ב"ה הצלחתי להתפלל היום שחרית ב770, והתפילה הייתה טובה.
באתי מוקדם, החדר של הרבי היה פתוח והוא היה ריק. נכנסתי. הייתי שם זן מכובד לבד. מולו.
ובלי יותר מחשבה הדמעות פשוט זלגו מעצמן. זאת הייתה הרגשה אימאלה. כמו יחידות. פשוט לא יודעת לתאר.
סימן שזה אמיתי. עמוק.
והאורך של המכתב שכתבתי...
לפחות יצאתי עם כוחות מחודשים ועידוד.
ואני מקווה שבעז"ה השבת תהיה מרוממת ומחזקת שאצליח לשמר את הכוחות לתמיד.
ואני אוהבת את הרבי ויהי מה.
ואח שלי הצדיק החתיכוס, אמור להגיד השבת בישיבה שלו מול כולם את המאמר ואתה תצווה.
שיהיה לו בהצלחה. סומכת עליו. מתגעגעת גם.
שבת שלום לכל עם ישראל,
ומי שחושב שאין לא כל כך טאקט לגבי זה, נא לא להגיב.
גוצעבאס.
