התחיל עם ירידת מים ב-39+4

אצלי היה בין ה- 39+6 עד 41 בדיוק

ההמוגלובין לגמרי יכול לגרום למה שאת מתארת

בכללי כדאי בדיקות דם אחרי לידה, לוודא את מצב המאגרים.

ואם יש חשד לסכרת יש דרך לבדוק את זה, לאו דוקא בהעמסת סוכר אבל בוודאי יש לזה בדיקה

(חושבת שבודקים דוקא סוכר בצום אבל זה הרופא ידע)

מציעה לך להיות בקשר לגבי זה עם רופא המשפחה,

וגם כדאי לעשות בדיקת המוגלובין מסוכרר a1c, זו בדיקת דם שבודקת את ממוצע הסוכר ב3 החודשים האחרונים.

ודפיקות לב מהירות וחולשה זה ממש חוסר בברזל

תתחילי לקחת ברזל דחוף

אולי אפילו תבקשי עירוי

זה ברזל ממש נמוך

העירויים ממש הצילו אותי 

לא מוצאת זמן

ועוד רק חושבת על העמסת סוכר אני מקיאה 

ותקבעי תור לבדיקות דחוף

אני לא מבינה איך את מתפקדת עם ברזל כזה נמוך

אני אחרי הלידה קיבלתי 2 עירויים באשפוז

כי היה לי 8

ברור שעלה ועדיין אם את לא לוקחת מסתבר שהוא נמוך

לא התרגשו ושיחררו הביתה רגיל.

אחרי כמה זמן נבדקתי בקופה וזה הספיק לעלות

כן ממליצה לבדוק, לרוב זה באמת נמוך אבל זה מתאזן שוב לאחר הלידה

נתנו 2 מנות ברזל לפני השחרור

(התלוננתי על סחרחורת אז בדקו ולא שחררו לפני זה..9

אבל 8 ומעלה (אפילו 8) לא עושים כלום. זה מה שהיה לי בלידות האחרונות עכשיו

לכן חשוב לבדןק, לי זה עלה לבד בהמשך ל 11  לי תוסף חיצוני בגלל בעיות עיכול וספיגה

זה תלוי גם מה מצב המאגרים, הבי12, וכו

בכל אופן זה מה שהיה איתי, ויש פה עוד מישהי שמספרת שקבלה מנת ברזל בהמוגלובין כזה

לי המוגלובין היה 11 אבל פרטין 2 ולכן נתנו עירוי

ממש חשוב שיבדק מאגרים

עכשיו את מזכירה לי שהרופא נתן לי הפניה ולא עשיתי עדיין 😬

דרך אגב, אם את כבר הולכת לעשות בדיקת דם תבקשי שיעשו לך גם בלוטת התריס הרופא שלי אמר שיש פעמים יש שיבושים אחרי לידה ושולח את כולם לעשות לא קשור לתסמינים או כלום 

אני לא יודעת מה להגיד לך, לא מבינה בזה בכלל

המון כוחות!!!

בעניי זה רק הולך ומחמיר, הקלנאית בכלל לא מתרגשת מזה. אמרה שזה לגמרי תואם גיל

אצלי הוא אצל קלינאית בגלל עיכוב בדיבור

ברגע שהשטף יגיע זה אמור לעבור

אם את לא רגועה תתייעצי 

זה נראה מלחיץ ומפחיד אבל לגמרי תואם גיל

הילדים שלנו באותו גיל...

עם גלים של שיפור ואז שוב חזרה לגמגום.

התחיל לגמגם בגיל שנתיים ומשהו, והפסיק סופית כעבור כשנה, לא זוכרת בדיוק.

אבל בגדול אם היא מגמגמת כבר כמה חודשים כן הייתי ממליצה לפנות לקלינאית, כי יש דברים שאפשר לעשות כדי לעזור לה (נראה לי פחות טיפול ישיר בגיל הזה, אבל את יכולה לתת לה דגם של דיבור שהיא תחקה וזה יעזור לה). אני באופן אישי התייעצתי עם חברה שטיפלה בגמגום וכיוונה אותי מה אני יכולה לעשות כאמא כדי לעזור לו. (אחר כך היה לי עוד בן שגמגם, ואצלו זה עבר מהר יותר. לא זוכרת בדיוק זמנים. אבל אולי זה קשור לזה שאצלו כבר הייתי מנוסה והתחלתי יותר מוקדם לעשות את מה שעשיתי עם אח שלו...).

אם מתייחסים או מלחיצים את הילד זה עלול לקבע את הגמגום

יש את המשחק פרצופונים שזה ממש לקטנים

גיל 3-6 כזה

ויש עוד משחקים , כדאי להתייעץ עם  מטפלת רגשית

או אפילו אפשר

להדפיס פרצופים מביעים רגש (לחפש בגוגל אולי)

לשאול על הפרצוף "מה הוא מרגיש? "

ומי שמנחש נכון מקבל אותו.

מנצח מי שיש לו הכי הרבה.

לגילאי יסודי + 

יש "סיפורים מתוך הלב של אורי/ תמי" וגם הסדרה "צוּר" בעלוני הידברות, כל שבוע הם נותנים סיפור שמדבר על רגשות או מעשים בעקבות הרגשות

כך שזה לא רק חינוך למידות טובות 

(גם בסיפורי צדיקים!)  אלא בהחלט אפשר לפתח את זה, לעצור באמצע ולשאול "איך אתם חושבים שהוא מרגיש? ולמה?" ובסוף "מה אתם חושבים על הסיפור?" ולתת להם לבטא מה הם מרגישים או עם מי הם מזדהים, ולמה.

עקרונית, ככל שמתמללים רגשות ומנחיכיםמאותם בסיטואציות בבית

למשל "אחותך נפגעה מאוד ולכן בוכה" על הכוונה לפיוס, ולעזור לה לתמלל איך היא מרגישה כדי שהילד שפגע (למשל) יידע להתנצל

או "אני מאד גאה בך, כל הכבוד!"

או "תודה רבה! זה מאד מיקל עליי/ עוזר לי/ משמח אותי ש...."  

או "תודה רבה מקרב לב!" "תודה מכל הלב!"  

הילדים לומדים להשתמש בזה גם ביניהם. 

אבל לדעתי תתחילי ליישם את מה שאת רוצה שיקרה.

תספרי ותשתפי יותר על עצמך. את עובדת?

תספרי לילדים איזו דילמה מהעבודה, משהו נחמד שקרה לך, משהו מעצבן שקרה. כל יום חוויה אחת, אפילו קטנה, אפילו לא חשובה.

מניחה שלאט לאט הם ילמדו להקשיב יותר, לפתח שיחה סביב הנושא אולי, ואולי יזכרו בדברים דומים שקרו גם להם.

או סיפורים מהעבר שלך, מניסיוני ילדים מאוד אוהבים את זה, כל מיני סיפורים מחוויות שלך מהגילאים שלהם, או מחוויות דומות לשלהם. זה לא צריך להיות דברים עמוקים ולא מעיק או מלחיץ, סתם שיתוף בחוויות, לאט לאט תנסי להוסיף גם קצת רגש. לדעתי זה יכול למלא קודם כל את הצורך שלך ביותר שיתוף, וגם ללמד את הילדים לשתף. 

אבל, אני לא כזאת, אירועים עוברים לידי אני לא אחת שמנתחת וחופרת בכל אירוע, ויש לי עבודה עם המון התרחשויות, אבל אני לא חווה את הדברים ככה לרוב..

אז גם להתחיל לספר כל מה שקרה לי בעבודה זה מאוד מאולץ ולא זורם, וגם הם לא מבינים מה אני רוצה מהחיים שלי..

את בעלי אני כן משתפת לפעמים כשיש הזדמנויות, אבל זה לא שאני חייבת ואם אין סיטואציה מתאימה אז פשוט לא אספר ואמשיך הלאה. 

ולפעמים גם בסוף נזכרת בעקבות זה במשהו אמיתי.

(ממציאה ברמה של "וואי היום בדרך לעבודה הלכתי ממש מהר ונפלתי קצת"... מיד: "אוי אמא זה כאב לך?" ואני מגיבה לזה, ומזכירה לה כשהיא נפלה ומשם היא מספרת על מכה היום בגן...

או למשל:

"היום בעבודה מישהו דיבר ממש בקול בטלפון וזה היה לי קשה אז ביקשתי ממנו שינמיך והוא אמר אוי סליחה לא ידעתי, ובאמת הנמיך..."  זה קצת המקום שלי להכניס פנטזיות חח וגם זה סוג של שיתוף)

יכולה לשתף אותך שאני פחות טיפוס של חיבוקים, מנשקת עד כלות את הקטנים, כשהם קצת גדולים אני ממש צריכה להכריח את עצמי,

ויום אחד החלטתי שאני חייבת להשתפר בזה והתחלתי באופן יזום לחבק ולנשק את הבן הגדול (בן 11) בהתחלה הרגשתי שזה ממש מאולץ

ולא טבעי ולא זורם, אבל ככל שעבר הזמן זה נהיה הכי טבעי ונעים וזורם.

אז כל דבר מאולץ יכול להפוך לטבעי אם עושים אותו מספיק פעמים.

אם זה חשוב לך (וזה בהחלט חשוב!) תעשי את זה בכוח, מאולץ- אחרי הפעולות ימשכו הלבבות

ילדים מקסימים ב"ה. לא 'חייבים' להכניס גם שיח רגשי.

אבל את זיהית משהו שחסר לך. אולי כדאי לך לדייק מהו בדיוק, ולמה זה חסר, ולהחליט האם את באמת רוצה לשנות את זה, אולי תחליטי שכרגע זה לא בראש סדר העדיפויות ואת לא רוצה להשקיע בזה יותר מדי אנרגיה, וזה בסדר גמור.

ברור ששיתופים לא באים לך בקלות ובטבעיות ולכן זה ירגיש לך מאולץ.

מכירה את את שלפעמים יש ילד שקשה איתו יותר וממליצים להורים לנסות למצוא כל יום משהו אחד טוב שעשה, משהו אחד להחמיא לו עליו, כדי לשנות את הדינמיקה? ובהתחלה זה קשה ממש ופשוט מרגישים שאין שום טוב ואם מתאמצים אז מוצאים ולאט לאט זה נהיה הרגל. אותו רעיון עם בן זוג, הרבה פעמים ממליצים להחמיא 'בכוח', להודות באופן מאולץ, מתוך תקווה שזה יהפוך להרגל וגם ישנה את הדינמיקה.

