ואין לי את מי לשתף ואני גם לא בטוחה שלכתוב פה יעזור לי במשהו אבל אולי מילת עידוד תעזור....
עוד מעט, בט"ו באב אני "חוגגת" את יום הנישואים ה 12 שלי. חוגגת במרכאות כי השותף שלי ליום הזה לא בדיוק יודע (או שלא רוצה לדעת) איך חוגגים עם האישה.
12 שנה קיבלתי ממנו משהו כמו 2 מתנות. יציאה משותפת שלי איתו - חלום רחוק. רק עם הילדים ולעולם לא מסעדות / צימרים ובתי מלון. הוא סובל שם, ככה הוא אומר. האוכל שלי יותר טעים. מה זה משנה שאני צריכה לעמול ולטרוח? שלא לומר כשיוצאים לטייל בג'בלאות.... משברים קשים היו ולא רוצה לחזור לשם וגם לא לפרט. הוא ביקורתי בצורה מפחידה לפעמים. הוא לא יודע לראות תהליך. רק תוצאה. והוא לא בן אדם רע. זה אופי פלוס אולי חינוך של אבא שלו ז"ל. הוא התעדן אמנם עם השנים אבל האתגרים של החיים שלנו לא עוזרים כי בכל קושי הו ישר מאשים אותי. הילדה צועקת? כי אמא שלה חינכה אותה לצעוק, הילד לא לומד? כי אמא שלו לא יושבת איתו, הבית מבולגן? כי אמא היא מקור הבלאגן, לא מחנכת לסדר.
את כל החיים שלי זרקתי לפח בשביל לגדל את הילדים שלי. לא שולחת למעונות, יושבת איתם עד גיל שלוש! ועוד לא דיברתי על הקמצנות שלו... מדי פעם יוצאת לעבוד כמורה מחליפה, אבל נמאס לי מזה. הנה, יש לי הצעה השנה להחליף מורה שיוצאת לחופשת לידה, אבל מסתבר שאני אזדקק לחופשה כזו השנה (חודש סוף שלישי... מספר 7. עוד לא מפנימה ולא רוצה להפנים...)
סוף סוף, בדרך לא דרך הצלחתי לשכנע אותו לקחת סופ"ש במלון עם סמינר לשלום בית, בדרך לא דרך מצאתי לכל ילדיי סידור! שיגגגעעע אותי עם הכשרות של המלון.. כמה טלפונים עשיתי, לכל משגיחי הכשרות, למלון, אמרתי כבר אני מבשל- גם לא אפשרי..... אז זהו. כנראה שגם לשבת הזו אאלץ לבשל, לנקות ולסדר כמו תמיד.......
ועוד לא פתחתי את זה שאני עם כולם בבית הקיץ ללא קייטנות. שום פרטיות אין לי! משתלטים על כל חלקה טובה.. אין להם שעות. עכשיו העדפתי אותם מהמיטה שלי בעצבים יחד עם כל הבלאגן שלהם.
רק שה' ייתן לי את הכוח ואת השמחה לקבל את הרעה.
תודה על ההקשבה ולילה טוב!
עוד מעט, בט"ו באב אני "חוגגת" את יום הנישואים ה 12 שלי. חוגגת במרכאות כי השותף שלי ליום הזה לא בדיוק יודע (או שלא רוצה לדעת) איך חוגגים עם האישה.
12 שנה קיבלתי ממנו משהו כמו 2 מתנות. יציאה משותפת שלי איתו - חלום רחוק. רק עם הילדים ולעולם לא מסעדות / צימרים ובתי מלון. הוא סובל שם, ככה הוא אומר. האוכל שלי יותר טעים. מה זה משנה שאני צריכה לעמול ולטרוח? שלא לומר כשיוצאים לטייל בג'בלאות.... משברים קשים היו ולא רוצה לחזור לשם וגם לא לפרט. הוא ביקורתי בצורה מפחידה לפעמים. הוא לא יודע לראות תהליך. רק תוצאה. והוא לא בן אדם רע. זה אופי פלוס אולי חינוך של אבא שלו ז"ל. הוא התעדן אמנם עם השנים אבל האתגרים של החיים שלנו לא עוזרים כי בכל קושי הו ישר מאשים אותי. הילדה צועקת? כי אמא שלה חינכה אותה לצעוק, הילד לא לומד? כי אמא שלו לא יושבת איתו, הבית מבולגן? כי אמא היא מקור הבלאגן, לא מחנכת לסדר.
את כל החיים שלי זרקתי לפח בשביל לגדל את הילדים שלי. לא שולחת למעונות, יושבת איתם עד גיל שלוש! ועוד לא דיברתי על הקמצנות שלו... מדי פעם יוצאת לעבוד כמורה מחליפה, אבל נמאס לי מזה. הנה, יש לי הצעה השנה להחליף מורה שיוצאת לחופשת לידה, אבל מסתבר שאני אזדקק לחופשה כזו השנה (חודש סוף שלישי... מספר 7. עוד לא מפנימה ולא רוצה להפנים...)
סוף סוף, בדרך לא דרך הצלחתי לשכנע אותו לקחת סופ"ש במלון עם סמינר לשלום בית, בדרך לא דרך מצאתי לכל ילדיי סידור! שיגגגעעע אותי עם הכשרות של המלון.. כמה טלפונים עשיתי, לכל משגיחי הכשרות, למלון, אמרתי כבר אני מבשל- גם לא אפשרי..... אז זהו. כנראה שגם לשבת הזו אאלץ לבשל, לנקות ולסדר כמו תמיד.......
ועוד לא פתחתי את זה שאני עם כולם בבית הקיץ ללא קייטנות. שום פרטיות אין לי! משתלטים על כל חלקה טובה.. אין להם שעות. עכשיו העדפתי אותם מהמיטה שלי בעצבים יחד עם כל הבלאגן שלהם.
רק שה' ייתן לי את הכוח ואת השמחה לקבל את הרעה.
תודה על ההקשבה ולילה טוב!
).