מה קרה? אני שואלת

הם לא רוצים לישון, הוא עונה

..... !

עכשיו בקיץ אם אני רוצה להחזיק מסגרת - ובעיני חשוב מאד להחזיק מסגרת - הם לא באמת יישנו עד 10 בבוקר אם אשכיב אותם בחצות. הם קמים מקסימום בשבע וחצי, לא משנה מתי הלכו לישון, והשינה שלהם חשובה לי מאד.

אז בימים מאד מיוחדים בשנה - חגים, ארוע משפחתי, יום העצמאות - אני באמת משכיבה בחצות - אבל החופש הוא חודשיים (!)

אנחנו הנשים צריכות ללמוד גם לנוח כשיש לנו צורך וכשאנחנו עייפים.

זה באג נשי.

אל תצפי ממנו לדאוג למה שאת לכאורה לא באמת חושבת שהוא נחוץ דיו (הרי אחרת היית יושבת גם, בראש הגברי..)

פשוט תנוחי גם..

יש ספר שנקרא "לדעת להכנע", שכתבה אותו מישהי בשם לורה דויל והוא מסביר את הדברים בצורה יפה ממש.

1) יש משימות שאת עושה שהן נטו בשביל בעלך?

נגיד - מבשלת לו אוכל לעבודה, מגהצת לו חולצות לשבת, ממלאת לו טפסים לביטוח לאומי?

אם כן, תשקלי להפסיק.

חלילה לא בדווקאיות. לא זאת הכוונה. אלא פשוט - את עושה גם ככה הרבה יותר מדי, צריך להפחית במשהו. ולפני שמפחיתים על חשבונך או על חשבון הילדים, הגיוני להפחית על חשבון אדם בוגר שיכול לדאוג לעצמו.

אם הוא שואל על זה, למה הפסקת, תגידי בפשטות: אני עמוסה מדי, אין לי כוחות. זהו, בלי להאשים, בלי לדרוש, סתם להגיד את האמת כהווייתה.

אולי זה יהיה פתח לדיאלוג ואולי יביא להבנה שלו, אבל לא בהכרח. בכל מקרה הפחתת ממך עומס וזה כבר רווח. מה שמעבר לכך - בונוס.

2) בשעות העמוסות, כשאת מזהה שהוא איכשהו עם פוטנציאל לעזור (נמצא פיזית במקום, ער) - קחי בחשבון שכלום כלום לא מובן מאליו. קחי לעצמך שתי דקות, תתבונני סביב ותכתבי על דף כל מה שאת רואה שצרך לעשות - לקפל את החולצות שעל הספה, להכין שוקו לגדולה, להרים את קליפות הבננה שמתחת השולחן. תגידי לו בהומור שאת רואה שהוא משתוקק להתגייס לעזרתך רק לא יודע מה צריך, ולכן הכנת לו רשימה. שיבחר מתוכה מה שבא לו.

3) כשהוא שואל מה אכפת לך מלו"ז, אפילו שבשבילך פנימה זה הכי ברור בעולם, תתיחסי לזה כשאלה לגיטימית, ותנסי לנסח תשובה. בכנות, מהלב. זה חשוב לי כי... תעזרי לו להבין אותך ולהיות בעדך.

4) אם יש הר של כלים, אולי תעברו לאכול בחד"פ עד שהוא יארגן לכם כלים נקיים? צריך איכשהו למצוא דרך שהמשימות שלו *לא* יעיקו עלייך. כל עוד יש לחץ מצדך לעשות, תהיה התנגדות מצדו. צריך שזה יהיה רק העסק שלו מתי הוא שוטף. או שאולי יש משימה אחרת שאת תוכלי פחות לסבול מזה שהוא דוחה אותה? משהו שיהיה לך קל יותר להתעלם, שלא יגרום לך סבל? אולי הבחירה שדווקא הכלים יהיו באחריותו לא עובדת לכם טוב. אולי אפשר להעביר אליו תחום אחריות אחר. מה דעתך?