אז אם החלטת שזה חשוב לך, תנסי למצוא 'בכוח' משהו קטן לספר. אל תלכי על דברים כבדים או ארוכים מדי, אפילו בלי רגשות בהתחלה. נסי למצוא אנקדוטות קטנות, רגעים משעשעים, בדיחה נחמדה ששמעת, ותתחילי לספר כל יום משהו קטן, שורה שתיים. את תתרגלי והם יתרגלו, גם אם בהתחלה זה מאולץ... לאט לאט זה יגדל, הצורך שלך לספר להם ושלהם לשמוע, ואולי גם לחלוק מנסיונם ומהחוויות שלהם. 

אפשר פשוט לשאול אותם

או פשוט להיות שם ולהקשיב. ילדים אוהבים לדבר מעצמם לרוב.

לגבייך - הייתי חושבת על כיוון כזה - אולי בגלל שאת מרגישה "לא מעניינת" או ש"לא מתעניינים בך", את רגילה כבר להעביר הלאה ולא לעשות עניין?

מציעה להתחיל לדבר עם עצמך. זה נשמע קצת הזוי, אבל תקשורת טובה לדעתי מתחילה בינינו לבין עצמנו

קרתה סיטואציה מעניינת בעבודה - תחשבי עם עצמך איך הרגשת עם זה. אם היית מדברת עם מישהו שרוצה להקשיב, איך היית מספרת?

אפשר אפילו לדבר "באוויר" לדמות דמיונית שאת סומכת עליה ולתרגל

גם כשלוקחת אותם לזמן אישי יש שקט, וזה לא השקט הזה הנעים, אלא ממש מאמץ למצוא נושאי שיחה..

הבת האחרונה באמת שונה ומתאימה לסיפורים ששמעתי עד עכשיו על ילדים שחוזרים מהגן עם אינסוף סיפורים..

בקשר לרעיון השני, אני מתלבטת, כי לקח לי זמן לקבל את עצמי שאני ככה כזאת, אז לא רוצה לשים על זה שוב סימן שאלה.. אבל אולי שווה לנסות 

מניסיוני לפחות

בעלי דברן. גם חמי וחמתי. אני למדתי לדבר עם הזמן

ההורים שלי פחות למשל.. אז אצלם הם יותר שותקים, מולנו הם אוכלים תראש😅

לגבי הפסקה השנייה - אני חושבת שהרבה פעמים הבחירה לקבל את עצמנו יכולה להיות גם בריחה מהתמודדות או קושי לשנות. תחשבי על זה♥️

זה עבודה

מעניין איך עבדתם בטיפול הרגשי...

בכל אופן, אם לא ניסית פרחי באך

ממליצה ממש תמצית שנקראת  cerato היא פותחת רגשית

את יכולה להביא אותה לך, לילדים, לבעלך.. למי שרוצה... לילדים יעבוד יותר מהר כנראה

וזה פשוט פותח את החסימות האנרגטיות שיש בהקשר של חיבור ודיבור לרגשות.

ברובד הפרקטי מאמינה שיש סטים של שאלות שאפשר להתנסות בהם לפתח שיחה עם ילדים,

יש קלפים לילדים עם תמונות שמבטאות רגש, אני יכולה להמליץ לך על שתי ערכות כאלו

אבל זה תמונות, בלי טקסטים ארוכים, זה פשוט עוזר להפתח...

אולי אפשר ללכת לסדנא שמלמדת רעיונות איך ליצור שיח רגשי באמצעות נגיד קלפים או אומנות 

כלל ראשון בעבודה רגשית זה זיהוי ולתת שם לרגש, קצת כמו שלומדים אותיות  

יש הרבה ברשת לדעתי רשימות של רגשות את יכולה להדפיס לך

ולפתח קודם מול עצמך זיהוי ונתינת שם לרגשות, לא יודעת אם תתחברי לרעיון, אבל זורקת ככה רעיונות אולי תקחי את זה למקום שלך.

אני מאמינה שאת כן מזהה רגשות ויודעת לתת להם שם, אבל אולי לא שמה להם מספיק דגש ומקום ביום יום.

אפשר לנהל יומן רגשות.

זמן של שקט לעצמך ללא הסחות דעת ואת יכולה לצבוע מנדלות ולהקשיב למוזיקה מרגיעה ולנסות לחשוב

ואולי אח"כ לשבת ולכתוב כתיבה חופשית ומה שעולה עולה. 

לפתוח ילד רגשית, מגיל מסוים אם הוא לא רגיל לזה, יש מצב שווה לקחת לטיפול, 

לא ארוך טווח בהכרח, רק כדי לקבל כלים, כי צריך חוכמה איך לעשות ואיך לבנות את זה, ולא יודעת כמה פניות יש לך לזה

אני יודעת שטיפול זה עלות לא זולה, אבל אולי שווה את זה, במיוחד אם יש ילד שאת יודעת שיותר צריך את זה.

אז ילדים יספרו לך , ישתפו אותך.

לא קשור לשיח רגשי לדעתי. הרבה אנשים גם לא יודעים לעשות את זה נכון. צריך לדעת לשתף רגשות במינון הנכון ולא בצורה ישרה מדי . אם הורה כל הזמן שואל מה הרגשת , מה רגשות שלך , מה רגשות שלו , זה מאוד מעיק ומרחיק

כשילד עצוב/ כועס/מתוסכל/ מתרגש- תשקפי לו את זה. "אני רואה שאתה ממש מתוסכל שאתה מנסה... ולא מצליח. זה באמת מתסכל" "וואי איזה מרגש שמחר יש מסיבת טו בשבט בגן!" "ממש מבאס שלא קיבלת את הציון שרצית במבחן".

