אל תאמר לי בואי
בוא אליי.
לא בצעדים, בלב.
ערער אחי,
את צורתך,
את הרגליך,
את הנחותיך.
בקומך בבוקר,
ובהערב שמש.
נער את הסמיכה.
כולה.
אל תתערער מהניעור.
והאבק ינוע בקרני השמש.
כמו פעם, כשאמא ניערה.
כי הבטחון לא נמצא
בלבנים ובבטון שלך,
לא נמצא בחכמתך,
במחנה הזה שהקמת.
אלא ביכולת שלך
לבנות את כל זה,
כשצריך,
מתוך הגשמה.
הקשבה לפעימה.
הבטחון בפעימה,
והשאר,
פחד.
ועצלות.
לעתים,
אם לא משכילים לנער,
החיים עושים איתך חסד,
ומנערים בעצמם.
כמו אמא,
רק הפעם.
אלוקים.



