פתאום הסתיימו להם 4 שנים, שבהם השתניתי כל כך. בהתחלה רציתי להיות משהו מסוים בחיים, ומדהים לראות איך עם טיפה שינויים "קלים" בחיים כל התוכניות משתנות ב180 מעלות. זה גם מצריך לוותר על דברים שממש רציתי בשביל דברים אחרים שרציתי.
זה קשה ללכת למקום לא מוכר באמצע החיים, אבל בסופו של דבר נראה לי שזה היה שווה את זה. התקדמתי מלא, ללא ספק. אבל זה גם קצת עצוב. פתאום בחודשים האחרונים חזרו אלי כל מיני חלומות מהחמישית, וזה מבאס קצת.
עד כאן על מה שהיה, עכשיו על מה שיהיה.
להיפרד מאנשים שחייתי איתם בשנים האחרונות 24/7 זה קשה. זה עצוב. זה גם מרגש, שאני עובר שלב בחיים. פתאום אין לחץ של בגרויות, ועוד מעט גם לא של פרויקטים, ויהיה לי סוף סוף פנאי לעשות דברים שאני אוהב, ללמוד מלא דברים שלא היה לי זמן אליהם בכלל. להירגע. כל זה ביחד עם יותר מידי מחשבות על פרידה והמשך, ומה אני רוצה לעשות בעתיד, וכו' וכו'.
עכשיו זרקתי מלא מחשבות לחלל האוויר הוירטואלי. נשלים עם זה איכשהו. זה מחשיש קצת.
). זה להפרד מהאחים שלך (ממש כך) וממקום שאהבת במשך ארבע שנים. אבל יש בזה גם משהו משמח, שככה עוברים לעולם של הגדולים, ופתאום אתה חופשי ועצמאי לגמרי לנפשך. (זה גם מפחיד ומחשיש משהו). בעזרת השם תעשה ותצליח