ואם תצליחי גם לספר על עצמך, עוד יותר טוב- "היום בדרך לעבודה נתקעתי בפקק מלא זמן והייתי לחוצה שאני אאחר" "היום שכחתי את האוכל בבית וממש התבאסתי"

הגיוני שבהתחלה זה יהיה קצת מאולץ אבל אם תשקיעי בזה עם הזמן זה יותר יזרום.

ואת מתארת מעבר לשפה של רגשות שבכללי חסר שיתופים בבית- את זה אפשר להתחיל בכל שיתוף הכי קטן- ושיתוף שלך נותן מודל לילדים לשתף גם. וכשהם משתפים אז להקשיב ולהתעניין. 

גדלתי בבית דומה. אבא שלי בכלל לא איש של רגש, גם לא מביע חיבה וכזה, אמא שלי אחת שכן מדברת רגשות, אבל זה לא הצליח לבוא לידי ביטוי מולנו כשהיינו ילדים. היא עבדה על זה המון, למדה כל מיני דברים בנושא (תעודות וכאלה) ולאט לאט הצליחה להכניס לבית שיח רגשי.

זה קרה ביחד עם זה שגדלנו ולמדנו שזה לא כזה מאיים. עדיין זה לא שיח שבא בקלות לרוב האחים שלי, אבל תדעי שזה אפשרי.

(בעלי בא מבית עוד יותר 'מאתגר' במובן הזה, שני ההורים שלו לא מדברים רגשות בכלל ובכללי משפחה ממש צינית והוא עבד על זה קשה בתור אדם בוגר, אז תדעי שלפעמים זה מגיע לבד)

בה הילדים מושפעים

זו דוגמה אישית

אז אם את לא רוצה לעשות שינוי עם עצמך

הסיכוי להשפיע עליהם אפסי

וגם לעשות שינוי בשביל מישהו אחר (הילדים) זה לא דבר שמחזיק

שינוי צריך לבוא מצורך/ רצון פנימי חזק

רק אחרי שינוי אישי אפשר לנסות להשפיע על אחרים 

אם החגורה יושבת לה על הצוואר אז סימן שהיא עדיין לא בשלב לבוסטר

זה כאילו בוסטר אבל יש לו גם רצועות בגב.

יש עם איזופיקס ויש בלי.

קנינו בעגליס- מאד נהניתי מהשירות וגם המחירים היו הכי זולים

ויש להם דברים שאין במקומות אחרים

(הצליחו להכניס לנו 3 כסאות ברכב מיני..)

אני לא מוצאת לך לינק אבל ממליצה על החנות.

בדיוק הייתי בקורס רענון נהיגה והמנחה הסביר שיש ספוגים כאלה שאפשר להלביש על החגורה.

ראיתי כמה חמודים כאלה בגרושים באליאקספרס

ולפי החוק מגיל 3 עד 8 צריך בוסטר ככה שהבת שלך לא הצעירה ביותר

ובכל מקרה הוא אמר לא להוריד את החגורה מתחת לבית שחי כי זה מסוכן

וואו מרגישה תלמידה חרוצה שאני ככה זוכרת😅

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress: ₪9.55 | מכשיר הגבלה פשוט להתאמת חגורת בטיחות לילדים ברכב למושב אנטי צוואר אוניברסלי רצועת צוואר אביזרים לרכב

₪9.55 | מכשיר הגבלה פשוט להתאמת חגורת בטיחות לילדים ברכב למושב אנטי צוואר אוניברסלי רצועת צוואר אביזרים לרכב

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress: ₪9.55 | מכשיר הגבלה פשוט להתאמת חגורת בטיחות לילדים ברכב למושב אנטי צוואר אוניברסלי רצועת צוואר אביזרים לרכב

₪9.55 | מכשיר הגבלה פשוט להתאמת חגורת בטיחות לילדים ברכב למושב אנטי צוואר אוניברסלי רצועת צוואר אביזרים לרכב

ומה שיותר כלכלי והגיוני בוסטר גב, זה הרבה יותר נוח לילד מסתם בוסטר אז זה שיקול, וכמובן זה גם יותר בטיחותי אז זה עדיף מבוסטר רגיל. 

להוריד את החגורה למטה, שתתחיל ממקום נמוך יותר. ניסיתם?

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress: ₪14.72 | מכסה חגורת בטיחות לרכב יציבה, מתכווננת, משולבת בצורת משולש, קליפס לחגורת בטיחות לילדים ותינוקות, הגנה לרכב, מוצרי רכב

₪14.72 | מכסה חגורת בטיחות לרכב יציבה, מתכווננת, משולבת בצורת משולש, קליפס לחגורת בטיחות לילדים ותינוקות, הגנה לרכב, מוצרי רכב

ממליצה בחום ממש!

בכנות, ההתקנה היתה לי כואבת ברמות! (אבל גם הייתי חודש אחרי לידה). מומלץ לקחת משככי כאבים לפני. וגם במהלך אותו יום הייתי די מושבתת

אבל לדעתי זה ממש שווה את זה אם את מתכננת מניעה של שנה+, נותן לך ראש שקט

וההוצאה לא כזה כואבת

מה ???? נכנסת להריון עם התקן ? דיי.. איזה הזוי

איך קראו להתקן ?

כי לי אסור התקן הורמונאלי בגלל בעית קרישיות שיש לי ...

תבדקי את זה..

