לא מספיק כל הייסורים שאני עוברת בהריון, שמירת הריון מחודש 3, התעלפויות, המוגלובין נמוך, ביקרות במרפאה בפעם בשבוע, מלא ביקורים במיון, פיטורים של בעלי ממקום עבודה אחד ובמקום החדש תאונת עבודה( נדרס ע״י עובד אחר בזמן העבודה) הכי גרוע הבדידות מהמשפחה כל התקופה האחרונה .. התחילו לי בצקות בשבוע האחרון שמונעים ממני לעשות דברים בסיסים ולבעלי התגלו אבנים בכליות ... האדם היחיד שהיה איתי טיפל בלי חיזק וחיזק יותר מכל אמא ואבא יותר מכל אח ואחות מאושפז בבית חולים שאני בעצמי זרוקה פה כמו גופה... מרגישה כאילו מקללים אותי מלמעלה ככ הרבה, רק דברים רעים קורים לי מרחמת כל-כך על התינוק שיש לי בבטן שמרגיש את מה שאני מרגישה ובוכה כשאני בוכה ושעוד מעט יגיח למשפחה כזאת
כן.. התעוררתי הבוקר עם תחושה של את לא צריכה הורים ומשפחה תדאגי לעצמך את יותר שווה ..וברוך ה אני עוברת דירה אבל אני מוגבלת פיזית מלהתעסק בדברים הכי פשוטים ניקיון, כביסות ואפילו בישולים אפילו הסיר אורז שהעמדתי לעצמי לא טעים והפסטלים שטיגנתי בטעם של כלום .. הדמעות חונקות את גרוני והתחלתי לשנוא את הסופי שבוע. מרגישה חסרת אונים ככ
נלחמת כל דקה ביצר שיש בי לאחל לאנשים שהביאו אותי לעולם״ ההורים שלי ״ דברים קשים בחיים שיסבלו כמוני ולא יהיה להם נחת.
אוף כל-כך רוצה את בעלי איתי בימים האלה, האמונה שלי נחלשת ומתפללת לעבור הכל בשלום
תשנאו את הפוסטים שלי והרחמים העצמים אבל די אני לא סוחבת יותררררררררררר


