ויש לי שלושה ילדים ואני האמא הכי רגועה בעולם - ולא רק אני אומרת את זה...

בפרט אם זה לחו"ל - נניח שפתאום זה לא מסתדר והילד צורח יום שלם (אפילו אם זה בגלל מחלה פתאומית) - מה תעשו? תעלו על מטוס מיד??? תשאירו אותו לסבול???

(מכרה שלי טסה עם ילדה בת שנה ופתאום היא קיבלה פצעים בלשון

למי שמכיר זה כאבים נוראים ואי אפשר לאכול כלום ורק רוצים אמא

אז היא לפחות היתה איתה,

לא שזה מושלם, כי היא לא ידעה איך ללכת שם לרופא ככה שהילדה סבלה לחינם)

הקטן הזה לא יודע להגיד אם לא טוב לו

אם היה לכם ילד בן שנתיים ומישהו היה מספר לכם שכשתחזרו הוא יתחיל לגמגם או נסוג בגמילה לא הייתם טסים - נכון?

ליבי עליכם שאתם זקוקים לאיוורור אבל יכול להיות שיש שנים שטיסה לחו"ל בלי ילדים זה פשוט לא מתאים

לכל זמן ועת...

אם יקרה משהו- הסבא והסבתא ידעו מה לעשות... הם גידלו את הילדים שלהם גם...אל תשכחי

שלא אעזוב את הילדים שלי... חחח 

פשוט היה נשמע לי תירוצים חרדתיים מדי...

אני לא אשאיר בגלל סיבות אחרות- הנקה בד"כ, ואם זה כמה לילות זה נראה לי לא לעניין בכלל.

זה בכללי להיות נטל על אחרים בטיפול בילדים, ואני לא אוהבת את זה.

יכול להיות שגם לא יקרה לו כלום...בעז"ה.

ואם כן יקרה לו- יש לו את סבתא וסבא..

פעם היית אצל סבתא וזה לא היה מספק מהבחינה הזאת? כי נראה לי שגם אם יש חום וכו'- סבתא זה מעולה.

כמו אמא.

אבל זה חרדתי כי- מה הסיכוי שיהיה חום או משהו אם לא קרה כלום ולפני כן לא היה והווא לא בדיוק עשה חיסון...

יכול להיות שכן אבל תסתכלי בממוצע כמה פעמים יש לילד חום... כל יומיים? לא...

אני הכי לא חרדתית בעולם, אבל מה אעשה שראיתי דברים (לא בדווקא אצלי בבית)

4 לילות זה המון זמן, ותינוק בן 4 חודשים מספיק גדול ומבדיל בין ההורים שלו לבין אנשים אחרים.
אם יהיו לזה השלכות או לא, לא תוכלו לדעת בשלב הזה. ואולי גם לא בעתיד.

לא מבינה את האנשים שמגיבים פה "עשיתי את זה ועבר בשלום" איך אתם יודעים? כי ראיתם שהוא המשיך בחיים, לבכות, לאכול ולשחק? מאיפה יש לכם מדד?

ובכלל- מבחינתכם- 4 לילות. לא תתגעגעו אליו?

בגיל הזה מבינים הכל.

והכי בעולם הוא צריך אתכם

או לקחת אותו אתכם לן לחופשה, ואת חופשת החלומות לתכנן להמשך בעז"ה...

ואני לא הייתי מסוגלת.

א. בנוגע למי שכתב על המעמסה על ההורים, זה לא רק שלא מעיק אלא אנחנו מרגישים שאנחנו קצת עושים להם טובה... חמותי לא מפסיקה להתחנן שנשאיר לה אותו ללילה... זה נכד ראשון במשפחה...

ב. נכון שאני יותר מעודד את הנסיעה בלי התינוק אבל דוקא גם אשתי בעד, וכמעט סגרנו כבר חופשה, עד שבאו כמה דודות שלי והתחילו לנגן לנו על המצפון...

ג. אני חושב שכל הדיבורים על חרדת נטישה וכו' צריכים ביסוס מדעי ואי אפשר לקבוע לפי השערות, ודוקא אישתי שאלה מרצה במכללה שלה [שעוסקת בתחום של פסיכולוגיה התפתחותית והיא אמרה שניסע ונהנה ושאין שום בעיה, אבל עדיין לנו יש קצת חששות.

ד. לנסוע עם ילד זה מאוד מורכב, הנסיעות, הטיפול בו, כל 3 שעות להניק, [לשאוב הרבה יותר פשוט].

אי אפשר לדעת אם יזדמן לכם שוב. ולילד לא יקרה כלום. הוא ימשיך לקבל חום ואהבה מהסבתא. 

לא נותר לי אלא לקנא

עדיף לא לנסוע אתו.