בעיקרון התקן הורמונלי הוא רק פרוגסטרון(כמו גלולות הנקה ולא כמו גלולות משולבות) ולכן כן יכול להתאים לרוב בעיות הקרישיות..

לי ההתקנה הייתה ממש בסדר, לקחתי לפני כדור בהנחיית הרופא

היו כמה ימים אחרי ההתקנה של כאבים כמו כאבי מחזור קלים, לא משהו משבית.

לא זוכרת משהו היסטרי

כאבי מחזור כאלו,

לקחתי משכך כאבים כשהגעתי הביתה

למחרת כבר נראלי שלא כאב בכלל.

כשהייתי אצל רופא טוב לא כאב בכלל, אולי דקר שנייה

כשהייתי אצל רופאה "מומחית" כאב מאד! ואחיר 3 שבועות זז והוצאתי

אחרי לידה זה כאבים נוראיים

אחרי ההתקנה זה היה בקטנה,

הרגשה שיש משהו ברחם מציק

ותוך כמה ימי זה הסתדר.

לא יודעת איזה סוג, אולי נובה טי....

קחי בחשבון שאני מניחה שזה משתנה מאישה לאישה ומרופאה לרופאה

אבל יש סיכוי טוב שזה יהיה לך ממש בקטנה.

בפעם הראשונה אם אני לא טועה בפעם השניה לקחתי אקמול לפני כן כדי שלא יכאב לי...

בכל מקרה היתה פעם אחת שלא לקחתי וגם לא כאב. הרופאה היתה ממש עדינה

אני עשיתי לפני כשש שנים, ההכנסה לא הייתה כואבת. עשיתי באלעד ,לצערי לא זוכרת את שם הרופאה.

יכולה להזהיר ולהגיד שזה לא מתאים לכל אחת, לי זה גרם לדלקת חריפה מאוד באגן וברחם, לקח לי חצי שנה עד שהכל עבר והייתי צריכה להיכנס להריון נוסף כדי שהכל יתרפא. ברור שכל אחת מגיבה אחרת אבל זה משהו שיכול לקרות.

שכחתי את שמה

בעיניי הזיה שלא משתמשים בחומרי הרדמה או משככי כאב

התקנתי פעם אחת, כאב פיגוזים אבל גם ההתקנה עצמה הייתה בעייתית אז זה בהכרח גרם לחלק מהכאב

בגדול צוואר הרחם זה איזור רגיש, ובהתקן עוברים דרכו וההתקן יושב בתוך הרחם עצמו…

ברמה שלא האמנתי לו כשהוא אמר לי שסיים.

זו הפעם השלישית שהתקנתי וזו הייתה חוויה ממש טובה.

הזוי שאני אומרת את זה כי הפעמיים הקודמות זכורות לי כדי נוראיות.

ממליצה עליו מאד אבל הוא מקבל בירושלים, בלאומית

ד"ר יהונתן שוסהיים (הבן)

ממש לא כאב, התקנתי אצל רופא מומחה פרטי שעובד עם קופת חולים אז עלה לי קצת פחות ממחיר מלא.

לגבי הקרישיות אני מכירה יותר מאישה אחת עם קרישיות ששמה התקן הורמונלי בהמלצת רופא, ממליצה לך לבדוק שוב.

לא כאב לי בכלל.

בפעם השניה כאב לי מאודדדד. וגם בשעה של אחרי ששמו את ההתקן היו לי כאבים כמו של מחזור, אבל הרבה יותר חזקים.
 

אני חושבת שעל כל מצב, כדאי לקחת לפני כן שני כדורים של משכך כאבים חזק\נורופן, כדי לעזור עם הכאב.

קחי הלוואה בשביל להשלים את הדמי לידה ועזרה בבית בתשלום עד אז.

שווה עכשיו להיכנס לזה כדי להעלות את המשכורת אחר כך, ונשמע שאת צריכה ממש להיות על הלימודים ולתעדף את זה ממש גבוה בסדר עדיפויות שלך כדי לעבור.

ממש לחשוב על מה את מוותרת, בבית או בעבודה כדי שיהיה לך זמן ופניות נפשית ללמוד.

אבל עפ המון עזרה וכמובן לא עבדתי תוך כדי

מה שאת מתכננת נשמע לי לא סביר שיעבוד..  צריך לחשוב מאיפה אפשר להוריד באופן זמני

ילדתי פעם אחת במהלך התואר

ועכשיו בהריון שני עדיין באמצע התואר

קשוח מאוד מאוד

אני לא עובדת במקביל, לא רואה איך אפשר לעשות את זה

מצד שני אני עושה 6-7 קורסים בסמסטר ואת צריכה רק אחד

את צריכה להבין שזה תקופה קשה מאוד ולהרפות ממטלות בית, לקחת עזרה בתשלום ובעלך יצטרך לקחת יותר אחריות

וללמוד בערבים כשכולם ישנים

@הילושש נשמע עמוס ממש ממש, זה נשמע באמת שאי אפשר ממש לעבוד יחד עם הקורס הזה. את עובדת בעקרון משרה מלאה? כי לצערי זה לא נראה אפשרי לשלב יחד עם הקורס 😬

זה נשמע באמת קורס כבד מאוד

אני נרשמתי למשהו הרבה פחות קשוח ודחיתי את הקורס למועד לא ידוע זה פשוט היה בלתי אפשרי מבחינתי גם עם עבודה וילדים 

עשיתי את זה, אבל לא עבדתי תוך כדי.

