וז"ל: "ושנות רשעים תקצרנה", זה מקדש שני שעמד ארבע מאות ועשרים שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים. צא מהם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, עשר ששמש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה אחת עשרה ששמש רבי אלעזר בן חרסום. מכאן ואילך צא וחשוב: כל אחד ואחד לא הוציא שנתו. ע"כ.
ולעיל ח ע"ב מסופר שכל כוהן גדול שהתמנה היה בונה לשכה חדשה והיא הייתה נבנית כל 12 חודשים משום שכל שנה הכוהן הגדול היה מת.
ניתן להסיק שכוהנים מתים ביום הכיפורים לא היה מחזה נדיר.
פיוטי מראה כוהן מבוססים על התיאור של בן סירה בספרו (הוא תיאר את שמעון הצדיק).
סביר להניח שאם הוא לא היה יוצא היו מצטערים או משהו (גם לא בטוח, משום שהם התמנו רק בגלל קרבה למלכות, וכבר אמרו חז"ל "שנא את הרבנות").