בלי 'ערבים החוצה'! אין 'יהודים לציון'!

גם אם נקים עוד אלף מאחזים ויישובים ללא גירוש האויב הערבי אין לנו סיכוי לחיות כאן !

התגובה לפיגוע ורצח יהודים אינה צריכה להיות מה שמכונה "תגובה ציונית הולמת" של הקמת מאחז על שם הנרצח, אלא גירוש הערבים ונקמה בהם ורק אח"כ הקמת מאחז על שמו.

זו גם התשובה לכל מתנגדי 'תג מחיר'שאומרים מה הקשר בין פינוי מאחזים לזריקת אבנים ושרפית שדות של ערבים - בכל פעם שהורסים את המאחז אנו צריכים לזכור את הנרצח ולנקום את הרצחו.

הציבור שלנו צריך להיאבק בעד גירוש ערבים לא פחות ממה שהוא נאבק על התיישבות יהודים.

מצורף כאן מאמר של הרב מאיר כהנא הי"ד בנושא מתוך הספר "על האמונה ועל הגאולה" :

וְהוֹרַשְׁתֶּם (וגרשתם – רש"י) אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם... וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ... וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם, וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם"
גרוש הערבים – מדד לאמונה
קנה המידה השני – המבחן הכי מרתיע, הניסיון הכי קשה הוא הפעלת הצו האלוקי על ערביי ארץ ישראל, משנאי היהודים ומדינתם, פצצת-זמן הטמונה בלב ארצנו. גורלנו, עתידנו, חיינו, תלויים בנכונותנו לעמוד לבד מול כל העולם, ולנקוט בצעדים היהודיים אשר נצטווינו עליהם מאת הקדוש ברוך הוא, אלוקי צב-אות ישראל.
והבן, שבלי הצעדים האלה, בלי פתרון לסכנה הזאת, כל הניסיונות והדיבורים על התנחלויות והתישבות, הם הבל וריק. כל זמן שהגידול הישמעאלי צומח בתוכנו – עוד ישוב ועוד התנחלות לא יושיענו, וכל מי שלוחם על גבעה ומתעלם מההר הישמעאלי, אינו מבין כלום. לא בכדי דברה התורה על כיבוש הארץ והוצאת תושביה הגויים במילים שלהן שורש אחד – "וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ" (דברים ו,יח) – רוצה לומר, וכבשת אותה; "וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם" (דברים יב,כט) – רוצה לומר, תגרש את התושבים וישבת בה. בלי פתרון לבעיית התושבים לא תהיה התנחלות רצינית, לא תהיה ישיבת נצח. והדוגל בהתנחלויות ומסרב לטפל בבעיה של ישמעאל כשֹל יכשל.
 פתי יאמין לכל דבר. אך האם נמצא כזה המאמין בתמים, כי הערבים אוהבים את המדינה בה גרו כרוב, שנים כה רבות ואשר בה נולדו? האם מישהו מאמין באמת, שהאזרח הערבי במדינת ישראל משלים אתה? מהי מדינת ישראל אם לא מדינה יהודית, שמטרתה לקיים את חירותו, ריבונותו, שפתו, תורתו וגורלו הלאומי של העם היהודי, במולדת היהודית, בעלת הרוב היהודי, והשלטון היהודי? הדברים מפורשים במגילת העצמאות; בחוק היסוד המכונה "חוק השבות", המבטיח לכל יהודי אזרחות אוטומטית; בעקרון היסוד של הציונות!
