היה משהו שמאוד הפריע לי, ושיתפתי אותו שאותו דבר מפריע לי ואני חושבת שזה מספיק מהותי בשבילי בשביל לפסול (לא רציתי להחליט אלא לשתף, לא לעשות לו את זה בבום, וחשבתי אולי דווקא הוא יוכל לומר משהו שיגשר על הבעיה, ואיכשהו נמשיך ונסתדר...).
הבחור התעצבן עליי... ויצא קצת גאוותן... עם כל הכאב שבלכתוב את המידה הזאת, ככה הרגשתי. כדוגמת- 'למה את מחפשת מישהו מושלם, אני פשוט טוב בשבילך, הפסד שלך בעיקר' (ובקושי יצאנו, כן??!)
ואז הבנתי שאני חותכת לא בגלל אותה בעיה, אלא בגלל הצורה שבה הוא הגיב לדברים שלי. והייתי שלימה הרבה יותר בהחלטה שלי.
עכשיו, זה לא יכול לשמש לך עצה כי אין לך שום כוונה להיפרד ממנו...
ממליצה לך לשכוח ממבחנים (אל תעשי לו תרגילים וכו'),
אתם בהתחלה, תני לדברים לזרום.
אם בינתיים טוב, תמשיכי...
הרי אם היינו יכולים לגלות במהירות את האדם שעומד מולנו היינו יודעים במהירות אם אנחנו רוצים להתחתן איתו...
כשאת מחפשת 'תקלים' את בעצם משאירה לך שתי אופציות, שהן בעצם אופציה אחת. אני אסביר- הלחץ והפחד מהלא נודע זורקים אותנו לסיטואציה של קבלת החלטות, שלפעמים היא מוקדמת מדי ולא מועילה- הרי את ההחלטה להתחתן איתו את לא תקבלי עכשיו, ונשארת לך אופציה אחת ויחידה- להיפרד ממנו.
זה בסדר לא לדעת, לתת לזמן לעשות את שלו. אם אין משהו בוהק ומהותי לחתוך עליו את הקשר, אין צורך לחפש בכוח אחד כזה.
זה נורמלי, זה קורה לכולם

אז בעצם כן יש לי עצה