אני חושבת, שאי אפשר הכל.

את מתארת שאת בעצם גם סטודנטית, גם אמא וגם עובדת במשרה מלאה (וגם הריון, שמוסיף אתגר)

לפי דעתי, זה לנסות לרקוד על כל החתונות, ועלול לגרום המון תסכול.

אני ראיתי שאצלי מה שהכי עזר לעבור תקופות עומס, זה סדרי עדיפויות.

התחושה של לנסות להשיג הכל ולצאת בלי כלום, היא מתסכלת מאוד.

אז הייתי משתדלת להגדיר סדרי עדיפויות.

אם החלטת שהקורס הזה חשוב, הוא צריך להיות במקום גבוה מאוד בסדר העדיפויות שלך.

זה אומר שאת מנסה "לנקות" מסביב את כל הטכני. זה אומר גם להוריד סטנדרטים, ואם יש יכולת, לשלם למישהו חיצוני שיעשה את הבסיס.

לגבי הילדים - אולי זה לא העולם שלי ואני לא מבינה, אבל בעיניי יש הרבה הקלה כששני ההורים עובדים ביום, ואז בערב נמצאים יחד. להיות לבד עם הילדים רוב השבוע, זה מאתגר ובאמת מעייף.

השאלה אם העבודה של בעלך יכולה להיות גם בבקרים?

האם זמן הלימוד יכול לעבור לזמנים אחרים שהילדים הולכים לישון?

(את לא צריכה לענות לי כמובן, זה נקודות למחשבה שלכם)

נסי לחשוב מה תקע אותך בפעמים קודמות, מה היה מה שמנע ממך להצליח, ואז לנסות לחשוב איך הפעם זה לא מהווה מכשול, איך את מתגברת על זה.

נשמע קצת בלתי אפשרי

באיזה קורס לומדים כל כך הרבה שעות?

בקשר לכביסה ולמשחקים, נשמע שיש שם יותר מדי משניהם, תנסו לשבת שניכם איזה שעה מרוכזת למיין ולהרים/לתרום כל מה שלא בשימוש. כשיש הרבה נהיה בלאגן מהר יותר .

בעד לתת כוח, כשזה ריאלי.

אבל את מתארת משהו שאת מנסה לעשות כבר הרבה זמן ולא מצליחה

ולכן העידוד כאן מבחינתי זה לחשוב מה הפעם את עושה שונה כדי להצליח, ואם נעודד אותך פשוט ללכת על זה בלי לחשוב, זה יהיה נחמד עכשיו, אבל מתסכל אחר כך.

וללכת איתו עד הסוף. כי לנסות בנוסף לעומס המטורף שיש לך כבר עכשיו להוסיף משהו כ"כ משמעותי לא נראה לי מוצלח.

אם את על הקורס הזה: להפחית עבודה למינימום, להפחית מטלות בית, להפחית נסיעות. כבר מעכשיו, וכשיתקרב המבחן אז עוד יותר.

אם את על העומס של החיים: לדחות את הקורס לזמן אחר. לחשוב מה הזמן שיהיה לך הכי ריאלי. אולי כ4-5 חודשים אחרי הלידה? ואז נניח להאריך חל"ד עד לתאריך של המבחן ובחודש חודשיים האחרונים גם לשלוח את התינוק למסגרת.

בקיצור, לחשוב הכי תכל'ס איך יהיו לך הסיכויים הכי גדולים לעבור את זה.

אני עברתי תואר עמוס עם הריונות ולידות, אבל תוך כדי התואר לא עבדתי בכלל. 

אין לי אפשרות לא לעבוד. באמת. 

אין לי אפשרות כלכלית לקחת מנקה/עוזרת. 

האפשרות היחידה זה להוריד את הרגל מהגז בכל ענייני הבית אבל פשוט מרחמת על הילדים.. 

לדחות את הקורס.. אפשרות, אבל מה, יותר קל לעשות את זה עם 3 קטנים? עדיף 2 קטנים, לא?! 

היה נוראי, הרגשתי בהישרדות יום יומית. כל תקופה נשברתי ולמרות זאת המשכתי. היום אני כבר 3.5 שנים אחרי ועדיין סובלת מהשלכות של התקופה ההיא.

סליחה שלא מעודדת.

סיימתי תואר ראשון כשהבן שלי היה בן שנתיים וחצי. ילדתי בתחילת סמסטר ב' של שנה א'.

תמיד עבדתי במקביל, באיזור ה60% משרה. לפני שהוא נולד אפילו עבדתי יותר - הייתי עושה משמרות בשעות שלא למדתי. נגיד בימים שלמדתי בבוקר - עבדתי ערב עד הלילה. ביומיים שלא היו לימודים עבדתי משמרת בוקר, וכמובן שישי או מוצש.

אחרי הלידה עבדתי רק בוקר, 3-4 ימים בשבוע. בהמשך עברתי למשרת סטודנט במשרד ממשלתי שזה בדיוק 60% משרה(120 שעות בחודש), אבל היה לי תוספת מעונות ופרמיה למשרד שלנו שזה יצא עוד כמה מאות שקלים בחודש.

בגדול מה שהנחה אותי זה -

לתעדף מה עיקר מה תפל, מה דחוף עכשיו ומה יכול לחכות, במה אני משקיעה ובמה עושה את המינימום או לא עושה.