 לישמעאלי עשויות להיות זכויות דתיות, תרבותיות, חברתיות וכלכליות במדינה יהודית, אך לעולם לא יהיה שווה למוסלמי בה. וכי יש יהודי מוסרי ונאור ומתקדם, שמוכן לתת לערבי הסיכוי להיות רוב בארץ, ובכך לשים קץ למדינה היהודית? ומאחר שהערבי יודע שאי-פעם בעבר הוא היווה רוב בארץ שנקראה בפי הבריות "פלשתין", וכי עתה מהווה הוא מיעוט במדינה הנקראת "ישראל" – לא ישלים לעולם עם המדינה היהודית. לא יכול לשרור שלום במדינה שאוכלוסייתה מורכבת משני לאומים, שכל אחד מהם מאמין שהארץ שלו בלבד. ערביי הארץ הנם פצצת זמן המבטיחה לנו צפון אירלנד או קפריסין.
 שיעור הילודה הערבי מדהים, בעוד נשים יהודיות  - "מתקדמות" עד הסוף המר – נלחמות בצפיפות אוכלוסין בעולם על ידי הימנעות יהודית מללדת. וכאשר מוסיפים את אסון הרצח המכונה תקנות-ההפלה-הליברליות הנהוגות בישראל אשר רבבות עוברים נרצחים על פיהן מידי שנה, ואת הירידה הגוברת של יהודים מישראל, שיהדותם אינה מצליחה להתחרות ברצונם להרוויח כסף או להימלט משרות צבאי – כי אז מתגבש איום ברור על המשך קיום המדינה היהודית, באמצעים דמוקרטיים.
 מה יקרה בעוד שנים קצרות, כשיהוו הערבים רבע מאוכלוסיית המדינה, וייצגו אותם בכנסת עשרים וחמישה חברים? מה יהיה כוחם הפוליטי בכנסת מפוצלת? שער נא את הדרישות ל"אוטונומיה" בגליל בעל הרוב הערבי. ובעוד חמישים שנה? האם לא יתכן שאז יהוו הערבים רוב, ותהיה להם הזכות ה"דמוקרטית" לשלוט בכנסת ובישראל, ולשנות את שם המדינה ל"פלשתין", ולבטל את המדינה הציונית לטובת "פלשתין חילונית דמוקרטית"?
 לא ניתן לרכוש את נאמנותם של הערבים בישראל ואת רצונם הטוב, באמצעות הטבות חומריות, וגם לא במכסות חינוכיות. לא על לחם לבדו יחיה ישמעאל. אדרבה, כבר עתה משיגים הערבים את היהודים במספרם, וגם איכותם האנושית עולה ככל שמתרבים הערבים הלומדים במכללות ובבתי-ספר. אין מסוכן מן המשכיל הערבי, באשר הוא לאומני ומתוסכל ביותר. יתר על כן, אל המשכיל הערבי עלולים להצטרף "אינטלקטואלים" יהודים חסרי זהות עצמית, מתוסכלים אף הם, הרואים בציונות ובחוק השבות גורמי "אי-שוויון" בין הערבי ליהודי. בעיניהם, הימנעותנו מלהכריז על השטחים המשוחררים כעל אדמה יהודית, מהווה הוכחה לכך שאין הם שלנו באמת, ושאנו כובשים בזכות הכח ולא בכח הזכות. עוד נראה צעירים יהודים רבים יותר ויותר שיתמכו בערבים בהפגנות, במהומות ובריגול. נחזה בערבי המחכים, שידבר עוד ועוד על "פלשתין חילונית ודמוקרטית", שבה יחיו "יחדיו" יהודים וערבים. וכל זאת, בשעת עייפות מן המלחמה המתמשכת, יגון על נפילת חללים יהודיים רבים יותר, לחצים מצד אויב ו"ידיד" גם יחד. זאת ועוד, והוא העיקר – הערבים החיים במדינה היהודית אבל דוחים אותה ואת הבעלות היהודית הבלעדית עליה, דוחים בעצם את בעלותו וריבונותו של אלוקי ישראל. הם אומרים "לא ידענו את ה'". דחייה זו, רגימת חיילי ישראל באבנים על ידי ערבים בישראל, מהומותיהם המכוונות נגד ריבונות יהודית, ודרישתם להכיר בישראל כבמדינה "דו-לאומית" – כל אלה מהווים חילול שם ה'.
 מהו הפתרון לבעיה הערבית? הוא ברור מאוד: "שלוש פרוזדוגמות (אגרות) שלח יהושע אצלם (ליושבי כנען): הרוצה לפנות – יפנה; להשלים – ישלים; לעשות מלחמה – יעשה (ויקרא רבה יז,ו: ירושלמי שביעית ו). הזר בארץ שאינו מוכן לקבל על עצמו עול ריבונות יהודית בארץ ישראל ואת המעמד של גר תושב – אינו רשאי להישאר בארץ ישראל.