5) נראה לי שבהכללה גסה רוב האימהות נוטות באופן טבעי להשקיע בילדים יותר מרוב האבות. במילים פחות נחמדות, לאבות יש קצת משיכה לקוטב של ההזנחה, לאימהות קצת משיכה לקוטב של החניקה. וברור ששני הקטבים לא טובים... אבל כשלא מגיעים עד הקצה ממש, בגדול טוב לילדים שיש להם גם טיפול של אבא וגם טיפול של אמא. שיהיה איזון. אז אולי מתוך מודעות לכך תוכלו קצת ללכת זה לקראת זה. את מבקשת שהוא יסכים לקצת יותר השקעה בילדים ממה שטבעי לו, ואת מקבלת שתהיה קצת פחות השקעה בילדים ממה שטבעי לך. תחשבי איפה נראה לך שאפשר לרופף קצת. שבעלך יראה שאת לא רק מצפה ממנו להשתנות, אלא חותרת לפשרה שבה שניכם קצת תקרבו עמדות.

בהצלחה יקירה!

<חצי לילה חשבתי עלייך. ממש נגעת בלבי...>

נשמע די ברור שכרגע לו"ז שעות השינה והערות שלו מתאים לרווק ולא לבעל משפחה. וודאי שזה לא לעניין. אבל בפועל כשהוא חוזר הביתה בחמש ומבחינת הגוף שלו עכשיו חצות והוא מת לישון אחרי שהיה ער חצי לילה קודם --- והמוח חצי רדום והעיניים נוטות להיעצם והשרירים בקושי זזים --- והוא אולי אומר 'תני לי רבע שעה' אבל זו אשליה, כמו שאני יכולה להשלות את עצמי בחצות שאני רק עוצמת עיניים על הספה לרגע ומיד מיד קמה לקפל כביסה כי חייבים חייבים ואין לילדים מה ללבוש, נו באמת... ברור שזה לא ילך לי... בקיצור - במצב הנוכחי, כשהוא מגיע הביתה לפנות ערב, זה כנראה לא הזמן לשנות שום דבר. באותו רגע, אפילו אם יהיו לו כל הכוונות הטובות שבעולם, הוא לא כשיר. להבדיל, כמו שאין מה לדבר עם שיכור שהוא צריך להתפכח - אם אלכוהוליסט יצליח לעשות שינוי, זה שינוי שהוא יעבוד עליו בשעות הפיכחות שלו, לא כשהוא שתוי (ליתר ביטחון אני אגיד שוב - להבדיל, זה לא אותו דבר, רק יש נקודת השוואה).

אני ממש מקווה בשבילך שהוא ירצה ויעשה שינוי. אם הוא ישתכנע ויקבל על עצמו להתאים את השעות שלו לשעות של הבית, זה ייקח לו אולי שבוע של עבודה על השעון הביולוגי שלו. משהו כמו ג'ט-לג. עד שהוא יעשה את השינוי הזה, הזמן לצפות ממנו למשהו אלו השעות שהוא ערני. למשל את דף המשימות שאמרתי לך להכין, אולי עדיף שתשאירי לו על השולחן שיראה כשיקום בלילה. או את הר הכלים שבכיור. כן, תלכי לישון כשהבית הפוך. קשה רגשית אבל אולי זה יהיה שווה את זה. את יכולה גם להשאיר לו מכתב אוהב על איך שאת מרגישה - תשאירי לו את זה לשעות שהוא קם, שיקרא אז. אל תדברי איתו על זה כשהוא ישנוני. חבל על המאמץ והתסכול שלך. זה לדבר עם אדם לא כשיר.

לשיקולך יקירה...

מה אני יכולה לומר.... אני לא הייתי יכולה לחיות ככה בכלל, כי מעל הכל נשמע שאין כבוד לבקשות והצרכים שלך, וזה א. ב. 

ומה בדיוק עושים זה פחות משמעותי, מאשר הכבוד של בעלך ליכולות לקושי ולצרכים שלך. 

אני חושבת שאתם צריכים להתחיל לדבר משם, כתבת בסוף - "אבל אם דברים מסויימים חשובים לי, רק אני צריכה לעשות אותם. " זה בעיני מצב לא תקין בנישואים, ולא קשור לOCD או כל דבר אחר (יותר קשור כנראה לבן יחיד מפונק)

ושמה צריכה להיות שיחת הבהרה

הוא לא חייב לעשות כל מה שחשוב לך

והוא לא חייב לעשות דברים בדיוק איך שאת רוצה אותם

אבל כן צריך להגיע לפיתרון שחלק מהדברים שאת מבקשת הוא יכבד ויעשה גם אם לא בא לו

איך... קטונתי

חיבוק גדול!!!

 בעלי אדם מאד נעים הליכות, איש רגוע, ממעט להילחץ ממצבים לא מתכוננים ומעולה באלתור ופתרון בעיות. אם יש דברים 'גדולים' שצריך להזיז - הוא המנוע ואני זו שנלווית אליו. למשל: להחליף רהיט בבית. אני אדבר על זה עד אינסוף, הוא ייקח אותי לשלוש חנויות ונסגור עניין בשעתיים. שיפוץ - כנ"ל. אירוח אורחים רבים והכנת מנגל - שום עייפות ושום נעליים. האיש פנתר.

אבל. הוא באמת גדל בצורה כל כך מפונקת שקשה לי ממש לתאר לכן. ההורים שלו מאמינים שצריך להגיד כן לכל גחמה של ילד ולתת לו כל דבר וכך הוא יהיה אדם מאושר. אז הם באמת נתנו לו ממש הכל הכל - חוץ מגבולות .בשילוב עם ה-ocd שאיבחנו רק לפני שנתיים + אמא ממש חולת נקיון - הבנאדם חי כמו נסיך וגילה כמה בלגן ולכלוך הוא עושה רק כשעזב את הבית אחרי הצבא.

הוא תמיד תמיד אומר לי 'כן' לכל בקשה כמעט. אבל מתי הדבר באמת יתבצע - אף אחד לא יודע. זה תמיד מחר, אחר כך, רק לא עכשיו, עוד מעט, אחרי השיניים, אחרי המקלחת, אחרי השיחה, אחרי המבול.... הבנתן. אז כש'רק' צריך לטאטא את האפונה שהילדה זרקה, ורק לאסוף כביסה מהרצפה, ורק להעביר למייבש, ורק להפעיל מדיח, ורק להעמיד סיר אורז, ורק לפייס את הקטנה, ורק להפריד את הגדולים, ורק להחליף לפיצית - ואני מג'נגלת בין כל המטלות והוא - יושב על הספה עם הסלולרי - זה גורם למתח עצום. וזה לא עוזר לי אם אני שעה מתחננת שיקום ויעשה דבר אחד. אני כבר באופן טבעי מעדיפה לעשות את ה'רק' הזה בעצמי. ובסופו של דבר ה'רק' נהיה פחות או יותר הכל.

מה ששיניתי זה שהכנסתי עוזרת לשעתים בשבוע כשגיליתי על ההריון וזה מאד מקל עלי, כי לא הייתי מצליחה להגיע לנקיון יסודי אלא רק מין נקיון חפיף.

דבר נוס, - אני מגייסת את הילדים לעזרה כל הזמן. אני יודעת יפה שבקרוב הבטן תמנע ממני להגיע לרצפה וזה יהיה מאמץ פיזי בלתי נסבל. מלמדת אותם לארגן, לקחת ממני כביסה מקופלת לארונות, לשים נעליים במקום, לטאטא את כל הסלון ולברור צעצועים וקוקיות ושלל דברי ערך מתוך הבלגן.