1. ציונים - מבחינתי שאפתי לעובר, לא היה לי צורך ביותר. בסוף סיימתי עם ממוצע מעל 80 ובחיים התעסוקתיים ידעתי שאף אחד לא מסתכל ויודע בכמה ציון ממוצע סיימתי את התואר לכן לא ראיתי עניין להתאמץ. מחריגה תחומים מסויימים שכן יש ערך בציון ממוצע בתואר - תבררי איך מקובל בתחום שלך.

מאמינה שאם הייתי רווקה ולא עובדת, או רק נשואה ולא עובדת הייתי יכולה להוציא מעל 95 מבחינת היכולות שלי..

2. עבודות הבית וטיפול בילד - להתחלק עם הבעל.

נשמע שבגלל שהוא לא בבית בצהרים ובערב הכל נופל עלייך עם הילדים. יש אפשרות שהוא יהיה יותר נוכח בצהרים ובערב? גם במחיר של עזיבה חלקית/מלאה של הכולל לתקופה זמנית..

בסוף זה גם חשוב שלילדים יהיה קשר עם אבא, וגם בשבילך לזוגיות..

3. להחזיק בראש שזה זמני, ולעשות ספירה לאחור מתי זה נגמר.

במיוחד אצלך שמדובר בכמה חודשים בודדים ולא בכמה שנים..

מבינה שאצלך זה במקביל להריון אז ספירה ביחד.

4. למקסם זמנים וסדר יום מאורגן - להחליט איך את מחלקת את הזמן בין הלימודים, לעבודה, לבית, לבעל ולילדים, ולתמרן בתוך זה.

בשעתיים של הלימודים - להיות רק בלימודים. פלאפון בצד, לא חושבת על הילדים ועל כלום.

בשעתיים של הילדים - נטו להיות איתם. לשחק, לטפל, וכל מה שצריך.

5. לפנק את עצמך מידי פעם. מגיע לך.

לצאת עם חברות/משפחה, לראות עולם שהוא מעבר ללופ של עבודה-לימודים-בית-ילדים.

זה מכניס קצת אנרגיות וכוחות.

בהצלחה

מציעה שיטה שאני השתמשתי בה -

תבדקי כמה שאלות יש לך במבחן, וכמה בערך מכל נושא.

תבדקי מה ציון עובר שאת צריכה בשביל לעבור את המבחן הזה, ואז תוכלי להתמקד בללמוד טוב טוב כמה נושאים עיקריים שיספיקו בשביל לעבור, במקום ללמוד את כל הנושאים אבל לא לעומק ולא בצורה שבאמת תהיי בטוחה שאת מצליחה ועוברת.

ככה לפחות אני עשיתי.. למדתי שלושת רבעי מהנושאים בדכ. 

תודה רבה על העצות!! 

קודם כל לנשום... לנשום לנשום!

זה מלחיץ זה מציף וככה אץ לא מצליחה בכלל לחשוב על כלום. 

תנשמי תרגעי ומחר תחשבי מה לעשות זה יהיה יותר יעיל. 

ב. תתייעצי עם כאלה שעשו את זה ספציפית כמה באמת איך למדו? כמה זה דורש וכמה זה קשה? ואם מספיק לך לעבור, גם מה צריך רק כדי לעבור ולא לקבל 100.

ג. האם זה עושה לך טוב? למה את באמת רוצה את זה? זה שאלות חשובות. כי הם המניע. כשיש מה אפשר כל איך...

ד. בגדול זה להוריד עומס שאפשר במקומות אחרים. הרבה להתפלל על זה, ולא לשאוף לעשות את מה שאת יכולה בלי האמהות כי היא מאד שואבת ואי אפשר להיות 100 אחוז בהכול. תחשבי שש80 אחוז פה ו80 אחוז פה זה כבר 160  אחוז...

ה. ניהול זמן. לחשוב מראש מתי את לומדת מה ולהשתדל לעמוד בזמנים שהספקת. לעזוב טלפון בזמן כזה הופך את הלמידה להרבה יותר יעילה. אם אפשר להביא אלייך חברה יכול גם לעזור. לתכנן לא רק את הלמידה אלא בכללי יותר את הלוז. כי זה משפיע אחד על השני. כמה שאפשר להכין אוכל במרוכז להרבה זמן, או לתכנן אוכל שבוע מראש. להביא יותר ביביסיטר לילדים. ולראות מה נותן לך כח.

ו. כשאין כח ללמוד- רק להתחיל נגיד 10 דק עם טיימר. אחרי זה תראי שהלימוד כבר יזרום וימשיך מעצמו... 

זה מה שעולה לי בשלוף.

הרבה בהצלחה!!

בד"כ לקורסים האלו יש נטיה להיות בגישת מרתון.

לדחוס הרבה חומר בזמן קצר ולצפות מהתלמידים להתיישר לפי הקו הזה.

ואז התלמידים רואים שתי אפשרויות:

1. קורס כסח

2. לדחות את מועד הקורס ואז שוב קורס כסח.

אבל יש אפשרות שלישית והיא תלויה בעיקר בך.

את יכולה להחליט שהדרך של מרתון לימודי זה לא בשבילך,

ולבנות תוכנית אישית שמבוססת על הקורס, אבל המטרה שלה להספיק רק 60-70% מהחומר.

זה עדיין המון, אבל זה לא במטרה לעבור במועד הקרוב,

אלא המטרה שלה היא להיות מסוגלת לעבור במועד הבא.

יש לי חברה שחזרה ללימודים בדיוק מהסוג הזה אחרי 10 שנים וזה בדיוק מה שאמרתי לה לעשות.

