למה ציפית שיהיה קל יותר עכשיו?...

הרי הם עדיין תינוקות קטנים, שאוכלים כל שלוש שעות ודורשים ידיים הרבה...

אמנם את כבר לא בתקופת משכב הלידה, אז לכאורה מבחינת הבריאות שלך את אמורה להיות מאוששת יותר - אבל זה עדיין סמוך למדי ללידה, ועם תאומים הרי קשה יותר להתאושש...

תמשיכי להיעזר בכל מי שאפשר, ולהתאזר בסבלנות - מניחה שבסביבות גיל חצי שנה-שמונה חודשים, שהם כבר יאכלו פחות וגם קצת ידעו להעסיק את עצמם, תהיה לך הקלה די משמעותית. (ואח"כ יגיע השלב שבו הם יזחלו ואז ילכו ויסתובבו בכל מקום, וזה יהיה קושי מסוג אחר - אבל עוד חזון למועד... וזה בא בשילוב המתיקות הגדולה של הגיל הזה כפול שניים - כך שזה גם כיף... )

הרגשתי שהנשימה המוקה שלקחתי כבר לא מספיקה כי אני צריכה אוויר ליותר מידי זמן.

בגיל תשעה חודשים קצת חזרתי לנשום.

זה קצת מייאש בגיל חודשיים כי זה עוד הרבה זמן, אבל לי זה בכל זאת עזר לשמוע את זה.

כי לא אני בעייתית, אלא זו המציאות, ואוביקטיבית זה קשה ואינטנסיבי כמעט מעבר ליכולת.

זה גם עזר לי להיות בסדר עם זה שאני לא משחררת את בעלי עדיין, אלא אם אני ממש ממש חייבת, וזה גם עזר לו להבין שהתקופה שצריך אותו בבית באינטסיביות אחרי הלידה היא ארוכה בהרבה מהתקופה אחרי לידה של ילד אחד.

בעיני צריך להתייחס לשמונת החודשים הראשונים פחות או יותר כמו שמתייחסים בד"כ לחודש הראשון אחרי הלידה, מבחינת כמויות העזרה שאת מרשה לעצמך לקחת.

בהצלחה רבה רבה!

מקווה שזה עזר לך לקרוא את זה...

ואני חייבת עזרה ואפילו לא יודעת איפה למצוא עזרה

ציפיתי שיהיה יותר קל אבל דווקא קודם הם היו ישנים יותר ועכשיו הם יותר פעילים ועוד צריכים פיזיותרפיה ובוכים המון, אם זה עצירות או גזים או כדי שיחזיקו אותם או כי משעמם להם

לאחד מהם כנראה גירדה היום האוזן והוא בכה במשך שעות ולא הבנו למה, אחרי שניקיתי לו את האוזן הוא נרגע

ואני לא מסוגלת להיות שם מספיק בשביל כל אחד אפילו שבעלי משתתף באופן מלא כרגע בטיפול בהם, מעט הזמן הפנוי שיש זה טלפונים כדי לקבוע תורים ולסדר דברים או כדי לאכול ולנוח קצת או להכין להם בקבוקים ואני אפילו לא מניקה- לא יודעת איך נשים שמניקות מצליחות להסתדר, ולסדר קצת את הבית

ואני לא יודעת איך אני חוזרת לעבוד עוד חודשיים או מה אעשה כשבעלי יחזור לעבוד

אני זוכרת שגם אני אמרתי לכולם בגיל חודשיים שזה נהיה יותר קשה. גם אצלי עד אז הם ישנו מלא ואני ישנתי איתם כל הבקרים. בגיל חודשיים הם כבר היו יותר עירניים ורצו שמישהו יתייחס אליהם כל הזמן.

דווקא אימהות אחרות לתאומים שילדו בערך יחד איתי לא הסכימו איתי, אבל ככה זה היה לי, ואני ממש זוכרת את התסכול.

הייתי אומרת להם: 'מצטערת, מתוקים, לא אני בחרתי בשבילכם להיוולד תאומים."

