לחיות זה כואב
ואין לב שלם, אין כזה דבר
יש לבבות סדוקים, ויש לבבות מקומטים
שמושלכים בפינה ומנסים לא להרגיש
יש לבבות שנשאר מהם רק רסיסים
והם אפילו לא מנסים
לשקם את ההריסות
הלב שללי מחורר
יש בו מיליוני דקירות
חיצים שננעצו ואף אחד לא ידע
כל מילה שנאמרה, כל מעשה שנעשה
כל תזוזה, כל תחושה
חיצים של שנאה
ושל כאב, ושל קנאה
פעם במיליון שנה בא הטפטוף
הטפטוף של הסם
הוא מאחה פצעון קטן
כמו בלילה ההוא על הספסל
היא ישבה לידי ובהינו בשמיים
והיא חייכה אלי
ושתקה
או הערב הבהיר
כשחזרנו מהמסיבה
בחושך, בטרטורים של האוטובוס
קיבלתי הודעה
והיה כתוב שהיא אוהבת אותי
ושאני מיוחדת
והלב שלי כאב כאב אחד פחות
או הבוקר שנכנסתי לכיתה
והן עשו לי יומולדת ועוגה
למרות שאני עצמי שכחתי
שהלב שלי זקן בשנה
או היום הכואב
שהסתכלתי בפרצוף היפה שלי
ואמרתי שדי
שהשם, אלוהים שלי
קח אותי מכאן
והשם חיבק אותי
בלי מילים ותחושה
רק חיבק ואסף אותי
והלב התאחה
הלב שלי מצליח לשחרר
ולבכות
ולנשום את האהבה הזאת
שמסתובבבת בעולם סתם ככה
מחכה שנבין
שהיא כאן
מחכה כבר לשטוף את הרסיסים
ולאחות את השברים
ולחבק
ולהמיס לנו מילים
ישר אל תוך הווריד
ולתת לנו לשקוע
להרדם בחיוך
לנשק אותה, לחבק אותו
ולחיות
גם אם זה כואב
תגובות יתקבלו בברכה
)