בד"כ בקורסים כאלו יש שיעורים מוקלטים שמקבלים ואפשר לחזור על החומר שוב.

במקרה שלה, היא למדה את הקורס הראשון, השתפרה מאוד, הספיקה כמות חומר יפה, לא השתעבדה על זה, ולא לקחה חופש 3 שבועות.

כן עשתה מה שביכולתה.

ככל הנראה לא עברה את המבחן (זה תואם לתוכנית האישית)

אבל חוץ מההספק הלימודי, גם מיומנויות הלמידה השתפרו. היא יותר מבינה מה עבד לה טוב ומה לא מבחינת החלוקה, היא למדה איך ללמוד, הערפל הזה של לחזור ללימודים שהיא נכשלה בהם שוב ושוב אחרי 10 שנים, זה כבר מאחוריה.

לבינתיים עוד לפני שיש ציונים והקורס הבא נפתח, יש זמן לתחזק את החומר, לעשות דברים שהיא רצתה ולא הגיעה אליהם. להמשיך בחומר דברים שהיא דילגה עליהם, להשתפשף בתרגול איך עונים על השאלות, ולבוא לקורס הבא יותר מוכנה-

גם בהיקף הידע ועוד יותר חשוב, במיומנות הפתרון.

בגישה כזו של ללמוד את כל החומר על פני זמן של שני קורסים+ בין לבין לתחזק+ מבחן אמצע (המבחן האמיתי של הקורס הראשון למעשה שמדמה מבחן אמיתי מבחן עומס מנטלי)

הסיכוי שלה לעבור את המבחן השני לדעתי גבוה.

מה שבטוח, שבתוכנית הזו היא הרבה יותר קרובה למעבר מאשר מה שהיה בכל השנים האחרונות.

אני מבינה שאצלך זה 3 קורסים אז אם מכפילים כל אחד מהם זה 6 קורסים. זה באמת הרבה וכדאי לפרוס.

אבל כדי להזיז הר צריך להתחיל ממשהו, וכל אבן שהזזת מקרבת אותך להשגת היעד הסופי.

צריך בגרות והתמדה כדי להצליח לשלב עם חיי משפחה מלאים ובקרוב יהיו 3 קטנטנים ואין ספק שזה מאתגר ממש. אבל זה אפשרי, תלוי בך כמה רצינית תהיי לפי התוכנית שלך ללמוד מהקלטות וסיכומים בלי מסגרת זמנים מחייבת.

לגבי העניין הכלכלי, את בלופ. המצב הכלכלי לא מאפשר לך את התנאים ללימודים, ובלי התנאים את לא תעברי את המבחנים מה שמונע ממך להתקדם כלכלית בחיים.

הפתרון ללופ הזה הוא שתי אפשרויות:

1. להקפיד לחסוך מעט כסף כל פעם עד שיצטבר הסכום הדרוש לצורך מימוש התוכנית (עלות קורסים+ אובדן הכנסה+ מיקור חוץ למשימות בבית כמו ניקיון, אוכל מוכן ובייביסטר)

2. לקחת הלוואה תוך חישוב של כמות הכסף שצריך עכשיו, מתי תוכלו להתחיל להחזיר אותה, וריביות סבירות.

את ההלוואה אפשר להחזיר מתוך עליית השכר שתגיע בעקבות סיום הלימודים.

לשתי האפשרויות יש סיכונים ויש יתרונות וחסרונות. אפשר לשלב בין האפשרויות.

אבל לפחות יש להם היתכנות לצאת מהלופ שאת נמצאת בו כבר כמה שנים.

לשלם על קורס ולא לשלם על מה שיאפשר לך ללמוד זו השקעה לבטלה.

התשלום על הקורס לא יגרום לך לדעת את החומר. את צריכה לתכנן את עצמך נכון שיהיה לך הזמן ללמוד

גם אם זה דורש ויתורים מסביב.

זה ממש רעיון יעיל! 

ממש תודה רבה על נקודת המבט הזאת!! 

מניסיון שלי למרצים יש נטיה לא לדעת כמה זמן באמת לוקח לתלמידים ללמוד, לפעמים כלפי מעלה לפעמים כלפי מטה (בדיוק עכשיו מרצה אמר לנו להתחיל לחרוש למבחן שיהיה עוד שבועיים, כשלדעתי אחרי שעברתי על החומר ומה צריך ללמוד לא יקח לבן אדם ממוצע יותר משלושה ימים ). זה נשמע שהוא ממש ממש מגזים בהערכה שלו של החומר, אני ממש ממליצה לברר עם תלמידים שעברו את הקורס מה זה באמת דרש מהם

והמבחן עוד יותר.. 

ויש לי חמישה ילדים ועבודה עד 16:00

לא קל אבל אפשרי!!!

הכנסתי לראש שהברירה היחידה שיש זה להצליח

וזה לטובתי ולהתקדמות שלי.

ביום של שיעור אני מגיעה מהעבודה ומיד מתחברת לשיעור(לומדת בזום)

כל שיעור הוא 4 שעות אז עושה הפסקות ומנשנשת בין לבין אבל מסיימת את השיעור באותו היום ולא דוחה כי אחרת זה נמרח....

גם שיעורי בית- אני ננעלת בחדר ועושה

אל תוותרי לעצמך, הסיפוק של אחרי שווה את זה

בהצלחהההה🥰

נתת לי המון כוח !

שיהיה המון בהצלחה!!