והייתי אומרת לעצמי שה' בחר להם את זה ואני עושה מה שביכולתי וכנראה זה המסלול שהם צריכים לעבור. (כבר שכחתי את זה שהייתי אומרת להם ככה. היום הם כאלה מתוקים איך שהם משחקים ביחד שאני חושבת שזה רק מתנה ולא להפך, אבל אז ממש הצטערתי בשבילם).

ולגבי החזרה לעבודה, בעיני זה דווקא קצת קצת חזרה לשפיות, כי יש את הזמן שיש מישהו אחר שמטפל בהם ואת עושה דברים של אנשים גדולים ויש סביבך אנשים לדבר איתם, והראש עסוק גם במשהו אחר שהוא לא שניים פיצים, מתוקים ככל שיהיו.

(אלא אם כן העבודה שלך ממש אינטסיבית וגולשת גם לזמן הבית, ואז אולי צריך לחשוב להוריד קצת בעומס.)

אגב, גם אני לא הנקתי (אם כי שאבתי קצת), והם קיבלו ביקר מטרנה, ולא הבנתי איך נשים עוד מניקות בנוסף להכל.

בקיצור - העם איתך! חיזקי ואמצי! אוהבים אותך!

ואת תמיד מוזמנת לפרוק פה!

עוד דבר, עוד הקלה שיש בגיל חצי שנה בערך או קצת יותר היא שהם מחזיקים לבד את הבקבוק...

הצלחה רבה! 

אז הייתי אחרי יום מאוד קשה

אנחנו שורדים סה"כ, ותודה על החיזוקים והעצות

ורק עכשיו התפנתי להגיב.

קודם כל, שמחה לשמוע שהמצב קצת השתפר. 

מנסיוני הקצר (בנות חצי שנה) זה בא בגלים.

מסכימה עם הדברים שאמרו חברותי לפורום- זה אכן יהיה מעט קל יותר בקרוב. הם יוכלו להעסיק את עצמם לכמה דקות, ויתחילו קצת לשעשע אחד את השני וזה יפנה לך זמן. מציעה להתארגן מתישהו בעתיד הקרוב על צעצועים שהם יכולים להפעיל לבד- אצלנו בובה של נחום תקום היא להיט כבר כמה חודשים (רובה מבד, כך שהן לא מכות את עצמן בטעות), וגם אוניברסיטה.

ורוצה להוסיף- גם אצלנו זה לידה ראשונה, והשוק היה גדול. מאוד. 

אני חושבת שעשינו קפיצה בהתמודדות כשהבנו מה כל אחד מאיתנו צריך כדי לשרוד. לאחד זה שינה, לשני אוכל. ואנחנו משתדלים, גם כל אחד לעצמו וגם זה לזו, שהבסיס הזה יהיה. שמי שצריך לישון כדי להתמודד- יקבל את זמן השינה שלו. ומי שצריך לאכול- יאכל. ומגבים אחד את השניה לטובת הדבר הזה. זה עשה לנו שינוי גדול. גם בהתמודדות עם ההורות, וגם בזוגיות.

כי לי כולם אמרו שזה רק הולך ונהיה יותר קשה ככל שגדלים... שלי כבר בנות 8 חודשים ואני בהחלט מרגישה את זה. הן ערות יותר ודורשות יותר. כבר חכמות ואי אפשר להניח אותן פשוט בעגלה שישנו... לא מספיקה 3/4 ממה שאני אמורה להספיק. אבל משתדלת מאודדדד להסתכל על זה באור חיובי ולהנות מזה. וכמובן לא מפסיקה להודות לה' על המתנה שהוא העניק לנו ויודעת שזכינו...

לגבי עבודה אני בחרתי בנתיים להיות איתן בבית... פחות מלחיץ ויכולה להיות יותר בנחת וברוגע...

מתייגת לך את @זהות כפולה שעברה את זה, ב"ה עם שני תינוקות בריאים בעיקרון. (זה לא הניק העיקרי שלה, אז מקווה שהיא תראה את התיוג)

אולי היא כתבה את הסיפור שלה בשרשור הנעוץ, תחפשי❤️

לק"י

או לשים שם קישור לשרשור הזה. שם פעיל יותר.

מתייגת בשבילך 2 אמהות לתאומים:

@אמהלה

@מתואמת

אז לא יודעת אם העגלה שקנינו אז עדיין קיימת, ואני גם לא זוכרת את שמה. רק זוכרת שהיא התקפלה גם באמצע (כלומר שני המושבים התקפלו זה על זה), וזה חסך מקום.

מציעה פשוט ללכת לחנות מוצרי תינוקות, ולבקש עגלה לפי הצרכים שלכם... (זה מה שאנחנו עשינו בזמנו)

לוקחים ברזל לפי רמת הצורך, לפי מה שרואים בבדיקת דם. במולטי ויטמין גם ככה אין מספיק ברזל למי שממש חסר...

אם זה מעודד אותך - דווקא בהיריון התאומים היה לי ברזל גבוה בהיריונות אחרים היה לי חסר ברזל, לפעמים הרבה מאוד...

היה להם עיכוב בדיבור, וההמלצה של גורמי המקצוע הייתה חד משמעית להפריד אותם בגן (בגנון הם היו ביחד).

תאומים אחרים שראיתי סביבי היו ביחד בגן, אולי רק בגן חובה הופרדו. לדעתי בגיל קטן התאומות שלהם נותנת להם כוח כשהם ביחד.

בכל אופן, התאומים שלנו כאמור היו בנפרד בגן. בשנה הראשונה שניהם היו בגן שפה - באותו מתחם אבל גנים נפרדים. בשנתיים אח"כ אחד מהם נכנס לגן רגיל ליד הבית והשני נשאר בגן שפה, וכמעט לא היו לו שם חברים מהשכונה. אבל למרות זאת יחסית הוא הסתדר חברתית, וגם כששניהם נכנסו לכיתה א' בבית הספר ליד הבית הוא השתלב מהר מאוד גם מהבחינה החברתית.

אבל מלכתחילה לא הייתי בוחרת לעשות כך ולבחור במודע שאחד מהם יהיה רחוק מהסביבה החברתית הטבעית שלנו...

החלטות טובות!

(וסליחה שרק עכשיו עונה - מזמן לא נכנסתי לפורום הזה...)

נותנת לי הרגשה טובה להשאיר כרגע יחד

שזה מה הלב שלי אומר נכון לעכשיו...

גם אצלנו הם שונים אחד מהשני, תחומי עניין שונים, הגננות גם לא ראו שאחד עולה על השני במשהו וזה לא פוגע בהם הביחד. הם כן נראים זהים אבל ילדי הגן למדו מהר מאד מי זה מי.. הציק לי לפעמים שהצוות התייחס אליהם כאל "התאומים", אבל לא נראה שזה פגע בהם.

את מכירה אותם לדעת אם אחד עולה על השני במשהו, או שאחד מהם חוסה בצל של אחיו באיזה שהוא תחום.

מעבר למרחק מהבית תוסיפי שיקולים של אירועים נפרדים בשני הגנים שצריך לנכוח בהם, פעילויות שונות שעלולות לעורר קנאה בינהם. 

גם אצלי תאומים בנים  מס 6,7 , הם בני עוד מעט 4

הם כרגע בגן שפה ביחד

שונים מאוד אחד מהשני גם באופי גם ביופי.

הגננת לטענתה לא מפריע להתפתחות שלהם שהם ביחד.

שנה הבאה בעז"ה הם אמורים לעבור לתלמוד תורה

אם יהיה 2 כיתות אני אפריד אבל רק בגלל הצוות שמעדיף...

יש לי גם תאומות גדולות יותר, הפרדתי בגן חובה כדי שלא יהיה להם משבר קשה בכיתה א ( אצלנו בבית ספר חד משמעית לא שמים תאומות באותה כיתה) , וצהרון השארתי יחד שיהיה להם בהדרגה זה היה חכם מאוד

הם מאוד שונות אחת מהשניה וכן חושבת שזה טוב שהם לא יחד.

אבל בנות זה מאוד מאוד שונה מבנים...

נכון שבהריון עם תאומים יש hcg גבוה יותר, אבל זה לכשעצמו לא מהווה אינדיקציה להריון עם תאומים.

אגב, ההבדל בין ההריון הקודם לנוכחי הוא בסך הכל של 5 ימים בערך, בהנחת הכפלה כל יומיים. כלומר באותו השבוע שתי התוצאות האלה בכלל לא מהוות גידול...