שוב חושבת, מעלה ומציפה.
שוב כואבת ומבינה כל כך.
ושוב רוצה לשבת לדבר איתך.
שוב מתפללת לטוב והצלחה.
שוב חולמת אותך צוחקת ושמחה.
אבל החלומות שלי לא מתגשמים.
והתפילות, לאן הן הולכות?
ולפעמים קצת קשה להאמין,
שהכל יסתדר לטובה.
כי לחפש את עצמינו זה חתיכת עבודה.
וקשה לצפות לטוב,
כשהלב מתעקש לכאוב.
השיער התארך ועגיל נוסף.
עבודה יומית ועוד שטר מוכסף.
עוד קללה נוספה למילון,
וסיגריה אחרונה חונקת בגרון.
גאלח שהספיק להתחדש,
וכמה כוסות בבר המתבקש.
ככה היא חיה, כבר הרבה חודשים.
ככה בונה, קשיים על קשיים.
מסתירה את הכאב,
הולכת בעיר.
אנשים לא מדמיינים מה מתחבא מאחורי הערסית הזאת,
חושבים שהיא עוד אחת שרוצה צומי ובנים,
ושמנסה לטעום הכל בחיים.
אנשים לא מבינים כמה שהם לא יודעים,
על הדיכאון שתקף אותה חודשים שלמים.
על כל מה שדחקה לצד, שפחדה להציב בפנים.
על ההתמודדות היומיומית, ועל המסכות והשקרים.
ורק אני חושבת שאני יודעת על כל מה שמסתתר מאחורי הפנים היפות.
והיחידה שיודעת איך היא נראית כשמופיעה בחלומות.
רוצה אותך כאן לידי.
רוצה שתתעודדי.
שתאמיני שזה בידך ואת קובעת.
עוד תגיעי רחוק, אני נשבעת.


