אמא נותנת לי נשיקה
סבתא באה עם מתנה
נוסעים ברכבת
שטים באניה
אבא מחבק את אמא
אני והתינוק שוכבים ביחד על המיטה של אבא ואמא, ואבא מצלם אותנו
ו....עוד ועוד
אלו לא תמונות שצולמו, אלו תמונות שהילד לומד לדמיין אותן
ככל שהתמונות ורשימת המחשבות הטובות הנעימת מצחיקות יהיו יותר רבות, כך יהיה לו מגוון רחב יותר של דברים טובים במקום דברים רעים ומפחידים.
ועכשיו לחלק שעליו צריך להתאמן
מחליפים מחשבה רעה במחשבה טובה
מחליפים בתמונה מפחידה בתמונה מצחיקה
במשך היום, או כשיורד הלילה והפחד מתגנב לליבו של הילד, ההורים מתחילים להעלות מחשבות ותמונות מתוך הרשימות, ומזכירים לילד להחליף את החושך באור...
"אמא, איפה את? אולי יבוא גנב?.?"
"גנב? מה פתאום, זו הפרה שהולכת על התיקרה, וגמרה ללכת על כל התקרות של הבתים בגבעתיים, ובבית שלנו עוד לא היתה, ולמה הבית שלנו אחרון? בגלל שפה היא רוצה גם לישון, היא כבר ממש עיפה, ושכחה את הדרך לרפת שלה...איפה אתה חושב שניתן לה לישון ? על התקרה בחדר שלך? או אולי בסלון?".....
ללכת לישון תוך כדי צחוק , הרבה יותר יעיל מרגיעה שקטה שנותנת מקום לפחד...
זה מזכיר לי שהבן שלי נכנס לניתוח כשהיה בערך בן שלוש וחצי, הליצן ליווה אותנו עד שהוא נרדם, המשחק ששיחקו איתו שהוא מנפח בלון, גרם לו לשאוף את חומר ההרדמה תוך כדי צחוק. כשהתעורר בהתאוששות כשעה אחר כך, כאילו לא ישן,
החיוך עוד היה לו על הפנים כששאל איפה הליצן...
ולמחרת בבוקר כשהערתי אותו ללכת לגן... פקח את העניים ושאל: "גם היום הולכים לניתוח?"
) :