כשיהיה לי רישיוןאנונימי (פותח)
אני אקח אוטו ואעמיס עליו את כולי ואסע עד לכינרת שלי והיא תאמץ אותי לחיקה עם זריחה וגיטרה והשקט.
לא, לא עולים לצפון כי זה חופש וזה מגניב. לא ידידי היקרים. מי ידע להעריך את הסוד העמוק של המים הכחולים האלו, של אהבה בדממה. אנשים בודדים.
זה בילתי ניתן להסביר במילים את הקסם.
חיוכים שובי לב.
כמו כריתת ברית אהבה אמיצה.
וסודית.
הינה הינה. הכי מדוייק שיכול להיות.אנונימי (פותח)
מילים של אלכסנדר פן, לחן של מרדכי זעירא ושום ביצוע שאני אוהבת ביוטיוב

כנרת כנרת, אלייך
נמשכת כל נפש מאז.
כל קסם מולדת מימיך
יפיקו בלילה כרז.

סודות הימים שנגוזו
ברטט הגל השלו
ולך כל בנייך יחרוזו
מיטב מנגינה שבלב.

כנרת, כנרת, כנרת,
זיו קסם בחול - המדבר.
איתך מן הגוף נעקרת
צפרן - יאוש האכזר.

עת נחש יזרים הירח
ענן יתבוסס בחלב
תוך בכי קופץ ושמח
פתאום מחזה הלבב

ידעתי השחר יגיע
לשטוף את אורו בשדות
מתלם אל תלם יגיע
בקצב צילצול מחרשות.

ידעתי מבוקר עד ערב,
היזע, הגוף לא יחדל,
והלאה, והלאה בלי הרף
אמשוך בריתמות העמל.

כי רב עוד, כי רב עוד היגע
בשדות השרב הלוחך.
רק כח אחליפה, רק רגע
אנוח והלאה אלך.

בדרך הזאת, או אחרת,
ואם אכשל לזמנים -
אלייך, אלייך, כנרת
אבוא לחדש עלומים.

בתוהו דממה השוררת
תמיד קריאתי תרחף.
כנרת, כנרת, כנרת,
אימצי את הבן העיף.


אתם יודעים את מי אני אקח איתי לכינרת? את סבא שלי. האחד והיחיד שנטע בי את האהבה הזאת לכינרת. מי שלימד אותי להתבונן בה מעבר לעוד ים בישראל, מעבר למים ולכיף. לעומק
סבא שלי שהוא רק שלי
קבענו.אנונימי (פותח)
נוסעים אל האהבה הזאת, אל הכינרת
אל היופי המשכר
עוד שלושה שבועות בעזרת ה'
היא יודעת להעריך את הכינרת. ויהיה לנו גיטרה ופסטה על אמגזית ותפילת שחרית של ותיקין על המזח הארוך כשהשמש רק מתחילה לזרוח על המים השקטים

הלוואי שגם איתך יכולתי לנסוע יפה שלי. אבל בגלל המחנה הכל תקוע ואין מתי אז שנה הבאה בתחילת שנה טוב?
מה היא מבטלת מהאנונימי (פותח)אחרונה
ועוד פורום.מקפיצים נטושים

שמשמש לפריקות
שימש לפריקות
וכיום
מחכה לאכלוס,
קורא/ת יקר/ה - 
בכבוד!

אני מעדיפה לכתוב בעט כשאני פורקת רגשותעשב לימון

אבל תודה על ההצעה בכל אופן!

משום מה הרבה מעדיפים פורומים גלוייםמקפיצים נטושים

מודה שלא הבנתי את ההעדפה.

אולי רצון שמישהו ישמעעשב לימון

בקשת עזרה בצורה עקיפה

😁טויוטהאחרונה

יש לי חלום:

שמישהו יכין לי ארוחת צהרייםאנונימי (פותח)

בסיר אחד. קצת פתיתים קצת רוטב

לא אכפת לי.

רק שמישהו יבוא וילטף לי את הפנים ויגיד יהיה בסדר, הכנתי לך ארוחת צהריים תרימי את הראש מהכרית.

כפית אחר כפית.

{}אנונימי (פותח)

חשבתי שיש לי איפה לכתוב.

חשבתי שאני נותנת אמון.

חשבתי שאני קצת יותר בטוחה.


בסוף זה דמעות כל הזמן

אין לי כלום

אין לי בית.אנונימי (פותח)אחרונה
()אנונימי (פותח)

אני מתגעגעת לפה

אולי נחזור לכתוב

האיןשגרה הזה סוחט אותי.

אין לי מקום.

כל יוםאנונימי (פותח)
אני מאבדת
[]אנונימי (פותח)

תמונות מפעם גורמות לי לדייק מה הרגשתי

מה איבדתי

מה היה לי

מה כאב לי, מה העלה בי אושר

אושר כזה שגורם לזנק מהמיטה, לעלות על הקו של שש ארבעים, להדליק את כל האורות, למשוך את החבל של הווילונות מעלה מעלה, לחכות בפתח

ילדים טרוטי עיניים יורדים מהסעות ארוכות

משפשפים עפעפיים בידיים זעירות, בחיוך נמתח בעדינות עד אין קץ על שפתיים רכות

לחבר זונדה, חמצן, משקפיים

לחבק לחבק לחבק.

 

 

מה היה לי

ומה אין 

מה קיבלתי ומה הפסדתי

וכמה גשם בחלון של תחילת סיוון. כמה.

 

 

(אי אפשר להגיב האחרון כבר, אבל תודה לך. התגעגעתי.)אנונימי (פותח)
אני מתגעגעת לפה.אנונימי (פותח)

קוראת וקוראת, ורוצה להגיד עדיין כואב לי, אני עדיין מאבדת אנשים, וימים, ושעות. אני עדיין בורחת אני עדיין בולעת בעיניים את ירושלים הקפואה בלילות חמישי. אני עדיין לא מפרסמת שירים, עדיין מלאה באנשים וכל כך לבד. 

לב.אנונימי (3)אחרונה
חושבת עלייך.

אולי יעניין אותך