וכן, אני עדיין -

תולה את המגבות הרטובות שלו אחרי שהוא מתקלח

שמה את הגרביים שלו בסל

מניחה את המפתחות שלו במקום שלהם

אוספת בבוקר את התרופות שלו (!) לסלסלה כי הוא הולך לישון אחרי ושוכח

מפנה את כוס הזכוכית שהשאיר על השולחן בסלון

ובטח יש עוד כמה דברים ששכחתי.

אני לא יכולה לפתוח איתו חזית על כל דבר.

הסיכום האחרון היה שהפעלת המדיח ופינויו באחריותו הבלעדית. אבל בשישי בישלתי המון והוא נעלם מהבית (מסתבר שירד לעבוד בגינה אחרי שיצא עם חבר), עלה רק בשלוש, כמובן עייף. אני כבר הפעלתי 2 מדיחים עד השעה הזו. לא, הוא לא יכול עכשיו לפנות או להפעיל מדיח, הוא עייף. גם לא לקלח את התינוקת. הוא נח. ולמה אני בכלל בלחץ (שבת ראשונה, הלו?!) נורא כעסתי עליו. שהוא לא רואה אותי. שהוא לא מבין אותי.

אין לו מושג כמה קשה לי. כל עוד הדברים מתבצעים הוא עיוור לגמרי למאמץ שמושקע בהם. מבחינתו לנסוע לאמא שלו כ-ל שבת כדי לנוח שם ושהיא תגיש לו ותפנה לו (שם הוא לגמרי לא עושה כלום) ולא משנה איך היא מרגישה. אני זו שאומרת לא, בשבת הזו יש לה פגישה עם חברים, עכשיו היא הבריאה, אחותה צריכה אותה וכדומה. ומצמצמת את היקף הנסיעות שלנו.

דבר אחרון - הוא לא עובד. כבר פרק זמן ארוך של למעלה משנה. הוא עובד על פתיחת עסק עצמאי, אבל כמו הרבה פעמים אצל אנשים עם אוסידי - פתיחת העסק היא אי שם באופק..... אחר כך, בקרוב, עוד מעט..... ובינתיים הוא לגמרי חי כמו סטודנט חופשי, כמו רווק, בשעות אחרות, בלי שום מסגרת. לפחות במהלך שנת הלימודים הוא אחראי על הפיזורים אז יש איזשהוא עוגן.

עכשיו אין עוגן ואני מאד מתקשה להוות את העוגן הזה בגלל שאני בת הזוג וכי זה לא חשוב לו, וכי זה קורה לו באופן טבעי וזה דבר שכן קשור לאוסידי, אבל אני ממש מרגישה אמא חד הורית. לחמישה, אגב. כי הוא לגמרי ילד מבחינתי. ולא סתם ילד, אלא גם ילד שאי אפשר לחנך אותו לשום דבר. הוא מיד מתנגד ומתנער. אני מבינה למה, אבל לא מצליחה להבין למה אני לא יכולה לבקש ושהוא פשוט יעשה וזהו. ההיפך כן קורה.

יש אגב דברים שהוא יעשה בשמחה ומיד - חביתה בערב, מסג' לכפות הרגליים, מילות אהבה והערכה. אבל קשה לי כבר להרגיש שרק אני מנהלת את הבית ואת המשפחה.

מקווה שאתן לא מתרשמות שהוא אדם נוראי, הוא ממש לא, פשוט כרגע הקשיים שלו באים בסתירה לקשיים שלי ולפחדים שלי ויש לי בטן מלאה עליו וזה עושה לי רע ואני ממש מפחדת להגיע למשבר או לריב ענק בגלל זה ומצד שני קשה לי להרפות מהציפיות ממנו ואני צריכה הרבה כוח גם לעצמי ולהריון ופניות לילדים ונשאר לי פחות בשבילו ואני רוצה להגן על הקשר שלנו ולא לתת לו להפוך להתכתשות. אתמול בלילה הוא אמר לי 'כל הזמן יש לך רק טענות'. קשה לו איתי גם.

הוא לא אדם נוראי, ממש לא

אבל הוא כן נשמע לי בעל נוראי, עימך הסליחה. 

ונשמע שאת משוכנעת שמותר לו להיות כזה- או לפחות היית משוכנעת עד כה ועכשיו זה מתפוצץ לך, והאמת שדי בצדק

אז לא, זה שיש למישהו OCD או HDAD לא אומר שמותר לו להיות עיור למחירים שהמשפחה- ובעיקר בת הזוג משלמת על זה

בן אדם מבוגר עם תסמונת כלשהי, אמור לנסות לטפל בה, להתנהל איתה, ולפצות בדרכים אחרות על המחירים שהמשפחה שלו משלמת. 

את לא מתארת מצב כזה

ובעיני זה לא תקין

אם כי אני רוצה לסייג שאני לא מכירה התמודדות כזו, ושהיית הופכת לפקעת עצבים צרחות ובריחה מהבית עם התמודדות כמו שאת מתארת

אז קודם כל הצדעה

וחיבוק

ותקחי את רעיונותי בעירבון מוגבל כי אני באמת לא מבינה בתחום ומנסה לכתוב כשאשה לאשה ולא מעבר לזה

האם הוא מטופל? טיפול התנהגותי?

האם ניסיתם פעם טיפול זוגי?

נקודות למחשבה

מעבר לזה במצב בנוכחי, שאת בעצמך מתארת שיש לך עוד ילד ולא בן זוג , הייתי מנסה למזער נזקים

לשבת איתו יפה, להסביר לו שאת לא יכולה גם לטפל בבית ובילדים בלי עזרתו וגם לטפל בו, ולכן, כמו שהציעו מעלי את רוצה להוריד את הטיפול בו. הוא בן אדם בוגר.

ואין סיבה שהוא יהיה עיוור כמו שאת מתארת לכל המאמץ שמושקע בבית.

מה זה אומר - שאתם קונים סלסלה נחמדה, ואת כל מה שאת אוספת אחריו- אבל הכל, תחתונים מלוכלכים גרביים כוסות ותרופות- את שמה בסלסלה הזו. והיא מחכה לו במיטה כשהוא הולך לנמנם לו. 

ואם הוא משתמש בתחתונים המלוכלכים בלי לעבור כביסה- את לא אומרת מילה. ואם הוא דג את התרופות מהסלסלה ומחזיר אותם לשם - את לא אומרת מילה. הוא ילד גדול, זו הסלסלה שלו, המקסימום שלך זה לאסוף את הדברים שלו לשם. אם הוא רוצה שהכוסות ישטפו או שהגרביים יכובסו- זה מטלה שלו לכל הפחות להעביר אותם לסל הכביסה.

דבר שני תנסו לחשוב ביחד מה הדברים שהוא יכול לעשות בלילה. את אומרת שהוא מתעורר בלילה ומלא ערנות לא? יופי, כלים זה סבבה, אין מניעה לעשות אותם בלילה

אם הוא יודע לבשל

אם הוא יודע לעשות ספונגה (זה הזמן ללמוד)

תסכמו שאת משאירה בלילה בית מטונף כשאת הולכת לישון, כלים וכו, והוא יעשה את זה בזמן שלו

אבל שיהיה ברור שאת קמה בבוקר הכלים שטופים והמטבח שטוף, למשל. ברחל ביתך הקטנה מה הוא עושה ומתי

תבקשי ממנו לדרג מה הכי חשוב לו- אם הכי חשוב לו לישון בשעות שלו, בבקשה זהמאפשר לו את זה

אבל הוא לא רווק

את לא אמא שלו

וזה לא צורה להמשיך לחיות ככה

מצטערת שאני חריפה מעט, לא רוצה לגרום לבעיות בשלום בית וזה... אבל אין לי דרך אחרת כי אם לומר מה שאני חושבת על מה שעולה מהתיאורים שלך

לא מספיק לאהוב מישהו בשביל לחיות איתו, צריך לחיות עם שותף

ואם זה לא עובד, טיפול זוגי, אני לא מבינה איך שרדת עד כה בצורת חיים כזו

חיבוק גדול!!!

בעלי אדם טוב והוא לא בעל נוראי.

אם הייתי חושבת שהוא בעל נוראי כנראה הכותרת שלי היתה:

מתגרשת

ולא

מתוסכלת

אני לא מסתכלת עליו ככה, למרות שלפעמים יוצא לי המיץ.

בחרתי לחיות איתו.

ידעתי מי האיש.

בחרתי אותו אז ואני ממשיכה לבחור אותו שנה אחר שנה ויום אחר יום וילד אחר ילד. אחר ילד.

הוא נאמן ואוהב וחם.

בתחילת הקשר שלנו כשהייתי חולה מאד היה ישן לילה לילה על מזרן מתחת למיטה שלי.

והייתי מאושפזת חודשים. לא יום יומיים.

וכן, לפעמים קשה לי איתו, אפילו מאד.

ויש דברים שהוא הכי לא גמיש בהם בעולם.

אבל יש דברים אחרים שבהם הוא קל ו'זורם' (שונאת את המילה הזו), למשל ככה היה עם השבת - אני באתי ואמרתי: בוא נשמור שבת. והוא אמר: בטח, אם זה חשוב לך אני מסכים. לא שאל ולא חקר.

לצערי זה שיש לו ocd ברמה שיש לו - בתוספת החינוך הנוראי שקיבל בבית - בתוספת העובדה שהוא בן יחיד - כל אלה הופכים אותו לכזה. אני לא פתאום בוקר בהיר אחד גיליתי איך הוא. כל השנים ידעתי איך הוא. ומצאתי ומצאנו ביחד כל מיני דרכים להתמודד. אח"כ הגיע האבחון ואיתו הטיפול. והיתה לכך השפעה מסויימת, אבל הוא לא נהפך פתאום לאדם אחר והוא אף פעם לא ייהפך לאדם אחר. זה האיש.
 

וכשאני אומרת לו שקשה לי להשכיב הוא אומר: לכי. לכי מהבית יומיים בשבוע. שבי בבית קפה. תקראי ספר. תפגשי חברה. אני אסתדר. היום אחרי שיעור השחיה של הילדים לא עליתי הביתה. אמרתי לו שאני עייפה ונשארת קצת מחוץ לבית. עליתי אחרי קרוב לשעה, שלושה ילדים כבר אכלו, שניים היו מקולחים, הבית היה רגוע לגמרי.

אהבתי את העצה שלך לגבי הסלסלה ובהחלט מאמצת אל חיקי.

הוא היה בטיפול התנהגותי ותרופתי, כרגע עדיין בטיפול תרופתי, ואני מקווה שיחזור לחלק ההתנהגותי.

עכשיו בקיץ, כשאין מסגרת בכלל, הוא לגמרי איבד את השעון ואת הצפון, ואני בהריון ועם הרבה דאגות (כמו תמיד בהריון) והכל קשה לי ומציף אותי יותר. בספטמבר יהיה לי יותר קל כי הוא מסונכרן לשעון של הבית במהלך שנת הלימודים. דיברתי איתו על כמה שקשה לי והוא אמר שנשב ונתכנן ביחד לו"ז שבועי ממש עם שעות לכל דבר ומי עושה מה ונקיים אותו במהלך החופש כדי שבכל זאת תהיה איזושהיא שגרה רציפה לנו ולילדים ביחד איתו.

דווקא השבת הקשתה עלי מולו כי היא היתה יוזמה שלי וגם ביצוע שלי והוא היה לגמרי בחוץ. אני מקווה שבפעם הבאה אצליח לרתום אותו יותר וגם נתכנן וגם נכין את הדברים ביחד.