שנה שעברה נסעתי עם הילד והתחרטתי, השנה אני לא רוצה לנסוע אתו, רוב החופשה זה רק להיות סביב הצרכים שלו ואני בחיים לא אשאיר את הילד, כך שפשוט על פניו מוותרים על החופשה או לחילופין נוסעים עם המשפחה ואז יש יותר עזרה בטיפול בילד.

שהורי הנכדים עושים להם טובה- לזה התנגדתי.

כלומר, להורים הכל טוב ויפה והם שמחים שהסבים והסבתות באים לבקר או מזמינים לשמור או מביאים מתנות וכו'... אבל ההורים לא מרגישים צורך מטורף בכל הצעות הבייביסיטר אבל הסבתא ממשיכה להפציר ולהציע והיא אומרת "נו לכו לדייט אני אשמור" וכו' אז כן זה סוג של לגלגל עיניים ולתת לזה... זה לא שהזוג רצה את זה מאוד בעצמו. אפילו שהם הנו בדייט. היוזמה זה מהסבתא/סבא... רציתי להבהיר שכן, זה לעשות להם טובה... אפשר לומר שזה קצת הסתכלות כפוית טובה כי אני אמורה לשמוח שאני יכולה לשמח את הוריי/חמי וחמותי, אבל התחושה עדין שלא אני יזמתי את העניין שהם ישמרו על התינוק...

לשאוב כל שלוש שעות זה סיוווט! ואם היא לא שאבה עד עכשיו אז בכלל מי אמר שהיא תסתדר עם זה?

אני הייתי צריכה לשאוב שבועיים בגלל בית חולים- סיוט ממש! וחייבים לשאוב ממש כל שלוש שעות אחרת זה עושה גודש

והחלב מתמעט (בלי קשר הוא מתמעט אם רק שואבים..)

אני גם הייתי נוסעת עם התינוק. ארבעה חודשים זה דווקא גיל נוח שאפשר לסוע איתו ולטייל ולהנות

אלא אם כן אתם מתכננים טיולי טבע בהרים או משהו..אבל אם הכל טיולי תיירים...אז מה מפריע? 

ואגב בגיל ארבעה חודשים הם אכן מרגישים שהם אצל אמא או לא... עכשיו יש לי תינוקת כזאת... והיא יודעת בדיוק כשהיא רוצה דווקא אמא ולא משהו אחר..

אני שואל בשמי ובשם אישתי...

חרדת נטישה יכול להיות בגיל ה8 חודשים לא בגיל 4 חודשים !!!! כל עוד יש לו אהבה הכל בסדר. שיסעו לשלום ויחזרו לשלום . וכן , אם פסיכולוגים שערכו אלפייייי ניסויים בכל השנים טוענים שאין שום בעיה , ושום חרדת נטישה אז הכל הכל בסדר. 
אני האמת קשה לי אבל הלווווואי שהייתי מסוגלת לעשות את זה הלוואי שלא היה לי את הקושי החרדתי הזה להשאיר אותה לבד . אני ממש מנסה להתגבר עליו. 
לפתוחים- לדעתי חו"ל פעם ראשונה לא כדאי , אלא לנסוע פה בארץ ל2-3 לילות נניח , אם אתם רויאם שהתינוק לא צורח , ומסתדר עם הסבתא אז יהיה יותר קל ( לא מדברת על הפן ההלכתי שאסור לצאת לחו"ל לטיול סתם כך .. אלא במצבים מיוחדים ) ב"הצלחה !!! ושום ייסורי מצפון

זוגיות לא טובה , היא היא זו שתפגע בילדים ולא טיול לחול לכמה ימים

כבר כמה שנים שלא יצאנו לנופש..מכל מיני סיבות וב"ה הזוגיות טובה.

אין קשר.

אם רוצים לצאת להתאוורר אפשר לצאת ללילה אחד פה בארץ ולטייל לפני ואחרי... 

אפשר לצאת עם התינוק

אפשר לצאת כמה בקרים ולהשאיר את התינוק אצל הסבתא ולחזור אחהצ-ערב לתינוק, ככה במשך כמה ימים נגיד...

יש הרבה פיתרונות יצירתיים אם רוצים.

ואם זה טיסה- אפשר לטוס עם התינוק ולהינות גם איתו. הוא קטנטן וישן חלק נכבד מהיום. במיוחד במנשא...

כן, אבל יש את הקוליות האלה שרגועות כשהילד שלהן אצל הסבתא...

הפחד היחיד זה חרדת נטישה, מה שלא קורה בגיל הזה. ובואי נסמוך קצת על פסיכולוגים בעניין הזה.

ואין לו חלב אם שהוא רגיל לאכול. זה המון.. וזה עניין לשיקול רציני. התינוק הזה לפני ארבעה חודשים היה צמוד לאמא ברחם מוגן.. וקיבל הכל ממנה.. 

או שבא לאשתך לשאוב כל שלוש שעות בחופשה..לא סיוט?

.

לבעל שהגיב בקשר להנקה (הוא זה שמניק?) ולנשים ששופטות נשים.

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת