והציפורן הארוכה עם הלק השחור, המכעיס, בולטת על רקע השמלה הבהירה
מרימה את הכתפיות קצת, שיראו את הג'ינס, שיכאב לה בעיה שלה
זה מה שהיא גידלה.
דוהרת החוצה לטרמפים, השיער הקצר עם הפסים המחומצנים מדגדג לי את העורף
יד מושטת, תל אביב זה מצוין
מזגן על הפנים וריח קל של סיגריה
'מעשנת?'
'מעכשיו כן תודה'
'אז, מה את עושה בחיים?'
נושפת. 'מה שעושים כולם'
'שזה?'
'שורדים אתה יודע'
'לא דווקא לא'
הממ 'אז אתה חי באשליה'
שתיקה.
הכביש מחליק מתחת לגלגלים והריח של הים כבר מורגש בחמצן.
'פה, אפשר לרדת?' עצירה.
'שתחיי' הוא קורא מאחורי ואני רק מגחכת
מצא לו למי לאחל.
רצה אל החול ונושמת עד עילפון
חם. השמש שורפת את העור ולי זה לא מזיז
יופי שיכאב, מגיע לי
א א אמא מחייגת אלייך
משתיקה אותה, מוציאה את הסוללה מהפלאפון
יאלה גם כן כל היום הזה
שולפת את הגיטרה מהנרתיק, לנגן קצת את עצמי לדממה שמסביב.
ציפור מדדה על ידי ואני זורקת לה פירורי בסקוויט ישן שהיה לי בכיס.
השקיעה יורדת על הים בצבעים מדהימים שאף אומן לא יכול להעתיק במדויק
קמה מטושטשת להתנער מהחול, מרוקנת את הנפש מכל מה שלא
הייתי פה.