לא התכוונתי להכאיב, אמרתי מה שאני רואה לפי מה שסיפרת, וברור שלא סיפרת הכל ולא את כל הצדדים

מה שאת מתארת בהודעה הזו שלך נשמע שונה מההודעה הראשונה

וגם סייגתי מראש שאני לא מבינה כל כך את מה שהוא סובל ממנו

בכל מקרה אני חושבת שאת אשה מדהימה ובן אדם מדהים וכל הכבוד לך על ההתמודדות

מאחלת לכם שתזכו לחיות באושר והרמוניה תמיד

זה נשמע ממש קשה..

ניסית באמת ללכת ולראות מה קורה כשהוא איתם לבד?

לפעמים יש הפתעות חיוביות, לפעמים זה יכול לאפשר לו ללמוד בדרך הקשה שזה לא פשוט כמו שזה נראה..

לדעתי קחי את ההצעה תצאי לך בשבוע הקרוב 3 ערבים ואחר כך תספרי לנו תובנות..

שטיפת כלים.

לא הבנתי אם הוא עומד בזה או לא.

תראי,

בתכל'ס את מתארת פה מצוקה שהולכת וגוברת.

את מאוד רהוטה, אינטליגנטית ורגישה. באמת. הוא ממש זכה.

אבל אם את לא תשחררי את הכעס המתגבר על כך שהכל עלייך (כולל הפרנסה)

אז הכעס הזה שאת צוברת בפנים,

או שהוא יתפרץ

או שזה ייהפך לקור ולנתק (לא בא לך לקיים יחסים.. את כבר לא צמאה למילות אהבה ממנו... רק שיניח לך, את לא צריכה ממנו יותר כלום... וכו' וכו').

כי זה מה שקורה אם צד אחד מרגיש שהוא מנוצל,

בגלל שהשני רוקד לפי החליל של עצמו בלבד.

בשכל את יודעת להסביר שזה בגלל בית ההורים,

או האוסידי,

או שזה אופי שונה,

ושכן יש בו תכונות טובות

(ואני לא אומרת שאין לו).

אבל עובדה שאת עדיין כועסת. כועסת ומאוד מתוסכלת.

גם כשאת יודעת את כל העובדות האלו, שאמורות לרכך את כעסך.

ולכן, לדעתי את חייבת לתת מקום לכעס ולתסכול.

בפעם הבאה שהוא "מורח" אותך, ואת מרגישה שהכעס עולה,

אל תחנקי אותו,

תראי לו שאת כועסת!

תראי לו שאת לא מסוגלת יותר, שהגעת לקצה! 

לא "לחכות ולדבר יפה בסלון על כוס קפה..."

כי זה לא עובד!

הוא לא מפנים עד כמה את כואבת ומתוסכלת,

אם את כל הזמן עדינה אתו.

אז די  להיות עדינה...

די להיות כ"כ רגישה לכולם ולשכוח מעצמך..

די לדאוג לבית, לילדים, לפרנסה, לכביסות, לאוכל...

די!

חודש הבא הוא מוצא עבודה!

כבר השבוע את רוצה שהוא ישכיב!

היום הוא כבר מפנה אחריו וכו וכו.

את נותנת לו להתמרח, זה החלק שלך.

מרוב שאת מתחשבת בצרכים שלו,

בלי להרגיש... את פשוט הופכת לצל בבית.

מעכשיו היי אסרטיבית ותעמדי על מה שנכון לך.

את כ"כ חכמה.. השכל שלך אומר לך דברים נכונים.

תקשיבי לעצמך!

זה תמיד גבר לא אוהב ככה וגבר לא אוהב ככה וחכמת נשים בנתה ביתה וכו . לפעמים גם לאשה יש צרכים וגם גבר יכול לשמוע -אשה לא אוהבת ככה וככה. העולם לא יחרב.

איזה כיף שאת מנסחת בשבילי הכל כל כך יפה,  תמשיכי 

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

שתיה מוגזת

תה

מים קרים

קרטיבים

גלידה

במצטבר היה יכול לצאת פחות מ4 כוסות ביום. לפעמים חלק מזה היה יוצא בהקאות..

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו