מתוסכלת 😐תפוחים ותמרים
פעם מזמן כשרק התחלנו את החיים המשותפים סיכמנו שנחלוק במטלות. ראיתי כמה קשה לו והרבה פעמים הייתי מתקתקת דברים במקומו.
עם השנים והילדים העומס בבית גדל. סיכמנו שהוא אחראי על הכלים ואני על השאר. אני יודעת שקשה לו יותר, שהוא דוחה, שהוא שוכח, שהוא מתמודד עם קשיים של OCD, ואותי אמא חינכה לא לעשות עניין משום דבר ולהיות זריזה ולהיפטר.

והוא מצדו בן יחיד
עם אמא ממש קפדנית בנקיון
נוטה לעצלות (הוא אומר את זה על עצמו)
וגם... הוא פשוא לא רואה


הוא יכול לדלג מעל פערורי לחם עם ענבים מעוכים, גרביים, כוס חד"פ ושקית עם בקבוק מים בלי לטרוח לפנות למקומוולו דבר אחד.
זה האיש. ידעתי את זה מההתחלה.

ובכל זאת.
התסכול הכי גדול הוא סביב שעת ההשכבות. מליון פעם התחננתי. בין חמש וחצי לשמונה תהיה איתי. בלי מסך בלי שיחות בלי לישון. רוצה להיות ביחד. ושייתן יד בהגשה ובפינוי של א.ערב, בהפרדת ניצים, בחלוקת קשב, בארגון לקראת שינה.

הוא לא איתי. אף פעם. היום - ולא בפעם הראשונה - הודיע שהוא חייב לנמנם. זה היה בחמש וחצי. עד עכשיו לא קם. אחכ יקום בלילה ויהיה ער כמה שעות.
ואז שוב חוסר תפקוד בבוקר. אני מפזרת לבד.
וחם. וקיץ. ואני במאמץ אדיר בלשמור על איזושהיא מסגרת.

הוא מצדו: אם את עייפה בואי לנמנם איתי.
ומה עם הילדים?
יסתדרו!
????????

הפתרון שהוא מציע: לכי לגמרי מהבית. אני אסתדר.
או אני.
או הור.
איזו מין משפחה זו בכלל.

והוא לא מצליח להבין מה אכפת לי מהשעון, משעות הארוחות, ההשכבות. חופש, לא?
בא לי לבכות.


דיברתי איתו אלף פעמים.
אין לזה פתרון.
הוא איש אוהב ויש לו לב טוב והוא לא עושה לי שום דבר בכוונה רעה. אבל אם דברים מסויימים חשובים לי, רק אני צריכה לעשות אותם.
ועוד מעט איכשהוא עם חמישה.


יקרה!מחכה עד מאוד
מוכר...יש לי כמה שאלות: איך שהוא מקלחת,משכיבה,מסדר את נותנת לו יד חופשית או מעירה/ מדריכה תוך כדי?
עונהתפוחים ותמרים
מקלח: ילדים, תתקלחו.
כולל הקטנה שלא יודעת לחפוף ראש.
היא מזרימה מים, שופכת סבונים, הוא על הספה עם הסלולרי.

משכיב: מיטות! עכשיו! מי שלא נכנס למיטה הולך לעונש. יופי. לילה טוב. סוגר דלת וחוזר לספה ולטלפון. והם בחגיגה בחדר....
מבחינתו שלא יירדמו שעות. הוא את שלו עשה.

ואפשר לחשוב כמה זמן זה לוקח לי: מכבה את האור. מכסה כל ילד. שרה שיר ערש. נותנת נשיקת לילה טוב. לפעמים יושבת לידם עוד 5 דקות, לא תמיד.

אין לנו הסכמה או נוהג דומה בנושאים האלה, והיו לנו לא מעט ריבים בעבר בנושא, ולכן ברור לי שאם אני רוצה שהדברים ייעשו בדרך בה אני מאמינה - אני חייבת לעשות אותם בעצמי.
אבל בזמן האחרון זה כולל גם בישול, גם מדיח, גם להסתובב עם מטאטא כל הזמן (כי לי הבלגן מפריע יותר) ובסופו של דבר הילדים עוזרים לי יותר ממנו.
לגבי חוסר ההסכמהאני זה א
ממליצה לך לא באותו רגע אבל אחרי כשכולם ישנים כבר ורגועים להגיד לו שגם את יכולה לפקוד עליהם שיכנסו למיטות ולשבת על הספה אבל כן חשוב שילד ילך לישון עם טעם טוב של אבא ואמא ולכן את מבקשת שיעשה את הדברים בצורה יותר נעימה ואם הוא לא מסוגל עדיף שלא יעשה.. הרבה שיחות תמצאי את הזמנים הנכונים והמילים שישפיעו על האיש שלך את זו שמכירה אותו ויודעת הכי טוב איך לגשת אליו
אז מנסיוני זה לא יעזור לך לצפות......מחכה עד מאוד
זה בהתחלה או הכל או כלום אם דיברת איתו והוא רוצה לבד.
אז תיתני לו ותשחררי לגמרי! ממש לכי לחדר...
אחרי שעושה הכלל לבד בלי שום הערה ,לדבר בסגנון תודה וכל הכבוד על זה ועל זה( לפרגן ממש)
ואז להוסיף משו קטן בסגנון הייתי ממש שמחה אם תספר להם סיפור/ תכסה רק אם זה ממש לא קשה לך!! זה יעבוד.. בלנ"ד.גבר אוהב הערכה ומתוך זה מוכן להשתנות
ממש ככה^^לב נתיים
בלי לשים לב מתחילת הנישואין בחיים לא הכרתי לבעלי על צורת ניקיון ועל צורת עזרה בכלל!!
רק אחרי כמה פעמים שממש כבר לא יכולתי לשמור בבטן אז באיזה קפה בערב הייתי אומרת בקטע טוב וכיף מה אני מצפה
היום בעלי יודע בדיוק כמוני הכל (לא עושה כי הוא מפרנס יחיד ולא נמצא בבית ) כל דבר שאצטרך בעיניים עצומות הוא ידע לתקתק בית שלם /כביסות/בישולים/ילדים

לא מרגישה ח''ו שחינכתי אותו
תמיד אני אומרת למדנו ביחד - גם לי לא היה מושג לפני החתונה לגבי כל הנ''ל ביחד בסבלנות למדנו

בהצלחה !
חיבוק יקירתיאני זה א
ניסית לדבר איתו על העניין של היחד בלי קשר לעזרה עצמה? אולי תנסי ליצור ארוחת ערב משפחתית בהתחלה אל תבקשי עזרה אבל אולי אם הוא יהיה שותף יראה את הצורך בלהושיט גם יד. מניסיוני עם בעלי שצריך את הזמן לעצמו הרבה פעמים בשעות שאני צריכה אותו איתי אני מנסה לבוא בדרך עקיפה ובזמן של רוגע אומרת לו כמה חשוב לי שנהיה יחד באותו עניין כי אנחנו משפחה וכו... ולרוב זה מחלחל לו ואני רואה שיפור ויותר השתלות מצידו. מה שכן ארוחת ערב הרבה הוא באמת לא יושב איתנו אבל כן כשאני צריכה אני אומרת לו בצורה מפורשת אני יודעת שאתה עסוק אבל אני צריכה אותך עכשיו חצי שעה או לא משנה כמה זמן איתי והוא כבר התרגל ואפילו מציע מעצמו את העזרה הרבה פעמים כי מבין שאני לא יכולה גם להרים תינוק גם להכין אוכל גם לקלח וגם להתייחס לגדולה אז צריך עזרה.. הרבה הצלחה אהובה
כל עוד אני מסתדרת הוא לא קםתפוחים ותמרים
הבעיה שלפעמים זה עולה לי ביוקר ואז זה גם עולה לנו ביוקר וזה המקום שאני לא רוצה להגיע אליו.
הוא מאד צריך את הזמן לעצמו. ויש לו שפע ממנו. הוא לא עובד כבר פרק זמן משמעותי ועוסק בכל מיני עניינים שקרובים ללבו וייתכן שיובילו גם לפרנסה (הוא מקים עסק עצמאי) אבל אני פשוט מתפוצצת כשהוא חוזר מיום מחוץ לבית ומתיישב על הספה, ואני אומרת לו באופן הכי נעים שאני יכולה שהכיור כבר עד התקרה והוא אומר: רק נכנסתי, אני לא קם עכשיו. כנל למקלחת. כנל להשכבה.
מה עם המנוחה שלי? לפעמים אני חושבת שהוא לא 'סביר' בהתנהגות שלו. אני יודעת שזה לא משנה ושאסור להשוות ושהוא האיש שלי ושלא סתם בחרנו זה בזו. ובכל זאת לא קל לי בזמן האחרון, והוא בכלל לא מבין מה אני רוצה.

שוב יש לך תלונות? רק תלונות כל הזמן?
זה מקום לא טוב להיות בו וקשה לי להפסיק לגמרי לצפות. אני יודעת שזה הפתרון אבל לא מצליחה ליישם. ועצוב לי שנוצר קצת מרחק בינינו. לא ענקי, אבל הוא לא היה שם קודם ואני לא רוצה אותו ושונאת פנקסנות ושונאת מתחים.
תנסי מה שהוא אמרלב נתיים
קחי יומיים חופש הוא יבין טוב מאוד מה זה לטפל בבית
ניסיתי. פעם חזרתי בשעה 2200. כולם ערים. הבית מהפכה.תפוחים ותמרים


סליחה, קפץ לי - ממשיכהתפוחים ותמרים

מה קרה? אני שואלת

הם לא רוצים לישון, הוא עונה

..... !

 

עכשיו בקיץ אם אני רוצה להחזיק מסגרת - ובעיני חשוב מאד להחזיק מסגרת - הם לא באמת יישנו עד 10 בבוקר אם אשכיב אותם בחצות. הם קמים מקסימום בשבע וחצי, לא משנה מתי הלכו לישון, והשינה שלהם חשובה לי מאד.

אז בימים מאד מיוחדים בשנה - חגים, ארוע משפחתי, יום העצמאות - אני באמת משכיבה בחצות - אבל החופש הוא חודשיים (!)

תסבירי לו את זה...שמחה
ילד צריך לישון
לא שואלים אותו אם הוא רוצה או לא
אם לא ישן מספיק- פוגע לו בהתפחות.
האחריות לכך היא על ההורים, לא על הילדים.
כמו שלא ניתן לילד לנהוג במכונית אמיתית אפילו שהוא רוצה.
כמו שלא ניתן לילד לא לאכול כלום אפילו שהוא לא רוצה.

אין בעיה, יכול להשכיב לבד בקצב שלו ובשיטות שלו. אבל בשעה x כולם צריכים להיות ישנים!

ממש מובן..וקשה !אבל תזכרימחכה עד מאוד
שכל עוד את
מצליחה לא לכעוס ולהתאפק זה מדהים
מוכר ממשאור לציון
אצלי הוא גם בא מאוחר הביתה. לפעמים אני חושבת שהוא נשאר מאוחר בעבודה כדי לא להגיע בזמן של ההשכבות. לא מצאתי פיתרון קבוע שעובד לאורך זמן ואני אף פעם לא הבנתי למה זה לא באמת מיוזמתו לסדר ולעזור בבית. אני בתור ילדה הייתי ממש ממש מפונקת ולא עשיתי כמעט כלום בבית. אמא שלי נשכה שפתיים ורק אמרה לי כל הזמן :בסדר חכי.. גם הזמן שלך יגיע ללמוד לבדר ולעבוד כל הזמן. איך זה שאני למדתי לסדר ולתקתק ולראות את הבלאגן והוא לא?
אולי זה קטע של גברים. בקיצור, הפסקתי לצפות.
תני לו את ה20 דק' האלהחדשה ישנה
שהוא נכנס להימרח על הספה , תתענייני בו באמת איך היה לו היום. תנסי קצת לשבת לידו למרות הילדים ברקע. תדברי עליו ואיתו, תשתפי קצת איך היה לך.
אח''כ תבקשי- מאמי, אני גמורה מכל היום. אמי ממש אשמח שתשטוף כלים, בסדר? (ברחל בתך הקטנה).

בלי רמזים ובלי פרצופים. בעלי שונא שאני אומרת - אוף, כמה כלים! אין לי כח! הוא תמיד אומר לי- בלי רמזים, דברי ישירות! אולי זה נכון גם לבעלך...

מקווה מאוד בשבילך שזה יעזור!!
בעלי בדיוק ככה. רק בקשה ישירה, לא שום רמזים.תפוחים ותמרים


לא רק בעלך!!בת 30
מניחה שהרבה בעלים...
תני לו הוראות פשוטות וברורות.
אם הוא נכנס לבלגן של ערב, ואין לו משימה מעשית ממך, הוא לא יכול למצוא את ידיו לרגליו, אז הולך לנוח.
לגבי המנוחה שלךאמא וגם

אנחנו הנשים צריכות ללמוד גם לנוח כשיש לנו צורך וכשאנחנו עייפים.

זה באג נשי.

 

אל תצפי ממנו לדאוג למה שאת לכאורה לא באמת חושבת שהוא נחוץ דיו (הרי אחרת היית יושבת גם, בראש הגברי..)

פשוט תנוחי גם..

 

יש ספר שנקרא "לדעת להכנע", שכתבה אותו מישהי בשם לורה דויל והוא מסביר את הדברים בצורה יפה ממש.

את מדהימה, את יודעת?שוקולד פרה.
את ממש מתעלה על עצמך בדבר שהוא יום- יומי.
משתדלת להבין את בעלך בכל התחומים.
לקט עצות:הצללפוני

1) יש משימות שאת עושה שהן נטו בשביל בעלך?

נגיד - מבשלת לו אוכל לעבודה, מגהצת לו חולצות לשבת, ממלאת לו טפסים לביטוח לאומי?

אם כן, תשקלי להפסיק.

חלילה לא בדווקאיות. לא זאת הכוונה. אלא פשוט - את עושה גם ככה הרבה יותר מדי, צריך להפחית במשהו. ולפני שמפחיתים על חשבונך או על חשבון הילדים, הגיוני להפחית על חשבון אדם בוגר שיכול לדאוג לעצמו.

אם הוא שואל על זה, למה הפסקת, תגידי בפשטות: אני עמוסה מדי, אין לי כוחות. זהו, בלי להאשים, בלי לדרוש, סתם להגיד את האמת כהווייתה.

אולי זה יהיה פתח לדיאלוג ואולי יביא להבנה שלו, אבל לא בהכרח. בכל מקרה הפחתת ממך עומס וזה כבר רווח. מה שמעבר לכך - בונוס.

 

2) בשעות העמוסות, כשאת מזהה שהוא איכשהו עם פוטנציאל לעזור (נמצא פיזית במקום, ער) - קחי בחשבון שכלום כלום לא מובן מאליו. קחי לעצמך שתי דקות, תתבונני סביב ותכתבי על דף כל מה שאת רואה שצרך לעשות - לקפל את החולצות שעל הספה, להכין שוקו לגדולה, להרים את קליפות הבננה שמתחת השולחן. תגידי לו בהומור שאת רואה שהוא משתוקק להתגייס לעזרתך רק לא יודע מה צריך, ולכן הכנת לו רשימה. שיבחר מתוכה מה שבא לו.

 

3) כשהוא שואל מה אכפת לך מלו"ז, אפילו שבשבילך פנימה זה הכי ברור בעולם, תתיחסי לזה כשאלה לגיטימית, ותנסי לנסח תשובה. בכנות, מהלב. זה חשוב לי כי... תעזרי לו להבין אותך ולהיות בעדך.

 

4) אם יש הר של כלים, אולי תעברו לאכול בחד"פ עד שהוא יארגן לכם כלים נקיים? צריך איכשהו למצוא דרך שהמשימות שלו *לא* יעיקו עלייך. כל עוד יש לחץ מצדך לעשות, תהיה התנגדות מצדו. צריך שזה יהיה רק העסק שלו מתי הוא שוטף. או שאולי יש משימה אחרת שאת תוכלי פחות לסבול מזה שהוא דוחה אותה? משהו שיהיה לך קל יותר להתעלם, שלא יגרום לך סבל? אולי הבחירה שדווקא הכלים יהיו באחריותו לא עובדת לכם טוב. אולי אפשר להעביר אליו תחום אחריות אחר. מה דעתך?

 

5) נראה לי שבהכללה גסה רוב האימהות נוטות באופן טבעי להשקיע בילדים יותר מרוב האבות. במילים פחות נחמדות, לאבות יש קצת משיכה לקוטב של ההזנחה, לאימהות קצת משיכה לקוטב של החניקה. וברור ששני הקטבים לא טובים... אבל כשלא מגיעים עד הקצה ממש, בגדול טוב לילדים שיש להם גם טיפול של אבא וגם טיפול של אמא. שיהיה איזון. אז אולי מתוך מודעות לכך תוכלו קצת ללכת זה לקראת זה. את מבקשת שהוא יסכים לקצת יותר השקעה בילדים ממה שטבעי לו, ואת מקבלת שתהיה קצת פחות השקעה בילדים ממה שטבעי לך. תחשבי איפה נראה לך שאפשר לרופף קצת. שבעלך יראה שאת לא רק מצפה ממנו להשתנות, אלא חותרת לפשרה שבה שניכם קצת תקרבו עמדות.

 

בהצלחה יקירה!

עוד דבר:הצללפוני

<חצי לילה חשבתי עלייך. ממש נגעת בלבי...>

 

נשמע די ברור שכרגע לו"ז שעות השינה והערות שלו מתאים לרווק ולא לבעל משפחה. וודאי שזה לא לעניין. אבל בפועל כשהוא חוזר הביתה בחמש ומבחינת הגוף שלו עכשיו חצות והוא מת לישון אחרי שהיה ער חצי לילה קודם --- והמוח חצי רדום והעיניים נוטות להיעצם והשרירים בקושי זזים --- והוא אולי אומר 'תני לי רבע שעה' אבל זו אשליה, כמו שאני יכולה להשלות את עצמי בחצות שאני רק עוצמת עיניים על הספה לרגע ומיד מיד קמה לקפל כביסה כי חייבים חייבים ואין לילדים מה ללבוש, נו באמת... ברור שזה לא ילך לי... בקיצור - במצב הנוכחי, כשהוא מגיע הביתה לפנות ערב, זה כנראה לא הזמן לשנות שום דבר. באותו רגע, אפילו אם יהיו לו כל הכוונות הטובות שבעולם, הוא לא כשיר. להבדיל, כמו שאין מה לדבר עם שיכור שהוא צריך להתפכח - אם אלכוהוליסט יצליח לעשות שינוי, זה שינוי שהוא יעבוד עליו בשעות הפיכחות שלו, לא כשהוא שתוי (ליתר ביטחון אני אגיד שוב - להבדיל, זה לא אותו דבר, רק יש נקודת השוואה).

אני ממש מקווה בשבילך שהוא ירצה ויעשה שינוי. אם הוא ישתכנע ויקבל על עצמו להתאים את השעות שלו לשעות של הבית, זה ייקח לו אולי שבוע של עבודה על השעון הביולוגי שלו. משהו כמו ג'ט-לג. עד שהוא יעשה את השינוי הזה, הזמן לצפות ממנו למשהו אלו השעות שהוא ערני. למשל את דף המשימות שאמרתי לך להכין, אולי עדיף שתשאירי לו על השולחן שיראה כשיקום בלילה. או את הר הכלים שבכיור. כן, תלכי לישון כשהבית הפוך. קשה רגשית אבל אולי זה יהיה שווה את זה. את יכולה גם להשאיר לו מכתב אוהב על איך שאת מרגישה - תשאירי לו את זה לשעות שהוא קם, שיקרא אז. אל תדברי איתו על זה כשהוא ישנוני. חבל על המאמץ והתסכול שלך. זה לדבר עם אדם לא כשיר.

לשיקולך יקירה...

 

אהבתי מאד את שלל העצות. מתחברת ביותרמיואשת******


וואו, כל כך מעריכה את ההשקעה שלך בתגובה, המון תודה!תפוחים ותמרים


יש מצב שהכל נובע מהאוסידי?חולת שוקולד
בתור מתמודדת עם אוסידי זה מה שישר עלה לי אבל אולי אני טועה
איך המצב רוח שלו והתיפקוד באופן כללי?
מוכר. בעלי קצת יותר טוב אבל אדיש ולא רואה בלגןכלה נאה
אני חושבת שתמקדי אותו בדבר אחד
שלפחות אותו יעשה כמו שצריך.
אני אמרתי לבעלי שממש קשה לי והוא ממש "מציל" אותי ב... וזה עבד.
אבל הייתי צריכה להזכיר לו איך אני אוהבת שהוא יעשה.

אני בעיקר חיבוקאפונה
ממש מבינה אותך, לפעמים מרגישה כמו אם חד הורית בקטע הזה.
למרות שבעלי מקסים ואוהב והכל, הוא פשוט לא מרגיש את המחויבות לילדים כמוני. אצלנו הוא גם לא נמצא פיזית בהמשך השבוע כשהילדים ערים בד"כ.

אולי מחר יהיו לי תובנות..
אוף. נשמע מאד מאד קשהמיואשת******

מה אני יכולה לומר.... אני לא הייתי יכולה לחיות ככה בכלל, כי מעל הכל נשמע שאין כבוד לבקשות והצרכים שלך, וזה א. ב. 

ומה בדיוק עושים זה פחות משמעותי, מאשר הכבוד של בעלך ליכולות לקושי ולצרכים שלך. 

אני חושבת שאתם צריכים להתחיל לדבר משם, כתבת בסוף - "אבל אם דברים מסויימים חשובים לי, רק אני צריכה לעשות אותם. " זה בעיני מצב לא תקין בנישואים, ולא קשור לOCD או כל דבר אחר (יותר קשור כנראה לבן יחיד מפונק)

ושמה צריכה להיות שיחת הבהרה

הוא לא חייב לעשות כל מה שחשוב לך

והוא לא חייב לעשות דברים בדיוק איך שאת רוצה אותם

אבל כן צריך להגיע לפיתרון שחלק מהדברים שאת מבקשת הוא יכבד ויעשה גם אם לא בא לו

איך... קטונתי

חיבוק גדול!!!

עונה באריכות לכולכן, ותודה על התגובות, חיממתן לי את הלבתפוחים ותמרים

 בעלי אדם מאד נעים הליכות, איש רגוע, ממעט להילחץ ממצבים לא מתכוננים ומעולה באלתור ופתרון בעיות. אם יש דברים 'גדולים' שצריך להזיז - הוא המנוע ואני זו שנלווית אליו. למשל: להחליף רהיט בבית. אני אדבר על זה עד אינסוף, הוא ייקח אותי לשלוש חנויות ונסגור עניין בשעתיים. שיפוץ - כנ"ל. אירוח אורחים רבים והכנת מנגל - שום עייפות ושום נעליים. האיש פנתר.

 

אבל. הוא באמת גדל בצורה כל כך מפונקת שקשה לי ממש לתאר לכן. ההורים שלו מאמינים שצריך להגיד כן לכל גחמה של ילד ולתת לו כל דבר וכך הוא יהיה אדם מאושר. אז הם באמת נתנו לו ממש הכל הכל - חוץ מגבולות .בשילוב עם ה-ocd שאיבחנו רק לפני שנתיים + אמא ממש חולת נקיון - הבנאדם חי כמו נסיך וגילה כמה בלגן ולכלוך הוא עושה רק כשעזב את הבית אחרי הצבא.

 

הוא תמיד תמיד אומר לי 'כן' לכל בקשה כמעט. אבל מתי הדבר באמת יתבצע - אף אחד לא יודע. זה תמיד מחר, אחר כך, רק לא עכשיו, עוד מעט, אחרי השיניים, אחרי המקלחת, אחרי השיחה, אחרי המבול.... הבנתן. אז כש'רק' צריך לטאטא את האפונה שהילדה זרקה, ורק לאסוף כביסה מהרצפה, ורק להעביר למייבש, ורק להפעיל מדיח, ורק להעמיד סיר אורז, ורק לפייס את הקטנה, ורק להפריד את הגדולים, ורק להחליף לפיצית - ואני מג'נגלת בין כל המטלות והוא - יושב על הספה עם הסלולרי - זה גורם למתח עצום. וזה לא עוזר לי אם אני שעה מתחננת שיקום ויעשה דבר אחד. אני כבר באופן טבעי מעדיפה לעשות את ה'רק' הזה בעצמי. ובסופו של דבר ה'רק' נהיה פחות או יותר הכל.

 

מה ששיניתי זה שהכנסתי עוזרת לשעתים בשבוע כשגיליתי על ההריון וזה מאד מקל עלי, כי לא הייתי מצליחה להגיע לנקיון יסודי אלא רק מין נקיון חפיף.

דבר נוס, - אני מגייסת את הילדים לעזרה כל הזמן. אני יודעת יפה שבקרוב הבטן תמנע ממני להגיע לרצפה וזה יהיה מאמץ פיזי בלתי נסבל. מלמדת אותם לארגן, לקחת ממני כביסה מקופלת לארונות, לשים נעליים במקום, לטאטא את כל הסלון ולברור צעצועים וקוקיות ושלל דברי ערך מתוך הבלגן.

 

וכן, אני עדיין -

תולה את המגבות הרטובות שלו אחרי שהוא מתקלח

שמה את הגרביים שלו בסל

מניחה את המפתחות שלו במקום שלהם

אוספת בבוקר את התרופות שלו (!) לסלסלה כי הוא הולך לישון אחרי ושוכח

מפנה את כוס הזכוכית שהשאיר על השולחן בסלון

ובטח יש עוד כמה דברים ששכחתי.

אני לא יכולה לפתוח איתו חזית על כל דבר.

 

הסיכום האחרון היה שהפעלת המדיח ופינויו באחריותו הבלעדית. אבל בשישי בישלתי המון והוא נעלם מהבית (מסתבר שירד לעבוד בגינה אחרי שיצא עם חבר), עלה רק בשלוש, כמובן עייף. אני כבר הפעלתי 2 מדיחים עד השעה הזו. לא, הוא לא יכול עכשיו לפנות או להפעיל מדיח, הוא עייף. גם לא לקלח את התינוקת. הוא נח. ולמה אני בכלל בלחץ (שבת ראשונה, הלו?!) נורא כעסתי עליו. שהוא לא רואה אותי. שהוא לא מבין אותי.

 

אין לו מושג כמה קשה לי. כל עוד הדברים מתבצעים הוא עיוור לגמרי למאמץ שמושקע בהם. מבחינתו לנסוע לאמא שלו כ-ל שבת כדי לנוח שם ושהיא תגיש לו ותפנה לו (שם הוא לגמרי לא עושה כלום) ולא משנה איך היא מרגישה. אני זו שאומרת לא, בשבת הזו יש לה פגישה עם חברים, עכשיו היא הבריאה, אחותה צריכה אותה וכדומה. ומצמצמת את היקף הנסיעות שלנו.

 

דבר אחרון - הוא לא עובד. כבר פרק זמן ארוך של למעלה משנה. הוא עובד על פתיחת עסק עצמאי, אבל כמו הרבה פעמים אצל אנשים עם אוסידי - פתיחת העסק היא אי שם באופק..... אחר כך, בקרוב, עוד מעט..... ובינתיים הוא לגמרי חי כמו סטודנט חופשי, כמו רווק, בשעות אחרות, בלי שום מסגרת. לפחות במהלך שנת הלימודים הוא אחראי על הפיזורים אז יש איזשהוא עוגן.

 

עכשיו אין עוגן ואני מאד מתקשה להוות את העוגן הזה בגלל שאני בת הזוג וכי זה לא חשוב לו, וכי זה קורה לו באופן טבעי וזה דבר שכן קשור לאוסידי, אבל אני ממש מרגישה אמא חד הורית. לחמישה, אגב. כי הוא לגמרי ילד מבחינתי. ולא סתם ילד, אלא גם ילד שאי אפשר לחנך אותו לשום דבר. הוא מיד מתנגד ומתנער. אני מבינה למה, אבל לא מצליחה להבין למה אני לא יכולה לבקש ושהוא פשוט יעשה וזהו. ההיפך כן קורה.

 

יש אגב דברים שהוא יעשה בשמחה ומיד - חביתה בערב, מסג' לכפות הרגליים, מילות אהבה והערכה. אבל קשה לי כבר להרגיש שרק אני מנהלת את הבית ואת המשפחה.

 

מקווה שאתן לא מתרשמות שהוא אדם נוראי, הוא ממש לא, פשוט כרגע הקשיים שלו באים בסתירה לקשיים שלי ולפחדים שלי ויש לי בטן מלאה עליו וזה עושה לי רע ואני ממש מפחדת להגיע למשבר או לריב ענק בגלל זה ומצד שני קשה לי להרפות מהציפיות ממנו ואני צריכה הרבה כוח גם לעצמי ולהריון ופניות לילדים ונשאר לי פחות בשבילו ואני רוצה להגן על הקשר שלנו ולא לתת לו להפוך להתכתשות. אתמול בלילה הוא אמר לי 'כל הזמן יש לך רק טענות'. קשה לו איתי גם.

 

אין לי עצות... רק חיבוק!!!אורוש3
וואי ממש קשה...מחכה עד מאוד
ממש התמודדות יום יומית.קודם כל כל הכבוד על הפעמים שאת מוותרת!! ולא מתפוצצת....
אני ם מתפוצצת שזה קורה בימי שישי...
יש ביטוי כזה להכנס מתחת לגל שהוא מגיע...
אפשר לריב...אבל חשוב באיזה שהוא שלב להתפייס ופשוט לעשות משהו כיף וכן לא לדון בזה.עצם הביחד נותן כח.
ותדעי שאת גיבורה וה' מעריץ אותך...
תפני אליו(לה' ) זה עוזר
הו. וואו. נושמת עמוק ומנסה לענות לךמיואשת******

הוא לא אדם נוראי, ממש לא

אבל הוא כן נשמע לי בעל נוראי, עימך הסליחה. 

ונשמע שאת משוכנעת שמותר לו להיות כזה- או לפחות היית משוכנעת עד כה ועכשיו זה מתפוצץ לך, והאמת שדי בצדק

אז לא, זה שיש למישהו OCD או HDAD לא אומר שמותר לו להיות עיור למחירים שהמשפחה- ובעיקר בת הזוג משלמת על זה

בן אדם מבוגר עם תסמונת כלשהי, אמור לנסות לטפל בה, להתנהל איתה, ולפצות בדרכים אחרות על המחירים שהמשפחה שלו משלמת. 

את לא מתארת מצב כזה

ובעיני זה לא תקין

 

אם כי אני רוצה לסייג שאני לא מכירה התמודדות כזו, ושהיית הופכת לפקעת עצבים צרחות ובריחה מהבית עם התמודדות כמו שאת מתארת

אז קודם כל הצדעה

וחיבוק

ותקחי את רעיונותי בעירבון מוגבל כי אני באמת לא מבינה בתחום ומנסה לכתוב כשאשה לאשה ולא מעבר לזה

 

האם הוא מטופל? טיפול התנהגותי?

האם ניסיתם פעם טיפול זוגי?

נקודות למחשבה

 

מעבר לזה במצב בנוכחי, שאת בעצמך מתארת שיש לך עוד ילד ולא בן זוג , הייתי מנסה למזער נזקים

לשבת איתו יפה, להסביר לו שאת לא יכולה גם לטפל בבית ובילדים בלי עזרתו וגם לטפל בו, ולכן, כמו שהציעו מעלי את רוצה להוריד את הטיפול בו. הוא בן אדם בוגר.

ואין סיבה שהוא יהיה עיוור כמו שאת מתארת לכל המאמץ שמושקע בבית.

מה זה אומר - שאתם קונים סלסלה נחמדה, ואת כל מה שאת אוספת אחריו- אבל הכל, תחתונים מלוכלכים גרביים כוסות ותרופות- את שמה בסלסלה הזו. והיא מחכה לו במיטה כשהוא הולך לנמנם לו. 

ואם הוא משתמש בתחתונים המלוכלכים בלי לעבור כביסה- את לא אומרת מילה. ואם הוא דג את התרופות מהסלסלה ומחזיר אותם לשם - את לא אומרת מילה. הוא ילד גדול, זו הסלסלה שלו, המקסימום שלך זה לאסוף את הדברים שלו לשם. אם הוא רוצה שהכוסות ישטפו או שהגרביים יכובסו- זה מטלה שלו לכל הפחות להעביר אותם לסל הכביסה.

 

דבר שני תנסו לחשוב ביחד מה הדברים שהוא יכול לעשות בלילה. את אומרת שהוא מתעורר בלילה ומלא ערנות לא? יופי, כלים זה סבבה, אין מניעה לעשות אותם בלילה

אם הוא יודע לבשל

אם הוא יודע לעשות ספונגה (זה הזמן ללמוד)

תסכמו שאת משאירה בלילה בית מטונף כשאת הולכת לישון, כלים וכו, והוא יעשה את זה בזמן שלו

אבל שיהיה ברור שאת קמה בבוקר הכלים שטופים והמטבח שטוף, למשל. ברחל ביתך הקטנה מה הוא עושה ומתי

 

תבקשי ממנו לדרג מה הכי חשוב לו- אם הכי חשוב לו לישון בשעות שלו, בבקשה זהמאפשר לו את זה

אבל הוא לא רווק

את לא אמא שלו

וזה לא צורה להמשיך לחיות ככה

מצטערת שאני חריפה מעט, לא רוצה לגרום לבעיות בשלום בית וזה... אבל אין לי דרך אחרת כי אם לומר מה שאני חושבת על מה שעולה מהתיאורים שלך

לא מספיק לאהוב מישהו בשביל לחיות איתו, צריך לחיות עם שותף

ואם זה לא עובד, טיפול זוגי, אני לא מבינה איך שרדת עד כה בצורת חיים כזו

 

חיבוק גדול!!!

מיואשת התגובה שלך הכאיבה ליתפוחים ותמרים

בעלי אדם טוב והוא לא בעל נוראי.

אם הייתי חושבת שהוא בעל נוראי כנראה הכותרת שלי היתה:

מתגרשת

ולא

מתוסכלת

 

אני לא מסתכלת עליו ככה, למרות שלפעמים יוצא לי המיץ.

בחרתי לחיות איתו.

ידעתי מי האיש.

בחרתי אותו אז ואני ממשיכה לבחור אותו שנה אחר שנה ויום אחר יום וילד אחר ילד. אחר ילד.

הוא נאמן ואוהב וחם.

בתחילת הקשר שלנו כשהייתי חולה מאד היה ישן לילה לילה על מזרן מתחת למיטה שלי.

והייתי מאושפזת חודשים. לא יום יומיים.

 

וכן, לפעמים קשה לי איתו, אפילו מאד.

ויש דברים שהוא הכי לא גמיש בהם בעולם.

אבל יש דברים אחרים שבהם הוא קל ו'זורם' (שונאת את המילה הזו), למשל ככה היה עם השבת - אני באתי ואמרתי: בוא נשמור שבת. והוא אמר: בטח, אם זה חשוב לך אני מסכים. לא שאל ולא חקר.

 

לצערי זה שיש לו ocd ברמה שיש לו - בתוספת החינוך הנוראי שקיבל בבית - בתוספת העובדה שהוא בן יחיד - כל אלה הופכים אותו לכזה. אני לא פתאום בוקר בהיר אחד גיליתי איך הוא. כל השנים ידעתי איך הוא. ומצאתי ומצאנו ביחד כל מיני דרכים להתמודד. אח"כ הגיע האבחון ואיתו הטיפול. והיתה לכך השפעה מסויימת, אבל הוא לא נהפך פתאום לאדם אחר והוא אף פעם לא ייהפך לאדם אחר. זה האיש.
 

 

וכשאני אומרת לו שקשה לי להשכיב הוא אומר: לכי. לכי מהבית יומיים בשבוע. שבי בבית קפה. תקראי ספר. תפגשי חברה. אני אסתדר. היום אחרי שיעור השחיה של הילדים לא עליתי הביתה. אמרתי לו שאני עייפה ונשארת קצת מחוץ לבית. עליתי אחרי קרוב לשעה, שלושה ילדים כבר אכלו, שניים היו מקולחים, הבית היה רגוע לגמרי.

 

אהבתי את העצה שלך לגבי הסלסלה ובהחלט מאמצת אל חיקי.

הוא היה בטיפול התנהגותי ותרופתי, כרגע עדיין בטיפול תרופתי, ואני מקווה שיחזור לחלק ההתנהגותי.

עכשיו בקיץ, כשאין מסגרת בכלל, הוא לגמרי איבד את השעון ואת הצפון, ואני בהריון ועם הרבה דאגות (כמו תמיד בהריון) והכל קשה לי ומציף אותי יותר. בספטמבר יהיה לי יותר קל כי הוא מסונכרן לשעון של הבית במהלך שנת הלימודים. דיברתי איתו על כמה שקשה לי והוא אמר שנשב ונתכנן ביחד לו"ז שבועי ממש עם שעות לכל דבר ומי עושה מה ונקיים אותו במהלך החופש כדי שבכל זאת תהיה איזושהיא שגרה רציפה לנו ולילדים ביחד איתו.

דווקא השבת הקשתה עלי מולו כי היא היתה יוזמה שלי וגם ביצוע שלי והוא היה לגמרי בחוץ. אני מקווה שבפעם הבאה אצליח לרתום אותו יותר וגם נתכנן וגם נכין את הדברים ביחד.

חיבוק!מחי
אין לי עצות, אבל רק רציתי להגיד לך שאת נשמעת אשה מיוחדת ורגישה עם המון אהבה.
שתזכו תמיד לראות את הטוב אחד בשני!
יקרה אני ממש מצטערתמיואשת******

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

ברור, לא חשבתי חלילה שכוונתך היתה רעהתפוחים ותמרים
זה האיש שלי וזו הדרך שלי, ולפעמים היא קשה לי. מודה לך מכל הלב על האיחולים.
עונה...שמחה
נשמע שבעלך באמת אדם טוב
ואת אישה נפלאה שעדיין מצליחה לראות את הטוב שבו ולהעצים אותו, גם כשמאוד קשה לך.
אני חושבת שאת לא צריכה לצפות ממנו לכלום, כי זה לא יעזור, אבל נשמע שהוא באמת כן מנסה לעזור ולמלא את בקשותייך.
לכן תשתדלי לפרט את הבקשות: בבקשה תשטוף כלים הערב, בשעה x אני צריכה את הכלים שטופים. או: בבקשה תחזור היום הביתה בשעה x כדי לעזור לי ב-y וב-z.
לגבי העסק- יכול להיות שגם בזה הוא צריך הכוונה, כמו מישהו שילווה אותו ויציב לו לו"ז עד מתי לסיים כל דבר.
נשמע לי שהכי משמעותי זה עניין העבודהחולת שוקולד
למה בעצם הוא לא עובד בעבודה מסודרת, כי הוא עדיין בונה על פתיחת עסק?
את עובדת?
אם הוא יעבוד אולי תוכלו לממן עזרה משמעותית יותר, שעה ביום או אפילו יותר וזה יפתור את הבעיה במידה רבה

וואואמא וגם

זה נשמע ממש קשה..

ניסית באמת ללכת ולראות מה קורה כשהוא איתם לבד?

לפעמים יש הפתעות חיוביות, לפעמים זה יכול לאפשר לו ללמוד בדרך הקשה שזה לא פשוט כמו שזה נראה..

 

לדעתי קחי את ההצעה תצאי לך בשבוע הקרוב 3 ערבים ואחר כך תספרי לנו תובנות..

מאירה נקודה קטנה שכתבת ולא ראיתי שהתייחסולפניו ברננה!
לגבי אופן ההשכבה של הילדים...
לפעמים גם אצלנו בעלי לא מבין למה דברים חשובים לי ולמה חשוב שדברים יעשו בצורה זו או אחרת
אני ראיתי שבזמן מעשה- לא תמיד מצליחה להסביר למה זה חשוב לי ולמה זה מבחינתי צריך להיות ככה.
לא תמיד מצליחה לדייק לעצמי. זה פשוט חשוב! מה לא ברור?!
ואז הוא שואל, ואני אומרת לו, יודע מה זה לא חשוב. תעשה איך שאתה רואה לנכון.
(זה משגע אותו. את סותרת את עצמך. את לא צריכה לקבל את דעתי בכל דבר...)
אבל חצי שעה אחר כך, או אפילו ערב אחרי, אני אומרת לו: כששאלת לא ידעתי להסביר לך למה חשוב לי שיהיה כך וכך.
חשבתי על זה, דייקתי לעצמי, ונראה לי שהסיבה היא ש... (נגיד- מבחינתי אין דבר כזה הם לא רוצים לישון, הם צריכים לישון ואנחנו ההורים צריכים להדריך אותם ולהנחות אותם לעשות את זה כי אנחנו יודעים מה טוב להם. ואם נשקיע עוד חמש דקות בלוודא שהם נכנסו למצברוח של שינה, הם באמת ילכו לישון.)
ואז אומרת שכמובן שאני מבינה אם הוא יחלוק עלי אבל אני מבקשת שינסה לחשוב על מה שאמרתי ממקום נקי...
גם אם הוא לא תמיד מסכים הוא יותר מבין ככה את החשיבות של הנושא. הוא רואה שאני עוסקת בזה לא רק בזמן מעשה, ומקדישה לדברים מחשבה, וגם שהדרישות שלי שדברים ייעשו בצורה מסויימת לא מצוצות מהאצבע...
אני לא עושה עניין מהשיחות האלו בדכ. זה משפט שאני זורקת לו תוכ ארוחת ערב או שטיפת כלים...
כתבת בהודעת הפתיחה שהוא אחראי רק עלשוקולד פרה.

 

שטיפת כלים.

 

לא הבנתי אם הוא עומד בזה או לא.

 

תראי,

בתכל'ס את מתארת פה מצוקה שהולכת וגוברת.

את מאוד רהוטה, אינטליגנטית ורגישה. באמת. הוא ממש זכה.

 

אבל אם את לא תשחררי את הכעס המתגבר על כך שהכל עלייך (כולל הפרנסה)

אז הכעס הזה שאת צוברת בפנים,

או שהוא יתפרץ

או שזה ייהפך לקור ולנתק (לא בא לך לקיים יחסים.. את כבר לא צמאה למילות אהבה ממנו... רק שיניח לך, את לא צריכה ממנו יותר כלום... וכו' וכו').

 

כי זה מה שקורה אם צד אחד מרגיש שהוא מנוצל,

בגלל שהשני רוקד לפי החליל של עצמו בלבד.

 

בשכל את יודעת להסביר שזה בגלל בית ההורים,

או האוסידי,

או שזה אופי שונה,

ושכן יש בו תכונות טובות

(ואני לא אומרת שאין לו).

 

אבל עובדה שאת עדיין כועסת. כועסת ומאוד מתוסכלת.

גם כשאת יודעת את כל העובדות האלו, שאמורות לרכך את כעסך.

 

ולכן, לדעתי את חייבת לתת מקום לכעס ולתסכול.

בפעם הבאה שהוא "מורח" אותך, ואת מרגישה שהכעס עולה,

אל תחנקי אותו,

תראי לו שאת כועסת!

תראי לו שאת לא מסוגלת יותר, שהגעת לקצה! 

 

לא "לחכות ולדבר יפה בסלון על כוס קפה..."

כי זה לא עובד!

הוא לא מפנים עד כמה את כואבת ומתוסכלת,

אם את כל הזמן עדינה אתו.

 

אז די  להיות עדינה...

די להיות כ"כ רגישה לכולם ולשכוח מעצמך..

די לדאוג לבית, לילדים, לפרנסה, לכביסות, לאוכל...

די!

 

חודש הבא הוא מוצא עבודה!

כבר השבוע את רוצה שהוא ישכיב!

היום הוא כבר מפנה אחריו וכו וכו.

 

את נותנת לו להתמרח, זה החלק שלך.

מרוב שאת מתחשבת בצרכים שלו,

בלי להרגיש... את פשוט הופכת לצל בבית.

 

מעכשיו היי אסרטיבית ותעמדי על מה שנכון לך.

את כ"כ חכמה.. השכל שלך אומר לך דברים נכונים.

תקשיבי לעצמך!

ממש מסכימהמיואשת******
כתבת מה שהרגשתי כנראה לא הצלחתי להעביר יפה כמוך
מסכימה!...שמחה
מסכימה ממש!!!לב נתיים
אני לא ככ!מחכה עד מאוד
אם היא תהיה חזקה ודורשת? אז ? פתאום הוא יציית? מי אמר?גבר לא אוהב שאשה היא אמא שמכריחה אותו, אפשר להגיד ולבקש דברים ברורים אבל לא בכח
גם אישה לא אוהבת להרגיש שפחהשוקולד פרה.
ואין מה לעשות, לפעמים אסרטיביות וכעס במידה עושים את שלהם.
אחרת הבעל ימשיך להגיד שהוא חייב עכשיו לנוח, והיא תמצא את עצמה עושה את כל המטלות המעצבנות שהיא פירטה.
בדיוקמיואשת******

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

נשמה את מתנסחת מעולה!שוקולד פרה.
תודה!מיואשת******אחרונה


אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24אחרונה

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקורית

גם אניזריחה123

נכנסתי אתה

האמת בלי ג'ל

ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת

על כל השאר מאוד הקפדתי.

היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.

עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר

האמת שבלי ג'ל זה מבחינתי שימוש לא נכון112233445566

והקודמת שאמרה שנכנסה אמרה שרגיש ולא מפרטת אז קשה לדעת מה זה שימוש נכון שהיא אמרה

אבל מבחינתי שימוש נכון זה מתאמת, גל, כל פעם כשאני מכניסה להרגיש שיושב טוב ומכסה את צוואר הרחם בוודאות.

מן הסתם בטוח יש גם כאלו שנכנסו בשימוש נכון פשוט על דיאפרגמה מתארים שימוש נכון ובסוף כשמפרטים רואים שלא אז זה בכלל מבלבל

לא רק מבחינתךפרח חדש

אלו ההנחיות הרשמיות לשימוש בדיאפרגמה

אני יודעת לבדוק את עצמי פנימית והייתי עושה את זההריון ולידה

תמיד

ועדיין זה קרה, אחרי תקופה שמנע יפה

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

המניעה הודאית היחידה היא התנזרותמרגולאחרונה

קודם כל לשאלתך, לפי אתר מכבי:

בשימוש נכון ובשילוב עם קוטל זרע, דיאפרגמות וכובעונים יעילים ב-92-96% מהמקרים במניעת הריון. משמעות הדבר היא שמכל 100 נשים המשתמשות באמצעים אלו, 4-8 נשים תיכנסנה להריון בכל שנה

שימי לב זה לפי שימוש נכון. חייב לדעת להשתמש.

כל אמצעי הוא לא ודאי. למשל גלולות בתנאים אידיאליים זה 99% אבל בשימוש בשטח- פחות (בגלל ששוכחות גלולה, לא מקפידות על מרווחים, וירוס הקאות וכו וכו). לכן יש חשיבות גדולה להקפדה שלך על ההוראות (גם לדיאפרגמה יש הוראות)

וכן, למשל התקנים הורמונליים יעילים באחוז יותר גבוה. אבל מניחה שיש סיבה שאת לא שוקלת אותם.

אם הסיבה למנוע היא רפואית, דיאפרגמה לא אידיאלית כי בכל זאת סיכוי לא פיצי להיכנס להיריון גם בשימוש נכון, אז תלוי מה האלטרנטיבות שלך. ואולי באמת לשלב דיאפרגמה וקוטל עם הימנעות חלקית מהימים שמאוד סביר בהם בחוץ. ולהקפיד בפדנטיות על ההנחיות.