היי. אם מישהו קרא את השרשור הקודם שפתחתי, אולי יוכל להבין יותר..
פגשתי בחור, חמש פגישות.
קצת מפריע לי המראה החיצוני שלו. משהו בשיניים, הגובה..
הוא לומד כל היום ושואף להמשיך עוד כמה שנים טובות..
בהתחלה נבהלתי מזה, אבל הבנתי שלא אפסול על זה.. בע"ה נסתדר..
לא יודעת לומר לגבי נעימות בפגישות, אם נעים בפגישה זה כי אני יותר מצחיקה ויותר מזרימה שיחה קלילה.. אם לא, אז השיחה תהיה מאוד רצינית.. אולי חיוך פה ושם. מרגישה שגם השיחה נתקעת המון פעמים, והוא יודע שזה מביך אותי.. אני מנסה לבוא עם שאלות מראש אבל נראה לי שלו זה בכלל לא אכפת..
הוא טיפוס אדיש. הוא אמר על עצמו וגם רואים את זה. למשל, הוא מעשן, לא הרבה. אז שאלתי אם זה משהו שהוא עובד על להפסיק עם זה לגמרי.. הוא אמר שלא, גם כשהוא יודע שאני סולדת מזה. לא עושה שום מאמץ.
או ששאלתי אותו, אני בשנה הקרובה מתחילה שנת לימודים אחרונה, עמוסה וקשה מאוד, הסברתי לו שזה יהיה בלתי אפשרי גם לעבוד, גם ללמוד, וגם להשקיע בשנת נישואין ראשונה.. אני חושבת שלא אצליח לשלב עבודה, כמעט כל מי שלומד את השנה הזו- לא עובד.
אז שאלתי איך נסתדר במידה וזה אכן יצא לפועל- 'אין לי תשובה בשבילך..'. טיפוס אדיש..ואני טיפוס היסטרי. ואם יש משהו שיכול להוציא אותי מדעתי זו אדישות.. מצד שני, אולי זה יכול להועיל לשנינו..? לאזן?
אבל יש בו גם הרבה דברים חיוביים..
יש לו יראת שמיים, הוא יותר חזק רוחנית ממני ב"ה, יש לו משפחה טובה (אחרי הצעות ממשפחות הזויות, יודעת להעריך את זה),
אומר את האמת גם כשהוא לא יודע איך אגיב, לא קפדן (ככה התרשמתי עד כה), לא מאחר..
השכל אומר להמשיך אבל הלב, לא שם..
כששאלתי מישהי מוסמכת לגבי מציאת חן וכו', היא שאלה אותי אם אני מצליחה לדמיין את עצמי באה אתו במגע.. היא אמרה לי לדמיין את זה כשאני אתו בפגישה.. ולא הצלחתי. רק אחרי, וגם זה, היה לי ממש קשה.. לא נראה לי שהוא דוחה אותי, אבל גם לא בטוחה לגבי מציאת חן.. הוא לא מכוער בעיניי אבל.. אוף.
פוחדת לפספס, ומצד שני, פוחדת להמשיך ולהיקשר ואז 'לא'.
לא מזמן יצאתי מקשר שהיה ממש כמה ימים לפני אירוסין, ממש היום הבחור הזה מתחתן, נשבר לי הלב.
אין לי כוח לעוד קשרים ועוד פרידות..
תודה לכולם!