 החל משנת תש"ח (1948) יצאו יותר מ-70,000 יהודים מארצות ערב. בריחתם של הערבים באותה שנה, לא היתה אלא הצד השני של מטבע חילופי האוכלוסין. הגיעה העת להשלים תהליך זה על ידי תכנית הגירה, שבמסגרתה יוצע פינוי מלא על רכושם החוקי, ויועברו הערבים לארצות ערביות אחרות או למערב. אחרי מלחמת העולם השניה גרשו הפולנים והצ'כים – שהתנסו על בשרם ולזוועתם בפרוש המושג מיעוט עוין בתוך גבולותיהם – תשעה מליון גרמנים אתניים ויותר, ללא כל פיצוי. היוונים והטורקים החליפו יותר ממיליון אזרחים אחרי מלחמת העולם הראשונה. הודו ופקיסטן החליפו עשרה מליון הינדים ומוסלמים, כשכל אחד נמלט למדינות שנוצרו מחדש בשנת תש"ז (1947). התוצאה היתה מצב הומוגני, שמנע שנאה ושפיכות דמים מתמידות.
 מה מונע מישראל לנקוט צעד הגיוני ושפוי זה? רק דבר אחד: פחד מפני מה שיאמר הגוי. שוב, חוסר אמונה – הרעה החולה של תקופתנו. והלא כל בר בי רב יודע את האמת, שישמעאל מהווה סכנה לעם, למדינה, לחזון הציוני. הלא כל ילד מבין שבנידון זה ,שב ואל תעשה" מהווה איסור של כרת, כריתת העם והמדינה. אם כן, מה משתין את הפה מלתבוע מה שהשכל מבין? מה דוחף את העם להתאבדות? רק דבר אחד: ברגע שהשליך אחרי גוו את יראת ה', הלבישו עליו מלמעלה את המעיל של פחד הגוי. זה שבגד בה' ומעל באלוקיו, ילבש היום אזיקי רטט ורעדה ממה שיאמרו הגויים.
 הוצאת הגוי שמסרב להודות בזכות הריבונות היהודית הבלעדית על ארץ ישראל – הנו צו תורני, חוק ולא יעבור.
 "וְהוֹרַשְׁתֶּם (וגרשתם – רש"י) אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם... וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ... וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם, וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם" (במדבר לג נב-נו). וזה לשון רש"י: "והורשתם אותה מיושביה – ואז – וישבתם בה – תוכלו להתקיים בה, ואם לאו – לא תוכלו להתקיים בה".
 תורתנו הקדושה, הרבה יורת מהגמדים של ימינו, הבינה את הסכנה הטבעית הטמונה בישיבתו של עם זר, שרק אתמול שלט בארץ, והיום הפך למיעוט בתוך ישראל. לשון הקודש, יצירתו של הקדוש ברוך הוא, קבעה את המילה "ארץ" כנקבה, לא זכר, לרמוז לנו שכמו שאסור להיות בת זוג של שני גברים, כך ארץ ישראל שייכת לעם אחד, ורק אחד יכול לתבוע בעלות עליה.
 עם אחר השונה מהיהודי בדת, בלאום, בשפה, בתרבות, ביעוד, ובנוסף לזה טוען לבעלות על הארץ – לא רק מאיים על יהדותה של הארץ בהתבוללות ונישואי התערובת, בערבוב מחשבות זרות ותרבות טמאה, אלא משקף איום ממשי למדינת היהודים גופא ולכל היהודים הגרים בה. והעיקר, עם אחר שאינו חלק של העם הנבחר, עם הסגולה שבחר ה' מכל העמים, ואשר צווה על ידי קונה שמים וארץ להקים בארץ ישראל מדינת כהנים וחברה קדושה – מונע מעם ישראל את הגשמת תפקידו.